זבה

זבה היא אשה שנטמאה כתוצאה מדימום רחמי שלושה ימים רצופים שלא בזמן הווסת. אישה זו נטמאת בכל מובן כמו נידה, אך בניגוד לנידה שנטהרת מדאורייתא שבעה ימים אחרי תחילת הדימום, הזבה צריכה להמתין עד שיהיו שבעה ימים שלמים ללא דימום ("שבעה נקיים") ורק אז תוכל להיטהר בטבילה במקווה. כמו כן, לאחר הטבילה, הזבה נדרשת להביא קורבן לבית המקדש.

טומאת זבה
(מקורות עיקריים)
מקרא ויקרא, ט"ו, כ"ה-ל'
משנה מסכת נידה
משנה תורה הלכות מטמאי משכב ומושב; הלכות מחוסרי כפרה, פרק א'
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, עשה ק"ו, עשה ע"ה
ספר החינוך, מצווה קפ"ב, מצווה קפ"ג

חלות הטומאה

המקור לדינה של הזבה הוא בספר ויקרא, בפרשת מצורע:

וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ אוֹ כִי תָזוּב עַל נִדָּתָהּ כָּל יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה טְמֵאָה הִוא... וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר.

על פי פרשנות חז"ל, מדובר בימים השמיני עד השמונה עשר מאז תחילת הווסת החודשית, ואם מבין אחד עשר ימים אלו דיממה שלושה ימים רצופים - הרי היא זבה גדולה, שזקוקה ל"שבעה נקיים". לעומת זאת, אם דיממה רק יום אחד או יומיים מבין הימים הללו, היא נקראת זבה קטנה או שומרת יום כנגד יום: היא טמאה כנידה ביום הדימום ויום נוסף לאחריו, ובו היא טובלת, ונטהרת לערב.[1]

דיני טומאה וטהרה

התורה קבעה על הזבה והדומים לה (נידה, זב, יולדת) סדרת חומרות מיוחדות הקשורות לטומאתם. חומרות אלו אינן קיימות אפילו בטומאת מת[2]

קורבנות הזבה

זבה גדולה צריכה להביא למחרת יום טבילתה קרבן להשלמת טהרתה: זוג עופות, תורים או בני יונה, אחד לקרבן חטאת והשני לקרבן עולה. עד שתביא קורבנות אלו היא נחשבת "מחוסרת כיפורים", ומנועה מלהיכנס לבית המקדש או לאכול מקרבן.[3]

ראו גם

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ משנה מסכת נידה פרק י משנה ח, ורמב"ם, משנה תורה, הלכות איסורי ביאה, פרק ו הלכה ז-י.
  2. ^ (משכב והיסט - משנה מסכת זבים פרק ד משנה ו. מעיינות - תלמוד בבלי מסכת חולין דף פח עמוד א)
  3. ^ משנה מסכת כריתות פרק ב משנה א, מסכת כלים פרק א משנה ה ומשנה ח.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

אב הטומאה

אַב הַטֻּמְאָה, בהלכות טומאה וטהרה, הוא דרגת טומאה המשויכת בדרך כלל למקור הטומאה הראשוני [למעט טמא מת ראה להלן], ויש בכחו לגרום טומאה אפילו לאדם ולכלים. וזוהי דרגת הטומאה השנייה בחומרתה [שלמעלה ממנו רק המת עצמו שהוא מכונה בלשון חכמים "אבי אבות הטומאה"]. מי שנטמא מאב הטומאה נקרא "ולד הטומאה" או ראשון לטומאה והנוגע בו נהיה שני לטומאה, וכן הלאה בשלישי ורביעי לטומאה. ישנם כמה דברים שתיקנו בהם חכמים להיות ולד הטומאה, באחת מהדרגות, בלא אב.

בעוד שאב הטומאה מטמא אדם וכלים, ראשון לטומאה אינו מטמא אלא אוכל ומשקה ולא אדם וכלים. שני לטומאה פוסל רק תרומה, שלישי לטומאה מטמא רק קדשים ורביעי מטמא רק פרה אדומה. בטומאת מת ישנו מושג מיוחד של אבי אבות הטומאה, דהיינו שאדם וכלים (למעט כלי חרס) המקבלים טומאה ממת הם עצמם אב הטומאה בשונה ממקבל טומאה מכל מטמא אחר.

