זיף

זִיף הוא יישוב מקראי, באזור דרום הר יהודה, המוכר היום בשל גובה תילו – 840 מטר מעל פני הים – המזוהה בתור "תל זיף", בצד הכביש היוצא מקריית ארבע ומחברון לדרום הרי חברון. התל נמצא על צומת דרכים ושולט על הסביבה ונראה למרחק. למרגלות היישוב, במורדות הר יהודה, נמצא "מדבר זיף", הנזכר בימי שאול המלך כמקום בו הסתתר דוד. בתקופה הביזאנטית מדבר זיף מוכר בתור אזור בו התגוררו נזירים. אותימיוס מספר על מנזר שיתופי שהקים באריסטובוליה שבמדבר זיף. כפר ערבי בשם זה (ערבית: زيف) מתקיים במקום גם בימינו.

MtHebron
זיפים
תל זיף

אזכורים מקראיים

בעת חלוקת ארץ ישראל לשבטי ישראל זיף הייתה לנחלת שבט יהודה, ככתוב בספר יהושע: "זֹאת, נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי יְהוּדָה לְמִשְׁפְּחֹתָם. ... מָעוֹן כַּרְמֶל, וָזִיף וְיוּטָּה". (פרק ט"ו, פסוקים כ'-נ"ה).

על האירוע בין שאול המלך לבין דוד נאמר בספר שמואל א': "וַיָּבֹאוּ הַזִּפִים אֶל-שָׁאוּל, הַגִּבְעָתָה לֵאמֹר: הֲלוֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה, עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן. וַיָּקָם שָׁאוּל, וַיֵּרֶד אֶל-מִדְבַּר-זִיף, וְאִתּוֹ שְׁלֹשֶׁת-אֲלָפִים אִישׁ, בְּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל--לְבַקֵּשׁ אֶת-דָּוִד, בְּמִדְבַּר-זִיף.(פרק כ"ו, פסוקים א'-ב')

בימי רחבעם מלך יהודה זיף הופכת להיות עיר מבוצרת, יחד עם הערים האחרות בגבול ממלכת יהודה כנאמר בספר מלכים א': "ה וַיֵּשֶׁב רְחַבְעָם, בִּירוּשָׁלִָם; וַיִּבֶן עָרִים לְמָצוֹר, בִּיהוּדָה. וַיִּבֶן אֶת-בֵּית-לֶחֶם וְאֶת-עֵיטָם, וְאֶת-תְּקוֹעַ. וְאֶת-בֵּית-צוּר וְאֶת-שׂוֹכוֹ, וְאֶת-עֲדֻלָּם. וְאֶת-גַּת וְאֶת-מָרֵשָׁה, וְאֶת-זִיף. (י"א, ה'-ח')

ייתכן כי מייסד היישוב בזיף היה מישע בנו בכורו של כלב, כנאמר: "וּבְנֵי כָלֵב אֲחִי יְרַחְמְאֵל: מֵישָׁע בְּכֹרוֹ, הוּא אֲבִי זִיף",[1] כשמשמעות "אבי זיף" היא אדון ושר העיר זיף.[2] בגבול מדבר זיף ישבו בני משפחת כלב (נבל הכרמלי ממעון, שמואל א כה, ב).

בחפירות ארכאולוגיות, במקומות אחדים בארץ, נתגלו ידיות כדים שבורים. עליהן הייתה טבועה הכתובת "למלך" בתוספת שם מקום: זיף, שוכו, ממשת וחברון - ממנה באה תוצרת הכד. משערים שכדים אלה שימשו ככלי קיבול רשמיים לשמן וליין.

