וירג'יניה וולף

אדליין וירג'יניה וולףאנגלית: Adeline Virginia Woolf;‏ 25 בינואר 188228 במרץ 1941) הייתה סופרת, מבקרת ספרות ופמיניסטית אנגלייה, הנחשבת לאחת הסופרות המודרניות החשובות של המאה ה-20 ולחלוצת זרם התודעה בספרות. בין ספריה הבולטים: "גברת דאלווי" (1925), "אל המגדלור" (1927), "אורלנדו" (1928) ו"חדר משלך" (1929).

וירג'יניה וולף
Virginia Woolf
George Charles Beresford - Virginia Woolf in 1902 - Restoration
שם לידה אדליין וירג'יניה סטיבן
זרם ספרותי מודרניזם
חתימה
חתימה
Virginia Woolf 1927
וירג'יניה וולף בשנת 1927

ביוגרפיה

נולדה בשם אדליין וירג'יניה סטיבן (Adeline Virginia Stephen) בלונדון. אמה הייתה ג'וליה ג'קסון דקוורת' (Julia Jackson Duckworth), בת למשפחת ג'קסון, שבבעלותה הוצאת ספרים מכובדת. אביה, לזלי סטיבן (Leslie Stephen), היה מבקר ספרות והמייסד של "המילון של הביוגרפיה הלאומית" (Dictionary of National Biography), ועורך כתב העת הספרותי (Cornhill Magazine).[1] שני הוריה היו נשואים בשנית, ובבית בקנזינגטון גדלו ילדים משלוש מערכות נישואים, אלו הקודמות של שני הוריה ועוד שלושה אחים מאותם הורים. עד גיל שלוש לא הצליחה לדבר כהלכה.

במשך שבע עשרה שנות נישואי הוריה הייתה אמה עסוקה בעיקר במילוי צרכיו של בעלה. וירג'יניה האמינה כי היא ואחיה הצעיר "נרמסו עוד ברחם אמם תחת משקל הכרכים של המילון החשוב". אביה השפיע על עיצוב דמותה הרוחנית, עודד אותה לקרוא והעמיד לרשותה את ספרייתו,[1]אך גם סבל מ התקפי חרדה, היה מוטרד בענייני פרנסת המשפחה, ואמה ג'וליה קרסה תחת העול. היא נפטרה בשנת 1895. מות האם היה כדברי וולף "האסון הגרוע ביותר שיכול לקרות[2]", אך האסון המתמשך יותר היה הקדרות הכאוטית שירדה על הבית. אחיהן החורג הבוגר יותר של שתי האחיות וירג'יניה וונסה הטריד אותן מינית באופן שלא ידעו איך להתמודד איתו, כיוון שעל פניו היה כביכול אח אוהב המעתיר עליהן חיבה ותשומת לב.[2]

ב-1894 סבלה וולף מהתמוטטות עצבים בפעם הראשונה. יש הסבורים שסבלה לאורך חייה מהפרעה דו-קוטבית. סטלה דקוורת', אחותה למחצה, לקחה את מקומה של האם, אך מתה שנתיים לאחר מכן. אביה מת גם הוא, מסרטן, ב-1904. לאחר מות אביה עברה וולף לגור יחד עם שני אחיה בבית אחותה ונסה בבלומסברי. בשנת 1907 הצטרפה אל קבוצת בלומסברי שפעלה עד שנות ה-30 של המאה ה-20 והשפיעה רבות על האמנות והספרות באירופה. אחיה הצעיר והאהוב טובי מת בשנת 1906.

לאחר לידת בנה הראשון של אחותה ונסה, פלירטטה וירג'יניה עם קלייב בל, בעלה. "מה רצתה, בעצם? היא לא הייתה מאוהבת בקלייב כלל. אם אמנם הייתה מאוהבת באדם, הרי בוונסה הייתה מאוהבת".[2]

בשנת 1905 החלה לכתוב למוסף הספרותי של "הטיימס", The Times Literary Supplement. משנה זו החלה מפרסמת מאמרים, שהצטברו לאורך חייה לכ-500. ב-1912 נישאה לתאורטיקן הפוליטי ליאונרד וולף, וב-1915 פרסמה את ספרה הראשון, "המסע אל החוץ". בשנת 1919 פורסם "לילה ויום", רומן ריאליסטי המתרחש בלונדון, שמנגיד את חייהן של שתי חברות, קתרין ומרי. ב-1922 פרסמה את "חדרו של יעקב" המבוסס על מותו של אחיה טובי.

