זאב ח' ארליך

זאב חנוך (ז'אבו) ארליך (נולד ב-1953) למד בתל אביב, הוא סייר, חוקר ארץ ישראל, ממקימי בית ספר שדה עפרה, ועורך סדרות הספרים "שומרון ובנימין", ו"מחקרי יהודה ושומרון". הוא פרסם עשרות מחקרים בנושאי ידיעת הארץ, וכתב מדור קבוע בענייני ארץ ישראל במוסף שבת של העיתון מקור ראשון. הוא שימש מדריך בנושא יהודה ושומרון במכון לנדר, ומרצה במכללת מורשת יעקב-אורות ישראל. ארליך עוסק בתיעוד אתרי עתיקות בכפרים ערביים ביהודה ושומרון[1].

Zeev Ehrlich
זאב ח. ארליך

מחיבוריו

קישורים חיצוניים

מכּתביו:

הערות שוליים

  1. ^ אליאור לוי, למה לארכיאולוג אבטחה צמודה מצה"ל בשטחים?, באתר ynet, 5 ביולי 2012
אדם זרטל

אדם זֶרטָל (3 בדצמבר 1936 - 18 באוקטובר 2015) היה ארכאולוג, פרופסור לארכאולוגיה של ארץ ישראל והמזרח הקדום באוניברסיטת חיפה, מרצה במכללה האקדמית כנרת בעמק הירדן, והוביל במשך שנים רבות את סקר הר מנשה. התפרסם בציבור הרחב בעקבות גילוי מזבח הר עיבל. בנוסף גילה זרטל והגדיר אתרי כף רגל בבקעת הירדן.

ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון

ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון הוא הארכיון המרכזי של צה"ל ומשרד הביטחון, ומהווה מאגר מידע ייחודי ומרכזי אודות הפעילות הביטחונית צבאית של מדינת ישראל. בארכיון אוצרות שהם נכסי צאן ברזל של ההיסטוריה של מדינת ישראל, על כן, מהווה הארכיון את אחד המרכיבים החשובים ביותר בשמירת הזיכרון הקולקטיבי והמורשת הביטחונית והתרבותית של החברה בישראל. מעבר לנושאים הצבאיים-ביטחוניים מצוי בארכיון צה"ל ומערכת הביטחון מגוון רחב של נושאים שהעסיקו ומעסיקים את החברה בישראל ובהם נושאים אופרטיביים, תורתיים, לוגיסטיים, חינוכיים, הדרכתיים, רפואיים, כלכליים ועוד בכל סוגי המדיה: תיקים, סרטים, קלטות קול, תצלומים, מפות ועוד. הארכיון משמש כמגנזה לצה"ל וכארכיון היסטורי למשרד הביטחון ולצה"ל.

גושן

אֶרֶץ גֹּשֶׁן היא אזור במצרים העתיקה המוזכר במקרא כמקום מושבם של בני ישראל מירידתם למצרים בימי יעקב ועד יציאת מצרים. על פי הצעתו של יוסף לאחיו, ביקשו בני יעקב מפרעה לגור בארץ גושן בשל היותם רועי צאן והיות ארץ גושן מקום מרעה.

הגביע מעין סמיה

הגביע מעין סמיה הוא גביע בגובה 8 ס"מ ובקוטר 25 ס"מ עשוי כסף ומעוטר בריקוע מתקופת הברונזה הבייניימית (בסביבות 2300-2000 לפנה"ס) או מתקופת הברונזה התיכונה שנתגלה במערת קבורה בעין סמיה שבשומרון. לפי הצעות שונות מקורו או מסוריה או ממסופוטמיה (עיראק) והוא הובא לכנען או בידי מהגרים מהאזורים הללו בעת ההתפשטות האמורית מערבה על פני הלבנט או כתוצאה ממסחר של האוכלוסייה המקומית בארץ עם גורמים מהאזורים הנ"ל. לדעת חוקרים ממוזיאון ישראל בירושלים היה הממצא, בהתחשב לרמתו הגבוהה ביחס לשאר הממצאים שנתגלו מתקופה זו, "נכס משפחתי" והתיאורים עליו מעידים על ארץ המוצא של הכלי.לגביע צורת חרוט קטום, ממעטפת הגביע שרדו רק כארבע חמישיות. בחלק התחתון של הגביע ישנם עיטורים גאומטריים בגובה של כ–2 ס"מ. מעל לרצועה זו מופיעות מספר דמויות היוצרות שתי סצנות אחת מכל צד. הסצנה האחת מתארת שתי דמויות (האחת לא שרדה בשלמותה) הן אוחזות בסרט אותו מעטרים עיגולים קטנים. מעל לסרט ציור סכמטי של ראש וסביבו שנים עשר עלים. הדמות שנותרה בשלמותה לבושה בחצאית הקשורה בסרט אל הכתף. בין שתי הדמויות מתואר נחש גדול עם זנב מקופל, עין גדולה, פה ונחיר. קשקשי הנחש מתוארים קווקוים צפופים והצואר בדגם אדרת דג.