לפי מסכת מכשירין קיים דבש בשם דבש הזיפין שהוא דבש סמיך מאד. במסכת סוטה שואלים על מקור שמו וריש לקיש משיב "על שם מקומו" כפי שנאמר: "מאי זיפים אמר רבי יוחנן דבש שמזייפין בו וריש לקיש אמר על שם מקומו כדכתיב (יהושע, ט"ו) זיף וטלם ובעלות כיוצא בדבר אתה אומר (תהילים, נ"ד) בבא הזיפים ויאמרו לשאול הלא דוד וגו' מאי זיפים אמר רבי יוחנן בני אדם המזייפין דבריהם ורבי אלעזר אומר על שם מקומן כדכתיב זיף וטלם ובעלות. (דף ס"ח, עמ' ב')

לאחר תקופת בית שני

בשנות ה-90 נחפרה מערה בגדה הצפונית של ואדי קונייטרה מיובליו העליונים של נחל חבר. במערה נמצאו ממצאים מימי מרד בר כוכבא, ובין הממצאים נמצא מטבע סלע בר כוכבא אשר מצידו האחד הייתה מוטבעת חזית בית המקדש ומצידו השני ארבעת המינים. הממצא הקנה למערה את שמה מערת הסלע. החוקרים סוברים שהתעודות הנ"ל היו במערת הסלע והגיעו לשם על ידי אנשי זיף והאזור שברחו למערה לקראת סוף מרד בר כוכבא.[3]

במערות מדבר יהודה נמצאו אגרות מזמן ימי הבית השני ומתקופת בר כוכבא, חלקן נמצא בחפירות וחלקן נקנה משודדי עתיקות. על פי שתיים מהמגילות שנמצאו ניתן ללמוד שזיף שימשה כעיר המחוז של אזור הדרום.

  • פפירוס נחל צאלים 9 - תעודה זו שייכת לאוסף נחל צאלים, אך מקורה קרוב לוודאי בערוציו העליונים של נחל חבר, כנראה במערת סלע. זהו "שטר כפול" כתוב ארמית. נוסחת התאריך לא השתמרה מלבד אותיות בודדות בפתיחתה: "בעש[רה/רין....". על פי שיקולים פליאוגרפיים יחסה ע' ירדני את התעודה לסוף התקופה ההרודיאנית, כלומר למאה הא' לספירת הנוצרים או לתחילת המאה הב' לספירת הנוצרים. בשורה 1, השתמר שם המקום בו נכתב השטר: יקים. שמו של כפר זה השתמר גם בשורה 13, בחלק התחתון, כמקום מוצאו של המוכר. צדדי עסקת המכר שנעשתה בין שני אנשים בפ. נח"צ 9, שהיו שניהם מן הכפר יקים שבזיף.[4]
  • פפירוס נחל צאלים 69 - זהו שטר נישואין מבוטל ביוונית, אשר נכתב כפי שצוין בגופו של השטר באריסטובוליה שבזיף.[5]

שתי התעודות שנכללו ב"אוסף נחל צאלים", יוחסו על ידי אשל ועמית, למערת סלע, בערוציו העליונים של נחל חבר (שטר הנישואין המבוטל פ. נח"צ 69 ביוונית, ושטר המכר פ.נח"צ 9 בארמית). זאת, על סמך העדויות על חפירות שוד אינטנסיביות במערת סלע, ואיזכורן של "זיף", "יקים", ו"אריסטובוליה" בשתי התעודות.[6]

שמה של עיר המחוז זיף שבתעודות השתמר בשם "תל זיף", שם העיירה יקים השתמר ככל הנראה בשם האתר נבי יקין, כשלושה ק"מ צפונית מזרחית לתל זיף, ושמה של העיירה אריסטובוליה (שנזכרת בשטר נוסף, וכן בכתבים נוצריים לגבי נס שערך במקום הנזיר אותימיוס במסעו מדבר זיף) השתמר בצורה "ח'רבת אסטבל", כקילומטר אחד דרומית מזרחית לתל.

נראה אפוא כי פליטים ולוחמים ברחו מאזור זיף אל מערת הסלע.[7]

אוסביוס מקיסריה כותב "היום זיף כפר בדרומא... אצל חברון, מזרחה ממנה בח' מילים, שם הסתתר דוד...סמוך לה נמצאת כרמלה, הנקרא כרמל, כך נקרא עד היום כפר של יהודים, משם נבל הכרמלי" מכאן, עולה האפשרות כי המאה ה-5 והמאה ה-6 משתנה צביון האוכלוסייה באזור זיף וחלק מהיישובים הופכים לנוצרים, זאת אנו יודעים לפי שרידי הכנסיות והמנזרים הרבים שנמצאו במערות מדבר זיף.

