וינה

וינהגרמנית: Wien, נהגה וין, [viːn] להאזנה (מידע • עזרה) בווארית: Wean, נהגה במקורב וֶן) היא בירת אוסטריה ואחת מבין תשע מדינות הפדרציה האוסטרית. וינה ממוקמת על נהר הדנובה במרכז אירופה, קרוב לצ'כיה, להונגריה ולסלובקיה. חיים בה 1.84 מיליון בני אדם והיא העיר הגדולה ביותר באוסטריה.

וינה
Wien
Wien Wappen
סמל וינה
Flag of Vienna
דגל וינה
Montage of Vienna
מלמעלה בכיוון השעון: בניין עיריית וינה, קתדרלת סטפנוס הקדוש, האופרה של וינה, הפרלמנט האוסטרי, המוזיאון לתולדות האמנות
מדינה אוסטריה  אוסטריה
מדינה וינה  וינה
ראש העיר מיכאל האופל (SPÖ)
שטח 414.65 קמ"ר
גובה 151, 542 מטרים
 ‑ הנקודה הגבוהה 542 מטרים
 ‑ הנקודה הנמוכה 151 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 1,840,573 (2016)
 ‑ במטרופולין 3,079,000 (2013)
 ‑ צפיפות 4,002.2 נפש לקמ"ר (2016)
קואורדינטות 48°12′30″N 16°22′23″E / 48.20833°N 16.373064°E 
אזור זמן UTC +1
http://www.wien.at
Vienna08m
המדרחוב בווינה
PalmenhausWien
"בית הדקלים", בסמוך למוזיאון לתולדות האומנות, משמש כגן זואולוגי לפרפרים
Vienna Stephansdom vs Contemporary
קתדרלת סטפנוס הקדוש מול בנין מסחרי בן זמננו
Stadttempel- Vienna
המבנה בתוכו שוכן בית כנסת הגדול בווינה. היחידי ששרד את "ליל הבדולח"
Strassenbahn Wien 02
חשמלית העוברת בעיר
EHStadion040606w
אצטדיון ארנסט האפל (Ernst Happel Stadium) בו התקיים משחק הגמר של אליפות אירופה בכדורגל ב-2008
T-Center - Vienna
מרכז טי-מוביל
Vienna Skyline
מבט על רובע המשרדים שבווינה
Triceratops and T-Rex (15600555045)
טירנוזאורוס וטריצרטופס בתצוגה במוזיאון להיסטוריה של הטבע

מאפייני העיר

העיר נחשבת בפני עצמה כאחת ממדינות אוסטריה, ואף על פי שהיא הקטנה ביותר בשטחה מביניהן, אוכלוסייתה היא הגדולה ביותר. וינה היא עיר מרכזית באוסטריה:

  • כחמישית מאוכלוסיית אוסטריה מתגוררת בה;
  • העיר הבאה אחריה בגודל, גראץ, קטנה ממנה פי 7;
  • וינה היא המרכז הפוליטי, התרבותי והכלכלי הבלתי-מעורער של אוסטריה.

זוהי העיר דוברת הגרמנית השלישית בגודלה בעולם, אחרי ברלין והמבורג (שתיהן בגרמניה).

וינה היא מהמתויירות שבערי אירופה. המרכז ההיסטורי של וינה הוכרז על ידי אונסק"ו בשנת 2001 כאתר מורשת עולמית, וחלקים עתיקים גדולים של העיר ההיסטורית נשתמרו בצורה טובה מאוד. וינה ידועה בכל העולם בבתי-הקפה הרבים שלה ובתרבות בתי הקפה המשויכת להם.

אוניברסיטת וינה היא האוניברסיטה דוברת גרמנית הגדולה והעתיקה ביותר בעולם. היא נוסדה ב-1365 ונכון ל-2018 לומדים בה כ-91,000 סטודנטים[1].

בווינה ממוקמים משרדים של מספר ארגונים בינלאומיים, בהם ארגון האומות המאוחדות, ארגון המדינות המייצאות נפט, ארגון האו"ם לפיתוח תעשייתי (UNIDO), הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית והארגון לביטחון ושיתוף פעולה באירופה. ב-1980 נאספה בווינה אספה דיפלומטית שהובילה בסופו של דבר לכתיבת מוסכמות לחוזים של האומות המאוחדות למכירה בינלאומית של מוצרים. כמו כן נמצא בווינה מושב הארגון לחוקי המסחר הבינלאומי של האו"ם.

היסטוריה

וינה נוסדה במקור כעיר קלטית בסביבות 500 לפנה"ס. ב-15 לפנה"ס הייתה לעיר גבול ובה הוקם מחנה צבאי בשם Vindobona (פירוש מילולי, ככל הנראה: "רוח טובה"), ששמר על האימפריה הרומית מהשבטים הגרמניים. בימי הביניים הייתה לבית לשושלת בבנברג ולאחר מכן לשושלת הבסבורג ולאחר מכן לבירת האימפריה הרומית הקדושה. הפלישות של העות'מאניים במאות ה-16 וה-17 לאירופה נעצרו בווינה. בשנת 1526, בזמן שלטונו של הסולטאן סולימאן המפואר, עמדה וינה בפני סכנה מוחשית בעקבות המצור שהוטל על העיר ופעם נוספת בשנת 1683.

