זכוכית

זכוכית בצורתה הטהורה היא חומר שקוף, חזק באופן יחסי, עמיד לשחיקה ועמיד בדרך כלל מבחינה כימית וביולוגית. הזכוכית העתיקה הייתה מסיסה (תהליך איטי). ניתן ליצור זכוכית ממגוון רחב של חומרים, אולם רק מספר מצומצם של חומרים אכן נמצא בשימוש.

חומר זכוכיתי הוא מוצק אמורפי אחיד, המיוצר על-פי רוב על ידי קירור[1] של חומר צמיגי, כך שלשריג הגבישי אין די זמן להיווצר. לחומרים אלו יש טמפרטורה אופיינית למעברם ממצב צמיגי (גומי) למצב זכוכיתי ומכונה "מעבר זכוכיתי" ומסומנת בספרות על ידי Tg.

את הזכוכית ניתן לעצב בקלות רבה לגופים בעלי שטח פנים חלק ובלתי חדיר, תכונות אלו הופכות את הזכוכית לחומר בעל מגוון רחב של שימושים. עם זאת, הזכוכית שבירה למדי ועלולה להתנפץ לרסיסים חדים. תכונותיה השונות של הזכוכית עשויות להשתנות על ידי הוספת מרכיבים שונים או טיפול בחום.

Glass-Ball
זכוכית יכולה להיות שקופה ושטוחה או בעלת צורות וצבעים מיוחדים כפי שניתן לראות בכדור זכוכית זה מ-Verreries de Bréhat בבריטני.
Bristol.blue.glass.arp.750pix
תוספות מטאליות בתערובת הזכוכית יכולות ליצור מגוון של צבעים. כאן קובלט הוסף כדי להעניק לזכוכית צבע כחלחל.
Castra Museum 6
פכית, שפופרת תמרוקים ותכשיטים מזכוכית שנמצאו בחורבת קסטרא מהתקופה הרומית המאוחרת-ביזנטית
Glass building
בית רובינשטיין, מגדל משרדים בעל מעטפת זכוכית

היסטוריה

בני אדם השתמשו בזכוכית געשית, הנקראת אובסידיאן, כבר בתקופת האבן. האובסידיאן סותת לסכינים וראשי חיצים חדים ביותר. לעיתים נישאו כלי האובסידיאן או חומר הגלם למרחק ניכר ממקום החציבה כבר בתקופה הפלאוליתית התיכונה[2]. יצור של זכוכית על ידי בני אדם התחיל כ-5–6 אלף שנה לפני זמננו. בשריפה של זרעים האפר שנישאר מהשריפה התחבר עם החול בטמפרטורה גבוהה ונוצרה זכוכית סיליקטית המכילה 60% SiO2. בהוספה של אשלגן חמצני K2O אפשר לקבל זכוכית שקופה. אנשים השתמשו בזכוכית הזאת ליצור תכשיטים ובקבוקונים.
בחצי השני של המאה העשרים התרחב השימוש בזכוכית כחומר ליצירת המעטפת של בניינים, ובפרט למעטפת של גורדי שחקים.

הזכוכית בתלמוד

השם "זכוכית" מוזכר פעם אחת במקרא: "לֹא יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוֹכִית, וּתְמוּרָתָהּ כְּלִי פָז." (ספר איוב, פרק כ"ח, פסוק י"ז), כתיאור לכלים יקרים. מקור המילה הוא עקב תכונת הזַכּוּת המאפיינת אותה. חוקר התלמוד יהושע בראנד, בספרו כלי זכוכית בספרות התלמוד[3], מצביע על מונחים נוספים במקרא, שלדעתו פירושם זכוכית, כגון: "חול", "חלונות אטומות" ועוד. בשאלת מקור הזכוכית, האם בפניקיה, מצרים או בארם נהרים, סבור בראנד, כי ראשית הזכוכית היא דווקא בארם נהרים ולא בפיניקיה, או במצרים, כפי שמקובל לחשוב. על בסיס מסקנה זו ומקורות נוספים, טוען בראנד כי אברהם אבינו היה אמן זכוכית ומסיבה זו היגר מאור כשדים לחרן[4].

בלשון חז"ל נקראה הזכוכית גם "סכוכית" (תוספתא מסכת שבת). בימי חז"ל הייתה הזכוכית יקרה מאד מפני שהיה קשה מאד לזככה ולייצר זכוכית שקופה או 'זכוכית לבנה' בלשון חז"ל. הגמרא[5] מספרת שכוס מזכוכית לבנה הייתה שווה 400 זוז.

סוגי זכוכית

הזכוכית הנפוצה ביותר בשימוש נקראת Soda-Lime glass עשויה מ-81%−63%[6] צורן דו-חמצני (SiO2 - קוורץ, חומר הגלם - חול), נתרן פחמתי Soda (להורדת טמפרטורת ההתכה ומניעת גיבוש) וגיר (סידן פחמתי) Lime להעלאת היציבות הכימית.

נקודת ההתכה של סיליקה טהורה (SiO2) היא בערך 2,000°C. להקלת ההכנה מוסיפים מספר חומרים כמו נתרן פחמתי ("סודה לכביסה" - סודיום קרבונט: Na2CO3) המורידים את טמפרטורת ההתכה ל-1,000°C בקירוב.

זכוכית שלא תמוחזר תתפרק רק לאחר כמיליון שנים.

זכוכית בידודית (double glazing) היא חלון המורכב משתי שכבות זכוכית או יותר המחוברות על ידי מסגרת (לרוב מאלומיניום), כאשר המסגרת מכילה סופחי לחות למניעת היווצרות אדים על חלקן הפנימי של השמשות. לעיתים בין השמשות יש גז מסוג ארגון להעצמת הבידוד התרמי והאקוסטי. מטרתה לבודד את חלל הבית הפנימי מהרעש וממזג האוויר שבחוץ.

זכוכית משוריינת היא מבנה המשלב זכוכית וחומרים פולימריים שונים בצורת שכבות מתחלפות, על מנת להפוך אותה לעמידה לפגיעת תחמושת של נשק קל (רובים וכדומה). התוצאה היא חלון משוריין ולא זכוכית משוריינת. בעת הפגיעה החלון מתרסק ונהרס, אך שומר על עמידותו בפני מספר מוגדר של פגיעות. בעולם נהוג דירוג של רמות איום, שבו החלונות הנפוצים עמידים לפגיעת קליעי נק"ל. חלונות משוריינים המשמשים כלי רכב צבאיים כבדים עמידים אף לאש מקלעים כבדים ורסיסים הנוצרים מפצצות ומטענים.

