ועדת השרים להתיישבות

ועדת השרים להתיישבות (או בשמה המלאה "ועדת שרים לענייני התיישבות באזור יהודה ושומרון") היא ועדת שרים של ממשלת ישראל אשר מונתה לשם אישור הקמת יישובים חדשים ביהודה ושומרון (בעבר גם בסיני ורמת הגולן).

תפקיד וסמכויות

אישורה של הוועדה מקנה ליישוב מעמד רשמי, המאפשר לו לקבל שירותים מוניציפליים ואחרים. ללא אישורה של הוועדה לא ניתן להקים יישוב כפרי חדש. הוועדה, בין היתר, דנה הוועדה ומגבשת את מדיניות הממשלה בנוגע לבנייה בלתי-מוסדרת שבוצעה באזור ובהכרה ביישובים שבנו על אדמות מדינה[1].

היסטוריה

הוועדה הוקמה לראשונה בשנת 1972, בשם "המועצה להתיישבות", ביוזמת השר ללא תיק ישראל גלילי, שהיה ממצדדי תנועת ההתנחלות ומיוזמי הקמת ימית[2]. גלילי ביקש לקדם בניית יישובים בשטחים שמדינת ישראל כבשה לאחר מלחמת ששת הימים, נושא שהיה שנוי במחלוקת בין השותפות במערך, מפלגות העבודה ומפ"ם[3]. בשנת 1973 אישרה הוועדה את הקמת ימית בפתחת רפיח[4], למרות שבמקביל נערכו שיחות שלום בראשות מזכיר המדינה האמריקאי ויליאם רוג'רס (תוכנית רוג'רס), ואף הוצע שמדינת ישראל תחכור את פתחת רפיח במסגרת הסכם שלום[5]. בתקופה זו אושרה גם הקמתם של עשרות יישובים ברמת הגולן[6], סביב ירושלים, אזור צפון ים המלח ובקעת הירדן[7].

בסך הכל, בעת שגלילי כיהן כיושב ראש הוועדה (בתקופת ממשלות לוי אשכול, גולדה מאיר וממשלת יצחק רבין הראשונה), אושרה הקמתם של 76 יישובים חדשים[8].

תקופת השיא של פעילות הוועדה באישור יישובים חדשים ביהודה ושמרון הייתה בשנים 1977-1981, כאשר שר החקלאות אריאל שרון עמד בראשה. במשך שלוש שנים החליטה הוועדה על הקמת 72 יישובים ברחבי יהודה ושומרון[9][10]. לראשונה מאז הקמת המדינה אושרו גם יישובים שהוקמו ביוזמה פרטית על אדמה פרטית כמו שערי תקווה ואורנית או על אדמות מדינה כמו ביתר עילית ואפרת.

עם תום כהונתה של ממשלת רבין ב־1995, הופסקה עבודתה של ועדת שרים להתיישבות ומאז לא אושרה הקמת אף התנחלות חדשה. בשנת 1999, עם הקמת ממשלת ישראל העשרים ושמונה, הוחלט על הקמתה מחדש של ועדת השרים בראשות ראש הממשלה ושר הביטחון אהוד ברק, בתקופה זו עסקה הוועדה באישור הקמתם של יישובים חדשים בכל רחבי המדינה. בין השאר אישרה את הקמתם של היישובים נווה תמרים וחירן[11], תוכנית להקמת 9 יישובים חדשים בגולן שלא יצא לפועל בסוף 2003[12] והקמת מרחב התיישבות כפרי-קהילתי במזרח חבל לכיש, בו שוכנו מפוני גוש קטיף בשנת 2007[13].

אולם עם תום כהונת ממשלת ישראל השלושים ואחת, בראשות אהוד אולמרט, פורקה הוועדה. ב-2012 הוקמה ועדה זו מחדש, על ידי ממשלת ישראל ה-32 בראשות בנימין נתניהו, והוא העומד בראש הוועדה[14].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ועדת שרים לענייני התיישבות באזור יהודה ושומרון, באתר משרד ראש הממשלה