בקתת נידה

בקתת נידה (באמהרית, מרגם גוג'ו או מוגאט גוג'ו (בקתת הטמאות), או יא דאם גוג'ו (בקתת הדם)) הוא מבנה ששימש את נשות קהילת ביתא ישראל באתיופיה לטהרה מדם נידה או דם יולדת. בקתות נידה היוו חלק קבוע במבנה הכפרים הביתא ישראלים ומהוות אחד ממנהגי הטהרה המחמירים הייחודיים לקהילה. במרכזי ההגירה באתיופיה, ובחלק ממקומות היישוב של הקהילה בישראל, הוקמו בקתות נידה, בתצורה חדשה, המאפשרת לנשות הקהילה להמשיך ולקיים במידת מה את מנהגי הטהרה המסורתיים.

דוד זבה

דוד זבה (נולד ב-13 באוגוסט 1968) הוא מוזיקאי, מנצח, מעבד, מתזמר, מלחין, זמר ופסנתרן ישראלי.

דרכי היטהרות מטומאה

הלכות טומאה וטהרה מגדירות תהליכי טהרה כדי להיטהר מן הטומאות השונות. תהליך הטהרה הבסיסי נעשה על ידי טבילה במקווה או במעיין לאחר היפרדות מהגורם המטמא, והמתנה עד הערב. בטומאות החמורות תהליכי הטהרה הם מורכבים יותר, וכוללים המתנה של כמה ימים, הזאה, או הקרבת קורבנות. קיימים סטטוסים הלכתיים שונים, כמו "טבול יום" או "מחוסר כיפורים", למי שהתחיל בתהליך הטהרה אך עדיין לא השלים אותו.

תהליכי הטהרה קיימים רק עבור אדם שנטמא וכן עבור רוב סוגי החפצים שנטמאו. לעומת זאת מזון או משקה שנטמאו, וכן כלים העשויים מחרס שנטמאו - אינם יכולים להיטהר על ידי תהליכי טהרה, והם נשארים טמאים עד שהם שיעברו תהליך שישנה אותם באופן מהותי כגון זריעה באדמה או שבירת הכלי.

חומרא דרבי זירא

בהלכה היהודית, חומרא דרבי זירא היא מנהג מחמיר שנוצר בתקופת האמוראים על ידי בנות ישראל (ועל כן נקרא לעיתים חומרת בנות ישראל), ומשמעו חיוב כל אשה נידה לספור שבעה ימים נקיים בתום הווסת, כדין זבה. לפני קביעת חומרא זו, נידה הייתה צריכה לספור שבעה ימים מתחילת הווסת בלבד, ואם בסופם פסק הדימום, על האישה היה לטבול ולהיטהר ביום השמיני. דימום שנמשך מעבר לשבעת ימי הנידה, הצריך שמירת דיני זבה.

הסיבה לחומרא זו היא בקושי ובלבול שנוצר לנשים בהבדלה בין נידה, זבה קטנה וזבה גדולה, להם דינים שונים בטהרתם. במהלך השנים התקבעה חומרא זו כדין בסיסי בהלכות טהרת המשפחה, וכך הוא היחס אליה כיום. עדות על חומרא זו של בנות ישראל מובאת בגמרא בשם רבי זירא, ולכן קרויה חומרא זו על שמו.

טבילה (יהדות)

ביהדות, טבילה במים היא הליך מחייב (הכשר מצווה), חלק מתהליך הטהרה המוטל על יהודים, כלים ובגדים השרויים במצב טומאה ומעוניינים להטהר. טבילה במים היא השלב העיקרי (ולעיתים הבלעדי) במרבית תהליכי הטהרה מטומאות שונות, ובנוסף היא חלק מתהליך הכשרת הכלים ומתהליך הגיור. טבילה נעשית במקווה, מעיין, ימים, אגמים, נהרות ובארות, אך לא במים שאובים.

בזמננו כאשר אין נהוגות הלכות טומאה וטהרה, מחמת העדר אפר פרה אדומה טבילה משמשת בעיקר כחלק מתהליך היטהרות האשה מטומאת נידה במסגרת הלכות טהרת המשפחה, כחלק בלעדי בהכשרת כלי אכילה חדשים שיוצרו על ידי גויים, כחלק מתהליך הגיור ובנוסף כדרך להטהר מטומאת בעל קרי לעולי הר הבית בטהרה, וכמידת חסידות לגברים שונים המעוניינים בכך.

