זאב גלילי

זאב גלילי (נולד ב-1936) הוא עיתונאי ישראלי. גלילי עבד כ-30 שנה ב"ידיעות אחרונות" כמשכתב ראשי בדסק החדשות, ראש כתבים, מרכז מערכת וממלא מקום העורך. הוא מלמד כתיבה עיתונאית, מחבר ספרי ילדים ומשמש כסופר צללים. הוא היה בעל טור בעיתון "מקור ראשון" מ-1996 עד 2007. כיום מפרסם את טורו באתר האינטרנט שלו.

זאב גלילי
זאב גלילי
זאב גלילי
מדינה ישראל  ישראל

ילדותו ומשפחתו

נולד בצפת, דור שביעי בארץ ישראל למשפחה מן היישוב הישן (שהייתה בין מקימי ראש פינה). עד גיל 7 למד ב"חדר" ולאחר מכן במסגרת חינוך ממלכתי-דתי בצפת, בנתניה ובתל אביב. למד בתיכון שליד סמינר לוינסקי בתל אביב ואחר כך שורה של מקצועות באקדמיה.[1] נשוי משנת 1958 ליסמין (לבית מרכזי), אב לארבעה ילדים (בהם שוקי וטל גלילי, עיתונאי רשת ומפעילי הבלוג "חומוס להמונים").

עבודתו העיתונאית

החל את עבודתו העיתונאית בגיל 14 בעיתוני ילדים ונוער ("הצופה לילדים", "חרות לנוער", "אנחנו" "הטכנאי הצעיר"). בשנת 1954, עוד במהלך לימודיו בתיכון, החל לעבוד בעיתון "חרות", בעריכת יוסף וינצקי (ולאחר מכן אייזיק רמבה). היה במשך שנה כתב בתל אביב ולאחר מכן בירושלים, כולל סיקור הכנסת. בתום שרותו הצבאי ב-1958 חזר לעיתון "חרות" כעורך חדשות ובעל טור לענייני מדע. במקביל מילא אותם תפקידים בעיתון הבוקר, בעריכת גבריאל צפרוני.

באותה תקופה חיבר סדרת ספרי הרפתקאות לילדים ("דן טרזן") שזכתה לתפוצה ניכרת.[2] (במסגרת סדרה בדיונית זו עקף גלילי את מגבלות הצנזורה הצבאית, ופרסם לראשונה פרטים, כסיפור בדיוני אודות "רודולף טייכמן", על נסיבות חטיפתו של אדולף אייכמן והבאתו למשפט בישראל). עבודת דוקטור[3] שנעשתה על ידי ד"ר חיים גרוסמן באוניברסיטת תל אביב העלתה השערה כי לסיפורים אלו הייתה השפעה על הדור שבגר למלחמת ששת הימים.

עם סגירת "חרות" ו"הבוקר", עבד שנה בעיתון הכלכלי "שער", שהוקם על ידי אורי סלע, ובשנת 1966 הצטרף ל"ידיעות אחרונות". החל כעורך חדשות זוטר וכעוזר עורך למוספים והתקדם לתפקיד משכתב ראשי בדסק החדשות. ב-1985 מונה לראש הכתבים ושנה לאחר מכן למרכז מערכת (יחד עם 5 מרכזים אחרים – משה ורדי, אדם ברוך, צבי קסלר, רם אורן, דב עצמון). כשפרש משה ורדי מ"ידיעות אחרונות" בשנת 1986 ועבר ל"הארץ", בגלל סכסוכיו עם דב יודקובסקי, מונה גלילי לממלא מקום קבוע של יודקובסקי. בתפקידים אלה ניהל את ההתמודדות מול העיתון "חדשות", שהסתיימה בסגירתו של "חדשות".

לאחר פרישת דב יודקובסקי מעריכת "ידיעות אחרונות" ומינוי משה ורדי לעורך ב-1989, נשאר גלילי בתפקיד ראש כתבים בלבד. ב-1991 הודח מתפקידו ונענה להצעה להקים סדנה להכשרת עורכי חדשות לעיתון. במהלך השנתיים הבאות פיתח שיטה להדרכת כתיבה עיתונאית, כמה מבוגרי הקורסים שניהל הגיעו לתפקידים בכירים בעיתונות, ביניהם שילה דה-בר (שהיה לראש דסק החדשות ב"ידיעות אחרונות" ורון ירון שמונה לעורך החדשות ומאוחר יותר לסגנו של העורך משה ורדי). בשנת 2007 מונה שילה דה-בר לעורך "ידיעות אחרונות" ורון ירון מונה לסגנו. השניים הזמינו את זאב גלילי לישיבת המערכת הראשונה שקיימו כדי להביע בדרך זו את הוקרתם על תרומתו לקידומם המקצועי. כיום רון ירון הוא עורך העיתון., בתקופת הביניים כיהן דה בר כראש מערכת החדשות של ערוץ 10.