עם פרסומם של "אל המגדלור" (1927) ו"הגלים" (1931) ביססה וולף את מעמדה כאחת הסופרות המודרניות המובילות. בעבודות אלה פיתחה טכניקה החושפת את ההווי הנשי ומציאת חלופות לתפיסת המציאות הגברית השלטת באותה תקופה. בשנת 1925 פרסמה את "גברת דאלוויי", המתאר את מחשבותיהם של קבוצת אנשים במהלך יום בחייהם.

וולף עסקה רבות בסוגיות פמיניסטיות, ובמסגרת זאת פירסמה את "אורלנדו" (Orlando, 1928), רומן פנטסטי העוקב אחרי קריירה של גיבורה ביסקסואלית וטרנסג'נדרית בחצרה של המלכה אליזבת הראשונה. ייתכן שכתיבת ספר זה התבססה, באופן חלקי לפחות, על ידידותה הקרובה של וירג'יניה עם ויטה סקויל וסט, אשת הדיפלומט הרולד ניקולסון,[2][3] היחסים ביניהן אמנם לא הגיעו לידי קשר מיני, אך היו רוויים בארוטיקה עדינה. "נוכחותה מוצאת חן בעיני, ויופייה. כלום אני מאוהבת בה? אבל מה היא האהבה? היא "מאוהבת" בי (ראוי לשים זאת במירכאות), וזה מרגש, מחניף, מעניין".[2]

ספר פמיניסטי נוסף שכתבה היה "חדר משלך" (A Room of One's Own, 1929) בו עסקה במכשולים ובדעות הקדומות המופנות כלפי נשים סופרות ובצורך של נשים בהון עצמי כדי שתוכלנה לעסוק באמנות. הפרק האחרון בספר דן באפשרות של חשיבה ביסקסואלית. בשנת 1938, עם עליית הפשיזם באירופה, כתבה את המסה "שלוש גיניאות" (Three Guineas) שדנה בקשר שבין הזכות לחינוך ולתעסוקה לנשים לבין קידום השלום, החירות והצדק.

חייהם החברתיים של הזוג וולף היו עשירים מאוד. יומניה מלאים בתיאורים מפורטים וצבעוניים של מפגשים מגוונים, נסיעות, התארחויות, נופים ויחסים אנושיים מורכבים עם סביבתם הסוערת.[4] עם זאת חלתה וולף לעיתים קרובות, פיזית ונפשית. היא סבלה מכאבי ראש, מחלות עונתיות וחום גבוה במשך ימים, ובתקופות רבות הייתה מושבתת לגמרי מפעילות. ב-1912 ניסתה להתאבד, ובמאי 1936 לא הרשה לה רופאה לכתוב יותר מארבעים וחמש דקות ליום. בינואר 1938 ביקרו בני הזוג וולף אצל זיגמונד פרויד בהמפסטד.[2]

בספטמבר 1939 ניזוק ביתם של הזוג וולף בהפצצות הגרמניות על לונדון, והם לא יכלו להגיע אליו. וירג'יניה המשיכה להיאבק בדיכאון, ובני הזוג נסעו לברייטון כדי להיוועץ ברופא נוסף בדבר מצבה. ב-28 במרץ 1941 התאבדה וירג'יניה וולף כאשר מילאה כיסיה באבנים והטביעה עצמה בנהר אוס (Ouse) ליד ביתה בסאסקס.

היא השאירה מאחריה מכתב האומר:

יקר מכל, אני בטוחה שאני משתגעת שוב. אני מרגישה, שלא נוכל לעבור שוב תקופה נוראה שכזו כמו בפעמים קודמות. והפעם לא אחלים עוד. אני מתחילה לשמוע קולות, ואינני מצליחה להתרכז. על כן אני עושה מה שנראה לי המעשה הטוב ביותר - - - מה שאני מבקשת לומר הוא זה, שאני חייבת לך את כל האושר שידעתי בחיי. - - - אינני חושבת, כי יכלו שניים להיות מאושרים יותר משהיינו אנו. ו'.

קוונטין בל, וירג'יניה וולף, 1988

יצירות המתייחסות לווירג'יניה וולף

ב-1962 עלה לראשונה על במות ברודוויי מחזהו עטור התהילה של אדוארד אלבי, "מי מפחד מווירג'יניה וולף?". המחזה משתמש בשמה של הסופרת כאלוזיה לתכניה האינטלקטואליים-מיניים החתרניים, שמקבלים ביטוי טעון ביחסים בין הדמויות במחזה. בשנת 1966, סרט קולנוע בעל שם זהה זיכה את אליזבת טיילור בפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר.

