ועדת המצב

ועדת המצב הייתה ועדה שנוסדה על ידי הנהגת היישוב לקראת הקמת המדינה לשם הכנת הקמתו של מנגנון המדינה.

Zeev Sherf
זאב שרף

ועדת המצב הוקמה על ידי הנהלת הסוכנות היהודית ב-12 באוקטובר 1947.[1] הוועדה מנתה שלושה־עשר חברים: דוד בן-גוריון (יו"ר), גולדה מאירסון, יצחק גרינבוים, משה שפירא, פרץ ברנשטיין, אליעזר קפלן, מאיר גרבובסקי, דוד רמז, דוד צבי פנקס, צבי לוריא, מרדכי שטנר, גאורג לנדואר ואברהם גרנובסקי.[2] למזכיר הוועדה נתמנה זאב שרף (לימים מזכיר הממשלה, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל).[3]

על ועדת המצב הוטל להכין את הקמתו של מנגנון המדינה, משרדי הממשלה והשירותים הציבוריים שיחליפו את השלטון הבריטי. הוועדה דנה בהכשרת כוח אדם למוסדות המדינה בהפעלת התחבורה, הנמלים ושדות התעופה.

הוועדה חולקה למספר ועדות, שהכינו, כל אחת בתחומה, את מוסדות המדינה העתידה לקום: כלכלה, שירות החוץ, חינוך, בריאות ושירותים סוציאליים, השלטון המקומי ומערכות המשפט והמשטרה. ועדה מיוחדת נתמנתה לענייני ירושלים.

תפקיד הוועדה הסתיים עם הכרזת העצמאות ב-14 במאי 1948 והקמת המוסדות ומערכת השלטון של מדינת ישראל. זאב שרף נתמנה להיות למזכיר הממשלה הראשון, כמזכיר הממשלה הזמנית ולאחר מכן מזכיר ממשלות הקבע שבאו בעקבותיה.

לקריאה נוספת

  • Paul Avraham Alsberg(גר'), The "Emergency Committee" (Va'adat Hamatzav), October 1947—May 1948: Preparing for Statehood, Studies in Zionism, Vol. 10 No. 1, 49.
  1. ^ הארכיון הציוני המרכזי, 45/1
  2. ^ יהודית קרפ, 'המועצה המשפטית: ראשית עלילות חקיקה', ספר אורי ידין, כרך ב, תש"ן, עמ' 216 ה"ש 20. (הערה: ברשימתה של קרפ נפלה שגגה, כאשר הושמט שמו של גרבובסקי והוכפל שמו של גרנובסקי.)
  3. ^ זאב שרף, שלושה ימים - מנהל הממשלה במדינה העברית, עם עובד, תשי"ט, עמ' 42-49
אבא חושי

אַבָּא חוּשִׁי (שְׁנֵלֶר; 23 במאי 1898 – 24 במרץ 1969) היה מנהיג ציוני, פעיל סוציאליסטי ופוליטיקאי, איש עבודה והתיישבות, מנהיג פועלים, איש השומר הצעיר, חבר הכנסת הראשונה וממקימי ההסתדרות. זכור היום בעיקר בזכות כהונתו ארוכת השנים כראש עיריית חיפה (1951–1969), תפקיד שבו הטביע חותמו באופן בולט על העיר, אופייה והתפתחותה. בין היתר הקים את אוניברסיטת חיפה, תיאטרון חיפה, הכרמלית ואת תזמורת הנוער העירונית של חיפה.

גד טדסקי

גוידו (גד) טדסקי (באיטלקית: Guido Tedeschi;‏ 1907 - 21 בנובמבר 1992) היה פרופסור למשפטים באוניברסיטה העברית, חתן פרס ישראל לשנת תשי"ד במדעי המשפט וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים משנת 1960.

גד פרומקין

גד פְרוּמְקִין (2 באוגוסט 1887 - 10 במרץ 1960) היה משפטן יהודי ישראלי ושופט בבית המשפט העליון בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל.

דב יוסף

ד"ר דב (ברנרד) יוסף (21 באפריל 1899 – 7 בינואר 1980) היה שר בממשלות ישראל, חבר הכנסת . ולפני כן מעורכי הדין היהודים הבולטים בארץ ישראל בתקופת המנדט והמושל הצבאי של ירושלים בעת מלחמת העצמאות. נודע בתפקידו כשר האספקה והקיצוב בתקופת הצנע, וכונה "שר הצנע".

הוועד הלאומי

הוועד הלאומי, או בשמו המלא הוועד הלאומי לכנסת ישראל, היה הרשות המבצעת של אספת הנבחרים בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל, ושימש כמועצת "המדינה שבדרך".

