ז'אן ד'ארק

ז'אן ד'ארקצרפתית: Jeanne d'Arc‏; 6 בינואר 141230 במאי 1431), הידועה גם בכינויים הבתולה מאורליאן והעלמה מאורליאן, הייתה מצביאה צרפתייה אשר מילאה תפקיד מפתח בתהליך שחרור צרפת מהכיבוש האנגלי בזמן מלחמת מאה השנים במאה ה-15.

כחלק ממילוי תפקידה זה היא לבשה שריון ובגדי גבר ופיקדה על כוחות בצבא מלך צרפת, אשר השתתפו באופן פעיל במלחמה נגד האנגלים. בין הישגיה הצבאיים היה שחרור אורליאן מהמצור האנגלי. היא נשבתה בקרב לשחרור העיר קומפיין ונשפטה בידי האינקוויזיציה בעוון כישוף, קשרים עם השטן ואישומים נוספים. היא נמצאה אשמה במשפט והועלתה על המוקד בעיר רואן. התנופה שנוצרה בעקבות ניצחונותיה סחפה את צרפת לניצחון במלחמה כולה. ז'אן ד'ארק נחשבת לגיבורה לאומית צרפתית, לאייקון פמיניסטי, ולמיתוס מכונן בתרבות הצרפתית. כמו כן היא הוכרה כקדושה של הכנסייה הקתולית.

ז'אן ד'ארק
Jeanne d'Arc
Joan of Arc miniature graded
לידה 6 בינואר 1412
דומרמי , ממלכת צרפת
הוצאה להורג 30 במאי 1431 (בגיל 19)
רואן, ממלכת צרפת
כינוי הבתולה מאורליאן, העלמה מאורליאן
השתייכות ממלכת צרפת  ממלכת צרפת
תקופת שירות 6 במרץ 1429 - 30 במאי 1431
תפקידים צבאיים
פיקוד על כוחות בצבא מלך צרפת שארל השביעי
מלחמות וקרבות
מלחמת מאה השנים
עיטורים

רקע היסטורי

צרפת של סוף המאה ה-14 ותחילת המאה ה-15 הייתה זירת סכסוכים ומלחמות בין האצילים הרבים ששלטו באזוריה השונים. דבר זה הביא עליה הרס כלכלי וחולשה צבאית. מלך אנגליה, אדוארד השלישי, ניצל חולשה זו ודרש לעצמו את כתר צרפת שהגיע לו, לדעתו, בירושה. באותה עת מלך בצרפת שארל השישי, אדם חלש אשר ב-25 שנות מלכותו האחרונות סבל ממחלת נפש ומאי יכולת שליטה מעשית. חולשתו ובגידת חלק מאציליו שעברו לצד האנגלים, הביאו, בסופו של דבר להסכם טרואה (Troyes), אשר לפיו צאצאו של אדוארד השלישי, הנרי החמישי, מלך אנגליה יישא לאשה את בתו של מלך צרפת, קתרין, יהפוך ליורש עצר גם של צרפת ויהיה למלך צרפת אחר מותו של שארל השישי.

אך לשארל השישי היה דופן (יורש עצר) משלו, שארל השביעי, שנולד מאשתו איזבו (Isabeau). בחצר מלכותו אמרו שהדופן אינו בנו של המלך אלא ממזר של המלכה עם הדוכס מאורליאן, אחד ממאהביה. כאשר מאהב זה נרצח על ידי הדוכס מבורגונדי, צרפת התחלקה לשני מחנות: מחנה בורגונדי - שעבר לצד האנגלים, ומחנה ארמניאק - שנשאר נאמן למלך צרפת ולדופן שלו. גם המלכה איזבו עברה למחנה הבורגונדי, והפכה למאהבת של דוכס בורגונדי.

בינתיים הוחלט על אירוסיו של הדופן הצעיר שארל השביעי בן ה-10 למרי מאנז'ו, בת ה-9, בתה של מלכת אנז'ו, יולנדה. המלכה יולנדה לקחה תחת חסותה ושמירתה את חתנה הילד, טיפלה בו והקנתה לו חינוך כאילו הייתה אמו. דבר זה הביא ליריבות קשה ולשנאה בין המלכה איזבו, שרצתה שבנו של מלך אנגליה יירש את כתר צרפת (לפי הסכם טרואה), ובין המלכה יולנדה שחפצה שהדופן שארל השביעי, ארוס בתה, יירש את הכתר.

בשנת 1422 מתו הנרי החמישי, המיועד להיות מלך צרפת, וגם שארל השישי המטורף. בנם של הנרי וקתרין היה עדיין תינוק ושארל השביעי לא יכול היה להימשח למלך בגלל הסכם טרואה. כך נוצר מצב שבו צרפת הייתה ללא מלך במשך מספר שנים. שארל השביעי נדד עם חצרו מעיר לעיר, מראה יותר התעניינות במסיבות והוללות מאשר בכס המלוכה, אך גם חי בפחד מתמיד שיירצח על ידי אויביו הבורגונדים או האנגלים. על רקע היסטורי זה הופיעה ז'אן ד'ארק.

חייה

ראשית חייה

Maison J dArc
הבית בו נולדה ד'ארק שמשמש כיום כמוזיאון

ז'אן ד'ארק נולדה בכפר דומרמי (Domremy), על גבול לורן-שמפאן-ארדן, למשפחת איכרים פשוטה בעלת אמונה דתית חזקה שראתה עצמה נאמנה לכתר הצרפתי. לפי החלוקה הפאודלית, הכפר היה שייך למשפחת האצולה בורלמון, אך האזור כולו היה רכושו של הדוכס של באר, שהיה בעל אוריינטציה אנגלית-בורגונדית, אף על פי שבאופן פורמלי הדוכסות הייתה חלק מצרפת השייכת למלך צרפת. בעת ילדותה של ז'אן סבל אזור דומרמי מפגיעות ומהרס רב כתוצאה ממלחמות פאודליות בין אצילים שונים תומכי האנגלים או הצרפתים. לפי החינוך שקיבלה מהוריה, ז'אן ראתה באנגלים ובבני בריתם הבורגונדים גורמי אסונות. היא האמינה כי רק המלך שארל השביעי, בעזרת האל, יוכל לגאול את האנגלים ואת צרפת כולה מהאסון הנמשך זה עשרות שנים.

