זהרי חמה

זהרי חמה הוא בית כנסת, בית מדרש ובניין הכולל שעון שמש ברחוב יפו 92[1] בירושלים, מול שוק מחנה יהודה. בזמן בנייתו היה הבניין הגבוה ביותר בירושלים שמחוץ לחומות, וגם כיום הוא מתנשא מעל בתי רחוב יפו הסמוכים לו.

שם הבניין נלקח מברכת יוצר אור שבתפילת שחרית של יום חול, שבה נאמר: "אל ברוך גדול דעה, הכין ופעל זהרי חמה".

זהרי חמה
Zoharei Chama Synagogue Jerusalem
מידע על המבנה
מדינה ישראל  ישראל
קואורדינטות 31°47′09″N 35°12′47″E / 31.785833333333°N 35.213055555556°E
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map with titles2
 
זהרי חמה
זהרי חמה
Zoharei Chama Synagogue, interior
המייסד שמואל לעווי בבית הכנסת בשנת 1905
Zoharei hama1905
הבניין ב-1905

תולדות הבניין

הבית נבנה על ידי ר' שמואל לעווי, יהודי שעלה לארץ ישראל מדרוהיטשן שבבלרוס (רוסיה הלבנה- פולניה דאז). לפני עלייתו ארצה, נסע ר' שמואל לעווי לאמריקה כדי לגייס כספים למטרת הקמת הכנסת אורחים זהרי-חמה. בשיקגו הוא הקים את "אגודת אחים אנשי דרוהיטשן" ואחר כך נסע לפריז ושם הקים את "חברת ש"ס וגם "חברת חיי-אדם" ולאחר מכן עלה לארץ ישראל. ר' שמואל לעווי גר בירושלים ונחשף למצוקתם של העולים החדשים שבהגיעם לעיר לא היה להם מקום לינה, רחצה ואף לא אמצעים לרכישת מזון. לפיכך, קנה ר' שמואל לעווי בשנת 1905 את הבית ברח' יפו 92 במטרה להקים את "הכנסת אורחים תפארת ציון וירושלים" שיספק לעולים החדשים כעין "מרכז קליטה" נוח וידידותי.

במקום היו מיטות לשינה ומנוחה ומטבח עם חדר אוכל. המקום תופעל ותוחזק על ידי בני המשפחה (ילדים ונכדים) ללא מטרות רווח.

ר' שמואל לעווי הקים את המקום למטרות חסד ונתינה ועד היום המקום הוא הקדש לצורכי הציבור.

על-גבי הבית בן הקומה האחת בנה לעווי עוד שלוש קומות ובראשן עליית גג מעץ. בעליית הגג שכן בית הכנסת ובית המדרש "זהרי חמה" שנתן את שמו לבניין כולו. המלון ובית הכנסת נחנכו בשנת 1908. בראש הבניין נקבעה מערכת שעונים.

וכך נכתב בעיתון השקפה באותם ימים:

"ובירושלים שמחה וששון ליהודים, כי עוד מוסד אחד נכבד נוסף לנו על הראשונים: ברחוב יפו, באחד המקומות היותר גבוהים אשר סביב העיר, בית חדש נבנה ובגובהו הוא מתנוסס על כל פני העיר. וכבר שלוש קומות בנויות אבן וממעל להם שתי עליות עשויות עץ, ועוד יד הבונים נטויה להגביהו. צורת העליות תעיד כי לא לדירה נועד הבית וכל רואהו יאמר: אין זה כי אם מצפה כוכבים? וכי ישאל השואל, מה ליהודים ולכוכבים? הלא ה'לוח' קבוע ומתוקן ומהלך הכוכבים מה אכפת להם? וענית ואמרת לו: הן לא ככל הגויים העם חכם ונבון הזה, והמצפה שלו, לא חלילה בשביל הכוכבים נבנה, כי אם נועדה לתעודה יותר נכבדה. כי בזמן האחרון נוסדה פה חבורה חדשה של 'מתפללים עם הנץ החמה' ובהיות ירושלים הרים סביב לה וקשה מאד לכוון את השעה, נדב לב איש אחד וחייט אמריקני הוא, לבנות את הבית הזה. והיה ככלות בנין הבית והעמידו על גגו נס גבוה ובראשו טס של נחושת קלל, ובהנץ החמה ונפלו קווי השמש על פני הטס והבריקו פניו, וידעו כל תושבי ירושלם כי בא זמן תפילה עם הנץ החמה"

"מצפה", השקפה, 4 ביולי 1906, עמ' 4

ב-1925 נפגע הבית ברעידת אדמה ובית הכנסת ובית המדרש הועברו לקומת הקרקע, בה הם פועלים עד היום. ב-1940 פרצה שריפה והעלייה נשרפה כליל. ב-1980 שיפצה עיריית ירושלים והקרן לירושלים את הבניין ושחזרה את חזית הבית, כולל השעונים (שאינם פועלים) והשלטים.

