ועד הלשון העברית

ועד הלשון העברית היה ארגון שנוסד בידי אליעזר בן יהודה וליווה את תחיית הלשון העברית בארץ ישראל. בשנים 1920-1922 נקרא "מדרש הלשון"[1]. לימים הפך הארגון לאקדמיה ללשון העברית.

Vaad-halashon
רשימת מילים שהוציא ועד הלשון. עם המילים שלא התקבלו נמנות "מלוחית" לסלט ו"לפד" לקומפוט.
מתוך: זכרונות ועד הלשון, א-ג, ירושלים תרפ"ט (1929)
מכתב מבן גוריון אל ועד הלשון 1948
מכתב מבן-גוריון אל ועד הלשון, בקשה לפעילות לקראת הקמת המדינה, פברואר 1948

תולדותיו של ועד הלשון העברית

בשנת תר"ן (1890) החליטה אגודת "שפה ברורה" של בן יהודה להקים "ועד ספרות", כדי להרחיב את השימוש בעברית כשפת דיבור ולהציע מילים חדשות בעברית. מיד אחר כך שינו את השם ל"ועד הלשון". בן יהודה נבחר לנשיא הוועד, והחברים בו היו הרב חיים הירשנזון, דוד ילין, זאב יעבץ, אברהם משה לונץ, הרב יעקב מאיר (לימים הראשון לציון) ויחיאל מיכל פינס. הוועד פעל כבמשך שנה והתפרק.

בשנת 1904 חודשה פעולת הוועד בידי המורים העבריים, שעמדו בפני קשיים גדולים בשימוש בשפה העברית לצורך הוראה. אלה תפקידי הוועד שנקבעו:

"א. להכשיר את הלשון העברית לשימוש בתור לשון מדוברת בכל ענייני החיים, בבית, בבתי הספר, בחיים הציבוריים, במסחר ובקנין, בחרושת ובאמנות, בחכמות ובמדעים.
ב. לשמור על תכונתה המזרחית של הלשון וצורתה המיוחדת העיקרית במבטא האותיות, בבנין המלים ובסגנון, להוסיף לה הגמישות הנצרכה, כדי שתוכל לבטא את המחשבה האנושית בזמננו בכל מלואה".

הוועד פעל כדי לקבוע נורמות אחידות בעברית, בדקדוק, בהגייה ובמינוח. הוועד התמודד גם עם ביקורת על דרכי פעולתו ועל המילים שחידש, והיו שכינוהו בזלזול "פבריקה של מילים". את השׂגתו על החלטה של ועד הלשון, בעניין ניקודה של המילה "נמל", פרסם נתן אלתרמן בשיר:

בלילה שקט, על חוף תל אביב,
שוכב הנָמָל במ"ם קמוצה.
שוכב מיַבּב: - מחיי טוב מותי...
אלי, למי אני עמֵל?
קִויתי להיות לנמל אמִתי
והנה
מתגרים בי:
נָמֵל!...

נתן אלתרמן, למלחמת הקמץ והצֵירה, הארץ, 21 ביוני 1936

לקראת קום המדינה החליט ועד הלשון לפעול להקמת אקדמיה ללשון העברית. כחצי שנה מקוּם המדינה נבחר ועד מכין להקמת האקדמיה מטעם ועד הלשון, והוא נשא ונתן עם הממשלה בעניין זה. רק בשנת 1953 חוקקה הכנסת את "חוק המוסד העליון ללשון העברית, תשי"ג-1953"[2] שמכוחו הוקמה האקדמיה ללשון העברית.

נשיאי ועד הלשון העברית

ברוב שנות פעילותו של ועד הלשון היו לו שני נשיאים, האחד ירושלמי והאחר תל אביבי, ומכאן החפיפות בתקופת כהונתם של הנשיאים השונים.

לקריאה נוספת

  • שמואל אייזנשטדט, "שפתנו העברית החיה" (עמ' 571 ואילך), תל אביב, תשכ"ז.
  • נתן אפרתי, מלשון יחידים ללשון אומה - הדיבור העברי בארץ ישראל בשנים תרמ"ב-תרפ"ב (1881–1922), האקדמיה ללשון העברית, תשס"ד
  • לקט תעודות לתולדות ועד הלשון והאקדמיה ללשון העברית תר"ן-תש"ל ולחידוש הדיבור העברי, הוצאת האקדמיה ללשון העברית ירושלים, תש"ל
  • זאב בן-חיים, במלחמתה של לשון, האקדמיה ללשון העברית, תשנ"ב
  • יאיר אור, בוראים סגנון לדור: האמונות והאידאולוגיות של מתכנני הלשון העברית בארץ ישראל, הוצאת אוב - ז.ע.פ. 2016, (319 עמודים).