כיום קיים במקום יישוב פלסטיני הנושא את אותו שם (ערבית:زيف), בו מתגוררים כ-850 איש.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • עדה ירדני, שטר מכר ממדבר יהודה: נחל צאלים 9, תרביץ, סג, תשנ"ד, עמ' 299–320
  • דוד עמית וחנן אשל, מרד בר כוכבא בדרום הר חברון, ארץ ישראל כו, תשנ"ו, עמ' 463–469
  • דורון שר-אבי, עין אל סח'ניה ומנזרי מדבר זיף, מחקרי יהודה ושומרון ח, תשנ"ט, עמ' 185–192
  • דורון שר-אבי, אריסטובוליה שבזיף, מחקרי יהודה ושומרון טו, אריאל, תשס"ו, עמ' 151–160
  • דוד עמית, חידושים בחקר מרד בר כוכבא , מחקרי יהודה ושומרון ב, 1992, עמ' 215–227

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ב', מ"ב.
  2. ^ רד"ק, דברי הימים א, ב, מב.
  3. ^ דוד עמית, חידושים בחקר מרד בר כוכבא , מחקרי יהודה ושומרון ב, 1992, עמ' 215–227
  4. ^ עדה ירדני, שטר מכר ממדבר יהודה: נחל צאלים 9, תרביץ, סג, תשנ"ד, עמ' 299–320 ; דוד עמית וחנן אשל, מרד בר כוכבא בדרום הר חברון, ארץ ישראל כו, תשנ"ו, עמ' 463–469
  5. ^ H.M. Cotton, Greek Documentary Texts, in: H. M. Cotton & A.Yardeni, DJD27 - Aramaic, Hebrew and Greek Texts from Nahal Hever and other Sites, The Seiyal Collection II, Oxford, pp. 255
  6. ^ דוד עמית וחנן אשל, מרד בר כוכבא בדרום הר חברון, ארץ ישראל כו, תשנ"ו, עמ' 463–469
  7. ^ שר-אבי, דורון, 'אריסטובוליה שבזיף', מחקרי יהודה ושומרון טו (תשסו) 151–160, 2004.
1935 במדע

ערך מורחב – 1935

בלשנות חישובית

בלשנות חישובית (אנגלית: Computational Linguistics) היא ענף מחקר רב-תחומי, המשלב רעיונות וכלי מחקר מתחום הבלשנות, מדעי המחשב ותחומים קרובים. לבלשנות החישובית שתי מטרות מחקריות: תאורטית ומעשית.

בלשנות חישובית תאורטית מנסה להתמודד עם שאלות היסוד של מדע הבלשנות, כגון מהי שפה וכיצד בני אדם משתמשים בה ולומדים אותה, באמצעות עקרונות וכלים מתחום מדעי המחשב והבינה המלאכותית. החוקרים בתחום זה מפתחים מודלים של פנים שונות של תופעת השפה, שאפשר ליישם בתוכנה. מודלים אלה נחקרים בכלים תאורטיים של מדעי המחשב ובאמצעות סימולציות.

מטרתה של הבלשנות החישובית המעשית, לעומת זאת, היא לפתח יישומי מחשב התומכים בשימוש בשפה אנושית, כמו תוכנות לתרגום אוטומטי ותוכנות המסוגלות לענות על שאלות המנוסחות בעברית, אנגלית או סינית, לדוגמה. לתת-תחום זה של בלשנות חישובית קוראים גם עיבוד שפה טבעית (באנגלית: NLP – Natural Language Processing). זאת בניגוד לעיבוד שפות מלאכותיות, כמו שפות תכנות, שהיא משימה שמחשבים מבצעים בקלות יחסית.