CarWindowPolarization
זכוכית מחוסמת בחלון אחורי של מכונית. ניתן לראות את הבדלי המאמץ בצילום דרך פילטר מקטב (תמונה תחתונה)

זכוכית מחוסמת היא זכוכית שעברה חימום מבוקר לטמפרטורה של כ-700 מעלות צלזיוס ולאחר מכן קירור מהיר מאוד באוויר. תהליך זה גורם להכנסת מאמצים בזכוכית והופך אותה לבעלת חוזק גבוה פי 3–5 מאשר זכוכית רגילה (מורפית, שעברה הרפיה). החוזק נובע ממאמצי לחיצה שנוצרים בפני השטח של הזכוכית ואלו מקשים על התקדמות סדקים בזכוכית.

פיברגלס (סיבי-זכוכית) מיוצר על ידי דחיסת זכוכית מותכת דרך חורים זעירים בבסיס הכבשן. כך נוצרים חוטים דקים מאוד שאפשר ליצור מהם אריגים קלים וחזקים. פיברגלס גם מגן מפני חום וחסין אש, ולכן בגדי הכבאים עשויים פיברגלס[7].

כלי זכוכית המיוצרים בניפוח עשויים למעשה מזכוכית רגילה, אך טכניקת הייצור שלהם מאפשרת להם להיות דקים ועדינים. כלים אלה משמשים בעיקר לקישוט. במדינת ישראל נפוצים כלים כאלה המיוצרים בחברון ומכונים "זכוכית חברון".

בעל המקצוע המכין כלים אלה מכונה "נפח זכוכית". זאת גם משום שהוא מנפח את הזכוכית המומסת באוויר וגם משום שטכניקה זו שאלה כמה מהכלים המשמשים את נפחי המתכת.

ייצור זכוכית

Samuel and Saidye Bronfman Archaeology WingDSCN5115
פך מזכוכית עשוי בניפוח ועליו כתובת יוונית "אניון עשה אותו". מירושלים מתוארך למאה הראשונה לספירה, מוזיאון ישראל

זכוכית גולמית מתקבלת כתוצאה מחימום רכיבי התערובת בכור היתוך. את הזכוכית הגולמית בדרך כלל מייצרים מחול SiO2, סודה Na2CO3, וסיד CaO. את כל הרכיבים מערבבים במיכל ערבוב מיוחד ומחממים לטמפרטורה של 1,000°C ומתרחשת הריאקציה הבאה:

Na2CO3 + 2SiO2 + CaO → Na2SiO3 + CaSiO3 + CO2

מהזכוכית הגולמית ניתן להפיק מגוון רחב של זכוכיות שונות.

הרכב זכוכית

ניתן למיין זכוכיות על פי הרכב היסודות המרכיבים את מבנה התחמוצת כלומר הקשורים לחמצנים מגשרים (יוצרי רשת Network formers או network intermediates). המשותף לכל הזכוכיות שהמרכיב העיקרי הוא סיליקה, בדרך כלל באחוז גבוה מ-50% מהרכב הזכוכית.
• זכוכית סיליקטית SiO2
• אלומוסיליקטית Al2O3;SiO2
בורוסיליקטית B2O3;SiO2
• בורואלומוסיליקטית B2O3;Al2O3;SiO2
• אלומופוספטיתP2O5;Al2O3;SiO2
• בורואלומופוספטית B2O3;Al2O3;P2O5
• אלומוסיליקופוספטית Al2O3;SiO2;P2O5
• פוספוונדית P2O5;V2O5
• סיליקוטיטנית SiO2;TiO2
• סיליקוצירקונית SiO2;ZrO

מבנה הזכוכית

Silica
מבנה מיקרו של זכוכית על פי מודל של זכריאסן random network

ממיינים את היסודות המשתתפים, לצד החמצן, בבניית הזכוכית ל-3 משפחות:

  1. יוצרי רשת (Network formers) הקשורים קוולנטית לחמצנים מגשרים
  2. משני רשת (Network modifiers) יוצרים קשרים יוניים עם חמצנים שאינם מגשרים (ב"קצוות פתוחים") לדוגמה מתכות אלקליות כנתרן ואשלגן או מתכות אלקליות עפרוריות כסידן או מגנזיום
  3. חומרי ביניים (Network intermediates),לדוגמה: BeO, Al2O3, Ga2O3, Fe2O3, TiO2, V2O5, Sb2O5, Nb2O5 שניתן לשלב ברשת החמצנים בריכוזים משתנים ויכולים להמצא גם כיונים בקצוות.

מודל רשת אקראית של זכריאסן (1932)

זכריאסן חקר את המבנה של זכוכיות תחמוצת ועל סמך פיזור קרני X הוא גילה שיש להן סדר לטווח קצר, אך אין להם סדר לטווח הארוך. לכן לפי זכריאסן, בין זכוכית וגביש יש דמיון רק לטווח קצר, אך לטווח ארוך המבנה הזכוכית לא שומר על מחזוריות כמו הגביש. על סמך התוצאות האלה הוא הגיע למסקנה שהזכוכית היא בעלת מבנה של רשת אקראית והציע את המודל שניתן לסכמו בכללים הבאים:

  1. כל אטום חמצן מחובר ללא יותר משני קטיונים.
  2. מספר אטומי חמצן מסביב לקטיון צריך להיות קטן (ארבעה או פחות)
  3. לפאוני חמצן יש יותר פינות משותפות מאשר צלעות או פאות
  4. לפחות שלוש פינות של כל פאוני חמצן הן משותפות

כללים האלה מנבאים נכון את יצירת זכוכית מתחמוצות כמו: SiO2, GeO2, B2O3, P2O5, כלומר מנבאים איזה יסוד יהיה "יוצר רשת" בזכוכית.