בתורה מופיעים מקרים רבים של טומאה המצריכים טבילה כחלק מתהליך הטהרה, בהם: נידה, מי שפלט נוזל זרע, מי שנגע במת, ועוד. ישנם גם מקרים בהם לא קודמת טומאה למצוות הטבילה, לדוגמה במקרה של גיור, של טבילת כלים שהיו בבעלות גוי, והטבילות שטובל הכוהן הגדול לפני שלבים שונים של עבודתו ביום כיפור.בימינו חובת הטבילה מוטלת בעיקר על נשים נשואות, כדי להיטהר מנידתן ולקיים יחסי אישות. רוב הטבילות נעשות במקווה ייעודי, אבל ניתן לטבול גם במקווי מים טבעיים כימים ואגמים.

טהרת המשפחה

טהרת המשפחה הוא מונח יהודי המתייחס למכלול הדינים והלכות ההרחקה שמחייבת התורה במצבים שונים איש ואישה יהודים במערכת יחסים זוגית. על פי ההלכה ישנם מקרים שונים בהם על האיש והאישה להתרחק זה מזה ואסורים בקיום יחסי אישות ובצורות קירבה נוספות עד שתסיים האישה את תהליך הטהרה. בחלק ממקרים אלה האיסור הוא מן התורה, ובחלק מן המקרים – מדרבנן. עיקר הימים בהם אסורה האישה לבעלה הם ימי הווסת של האישה שאז היא מכונה נידה, ואיסור כרת חל על קיום יחסי אישות עמה בימים אלה.

משך הזמן בו האישה נאסרת לבעלה ודינים שונים של ההרחקות ביניהם משתנים ממקרה למקרה, אך באופן כללי בכל המקרים הללו הבעל והאישה נאסרים, והאישה צריכה לעבור תהליך של טהרה. על אף שנידה היא רק אחת מצורות ההרחקה שבין בעל לאשתו, המקורות ההלכתיים מכנים את כל ההלכות הנוגעות להרחקות אלו הלכות נידה. וכן, כל אישה האסורה על בעלה, אף מסיבה אחרת, מכונה "נידה".

להרחקה בימי הנידה נוספה במרוצת הדורות משמעות רעיונית רחבה בתחום המחשבה היהודית-תורנית. ראשית, נטען שההרחקה מבטאת את החשיבות של פיתוח חיי הרוח בזוגיותם של איש ואשתו. האיסור לקיים יחסי אישות ולגעת זה בזו מחייב את בני הזוג להמיר את המגע הגופני בקשר מילולי. שנית, ההרחקה יוצרת מפגש מחודש של בני הזוג מדי חודש. בכל חודש ישנם ימים של השהיה, ציפייה, התאפקות והתגברות על היצר, ובכל חודש בני הזוג נפגשים מחדש - כמו ביום החתונה - ומממשים מחדש את אהבתם.

טומאות היוצאות מגוף האדם

בהלכה, טומאה היוצאת מן הגוף היא קטגוריה הכוללת שישה מיני טומאות: מצורע, בעל קרי, זב, זבה, נידה, ויולדת. סוג זה של טומאה נגרם לאדם לא מפני שנגע במקור טומאה חיצוני לו, כמו נגיעה במת למשל, אלא כתוצאה מהתרחשות שקרתה בגופו. טומאות אלה מתוארת בתורה בפרשות תזריע-מצורע.

טומאת זב

בהלכות טומאה וטהרה, זב הוא גבר שיצאה מאיבר המין שלו הפרשה הנקראת "זיבה", והדבר קרה מספר פעמים. על פי החוק המקראי, עליו להמתין עד שיעברו שבעה ימים רצופים ללא הפרשה זו ("שבעה נקיים"), ואז עליו לטבול במעיין ולהקריב קורבנות. השם זב משמש גם כשם כללי למטמאי משכב ומושב שהם זב זבה, נידה, ויולדת.