לעיתים העיסוק בשתי המטרות משולב, וקיימת הפריה הדדית ביניהן. עם זאת, לצורך הבהירות ערך זה מתמקד בעיקר בבלשנות החישובית התאורטית; לקריאה נוספת על בלשנות חישובית מעשית, ראו את הערך עיבוד שפה טבעית.

דוד

דָּוִד, דָּוִד בֶּן יִשַׁי או דָּוִד הַמֶּלֶךְ (1040 לפני הספירה (ב' תר"ס) – 970 לפני הספירה (ב' תש"ל), לערך) הוא דמות מקראית, שהיה, לפי המתואר בתנ"ך, מלכהּ של ממלכת ישראל המאוחדת (אחרי שאול המלך ואיש בושת), ומייסדה של שושלת בית דוד ששלטה בממלכת יהודה במשך כ-420 שנה עד חורבן הבית הראשון. התיאורים התנ"כיים השונים, מייחסים לדוד כיבוש חבלי ארץ נרחבים בצפון ארץ ישראל ובמערבה. התנ"ך אומר כי נמנע מדוד לבנות את בית המקדש הראשון כי היה מעורב במלחמות שהיו כרוכות בשפיכות דמים רבה.דמותו ופועלו של דוד תפסה מקום חשוב במסורת היהודית ובפולקלור, והוא נחשב לדמות מופת ולאחד מגדולי האומה. בקבלה נמנה דוד עם אחד מ"ארבעת רגלי המרכבה לשכינה", שעליהם מתבססת השראת השכינה בעולם לאורך ההיסטוריה (השלושה הנוספים הם אבות האומה אברהם יצחק ויעקב). דוד המלך מכונה במקרא "נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל" (שמואל ב', כ"ג, א'), המסורת היהודית רואה בו את מחבר ספר תהילים. על פי המסורת המשיח יהיה אדם מזרע דוד. מסורת זו אומצה גם בברית החדשה, בה נאמר כי ישו הנוצרי היה נצר לבית דוד.התיאור התנ"כי של חיי דוד משקף מסורות רבות, ולאורך השנים חוקרי מקרא, ארכאולוגים והיסטוריונים, היו חלוקים בדעתם ביחס לדוד ולתיאור מלכותו; אסכולות מסוימות מקבלות את הסיפור התנ"כי כנכון בעיקרו, גם אם מוגזם לעיתים, ואחרות דוחות אותו לחלוטין ורואות בו סיפור שנארג מאות שנים מאוחר יותר. טיעון זה הסתמך בין השאר על הטענה כי אין ממצאים ארכאולוגיים או כתובים המתייחסים לבית המלוכה המפואר שהיה אז, לכאורה, בארץ ישראל. גילוי מצבה ארמית בשנת 1993, בה יש אזכור מפורש ל"בית דוד" שם קץ, בעיני רוב החוקרים, למחלוקת על קיומו ההיסטורי של בית דוד, אך הותיר בעינו את הוויכוח האם מפעלי הכיבוש של דוד ומפעלי הבנייה של שלמה אחריו אכן בוצעו על־ידם, שכן תיארוך מפעלי הבנייה העיקריים בארץ ישראל בראשית האלף הראשון לפנה"ס עדיין שנוי במחלוקת. יש המקדימים אותו לימי שלמה ויש המאחרים אותו לימי עמרי.

הר חברון

הר חברון הוא החלק המרכזי של רצועת הרי יהודה הנמשך מירושלים עד ערד ויוצר במת הר ששיאה, 1026 מטר, בעיירה חלחול. אזור זה היה בימי קדם אחד ממרכזי היישוב היהודי בארץ ישראל, "בדרך-ההר", בין חברון לירושלים.

זיף (כפר)

זיף (ערבית: زيف) הוא כפר פלסטיני הממוקם 7 ק"מ דרומית לחברון. הכפר נמצא בנפת חברון בדרום הגדה המערבית. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, אוכלוסייה הכפר מנתה 1,120 תושבים בשנת 2016.

בזיף הייתה אוכלוסייה יהודית עד לפחות עד המאה ה-4, אך היא התנצרה בתקופה הביזנטית. נתגלו בה שרידים של כנסייה מתקופה זו.