בגיל 13 החלה ז'אן, לטענתה, לשמוע את קולותיהם של המלאך מיכאל, קתרינה הקדושה ומרגרטה הבתולה הקדושה[1]. היא טענה שהקולות בישרו לה שהיא נבחרה לשחרר את ארצה מהכיבוש האנגלי ולסייע לדופן לרשת את כתר צרפת. לפי עדותה מאוחר יותר, קדושים אלו פנו אליה בשם "ז'אן הקטנה, הבתולה, ילדת האל". בעקבות שיחות אלו נשבעה ז'אן להישאר בתולה ולא להינשא לגבר "עד שהאל יחליט אחרת". חוקרים סבורים שהסיבה להופעתם של קדושים אלו היא הימצאות פסל של מרגרטה הקדושה בכנסייה בדומרמי, והיותו של המלאך מיכאל הפטרון של הדופן. בחלוף הזמן, הופיעו הקדושים לעיתים קרובות יותר ויותר, דוחקים בה לפנות למפקד הצבא רובר דה בודריקור, לבקש את עזרתו ולהגיע במהרה למקום שם יושב שארל השביעי. אך מפקד הצבא שאליו פנתה לעג לה ושלח אותה לביתה. בביתה הצליחה להתחמק מנישואים שאביה החליט לכפות עליה.

גיוס הצבא ושחרור אורליאן

Guerre de cent ans (1435)-HE
שטחי השלטון של הצרפתים ׁ(כחול) ושל האנגלים ובעלי בריתם הבורגנדים (אדום) בשנת 1435

כשנה לאחר שחזרה לביתה, ברחה ז'אן ד'ארק שוב לטירתו של האביר בודריקור ודרשה ממנו ליווי לחצרו של שארל השביעי כדי להכתירו למלך. גם הפעם האביר לא שוכנע מדברי הנערה, אך לאחר מספר חודשים של התלבטות, ואחרי שהכומר המקומי קבע שז'אן אינה שליחת השטן, שינה בודריקור את דעתו ושלח אותה לחצרו של הדופן שנמצא באותה עת בעיר שינון (Chinon).

ביום ראשון 6 במרץ 1429 הגיעה ז'אן בת ה-17 לשינון והתקבלה אצל שארל השביעי. שארל החשדן הורה לאחד מאנשי חצרו להתחזות כאילו הוא המלך, אולם ז'אן זיהתה כי לא המלך עומד לפניה ושבה ודרשה לראות את שארל. כששארל הופיע היא הודיעה לו שנשלחה על ידי האל לכבוש את אורליאן ולהביאו לעיר ריימס ושם להכתיר אותו למלך בקתדרלה שבה הוכתרו מלכי צרפת בעבר. אחר כך לחשה באוזנו סוד, שגרם לשארל להשתכנע שיש דבר מסתורי ומיוחד בנערה זו. ליתר ביטחון, עברה ז'אן בדיקה של נשות חצר שמונו על ידי המלך, ואלו קבעו שאכן ז'אן היא אישה וגם בתולה. בנוסף, נשלחה לעיר פואטייה שם עברה חקירה יסודית על ידי המלכה יולנדה ומספר אנשי דת חשובים, וגם שם לא נמצא דבר נגדה. לאחר מכן, היא חזרה לשארל, שהעניק לה שריון לבן (ללא שום סמל מצויר עליו), והיא ביקשה שיביאו לה את החרב הקבורה מתחת למזבח של כנסיית קתרינה הקדושה. בהוראת המלך התבצעה חפירה מתחת למזבח ושם נמצאה, להפתעת החופרים, חרב שעליה חרוטים 5 צלבים, וזו הובאה לז'אן. ז'אן ביקשה גם שיציירו לה דגל מיוחד בעל רקע לבן ופרחי לילך (סמל של מלכי צרפת) ועליו יש לצייר בצד אחד את האל המחזיק את העולם בידיו עם המילים "ישו מריה" ובצד השני מלאך המחזיק בהערצה פרח לילך. כך יצאה ז'אן ד'ארק, רכובה על גבי סוס, הדגל בידה האחת והחרב בידה השנייה, בראש צבא צרפתי שהמלך העמיד לרשותה.

ב-29 באפריל 1429 הצליחה ז'אן להיכנס לעיר אורליאן הנצורה על ידי האנגלים. ב-1 במאי יצאה מהעיר לכיוון עמדות האנגלים הצרים, ועד 9 במאי הצליח הצבא הצרפתי בפיקודה להסיג את הכוחות האנגלים ולהסיר את המצור מעל העיר. בעקבות ניצחון זה זכתה ז'אן למעמד מיסטי בקרב החיילים.

כבר בתחילת דרכה התגלעו חילוקי דעות בין ז'אן ד'ארק וחלק מאנשי הצבא הבכירים והוותיקים. מחד, דחקה ז'אן למלחמה מתמדת עד גירוש האנגלים משטח צרפת, ביודעה שהאל עצמו עומד לימינה, ומאידך, אנשי הצבא היו מודעים לבעיות הלוגיסטיות של לוחמה כוללת ותמכו במלחמה מקומית, לפי הצורך והיכולת, בכריתת בריתות ובדיפלומטיה. קצינים רבים גם חשו אי-נוחות מקבלת פקודות מפי אישה. אך ז'אן, בראש הצבא על שריונה ודגלה הלבן, הצליחה להפיח רוח לחימה ומוטיבציה גדולה בלב החיילים הצרפתים, ובפיקודה כבש הצבא מספר יישובים ומצודות לאורך הנהר לואר.