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ועד הלשון העברית, האקדמיה ללשון העברית, ‏2014-11-23 (בhe-IL)
  2. ^ חוק המוסד העליון ללשון העברית, תשי"ג-1953, באתר האקדמיה ללשון העברית
אהרן מאיר מזי"א

אהרן מאיר מַזְיֶ"א (פלך מוהילב, האימפריה הרוסית, י"א באלול תרי"ח 1858 (כעת בלרוס) - ירושלים, ארץ ישראל המנדטורית, ד' בטבת תר"ץ 1930) היה רופא, בלשן, איש ציבור, רב מוסמך, מהנדס ופרדסן. היה רופא מושבות הברון, ממחדשי השפה העברית ונשיא ועד הלשון העברית.

אליעזר בן-יהודה

אליעזר בן-יהודה (כ"א בטבת תרי"ח, 7 בינואר 1858 – כ"ו בכסלו תרפ"ג, 16 בדצמבר 1922) היה מחוללה של החייאת הדיבור העברי בארץ ישראל בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, והדמות המזוהה ביותר עם תהליך זה; מייסד ועד הלשון העברית, מייסד ועורך עיתון "הצבי" וכתב העת השקפה, ומחבר מילון בן-יהודה.

דוד ילין

פרופ' דוד יֶלין (י"א באדר ב' ה'תרכ"ד, 19 במרץ 1864 – כ"ב בכסלו תש"ב, 12 בדצמבר 1941) היה מורה, חוקר העברית ואיש ציבור, מראשי היישוב, מראשי הבונים החופשיים בארץ ישראל, מייסד מכללת דוד ילין, ממייסדי הסתדרות המורים וועד הלשון העברית, יושב ראש הוועד הלאומי, וממקימי שכונת זיכרון משה בירושלים.

האקדמיה ללשון העברית

האקדמיה ללשון העברית (נקראת גם בקיצור: "האקדמיה ללשון" ובהקשר המתאים - "האקדמיה") היא "המוסד העליון למדע הלשון העברית" על פי חוק המוסד העליון ללשון העברית, תשי"ג-1953. האקדמיה היא ממשיכת דרכו של ועד הלשון העברית. היא פועלת לכוון את התפתחות השפה העברית, כפי שמלמדות מטרותיה המפורטות בתקנונה:

1. לעשות לכינוסו ולחקירתו של אוצר הלשון העברית לכל תקופותיה ושכבותיה;

2. לעשות לחקירת מבנה הלשון העברית, תולדותיו וגלגוליו;

3. לכוון את דרכי התפתחותה של הלשון העברית לפי טבעה, לפי צרכיה ואפשרויותיה בכל תחומי העיון והמעשה, באוצר המילים, בדקדוק, בכתב, בכתיב ובתעתיק.

שימור וטיפוח הלשון הם תופעות מודרניות, הקשורות לעליית הלאומיות וכינון מדינת לאום. ההשראה להקמת האקדמיה הגיעה ממקבילתה בצרפת, שבה הוקמה האקדמיה הצרפתית, למטרות שימור הצרפתית וטיפוחה. אך מטרות מטפחי הלשון העברית, יחידים וארגונים, במיוחד מאז שלהי המאה ה-19, הוכתבו על ידי ההיסטוריה הייחודית של העם היהודי, רובדי השפה השונים במשך התקופות, ותפוצת השפות הזרות בקרב הפזורה היהודית ברחבי העולם, ומאידך ובשל היותה של השפה העברית גורם מרכזי ברעיונות הלאומיות היהודית, הציונות ותקומת ישראל מאז תקופת העלייה הראשונה, היו המטלות שניצבו לפני "ועד הלשון העברית" ואחר כך האקדמיה ללשון העברית, גדולות ונרחבות פי כמה ממקבילותיה באומות העולם.

משנת 1993 מכהן כנשיא האקדמיה הפרופסור משה בר-אשר. חברים בה כ-35 חברים, ובנוסף אליהם ישנם גם חברים יועצים וחברי כבוד.

כל אדם רשאי להגיש שאלה או בירור בקשר לשפה העברית לאקדמיה ולקבל מהאקדמיה תשובה רשמית.