ב-1838 זיהה אדוארד רובינסון את העיר המודרנית זיף ואת תל זיף הסמוכה לה עם זיף המקראית.

זיף נמצא תחת שליטה ישראלית החל ממלחמת ששת הימים ב-1967.

זנבזיפים

זנבזיפים (שם מדעי: Lepismatidae) משפחה של חרקים חסרי כנפיים המשתייכת לסדרת זנבזיפאים (Thysanura). שמה של המשפחה ניתן על שום שלושה זיפים הנראים בחלקו האחורי של החרק.

חברון (נפה)

נפת חברון (בערבית: محافظة الخليل) היא אחת מ-16 נפות הרשות הפלסטינית. הנפה מקומות בדרום יהודה ושומרון. בירת הנפה היא העיר חברון.

על פי מרשם האוכלסין של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2007, בנפה התגוררו כ-552,164 נפשות, שחיו ב-89,919 משקי בית. מתוכם, 240,732 תושבים (או כ-43.5%) היו מתחת לגיל 15 וכ-88,461 (או 16%) היו פליטים רשומים.נפת חברון היא הגדולה מבין נפות הרשות הרשות הפלסטינית גם בשטחה וגם באוכלוסייתה.

חוק זיף

חוק זיף (Zipf Law) היא נוסחה אמפירית המתארת את התפלגות שכיחות מילים בטקסט בשפה טבעית. החוק התגלה ונוסח בשנות ה-30 של המאה ה-20, על ידי הבלשן האמריקאי ג'ורג' קינגסלי זיף, אבי הבלשנות החישובית. התפלגות זו נקראת "התפלגות זיף". בעקבותיו בדקו חוקרים אחרים תופעות טבעיות ואנושיות אחרות וגילו תופעות נוספות המתפלגות לפי התפלגות זיף.

חורבת אריסטובוליה

חורבת אריסטובוליה היא חורבה הממוקמת כקילומטר אחד דרומית מזרחית לתל זיף שבדרום הר חברון, ובה שכנה לפי הסברה העיירה היהודית הקדומה אריסטובוליה (בארמית - ארשתובול) שבמחוז זיף.

החורבה נזכרת כבר במפת הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל, תחת השם ח'רבת אסטבל (הגרסה הערבית לשם היווני "אריסטובולוס").

לפי הסברה, כאן שכנה העיר "אריסטובוליה", הנזכרת בחיבור הנוצרי הקדום "חיי אותימיוס" מאת קירילוס מסקיתופוליס, המתאר נס שחולל הנזיר אותימיוס בעיירה "אריסטובוליה" במדבר זיף, כאשר ריפא את בנו של ראש העיירה.

העיירה נזכרת בשני שטרות שונים ממדבר יהודה, שלפי הסברה, מקורם במערת הסלע הסמוכה:

השטר הראשון (פפירוס נחל צאלים 69) הוא שטר נישואין מבוטל הכתוב ביוונית משנת 130 לספירה, שנערך לפי הכתוב באריסטובוליה, של כלה בשם "סלומה" לגבר מהכפר "יקים שבזיף" (שם יישוב זה, המזוהה עם העיר המקראית הקין, השתמר ככל הנראה באתר "נבי יקין", צפונית לתל זיף).

השטר השני הוא שטר "מחילת כתובה" בארמית, משנת 140 לספירה, 4 שנים לאחר דיכוי מרד בר כוכבא ("שנת ארבע לחורבן בית ישראל"), בו נזכר "אבשלם בר שמעון מן ארשתובול" (וכן נזכר היישוב "ענב העליונה", המזוהה עם ענב המקראית).

על סמך שמו של האתר, יש המציעים לייחס את הקמתו לתקופה החשמונאית, וככל הנראה לימיו של יהודה אריסטובולוס הראשון, כלומר, לשנת 104 לפני הספירה.

בחורבה נמצאו שרידי כנסייה, עם עמודים, כותרות ופסיפסים.