בחלוף הזמן ביקשה ז'אן ד'ארק מהמלך שארל להצטרף לקרבות, אך המלך העדיף לשלוח לה עוד כמה מאציליו יחד עם חייליהם. כתוצאה מכך גדל צבאה של ז'אן. יחד עם זאת התחזקו בצבא חוסר משמעת ואנדרלמוסיה, שהקשו על ז'אן ד'ארק לפקד על הצבא. למרות זאת המשיכה ז'אן בניצחונותיה וערים נוספות נכבשו מחדש על ידי הצרפתים. האזרחים המשוחררים ראו בז'אן ד'ארק קדושה ועושה נסים וקיבלו אותה בהתאם. חצר המלכות של שארל השביעי נשארה רחוק מהקרבות, עסוקה במסיבות, ניאוף וחתרנות חצר זולה, ונראתה כפויית טובה לז'אן המשחררת את אדמותיה מעול הכיבוש.

בינתיים, ביקשו האנגלים מהמלך-ילד האנגלי הנרי השישי להגיע מהר לפריז, שם הוא נמשח למלך צרפת בבזיליקת סן דני. לבסוף הסכים שארל לעלות יחד עם ז'אן ולכבוש את העיר ריימס, מאחר ששם התכוונה להכתיר את שארל השביעי למלך צרפת האמיתי (בקתדרלת נוטרדאם שבריימס הומלכו רוב מלכי צרפת). כאמור, שארל, התרחק מלוחמה והעדיף לנהל משא ומתן עם הערים הבורגונדיות התומכות באנגלים, בהן ריימס, מאשר לכבוש אותן בקרב, כפי שחפצה ז'אן ד'ארק. על כן המסע לריימס ארך זמן רב, הצבא הצרפתי הלך ונחלש, וחלק מהחיילים ערקו וחזרו לבתיהם. לבסוף הם הגיעו לריימס, ז'אן הכתירה את שארל למלך צרפת בטקס מפואר, שתואר רבות בספרות ימי הביניים. ז'אן ד'ארק עצמה קיבלה ממלך צרפת החדש תואר אצולה.

השבי, המשפט וההוצאה להורג

Jeanne DArc-noter
פסלה של ז'אן ד'ארק בקתדרלת נוטרדאם בפריז.
Tour Jeanne D'Arc10
המגדל שבו הוחזקה לפני המשפט. היא הייתה כלואה בקומה העליונה, ונסתה לברוח ממנו דרך החלון בקפיצה

המלך שארל ההססן ורודף התענוגות הסתפק בהישג שהושג עד להכתרתו והעדיף לנהל משא ומתן עם האנגלים והבורגונדים מאשר להלחם נגדם. לבסוף, הוא גם חתם על הסכמים שבהם התחייב לא לנסות לכבוש ערים נוספות צפונית לנהר הלואר ולהמשיך במשא ומתן עם האנגלים. הסכמים אלו גרמו לכך שבמשך 20 שנה נוספות, צפון צרפת נשארה כבושה בידי האנגלים. ז'אן ד'ארק לא אהבה התנהגות זו, בייחוד כאשר המשיכה לעבור מעיר לעיר, את חלקן היא כובשת וחלקן נכנעות לפניה. היא טענה בפני שארל שהכתרתו לא תהיה מלאה אלא אם יוכתר בפריז, בירת צרפת, בכנסיית סן דני, כאשר על ראשו כתרו של המלך הצרפתי הגדול מן העבר, קרל הגדול. האנגלים חששו שזאת תהיה המטרה הבאה של ז'אן ועל כן מיהרו והביאו חיילים רבים לפריז וביצרו את חומותיה. בהתחלה סירב שארל להמשיך במלחמה ואף סיכם עם ערים נוספות שאם יישבעו לו אמונים הוא יוותר על כיבושן. ואמנם, כדי להינצל ממלחמה הערים נשבעו לו אמונים, אך למעשה נשארו נאמנות לדוכס מבורגונדי ולאדוניו האנגלים.

לבסוף הצליחה ז'אן לשכנע את המלך לצאת יחד עמה ולכבוש את פריז. זמן קצר לפני הקרב, הכתה ז'אן בחלקה הקהה של חרבה שתי יצאניות שבילו עם החיילים, אך החרב שבידה, החרב של קתרינה הקדושה, נשברה. היא ראתה בזאת סימן מבשר רעות. הקרב על פריז היה קשה מאוד ובסופו נוצחו הצרפתים וחויבו לסגת. המלך שארל התנגד לניסיון כיבוש חוזר והעדיף לחזור לחצרו ולהמשיך במשא ומתן האין סופי עם הבורגונדים. בלית ברירה הצטרפה אליו ז'אן. רבים מהאצילים וחייליהם עזבו את הצבא וחזרו לבתיהם, חלקם עקב אכזבה מז'אן וחלקם עקב אכזבה מהמלך. ז'אן ניסתה לכבוש עיר נוספת של הבורגונדים, העיר לה שריטה (La Charité) אך חייליה המעטים, הרעבים וחסרי המשכורות שוב נוצחו ונאלצו לברוח.

לאחר מספר חודשי חוסר מעש בחצרו של שארל, במהלכם כבשו האנגלים מחדש חלק ניכר מהערים הצרפתיות, החליטה ז'אן לחזור לשדה הקרב עם מספר קטן של 500 חיילים צרפתים נאמנים לה. לאחר מספר הצלחות מינוריות, של כיבוש עיירות קטנות, היא ניסתה לכבוש מחדש את העיר קומפיין, שבעבר שוחררה על ידה, אך שבה ונפלה בידי דוכס בורגונדי. בקרב זה הובסו חייליה והיא נשבתה בידי הדוכס ב-22 במאי 1430.