בשנת 1992 החלה הקרנתו של הסרט "אורלנדו", בבימויה של סאלי פוטר, המבוסס על יצירתה של וירג'יניה וולף בשם זה מ-1928. בתפקיד האציל הבריטי האנדרוגני, גיבור הסרט, מככבת השחקנית טילדה סווינטון, ובתור המלכה אליזבת הראשונה מופיע השחקן קוונטין קריספ.

ב-2002 יצא לאקרנים הסרט "השעות", המבוסס על חייה של וולף ועל ספרה "גברת דאלוויי". הסרט עצמו היה מועמד לפרס אוסקר, וניקול קידמן קיבלה את הפרס על תפקידה בסרט כווירג'יניה וולף. הסרט נעשה על פי ספרו זוכה פרס פוליצר של מייקל קנינגהם מ-1998. הוא ספג ביקורת בקרב שוחרי וירג'יניה וולף על כך שלא תיאר במדויק את חיי וולף ופועלה.

מספריה שתורגמו לעברית

  • אורלנדו: ביוגרפיה (1928, Orlando: A Biography)
  • אל המגדלור (1927, To the Lighthouse)
    • תרגום מאיר ויזלטיר, מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור, תשל"ו 1975
    • תרגום ליה נירגד, ידיעות ספרים, 2009
  • בין המערכות (1941, Between the Acts)
  • הגלים (1931, The Waves)
    • תרגום מאיר ויזלטיר, זמורה-ביתן, תשמ"ב 1982
    • תרגום ליה נירגד, ידיעות ספרים, 2008
  • חדר משלך (1929, A Room of One's Own)
    • תרגום אהרן אמיר, שוקן, תשמ"א 1981
    • תרגום יעל רנן (הבאה לדפוס - ריקי אופיר), ידיעות ספרים, 2004
  • חדרו של ג’ייקוב (1922, Jacob's Room) - תרגום ניצה בן-ארי, זמורה-ביתן, תשמ"ו 1986
  • חירות של רגע: פרקי יומן, מקוצר וערוך על ידי אן אוליביה בל, תרגמה אלינוער ברגר, כתר, 2011
  • לילה ויום (1919, Night and Day) - תרגום אביבה ברושי, זמורה-ביתן, תשנ"ה 1995
  • מות העש: מסות, רשימות ומאמרים, תרגמה כרמית גיא, כתר, 2008
  • מכלול סיפורים קצרים - תרגום ברוריה בן ברוך בעריכת סוזן דיק, כתר, תשנ"א
  • המסע אל החוץ (1915, The Voyage Out) - תרגום אביבה ברושי, זמורה-ביתן, תשנ"ג 1993
  • גברת דאלוויי (1925, Mrs. Dalloway)
  • פלאש: קורות חייו (1933, Flush: A Biography)
    • תרגם חנוך קלעי, דביר, תשל"ג
    • תרגמה ליה נירגד, ידיעות ספרים, 2010
  • פרשווטר (1923, Freshwater) - מחזה. תרגום יהודה ויזן, דחק לספרות טובה, עמדה, תש"ע 2010
  • שלוש גיניאות (1938, Three Guineas) - תרגום אהרן אמיר, שוקן, תשמ"ה 1985
  • השנים (1937, The Years) - תרגום אדם זרטל (ערך יחיעם פדן), זמורה, ביתן, מודן, תש"ם 1979
  • רישום של העבר (1976, Moments of being) - מאנגלית אנה הרמן, זמורה, ביתן, מודן, 2011

לקריאה נוספת

  • גל אורן, שברים במראה: שבר ומשבר בספרות האירופית המודרנית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2014, הפרק ״וירג'יניה וולף - צורה: שאלה של הגדרה״, עמודים 64–76.
  • קוונטין בל: ביוגרפיה. הוצאת שוקן ירושלים 1988 תרגום מאנגלית לאה דובב.
  • וירג'יניה וולף, יהודים – מקטע, יומן, מכתב. (מאנגלית: אריאל קריל, יהודה ויזן), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ד', 2014.
  • וירג'יניה וולף, על הרומאנים 'המנהרה' ו'אורות מסתובבים' מאת דורות'י ריצ'רדסון (מאנגלית: אביעד שטיר), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ח', 2017.
  • דבורה נגבי, וירג'יניה: רומן ביוגרפי, הוצאת עם עובד, 2019.