שימושים בתעשייה

לזכוכיות העשויות מתרכובות יוצרות רשת, יש שימושים מוגבלים. למשל, תחמוצת של בור טהור (B2O3(Tg~4500C לא עמידה למים. זכוכית המכילה תחמוצת צורן SiO2 אשר שימושית בגלל עמידות כימית גם בטמפרטורות גבוהות במיוחד (עד 1,750°C), בעלת התנגדות לשינוי טמפרטורות (thermal shoc). זכוכית זאת מוכרחה להיות מעובדת בטמפרטורות שמעל 1,500°C. רוב סוגי הזכוכית השימושיים מכילים תוספים אשר מורידות את טמפרטורת העיבוד ומאפשרות קבלת תכונות רצויות ליישום. זכוכית לתעשייה מכילה לפחות חמש תחמוצות, לדוגמה זכוכית אופטית, מכילה יותר מעשר תחמוצות.

זכוכית סודה-ליים (Soda-lime)

זוהי משפחת ההרכבים הנפוצה ביותר ומשמשת בין היתר לחלונות ועיצוב הבית וכן לבקבוקים. מכילה 8 סוגי תחמוצות, ביניהם- סיליקה (72.5%), אלומינה (1.5%), סידן חמצני (7.5%), נתרן חמצני (14.5%), מגנזיום חמצני (3.77%), תחמוצת ברזל (0.1%) ותחמוצת אשלגן (0.7%). הרכב התוספים בזכוכית, וסוגי התוספים מאפשר קבלת זכוכיות שונות עם תכונות מכניות, אופטיות שונות המתאימות למגוון שימושים.

הוספת תרכובות יוניות ותחמוצות לזכוכית

Talc
מבנה סיליקטים עם יוני מגנזיום בין שני טטראדרלים (bonding oxygen)

מוסיפים לזכוכית תרכובות יוניות (תחמוצות) ממספר סיבות:

  1. לקבלת זכוכית צבעונית. לדוגמה:
    CuO – תחמוצת נחושת – גוון כחול
    FeO – תחמוצת ברזל – גוון ירוק
    Fe2O3 – תחמוצת ברזל – גוון חום
  2. לזכוכית בה הוחלף חלק של סיליקה בתחמוצות בור, יש עמידות רבה לחום וכן עמידות כימית גבוהה. ניתן למצוא כמה סוגי תחמוצות בזכוכית. התחמוצת ממנה בנויה מטריצת הזכוכית (לדוגמה, סיליקה) נקראת:
  • תוסף הנמצא בזכוכית כחלק מהרשת נקרא intermediate.
  • תוסף השובר את רשת הזכוכית נקרא modifier.

קטיונים של נתרן ואשלגן הם network-modifier – אינם קשורים קוולנטית לרשת הטטראדרות היוצרת את הזכוכית אלא קשורים יונית לחמצנים בלתי מגשרים ויכולים לעבור דיפוזיה או לדלוף מהזכוכית (חילוף יונים) לתמיסות.

ישנם יוני חמצן אשר פועלים כגשרים בין יחידות הטטראדרים הנקראים bonding-oxygen. וישנם גם יוני חמצן שאינם משתתפים ביצירת מבנה הרשת ונקראים: אי גישור, non bonding-oxygen.

ישנן שלוש פעילויות עיקריות של מסיימי רשת:

  1. שבירת הקשרים A-O-A ויצירת אי גישור.
  2. הגברת התיאום של קטיון וחמצן.
  3. שילוב של שניהם.
  • תוספת Na2O מורידה באופן משמעותי את טמפרטורת ההיתוך ואת הצמיגות של הזכוכית
  • תוספת של Cao עוזרת להקטין את מסיסות הזכוכית במים
  • כאשר היחס חמצן/סיליקון עולה על 2.5-3.0, קשה מאוד לקבל זכוכית ללא שימוש בתנאי הכנה מיוחדים, כגון קירור מהיר.

זכוכית קרמית

Glass ceramic cooktop
בזכות עמידות הזכוכית הקרמית לחום, נהוג להשתמש בה כבסיס לכיריים חשמליות

בניגוד לזכוכית רגילה בעלת מבנה מולקולרי לא מסודר, זכוכית קרמית מכילה גבישים והיא בעלת מבנה דו פאזי: מיקרו-גבישים שביניהם אזורים אמורפים. הפאזה הגבישית מהווה בין 30% ל-70% מולרי.

השימוש בזכוכית קרמיות החל בשנת 1950 והתגלה על ידי סטוקי (S.D. Stookey). סטוקי גילה במקרה את הזכוכית הקרמית. הוא השאיר בתנור שפעל בטמפרטורה גבוהה תערובת של זכוכית העשויה מליתיום סילקאט וכסף. בחזרתו, מצא סטוקי חומר קרמי לבן במקום "שלולית" של זכוכית מותכת אותה ציפה לראות. הדבר קרה מפני שהכסף היווה מרכז נוקלאציה (מרכז גיבוש), וגרם ליצירת מבנה קריסטלי של הזכוכית.

בתחילת דרכם לחומרים אלו מבנה זכוכיתי. לאחר חימום והוספת חומרים שונים, הם הופכים להיות חומרים בעלי תכונות קרמיות. לזכוכית רגילה יש מבנה אמפורי, כלומר יש סדר מקומי אך אין מבנה קריסטלי מסודר, אין תאי יחידה שחוזרים על עצמם, בניגוד לזכוכית קרמית שבה פזורים בתווך האמורפי אזורים בהם האטומים מסודרים במבנה מסודר כלומר יש תאי יחידה שחוזרים על עצמם.

על מנת להכין זכוכית קרמית, יש להתיך את הזכוכית, ולשפוך את החומר המותך לתוך כלי בצורה הרצויה. קצב הקירור צריך לאפשר צמיחת גבישים. בתחילת המאה ה-21 עלה הביקוש לזכוכית קרמית, בעיקר בשל העובדה שניתן לעבד את החומר בקלות כמו זכוכית רגילה, ועם זאת מתקבל חומר בעל תכונות קרמיות רצויות כמו עמידות לזעזוע תרמי, קשיחות, רגישות לאור ועוד.

יתרון נוסף של הזכוכית הקרמית נעוץ בעובדה שניתן ליצור צורות מגוונות עם תכונות קרמיות מה שלא ניתן לעשות עם חומרים קרמיים אחרים. Owens-Corning Fiberglass (OCF) E-glass היא זכוכית העשויה מתרכובת של קלציום-אלומינו-סיליקאט בתוספת של מגנזיום, בור, ברזל, טיטניום וסודיום אוקסיד. לחומר זה יש עמידות גבוהה לחום ועמידות גבוהה למים.