הארכיבישוף פייר קושון (Pierre Cauchon), תומך האנגלים, ביקש לנקום בז'אן ד'ארק, מאחר שגירשה אותו מעירו ריימס שנה לפני כן, אך שוביה דרשו תמורתה כסף רב. לחלופין עלה בידו לגרום לכך שהמלך האנגלי הנרי השישי (שהיה אז בן תשע), שנמשח בשעתו למלך צרפת בפריז, יקנה אותה מידי שוביה ויעביר אותה אליו לחקירת האינקוויזיציה. לפי חוקרים בני ימינו, השובים פנו גם למלך שארל השביעי בהצעה "לקנות" את ז'אן, אך המלך התעלם מהצעה זו, מאחר שז'אן הפכה עבורו לעול, שחייב אותו להשתתף במלחמות במקום לשבת בשלווה עם אנשי חצרו.

הדוכס מבורגונדי, שהיה כעת העוצר במקומו של הילד הנרי השישי, רצה בעסקה זו לא רק כדי שז'אן תוצא להורג, אלא גם כדי שהכנסייה הנוצרית תקבע שהיא הייתה שליחת השטן ולא שליחתו של ישו, ועל ידי כך תהפוך גם הכתרתו של שארל השביעי לבלתי חוקית. בינתיים ז'אן נאסרה בראשו של מגדל גבוה. לאחר מספר חודשים החליטה לקפוץ מחלון המגדל ולהתאבד, אך לדבריה, קולה של קתרינה הקדושה אסר זאת עליה והבטיחה לה שישו עצמו יציל אותה. למרות זאת היא קפצה מראש המגדל ולתדהמת כולם רק נשרטה קלות.

לאחר ניסיון ההתאבדות הועברה ז'אן לפריז לידיו של קושון והאינקוויזיציה. על מנת להבטיח שז'אן תימצא אשמה ותוצא להורג, הובטח לקושון להתמנות לארכיבישוף של העיר הגדולה רואן בנורמנדי, שם החל המשפט הגדול נגד ז'אן ב-21 בפברואר 1431. המשפט נמשך ימים רבים וכלל חקירות ארוכות (הפרוטוקולים המקוריים של החקירות שרדו עד ימינו) ואיומים לעבור עינויים אם לא תודה בכך ששיקרה בנושא קולות הקדושים ואם לא תסכים ללבוש בגדי אישה במקום בגדי חייל שהמשיכה ללבוש גם בכלא. ז'אן סירבה לעשות זאת כמעט לכל אורך המשפט. שופטיה מצאו אותה אשמה בכל, כולל כישוף, קשרים עם השטן, לבישת בגדי גבר ומשיחת מלך כופר. לאחר הקראת פסק הדין נאמר לה שאם תודה היא לא תועלה על המוקד. ואכן ז'אן הודתה בכל האשמות, אך יומיים לאחר מכן, שבה ללבוש את בגדי החייל והתכחשה להודאתה באשמה. היא הובאה לאחת מכיכרות רואן, בה נבנה מוקד מיוחד וגבוה מאוד כדי שהאש תימשך זמן רב ועמו הסבל של ז'אן, והיא נשרפה בעודה בחיים ב-30 במאי 1431.

זיכויה מאשמה

כחצי שנה לאחר מותה של ז'אן נמשח שוב הנרי השישי למלך האמיתי של צרפת בכנסיית נוטרדאם שבפריז, ואילו שארל השביעי הוכרז כמלך לא חוקי, שהומלך על ידי מכשפה. אך בתקופה זו שינה שארל את מנהגו ושלח שוב את צבאו לקרב נגד האנגלים. במשך מספר שנים הוא כבש בהדרגה את רוב צרפת מידי האנגלים. ב-1436 פריז מרדה באנגלים, פתחה את שעריה בפני שארל והכירה בו כמלך החוקי של כל צרפת. ב-1441 כבש שארל את רואן, שם התבקש על ידי משלחת אזרחים לבטל את פסק הדין נגד ז'אן ד'ארק. הוא לא רצה לקחת זאת על עצמו וביקש מהאפיפיור ניקולס השלישי לזכות את ז'אן. האפיפיור משך את העניין במשך חמש שנים מפחד להיחשב לאוהד צרפת או אויב אנגליה. כאשר מת ניקולס מונה אפיפיור חדש בשם קליקסטוס השלישי שפתר את הבעיה על ידי כך שביטל את גזר הדין לפי בקשת בני משפחת ד'ארק, וכך נמנע מלהסתבך פוליטית עם אנגליה.

ב-1453 נכבשה בורדו, העיר האחרונה שבידי האנגלים וצרפת חזרה כולה לידי שארל השביעי. הוא המשיך בחיי השעשועים ותענוגות בחצרו, מוקף מאהבות ואנשים מושחתים.הוא מת ב-1461 מחולשה וחוסר מזון, לאחר שבמשך זמן רב סירב לאכול, מפחד שבנו, הדופן (יורש העצר) לואי ה-11, מנסה להרעילו.

עם ביטול אשמתה של ז'אן הוכרז הארכיבישוף קושון, שבינתיים מת, כאשם במשפט שקר. גופתו הוצאה מקברה והושלכה לתעלת ביוב.

במשך מאות שנים התלבטה הכנסייה הקתולית בנושא "ז'אן ד'ארק": אם היא לא הייתה אשמה בדבר, כפי שקבע האפיפיור, מכאן שדבריה, כי קדושים נוצריים דברו עמה והדריכו אותה, הם אמת. ועל כן הכנסייה והאנקוויזיציה הקדושה טעו בעניינה. רק לקראת סוף המאה ה-19, כאשר הכנסייה הקתולית ביטלה רשמית את האינקוויזיציה, הוחל שוב דיון בנושא ז'אן ד'ארק. הכנסייה הכירה בז'אן ד'ארק כדוברת אמת והיא הוכרזה מבורכת ב-1909 על ידי האפיפיור פיוס העשירי. ב-1920, כמעט 500 שנה לאחר מותה, הוכרזה כקדושה על ידי האפיפיור בנדיקטוס החמישה עשר.