קישורים חיצוניים

מכּתביה:

על יצירתה

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 אליס שלוי, וירג'יניה וולף, אנציקלופדיה העברית ט"ו, עמ' 890–891
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 קוונטין בל, וירג'יניה וולף, שוקן ירושלים, 1988
  3. ^ Nigel Nicolson, Portrait of a Marriage, Bantam books, 1973
  4. ^ וירג'יניה וולף, חירות של רגע /פרקי יומן/, תרגום: אלינוער ברגר, כתר, 2010 (1984 בשפת המקור)
1927 בספרות

ערך מורחב – 1927

24 באוקטובר

24 באוקטובר הוא היום ה-297 בלוח הגרגוריאני (298 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נותרו עוד 68 ימים.

25 בינואר

25 בינואר הוא היום ה־25 בשנה בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 340 ימים (341 ימים בשנה מעוברת)

28 במרץ

28 במרץ הוא היום ה-87 בשנה (88 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 278 ימים.

Loeb Classical Library

Loeb Classical Library (לוֹבּ קלאסיקל לייבררי, בראשי תיבות LCL) הוא שמה של סדרת ספרים בהוצאת אוניברסיטת הרווארד, הכוללת תרגומים לאנגלית של יצירות מן הספרות היוונית והרומית. הספרים ערוכים עמוד מקור (יווני או לטיני) מול עמוד תרגום.

הוגה הסדרה היה ג'יימס לוֹבּ (James Loeb). עורכי הכרכים הראשונים היו פֵּייג' וקֶפּס (T. E. Page & W. H. D. Rouseand Edward Capps). הסדרה יצאה לאור עד ידי William Heinemann and company בשנת 1919 כשכבר אז הוחל הנוהג הקיים עד היום ולפיו הטקסט היווני עטוף בכריכה ירוקה ואילו הטקסט הלטיני עטוף בכריכה אדומה. מאז נוסף מספר רב מאוד של כותרים חדשים, ואילו התרגומים המוקדמים הוגהו פעמים אחדות. בשנים האחרונות הדבר כלל הסרתה של צנזורה ספרותית מאת העורך שהייתה נהוגה בעבר, על פי רוב מדובר בהסתרתה של התייחסות הומוסקסואלית בטקסטים. הרווחים מההוצאות ממשיכים לממן מלגות לסטודנטים לתארים מתקדמים באוניברסיטת הרווארד.

לוב קלאסיקל לייבררי אינה מיועדת למחקר רציני, מכיוון שיש בה מיעוט של הערות שוליים, היא גם אינה מיועדת לקורא הרגיל – יכולתם של המתרגמים לכתוב בצורה יפה ובשטף נפגמת תכופות בשל הצורך לשמור שתרגומם יהיה מדויק ככל האפשר ותואם למה שנכתב במקור.

וירג'יניה וולף כתבה ב-1917 (ב-Times Literary Supplement):

"לוב קלאסיקל לייבררי", בה יש טקסט יווני או לטיני בצד אחד וטקסט אנגלי בצד שני, היא מתנה נפלאה... ההוצאה של הסדרה היא הכרה בקיומו של החובב, ובמידה רבה היא נעשית בצורה הגונה... לא נותנים מספיק את הדעת לקושי ביוונית, ייתכן שהדבר נובע בעיקר מפני שהסירנות המפתות אותנו למים המסוכנים הללו הן בדרך כלל מלומדים ששכחו... מהם הקשיים הללו. אבל בשביל החובב הרגיל הם ממשיים מאוד וגדולים מאוד, ועלינו לשקול את הדברים על מנת להכיר בעובדה הזו ולהבין שלעולם לא נהיה עצמאיים בעזרת הלב שלנו.

הוצאת אוניברסיטת הרווארד לקחה על עצמה את הוצאת הסדרה בשנת 1989 ובשנים האחרונות יוצאים מחדש ארבעה או חמישה כרכים חדשים שעברו עריכה מחודשת מדי שנה.

בשנת 2001 הרווארד החלה להוציא סדרת ספרים שלישית בפורמט זהה. The I Tatti Renaissance Library כוללת יצירות מופת מתקופת הרנסאנס בלטינית עם תרגום לאנגלית, צורת הכריכה דומה לזאת של "לוב קלאסיקל לייבררי", אך צבעה כחול. Clay Sanskrit Library מעוצבת לפי המתכונת של "לוב קלאסיקל לייבררי".