הערות שוליים

  1. ^ ועדת שרים לענייני התיישבות באזור יהודה ושומרון, באתר משרד ראש הממשלה
  2. ^ דיין בעד הקמת העיר "ימית" ־ אך לא יעלה ההצעה בממשלת, מעריב, 25 באוקטובר 1972
  3. ^ מפ"ם קובלת על פעולות ועדת השרים להתיישבות, דבר, 6 בנובמבר 1975
  4. ^ שרף: המרכז בפיתחת רפיח אבן פינה ליישוב עירוני, מעריב, 23 בפברואר 1973
  5. ^ יוסף חריף, ישראל מציירת את "מפת השלום עם מצרים, מעריב, 5 בינואר 1973
  6. ^ גלילי:לא נוכל להאבק בהתנחלויות, בל להקים התנחלויות בעצמנו, מעריב, 2 בדצמבר 1975
  7. ^ דן פתיר, הנוסח המלא של סיכום שרי העבודה על תכנית הפעולה בשטחים, דבר, 16 באוגוסט 1973
  8. ^ שלמה נקדימון"ישראל גלילי: שומר המסד ונוטה הקו" מאת עמוס שיפריס, באתר הארץ, 2 בספטמבר 2010
  9. ^ אלוף בן"בהתנחלויות יש אלמנט של זמניות, למתנחלים אין זכות קניין על בתיהם", באתר הארץ, 3 באפריל 2004
  10. ^ הישובים שהקמתם אושרה בוועדת השרים להתיישבות, מעריב, 30 בדצמבר 1982
  11. ^ שלומי שפר, המועצה הארצית אישרה את הקמת היישובים נוה תמרים וחירן בנגב, באתר הארץ, 22 בנובמבר 2001
  12. ^ דיאנה בחור-ניר, התוכנית ליישוב הגולן: מחאות בדמשק, ביקורת בארה"ב, באתר ynet, 31 דצמבר 2003
  13. ^ צפריר רינתאל תיגעו בחבל לכיש, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2007
    רוני סופר, אושרה הרחבת ישובים עבור מפוני ההתנתקות, באתר ynet, 31 באוגוסט 2007
  14. ^ ברק רבידהממשלה אישרה את הקמת ועדת השרים להתנחלויות, ברק ומופז התנגדו, באתר הארץ, 19 ביוני 2012
בית יתיר

בֵּית יַתִּיר (השם הרשמי: מְצַדוֹת יְהוּדָה) הוא מושב והתנחלות בדרום הר חברון, בחבל יתיר. המושב שוכן דרומית לגדר ההפרדה, מעט מצפון לקו הירוק, והוא משתייך למועצה האזורית הר חברון. נבנה על ידי תנועת אמנה.

העלייה אל ההר

העליה אל ההר הוא קובץ מאמרים בעריכת אברהם שבות, גאוגרף ומתכנן אזורי ביהודה ושומרון, המסכם 28 שנות התנחלות. שבות היה בצוות ההתיישבות של גוש אמונים, במזכירות תנועת ההתיישבות שלה אמנה, וריכז את עבודת ועדת השרים להתיישבות, בראשות שר המדע והפיתוח, יובל נאמן. במשך 25 שנה, משנת 1967 עד לשנת 1992, הוקמו 136 יישובים ביהודה ושומרון.

ורד יריחו

וֶרֶד יְרִיחוֹ היא התנחלות ומושב חקלאי הסמוכה ליריחו שהוקמה בשנת 1980. היא נמנית עם יישובי המועצה האזורית מגילות שמצפון לים המלח. היישוב משתייך לתנועת האיחוד החקלאי. המושב ממוקם על גבעה הצופה על מחנה הפליטים עקבת ג'אבר ויריחו. מטיילת המושב ניתן היה לראות את בניין הקזינו של יריחו ואת צפון ים המלח. מדרום למושב נמצא מבנה עתיק מתקופת הברזל המשויך לממלכת יהודה.

חמדת (יישוב)

חֶמְדָּת היא התנחלות ויישוב קהילתי דתי בצפון בקעת הירדן, על ציר אלון, השייך למועצה אזורית בקעת הירדן. היישוב נקרא על שם אחד מגיבוריו של ש"י עגנון.

ישראל גלילי

ישראל גלילי (10 בפברואר 1911 – 8 בפברואר 1986) היה ראש המפקדה הארצית של "ההגנה", פוליטיקאי ישראלי, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל.

כדיתה

כַּדִּיתָה (שם קודם: קדיתא) הוא יישוב לא מוכר בגליל העליון, על הר כותר. בשנת 1999 החליטה הממשלה על הקמת יישוב אקולוגי בן 150 משפחות במקום, אולם הדבר טרם יצא אל הפועל ובינתיים מתגוררות במקום עשרות משפחות הנתפסות על ידי רשות מקרקעי ישראל כפולשים.

היישוב מתאפיין בבניה מפוזרת ומרווחת בתוך נוף גלילי של טרסות עתיקות, עצי זית ותאנה רבים. בסמיכות אליו ממוקמים קברו של רבי טרפון (על-פי מסורת מהאר"י) וקברו של אלקנה, אבי שמואל הנביא. בסמיכות ליישוב נמצא גם אתר עתיקות מוכר ושני עצים עתיקים במיוחד: אלה אטלנטית (בקבר רבי טרפון) ותות שאמי (סבא תות).