בחודש ינואר 2015 חנכה האקדמיה את "אתר המבקרים לשפה העברית באינטרנט" ואת "יום הלשון העברי" לכבוד יום הולדתו של אליעזר בן יהודה.

התעתיק מלועזית לעברית

כללי התעתיק מלועזית לעברית הם מכלול הדרכים שמטרתן לתת מענה לצורך לתעתק שמות משפות שאינן שמיות לשפה העברית.

הדיון לגבי כללי התעתיק מלועזית לעברית החל כבר במסגרת ועד הלשון העברית, שפרסם את תקנותיו בכרך י"א של "לשוננו". הדיון הראשון בנושא במסגרת האקדמיה ללשון החל ב־29 באוקטובר 1969, במהלכו אושרו כללי התעתיק הישנים מלועזית לעברית ב־18 ביוני 1975 (ישיבה קכ"ג).הכללים החדשים של האקדמיה ללשון העברית נקבעו לאחר הדיון השני בנושא, שנערך בין התאריכים 12 בינואר 2004 ל־21 במאי 2007 (תאריך אישור הכללים), כשהם מבטלים את הישנים. בישיבת מליאת האקדמיה ב־30 באוקטובר 2017 (ישיבה שנ"ה) אושר תיקון בכללים.

זאב בן-חיים

זאב בן-חיים (28 בדצמבר 1907 - 6 באוגוסט 2013) היה מחשובי הבלשנים העבריים, חתן פרס ישראל, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ולשעבר נשיא האקדמיה ללשון העברית.

חיים נחמן ביאליק

חַיִּים נַחְמָן בְּיַאלִיק (י' בטבת תרל"ג, 9 בינואר 1873 – כ"א בתמוז תרצ"ד, 4 ביולי 1934) היה מגדולי המשוררים העבריים בעת החדשה, סופר, מסאי, מתרגם, עורך ומו"ל שהשפיע רבות על התרבות העברית המודרנית, וזכה לתואר "המשורר הלאומי".

הסופר הרוסי מקסים גורקי כתב:

ברוך קורצווייל, מפרשניו החשובים של ביאליק, כתב על ביאליק:

יצירותיו של ביאליק תורגמו לשפות רבות, ובהן תרגומים רבים לאנגלית, לצרפתית, לגרמנית, לרוסית, לערבית (על ידי זכאי אהרן) וליידיש.

יהושע בלאו

יהושע בלאו (נולד ב-22 בספטמבר 1919) הוא בלשן ישראלי, פרופסור אמריטוס בחוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטה העברית בירושלים, הנשיא השלישי של האקדמיה ללשון העברית, חבר חוץ של האקדמיה הבריטית, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, חתן פרס רוטשילד, וחתן פרס ישראל לשנת תשמ"ה (1985).

יוסף קלוזנר

יוסף גדליה קלַוְזְנֶר (נהגה "קלאוזנר"; 20 באוגוסט 1874 ז' באלול תרל"ד – 27 באוקטובר 1958 י"ג בחשוון תשי"ט), היסטוריון, חוקר ספרות ואיש רוח ישראלי.

יחיאל גרינפלד

יחיאל גרינפלד (א' בטבת תר"ך, דצמבר 1859, טלנשטי, פלך בסראביה, האימפריה הרוסית – כ"ז באייר תרצ"ז, 8 במאי 1937, תל אביב) היה מתמטיקאי יהודי, פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת אודסה ומורה בבית הספר הטכני הגבוה "מונטיפיורי" בתל אביב. מהראשונים שהתקינו מונחים עבריים במתמטיקה ופיזיקה. חבר ועד הלשון העברית וחבר הוועדות למונחי מתמטיקה, צילום, חשמל, טלפון וטלגרף.

ישראל כהן (סופר)

ישראל כהן (קאהן) (10 ביוני 1905 – 25 בפברואר 1986) היה סופר, מסאי, מבקר ספרות, מתרגם ועורך ישראלי יליד מזרח גליציה; חבר ועד הלשון העברית ויו"ר אגודת הסופרים. חתן פרס ברנר (1962) ופרס ביאליק לספרות יפה (1974). נודע בשמות העט "אלשי"ך", "י. בן-יצחק", "י. כ. מעיין", "קורא" ו"מגיב".