חותמות למלך

חותמות לַמֶּלֶךְ הוא כינוי שניתן לידיות קנקני אגירה שבהן הוטבעה הכתובת "למלך" בכתב עברי עתיק () בעזרת חותמות. ההטבעה נמצאה על מספר גדול של קנקני אגירה (כ-2,000 קנקנים) שנמצאו באזור יהודה, ובמיוחד סביב ירושלים, והמתוארכים לדעת רוב החוקרים לתקופת מלכותו של חזקיהו מלך יהודה שמלך במאה ה-8 ותחילת המאה ה-7 לפנה"ס, ולדעת אחרים לימי כורש ודריווש הראשון מלכי פרס. סבורים כי הכדים הללו הכילו שמן או יין אשר הובאו כמיסים לאוצר המלך והם נשלחו למקומות שונים לצורכי הצבא או לשימוש המינהל שהיה באותם הערים.

לא נמצאו החותמות המקוריות עצמן, אולם נמצאו כ-2,000 הטבעות על ידיות קנקנים, ובדיקת ההטבעות מעלה כי מספר החותמות שעשו בהן שימוש עמד כנראה על 21. כשלמעשה רווח השימוש במושג הנפוץ יותר: "חותמת" לתאר את ההטבעות.

יהוא (מחזה)

יהוא הוא מחזה פרי עטו של גלעד עברון.

מדבר יהודה

מִדְבַּר יְהוּדָה הוא אזור גאוגרפי במזרח ארץ ישראל, בין הרי יהודה לים המלח. אורכו של המדבר הוא כ-85 קילומטר ורוחבו כ-25 קילומטר. הוא אינו חלק מרצועת המדבריות העולמית, ומוגדר מדבר צל גשם.

האזור מאופיין באקלים מדברי ובטופוגרפיה של רמה המסתיימת במזרח במצוק (חלק ממצוק ההעתקים), שאותו חורצים אפיקי נחלים הזורמים ממערב למזרח.

מקור שמו של המדבר הוא בתנ"ך, שם מחולק המדבר גם לאזורי משנה - מדבר תקוע, מדבר זיף ומדבר מעון.

מחוש

מָחוֹשׁ או אנטנה (ברבים: מְחושִׁים) הם זוג איברי-חישה המחוברים לראשם של פרוקי-רגליים למעט בעלי כליצרות וקדַמזְנבאים (Protura). חריג נוסף הם הסרטנאים, אשר אצלם כל זוג חיישנים מחולק לשני ענפים. בדרך כלל יוצאים המחושים מהראש ונמתחים קדימה. המחושים מהווים איברים חושיים, אולם סוג החוש והאופן שבו הקליטה עובדת אינו זהה אצל כל הקבוצות, ולעיתים אף אינו ברור כלל. חושים אפשריים הם בדרך כלל חוש המישוש, טמפרטורה, רטט (צלילים), ובעיקר חוש הריח או הטעם.

מכתבי ערד

מכתבי ערד הם 91 אוסטרקונים שנחשפו על ידי הארכאולוג יוחנן אהרוני בתל ערד בין השנים 1962–1964, במהלך חפירות מסודרות באתר.

בתל נחשפו שרידים של מצודה שנבנתה בתקופת הברזל והמשיכה להתקיים לכל אורך תקופת קיומה של ממלכת יהודה כולל התקופה הפרסית. השימוש במצודה היה כתחנת צידה שסיפקה לעוברים בדרך שהיו בשליחות השלטון, מזון שעיקרו היה שמן, קמח ויין. בעת קרב או מלחמה נדרשה המצודה לספק גם לוחמים.

מכתבי תל ערד הופנו אל "אלישיב בן אשיהו" שתפקידו היה ממונה על המחסנים של המצודה הממלכתית. המכתבים כוללים הוראות ובקשות למסירת צידה. במקום נמצאו בנוסף גם שלוש חותמות הנושאות את שמו של אלישיב. המכתבים נשמרו בארכיון של המצודה.

