ורמאכט

וֶרְמַאכְטגרמנית: Wehrmacht; מילולית: "כוח הגנה"; "צבא הגנה") היה שמו הרשמי של צבא הקבע של גרמניה הנאצית בשנים 19351945. הוורמאכט כלל שלוש זרועות: חיל יבשה – Heer, חיל אוויר – לופטוואפה וחיל ים – קריגסמרינה.

במהלך שנות פעולתו שירתו בוורמאכט כ-18 מיליון חיילים. כ-5 מיליון מהם נהרגו בקרבות - בעיקר במלחמת העולם השנייה, וכ-11 מיליון מהם נשבו.

הוורמאכט ביצע פשעי מלחמה רבים במהלך המלחמה, בעיקר בחזית המזרחית. בעבר היה נהוג להפריד בין הוורמאכט לבין פשעי המלחמה של הנאצים, שיוחסו רובם לאס אס. אולם מחקרים, יחד עם תגליות חדשות, מפריכים טענה זו.

ורמאכט
Balkenkreuz
סמל הורמאכט, צלב שחור המעוצב בדמות צלב הברזל
מיקום
מנהיגות הצבא
ראש הצבא אדולף היטלר
שר ההגנה ורנר פון בלומברג
ורנר פון פריטש
אדולף היטלר
MG34 Machinegun Training1939
חיילים מתאמנים במקלע MG34,‏ 1939

רקע

אחרי מלחמת העולם הראשונה ופירוק האימפריה הגרמנית, חוזה ורסאי שנחתם בשנת 1919 כפה על גרמניה הגבלות צבאיות חמורות: גיוס החובה בוטל, מספר החיילים בצבא הוגבל ל-100 אלף, מספר החיילים בחיל הים הוגבל ל-15 אלף, חיל הים הורשה להפעיל 24 ספינות בלבד - שש סיירות כבדות, שש סיירות קלות ו-12 משחתות, הפעלת טנקים ותותחים נאסרה וחיל האוויר פורק. הצבא החדש כונה רייכסווהר, ונוסד ב-23 במרץ 1921.

אחרי החתימה על הסכם רפאלו עם ברית המועצות באפריל 1922, גרמניה החלה להפר את ההגבלות הצבאיות שהטיל חוזה ורסאי. גרמניה העניקה לברית המועצות סיוע בתעשייה ובאימון קצינים, וברית המועצות אימנה צוותי טנקים וטייסים גרמנים ואיפשרה לגרמניה לפתח נשק כימי.

אחרי מותו של נשיא גרמניה פאול פון הינדנבורג באוגוסט 1934, חיילי הצבא - שתמכו ברובם בפיהרר אדולף היטלר משום שהבטיח לחזק את הצבא - נדרשו להישבע בשבועת אמונים אישית להיטלר. גרמניה החלה להפר את הגבלות ורסאי באופן גלוי, והכריזה על חידוש גיוס החובה ב-16 במרץ 1935. הצעת החוק כללה את השם החדש "ורמאכט", ופירטה כי הצבא הסדיר יכלול 100 אלף חיילים כנדרש בהסכם ורסאי, אך 100 אלף חיילים חדשים יגויסו ויאומנו בכל שנה. כסמל הוורמאכט נבחר צלב הברזל, שהופיע לראשונה על טנקים וכלי טיס במלחמת העולם הראשונה.