בסצנה השנייה מתוארת דמות שחציה אדם חציה בעל שני פרצופים וכובע אחד, ופלג גוף עליון אנושי וערום, כל יד מחזיקה בענף של צמח. פלג הגוף התחתון מתפצל לשניים ונראה כרגלי שוורים הפונות אחת אל השנייה. בין הרגלים שושנה קטנה ולימינה של הדמות מופיע נחש גבוה, ניצב על זנבו ופונה אל עבר הדמות. הנחש שונה מהנחש בסצנה הראשונה בעיטור על גופו – עיגולים קטנים, וחריתות סביב הפה נראה כי זהו דרקון הנפוץ באמנות מסופוטמית.

הר עיבל

הר עיבל (ערבית: جبل عيبال. נקרא גם جبل إسلامية - ג'בל אסלאמיה, או جبل الشمالي - ג'בל א-שמאלי - ההר הצפוני. בעברית מכונה גם 'הר הקללה' או 'הר הברית') הוא שמו של גוש הררי גדול מצפון לעיר שכם בגובה 940 מטר מעל פני הים. הר זה הוא הגבוה בהרי מרכז וצפון השומרון. מההר יש שליטה מלאה על העיר שכם. על פסגת ההר מתקן צבאי. גם בתקופת המנדט הבריטי היה מתקן צבאי דומה על ההר. פסגת ההר היא בשליטה ישראלית מלאה אך הדרך אליו עוברת באזור בו יש לישראל רק שליטה צבאית (אזור B). הדרך להר יוצאת מההתנחלות שבי שומרון ועוברת בשיפולי העיר שכם. אתר מזבח הר עיבל נמצא ליד שטח שבשליטה מלאה של הרשות הפלסטינית (אזור A). עם זאת מתקיימים בהר ובאתר הארכאולוגי ביקורים, המתואמים עם כוחות הביטחון. באוקטובר 2014 נחנך שביל מסומן "סובב הר עיבל".

חבורת עבדת

חבורת עבדת היא חבורה גאולוגית בארץ ישראל שהוגדרה באזור עבדת על ידי עזרא זילברמן בשנת 1989. החבורה מכונה בעבודות קודמות על ידי זלצמן, (1964) וגולני, (1961) "הקבוצה הגירית" או"הקבוצה האאוקנית".הסלעים המרכיבים את חבורת עבדת הם: גיר וקירטון. הסלעים משתנים, הן בחתך אנכי והן במרחב, מגיר קשה עד גיר קירטוני ועד לקירטון. גיל החבורה הוא אאוקן.

חבורת עבדת מונחת על חבורת הר הצופים. סלעי החבורה שקעו בסביבה ימית ולכן מכילים מאובנים ימיים. מעליהם מופיע רצף של חולות וחלוקים ששקעו באגמים ובנחלים, כלומר בסביבה יבשתית.

חבורת עבדת בונה את קער שכם וסלעיה שולטים במחצית המזרחית של גיליון המפה טופוגרפית של שכם.