בית הכנסת

בבית הכנסת "זהרי חמה" מתקיימות תפילות במשך כל שעות היום. תפילת שחרית נערכת ב"מנהג ותיקין" עם הנץ החמה.

במשך שנים רבות ניהל את בית הכנסת ר' אבא לוי, שהיה נכדו של ר' שמואל לעווי. ר' אבא לוי פיתח במקום בית כנסת מיוחד במינו. בו זמנית התבצעו במקום מדי יום כמה מנייני תפילה בנוסחים שונים, בכל שעה יכול היה כל אדם למצוא לעצמו את המניין המתאים לו גם מבחינת נוסח התפילה, אשכנזי, ספרדי וכו'. מכיוון שבית הכנסת סמוך לשוק מחנה יהודה, התקין ר' אבא לוי, וילון מיוחד בכניסה לבית הכנסת, כדי שמאחוריו יוכלו המתפללים להניח את סליהם עם המצרכים, שקנו בשוק ולהתפלל בדרכם משוק מחנה יהודה.

חיים סבתו בספרו "כעפעפי שחר" כותב:

"בזהרי חמה רגילים היו בתפילת הנץ, ואליהו המכוון [החזן] מתפלל כדרכו בלא להסתכל בשעון כלל. וכשהוא אומר גָּאַל יִשְׂרָאֵל, תכף מציצה עליהם החמה ועומדים להתפלל. דומה שהחמה כבר פרשׂה את חופתה האדומה על פני המזרח ומתאווה היא להופיע בכל הדרה, אלא שמַמְתנת היא עד שתשמע את אליהו המכוון אומר גָּאַל יִשְׂרָאֵל, ואז זורחת."

מערכת השעונים

במערכת שלושה שעונים: המרכזי, שעון שמש בתבנית חצי עיגול הפוך, בקוטר חמישה מטרים, המכוון לפי זמן ירושלים בניגוד לשאר שעוני הזמן שהיו מכוונים לפי זמן קהיר. מעליו שני שעונים רגילים לימות החורף: השעון השמאלי הוא שעון אירופי רגיל והימני מראה שעה "ערבית" ("זמן ארץ-ישראל") שבו היום בן 12 השעות מתחיל עם הזריחה ומסתיים עם השקיעה, כך שהמחוגים מצביעים הישר למעלה ("שעה 12") בשעה שש לערך (בבוקר ובערב).

את השעונים התקין המדען האוטודידקט משה שפירא, שלמד את מלאכת התקנת השעונים מקריאה בספרו של הגאון מווילנה "ספר התכונה וההנדסה"[2] וכן מספרי מדע העוסקים באסטרונומיה ומספריו של המדען הירושלמי ר' חייא דוד הלוי שפיצר. שפירא היה יליד ירושלים, תלמיד הישיבה הגדולה של מאה שערים ובנו של ר' ישראל אשר שוחט שפירא, בעל התוקע הקבוע של הרבי מבריסק. לאחר שבנה את שעון השמש, ראש הווקף בהר הבית ביקש ממנו שיתקין שעון שמש כזה גם בהר הבית, ובתמורה היה מוכן לשלם לו כסף רב. שפירא התייעץ עם הרב יוסף חיים זוננפלד האם מותר לו לעלות להר הבית. הרב פסק כי חייו יהיו בסכנה אם הוא יסרב לווקף ולכן יש בכך משום פיקוח נפש, אך שפירא סירב לבנות את שעון השמש והוא ברח לפתח תקווה. בשנים שבהן חי שם, הוא בנה שלושה שעוני שמש בבית הכנסת הגדול ברחוב חובבי ציון. בערוב ימיו שב שפירא לירושלים ובה נפטר ב-1969. הוא קבור בהר הזיתים.