מבנה הפיקוד העליון

RKM 1935-1938
דגל של כוחות הביטחון הגרמניים בשנים 1935 - 1945

המפקד העליון של הוורמאכט היה אדולף היטלר, מתוקף תפקידו כמנהיג המדינה. משנת 1935 היה הצבא כפוף למשרד המלחמה, בניהולו של הגנרל ורנר פון בלומברג. בשנת 1938 בוטל משרד המלחמה, ובמקומו נוסד הפיקוד העליון של הצבא (OKW), בפיקוד הגנרל וילהלם קייטל. הפיקוד העליון תיאם את פעולות שלוש הזרועות של הצבא, אך יכולת השליטה שלו עליהן הייתה מוגבלת. כל זרוע כללה פיקוד עליון עצמאי ומטה כללי:

מלחמת העולם השנייה

כוחות השריון והאוויר החזקים של הוורמאכט איפשרו לו הצלחות כיבוש רבות בשלבים הראשונים של המלחמה, בשיטת מלחמת הבזק המהירה (בליצקריג). היתרון של מלחמת הבזק נעלם עם כניסת בעלות הברית החזקות (ארצות הברית וברית המועצות) למלחמה.

רמת הטכנולוגיה של הוורמאכט לא הייתה אחידה - מצד אחד הוא הפעיל צוללות מתקדמות, מטוסי סילון (מסרשמיט Me-262), טילי שיוט (V-1) וטילים בליסטיים (V-2). מצד שני, רמת המיכון הכללית הייתה נמוכה - רק ארבעים אחוז מכלל היחידות היו ממוכנות, סוסים שימשו ככלי תובלה עיקרי וחיילים רבים התקדמו בהליכה רגלית או באופניים.

יחידת המתנדבים הזרים של הוורמאכט, בפיקוד הגנרל ארנסט קוסטרינג, היוותה כחמישה אחוז מכוחו של הצבא. שירתו בה מתנדבים ממדינות אירופה הכבושות, ומתנדבים משטחי ברית המועצות לחמו במסגרות ייעודיות.

במקביל לאס אס, הוורמאכט היה אחראי ראשי לשואה ולפשעי מלחמה רבים אחרים, בעיקר בחזית מזרח אירופה. מפקד הפיקוד העליון של הצבא, וילהלם קייטל, הורשע במשפטי נירנברג והוצא להורג בשנת 1946. בין פשעי המלחמה של הוורמאכט:

  • רצח 50,000 אזרחים (7,000 מהם יהודים) במהלך כיבוש פולין
  • ניהול מחנות ריכוז לשבויים פולנים ורוסים
  • הוצאה להורג מיידית של קומיסרים פוליטיים בצבא הרוסי, קומוניסטים ואת מי שהוגדר עוין לגרמניה
  • אישור רשמי לבצע פשעי מלחמה באזרחים רוסים
  • רצח 250,000 אזרחים פולנים במהלך מרד ורשה - 50,000 מהם בטבח וולה
  • רצח אזרחים בחזית המזרחית, באיטליה וביוון לדיכוי התנגדות
  • רצח חיילים איטלקים ביוון ופשעים רבים נוספים.

מניעי השתתפותם של חיילי ורמאכט בפשעי מלחמה

בין מניעיהם של חיילי הוורמכט להשתתפות בפשעי מלחמה היו מניעים אלה: הם חשו מחויבות למולדתם גרמניה; הם חשו מחויבות מתוקף שבועת הנאמנות האישית של כל חייל ואיש אס אס להיטלר עוד משנת 1934 ועד הכניעה ב-1945; בתנאי הקרב פעלה עליהם הדינמיקה הנפוצה של הקשחת הרגשות והצורך לפעולה מתואמת בעוד שיקולי מוסר נדחקים למקום משני; הם חשו רצון לנקם על הרג חברים בחזית ועל הפצצות בעלות הברית על ערי גרמניה; הם חשו נאמנות לחברים בשדה הקרב ומוכנות, מתוקף נאמנות זו, לעשות פעולות קשות ופעולות שמוסריותן מוטלת בספק; חלקם ראו בפעילות זו דרך לקידום מקצועי ולקידום הקריירה; חלקם פעלו מתוקף לחץ חברתי: הרצון לא להיראות פחדן מול העמיתים לקרב, מה שעלול היה להוביל לנידוי חברתי, בתנאי חזית מבודדים; הם חשו חובה לציית, בין היתר מתוקף החינוך הפרוסי של חלקם, אם מתוקף שבועת הנאמנות להיטלר; וחלקם, אולי חלק משמעותי מהם, היו אנטישמים וגזענים.