דמותה בתרבות

זאן דארק-אורליאן
פסלה של ז'אן ד'ארק במרכז הכיכר בעיר העתיקה של אורליאן
Jehanne signature
חתימתה של ז'אן ד'ארק

ז'אן ד'ארק הונצחה באופן נרחב בספרות ובאמנות. פסל מוזהב שלה ניצב בפריז, ברחוב ריבולי, מול הקצה הפתוח של ארמון הלובר. דוגמאות נוספות הן פסלו של פרנסואה רוד במוזיאון לוקסמבורג בפריז, ופסלה של אנה הנטינגטון בריבר סייד פארק בניו יורק.

הכיכר ברואן שם נשרפה ז'אן ד'ארק היא היום מוקד לעליה לרגל ולביקור תיירים, שם הוקמה כנסייה קטנה לכבודה ומוזיאון.

המחזאי הגרמני פרידריך שילר הקדיש לה את מחזהו הבתולה מאורליאן, המלחין ג'וזפה ורדי כתב את האופרה ג'ובאנה ד'ארקו המבוססת על סיפורה, ג'ורג' ברנרד שו כתב את סיינט ג'ואן, הפילוסוף וולטייר כתב את הפואמה הבתולה מאורליאן והסופר האמריקני מארק טוויין כתב את זיכרונותיה האישיים של ז'אן דארק.

ז'אן ד'ארק מוזכרת בספרי הסדרה "הסודות של ניקולס פלמל בן האלמוות", השני ("הקוסם"), השלישי ("אשת הכשפים") הרביעי ("הידעוני"), החמישי ("הבוגד") והשישי ("האשפית").

כמו כן הבמאי קארל תאודור דרייר יצר ב-1928 את הסרט ז'אן ד'ארק שמבוסס על משפטה.

ז'אן ד'ארק מופיעה כדמות משנה בספר "גבירת הנהרות" מאת פיליפה גרגורי.

הסדרה "ג'ואן מארכדיה" נכתבה בהשראת סיפורה של ז'אן ד'ארק. הסדרה מגוללת את קורותיה של נערה שאלוהים נגלה אליה דרך עוברי אורח ואנשים מחיי היומיום שלה.

האסטרואיד 127 Johanna קרוי על שמה.[2]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ במאה ה-15 האמינו הבריות שמלאכים וקדושים פונים ישירות לבני אדם וטענה בדבר מסרים שמימיים ישירים הייתה דבר מקובל.
  2. ^ Schmadel, Lutz D.; International Astronomical Union (2003), Dictionary of minor planet names, Berlin; New York: Springer-Verlag, עמ' 27, ISBN 978-3-540-00238-3.
1429

שנת 1429 היא השנה ה-29 במאה ה-15. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

1431

שנת 1431 היא השנה ה-31 במאה ה-15. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

30 במאי

30 במאי הוא היום ה-150 בשנה (151 בשנה מעוברת), בשבוע ה-22 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 215 ימים.

Joan of Arc

Joan of Arc (בעברית: ז'אן ד'ארק) הוא שיר שהוקלט על ידי הזמרת-יוצרת האמריקאית מדונה, מתוך אלבומה השלושה עשר, Rebel Heart. השיר יצא לאור ב-9 בפברואר 2015, על ידי חברת התקליטים אינטרסקופ רקורדס.עם יציאתו נכנס השיר אל המקום ה-38 במצעד שבפינלנד, וה-20 במצעד שבהונגריה.

אורליאן

אורליאן (צרפתית: Orléans, בעבר: אורליינש, או: אורלינס) היא אחת הערים העתיקות בצרפת, נמצאת כ-200 ק"מ מדרום מערב לפריז. בירת חבל סאנטר-עמק הלואר ובירת המחוז לוארה שבצרפת.

אוכלוסייתה, נכון ל-1999, היא 113,000 תושבים.

ג'ובאנה ד'ארקו

ג'ובאנה ד'ארקו (ז'אן ד'ארק, איטלקית: Giovanna d'Arco), היא אופרה עם פרולוג ושלוש מערכות מאת המלחין ג'וזפה ורדי ללברית מאת טמיסטוקלה סולרה. הופעת הבכורה נערכה ב-15 בפברואר 1845, בתיאטרון לה סקאלה במילאנו.

סיפור האופרה מבוסס באופן לא מדויק על סיפורה של ז'אן ד'ארק, ונטען כי חלקים ממנו שאובים ממחזה של פרידריך שילר "הנערה מאורליאן" (Die Jungfrau von Orleans). סולרה דחה טענות אלו במכתבים למוציא לאור של ורדי, והתעקש כי מדובר ב"דרמה איטלקית אורגינלית".

ג'ון מלנקסטר, דוכס בדפורד

ג'ון הראשון, דוכס בדפורד ( נולד ב-20 ביוני 1389 - 14 בספטמבר 1435)

ג'ון היה אחיו של הנרי החמישי, מלך אנגליה, שעם עלותו על כס המלוכה ב- 1414 העניק לו את התארים: רוזן קנדאל וריצ'מונד ודוכס בדפורד. אחרי מות הנרי החמישי (31 באוגוסט 1422) בדפורד נאבק באחיו, המפרי, דוכס גלוסטר, על כתר ממלכת אנגליה. בדפורד הוכרז למושל צרפת, שהייתה תחת כיבוש אנגלי, ובנו הפעוט בן השנה של הנרי החמישי הוכרז למלך אנגליה וצרפת בשם הנרי השישי.

בדפורד היה בן בריתו של פיליפ השלישי, דוכס בורגונדיה, נגד שארל יורש העצר הצרפתי (שארל השביעי, מלך צרפת לעתיד) ב- 14 ביוני 1423 נשא בדפורד לאישה את אן מבורגון, אחותו של פיליפ השלישי, דוכס בורגונדיה, בעיר טרואה (כיום בחבל שמפאן-ארדן בצרפת). בתקופה זו צרפת סבלה מחוסר ביטחון בדרכים ומכנופיות שודדים. האיכרים נמלטו אל הערים שלא אבו לפתוח בפניהם את שעריהן, והאיכרים עצמם נאלצו להפוך לשודדים. ההרס היה נורא ומאות אלפים מתו מרעב וממגפה.