שיטות ייצור של זכוכית קרמית

על מנת ליצור זכוכית קרמית, יש לחמם זכוכית רגילה, לקרר ולחמם שוב. אך טיפול בחום אינו מספיק. כי צריך להוסיף חומר שיוכל לעשות נוקלאציה ובכך לאפשר את תחילת הגידול הגבישי. במטרה להפוך את הזכוכית לזכוכית קרמית בעלת מבנה קריסטלי, קודם כל יש לטפל בחומר בטמפרטורה של כ-1,000°C, בין שעה לשעתיים במטרה ליצור זכוכית רגילה.

לאחר מכן לוקחים גולות במסה של 25–30 גרם, ושמים על משטח פלטינה. הגולות מחוממות ל-1,500°C במשך 30 דקות, ולאחר 30 דקות מוציאים את הגולות המותכות ומקררים אותן בטמפרטורת החדר. אם יש צורך בהוספת חומרים נוספים לקבלת חומר בעל תכונות רצויות, אז טוחנים את הזכוכית לאבקה, ומוסיפים לה את התוסף הרצוי, ושמים שוב לחימום באותם התנאים, למשך 30 דקות נוספות. התוסף הוא בדרך כלל מלח. המלחים הנפוצים שמוסיפים על מנת ליצור זכוכית במבנה קריסטלי הם: ליתיום פחמתי Li2CO3, אלומיניום חמצני Al2O3, סידן חמצני CaO וטיטניום אוקסיד TiO2.

ניתן לקבל זכוכיות קרמיות עם תכונות שונות בזכות הוספת תוספים שונים וחימום לזמנים שונים. יעילות התוסף נמדדת בהתאם לעובי שכבת הזכוכית הנוצרת- ככל שהשכבה עבה יותר התוסף הוא יותר יעיל. זכוכית ללא תוספים לא יכולה ליצור מבנה קריסטלי מכיוון שאין חומר שיוכל לאפשר את תחילתו של מרכז הגיבוש.

שימושים

בזכות תכונותיהן של הזכוכיות הקרמיות ניתן להשתמש בהם בסירי בישול, פלטות לבישול חשמלי, מראות טלסקופיות וחלונות מאובטחים.

קצב נוקלאציה (התגרענות)

על מנת שזכוכית תעבור ממצב של מבנה אמפורי למבנה קריסטלני צריך ליצור תהליך נוקלאציה. תהליך זה מתרחש עם חימום הזכוכית, קירור הזכוכית ואז שוב חימום מעל ל-Tg.

קצב הנוקלאציה (התגרענות) תלוי בצמיגות של הזכוכית, באנרגיה החופשית של תהליך הנוקלאציה, בתדירות הוויברציה ובטמפרטורה.

– קצב הנוקלאציה

– האנרגיה החופשית של תהליך הנוקלאציה.

– תדירות הוויברציה

– צפיפות המולקולות ל-m3

תכונות פיזיקליות של זכוכית

תכונות אופטיות

תכונות אופטיות של חומר מתארות את תגובת החומר למעבר אור דרכו. כאשר אור פוגע בחומר מסוים הוא יכול להיבלע בו, לחזור ממנו, או לעבור דרכו.

העברת אור מבטאת את יכולת החומר להעביר אור דרכו. תכונה זו כמעט הפוכה להחזרה. בליעת אור מתרחשת כאשר אור פוגע בחומר, והאנרגיה שלו נספגת בחומר באופן חלקי או מלא.

חומר שקוף, בדומה לזכוכית שבשמשת החלון, מעביר כמעט את כל האור הפוגע בו. לכן ניתן לראות דמויות הנמצאות מצדו האחר.

הדרישה לזכוכיות בעלות תכונות אופטיות מסוימות הולכת ועולה בשנים האחרונות. תכונות אופטיות של זכוכית הן תכונות פיזיקליות, אך הן תלויות בהרכב הכימי של החומרים מהם עשויה הזכוכית. מרבית הזכוכיות יכולות להעביר דרכן את האור הנראה. זיהומים בזכוכית כגון נחושת או ברזל מורידים את היכולת של הזכוכית להעביר דרכה אור. גוון ירקרק של זכוכית (שניתן לראותו, למשל, כשמסתכלים בזכוכית מראה או חלון מהצד) נובע מהמצאות יוני ברזל.

בזכות יכולתם של הזכוכית להעביר את האור בתחום הנראה והאינפרא אדום הקרוב דרכן יש לזכוכיות שימושים רבים כגון: שמשות לחלונות, סיב אופטי, שימוש ביצירת קישוטים לבית ונברשות, עדשות למשקפיים, מצלמה ועוד.

לזכוכיות שונות יש מקדמי שבירה שונים (refractive index). מקדם שבירה - מקדם שבירה היא תכונה פיזיקלית של חומר שקוף, המציינת את שינוי הזווית של האור המועבר. מקדם השבירה תלוי בהרכב הכימי של הזכוכית ובמאמצים הפועלים בה.

זכוכית פוטוכרומית – היא זכוכית המתכהה כאשר נחשפת לאור השמש כתוצאה מפרוק גבישים של מלחי כסף באור UV ויצירת כסף מתכתי אטום. כאשר הקרינה נפסקת הגוון הכהה של הזכוכית נעלם כיוון שהכסף שוב מתחמצן לקבלת מלחים שקופים.

PhotochromicLens
זכוכית פוטוכרומית, נהוג להשתמש בה בעדשות משקפיים המתכהות באור השמש

צבע

צבע זכוכית תלוי בדברים הבאים:

  1. ביכולת של הזכוכית לבלוע אור.
  2. פיזור אורכי הגל של האור הנראה.
  3. רגישות לאור (photosensitivity).
  4. יכולת פלואורסצנציה.

כל הדברים לעיל מושפעים כתוצאה ממעבר אלקטרונים בשדה חשמלי, מקיומם של יוני מתכות טעונים או ממעבר של פוטונים.

זכוכית צבעונית מתקבלת על ידי הוספת מלחים או תחמוצות:

  1. CuO - תחמוצת נחושת - גוון כחול.
  2. FeO- תחמוצת ברזל - גוון ירוק.
  3. Fe2O3 - תחמוצת ברזל - גוון חום.
  4. יון ניקל Ni+2 - כחול סגול או שחור.
  5. יון כרום Cr+3 - ירוק כהה.

שימושי הזכוכית הצבעונית הם בעיקר בתחום האומנות.