קשה להפריד בין המניעים השונים מבחינת הרלוונטיות שלהם לכל חייל ספציפי. לא נעשו סקרי דעת קהל בגרמניה הנאצית, אבל השלטון היה קשוב מאד להלכי הרוח בעם, באמצעים שונים, רבים ויצירתיים, בהם ריגול על ידי סוכני שירות הביטחון והגסטפו וכן בדיקת ההיענות הציבורית ליזמויות של השלטון, נושא שנחקר על ידי דוד בנקיר.[1] כמו כן, לא נעשו סקרי דעת קהל בקרב חיילי הוורמכט והאס-אס לגבי מניעיהם להשתתף ברציחות, אבל חוקרים רבים, בהם דניאל גולדהגן וכריסטופר בראונינג, בדקו את המניעים ולא הגיעו למסקנות חד משמעיות.[2] עמר ברטוב מספק[3] נתונים רבים על מידת המחויבות האידאולוגית של אנשי הוורמכט.

מערכת היחסים עם היטלר

מערכת היחסים של הוורמאכט עם אדולף היטלר ידעה עליות וירידות, אך בסופו של דבר הייתה זו מערכת יחסים של שותפות הדדית, שהביאה את הוורמאכט להישגים, אך גם לשותפות בפשעי מלחמה נוראים, לתבוסה, ולרדיפה והשמדה פיזית של רבים מראשיו.

בשנת 1934 עמד הרייכסווהר לצידו של היטלר כאשר זה עיקר את כוחו של ה-SA בטבח "ליל הסכינים הארוכות". מעשה טבח זה בו הייתה לרייכסווהר יד, סילק את האיום כי ה-SA יהפוך לזרוע המזוינת הדומיננטית של גרמניה, אך הפך את הרייכסווהר לשותף בשתיקה למעשי הפשע של היטלר, ולבעל עניין אפל בהמשך קיום המשטר הנאצי. בין הנרצחים בטבח היו אף בכירים לשעבר ברייכסווהר, כקורט פון שלייכר, אך הרייכסווהר עבר על כך בשתיקה. החל משנת 1934 עבר הרייכסווהר נאציזציה. קציניו וחייליו נשבעו אמונים להיטלר באופן אישי, ומדיו נשאו סמלים נאציים במובהק כעיטים וצלבי קרס.

הרייכסווהר, שהפך להיות לוורמאכט, ראה את עלייתו של היטלר באופן אמביוולנטי. מחד, היה הוורמאכט נלהב מחימושה מחדש של גרמניה, ומהאפשרות להסיר את הכבלים והאיסורים של הסכם ורסאי. מאידך, נשא משטרו של היטלר אופי עממי ופופוליסטי, שלא היה לפי רוחם של כת הקצינים, בני האצולה. מעטים התנגדו לדיקטטורה, לאנטישמיות ולרעיונות מלחמת הכיבוש וההשמדה.

בשנת 1938 ניטרל היטלר את שארית העצמאות שנותרה לוורמאכט כאשר, באירוע המכונה פרשת בלומברג-פריטש, סדרה של שערוריות מין, חלקן מפוברקות, הדיח את מפקדיו הבכירים של הוורמאכט, ורנר פון בלומברג וורנר פון פריטש, ומינה עצמו למפקדו העליון של הוורמאכט. במהלך השנים הבאות שלט היטלר ללא מצרים בוורמאכט, מינה ופיטר את מפקדיו הבכירים כרצונו, ופיקד עליו באופן ישיר.