מאחז

מאחז הוא הכינוי המקובל להתנחלות יהודית שהוקמה ללא היתר מהרשויות המוסמכות. תושבי המאחזים והתומכים בהם קוראים להם גם "גבעות".מבחינת המשפט הבינלאומי, סוגיית חוקיותם של המאחזים דומה לסוגיית חוקיותן של שאר ההתנחלויות. המתנגדים לקיומן של ההתנחלויות מעלים כנגד המאחזים את כל הטענות שהם מעלים כנגד ההתנחלויות, בתוספת הטענה שהם הוקמו בניגוד לחוק הישראלי. מנגד, התומכים בהסדרת המאחזים טוענים כי לא נכון להגדירם כלא חוקיים. כך למשל משה יעלון אמר כי "כל המאחזים הוקמו ברשות ורק הליכי התכנון לא הושלמו".

נווה תמרים

נווה תמרים הוא יישוב המתוכנן להיות מוקם בשטח מועצה אזורית רמת הנגב, בסמוך לקיבוץ רביבים. היישוב יוקם על קרקע פרטית בשטח של 1,640 דונם, הנמצאת בבעלות נווה תמרים מקבוצת סוטרה, סיאצ'י, חברת שיכון ובינוי ובעלים פרטיים נוספים, ויכלול 2,070 יחידות דיור, רובם בתים צמודי קרקע, ומגרש גולף.

נצרים

נצרים הייתה התנחלות במרכז רצועת עזה. בעת חתימת הסכמי אוסלו בספטמבר 1993 התגוררו ביישוב כ-25 משפחות, ובעת פינויו בשנת 2005 התגוררו בו כ-60 משפחות. היישוב היה בעל אופי דתי. אנשיו עסקו במקצועות חופשיים ומצאו תעסוקה מחוץ ליישוב, וחלקם התפרנס מחקלאות. ביישוב היו בית כנסת, מדרשה ליהדות, מכון למורשת יהודי עזה, בית מדרש ובתי ספר.

קידה (יישוב)

קידה הוא מאחז ויישוב קהילתי בבנימין, שנמנה עם יישובי גוש שילה ושייך למועצה אזורית מטה בנימין. המאחז שוכן על רכס בירכת אל קסר, צפונית-מזרחית לעמיחי על דרך גדעון, בגובה 804 מטר מעל פני הים. נכון ל-2018 מתגוררות במקום כ-70 משפחות.

רפיח ים

רפיח ים הייתה ההתיישבות הדרומית ביותר בגוש קטיף, במרחק של כמה מאות מטרים מגבול מצרים מדרום וממערב, ומחנה הפליטים רפיח ממזרח ליישוב. עד פינויה והתגוררו בה כ-25 משפחות. רפיח ים היה בעל אופי חילוני. הוא נודע בזכות חוף הים היפה והנוח לגישה שלו. ביישוב פעל גן ילדים וילדי בית הספר הוסעו באופן מאורגן לבתי ספר בחבל אשכול.

רתמים

רְתָמִים (כפר רתמים) הוא מושב שיתופי דתי הנמצא בשוליים המזרחיים של חולות חלוצה, כ-3 ק"מ מצפון-מערב לרביבים וכ-40 ק"מ דרום-מערב לבאר שבע.

בעבר היה קיים במקום קיבוץ, אשר השתייך לתנועה הקיבוצית. על הקמת היישוב הוחלט על ידי ועדת השרים להתיישבות באפריל 1978, ובעקבות זאת עלה גרעין מתיישבים שכלל עולים מאנגליה וישראלים בתחילת 1980 למחנה קראוונים זמני ליד ביר עסלוג'. הקמת יישוב הקבע התעכבה מהעדר תקציב ולבסוף הקיבוץ עלה לקרקע בשנת 1983 על ידי גרעיני נח"ל מתנועת "הצופים", שתוגברו בגרעין של עולים מחו"ל. בשל קשיים חברתיים בגיבוש גרעין יציב ליישוב, התאחד הקיבוץ בשנת 1994 עם קיבוץ רביבים הסמוך. עם האיחוד, הוסבו חלק מהדירות לכפר הנופש "רותם במדבר", שנסגר בשנת 2000. בשנת 2002 הוקם ברתמים מרכז קליטה לעולים מאתיופיה שנסגר בסתיו 2009.

בשנת 2007 החל להתגבש גרעין דתי ליישוב המקום, שהתיישב באופן זמני בטללים. ב-16 באוגוסט 2009 אוכלס המקום מחדש והפך ליישוב קהילתי דתי ובו כשמונים משפחות. היישוב מתוכנן לגדול עד לאוכלוסייה של כ-300 משפחות ולהוות יישוב מרכזי במועצה אזורית רמת נגב.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.