טומאת זיבה

בהלכות טומאה וטהרה, טומאת זיבה היא שם כולל לטומאה של מספר אנשים שטומאה יוצאת מגופם וטומאתם שוה: טומאת זב - (בזכר) וטומאת זבה (בנקבה) טומאת נידה וטומאת יולדת, שהן טומאות מהתורה, וטומאת גויים שעליהם גזרו חכמים טומאה כזבים.

למרות שדיני הטומאה של הזב הזבה הנידה והיולדת שווים לכל דבר ועניין, אופן חלות הטומאה בהם שונה. הזב נטמא רק על ידי הפרשה שנחשבת "זיבה" הנגרמת על ידי מחלה שפוגעת בכלי הזרע ושונה במהותה מנוזל הזרע וכן בסימניה, הזבה והנידה היא אישה שיצאה ממנה דם מצוואר הרחם, ההבדל בין דם נידה לדם זיבות נעוץ בזמן בו הוא יוצא מהגוף, כאשר הוא בא בתחילת ההמחזור החודשי ועד שבעה ימים (זמן הוסת), הוא נחשב דם נידה (כיוון שהוא טבעי), ולאחר שבעת ימי הנידה, ישנם אחד עשר ימי זיבה ובימים אלו אם ראתה האישה דם (שזו צורה פחות טבעית), היא נחשבת לזבה. טומאת יולדת לעומת זאת נגרמת מכל סוג של לידה אף ללא דם, וכן גם מהפלה בכל צורה שהנפל או הוולד יוצא מבית הרחם חוץ מבניתוח קיסרי.

טומאת מדרס

במונח המשנה, טומאת מדרס היא אחת מדרכי ההיטמאות, והנהו ביטוי המסמן חפץ שנהפך - או ראוי להפוך - לאב הטומאה. במקורות אחרים, נקראת הטומאה בשם טומאת משכב ומושב.

טומאה זו, נגרמת על ידי העברת טומאה מגוף חי לאובייקט אחר. אדם כאשר הוא זב או מצורע, או אשה שהיא זבה, נידה, יולדת, או מצורעת, שכוב/ה על חפץ המיועד למשכב או למושב - כמו מיטה המיועדת לשכיבה או כיסא המיועד לישיבה, ובאופן דומה - "מרכב" - חפץ המיועד לרכיבה. החפץ נהפך להיות טמא מדרס, ורמת טומאתו מוגדרת כאב הטומאה הראוי לטמא אדם או כלים טהורים בנגיעתם בו בלבד.

נידה

נידה היא אישה שנטמאה כתוצאה מיציאת דם הווסת. אישה שנטמאה מדם שיצא מהרחם שלא בזמן הווסת נקראת זבה ודיניה שונים. ההלכה קובעת דינים רבים לנידה, העיקרי שבהם הוא איסור על קרבה ועל קיום יחסי אישות עם האיש, עד היטהרות הנידה מטומאתה על ידי טבילה במקווה. שורש המילה 'נידה' הוא נ-ד-ד, שמשמעותו ריחוק.

בהלכות טומאה וטהרה, הנידה היא אב הטומאה, ומטמאה אנשים, כלים, מאכלים ומשקאות.

סתירת שבעה נקיים

סתירת שבעה נקיים הוא כלל הלכתי שיסודו מהתורה, על פיו גם לאחר שזבה ספרה שבעה נקיים, אם במהלך אחד הימים אירע מקרה מסוים הגורם לה טומאה, מקרה זו סותר את הימים הנקיים שכבר ספרה, ועליה להתחיל מחדש בספירה. לעיתים עשוי המושג לשמש גם בתחילת השבעה נקיים, כאשר האישה עצמה נקייה וזבה הפסיק לזוב, אלא שמקרה צדדי (כמו טומאה שאינה קשורה לזיבה) עשוי, לפי דעות מסוימות, לסתור את שבעת הנקיים שהיו עשויים לקדם אותה למצב של טהרה.

פרשת מצורע

פָּרָשַׁת מְצֹרָע היא פרשת השבוע החמישית בספר ויקרא. הפרשה עוסקת כולה בדיני טומאה וטהרה, ויש הקוראים לה בלשון נקייה פרשת טהרות או פרשת זאת תהיה. היא מתחילה בפרק י"ד, פסוק א' ומסתיימת בפרק ט"ו, פסוק ל"ג.