אוקסברידג'

אוקסברידג' (Oxbridge) הוא הלחם שנוצר מחיבור שמות שתי האוניברסיטאות הוותיקות ביותר בבריטניה ובעולם הדובר אנגלית בכללו - אוניברסיטת אוקספורד ואוניברסיטת קיימברידג'.

אוניברסיטת אוקספורד הוקמה ככל הנראה בשנת 1096 וגדלה מאוד לאחר שהמלך הנרי השני אסר על האנגלים ללמוד באוניברסיטת פריז, ב-1167. עשרה כמרים שפרשו מאוקספורד הקימו מאוחר יותר בשנת 1209 את אוניברסיטת קיימברידג'.

ההלחם נוצר כתוצאה מאופיין הדומה של שתי האוניברסיטאות וכן מכיוון ששתי האוניברסיטאות נמצאות ביריבות מתמדת על המקום הראשון בצמרת האוניברסיטאות האנגליות.

אף שהאוניברסיטאות ותיקות ביותר, המושג "אוקסברידג'" חדש יחסית. המושג הופיע לראשונה בדפוס, ככל הידוע, בספרו של ויליאם תקרי Pendennis, שיצא לאור בשנת 1849, ובו הגיבור הראשי לומד באוקסברידג'. המונח נכנס לשימוש שוטף רק באמצע המאה העשרים. וירג'יניה וולף השתמשה בו בצורה ביקורתית בספרה "חדר משלך" (A Room of One's Own).

ההלחם אוקסברידג' יכול לשמש כבסיס להלחמים נוספים, באמצעות הוספה או החלפה של אוניברסיטאות בהלחם, לדוגמה: דוקסברידג' שנוצר מהוספה של אוניברסיטת דרהאם להלחם. המונח דוקסברידג' נפוץ כשם של טורניר הספורט השנתי שבו מעורבות שלוש האוניברסיטאות. למרות זאת, השימוש בהלחמים האחרים אינו נפוץ כמו השימוש במונח אוקסברידג'.

אורלנדו (סרט)

"אורלנדו" (באנגלית: Orlando) הוא סרט בריטי משנת 1992, המבוסס על הרומן של וירג'יניה וולף מ-1928 - Orlando: A Biography. בסרט מככבת טילדה סווינטון בתפקיד אורלנדו, לצד בילי זיין בתפקיד מרמדיוק בונתרופ שלמרדין, וקוונטין קריספ בתפקיד המלכה אליזבת הראשונה. הסרט בוים על ידי סאלי פוטר."אורלנדו" זכה לשבחים מרובים על הייצוג החזותי של הסביבה והנוף המתוארים בספרה של וולף. פוטר צילמה את החלקים של הסרט המתרחשים בקונסטנטינופול באזור מבודד של העיר חיווה באוזבקיסטן, וכן בשדה העמודים המגולפים המפואר של מסגד דג'ומה, מהמאה ה-18.

הקרנת הבכורה של הסרט נערכה בפסטיבל הסרטים של ונציה.

איילין אטקינס

דיים איילין ג'ון אטקינס (באנגלית: Eileen June Atkins; נולדה ב-16 ביוני 1934) היא שחקנית ותסריטאית אנגלייה.

גברת דאלוויי

גברת דאלוויי (באנגלית: Mrs Dalloway פורסם ב-14 במאי 1925) הוא רומן מאת וירג'יניה וולף המתאר יום בחייה של קלאריסה דאלוויי לאחר מלחמת העולם הראשונה. גברת דאלוויי ממשיך להיות אחד מרומניה הידועים ביותר של וולף.

הרומן נוצר משני סיפורים קצרים: "גברת דאלוויי ברחוב בונד" והסיפור הלא גמור "ראש הממשלה", והוא מתאר את הכנותיה של קלאריסה למסיבה שבה היא המארחת. בנקודת המבט הפנימית של הרומן הסיפור מטייל קדימה ואחורה בזמן, בפנים ומחוץ למוחם של הדמויות, על מנת להרכיב תמונה מושלמת של חייה של קלאריסה ושל המבנה החברתי לאחר המלחמה.

מגזין "טיימס" מנה את הרומן ברשימת מאה הרומנים הטובים ביותר בשפה האנגלית בין השנים 1923–2005.