בדפורד נחל ניצחונות על הצרפתים, התקדם אל עבר אורליאן, עיר המפתח שעל הנהר לואר, ומשם קיווה לתקוף את העיר בורז' שבמרכז צרפת, שהייתה מקום מושבו של יורש העצר שארל. הוא שם מצור על אורליאן במשך שישה חודשים ב-1429, אולם אז הופיעה ז'אן ד'ארק שבמנהיגותה נחלו הצרפתים ניצחות על האנגלים. ב-1430 ז'אן ד'ארק נתפסה בידי הבורגונדים בעיר קומפיין שמצפון לפריז, ונמכרה לבני בריתם האנגלים. בדפורד גרם להעלאתה על המוקד בעיר רואן שבנורמנדיה ב-30 במאי 1431, ואחרי כן ערך טקס הכתרה להנרי השישי בפריז.

ב-1432 מותה של אן מבורגון, אשתו של בדפורד, שיחרר את הבורגונדים מבריתם עם אנגליה, ופיליפ השלישי, דוכס בורגונדיה רצה בשלום עם הצרפתים. לצורך זה נערכו שיחות ב-1435 בעיר אראס (כיום בחבל נור-פה דה קאלה בצפון צרפת) שהסתיימו ללא תוצאות בגלל התנגדות האנגלים, ופיליפ השלישי, דוכס בורגונדיה חתם שם על הסכם שלום נפרד עם שארל שבינתיים נמשח והוכתר כשארל השביעי, מלך צרפת. באותה שנה בדפורד נפטר ונקבר בקתדרלה של רואן. מותו סימן את שיחרורה של פריז שמרדה באנגלים ב-1436 ונשבעה אמונים למלך שארל השביעי.

הדוכס מבדפורד היה פטרון האמנים והזמין אצלם כתבי יד מאויירים. שמו קשור בכתבי יד חשובים מן המאה החמש עשרה, ובהם "ספר השעות של בדפורד". שמו קשור גם בהקמת האוניברסיטה של העיר קאן שבנורמנדיה ב-1432.

ג'ון בדפורד מופיע במחזהו של שייקספיר "הנרי החמישי".

גיבור לאומי

גיבור לאומי הוא גיבור ששמו, אישיותו ותיעוד מעשיו טבועים בתודעת הלאום ומשמשים מושא לגאווה. על פי רוב, תולדות חייהם של גיבורים לאומיים אינם מבוססים על תיעודים היסטוריים מהימנים כגון מסמכים, ותכונות הגיבור ומעשיו לא פעם מופרזים, מוגזמים ומקבלים נופך אגדי-מיתולוגי. ישנם גם גיבורים לאומיים המתועדים היטב, וכאלה שהם בדויים.

נוכחות הגיבור הלאומי בתודעת הלאום מתבטאת באזכורה של הדמות בשירי עם, בסיפורי עם ובמרכיבי פולקלור אחרים. גיבורים לאומיים משמשים גם כנושא ביצירות ספרותיות ובסרטי קולנוע. הגיבור הלאומי אהוד על ידי אנשים, או על ידי עם מסוים, ומשקף על פי רוב אידיאלים וערכים בתרבותם.

חייו של הגיבור הלאומי מתחילים כחיים רגילים כשל כל אדם, ומשתנים באופן יוצא דופן בעקבות אירועי חיים משמעותיים, לעיתים קרובות כתגובה לחוסר צדק חברתי ולעיתים כתגובה לאסונות טבע. מקרים נפוצים הם מקרים שבהם הגיבור הלאומי מוצג כמגנם של האנשים הפשוטים וכמסייע להמוני העם נגד דיכוי ועריצות או שחיתות של המבנה הממסדי, כגון מאבק במלך רע. במקרים אלו הוא לרוב, אך לא בהכרח, חי מחוץ לחוק בדרך כלשהי.

גיבורים לאומיים מפורסמיםː

יהודה המכבי

ז'אן ד'ארק

רובין הוד

ויליאם וולאס

נתן הייל

יוסף טרומפלדור

וילהלם טל

רוברט רוי מקגרגור

סקנדרבג

דוכסות בורגונדיה

דוכסות בורגונדיה היא דוכסות היסטורית שנוסדה ב-888, כאשר אודו מלך צרפת הסמיך את רישאר רוזן אוטן לאחד את רוזנויות סנס, אוקסר וטרואה תחת שלטונו. רישאר, שהיה אציל פיאודלי בעל אחוזות רבות, זכה בתואר מרקיז, תואר שאחר כך הפך לדוכס. איחודן של רוזנויות אלה נבע מן הצורך לארגן מערכת הגנה מקיפה נגד הנורמנים שתקפו את פריז וחבלי ארץ סמוכים אליה.

ב-1361 מת פיליפ הראשון דה רובר, דוכס בורגונדיה כשהוא בן 15 שנה בלבד כתוצאה מהידבקות במגפה. ב-1363 ז'אן השני, מלך צרפת מסר דוכסות זו לבנו פיליפ שמשל בשם פיליפ השני "האמיץ". באמצעות קשרי נישואין ודיפלומטיה הצליח פיליפ השני להרחיב את גבולותיה של דוכסות בורגונדיה. כאשר מת ב-1404, דוכסות בורגונדיה שלטה ברוזנות אינו (כיום פרובינציה במחוז ולוניה בדרום בלגיה), בפלנדריה, ארטואה (בצפון צרפת) ופראנש-קונטה (במזרח צרפת).