בשנים שאינן מעוברות קוראים את פרשת מצורע ביחד עם הפרשה שלפניה, פרשת תזריע. בשנים המעוברות שאינן מתחילות ביום חמישי, כלומר בשנים מסוג בחה, זחג, זשה, בשז וגכז, חלה פרשת מצורע בשבת שלפני פסח, שבת הגדול.

קורבן חטאת

קורבן חטאת הוא אחד מסוגי הקורבנות שהוקרבו בבית המקדש. הקורבן מובא בדרך־כלל ככפרה על חטאים שונים, וכן כחלק מקורבן המוסף במועדים. החטאת היא קורבן מסוג "קדשי קדשים". ייחודו הוא במקום בו ניתן דם הקורבן: בקרנות שבראש המזבח, ובסוגי חטאות מסוימים הדם ניתן בקדש הקדשים ובמקומות נוספים בהיכל.

קורבן עוף

קורבן עוף בהלכה הוא תור או יונה המובאים כקורבן בבית המקדש. קורבן עוף בא רק בתור קורבן עולה ("עולת העוף") או קורבן חטאת ("חטאת העוף"), ולא כקורבן שלמים או קורבן אשם.

חטאת העוף לעולם אינה באה לבדה, אלא היא תמיד מלווה בעוף ממין זהה הבא כקורבן עולה, וזוג עופות כזה מכונה בשם קן. המקרים המחייבים להביא קן מפורטים בספר ויקרא: יולדת, זב, זבה, ומצורע עני. כמו כן, זוהי האפשרות האמצעית עבור החייבים בקורבן עולה ויורד.

עולת העוף יכולה לבוא כבת זוג של חטאת העוף, אך יכולה גם לבוא לבדה כקורבן נדבה. כמו כן, גר שמתגייר חייב להקריב זוג עופות הבאים שניהם לעולה. לדעת הרמב"ם ניתן לקיים גם את מצוות עולת ראיה בעולת העוף.

ישנו הבדל משמעותי בין דיני חטאת העוף לבין דיני עולת העוף, ולכן הייתה חשיבות בהבדלה ביניהם ובמניעת עירבובם. מסכת קינים עוסקת במקרים שונים בהם התערבבו הקינים כך שלא ידוע איזו עוף הוא חטאת העוף ואיזו הוא עולת העוף.

רואה מחמת תשמיש

בהלכה, רואה מחמת תשמיש הוא השם שניתן לתופעה של אשה המדממת מהנרתיק או מהרחם במהלך או מעט לאחר קיום יחסי אישות. במידה שמקור הדימום ברחם והדימום נובע מתהליך הורמונלי, הופך הדימום את האשה לנדה (או זבה) האסורה באיסור כרת בקיום יחסי אישות עם בעלה. באם הדבר קורה תוך כדי יחסי האישות באופן קבוע, האשה נאסרת על בעלה משום שעל פי ההלכה הקובעת שיש לפרוש מקיום יחסי אישות סמוך להופעת הווסת, לא ניתן לקיים יחסי אישות במצב זה כלל, וממילא זו עילה לגירושין.

כאשר קיום יחסי אישות גורם ליציאת דם מהנרתיק, מתעוררת השאלה האם מקור הדם הוא ברחם (דבר ההופך את האשה לנדה או זבה) או בנרתיק (דימום חסר משמעות הלכתית), והאם מדובר באירוע תמידי או חד-פעמי. לשם בדיקת הדבר ניתן לעשות שימוש בשפופרת המוחדרת לנרתיק ומדמה יחסי אישות, ובאמצעות בדיקה זו ניתן לאמוד אם הדימום הוא כתוצאה מיציאת דם מהרחם או פצע כלשהו בנרתיק, ועל פי זה לקבוע את מעמדה ההלכתי של האשה.

שבעה נקיים

בהלכה היהודית שבעה נקיים הם שבע יממות שסופרים איש או אישה שנטמאו בטומאת זיבה. בשבעה ימים אלו בודקים אם הזיבה פסקה וניתן להיטהר מהטומאה.