גברת דאלוויי (סרט)

גברת דאלוויי (באנגלית: Mrs Dalloway) הוא סרט דרמה בריטי משנת 1997 בבימויה של מרלין גוריס ובכיכובם של ונסה רדגרייב, נטשה מקאלהון ומייקל קיצ'ן. הסרט הוא עיבוד של הרומן "גברת דאלוויי" מאת וירג'יניה וולף. ההפקה בשיתוף פעולה בריטי, אמריקני והולנדי.

השעות

השעות (באנגלית: The Hours) הוא סרט דרמה עטור פרסים משנת 2002 בבימויו של סטיבן דלדרי. תסריטאי הסרט הוא דייוויד הר שהתבסס על ספרו זוכה פרס הפוליצר בעל אותו שם של מייקל קנינגהם. בסרט מככבות ניקול קידמן שזכתה על תפקידה בפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר, מריל סטריפ, ג'וליאן מור ואד האריס. את המוזיקה המקורית, שהועמדה לאוסקר ולגלובוס הזהב, הלחין המלחין האמריקאי-יהודי, פיליפ גלאס.

העלילה מדלגת על פני שלוש תקופות ועוסקת בשלוש נשים שחייהן כרוכים זה בזה על ידי הרומן "מרת דאלוויי" מאת וירג'יניה וולף. ב-2001, קלריסה ווהן, לסבית מניו יורק (מריל סטריפ), מכינה מסיבה לכבוד חברהּ שזכה בפרס יוקרתי לספרות. בשנת 1951, לורה בראון (ג'וליאן מור), עקרת בית הרה מלוס אנג'לס, מכינה עם בנה עוגת יום הולדת לבעלה. ב-1923 באנגליה, וירג'יניה וולף (ניקול קידמן) נאבקת עם מחלת נפש בזמן כתיבת הרומן.

חבורה ספרותית

חבורה ספרותית היא קבוצה של משוררים, סופרים ואנשי רוח המקיימים ביניהם קשרי יצירה וקשרים חברתיים. בדרך כלל קיימת בין החברים הסכמה רחבה לגבי התכנים והשיטות הצורניות ליצירה ספרותית ושירית ולרוב הסכמה זו גם מנוסחת כמניפסט שלאורו יוצרים חברי הקבוצה. לרוב עוסקים חברי החבורה הספרותית לא רק בספרות אלא גם בנושאים קרובים כאמנות פלסטית, פילוסופיה, פסיכולוגיה וכדומה.

החבורה הספרותית היא יצירה של המודרניזם אולם שורשיה נעוצים עוד במוסד הסלון הספרותי, שהיה כינוס של חבורת אינטלקטואלים לדיון מפרה בנושאים ספרותיים ופילוסופיים. תופעה שרווחה בתקופת ההשכלה (במאות ה-17 וה-18) בצרפת ובגרמניה. חבורות ספרותיות מודרניות (החל מסוף המאה ה-19) היו מקובלות בעיקר באנגליה, צרפת, רוסיה וגרמניה ומדינות שהושפעו מתרבותן של אלה.

עם החבורות הספרותיות המשפיעות ניתן למנות את קבוצת בלומסברי של הסופרים וירג'יניה וולף וא.מ. פורסטר, הכלכלן ג'ון מיינארד קיינס ואחרים. את החוג שהתקבץ סביב ז'אן-פול סארטר וסימון דה בובואר ואת החבורות הספרותיות של הספרות העברית ברוסיה ובארץ ישראל.

חדר משלך

חדר משלך (במקור, באנגלית: A Room of One's Own) הוא ספר המכיל מאמר מורחב של הסופרת וירג'יניה וולף, שהודפס לראשונה ב-24 באוקטובר 1929. המאמר מבוסס על סדרת הרצאות שהיא העבירה באוקטובר 1928 בשתי מכללות לנשים באוניברסיטת קיימברידג'. בעוד המאמר מכיל סיפור ומספרת בדיוניים, במטרה לחקור את נושא הנשים, הן כסופרות והן כגיבורות בספר – הודפס המאמר במקורו בשם "נשים וספרות יפה" לצורך סדרת ההרצאות, ולכן הוא נחשב כחיבור עיוני, ולא כספרות יפה. המאמר נתפס בדרך כלל כטקסט פמיניסטי, שדן בחשיבות מקומן הריאלי והספרותי של נשים במורשת התרבות הספרותית, שנשלטה על ידי גברים. "חדר משלך" נכלל ברשימת 100 הספרים של המאה של העיתון "לה מונד".