הוועד נבחר לראשונה על ידי חברי אספת הנבחרים ב-1920, ובשנה זו החל את פעילותו. להכרה רשמית מהשלטון הבריטי זכה הוועד רק ב-1928, והוא שימש כנציג היישוב היהודי מולו. ממשלת המנדט העניקה לוועד הלאומי סמכויות משפטיות ומנהליות, על מנת שיוכל לממש את תפקידו.לוועד התנגדו אגודת ישראל והעדה החרדית, אשר סירבו להשתתף בוועד משום התנגדות כללית לציונות. ב-1944 הוחרם הוועד על ידי הנהלת הציונות הרוויזיוניסטית בשל התנגדות למדיניות הנהגת הוועד.

הכנסת הראשונה

הכנסת הראשונה (נקראה בתחילה האספה המכוננת) הייתה הגוף הנבחר הראשון במדינת ישראל, שתפקידה היה לכונן את חוקת מדינת ישראל. הרכבה נקבע בבחירות לאספה המכוננת ב-25 בינואר 1949. במגילת העצמאות נקבע כי האספה המכוננת תקבע חוקה למדינה עד 1 באוקטובר 1948, שעל פיה יוקמו "השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה". בפועל התכנסה האספה לראשונה בט"ו בשבט ה'תש"ט (14 בפברואר 1949), ובתוך יומיים בלבד החליטה לשנות את ייעודה מאספה מכוננת לבית מחוקקים ושמו "הכנסת", המהלך שנוי במחלוקת עד היום.

ישיבת הפתיחה של האספה המכוננת התקיימה בבית המוסדות הלאומיים בירושלים. לאחר מכן עברה האספה לבניין קולנוע קסם בתל אביב, ואולם בדצמבר 1949 עלתה שוב לירושלים וישיבותיה התקיימו בבניין המוסדות הלאומיים. במרץ 1950 השתכנה הכנסת בבית פרומין.

המועצה המשפטית של המוסדות הלאומיים

המועצה המשפטית של המוסדות הלאומיים הייתה ועדת משנה של ועדת המצב שהקימה הסוכנות היהודית לפני הקמת מדינת ישראל, ותפקידה הייתה לגבש את מערכת המשפט שתקום לאחר הקמת המדינה.

ז'נדרמריה

זַ'נדַרמֶריה (מצרפתית: Gendarmerie) הוא גוף צבאי העוסק בפעילות שיטור רגילה, אך לעיתים בפעילות "קרבית" יותר. האנשים בגוף זה נקראים "ז'נדרמים". הז'נדרמריה הוא גוף המחזק את המשטרה, ופועל איתה בשיתוף פעולה. בדרך כלל הז'נדרמריה קיימת בארצות שהיו תחת שלטון נפוליאון. זוהי צורה מכווצת של הביטוי הצרפתי "gens d'armes", שפירושו "אנשים-בנשק". במקורה משמעות המילה "שוטר רכוב".תפקידיה העיקריים של הז'נדרמריה הם:

אבטחה ושמירה על הביטחון

שמירה על הגבולות ואזורי הספר

לוחמה בטרור

שמירה על הסדר הציבורי

התמודדות עם הפרות סדר ודיכוי מהומות

שיטור כפרי ומאבק בפשיעה חקלאית

כוח עתודה משטרתי.

זאב שרף

זאב שֵׁרְף (21 באפריל 1906 – 18 באפריל 1984) היה שר, חבר כנסת, מראשי תנועת העבודה ומזכיר הממשלה הראשון.

יוסף נחמיאס

יוסף נחמיאס (7 במרץ 1912 - 28 בינואר 2008) היה המפכ"ל השני של משטרת ישראל, בין השנים 1958–1964.

יחזקאל חרלף

יחזקאל אליהו חרלף (או חרל"פ; 30 באוגוסט 1897 - 6 במרץ 1949) היה פעיל ציבור.

יחידת התביעות של משטרת ישראל

יחידת התביעות של משטרת ישראל היא אחת משתי סמכויות התביעה העיקריות במדינת ישראל: פרקליטות המדינה והתביעה המשטרתית.

מקורה של מערכת התביעה הפלילית בישראל וחלוקת הסמכויות בה הוא במודל המנדטורי, ולא חלו בו שינויים מבניים ומוסדיים משמעותיים מאז הקמת המדינה.

יעקב כ"ץ (חבר הכנסת)

יעקב כ"ץ (28 בדצמבר 1906 – 21 בדצמבר 1967), היה חבר הכנסת מטעם המפלגה החרדית פועלי אגודת ישראל.

מסמך השופטים הסודי

מסמך השופטים הסודי הוא כינויו של מסמך חשאי שהוכן ערב הקמת מדינת ישראל, ובו חוות דעת על השופטים היהודים שכיהנו במערכת המשפט בתקופת המנדט הבריטי, במטרה לסייע בהחלטה איזה מהם ימשיכו בתפקידם לאחר הקמת המדינה.