ישנן זכוכיות השקופות לחלוטין לאור נראה, ואטומות לחלוטין לאור אינפרה אדום. וישנן זכוכיות כמו קוורץ, היכולות להעביר גם את האור הנראה וגם את האור האינפרה אדום.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Prindle WR, Danielson PS, and Malmendier JW. (1991). "Glass Processing', in Engineered Materials Handbook: Ceramics and Glasses, Vol. * ASM International, Materials Park, OH, pp. 377-394
  • Duan, R.G. and Liang, K.M. (1998) "A Study on the crystallization of CaO-Al2O3-SiO2 system glasses". Journal of Materials Processing Technology, vol. 75, iss. 1-3, pp. 235-239

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ לעיתים נדרש קירור מהיר מאוד ולעיתים יחסית אטי. בכל אופן אין לקרר את החומר באופן אטי מדי כי אז עלול להיווצר מבנה גבישי
  2. ^ AGAZI NEGASH and M. S. SHACKLEY; GEOCHEMICAL PROVENANCE OF OBSIDIAN ARTEFACTS FROM THE MSA SITE OF PORC EPIC, ETHIOPIA; Archaeometry 48, 1 (2006) 1–12
  3. ^ ד"ר יהושע בראנד, כלי זכוכית בספרות התלמוד, בצירוף מחקרים ומאמרים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ח-1978, פרק שלישי, עמ' 16 - 41: "הזכוכית וכלי הזכוכית במקרא".
  4. ^ ד"ר יהושע בראנד, כלי זכוכית בספרות התלמוד, בצירוף מחקרים ומאמרים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ח-1978, פרק ראשון, עמ' 1 - 13: "ראשית הזכוכית".
  5. ^ ברכות לד ע"ב.
  6. ^ Glass composition, glass types
  7. ^ בגדי כבאים עשויים גם קוולר וספקטרה.
אובסידיאן

אובסידיאן הוא סוג של זכוכית געשית – סלע געשי הנוצר בהתקררות מהירה של לבה פלסית. לרוב צבעו שחור, אך הוא מופיע בצבעים נוספים ובדוגמאות פסים ו"פתיתי שלג" ההופכים אותו לאבן חן. שימוש נוסף שנעשה באובסידיאן הוא הכנת כלים חדים למטרות שונות ומרובות – מציד ועד ניתוח.

אובסידיאן נמצא בזרמי לבה ובפקקים געשיים, בכיפות געשיות ובצינורות הזנה.

אקווריום

אקווריום או אקוואריון הוא מיכל להחזקת ולהצגת בעלי חיים מימיים או צמחי מים, בעל לפחות דופן אחת שקופה. האקווריום משמש להחזקה, גידול והצגה של דגים, דו-חיים, יונקים ימיים, זוחלים מימיים (כגון צבים ופרוקי רגליים מימיים (כגון סוגי סרטנים שונים).

אקווריום מכיל מים; שורש המילה אקווריום היא אקווה שפירושה מים, או תכלת. מכל זכוכית ללא מים המאכלס בעלי חיים יבשתיים לשם חקירה, לימוד או הנאה נקרא טרריום.

את האקווריום הראשון ששימש לחקר בעלי חיים ימיים בנתה הביולוגית הימית ז'אן וילפרו-פאוור.

ישנם אקווריומים ציבוריים המוצבים בגני חיות או בפארקי מים ויכולים להכיל חיות גדולות כמו כרישים ואף לווייתנים והם מעוצבים מזכוכית עבה ביותר. אקווריומים אחרים נועדים לשימוש ביתי או למחקר.

בקבוק

בקבוק הוא מכל חלול, או לחלופין כלי קיבול בעל פייה צרה. מקור המילה בקבוק הוא בספר ירמיהו והוא מהווה אונומטופיה: חיקוי הצליל 'בק-בוק' הנשמע כשנוזל נשפך מפיו הצר של הבקבוק.

בקבוקים עשויים כיום בדרך כלל מחומר שקוף, זכוכית או פלסטיק. בימי קדם היו עושים את הבקבוקים משלל חומרים, כגון חרס, וצורתם הייתה כעין כד או צלוחית. מעור יצרו נאד - בקבוק העמיד במסעות.

ויטראז'

ויטראז' היא אמנות שמשתמשת בטכניקות שונות לחיבור זכוכיות צבעוניות לכדי מוצר שלם וצבעוני.

הוויטראז' אפשר שיהיה דו ותלת ממדי. בוויטראז' דו ממדי משתמשים לזיגוג פתחים כדוגמת חלונות ודלתות, וכן לעיטור מראות, לחיפוי קירות ולמחיצות. ואילו בוויטראז' התלת ממדי יוצרים אגרטלים, צנצנות, אהילים למנורות וכלי נוי ותכשיטים שונים. הוויטראז' התלת ממדי נעשה לעיתים בטכניקה מעורבת שבה משלבים ביצירה חומרים נוספים, טבעיים בדרך כלל, כגון עץ או מתכת.

הוויטראז'ים הראשונים נוצרו במאה ה־12 במערב אירופה בהשראת סגנון הרומנסק, אך הגיעו לשיאם רק עם הולדת האדריכלות הגותית, ששמה דגש על אור. לאורך השנים מאז אמנות זו נפוצה ברחבי העולם, כשהיא מתחזקת ונחלשת לסירוגין, על פי צווי האופנה ולפי הסגנון האמנותי שאפיין כל תקופה.

ניתן לפאר עם ויטראז' מבנים ציבוריים כדוגמת בתי תפילה, מבני ממשל וספריות, או בתים פרטיים, בדרך כלל כאלו המעוצבים בסגנון עתיק.

בשונה מזכוכית שקופה המראה את מה שמעבר לה, הרי שזכוכית ויטראז' משנה את המראה הנשקף בעדה ומושכת תשומת לב לעצמה. בוויטראז' יש יופי, פאר, והדר והוא מייצר אווירה. היצירה הססגונית מקנה למקום בו היא מוצבת צבעים בגוונים שונים. לצבעים אלו יש השפעה על הנחשפים להם. צבע אדום לדוגמה, מחמם ומעניק אנרגיה. לעומתו צבע ירוק, מסמל אביב ומשרה שלווה והרמוניה. צבעי הזכוכיות מהן עשוי הוויטראז', נוצקו לתוך הזכוכית במהלך יצירתה ולכן הצבע שומר על יופיו לתמיד.