כתיב מלא

כתיב חסר ניקוד הוא צורת כתיבה בשפה העברית, אשר משתמשת באמות הקריאה כדי להורות את האופן שבו יש לקרוא את המילה הכתובה, כתחליף לסימני הניקוד. האות ו' באה במקום חולם חסר וקובוץ, והאות י' באה במקום חיריק חסר ולעיתים כאם קריאה מסייעת לצירי. למניעת בלבול, ו' עיצורית (העיצור [v]‏) נכפלת כשהיא באמצע מילה, וכך גם י' עיצורית.

לשוננו

לשוננו הוא כתב עת מדעי לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה. הוא יוצא לאור על ידי האקדמיה ללשון העברית.

כתב העת יצא לראשונה בשנת 1929 על ידי ועד הלשון העברית (הגוף שקדם לאקדמיה ללשון העברית). עורכו הראשון היה ד"ר אברהם צפרוני. מטרתו עם ייסודו הייתה לשמש במה "לחקירות הלשון והסגנון על ידי בלשנים מומחים, המבקשים דרכים לשכלול לשוננו ושיפורה" (מתוך ההקדמה לכרך הראשון).

כתב העת נוסד בשעה שהלשון העברית עדיין נלחמה על מקומה ועל עיצובה, וחלק מהמאמרים בו הוקדשו להצעות שינוי ותיקון עניינים הנוגעים לשימוש היומיומי בשפה. בכרך הראשון, למשל, פורסמה רשימת חידושי לשון עבור שמות צמחים ומחלותיהם, וכן הועלתה ההצעה (שלא נתקבלה) לסמן את הדגש החזק באמצעות סימן הדגש הערבי, כדי להבחינו מן הדגש הקל.

עם הזמן שינה "לשוננו" את סגנונו והפך לכתב עת מדעי, המשמש במה למחקרים אקדמיים. לשם פרסום מאמרים בעלי אופי עממי יותר הקימה האקדמיה כתב עת אחר בשם לשוננו לעם (שמו הנוכחי: "העברית"), הנחשב ל"אח הקטן" של "לשוננו".

המאמרים המתפרסמים ב"לשוננו" עוסקים בלשון העברית על כל רבדיה (לשון מקרא, לשון חז"ל, לשון ימי הביניים, עברית ישראלית), וכן בלשונות שמיות קרובות (בעיקר הארמית לניביה). לכתב העת יש נטייה מסוימת לכיוון הפילולוגיה הקלאסית בשונה מהבלשנות התאורטית. כל המאמרים עוברים שיפוט לפני פרסומם.

עורכי כתב העת לפי סדרם הכרונולוגי:

אברהם צפרוני (תרפ"ט-תרצ"ד),

נפתלי הרץ טור-סיני (תרצ"ד-תשי"ד),

זאב בן-חיים (תשט"ו-תשכ"ה),

יחזקאל קוטשר (תשכ"ו-תשל"ו),

שרגא אברמסון (תשל"ג-תש"ם),

יהושע בלאו (תשמ"א-תשנ"ט),

משה בר אשר (החל משנת תשנ"ט).מבין כתבי העת האקדמיים העוסקים בלשון העברית (כגון: מחקרים בלשון, מסורות, בלשנות עברית, חלקת לשון, ועוד) זוכה "לשוננו" ליוקרה רבה ביותר, בישראל ומחוצה לה.

משה בר-אשר

משה בר-אשר (בן הרוש במקור) (נולד בי"ב בתמוז תרצ"ט, 29 ביוני 1939, מרוקו) הוא בלשן ישראלי, מכהן כנשיא האקדמיה ללשון העברית. הוא פרופסור אמריטוס בחוג ללשון העברית, מופקד הקתדרה לחקר הלשון העברית על שם חיים נחמן ביאליק באוניברסיטה העברית בירושלים וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. כיהן כנשיא הארגון "ברית עברית עולמית" (2015-2005). בר-אשר הוא חתן פרס ישראל לשנת תשנ"ג (1993), פרס בן-צבי לשנת תשס"ב (2002), חתן פרס רוטשילד לשנת תשס"ח (2008) ופרס א.מ.ת. לשנת 2012.

נמל

נָמֵל הוא מעגן מעשה ידי אדם המשמש לטעינה ולפריקה של מטענים המובלים בכלי שיט, לרבות העלאה והורדה של נוסעים. השם "נמל" בעברית הוא תולדה של המילה היוונית "לימנוס" (λιμένας), שקוצרה ל"לימן".תפקידי הנמל:

הגנה מפני זרמים, גלים, רוחות וסערות (באמצעות שובר גלים).