מצב עניינים זה, בו עומד הוורמאכט תחת פיקודו של היטלר, קיבל משמעות מבצעית במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר היטלר אכן התערב בכל הנעשה בוורמאכט, לרבות החלטות פיקודיות טקטיות עד לרמת הגדוד. הקצינים קיבלו, בחריקת שיניים, את דעתו של הטר"ש לשעבר. לעיתים הביא הדבר לתוצאות מרשימות מבחינת הוורמאכט, כגון מסע המלחמה בצרפת, בו קידם היטלר באופן אישי תוכניות שהכין אריך פון מאנשטיין, או הדרך בה ניצל הוורמאכט מתבוסה במהלך הקרב על מוסקבה כאשר בעת מתקפת הנגד הרוסית היה זה היטלר אשר הביא לעמידה עיקשת, בניגוד לדעת מפקדיו, שמנעה נסיגה נרחבת והרת אסון. לעיתים הביא הדבר לאסון, כאיסור שהטיל היטלר על הארמייה השישית לנסות ולפרוץ את הכיתור בו הייתה מצויה בקרב סטלינגרד, איסור שהביא לאובדנה. בדיעבד, מטילים רוב הקצינים ששרדו, בספרי זכרונותיהם, את האשם על היטלר בתבוסת הוורמאכט, אך ברור כי למטבע זו יש יותר מצד אחד.

יחסם של הקצינים להיטלר נע בין שיתוף פעולה נלהב מצד קצינים אידאולוגיים כאלפרד יודל ווילהלם קייטל, או גנרלפלדמרשל ולטר פון רייכנאו, שהיו שותפים לחשיבתו האידאולוגית של היטלר, ועירבו את הוורמאכט במדיניותו התוקפנית, ובפשעים אותם יזם, ובין שיתוף פעולה "ענייני", אותו קיבל מאישים כגון אריך פון מאנשטיין או היינץ גודריאן. אנשים אלו ראו בעצמם קצינים "א-פוליטיים". הם יכלו לחלוק על היטלר בשאלות טקטיות או אסטרטגיות מסוימות, ואף ניהלו עמו ויכוחים חריפים בשאלות אלו, אך נמנעו מלהטיל ספק במטרות המלחמה הרחבות, ולא ראו כל פסול בניהול מלחמה שעיקרה כיבושה של אירופה כולה, ואף העולם כולו, ושיעבוד תושבי העולם למשטר רצחני וגזעני.

מעטים מקרב הקצינים היו מעורבים בתנועת ההתנגדות הגרמנית לנאציזם. קצינים אלו, ובמיוחד אנשי האבווהר, שירות המודיעין הצבאי של הוורמאכט, זממו כבר משנת 1938 להרוג את היטלר ולהחליף את שלטון המפלגה הנאצית בשלטון צבאי, בראשות הגנרל לודוויג בק. לאחר תבוסת סטלינגרד, בשנת 1942, צבר הקשר תאוצה, שכן רבים מן הקצינים התפכחו וראו כי היטלר מוביל את עמו לאבדון. בשלב מסוים כלל הקשר קצינים רבים ומפורסמים, ביניהם גנרלפלדמרשל ארווין רומל. שיאו של הקשר הגיע בעת ניסיון התנקשות בחייו של היטלר שהובילו קצינים בכירים, ב-20 ביולי 1944 (קשר העשרים ביולי). הקשר נכשל וקצינים רבים שהיו מעורבים בו, בראשות קלאוס פון שטאופנברג, הוצאו להורג. הקצינים הועמדו תחילה בפני בית דין של כבוד, שהורכב מחבריהם, ובהם בכירים כגרד פון רונדשטט אשר שלל מהם את הזכויות הצבאיות, ולאחר מכן הועמדו בפני "בית דין עממי" בראשות השופט התליין רולנד פרייזלר, אשר ביצע בהם משפט פומבי שכלל בעיקרו השפלה וצעקות, ולאחר מכן הורה על הוצאתם להורג באמצעות תלייה על מיתר פסנתר שהורכב על אנקול לתליית בשר. הוצאה משפילה זו להורג תועדה והוסרטה, והוקרנה לקציני הוורמאכט למען יראו וייראו. היה זה סיום משפיל למערכת היחסים התלותית של הוורמאכט בהיטלר. גם לאחר העשרים ביולי, במשך תשעת חודשי חייו הנוספים של הרייך השלישי, היו רוב קציני וחיילי הוורמאכט נאמנים באופן עיוור כמעט לאדולף היטלר.