בעברית משמשות לעיתים גם צורות הכתיב ויטרז' / ויטרג' / ויטראג'. מקור המונח במילה הלטינית "vitrum" - זכוכית, וככל הנראה הוא הגיע לעברית המודרנית דרך השפה הרוסית, ששאלה אותו מן הצרפתית. הוויטראז' מכונה בעברית גם זכוכית צבעונין, והאקדמיה ללשון העברית קבעה את המונח חַלּוֹן מַסְכִּית, על פי המילה המקראית "מַשְׂכִּית" שמשמעותה ככל הנראה "קישוט" או "ציור".

זכוכית אקרילית

זכוכית אקרילית (Acrylic glass), או בשמה המדעי פולימתיל מתאקרילט (Polymethyl methacrylate או בקיצור PMMA), היא פולימר סינתטי של המונומר מתיל מתאקרילט (ראו תמונות).

לזכוכית האקרילית שמות מסחריים רבים כגון פלקסיגלס (Plexiglas), פרספקס, אקריליט, אקריפלסט וגם אקריליק.

החומר פותח בשנת 1928 במספר מעבדות שונות ונכנס למעגל המכירות בשנת 1933 על ידי חברת רואם והס (Rohm and Hass).

כדי להפיק קילוגרם אחד של זכוכית אקרילית, צריך לזקק שני ק"ג של נפט.

חלון

חלון הוא פתח מתוכנן בקיר או בתקרה של מבנה, שמאפשר לאור ולרוב גם לאוויר להיכנס דרכו אך מונע חדירת מים ואבק. על פי רוב, פתח החלון יכול להיסגר ולהיפתח. המושג "חלון" מיוחס לפתח, למכסה וגם למסגרת.

חלון רוזטה

רוזטה היא חלון עגול גדול המקבל את שמו מדמיונו לשושנה (באנגלית: Rose Window). רוזטות אופייניות מאוד לסגנון הגותי אך נעשה בהם שימוש דומה גם בסגנונות מאוחרים יותר, אלא לרוב ביתר פשטות.

הרוזטה היא חלון בעל מסגרת אבן (Tracery) המכיל בתוכו ויטראז'ים היוצרים ביחד את צורת השושנה. הרוזטה מחולקת לצורות משניות - עיגולים קטנים יותר, פלחי המעגל וצורות שונות המזכירות תלתנים ועלים.

מיקום הרוזטה הוא בדרך כלל בחזית הראשית (המערבית) מעל לשער הכניסה המרכזי. לעיתים נבנות רוזטות גם בחזית המזרחית וגם בקצוות הטרנספט (בית הרוחב). בפנים הכנסייה, הרוזטה יוצרת (תלוי בשעה ביום) אפקט של אלומת אור רך וצבעוני החודר דרכה ומשרה אווירה של קדושה.

ינואר

ינואר (מלטינית Ianuarius, ההגייה העברית נגזרת מהשפה הגרמנית) הוא החודש הראשון בלוח השנה הגרגוריאני.

חודש זה נקרא על שם האל הרומאי יאנוס, שהוא אל השערים, ההתחלות והסיומים, הוא מתואר כבעל שני פנים, שאחד מהם מביט לעבר העבר והאחר צופה אל העתיד ולכן על שמו של אל זה נקרא החודש שבו השנה הקודמת מסתיימת והשנה החדשה נפתחת ומתחילה, חודש זה הוא חודש ינואר.

כיום החודשים ינואר ופברואר הם החודשים הראשונים בשנה, אולם למעשה הם חידוש מאוחר ונוספו על ידי נומה פומפיליוס, מלכה השני של רומא העתיקה, במאה השביעית לפני הספירה. ביסודו, היה לוח השנה הרומי בן עשרה חודשים בלבד. השנה הרומית החלה במולד הירח הראשון שאחרי יום השוויון האביבי, והסתיימה בחורף. השנה לא כללה את חודשי החורף, מכיוון שלא התבצעה בהם פעילות חקלאית. כך שהחודש הראשון של השנה הרומית היה מרץ.

בכל שנה, חודש ינואר מתחיל בדיוק באותו היום בשבוע שבו התחיל חודש מאי בשנה הקודמת. בשנים שאינן מעוברות, חודש ינואר מתחיל בדיוק באותו היום בשבוע שבו יתחיל חודש אוקטובר; ואילו בשנים המעוברות, חודש זה מתחיל גם בדיוק באותו יום בשבוע שבו יתחילו החודשים אפריל ויולי.

באזור של חצי הכדור הצפוני, ינואר הוא חודש חורפי ואילו באזור חצי הכדור הדרומי, ינואר הוא חודש קיצי.

בחודש ינואר יש 31 ימים.

בישראל חודש ינואר הוא שיא החורף ובו חלה תקופת הפריחה של צמחים רבים, חלקם התחילו לפרוח בדצמבר (כגון סביונים, חמציצים ונרקיסים) וחלקם רק בינואר (כגון כלנית מצויה, רקפת מצויה, אירוס ארצישראלי ומרגנית השדה).

לבנה (בנייה)

לְבֵנָה היא גוש של חומר קשיח המיוצרת באופן מלאכותי והמשמשת כחומר הגלם הבסיסי בבנייה מסורתית - בנייה בלבנים.

צורתן של הלבנים היא בדרך כלל תיבה והן מודבקות זו לזו באמצעות חומר מקשר ליצירת קיר חיצוני של בניין או מחיצה פנימית (המשמשת לחלוקת הקומה לחללים). קירות הלבנים יכולים להיות "קירות נושאים" (שיש עליהם עומס של התקרה מעליהם), "קירות מילואה" (שאינם נושאים את התקרה שמעליהם) או כגדרות/חומות.

תכונות הנדרשות מלבנים הן חוזק לחיצה גבוה, בידוד תרמי גבוה, בידוד אקוסטי גבוה, חסינות מפני אש ומרקם חיצוני המאפשר הדבקת חומרי טיוח. חוזק בכפיפה או בלחצי גזירה אינו נדרש מאחר שקירות הבניין אינם חשופים בדרך כלל ללחצים כאלה.