מתן אפשרות הצטיידות, טעינה ופריקה כולל גישה לדרכי תחבורה יבשתיות, שמאפשרות הובלת מטענים אל הנמל וממנו.

מתן אפשרות לתיקונים קליםלמיקום הנמלים אפשרויות אחדות, המשפיעות על תפקודם:

נמל השוכן לחוף ים, ומשמש לתובלה בינלאומית. זהו הסוג הנפוץ ביותר של נמלים.

נמל השוכן על גדת נהר, ומשמש לתובלה פנים-ארצית לאורך הנהר, וכן לתובלה בינלאומית דרך מוצא הנהר אל הים.

נמל השוכן לחוף אגם, ולכן התובלה בו מוגבלת לתחומי האגם. דוגמה לנמל כזה הוא נמל פורט בל לחוף אגם ויקטוריה שבמרכז אפריקה.סוגי נמלים:

נמל מעבר, נותן לספינות שבדרך שירותים כמחסה בסערה (ובעת העתיקה גם בלילה), מים, מזון, דלק. זהו גם מקום אליו מגיעות ספינות ונאספות לשיירות.

נמל שטעון, מקום בו ספינות טוענות ופורקות סחורות ונוסעים.

נמל צבאי, בסיס לספינת מלחמהנמל עמוק-מים הוא נמל המאפשר גישה במים עמוקים (13 מטר לפחות).

אחת הבעיות שנמל צריך להתמודד מולה היא הרבדת חול שעלולה לגרום לסתימת הנמל.

ציוד שניתן למצוא בנמלים:

רציפי טעינה ופריקה, תדלוק ותיקונים (Pier)

מזחים (mole, dock)- מבנים הבאים במגע עם הים לידם עוגנות האניות ובהן מתבצעת פעילות פריקה וטעינה

שטחי אחסנה פתוחים ומקורים

כלי רכב להעברת מטענים מהאניות ואליהן

עגורנים

מחסני קירור

רציפים לסירות ולספינות דיגמכולות סטנדרטיות הן בגודל 20 רגל ולכן מכונות Twenty-foot Equivalent Units) TEU) אולם ישנן גם מכולות בגודל 40 רגל ו־45 רגל. גובהן 8.5 רגל או 9.5 רגל ומשקלן מגיע ל־22.68 טון.

לנמל השפעה ניכרת על אופיה של העיר שבה הוא נמצא, ולכן עיר כזו קרויה עיר נמל.

נפתלי הרץ טור-סיני

פרופ' נפתלי הרץ טור-סיני (Tur-Sinai) (טוֹרְטְשִינֶר (Torczyner)‏) (13 בנובמבר 1886, למברג, גליציה, האימפריה האוסטרו-הונגרית – 17 באוקטובר 1973, ירושלים) היה פילולוג וחוקר מקרא ולשונות שמיות עתיקות נודע. שימש נשיא האקדמיה ללשון העברית והשלים את עריכת מילון בן יהודה. חתן פרס ישראל למדעי היהדות ויקיר ירושלים.

עלי איתן

עֵלִי איתן (ארנסט איזן; 1908 – 18 בנובמבר 1993) היה בלשן ישראלי שעסק בשפות שמיות והיסטוריון, פרופסור ללשון עברית באוניברסיטת תל אביב, חבר ועד הלשון העברית והאקדמיה ללשון העברית, ועורך "לשוננו לעם".

צווארון

בביגוד, צווארון הוא חלק מחולצה, שמלה או מעיל, המהודק סביב צוואר הלובש. הצווארון שונה בהגדרתו המקצועית מהדש, בכך שהוא עשוי מחתיכת בד נפרדת, ולא רק מקפל בגוף הבגד.

הצווארון יכול להיות מחובר באופן קבוע לבגד או ניתן לניתוק.

תחדיש

תחדיש (או בלועזית: נאולוגיזם) פירושו מילה חדשה, מטבע לשון חדש או משמעות חדשה למילה קיימת. החידושים הלשוניים עשויים להיזקף לזכות אדם מסוים, פרסום כלשהו ולעיתים לתקופה מסוימת. המונח "נאולוגיזם" הוטבע בשנת 1800, והיה בשימוש יחיד עד להופעת המילה "תחדיש" (שהיא עצמה תחדיש של הלל הרשושנים).

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.