מזבח הר עיבל

מזבח הר עיבל (או מזבח יהושע) הוא אתר ארכאולוגי השוכן על השלוחה הצפונית-מזרחית של הר עיבל, שלוחת אל-בורנאט (בגובה 785 מטר מעל פני הים), במדרגה השלישית של ההר, מהפסגה ומטה (הפסגה היא בגובה כ-940 מטר מעל פני הים). האתר נחפר במהלך סקר הר מנשה בין השנים 1982 - 1989 על ידי משלחת בניהולו של פרופ' אדם זרטל, שתיארך את האתר לרבע האחרון של המאה ה-13 לפנה"ס וזיהה אותו עם המזבח המתואר בספר דברים, פרק כ"ז, פסוקים א'-י', ובספר יהושע, פרק ח' כחלק מרכזי ממעמד הברכה והקללה, ולכן קרא לו 'מזבח יהושע'.

מנחם מרקוס

מנחם מרקוס (נולד ב-1947 בתל אביב) הוא גאומורפולוג, סופר, מטייל ישראלי ומדריך טיולים ברחבי ישראל, המתגורר בהר אדר.

משמש מזה שנים רבות כמורה דרך בקורסים לידיעת הארץ ובקורסי מורי דרך. נמנה עם מקימי בי"ס שדה חצבה ושימש גאוגרף ברשות שמורות הטבע. שימש גם כעורך במדריך ישראל החדש.

מרור

מרור הוא ירק מר הנאכל בליל הסדר, הלילה הראשון של חג הפסח. ישנה מצוות עשה מהתורה לאכול את בשר הפסח על מצות ומרורים, אך בהיעדר קורבן פסח אכילת מרור היא מצווה דרבנן. המרור נאכל לזכר שעבוד בני ישראל במצרים ומרירות חייהם. הוא אחד ממרכיביה של קערת ליל הסדר.

מרור הגינות

מרור הגינות (שם מדעי: Sonchus oleraceus) הוא מין צמח ממשפחת המורכבים. זהו אחד המינים הרודרליים הנפוצים בעולם ומקורו אירו-אסיאתי. מופע הצמח משתנה מאד בצורת עליו, בצבעו ובגודלו מבית גידול לבית גידול, ואף באותו בית הגידול. בארץ ישראל הוא פורח כמעט כל השנה.

מרכז עולמי לתורה וחסידות בעלז

מרכז עולמי לתורה וחסידות בעלזא הוא שמו הרשמי של בניין בית המדרש ובית הכנסת המרכזי של חסידות בעלז בקריית בעלז בירושלים. מבתי הכנסת הגדולים ביותר במדינת ישראל.

בית המדרש ניתן לצפייה ממקומות רבים בעיר, כולל מהכניסה אליה ממערב. צורתו משמרת את בית המדרש הישן של החצר בבלז שבגליציה, אשר נחרב בשואה ולאחריה. בבניין שולבו אבנים מהמבנה המקורי. החסידים והאדמו"ר עצמו השתתפו בבנייה. בסמוך לבניין בית המדרש נבנה ביתו של האדמו"ר ומעבר מיוחד מוביל מביתו למזרח בית המדרש ולאולם הטישים. בית הכנסת ממוקם בין הרחובות דובר שלום, דברי חיים וקדושת אהרן.

נבי סמואל

נבי סמואל (מכונה גם: קבר שמואל הנביא בערבית: אַ-נַבִּי צַמְוִיל) הוא אתר המקודש לשלוש הדתות המונותיאיסטיות כמקום קבורתו של שמואל הנביא. הוא שוכן בפסגת הר, צפונית-מערבית לירושלים, כקילומטר אחד משכונת רמות. המבנה הבולט ביותר בשטח הוא מצודה צלבנית גדולה, שהשתמרה לגובה של שתי קומות.

האתר משמש כיום כבית כנסת אורתודוקסי, עם חדרי תפילה נפרדים לגברים ונשים, וכן אתר עלייה לרגל של בני הדתות השונות בימי מועד ועלייה לרגל; עבור היהודים בכ"ח באייר הנחשב, על-פי הדעה הרווחת במסורת היהודית, כיום פטירתו של שמואל הנביא.

נערן

נירן, אשר נקרא עד ליוני 2018 "נַעֲרָן", הוא התנחלות קיבוץ בבקעת הירדן, כ-10 קילומטרים צפונית לעיר יריחו, השייך למועצה אזורית בקעת הירדן. קיבוץ נערן הוא חלק מתנועת הבוגרים של המחנות העולים.