השלטים על-גבי הבניין

על הבניין נתלו מספר שלטים:

  • בחזית הקומה השלישית נקבע שלט ובו נכתב בעברית ובאנגלית : "שמואל לעווי חייט מאמריקה"
  • בחזית הקומה הרביעית נכתב "בית הכנסת זהרי חמה להמתפללים כותיקין, נוסדה במחנה יהודא בירושלם תרס"ח"
  • בראש העלייה נכתב "בן פורת יוסף"

השלטים שוחזרו במסגרת שיפוץ חזית הבניין ב-1980.

אזכורים בתרבות

  • על אודות בית הכנסת מסופר בספר "כעפעפי שחר" של הסופר חיים סבתו.
  • עלילת ספר הקומיקס סוף מעשה מאת הצייר גדי פולק מתרחשת כולה סביב בניין בית הכנסת והבתים הסמוכים לו.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ לבית הכנסת קיימת כניסה גם מרחוב חיים ולירו
  2. ^ קרויאנקר, רחוב יפו, עמ' 301
אברהם אזולאי

רבי אברהם אזולאי (ה'ש"ל (1570) - כ"ד בחשון ה'ת"ד (1643) ויש אומרים שנפטר כ"א בחשוון) היה מקובל, סבו או אבי-סבו של החיד"א.

אדריכלות בירושלים

בירושלים קיימים מאות רבות של מבנים בעלי חשיבות אדריכלית אשר נבנו בתקופות שונות, תחת שלטונות שונים ומתוך תפישות דתיות, פוליטיות וסגנוניות שונות ומגוונות. ערך זה מרכז את מקצתם על פי תקופת בנייתם, ועל פי האזור בעיר בו נבנו.

אקרוסטיכון

אקרוסטיכון (מיוונית: akros קיצוני + stichos שורה; בלועזית: Acrostic) היא שיטת כתיבה של שיר או פרוזה, בה ליקוט האות הראשונה של כל מילה, שורה או בית בשיר יוצר מילה או מספר מילים, שם, אותיות האלפבית כסדרן וכדומה.

בימי הביניים נחשב האקרוסטיכון כאחד מקישוטי השיר, וככל שהאקרוסטיכון היה מורכב ומשוכלל יותר, כך הוסיף ליוקרתו של השיר ומחברו.

בעת החדשה השימוש באקרוסטיכון אינו נהוג בשירה רצינית, אם כי עודנו בשימוש בכתיבה שבאה לשעשע, כגון בברכות ליום הולדת.

שימוש נוסף לאקרוסטיכונים הוא כאמצעי לצופן - הצירוף הנוצר על ידי האותיות הראשונות הוא העיקר, והשיר משמש לו הסוואה. לשימוש זה התייחס באירוניה הסופר האירי ג'ונתן סוויפט בספר ג' של "מסעות גוליבר". האקרוסטיכון חדר אף לתוך הטוקבקים באינטרנט, לשם העברת מסר שעוקף את הביקורת של עורך האתר.

ואמרתם כה לחי

"וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי" הוא פיוט אשר נכתב על ידי "הבן איש חי", הרב יוסף חיים מבגדד, גדול חכמי בבל בדורות האחרונים. הפיוט עוסק בדמותו של הרב שמעון בר יוחאי שנחשב לאבי תורת הנסתר ושהמסורת מייחסת לו את ספר הזוהר.

זונדל קרויזר

הרב זונדל קרויזר (כ"ז בתשרי תרפ"ד, אוקטובר 1923 - ח' באייר תשע"ד, 8 במאי 2014) היה חרדי ירושלמי, מחבר סדרת הספרים אור החמה.

חמה

האם התכוונתם ל...

יוסף ליב זוסמן

הרב יוסף ליב זוסמן (י"ב בטבת תרפ"ג; 31 בדצמבר 1922 - ד' בטבת תש"ס; 13 בדצמבר 1999) היה רב ומקובל ירושלמי, מתלמידיו של הרב יעקב משה חרל"פ ומעורכי כתביו.

יחיאל מיכל שטרן

הרב יחיאל מיכל שטרן (נולד בשנת 1949) הוא רב שכונת עזרת תורה בירושלים ומחבר פורה של ספרות תורנית בשלל תחומים.