בשנת 1994 פרש גלילי מ"ידיעות אחרונות" במסגרת תוכנית פרישה. התמסר לפיתוח נושא הדרכת הכתיבה העיתונאית ולימד באוניברסיטת בר-אילן, בבית הספר לעיתונאות "כותרת", באוניברסיטה הפתוחה, במכללת תל אביב ובמכללת אורות.

במקביל התאים את השיטה שפיתח בהדרכת כתיבה עיתונאית להדרכת כתיבה עסקית. הדריך עשרות מפעלים ומוסדות ציבור: מבקר המדינה, המוסד לביטוח לאומי, בנק ישראל, כל הבנקים המסחריים, מיקרוסופט ישראל, פלאפון, מפעלי היי-טק, ועוד.

עם הקמת העיתון "מקור ראשון" בשנת 1997 נענה להצעת העורך המייסד, מאיר עוזיאל, והחל בכתיבת טור אישי שנשא את השם "היגיון בשיגעון". הטור שינה את אופיו במהלך השנים מטור פובליציסטי לטור העוסק בענייני תרבות, ביקורת התקשורת, חידושי מדע וטכנולוגיה. הטור מראיין אישים מן האקדמיה ומביא סיפורים אנושיים ותחקירים בנושאים חברתיים. טור זה היה הטור שהופיע ברציפות בעיתון במשך הזמן הארוך ביותר. בדצמבר 2007, עזב את מקור ראשון, ועבר לכתוב באתר האינטרנט שלו[4], שאליו מוסיפים בהדרגה את כל המאמרים שפרסם ב"מקור ראשון" וכן ספרים שכתב.

במהלך עבודתו העיתונאית למד כלכלה וסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית, מדע המדינה בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה, ספרות והיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, פילוסופיה יהודית וכללית בבר-אילן (תואר ראשון ושני) ובמסלול ישיר לעבודת דוקטור באוניברסיטה העברית, בהדרכת פרופסור רבקה ש"ץ (העבודה לא הגיעה לידי גמר בשל פטירתה של המנחה).

ספריו

חיבר שורה של ספרי ילדים: "סיפורי התנ"ך" (ב-15 כרכים), "ירושלים שלי", "תל אביב שלי", "איכות הסביבה זה אנחנו", "הג'ינג'י מכדורי", "ספר הדינוזאורים", סדרת ספרי רגשות (יחד עם ירון לונדון) וסדרה על חגי ישראל. הפיק וערך שורה של ספרים, ביניהם "א-ב" של יהודה אטלס, אלבום יצחק רבין, קרע בין הכיפות (של הרב מנחם הכהן). כתב כסופר צללים שורה של ספרים ביניהם: "על החתום" של איש העסקים אפרים אילין ו"עדות" של אשר ידלין.

  • ט"ו בשבט: ראש השנה לאילנות, כתיבה זאב גלילי, תל אביב, תשנ"ב 1992
  • קרע בין הכיפות, חשבון נפש של דור הכיפות הסרוגות, משתתפים - אורי אליצור ואחרים, מנחה ישראל הראל, עורך זאב גלילי, ירושלים, תשנ"ג 1993
  • תל אביב שלי בסיפור ובאגדה, תל אביב, תשנ"ד 1994
  • ‫הג'ינג'י מכדורי שהיה לראש ממשלה, חייו ומותו של יצחק רבין, זאב גלילי, יהודה שיף, תל אביב, תשנ"ו 1996
  • איכות הסביבה זה אנחנו, זאב גלילי, יהודה שיף, ציורים - אלכס גליקין, תשנ"ג 1993
  • בריחה מצפת, 2017[5]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "זאב גלילי - אודות" - מתוך הבלוג הרשמי.
  2. ^ אלי אשד, מטרזן ועד זבנג - הסיפור של הספרות הפופולרית העברית, הוצאת בבל, 2002, עמ' 212-207.
  3. ^ [1]
  4. ^ [2]
  5. ^ יונתן שלונסקי, "בריחה מצפת" או שיבה לצפת, באתר "היגיון בשיגעון", 11 ביוני 2017
אוצר החכמה