משה זמורה

ד"ר משה זְמוֹרָה (25 באוקטובר 1888, קניגסברג, ממלכת פרוסיה, הקיסרות הגרמנית – 8 באוקטובר 1961, ירושלים) היה שופט ישראלי, ראשון נשיאי בית המשפט העליון של מדינת ישראל.

קריית ים

קִרְיַת יָם היא עיר במחוז חיפה בישראל, אחת מערי הקריות. נוסדה בשנת 1941 והוכרזה כעיר בשנת 1976.

ש"י

ש"י (שירות ידיעות), שירות המודיעין של ארגון "ההגנה" שעל בסיסו קמו שירותי הביטחון והמודיעין של מדינת ישראל. הש"י נוסד בשנת 1940, אך שורשיו בתקופה מוקדמת יותר. בשנת 1942 הוא אוחד עם ה"ר"ן" (ריגול נגדי). הארגון פעל בשלושה מישורים של איסוף מודיעין - המישור הבריטי, המישור הערבי, והמישור הפנים-יהודי, כנגד גורמי פנים שלא קיבלו את מרות הנהגת היישוב המאורגנת, בעיקר קומוניסטים ואנשי אצ"ל ולח"י. לאחר קום המדינה שימש הש"י כבסיס להקמת ארגוני המודיעין של מדינת ישראל. רבים מאנשי הש"י, ביניהם איסר הראל, איסר בארי ובנימין גיבלי, התקדמו לתפקידים בכירים במסגרת שירותי המודיעין של המדינה, בשב"כ, במוסד, באמ"ן ובשאר זרועות המודיעין.

שבתאי רוזן

שבתאי רוזן (נובמבר 1917 - 21 בספטמבר 2010) היה פרופסור למשפט בינלאומי ודיפלומט ישראלי.

שדרות הציונות

שדרות הציונות הן עורק תחבורה ראשי בחיפה המחבר את העיר התחתית עם שכונת כרמל מרכזי. הרחוב מתחיל בצומת אלנבי בוואדי ניסנאס ונמשך עד צומת הכרמל הצרפתי. הוא עובר ברובו במדרונות דרך שכונת הדר הכרמל ומגיע עד מבואות הכרמל.

השדרות נסללו במאה ה-19, כנראה בשנת 1887 על ידי אנשי המושבה הגרמנית שלעשיריה היו וילות על הכרמל. השדרות נקראו תחילה "רחוב ההר" או "דרך ההר", ובערבית "אלג'בל" (الجبل), והן נועדו לחבר בין העיר התחתית והמושבה הגרמנית לבין השכונה הגרמנית כרמלהיים שבמרכז הכרמל. באותה עת שררה יריבות בין הגרמנים הטמפלרים ובין הנזירים הכרמליתים, ובין היתר נסבה המחלוקת בעניין השימוש בדרכים העולות להר.

בזמן המנדט הבריטי הושלם חלקו התחתון (הצפוני) של הרחוב - ונסלל קטע הדרך בין הרחובות אלנבי ויפו, זהו רחוב עין דור של ימינו. בית קברות יווני קתולי ששוכן בין הרחובות יפו והעצמאות, מנע סלילה רצופה עד דרך העצמאות וחיבור לתחנת רכבת מרכז.

ב-1939, כחלק ממאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, בוצע בדרך ההר פיגוע חבלה כשרימון יד הושלך לעבר אוטובוס נוסעים. כתוצאה מהפיצוץ נהרג אדם אחד ואחדים נוספים נפצעו.

לאחר הקמת מדינת ישראל, שונה שמה של הדרך ל"שדרות או"ם" כהוקרה לאומות המאוחדות על התמיכה בהקמת המדינה בכ"ט בנובמבר. אולם, ב-1975 קיבלה עצרת האו"ם את החלטה 3379 שהשוותה את הציונות לגזענות. לאחר קבלת ההחלטה התקיימו הפגנות, ובעקבותיהן שינתה עיריית חיפה שוב את שם השדרות, הפעם ל"שדרות הציונות", כהתרסה על החלטת האו"ם.

מרביתם של הבתים בחלקה התחתון של השדרה הם בתי אבן ישנים, ואילו במעלה השדרה הבנייה היא חדשה יחסית, מהמחצית השנייה של המאה ה-20. בחלקן המרכזי של השדרות, משני עבריהן, משתרעים הגנים הבהאיים, שהכניסה למרכז המבקרים התת-קרקעי שלהם נעשית משדרות הציונות.

בחלקה העליון של השדרה נמצא גן פסלים שבו עומדים פסלי ברונזה מעשה ידי האמנית אורסולה מלבין, רובם בדמויות אנושיות. הגן משמש כנקודת תצפית על מרכז העיר והנמל.

ב-2001 חתמו מספר תושבים ערבים המתגוררים ברחוב על עצומה הדורשת מעיריית חיפה להשיב לרחוב את שמו המקורי, וזאת בטענה כי "הרחוב נקרא על שם תנועה גזענית, שהוקמה על גבו של העם הפלסטיני".

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.