אחרי מלחמת העולם השנייה

Hundreds of German POWs
הסוף: חיילי ורמאכט נכנעים ב-1945

בעקבות כניעתה ללא תנאי של גרמניה הנאצית ב-8 במאי 1945, נאסר עליה להפעיל צבא עצמאי מודרני. בעקבות התפתחות המלחמה הקרה הוקמו צבאות נפרדים במערב גרמניה (בונדסוור, ב-5 במאי 1955) ובמזרח גרמניה הקומוניסטית (צבא העם הלאומי, ב-1 במרץ 1956). בשנים הראשונות לקיומם, שני הצבאות העסיקו קצינים רבים ששירתו בוורמאכט. לאחר איחוד גרמניה ב-1990 ופירוקה של מזרח גרמניה וצבאה, נקלטו קצינים ואנשי קבע רבים מצבא העם הלאומי ביחידות שונות של הבונדסוור.

קצינים בולטים

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ David Bankier, The Germans and the Final Solution. Public opinion under Nazism, 1992
  2. ^ דניאל יונה גולדהגן, תליינים מרצון בשירות היטלר, תל אביב: ידיעות אחרונות, 1998; כריסטופר בראונינג, אנשים רגילים, תל אביב: ידיעות אחרונות, 1992. על ספרו של גולדהגן נמתחה ביקורת שהראתה לפחות כשל בסיסי אחד בטיעון העיקרי שלו בדבר "אנטישמיות חסלנית" הייחודית לגרמניה, בטענה שלא כלל מחקר השוואתי בנוגע למצב האנטישמיות הזו בשום מדינה אחרת באירופה.
  3. ^ עמר ברטוב, צבאו של היטלר – חיילים, נאצים ומלחמה ברייך השלישי, תל אביב: כנרת, זמורה, ביתן, 1991
דיוויזיית האבטחה ה-213 (ורמאכט)

דיוויזיית האבטחה ה-213 (בגרמנית: 213. Sicherungs-Division) הייתה דיוויזיית חיל רגלים של הורמאכט שלחמה במלחמת העולם השנייה.

דיוויזיית הפאנצר ה-233 (ורמאכט)

דיוויזיית הפאנצר ה-233 (בגרמנית: Panzer-Division Tatra), הייתה דיוויזיה משוריינת של הוורמאכט במהלך מלחמת העולם השנייה.

דיוויזיית הפולקסגרנדיר ה-560 (ורמאכט)

דיוויזיית הפולקסגרנדיר ה-560 (בגרמנית: 560. Volks-Grenadier-Division), הייתה דיוויזיה של הוורמכאט במהלך מלחמת העולם השנייה.

דיוויזיית הפולקסגרנדיר ה-561 (ורמאכט)

דיוויזיית הפולקסגרנדיר ה-561 הייתה דיוויזיה של הוורמכאט במהלך מלחמת העולם השנייה.

דרגות הוורמאכט

דרגות הוורמאכט הן הדרגות שהיו נהוגות בוורמאכט, שמו הרשמי של צבא הקבע של גרמניה הנאצית בשנים 1935–1945. הוורמאכט כלל שלוש זרועות: חיל יבשה - Heer, חיל אוויר - לופטוואפה וחיל ים - קריגסמרינה.