אוצר החכמה הוא מאגר תורני המכיל מאה אלף ספרים תורניים וספרי מחקר סרוקים בפורמט זהה לצורת עמודי הדפוס המקורי שעברו זיהוי תווים אופטי, שמאפשר אחזור מידע באמצעות מנוע חיפוש שמוטמע במערכת.

בגרסה 17.0 (חורף 2018/19) של המאגר ישנם 100,767 כותרים, קצב העדכון של המאגר עומד על כ-5,000 ספרים מדי שנה. המאגר מאפשר חלוקה של הספרים לפי קטגוריות, כמו: תנ"ך ופרשניו; משנה ומפרשיה; תלמוד בבלי ומפרשיו; תלמוד ירושלמי ומפרשיו; קבלה; מוסר; חסידות; היסטוריה; פולמוסים; כתבי עת; ספרי קהילות, ספרי יובל וספרי זיכרון. כתבי יד ודפוסים ראשונים.

המאגר נמכר במחיר מלא על גבי דיסק קשיח לשימוש לא מקוון, או בתשלום מנוי חודשי דרך אתר המאגר המקוון. המאגר מציע גם מנויים יומיים ודרכים שונות לשימוש בו. החיפוש באתר וכל הספרים זמינים לעיון חופשי במגבלת עמודים (נכון ל-2019 עד עמוד 40), דברי דפוס רבים כמו קונטרסים המופיעים במאגר זמינים לעיון חופשי בשלמותם בצורה זו.

המאגר פועל בשיתוף פעולה עם כמה מכוני הוצאה לאור תורניים מובילים וחלקם מציעים את ספריהם בתשלום נפרד כחלק מהמאגר. בין המכונים שספריהם נמצאים במאגר: יד הרב נסים, מוסד הרב קוק, מכון ירושלים, עוז והדר וקה"ת.

יוצר המאגר הוא ארז סלע, בעלי המאגר הם ארז ובשמת סלע.

לצד המאגר מפעילה מערכת אוצר החכמה פורום אינטרנט שבו מתנהלים דיונים בענייני ספרות תורנית, הלכה, היסטוריה יהודית וביוגרפיות של אישים רבניים.

אורי דן

אורי דן (6 במאי 1935 - 24 בדצמבר 2006) היה עיתונאי סופר ופרשן צבאי ופוליטי ישראלי, ומחברם של ספרים רבים על פרשות צבאיות וביטחוניות במדינת ישראל.

אורי סלע

אוּרי סלע (1928–1993) היה סופר, עורך, מתרגם, חוקר ספרות ולשון, חבר הוועדה למילים בשימוש כללי של האקדמיה ללשון העברית בשנים תשנ"א-תשנ"ג, עיתונאי, סאטיריקן, פזמונאי, פרסומאי וגרפיקאי ישראלי. היה איש אשכולות, אוטודידקט. בכמה מהתחומים שבהם עסק היה חלוץ והטביע חותמו על התרבות הישראלית.

בריטניקה לנוער

בריטניקה לנוער היא אנציקלופדיה לנוער שיצאה לאור בישראל החל משנת 1977, והתבססה על האנציקלופדיה Children's Britannica, שהחלה לצאת לאור בשנת 1960 על ידי הסניף הלונדוני של אנציקלופדיה בריטניקה בע"מ.

עורכה של Children's Britannica היה ג'ון ארמיטאג', ומרבית כותביה היו בריטים. יועצים לעריכה היו המנהל, הצוות והתלמידים של בית הספר היסודי על שם ויליאם אוסטין בלוטון, בדפורדשייר.