בנוסף ל-91 האוסטריקונים נמצאו בשכבה IV ‏ 17 מכתבים בעברית שיוחסו לסוף תקופת בית ראשון. מתוכם 9 מכתבים שהיו כמעט שלמים. ממצאים נוספים היו גם מכתבים הכתובים ארמית מן התקופה הפרסית. גם במכתבים אלו מופיע שמו של המפקד אלישיב. בשל כך יש הסוברים [דרוש מקור] שגם המכתבים העבריים הם מן התקופה הפרסית, כאשר חיילים יהודיים שירתו תחת דגל פרס.

במכתבים נזכרים שמות של יישובים מקראיים שונים בצפון הנגב ובדרום הר חברון, ובהם ערד, קינה, רמות נגב, מעון, זיף וענים.

מעלה חבר

מַעֲלֵה חֶבֶר (שמו הרשמי: פְּנֵי חֶבֶר) הוא התנחלות ויישוב קהילתי דתי בהר חברון, השייך למועצה אזורית הר חברון.

היישוב נקרא על שם נחל חבר שראשיתו בסמוך ליישוב. הוא הוקם בשנת 1982 כהיאחזות נח"ל ואוזרח בשנת 1983. כעבור שנים ספורות המקום ננטש כמעט לגמרי.

ישיבת שבי חברון בראשות הרב בלייכר שלחה אברכים נשואים ורווקים להשתקע במקום ואלה קלטו משפחות נוספות. בשנת 2012 אוכלס שלב ד' בידי זוגות צעירים. בשנת 2017 נבנתה שכונה חדשה בשם "מצפה הנחל" הנמצאת בשלבי אכלוס.

ביישוב מספר מוסדות חינוך: ישיבה קטנה, ישיבה תיכונית, שני גני ילדים, צהרון ומעון יום של משרד התמ"ת. ביישוב שיעורי תורה לכל הגילאים. קיים בו סניף נפרד של תנועת הנוער בני עקיבא.

בסמוך ליישוב כמה אתרים ארכאולוגיים, ובהם תל זיף, חורבת אריסטובוליה וחורבת יקים. מהיישוב נשקפים נופי מדבר יהודה וים המלח.

אוכלוסיית היישוב משתייכת לזרם הדתי לאומי.

מערת הסלע

מערת הסלע היא מערת מפלט מתקופת מרד בר כוכבא, השוכנת בגדה הצפונית של ואדי קונייטרה, מיובליו העליונים של נחל חבר.

המערה נחפרה בשנות ה-90 ונמצאו בה ממצאים מימי מרד בר כוכבא, ובהם מטבע בר כוכבא מסוג סלע, אשר מצדו האחד הייתה מוטבעת חזית בית המקדש, ומצדו האחר נראים ארבעת המינים. הממצא הקנה למערה את שמה מערת סלע. שתיים מהתעודות שנכללו ב"אוסף נחל צאלים", יוחסו על ידי חנן אשל ודוד עמית, למערת סלע. החוקרים הסתמכו על עדויות בדבר חפירות שוד אינטנסיביות במערת סלע, ואזכורן של זיף, יקים, ואריסטובוליה בשתי התעודות. החוקרים סוברים שהתעודות הובאו למערת סלע על ידי אנשי זיף וסביבתה אשר ברחו אליה לקראת סוף מרד בר כוכבא.

שתי התעודות הן:

פפירוס נחל צאלים 9 - תעודה זו שייכת לאוסף נחל צאלים אך מקורה קרוב לוודאי בערוציו העליונים של נחל חבר, כנראה במערת סלע. זהו "שטר כפול" כתוב ארמית. נוסחת התאריך לא השתמרה מלבד אותיות בודדות בפתיחתה: "בעש[רה/רין....". על-פי שיקולים פליאוגרפיים יחסה עדה ירדני את התעודה לסוף התקופה ההרודיאנית, כלומר למאה ה-1 או לתחילת המאה ה-2. בשורה הראשונה השתמר שם המקום בו נכתב השטר: "יקים". שמו של כפר זה השתמר גם בשורה 13, בחלק התחתון, כמקום מוצאו של המוכר. צדדי עסקת המכר שנעשתה בין שני אנשים בפפירוס נחל צאלים 9, שהיו שניהם מן הכפר יקים שבזיף.