לעמדתה של דוכסות בורגונדיה נודעה חשיבות רבה במלחמת מאה השנים בין צרפת ואנגליה. היריבות בין דוכסי בורגונדיה לבין בית המלוכה הצרפתי איפשרה לאנגליה להשתלט על צרפת. ב-1415 הנרי החמישי מלך אנגליה פלש לצרפת עם צבאו, בעוד שז'אן הראשון, דוכס בורגונדיה לא השתתף בהגנה על ממלכת צרפת. ב-1430, כוחותיו של פיליפ השלישי, דוכס בורגונדיה תפסו את ז'אן ד'ארק שנמכרה לאנגלים והועלתה על המוקד ב-1431.

כשמת פיליפ השלישי ב-1467, הגיעה בורגונדיה לשיא עוצמתה, כדוכסות שהשתוותה במעמדה לממלכות מערב אירופה. 1477 נהרג בנו, שארל הראשון, דוכס בורגונדיה, בקרב על העיר נאנסי, שהייתה בירת דוכסות לורן. לואי האחד עשר, מלך צרפת השתלט על דוכסות בורגונדיה. מארי מבורגונדיה, בתו של שארל הראשון, נישאה למקסימיליאן הראשון, ארכידוכס אוסטריה, ונחלותיה של בורגונדיה בפלנדריה ובארצות השפלה עברו לידי בית הבסבורג. כך הקיץ הקץ על דוכסות בורגונדיה שהתקיימה 589 שנה.

דיז'ון באסקט

ז'אן ד'ארק דיז'ון באסקט (בצרפתית: Jeanne d'Arc Dijon Basket) היא קבוצת כדורסל צרפתית מהעיר דיז'ון, המתמודדת בליגת העל הצרפתית וביורוצ'לנג'.

המאה ה-15

המאה ה-15 היא התקופה שהחלה בשנת 1401 והסתיימה בשנת 1500 (בין התאריכים 1 בינואר 1401 ל-31 בדצמבר 1500).

במהלכה פרח הרנסאנס והשפיע על הפילוסופיה, המדע והאמנות, בפרט באיטליה. מאה זו מסמנת גם את עידן התגליות האירופי, מהפכת הדפוס, וראשיתן של תיקוני הדת הפרוטסטנטים.

באירופה נמשכה מלחמת מאה השנים, שסימלה עבור אנגליה וצרפת את המעבר בין ימי הביניים והרנסאנס. בעקבות המלחמה השתנה מבנה הצבאות ממסגרת פיאודלית זמנית לצבאות של קבע המבוססים על שכירי חרב. המבנה הצבאי והחברתי שקם בצרפת בסיום המלחמה היווה בסיס למונרכיה האבסולוטית של שליטי בורבון במאות הבאות. באנגליה פרצה מלחמות השושנים בדרך לעיצוב ממשל ריכוזי ויעיל תחת בית טיודור המנצח.

בחצי האי האיברי הושלמה הרקונקיסטה וממלכות קסטיליה ואראגון התאחדו למדינה ספרדית אחת. גילוי העולם החדש סימן את ראשיתן של האימפריות הספרדית והפורטוגזית. באמריקה נוסדה ועלתה במאה זו האימפריה האצטקית במקסיקו.

בדרום מזרח אירופה נאבקו מדינות הבלקן בעוצמתה הגוברת והולכת של האימפריה העות'מאנית, שהביאה את הקץ על האימפריה הביזנטית לאחר יותר מאלף שנות קיום.

ברוסיה השתחררו הנסיכויות הרוסיות סופית מהכיבוש המונגולי, והתלכדו לממלכה מאוחדת סביב נסיכות מוסקבה הדומיננטית.

בעולם היהודי מזוהה המאה ה-15 יותר מכל עם גירוש קהילות ספרד ורדיפות האינקיוויזיציה.

הנרי השישי, חלק ראשון

הנרי השישי, חלק ראשון (באנגלית: Henry VI, Part 1; מסומן בקיצור 1H6) הוא מחזה מאת ויליאם שייקספיר. המחזה הראשון ברביעיית המחזות העוסקים במלחמות השושנים הכוללת בנוסף את המחזות הנרי השישי, חלק שני, הנרי השישי, חלק שלישי וריצ'רד השלישי. מועד חיבור המחזה אינו ברור, המחזות הקרויים כיום "חלק שני" ו"חלק שלישי" ראו אור לפניו (ב-1594 וב-1595 בהתאמה), כך שייתכן שהמחזה חובר כ"פריקוול" לאור הצלחתם של שני המחזות הללו. טקסט מלא של המחזה לא ראה אור לפני הכללתו במהדורת הפוליו הראשונה ב-1623, שם מסודרים המחזות לפי סדר ההתרחשויות הכרונולוגי. המקורות ההיסטוריים למחזה הם הכרוניקות של רפאל הולינסהד (המהדורה משנת 1587) ו-The Union of the Two Noble and Illustrate Families of Lancastre and Yorke מאת אדוארד הול. על אף שמו, ועל אף העובדה שהשתלשלות האירועים בהם הוא עוסק מתחילה לפני התחלתו ומסתיימת לאחר סופו - המחזה הוא יצירה שלמה ועצמאית, גם אם לעיתים נדירות ביותר הוא מוצג בפני עצמו.

ז'אן ד'ארק (מחזה)

ז'אן ד'ארק (באנגלית: Saint Joan) הוא מחזה פרי עטו של ג'ורג' ברנרד שו, המבוסס על חייה ומשפטה של ז'אן ד'ארק. הוא הועלה לבמה לראשונה בסוף 1923, כ-3 שנים אחרי שזכתה לקאנוניזציה מידי הכנסייה הקתולית. המחזה ממחיז את מה שידוע על חייה בהתבסס על התיעוד ממשפטה. שו למד את פרוטוקול המשפט והחליט שהמעורבים בו פעלו בתום לב מתוך אמונתם. הוא כתב בהקדמה למחזה:

מייקל הולורויד איפיין את המחזה כ"טרגדיה בלי רשעים" וה"טרגדיה היחידה" של שאו.