ב-1975 יזם נחמן אוריאלי, מנכ"ל הוצאת עם עובד, את הדפסת האנציקלופדיה בעברית. "בריטניקה לנוער" יצאה לאור ב-15 כרכים על ידי חברת "אנציקלופדיות לנוער בע"מ", ותוארה על ידה כ"אנציקלופדיה בינלאומית לישראל". להבדיל ממתחרותיה (מכלל - אנציקלופדיה לנוער, יבנה - האנציקלופדיה לנוער ואנציקלופדיה אביב), שהופיעו בניקוד מלא, "בריטניקה לנוער" הופיעה ללא ניקוד (שמות הערכים נוקדו, ולעיתים נוקדו מילים מסוימות בגוף הערכים). אף שהתבססה על Children's Britannica, ערכים רבים בה, בפרט בנושאי ישראל ויהדות נכתבו במיוחד למהדורה העברית. "נוסף לכך, ניתן בערכים מסוימים פירוש ועיבוד מקורי בידי 'אנציקלופדיות לנוער בע"מ' במקום תרגום גרידא של המקור".

ערכי "בריטניקה לנוער" כללו גם תצלומים רבים, בצבע ובשחור לבן, תרשימים ומפות.

לשם הכנת המהדורה העברית הוקמה מערכת שבראשה עמד פרופ' שניאור ליפסון ממכון ויצמן למדע, וחבריה היו פרופ' יוסף גורני, הרב שמואל אבידור הכהן, הרב ח"כ מנחם הכהן, ד"ר כרמי יוגב, מנהל גימנסיה הרצליה, אל"ם (מיל.) גרשון ריבלין, פרופ' רינה שפירא ופרופ' נתן שרון. העורך הכללי היה דוד שחם. כן פעל צוות של עורכים ויועצים מדעיים, ובהם נחמיה בן אברהם - ספורט, פרופ' יהואש הירשברג - מוזיקה, ד"ר מאיר פעיל - צבא ופרופ' דרור שדה - אסטרונומיה.

העיתונאי זאב גלילי השווה בין "בריטניקה לנוער" לבין "מכלל", והתאכזב לגלות שב"בריטניקה לנוער" אין ערך על מסכת אבות. הוא הוסיף וציין כי: "המשכתי ובדקתי מה יש ומה אין בבריטניקה לעומת ה"מכלל". וזה מה שמצאתי בכמה עמודים של "מכלל", ערכים שאין בבריטניקה: אביגיל (אשת נבל הכרמלי), אבישי, אביתר, אבן ג'נאח, אבן סינה, אברהם אבינו ותקצר היריעה מלפרט. בעיקר ניכר יתרונה של "מכלל" בנושאי ארץ ישראל, תנ"ך, הלכה, תולדות עם ישראל...ההגינות מחייבת לציין כי בבריטניקה יש ערכים שאין ב"מכלל", החל ב"אבולוציה" וכלה ב"אינפלציה.".

בשנת 1993 יצא לאור כרך "עדכונים והשלמות", שהעורך הראשי שלו הוא עמנואל לוטם.

גבריאל צפרוני

גבריאל צפרוני (17 באוקטובר 1915 - 7 ביוני 2011) היה עיתונאי ישראלי, עורך העיתון "הבוקר" ומנכ"ל תיאטרון "הבימה".

גניזת קהיר

גניזת קהיר (נקרא בספרות המחקר גם הגניזה הקהירית) היא אוסף גדול של כתבי יד וספרים יהודיים, שנכתבו בין המאה ה-9 והמאה ה-19, ונשמרו בגניזה בעליית הגג של בית הכנסת בן עזרא בקהיר. בין היתר נתגלו עותקים של הכתוב בהמגילות הגנוזות - הספרות הביתוסיית ממערות קומרן. משנתגלו הכתבים ופורסמו, בתחילה בעיקר על ידי שניאור זלמן שכטר ואחר כך על ידי חוקרים נוצרים ויהודים בכל ענפי מדעי היהדות, נמצא שיש להם חשיבות מרובה לחקר תולדות הכתב העברי והכנעני הקדומים, לחקר השירה הפיוט והספרות העברית הקדומה, לחקר יהודי מצרים, יהודי אגן הים התיכון, לחקר תולדות התפילה וארון הספרים היהודי. חלק נכבד מכתבי היד הובא לספריית אוניברסיטת קיימברידג', וקטעים אחרים פוזרו ברחבי העולם.

דב יודקובסקי

דב יוּדקוֹבסקי (24 במרץ 1923 – 28 בדצמבר 2010) היה עיתונאי ועורך ישראלי, שערך את "ידיעות אחרונות" במשך שנים רבות ונחשב למי שהביא את העיתון לתפוצה רחבה ביותר. לאחר מכן ערך גם את "מעריב". חתן פרס ישראל לתקשורת לשנת 2002.