מוזיאון ארץ ישראל

מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב (קריית המוזיאונים) (בעבר נקרא: מוזיאון הארץ) הוא מוזיאון בתל אביב, המציג ממצאים ארכאולוגיים העוסקים בארץ ישראל מזמנים שונים ומתארים את רב התרבותיות שלה, בעבר ובהווה. המוזיאון הוקם במטרה לשלב ארכאולוגיה, תרבות ופולקלור של ארץ ישראל בכל הזמנים, כשהמודל לתכנונו היו מוזאוני הארץ (Landesmuseum) באירופה, המציגים היסטוריה בשילוב פולקלור ייחודי של כל מחוז ומדינה. בשנותיו הראשונות פעל בתחומי המוזיאון גם מוזיאון למדע. במוזיאון ביתנים בתחומים שונים, כגון ארכאולוגיה יודאיקה, פולקלור, מלאכה ואמנות ישראלית.

מחצב

מחצב הוא מינרל אי-אורגני הנמצא בקרקע ובדרך כלל ניתן להשיגו על ידי חציבה או כרייה.

בין המחצבים השכיחים ביותר נמצאים תרכובות של צורן וחמצן, לדוגמה: חול וקוורץ (מהמינרלים הנפוצים ביותר בכדור הארץ), המשמשים לייצור זכוכית, וכן אבן גיר, אבני בזלת, עפרות של מתכות שונות ועוד.

מראה

מראה או ראי (נקרא גם אספקלריה) היא התקן בעל משטח פנים המחזיר את קרני האור. המראה השטוחה הנפוצה עשויה זכוכית ועל פניה האחוריים מונחת שכבה דקה של מתכת כלשהי (לרוב כסף) כך שהנוף שמולה משתקף עליה.

למראה שימושים רבים, הנפוץ שבהם הוא שיקוף דמות האדם המתבונן בה, למטרות ביתיות יומיומיות של בחינת ההופעה והלבוש, התאפרות, סידור השיער, וגילוח. בזכות שימושיה אלו, המראה היא חפץ המצוי בכל בית. בשל שכיחותה ונחיצותה המראה היא אובייקט עיצובי ואומנותי. היא עשויה להיות חפץ העומד בפני עצמו, תלויה על הקיר או ניצבת, או לחלופין משובצת בחפצים כגון נרתיק איפור או ברהיטים כגון שידת איפור וארון בגדים. מראות קיימות במגוון גדלים, סגנונות וצורות, וממוסגרות במיסגרות ממגוון חומרים וצבעים.

סיב אופטי

סיב אופטי הוא סיב מחומר שקוף (בדרך כלל זכוכית) המאפשר העברת אור מקצהו האחד לאחר, ומבוסס על העקרון הפיזיקלי הנקרא "החזרה גמורה (או החזרה מלאה) של קרן אור". את הרעיון להשתמש בסיבי זכוכית להעברת מידע הגה הסיני צ'ארלס קאו (Charles Kao) ב-1966. הוא הבחין ביתרונות של שיטה זו על פני העברת אותות חשמליים בכבלי נחושת, שבהם האות סובל מניחות גבוה ככל שהמרחק (אורך הכבל) גדל. ב-1970 יוצר הסיב האופטי הראשון על ידי מספר חוקרים בחברת הזכוכית האמריקאית קורנינג.

סלע געשי

סלע געשי – קרוי גם "סלע פרץ", "סלע וולקני" או "סלע אקסטרוסיבי" – הוא סלע יסוד שהתגבש מלבה – סלע מותך שפרץ אל מחוץ לקרום כדור הארץ במהלך התפרצות געשית, מתוך צינור הזנה של הר געש או מבעד לסדקים בקרום. בבואה במגע עם אוויר או מים קרים ממנה, הלבה מתקררת במהירות וצמיחת הגבישים בה מופרעת. על כן, סלעים געשיים מורכבים מגבישים קטנים מאוד – דוגמת בזלת, ואף אמורפיים כזכוכית – דוגמת אובסידיאן. על הסלעים הגעשיים נמנים גם סלעים פירוקלסטיים דוגמת טוף ואגלומרט, שנוצרו מהתגבשות טפרה – החומר שנפלט לאוויר מתוך הרי געש ונופל אחר-כך לקרקע. דוגמאות לסלעים געשיים: בזלת, טוף, ריוליט, סקוריה, פומיס ואובסידיאן.

פיברגלס

פיברגלס (באנגלית: Fiberglass, "זכוכית סיבית" או "סיבי זכוכית") הוא חומר העשוי מסיבים דקיקים של זכוכית. משתמשים בו לרוב בתעשיית חומרי הבידוד והטקסטיל, לייצור בדים חסיני אש ושיתוך. רווח גם השימוש בו כחומר מחזק בתעשיית הפלסטיק, שם הוא משמש לייצור חומר מרוכב מסיבי פיברגלס ושרף אפוקסי או פלסטי המכונה גם הוא "פיברגלס".

אמני זכוכית ניסו לייצר סיבים דקים כבר בימי קדם, אך רק ההתפתחויות הטכנולוגיות של המאה התשע-עשרה והעשרים אפשרו ייצור סיבים דקים דיים. בשנת 1893 הציג אדוארד דרמונד ליבי שמלה העשויה מסיבי זכוכית הדקים כסיבי משי. מה שמכונה בפינו כיום "פיברגלס" הומצא בשנת 1938 על ידי ראסל ג'יימס סלייטר מחברת אואנס-קורנינג כחומר לבידוד, ושווק תחת שם מסחרי זה.

צינור

צינור הוא כלי חלול בדרך כלל בצורת גליל, המשמש להעברת נוזלים או גזים ממקום למקום. הצינור יכול להיות מיוצר מפלדה, בטון, נחושת, עץ, זכוכית, חומרי פלסטיק כמו פי וי סי, פוליאתילן, ועוד. הצינור יכול להיות גם מורכב ממספר שכבות וחומרים שונים כמו פלדה ובטון, פלדה וטפלון וכדומה. הצינורות משמשים למערכות הובלת מים, מערכות אינסטלציה, השקיה ועוד.

כבר בתקופות קדומות הרומאים ידעו להשתמש בצנרת עשויה מבטון וגם צנרת מעופרת אך לא היו להם נוסחאות או כללי חישוב של עובי הדופן.

הענף המטפל בצנרת בקוטר קטן למבנים ובצנרת הספקה בתחום העירוני או הכפרי כמו גם קווי הספקת מים וניקוז נקרא שרברבות. צנרת זו נמצאת בתחום ההנדסה האזרחית.