מבחן בקדל

מבחן בקדל (באנגלית Bechdel test; ידוע גם בתור כלל בקדל או חוק בקדל) בודק את רמת הייצוג הנשי ביצירות (כגון בסרטי קולנוע). על מנת שסרט יעבור את המבחן עליו לקיים את התנאי שבסרט קיימת סצנה שבה לפחות שתי נשים משוחחות ביניהן על נושא שאינו גבר.

המבחן קרוי על שמה של הקריקטוריסטית האמריקאית אליסון בקדל, אשר ברצועת קומיקס שלה "Dykes to Watch Out For", שהתפרסמה ב-1985, מספרת אחת הדמויות על העיקרון שלה, לפיו היא הולכת רק לסרטים שמקיימים שלושה תנאים:

יש בסרט לפחות שתי דמויות של נשים

הן משוחחות ביניהן

נושא השיחה אינו גבריםבהמשך הקומיקס, הגיבורה מציינת שהסרט האחרון שיכולה הייתה לצפות בו על פי הקריטריונים שהציבה לעצמה היה "הנוסע השמיני" מ-1979 (בו שתי נשים משוחחות על חייזר).

בקדל נתנה את הקרדיט לרעיון לחברתה ליז וואלאס, וכן לכתביה של וירג'יניה וולף.

מי מפחד מווירג'יניה וולף? (מחזה)

מי מפחד מווירג'יניה וולף? (באנגלית: ?‏Who's Afraid of Virginia Woolf) הוא מחזה מאת אדוארד אלבי שהוצג לראשונה בשנת 1962. המחזה בוחן את המורכבות של נישואיהם של מרתה וג'ורג', בני גיל העמידה. בשעת ערב מאוחרת, אחרי מסיבת סגל באוניברסיטה, הם מארחים זוג צעיר, ניק והאני, ומושכים אותם אל תוך מערכת היחסים המרירה והמתוסכלת שלהם.

המחזה הוא בשלוש מערכות, הוא בדרך כלל נמשך קצת פחות משלוש שעות, עם שתי הפסקות בנות עשר דקות כל אחת. שם המחזה הוא משחק מילים על השיר "מי מפחד מהזאב הרע?" מתוך סרט האנימציה הקצר של וולט דיסני משנת 1933 "שלושת החזירונים", תוך החלפת הזאב בשמה של הסופרת האנגלית המפורסמת וירג'יניה וולף. מרתה וג'ורג' שרים שוב ושוב את הגרסה הזו של השיר לאורך כל המחזה.

"מי מפחד מווירג'יניה וולף?" זכה בפרס טוני עבור המחזה הטוב ביותר לשנת 1963. בשנת 1966 יצא לאקרנים עיבוד קולנועי של המחזה לסרט באותו השם עם תסריט מאת ארנסט להמן, בבימויו של מייק ניקולס ובכיכובם של ריצ'רד ברטון, אליזבת טיילור, ג'ורג' סיגל וסנדי דניס.

ניקול קידמן

ניקול מרי קידמן (באנגלית: Nicole Mary Kidman; נולדה ב-20 ביוני 1967) היא שחקנית קולנוע, דוגמנית לשעבר וזמרת אוסטרלית, ילידת-ארצות הברית. חברת מסדר אוסטרליה. אחרי הופעותיה במספר סרטים קטנים, היא נחשפה בסרט האוסטרלי "סיכון רטוב" (1989). הופעותיה בסרטים "פיתוי קטלני" (1995), "מולן רוז'" (2001) ו"מחילת הארנב" (2010) זיכו אותה בביקורות מהללות. ב-2002 היא קיבלה פרס אוסקר, פרס גלובוס הזהב ופרס באפט"א לקולנוע על גילום דמותה של וירג'יניה וולף בסרט "השעות". בנוסף היא גם שיחקה במספר שוברי קופות; "ימי הרעם" (1990), "באטמן לנצח" (1995), "האחרים" (2001), "קולד מאונטן" (2003) ו"אוסטרליה" (2008).

פרשווטר

פרשווטר הוא המחזה היחיד שכתבה וירג'יניה וולף. זוהי קומדיה בשלוש מערכות שנכתבה ב-1923. בינואר 1935 שִכתבה וולף את הגרסה הגולמית שכתבה תריסר שנים קודם לכן, ופרשווטר הומחז לראשונה ובפעם היחידה במהלך חייה של המחברת, בסטודיו של אחותה, הציירת ונסה בל, בפני חברי קבוצת בלומסברי ואחרים. ארבעים ושמונה שנים מאוחר יותר, בהתכנסות צנועה באוניברסיטת ניו-יורק, הוצג 'פרשווטר' בשנית (אם כי באופן מאולתר למדי) בידי המחזאי הרומני-צרפתי אז'ן יונסקו, הסופרת היהודייה נטלי סארוט והסופר והבמאי הצרפתי אלן רוב גרייה.