דעת (אתר אינטרנט)

דעת הוא אתר אינטרנט עברי שעיקרו טקסטים בתחומי היהדות והרוח שלוקטו ממקורות מודפסים מגוונים.

הגושרים

הַגּוֹשְׁרִים הוא קיבוץ באצבע הגליל. שייך למועצה אזורית הגליל העליון. הקיבוץ הוקם בספטמבר 1948 על ידי עולים מטורקיה, בתחילה במבנים הנטושים של יישוב קודם בשם נחלים, ומאוחר יותר הועבר כקילומטר צפונה לנקודה חדשה בסמוך לכביש המקשר בין קריית שמונה לבין קיבוץ דן. בתחומי הקיבוץ מספר נביעות ונחלים, בהם אחד מפלגיו של נחל דן.

העולים בחרו בשם "הגושרים" שמסמל את היותם גשר בין הארץ לבין הגולה. על כך כתב יהודה זיו בספרו, העוסק במשמעויות שמות יישובים בישראל, שהשם "מציין לכאורה את גשר דולב הסמוך שעל נהר שניר וגשרים קרובים אחרים. אבל את השם הזה הביא עמו גרעין המייסדים, ומשמעותו סמלית בלבד".

חדשות (עיתון)

חדשות היה עיתון יומי שיצא לאור בישראל בין השנים 1984–1993.

חרות (עיתון)

חֵרוּת היה שמם של ביטאונים ועיתונים אחדים, שהוציאו לאור אנשי התנועה הרוויזיוניסטית, חברי אצ"ל ותנועת החרות.

ידיעות אחרונות

ידיעות אחרונות הוא עיתון היוצא לאור בישראל החל מה-11 בדצמבר 1939. משנות ה-70 הוא הנפוץ ביותר מבין העיתונים הנמכרים בישראל. עד חודש יולי 2010 היה גם הנפוץ ביותר בין כלל עיתוני ישראל, אז איבד את המקום הראשון לטובת החינמון "ישראל היום".העיתון מעוצב בפורמט טבלואיד, עם תמונות צבע רבות וכותרות גדולות, המאפיין את ז'אנר העיתונות הפופולרית בעולם. כדי למשוך קהל קוראים גדול, הוא מאופיין בסגנון כתיבה קליל ותמציתי בעברית מדוברת ועוסק במגוון נושאים, מפוליטיקה וכלכלה עד בידור ורכילות.

יחיאל בר לב

הרב ד"ר יחיאל אברהם הלוי בר לב (נולד ב-1943) הוא רב ומחנך ישראלי, מחבר סדרת ספרי "ידיד נפש" על הקבלה ועל התלמוד הבבלי והירושלמי.

יעקב שויקה

פרופ' יעקב שויקה (שוויכה) (נולד ביוני 1936) הוא חוקר ישראלי במדעי המחשב. עמד עד שנת 2017 בראש גנזים - יחידת המיחשוב של פרויקט פרידברג לחקר הגניזה. הוא פרופסור אמריטוס במחלקה למדעי המחשב באוניברסיטת בר-אילן, שבה כיהן כראש המכון לאחזור מידע ולבלשנות חישובית.

תחום התמחותו הוא במערכות לאחזור מידע טקסטואלי, במאגרים טקסטואליים גדולים, בעיבוד ממוחשב של שפות טבעיות, ובייחוד של עברית, ובניתוח ממוחשב של טקסט, וכן במילונאות רגילה וממוחשבת, במורפולוגיה ותחביר ממוכנים ובמו"לות אלקטרונית.

בשנת התשע"ט זכה שויקה בפרס כץ, על תרומתו לחקר ההלכה וליישומה בחיים המודרניים.

ישראלים

ישרְאלים (בערבית: إسرائيليون. תעתיק: אִסְרַאִילִיוּן) הם אזרחי מדינת ישראל, תושָבי ישראל או כאלו השוהים במדינות אחרות. על פי חוק האזרחות, התואר ישרְאלי ומתן האזרחות נקבעים בדין דם, ועל כן עוברים מדור לדור (בהגבלה לדור אחד) בשונה ממתן אזרחות על פי דין הקרקע.