פפירוס נחל צאלים 69 - זהו שטר נישואין מבוטל אשר נכתב כפי שצוין בגופו של השטר באריסטובוליה שבזיף, לגבר שמושבו ב"יקים".

נחל חבר

נַחַל חֶבֶר הוא נחל אכזב ארוך ותלול בדרום מדבר יהודה. ראשיתו של הנחל בתל זיף ובחורבת אריסטובוליה שבדרום מזרח הר חברון, וסופו בחיבור לים המלח, מדרום לנחל ערוגות ומצפון לנחל משמר. אורכו של הנחל כ-17 ק"מ, ושטח אגן ההיקוות שלו כ-180 קמ"ר.

עם התחתרותו של הנחל בגיר הקשה של במת השוליים המזרחיים של מדבר יהודה, משתנה הנחל מערוץ רדוד לנקיק צר ועמוק. בנקיק מספר מפלים קטנים, שביניהם גבים ענקיים, האוגרים מים רבים. נקיק זה מביא את הנחל למפל הגדול שלו - גובהו למעלה מ-100 מטרים. בתחתית המפל גומחה גדולה, שנוצרה על ידי המים ששחקו את השכבה התחתונה בקיר המפל הבנויה מסלע רך יותר. סמוך לתחתית המפל, נובע מעין עונתי. בהמשך הנחל עוד שני מפלים, גובה הגדול שבהם כ-50 מטרים. אורך הקניון כולו, עד ליציאתו מתחומי מצוק ההעתקים - כ-5 ק"מ.

יובלו החשוב של נחל חבר הוא נחל חולד. שמו של הנחל נגזר משמה של העיר חברון שהשתמר בשם הערבי "ואדי חברה". שם נוסף של הנחל הוא "ואדי אלחייאת" - נחל הנחשים.

במצוקי נחל חבר נמצאו ממצאים ארכאלוגיים חשובים, בשתי מערות: מערת האימה הנמצאת במצוק הדרומי של הנחל, ומערת האיגרות הנמצאת במצוק הצפוני. מעל שתי המערות נתגלו מחנות מצור רומיים. במערות עצמן נמצאו מסמכים וחפצים מתקופת מרד בר כוכבא, ושלדי אדם רבים - מאנשי בר כוכבא ומשפחותיהם. במערת האיגרות נמצא ארכיון מכתבים מסודר של אשה בשם בבתא בת שמעון, וכן נמצאו אגרות רבות שכתב שמעון בר כוכבא לפרנסי עין גדי מטעמו - יהונתן בן בעיה ומסבלה בן שמעון.

עצמות האנשים שנמצאו במערות נקברו בשנת 1982 על שפתו הצפונית של אפיק הנחל בטקס צבאי מלא ביוזמתו של הרב גורן.

עינות זיף

עינות זיף הם שני מעיינות הנמצאים ליד שטח זיף המקראית ומכאן שמם.

מעיין נוקיס נובע בתוך ניקבה באורך כ-20 מטר, בפתח הניקבה קיימת קשת אבנים המתוארכת לתקופת בית שני. מי המעיין זורמים לבריכת אגירה עתיקה שנבנתה בסופו.

עין זיתון נובע למערה החצובה בסלע. מי המעיין מגיעים לגובה מטר. בצידו השני של עין זיתון נמצאת באר שעולה על גדותיה בתקופת הגשמים.

סמוך לעינות זיף נטוע עץ חרוב בודד בעל גזע ענק.

החוקר והגאוגרף נתן של, שחקר את עינות זיף בשנות ה-30, ציין את העץ במחקריו.

שוכה

שֹוֹכֹה (גם: שֹוכו או שֹׂכֹה במקרא, וסוכו בלשון חז"ל) הוא שמן של מספר ערים בארץ ישראל הנזכרות בתנ"ך, בספרות חז"ל ובמקורות נוספים, לרבות מקורות ארכאולוגיים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.