ספר יונה

ספר יוֹנָה הוא הספר החמישי בספרי תרי עשר שבתנ"ך. גיבורו, הנביא יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי, נצטווה לנבא על אנשי העיר נינווה על חורבנם אם לא יחזרו בתשובה. יונה מנסה לברוח לעיר אחרת כדי להתחמק משליחותו ובמהלך מסעו טובע בים ונבלע בלוע דג גדול. הספר מציג ויכוח בין הנביא יונה לבין הקב"ה, והפרשנים הציגו עמדות שונות לגבי מהות ויכוח זה. הנביא יונה מוזכר בתנ"ך פעם נוספת בספר מלכים ב', פרק י"ד, פסוק כ"ה. חלוקות הדעות בין החוקרים לגבי הקשר בין הנבואות. יש הטוענים שאותו הנביא שניבא לישראל נבואת נחמה על הרחבת הגבולות בימי ירבעם השני הצטווה לאחר מכן ללכת לנינוה. אחרים טוענים כי ספר יונה הוא ספר מתקופת הבית השני שהשתמש בדמות של יונה מספר מלכים כדי לבסס את אמינות הסיפור, ובחר בדמות נביא שאין עליה פרטים רבים.

עפרה (שבט מנשה)

עָפְרָה היא עיר מקראית בנחלת שבט מנשה, עירו של השופט גדעון שנלחם במדין כמתואר בספר שופטים בפרקים ו-ח. מכונה גם עָפְרָה אֲבִי הָעֶזְרִי או עָפְרָת אֲבִי הָעֶזְרִי כשם משפחת גדעון - אביעזר, כדי להבדילה מעפרה שבבנימין.

בעפרה התגלה מלאך ה' לגדעון וציווה אותו לצאת ולהציל את שבטי ישראל מיד מדין. גדעון הקים מזבח לה' בעפרה וניתץ את מזבח הבעל שהיה שם. הקרב בין גדעון ואנשיו למחנה מדין נערך בעמק יזרעאל והסתיים בניצחון כביר. לאחר הניצחון עשה גדעון "אפוד" משלל מדין לזכר הישועה הגדולה והציב אותו בעירו, אך העם הפך אותו למקום פולחן של עבודה זרה. לאחר מותו, נקבר גדעון בעירו, בעפרה.

לזיהויה של עפרה הוצעו כמה אתרים בארץ ישראל. הצעות אלו מתבססות על שמם הנוכחי של המקומות, על אזורי ההתיישבות של בני שבט מנשה ועל תיאור חייו של גדעון ומלחמתו במדיינים.

תל אל-פארעה - צפונית-מזרחית לשכם. זיהוי זה אינו מקובל כיום, ובמקומו מקובל לזהות את התל עם העיר תרצה.

טייבה בשרון.

עפולה.

טייבה בעמק יזרעאל.

ח'רבת עופר - דרומית-מערבית לשכם (הצעתם של חנן אשל וזאב ח' ארליך).

ח'רבת א-טייבה - ממזרח לאום אל-פחם (הצעתו של צבי גל).

צרעה (אתר מקראי)

צָרְעָה היה יישוב בשפלת יהודה. מוזכרת במקרא, ובתקופה הישראלית שכנה בנחלת שבט יהודה ובגבול שבט דן. צרעה ידועה בתור אזור מולדתו של השופט המקראי שמשון. שמה השתמר בשם הכפר הערבי סרעא, שחרב במלחמת העצמאות. קיבוץ צרעה הסמוך נושא את שם האתר המקראי.

שבט בנימין

שבט בנימין הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך והוא מצאצאי האם הרביעית, רחל.

בן לשבט בנימין נקרא "יְמיני" בלשון המקרא, ובריבוי: "בני ימיני" או "בני בנימין".

שבט זבולון

שֵׁבֶט זְבֻלוּן הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך.

הוא נקרא על שם אבי השבט זבולון שהיה בנו השישי של יעקב אבינו מאשתו לאה.

קיימת מסורת של יהודי האי ג'רבה ויהודי כרתים שהם צאצאי שבט זבולון.

שקל

שקל (באכדית: šiqlu שיקלו) היא מידת משקל עתיקה או מטבע קדום, ומטבע ישראלי מודרני בעת החדשה. שמשמש ככסף.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.