במישור ההיסטורי, המונח ישראלים נגזר מהמקרא בהקשר ליהודים כבני ישראל, המהווים גם רוב אוכלוסיית המדינה. מדינת ישראל אף יצאה לעצמאות תחת הגדרתה כמדינה יהודית, אך בד בבד התחייבה לקיים שוויון זכויות דמוקרטי מלא לכל אזרחי המדינה. המתח שבין הגדרת המדינה הבנויה בצורה דמוקרטית למדינה המהווה בית לבני העם היהודי, כדת וכלאום גם יחד, מקשה על גיבוש זהות ישראלית חד משמעית, מעבר למעמד האזרחי, והוביל לגישות שונות ביחס לאופי המדינה.

ישראל היא מדינה רב-תרבותית, הן מבחינה דתית והן מבחינה תרבותית. במהלך שנות היווסדה והתפתחותה כמדינה יהודית, פתחה את שעריה לגלי עלייה מאזורים שונים בעולם, מאירופה, צפון אמריקה, ארצות ערב, איראן, ברית המועצות לשעבר ואתיופיה. בקיבוץ גלויות זה עודדה תרבות כור היתוך, והחיבור בינם לבין תושבי הארץ הוותיקים (עיקרם ערביי ארץ ישראל ואנשי היישוב הישן) יצר אופי ישראלי רב תרבותי. גם בהקשר הזה ישנו פולמוס סביב אפשרותה של תרבות כזו להתגבש במתח שיוצר אופייה הדואלי של המדינה כמדינה יהודית דמוקרטית.

מחוץ לישראל עיקר תפוצת הישראלים וצאצאיהם היא בצפון אמריקה וברחבי אירופה. מספרם המוערך של הישראלים הגרים מחוץ לישראל נאמד בכ-750,000, כעשירית מכלל הישראלים.

מדע פופולרי

מדע פופולרי הוא דיווח על רעיונות מדעיים ותגליות מדעיות באופן המובן לקהל הרחב ולהדיוטות, אבל שאינו מספק את צורכיהם ודרישותיהם של העוסקים במדע, כחוקרים, סטודנטים או בעלי מקצועות המיישמים ידע מדעי.

נחלים

נְחָלִים הוא מושב דתי הצמוד לעיר פתח תקווה. המושב משתייך מוניציפלית למועצה אזורית חבל מודיעין וארגונית לתנועת המושבים של הפועל המזרחי. במקור התפרנסו התושבים מחקלאות, אך כיום רוב חברי המושב אינם עוסקים בחקלאות. ביישוב קיימים מוסדות חינוך ומפעלים. המוסד החינוכי המפורסם שבהם הוא ישיבת נחלים - אחת הישיבות התיכוניות הוותיקות בישראל. בנחלים פועלת משתלה, יבואן לסוכות מוכנות, תעשייה זעירה ומחלבות לייצור מוצרי חלב כבשים. כך הפך המושב החקלאי ליישוב קהילתי, בדומה למושבים רבים בישראל.

פשקוויל

פַּשְׂקֶוויל (נכתב גם: פסקוויל; בכתיב יידי: פּאַשקעוויל) הוא כרזת קיר או כרוז ברחוב החרדי הנושאים מסר לוחמני כלפי רעיון או אדם כלשהו. הם כתובים לעיתים בעברית ארכאית ("לשון הקודש"), מליצית או דרמטית מאוד.

מקור המונח בפסקוינו (Pasquino), פסל קטוע גפיים קדום המוצב ברומא. החל מהמאה ה-16 נהגו תושבי העיר לתלות עליו מודעות היתוליות בגנות האפיפיור ומוסד הכנסייה. המילה התגלגלה לשפות אירופאיות רבות וייתכן שהגיעה ליידיש דרך הגרמנית או הפולנית. האטימולוגיה העממית היהודית במזרח אירופה פירשה את המילה כגלגול של הביטוי 'פתקי אוויל' הנהגה בהברה אשכנזית "פיסקיאוויל".

תהילים קל"ז

על נהרות בבל הוא שמו של מזמור קל"ז בתהלים (בתרגום השבעים מספרו קל"ו). המזמור קרוי כך על-פי הפסוק הפותח אותו:

המזמור הוא קינה של בני ממלכת יהודה שהוגלו לבבל עם חורבנם של ציון, בית המקדש הראשון וממלכתם.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.