יעקב פנחס שיר

הרב יעקב פנחס שיר (י"ז בסיוון תרפ"ג, 1 ביוני 1923 - כ"ו באדר תש"ע, 12 במרץ 2010) היה רבה הראשי של כפר סבא במשך למעלה משלושים שנה.

משה ברגמן

הרב משה ברגמן (תרס"ט, 1909 - י"א בטבת תשל"ח, 21 בדצמבר 1977) היה ראש ישיבת בני עקיבא מירון במירון, ולאחר מכן ראש ישיבת רשב"י בבני ברק.

נתנאל תפילינסקי

נתנאל תפילינסקי, שנקרא גם רבי נתנאל סופר (תרכ"ו, 1866 - כ"ז באדר תרע"ח, מרץ 1918) היה רב ירושלמי. הוא התפרסם עקב עיסוקו העיקרי בייצור וכתיבת תפילין ובזכות השיטות המיוחדות שהמציא בתהליך ייצורן וכתיבתן. הרב תפילנסקי היה גם ממניחי היסוד ללוח היומי ההלכתי בארץ ישראל.

ספר הזוהר

ספר הזוהר הוא הספר המרכזי של הקבלה. הספר הופיע בשלהי המאה ה-13 בספרד, שם נתפרסם לראשונה על ידי המקובל ר' משה די לאון. במסורת מקובל לייחס את הספר לרבי שמעון בר יוחאי, תנא מהמאה ה-2 לספירה. הספר עצמו מייחס את רוב הדרשות לרבי שמעון ולתלמידיו, אך מרבית החוקרים סבורים כי כמעט כל הספר חובר סמוך לזמן הופעתו בספרד.

הספר מכיל מדרשים על התורה, רובם בארמית, המחולקים לפי פרשות השבוע. כמו כן משולבים בו שני חיבורים מאוחרים: "רעיא מהימנא" ו"תיקוני הזוהר".

ראובן גפני (חוקר)

ד"ר ראובן גפני (נולד בתשל"ד, 1974) הוא חוקר ההתיישבות היהודית בארץ ישראל בעת החדשה. במוקד מחקריו עומדת הקהילה היהודית בירושלים; הנוכחות היהודית בערים ערביות עד מלחמת העצמאות; ובתי הכנסת של ארץ ישראל בעת החדשה. לשעבר עורך כתב העת "עת-מול", סגן ראש המכון לחקר ארץ ישראל ויישובה ביד יצחק בן-צבי בירושלים, וכיום ראש המחלקה ללימודי ארץ ישראל במכללה האקדמית כנרת.

רחוב יפו

רחוב יפו הוא רחוב מרכזי בירושלים, בעל היסטוריה רבת שנים. ראשיתו בדרך יפו, הציר דרכו היו יוצאים מן העיר העתיקה של ירושלים, מערבה לכיוון העיר יפו ששימשה כעיר הנמל של ירושלים.

במשך עשרות שנים במאה ה-19 ובמאה ה-20 היה הרחוב רחובה הראשי של ירושלים שמחוץ לחומות ומרכז העסקים הראשי (מע"ר) שלה. עם השקת הרכבת הקלה בירושלים בראשית העשור השני של המאה ה-21, נותר הרחוב כציר תחבורה ראשי בעיר.

הרחוב חוצה את העיר ממזרח למערב. תחילתו בשער יפו שבחומת העיר העתיקה, דרך מרכז העיר, ועד צומת היציאה מירושלים. לאורך הרחוב כמה כיכרות ואתרים ידועים של העיר, בהם: כיכר צה"ל, כיכר ספרא, כיכר ציון, כיכר הדוידקה, צומת יפו-המלך ג'ורג' (צומת האיקסים), התחנה המרכזית החדשה, וכן דרכי גישה למדרחוב העירוני - מדרחוב בן יהודה וכן לשוק מחנה יהודה. לכל אורכו מצויים מאות חנויות ובתי עסק שונים.

עקב התמורות הרבות שחלו ברחוב לאורך השנים כתב עליו האדריכל וחוקר ירושלים דוד קרויאנקר כך: "במשך כ-150 שנה מהווה עקומת העליות והמורדות בתולדות רחוב יפו בבואה נאמנה של תהליכי שגשוג והידרדרות, בירושלים בכלל ובמרכז העיר בפרט."