הדרגות כמו גם טלאי הצווארון (קרגנשפיגל) כללו צבעי ואפנפרבה שונים בהתאם לחיל או זרוע אליהן השתייכו. כך לדוגמה קצין שריון בחיל היבשה, ענד דרגות בעלות פאות בצבע ורוד וטלאי צווארון עם סמל חיל השריון ופאות ורודות.

פירוש המילה אובר הוא "רב-", כמו רב-סמל או רב-סרן, לכן אובר מאאט הוא "רב משק"

אונטר הוא "סגן", כמו "סגן-אלוף" או "משנה", כמו "סגן משנה".

המושג גנרל דר (של משהו) מתייחס לגנרל של התותחנים או גנרל של השריון. יכול להיות גם גנרל האחראי לתחזוקה או לוגיסטיקה במטה.

הדיוויזיה ה-18 (ורמאכט)

הדיוויזיה ה-18 (בגרמנית: 18. Infanterie-Division) הייתה דיוויזיית חיל רגלים של הורמאכט במלחמת העולם השנייה. הדיוויזיה לחמה בפלישה לפולין, במערכה על צרפת, ובקרבות שונים בחזית המזרחית. לאחר מכן הוסבה לדיוויזיית הפאנצרגרנדיר ה-18, שלחמה בחזית המזרחית ובכלל זה בקרב על ברלין.

הדיוויזיה ה-22 (ורמאכט)

הדיוויזיה ה-22 (בגרמנית: 22. Infanterie-Division) הייתה דיוויזיית חיל רגלים מוטסת של הורמאכט שלחמה במלחמת העולם השנייה. הדיוויזיה לחמה בקרב על הולנד, ולאחר מכן לחמה בחזית המזרחית ובכרתים. לאחר מכן לחמה הדיוויזיה בסרביה ובקרואטיה, שם הוסבה לדיוויזיית הפולקסגרנדיר ה-22 שלחמה עד סוף המלחמה.

הדיוויזיה ה-26 (ורמאכט)

הדיוויזיה ה-26 (בגרמנית: 26. Infanterie-Division) הייתה דיוויזיית חיל רגלים של הורמאכט במלחמת העולם השנייה. הדיוויזיה לחמה במערכה בפולין, בקרב על צרפת, בקרבות החזית המזרחית, והושמדה במהלך מבצע לבוב-סנדומייז'. לאחר מכן הוקמה הדיוויזיה כדיוויזיית הפולקסגרנדיר ה-26, שלחמה בחזית המערבית, ובכלל זה בקרב על הבליטה.

הדיוויזיה ה-29 (ורמאכט)

הדיוויזיה ה-29 (בגרמנית: 29. Infanterie-Division) הייתה דיוויזיית חיל רגלים של הורמאכט במלחמת העולם השנייה. הדיוויזיה לחמה במערכה בפולין, בקרב על צרפת, בקרבות החזית המזרחית, והושמדה במהלך קרב סטלינגרד. לאחר מכן הוקמה הדיוויזיה שוב כדיוויזיית הפאנצרגרנדיר ה-29, ולחמה בקרבות באיטליה עד סוף המלחמה.

הדיוויזיה ה-31 (ורמאכט)

הדיוויזיה ה-31 הייתה דיוויזיה של הוורמכאט במהלך מלחמת העולם השנייה. הדיוויזיה לחמה במערכה בפולין, בקרב על צרפת, בקרבות החזית המזרחית, והושמדה במהלך מבצע בגרטיון. לאחר מכן הוקמה הדיוויזיה כדיוויזיית הפולקסגרנדיר ה-31, שלחמה בכיס קורלנד ובפרוסיה המזרחית.

הדיוויזיה ה-320 (ורמאכט)

הדיוויזיה ה-320 (בגרמנית: 320. Infanterie-Division), הייתה דיוויזיה של הוורמכאט במהלך מלחמת העולם השנייה.