ז'אן ד'ארק (סרט)

הפסיון של ז'אן ד'ארק (בצרפתית: La Passion de Jeanne d'Arc) הוא סרט אילם שהופק בצרפת בשנת 1928. הוא מבוסס על תיעוד משפטה של ז'אן ד'ארק. הסרט בוים על ידי קארל תאודור דרייר ומככבים בו רנה ג'ין פלקונטי, ואנטונין ארטו.

ז'אן ד'ארק בתרבות ובאמנות

ז'אן ד'ארק (בצרפתית: Jeanne d'Arc;‏ 6 בינואר 1412 – 30 במאי 1431) הייתה גיבורה צרפתייה אשר מילאה תפקיד מפתח בתהליך שחרור צרפת מהכיבוש האנגלי בזמן מלחמת מאה השנים במאה ה-15. בין הישגיה הצבאיים היה שחרור אורליאן מהמצור האנגלי, מכאן כינוייה הבתולה מאורליאן והעלמה מאורליאן. היא נשפטה בידי האינקוויזיציה בעוון כישוף, קשרים עם השטן ופשעים נוספים, והועלתה על המוקד בעיר רואן. ז'אן ד'ארק נחשבת לגיבורה לאומית של צרפת ובמאה ה-20 אף הוכרה כקדושה של הכנסייה הקתולית.

ז'אן ד'ארק מהווה מיתוס מכונן בתרבות הצרפתית. דמותה היוותה השראה ליוצרים רבים, לא רק צרפתים, מדובר באלפי יצירות בתחומי אמנות מגוונים: במחזאות, בספרות, במוזיקה, בקולנוע ובאמנות הפלסטית. למרות העניין המחקרי הרב בנושא לא קיים ריכוז של כל היצירות. ואפילו לא ריכוז כל היצירות בתחום ספציפי. אמנם נעשו ניסיונות להכין רשימות כאלו. כבר ב-1894 הכין אמיל אואט (Émile Huet) רשימה של מעל 400 מחזות ויצירות מוזיקליות. ב-1979 הספרייה העירונית בעיר רואן הציגה תערוכה שכללה מעל 500 תמונות ומוצגים אחרים הקשורים לז'אן ד'ארק.

היצירות המובאות ברשימות שבהמשך הן אלה שהן בעלות הערך ההיסטורי-אמנותי הרב ביותר.

עונת 1969/1970 בגביע אירופה למחזיקות גביע בכדורסל

עונת 1969/1970 בגביע אירופה למחזיקות גביע בכדורסל הייתה העונה הרביעית של תחרות אירופית לקבוצות כדורסל והיא אורגנה על ידי פיב"א אירופה.

המשחק הראשון התקיים ב-4 בדצמבר 1969 והתחרות הסתיימה ב-26 באפריל 1970. בתחרות השתתפו 20 קבוצות.

בתחילת התחרות התקיימו שני סיבובים של שלב הקדם בהם נקבעו 8 עולות לרבע הגמר. הסיבובים המוקדמים נערכו בשיטת משחק בית/משחק חוץ. בהמשך התקיימו משחקי רבע הגמר, חצי הגמר והגמר. גם הם נערכו בשיטת משחק בית/משחק חוץ.

התחרות הסתיימה בניצחון של פידס נאפולי מאיטליה.

רואן

רואן (בצרפתית: Rouen) היא בירת מחוז סן-מריטים וחבל נורמנדי בצפון צרפת ועיר נמל על גדת הסן, העיר השנייה בגודלה וחשיבותה לאורך הסן לאחר פריז.

רואן, העיר שנבנתה על ידי הגאלים (בני שבט וליוקס) ונקראה רוטומגוס (Rotomagus) בתקופתו של אוגוסטוס קיסר, היא הבירה ההיסטורית של חבל נורמנדי ובשנת 2007 היו בה כ-114,000 תושבים. רואן היא הנמל המסחרי החמישי בגודלו (לפי המטענים שעברו דרכו) בצרפת הנמצא על הנהר. כנקודה העמוקה ביותר ביבשה, אליה ניתן להגיע עם ספינות גדולות דרך הנהר, שגשג הנמל במשך שנים רבות ממסחר ישיר עם ארצות רחוקות ועם העיר פריז שבמעלה הנהר. בנוסף לסן, חוצים את רואן גם שלושה יובלים של הסן.

בשנת 1100 הייתה בעיר ישיבה וחיו בה כששת אלפים יהודים, שהיוו 20% מאוכלוסייתה.

בראש הישיבה עמד הרשב"ם, ר' שמואל בן מאיר, נכדו של רש"י, והורה בה גם אברהם אבן עזרא. בשנת 1976 נתגלו באקראי שרידי בנין הישיבה, מתחת לחצר המבנה הגותי של בית המשפט המחוזי. על קירות האבן שלו נמצאו חרותות מילים עבריות, לרבות הפסוק "הבית הזה יהיה עליון". הקהילה היהודית ברואן הייתה חשובה ומשגשגת, עד לגרוש יהודי צרפת על ידי המלך פיליפ "היפה" (Philippe le Bel) בשנת 1306.

בשנת 1431 הועלתה בכיכר העיר על המוקד, הגיבורה הצרפתיה ז'אן ד'ארק שהואשמה על ידי האנגלים בכישוף ובכפירה.

שלושה מהאתרים החשובים ביותר בעיר הם קתדרלת רואן, כנסיית סנט אואן וכנסיית ז'אן ד'ארק. קתדרלת רואן היא מן המפורסמות שבקתדרלות הגותיות ואף הייתה בעבר המבנה הגבוה ביותר בעולם.

שנות ה-20 של המאה ה-15

שנות ה-20 של המאה ה-15 היו העשור השלישי של המאה ה-15, החלו ב-1 בינואר 1420 והסתיימו ב-31 בדצמבר 1429.

שנות ה-30 של המאה ה-15

שנות ה-30 של המאה ה-15 היו העשור הרביעי של המאה ה-15, החלו ב-1 בינואר 1430 והסתיימו ב-31 בדצמבר 1459.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.