כיום, אין נוהגים דיני טומאה וטהרה, ועל כן נשאר דין שבעה נקיים רק אצל אישה שנאסרה לבעלה מחמת הלכות טהרת המשפחה. לדוגמה אישה נידה כלומר אישה שראתה דם שיצא מהרחם, לאחר שפסקה יציאת הדם ועשתה בדיקת הפסק טהרה, עליה לספור שבעה נקיים. במהלך שבעת ימים אלו האשה בודקת את עצמה ששוב אינה רואה דם, ובסיומם האישה טובלת במקווה, נטהרת ומותרת בקיום יחסי אישות עם בעלה. אם האשה כן ראתה דם במהלך שבעת ימים אלו, היא סותרת את מניין הימים שכבר עברו ועליה להתחיל בספירת שבעת הימים הנקיים מהתחלה.

במקור הדין, ספירת שבעה נקיים הייתה מיועדת רק לזבה גדולה ולא לכל נידה, אולם עקב חומרא דרבי זירא ספירת שבעה נקיים הפכה לדין מחייב כלפי כל אשה שנאסרה לבעלה מחמת אחת הסיבות המנויות בהלכות טהרת המשפחה.

שומרת יום כנגד יום

שומרת יום כנגד יום הוא מושג יסודי בהלכות נידה המתאר את מצבה של אשה שהיא "זבה קטנה" - שראתה דם בימי הזיבה, הרי היא טמאה ביום שראתה, וכדי להיטהר עליה לשמור (לבדוק את טהרת גופה) כל היום שלאחר ראייתה עד סוף היום, ואם אכן לא תראה בו תוכל לטבול ולהיטהר.

טומאה וטהרה ביהדות
דרגות הטומאה אבי אבות הטומאהאב הטומאהולד הטומאה (ראשון לטומאה) • שני לטומאהשלישי ורביעי לטומאה סדר טהרות
דרגות היטמאות במאכלים חולין • מעשר שניתרומהקודש
דרכי היטמאות אוהלמגעמשאהיסטמדרסביאהבועל נידהביאה לביתמדףבליעהעיסוק
דברים המטמאים מהתורה מתנבלת חיה ובהמהנבלת עוף טהורנבלת השרץבעל קרימטמאי משכב ומושב - נידה, זבה, יולדת, זבצרעת (אדם, בתים, בגדים) • שכבת זרעחטאות המטמאותמי חטאת
דברים המטמאים מדברי חכמים טומאת ידייםארץ העמיםבית הפרסטומאת כתבי הקודשטומאת גוייםטומאת עבודה זרהטבילה במים שאובים
דברים הנטמאים אדםכלים (כלי מתכות, כלי עץ, כלי חרס, בגדים, כלי עור, שק, וכלי עצם) • אוכליםמשקין
נידה הפסק טהרהדם בתוליםחומרא דרבי זיראכתםעקרות הלכתיתפרישה סמוך לווסתשבעה נקיים
אחרים טומאת מקדש וקדשיוהאיסור לכהן להיטמא למתהכשר לקבל טומאהטומאה רצוצהטומאה הותרה בציבורטבילת עזרא
היטהרות טבילהפרה אדומהמקווהחציצהטבול יוםמחוסר כיפוריםטהרת מצורע
מסכתות בסדר טהרות כליםאהלותנגעיםפרהטהרותמקוואותנידהמכשיריןזביםטבול יוםידייםעוקצים
נידה
סוגי ראיות ודמים נידהזבה קטנה-שומרת יום כנגד יוםזבה גדולה - שבעה נקייםכתם (נידה)הרגשת נידהדם בתוליםדם חימודדם קישוידם טוהר סדר טהרות
סוגי וסתות וסת קבועוסת שאינו קבועעונה בינוניתוסת ההפלגהוסת החודשוסת השבוע • וסת השעות • וסת הדילוג • וסת הגוף • וסת הסירוג • וסת האונסרואה מחמת תשמישימי המבוכה
דיני הנידה בועל נידהפרישה סמוך לווסת • הרחקות הנידה
פרישה סמוך לווסת עונת אור זרוע • עונת חוות דעת • עונת אבי עזרי
טהרת הנידה בדיקת עד • הפסק טהרה • מוך דחוק • שומרת יום כנגד יוםשבעה נקייםסתירת שבעה נקייםחומרא דרבי זירא
שונות מסולקת דמים • עד בדיקה • מסכת נידהברייתא דמסכת נדה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.