החל ביום פטירתה של וולף ב-1941, ועד למות בעלה, הסופר והמו"ל לאונרד וולף ב-1969, היה 'פרשווטר' בחזקת נעדר, זיכרון עמום וקצר שנשאו עימם שמונים האורחים שנכחו בהופעה.

מספר שנים בטרם הלך לאונרד וולף לעולמו, הוא ניסה לאתר את כתב היד המקורי, אולם המחזה אותר רק ב-1969 בביתם של הזוג, מעט לאחר מותו. הוא ראה אור ב-1976, בהוצאת Harcourt Publishers.

עלילת המחזה מתרחשת בבית דימבולה לודג', שבכפר הבריטי הציורי פרשווטר, שבקצה חלקו המערבי של האי וייט. זהו ביתה של ג'וליה מרגרט קמרון הצלמת הוויקטוריאנית ודודתה מדרגה שנייה של וירג'יניה וולף. וולף, מביאה ב'פרשווטר' את רשמיה מן הדמויות הססגוניות שהקיפו את דודתה, המשורר אלפרד טניסון, המלכה ויקטוריה, השחקנית אלן טרי ועוד – ומציגה תמונה סאטירית, חדה ומפוכחת של הלך הרוח התרבותי והחברתי, כפי ששרר באליטה הרוחנית של התקופה הוויקטוריאנית.

קבוצת בלומסברי

קבוצת בלומסברי (באנגלית: Bloomsbury Group) היה שמה של קבוצת 'ידידים ואוהבים', כפי שכינו עצמם, של סופרים, אמנים, פילוסופים ואינטלקטואלים בריטיים, שפעלה משנת 1907 עד לראשית שנות ה-30 של המאה העשרים, ואשר השפעתה והשפעת חבריה ניכרת עד היום בתחומי האמנות, הספרות, הכלכלה, חיי החברה והפוליטיקה באנגליה ובאירופה.

ראשיתה של הקבוצה בבתי האחיות סטפן בגורדון סקוואר ובלומסברי, הבכורה והמפורסמת שבהן נודעה כסופרת והמבקרת רבת-ההשפעה וירג'יניה וולף, ואחותה הציירת ואנסה בל. וירג'יניה נישאה למבקר והמו"ל לנארד וולף וואנסה למבקר האמנות קלייב בל - וכך נוצר הגרעין המייסד. בהמשך נתווספו חברים וחברי-חברים, אחדים מהם מהדמויות הבולטות, מאוחר יותר, של האינטליגנציה הבריטית בין שתי המלחמות הגדולות.

עם חברי הקבוצה נמנו ליטון סטרייצ'י, מי שנחשב כממציא הביוגרפיה המודרנית, הסופר א.מ. פורסטר, הציירים דאנקן גראנט ומארק גרטלר, דורה קארינגטון, הכלכלן הנודע ג'ון מיינארד קיינס ואשתו הרקדנית הרוסיה לופולובה, מבקר האמנות החדשן רוג'ר פריי וזוגתו הלן אנרפ, הסינולוג ארתור ויילי, הפוליטיקאי פיליפ מורל ורעייתו ליידי אוטולין מורל, הסופר דייוויד גארנט ועוד.

הבלומסבריים דגלו בשיחה גלויה על הכל, ביחסי אהבה חופשית, על-מגדרית, והיו אוונגארדיים מאוד גם בתחומי האמנות, הספרות, והפוליטיקה. כעקרון היו פציפיסטיים עקשים ודגלו באי-לוחמה בכל מקרה ומצב.

השפעתם הייתה חזקה ביותר לפני מלחמת העולם הראשונה ומעט לאחריה, לאחר מכן החלו חלק מחברי הקבוצה נפוצים לדרכם והשפעתו של החוג הלכה ופחתה. עם זאת, גם כיום הקבוצה הבלומסברית נחשבת לאחד הצמתים ומעגלי-ההשפעה החשובים בחיי החברה והתרבות באנגליה, והשפעתה אף נודעה מחוצה לה.

שרון פרמינגר

שרון פּרֶמינגֶר היא מתרגמת מאנגלית ומצרפתית לעברית, ועורכת לשון בשפה העברית.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.