רפאל בנימין לוין

הרב רפאל בנימין לוין (י"א בכסלו תרפ"ה, 8 בדצמבר 1924 - ו' באייר תשס"ב, 18 באפריל 2002) היה רב ודיין בירושלים, מנהל רוחני של ישיבת בית אריה.

שעון שמש

שעון שמש הוא שעון, שמשתמש בתנועת הצל הנופל מעצם דק המוצב באור השמש כדי להציג את השעה המקורבת.

שען

שען הוא אומן מומחה לתיקון ובניית שעונים מכניים. כיום, כאשר רוב השעונים מיוצרים ביצור תעשייתי מדובר במקצוע הולך ונעלם, במיוחד בתחום הייצור.

השעון המכני מורכב מעשרות גלגלי שיניים וקפיצים זעירים. על מנת שהשעון יתפקד בדיוק לאורך זמן על הגלגלים לנוע בתיאום מושלם. לפיכך, כדי לטפל בגלגלי השיניים, עונד השען על עינו זכוכית מגדלת ייחודית, ומטפל בגלגלי השיניים באמצעות מלקטת (פינצטה) ומברגים זעירים ייחודיים. עבודתו דורשת ריכוז, סדר והקפדה רבה על הפרטים.

השענות נחשבה מתקופת הרנסאנס (המאה ה-15) ועד ראשית המאה ה-20 למקצוע מתוחכם, הדורש תשומת לב רבה לפרטים, יצירתיות ויכולת טכנית ברמה הגבוהה ביותר. ניתן להשוות את תדמית המקצוע דאז לתכנות מחשבים במחצית השנייה של המאה ה-20. שענים ידועים נדדו בין ערי העולם, בנו שעונים על מגדלים מרכזיים וזכו לכבוד ולתהילה. למשל השען שבנה את השעון האסטרונומי בפראג, הצרפתי אברהם לואי ברגה, האחים רושט השווייצרים או ר' משה שפירא, שהתקין את השעונים בבית הכנסת זהרי חמה בירושלים. שענים אלה התחרו זה בזה ביצירתיות ובתחכום על ידי הוספת בובות מכניות או הוספת חוגות מדידה (למשל - תצוגה אסטרונומית של מצב כוכבים שונים וכדומה). בתי-מלוכה הזמינו שעונים מיוחדים משובצי יהלומים או בנויים באופן מיוחד, במאה ה-19 נפוצה אופנה החושפת את מנגנון השעון ומפארת את עבודתו של השען. מאידך טרחו שענים על המצאת שעונים קלים ונוחים לאדם הפשוט. כך הומצאו שעון הכיס ושעון היד.

נוסף על השימוש בשעונים למדידת הזמן, נעשה שימוש בכרונומטר (שעון בעל דיוק רב) לצורכי ניווט ימי, לאחר שכרונומטר מדויק מספיק פותח על ידי בונה השעונים האנגלי ג'ון הריסון.

לאחר שנות ה-50 של המאה ה-20, כאשר ייצור שעונים עבר לייצור תעשייתי ובמיוחד לאחר שנות ה-80 של המאה ה-20, כאשר עלות הייצור של שעונים הוזלה מאוד ונכנסו שעונים דיגיטליים זולים יחסית, הפכו ייצור שעונים מכניים באופן ידני ותיקון שעונים לבלתי כדאיים כלכלית. כתוצאה מכך שענים רבים הפסיקו לייצר שעונים מחוסר ביקוש ומגמות ללימוד שענות נסגרו.

פעילות תיקון שעונים נעשית בימינו במעבדות משוכללות של מותגי השעונים המובילים. מעבדות אלה מצוידות בציוד ייעודי לשעוני המותג.

שערי חסד

שכונת שערי חסד היא שכונה ותיקה במערבה של ירושלים, בין השכונות נחלאות, רחביה וקריית וולפסון. גבולותיה הם: בצפון - רחוב הגר"א; במזרח - רחוב אוסישקין; בדרום - רחובות אבן שפרוט והר"ן; ובמערב - רחוב דיסקין. השכונה הוקמה בשנת תרס"ט (1909) על שטח של כ-40 דונם, ושומרת זה כמאה שנה על אופייה הדתי-השמרני. השכונה נודעה באנשי החסד והצדקה, וכן ברבנים ובתלמידי החכמים שפעלו בה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.