שקיפות (אופטיקה)

שקיפות היא תכונה אופטית של תווך המבטאת את יכולתו להעביר קרינה אלקטרומגנטית ובפרט אור מבלי לפזרה או לבלוע אותה. ככל שהחומר שקוף יותר אחוז הקרינה המועבר בתווך גדול יותר. חומר שקוף למחצה, כלומר המאפשר מעבר של אור אך מפזר אותו, מכונה "חומר זָכוּךְ" (transluscent), חומר שאינו שקוף מכונה "חומר אָטוּם". שקיפות נובעת מחוסר היכולת של הקרינה לבצע אינטראקציה עם האלקטרונים או המולקולות שבתווך. מידת השקיפות של חומרים שונה באורכי גל שונים, תחומים שונים בספקטרום מבצעים אינטראקציות שונות עם חומרים שונים. חומר שהוא שקוף בתכונותיו האלקטרוניות יכול להיות זכוך, כתוצאה מפיזורים פנימיים. תרחיף (לדוגמה ערפל, חלב) אינו שקוף כי החלקיקים הרבים בתוכו מפזרים את האור לכיוונים שונים, על אף שהחומרים כשלעצמם (מים, אוויר, שומן) שקופים. מוצק רב גבישי (לדוגמה מלח בישול, אלומינה) יכול להיות שקוף בתכונותיו הבסיסיות אך לא בנפח גדול, כי הגבישונים הרבים מפזרים את האור בכיוונים שונים, אף שכל גבישון כשלעצמו שקוף.

תכשיט

תכשיט או עדִי (בריבוי: עֲדָיִים) הוא אביזר המיועד בעיקר לקישוט הגוף והבגד. יש תכשיטים שהם יצירות אמנות יחידניות, ויש תכשיטים מסחריים. מאז ומעולם שימשו תכשיטים גם כסמל סטטוס וגם כמייצגי בעלי ממון.

התכשיטים היו קיימים משחר ההיסטוריה. בתקופות קדומות הם נוצרו מחומרים כגון עצמות, עץ וצדפות, ולאחר מכן מחומרים יקרים יותר כמתכות (זהב, כסף, פלטינה) ואבני חן (יהלומים, טופז, פנינים). החל משנות השלושים של המאה העשרים הפכו תהליכים תעשייתיים לנפוצים יותר בייצור תכשיטים תוך שימוש גם במתכות יותר זולות וכן בחומרים זמינים ועממיים כגון פלסטיק, בדים, עץ וכו'. במקביל לתעשיית האופנה, שהפכה ליותר עממית, התפתחה גם תעשיית תכשיטי האופנה שעבורה משתמשים, כאמור, בחומרים יותר זמינים וזולים כגון: מתכת גולדפילד, זכוכית וכן בשיבוץ אבנים לא יקרות.

חפירות ארכאולוגיות במערות האדם הקדמון מגלות, כי כבר לפני 100,000 שנה פותחו התכשיטים הראשונים באמצעות שימוש בחומרי גלם דוגמת עצמות ושריונות רכים של חיות, אבנים ועצים. תחילה שימשו חומרים אלה כאמצעים לקשירת בגדים וחיבור עורות אלה לאלה, אולם בהמשך נמצאו עדויות לדגש ששם האדם הקדמון על עיצוב חומרים ושימוש בהם לצורכי קישוט ונוי. דוגמה לתכשיט קדום היא סיכת הפיבולה, ששימשה לחיבור גלימות בעת העתיקה ובימי הביניים. המבנה שלה התאפיין בשני מופעים: האחד דמוי סיכת ביטחון, והשני כקשת ומחט המושחלת עליה. המבנה הקשתי היה מורכב משני חלקים: קשת בצורת 'עיגול' פתוח, שעליה מורכבת מעין מחט עם קוף הנעה על גביה. המחט ננעצת בבד, ועל ידי סיבובה של המחט מעל לקשת נוצר החיבור בין הבדים.

התכשיטים נענדים על רוב חלקי גוף האדם - מסיכות ראש ועד לטבעות על הבהונות. התכשיטים השכיחים ביותר הם ענקים, תליונים, מחרוזות, עגילים, צמידים וטבעות.

בעל המקצוע שיוצר תכשיטים בהם מכונה צורף, מעצב תכשיטים, ואת השם תַּכְשִׁיטָן הוסיף וחידש המילונאי ראובן אלקלעי. בעברית ספרותית מודרנית כונה צורף הזהב (או סוחר העוסק בזהב) זֶהָבִי, אולם מילה זו לא נקלטה בפי ההמון. המילה תכשיט נקלטה בעברית של ימי התלמוד, ועמה גם המילה תקשיט. לשתי המילים אותה משמעות, ושורשיהן קרובים גזרונית זה לָזה.

מקצועות הצורפות ועיצוב התכשיטים נלמדים כתואר ראשון ותואר שני באקדמיות לעיצוב ואומנות בארץ ובעולם. נערכות תערוכות רבות בתחום, הן מסחריות והן אומנותיות. התערוכות המסחריות הידועות נערכות בערים כמו בבזל, בויצ'נסה, ניו יורק, לוס אנג'לס. כמו כן, תערוכות בנושאי תכשיטים אומנותיים (one of a kind), נערכות במוזיאונים לעיצוב ואמנות חשובים בעולם.

תקרת הזכוכית

"תקרת הזכוכית" היא דימוי המשמש לתיאור "מחסום בלתי נראה", ובכל זאת בלתי עביר שעוצר מיעוטים ונשים מעלייה לשלבים העליונים של הסולם החברתי, ללא קשר לכישורים או ההישגים שלהם".

במקור, ונכון גם לימינו, תקרת הזכוכית היא מטפורה שחוקרות ופעילות פמיניסטיות משתמשות בה בהתייחסות לחסמים בקריירות של נשים לקידום לדרגים גבוהים.

השערה בדבר קיומו של מחסום בלתי נראה עולה משום שהחוק (בישראל ובמדינות אחרות) אוסר מחסום גלוי, כלומר אוסר אפליה מטעמי מין, מגדר, דת, לאום ומוצא, אך חרף זאת ניכרים הבדלים בולטים בשוק העבודה הבאים לידי ביטוי בשכר, בדרגות, ועוד. גם בשטחים אחרים ניכרים הבדלים, בין נשים לגברים, או בני קבוצת מיעוט לבני קבוצת הרוב. "תקרת הזכוכית" מהווה ניסיון להסביר תופעה זו.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.