הדיוויזיה ה-326 (ורמאכט)

הדיוויזיה ה-326 (בגרמנית: 326. Infanterie-Division), הייתה דיוויזיה של הוורמכאט במהלך מלחמת העולם השנייה.

הדיוויזיה ה-352 (ורמאכט)

הדיוויזיה ה-352 הייתה דיוויזיה של הוורמכאט במהלך מלחמת העולם השנייה. הדיוויזיה לחמה במערכה בנורמנדי, בקרב על הבליטה, ובקרבות בגרמניה.

הדיוויזיה ה-45 (ורמאכט)

הדיוויזיה ה-45 (בגרמנית: 45. Infanterie-Division) הייתה דיוויזיית חיל רגלים של הורמאכט שלחמה במלחמת העולם השנייה. הדיוויזיה לחמה במערכה בפולין, בקרב על צרפת, בקרבות החזית המזרחית, ובכלל זה בקרב קורסק, והושמדה במהלך מבצע בגרטיון. לאחר מכן הוקמה הדיוויזיה מחדש כדיוויזיית הפולקסגרנדיר ה-45, שלחמה בחזית המזרחית עד סוף המלחמה.

הדיוויזיה ה-61 (ורמאכט)

הדיוויזיה ה-61 (בגרמנית: 61. Infanterie-Division) הייתה דיוויזיית חיל רגלים של הורמאכט אשר לחמה במלחמת העולם השנייה. החל מאוקטובר 1944 נקראה דיוויזיית פולקסגרנדיר ה-61.

הדיוויזיה ה-79 (ורמאכט)

הדיוויזיה ה-79 הייתה דיוויזיה של הוורמכאט במהלך מלחמת העולם השנייה. הדיוויזיה לחמה בקרב על צרפת, בקרבות החזית המזרחית, והושמדה בקרב סטלינגרד. לאחר מכן הוקמה הדיוויזיה שוב, ולחמה בחזית המזרחית בקרבות שונים. לאחר מכן הוקמה הדיוויזיה שוב כדיוויזיית הפולקסגרנדיר ה-79, ולחמה בחזית המערבית בקרבות שונים עד סוף המלחמה.

הדיוויזיה העשירית (ורמאכט)

הדיוויזיה העשירית (בגרמנית: 10. Infanterie-Division) הייתה דיוויזיית חיל רגלים של הורמאכט במלחמת העולם השנייה, שלחמה בעיקר בחזית המזרחית, והוסבה לדיוויזיה ממונעת בשלבים המאוחרים יותר של המלחמה. הדיוויזיה לחמה במערכה בפולין, בקרב על צרפת, בלחימה במסגרת החזית המזרחית, ובכלל זה במבצע יאשי-קישינב ובמבצע ויסלה-אודר, עד סוף המלחמה.

הדיוויזיה השישית (ורמאכט)

הדיוויזיה השישית (בגרמנית: 6. Infanterie-Division) הייתה דיוויזיית חיל רגלים של הורמאכט במלחמת העולם השנייה. הדיוויזיה לחמה במערכה בפולין, בקרב על צרפת, בקרבות החזית המזרחית, והושמדה במהלך מבצע בגרטיון. לאחר מכן הוקמה הדיוויזיה כדיוויזיית הפולקסגרנדיר השישית, שלחמה בחזית המזרחית, ובכלל זה במבצע ויסלה-אודר.

הדיוויזיה השלישית (ורמאכט)

הדיוויזיה השלישית (בגרמנית: 3. Infanterie-Division) הייתה דיוויזיית חיל רגלים של הורמאכט במלחמת העולם השנייה. הדיוויזיה לחמה במערכה בפולין, בקרב על צרפת, בקרבות החזית המזרחית, והושמדה במהלך קרב סטלינגרד. לאחר מכן הוקמה הדיוויזיה שוב כדיוויזיית הפאנצרגרנדיר השלישית, ולחמה בקרבות באיטליה ובחזית המערבית עד סוף המלחמה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.