בשנים 1806–1867 הייתה וינה הבירה של האימפריה האוסטרית והחל משנת 1867 ועד ל-1918 הייתה בירתה של האימפריה האוסטרו הונגרית. ב-1815 נערך בווינה קונגרס וינה, בו שורטטו מחדש הגבולות הלאומיים באירופה לאחר תבוסתו של נפוליאון בונפרטה בווטרלו. בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 שימשה וינה כמרכז תרבותי ומדעי חשוב ביבשת אירופה.

לאחר תבוסת גרמניה בתום מלחמת העולם השנייה, וחתימת חוזה סן-ז'רמן, חולקה אוסטריה ל-4 אזורים שעליהם שלטו בנות הברית. בשנת 1955 פינו הכוחות הזרים את אדמתה לאחר שהשלטון התחייב להישאר נייטראלי בנושא השטחים האירופאים. בזמן המלחמה הקרה שימשה וינה כשטח נייטראלי בין מזרח למערב אירופה. לאור ההכרה הבינלאומית בה כאזור נייטראלי, שימשה וינה במשך שנות המלחמה הקרה כ"שטח מעבר" בו עברו מהגרים מברית המועצות, בהם יהודים רבים שעלו לישראל.

אירועים חשובים

מבנה העיר

העיר עצמה מחולקת לעשרים ושלושה רבעים (Bezirke בגרמנית). מבחינת החוק הם אינם אזורים מנהליים כמו המחוזות שבשאר מדינות אוסטריה, ומשמשים רק לחלוקה של העיר. למרות זאת, מתקיימות בחירות מקומיות ברבעים אלו, המעניקות כוח פוליטי מועט לנבחרים.

העיר ההיסטורית וליבה של וינה, ה"אינרה שטאדט" (Innere Stadt בגרמנית: העיר הפנימית) הייתה בעבר מוקפת חומה ושדות. החומה נהרסה ב-1857, בהוראת פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה ואיפשרה לעיר להתפתח, להתרחב ולהתמזג עם עיירות שכנות. במקום החומה, נבנה ה"רינגשטראסה" (Ringstraße בגרמנית: רחוב הטבעת), רחוב רחב המסמן כיום את תחומי מרכז העיר. לאורך הרחוב נבנו מבנים ציבוריים, מבנים פרטיים, אנדרטות ופארקים. בין המבנים נמנים בית העירייה (Rathaus בגרמנית), התיאטרון הלאומי בורגתיאטר (Burgtheater), האוניברסיטה, הפרלמנט האוסטרי, ההופבורג (Hofburg), ששימש בעבר כארמונו של הקיסר, ובניין האופרה של וינה, שנשרף ב-1945 ונבנה מחדש ב-1955.

קתדרלת סטפנוס הקדוש, הבנויה בעיקר בסגנון גותי שוכנת במרכז הרובע הראשון.

מחוץ לרינגשטראסה, נבנתה בעבר חומה נוספת, הלינינוואל (Linienwall), שנהרסה בסוף המאה ה-19 כדי לחבר את פרברי העיר עם העיר עצמה. התעשייה ברובה יושבת ברבעים הדרומיים והמזרחיים של העיר. הרובע הראשון אינו גובל בנהר הדנובה עצמו, אלא בתעלה שלו. הרבעים ה-2 עד ה-12 שוכנים בין התעלה והנהר, ורק השכונות החדשות ביותר גובלות בדנובה.

העיר וינה מפורסמת בזכות מספרם הרב של הפארקים בה. רבים מהפארקים כוללים אנדרטאות, כדוגמת "שטאדטפארק" (Stadtpark, בגרמנית: הפארק העירוני), ופארק בֶּלְוֶודֵרֵה (Belvedere Park) שבו נמצאת טירת בלוודרה הבנויה בסגנון הבארוק, ובה נחתם ההסכם הלאומי של אוסטריה ב-1955. הפארק החשוב ביותר בעיר הוא פראטר (Prater), היושב על אי שנוצר בין נהר הדנובה והתעלה. ארמון שנברון (Schönbrunn), ארמון הקיץ המלכותי, כולל פארק מהמאה ה-18 ואת גן-החיות העתיק ביותר בעולם, שנוסד ב-1752.

המיקוד בווינה הוא בן 4 ספרות, בתבנית 1XXA. המספר 1 הוא קוד העיר וינה, XX הוא מספר הרובע (אם הרובע הוא חד-ספרתי, תתווסף הספרה 0) ו-A מיועד למספר סניף הדואר, ובדרך כלל אינו בשימוש ונרשם כ-0. לדוגמה: 1070 לנויבאו, 1010 למרכז העיר וכדומה. יוצאי דופן: 1300 לשדה התעופה הבינלאומי של וינה, 1400 לקומפלקס האומות המאוחדות, 1450 למרכז אוסטריה, ו-1500 לכוחות האו"ם האוסטריים.

מבנים ואתרים מרכזיים

כנסיות מרכזיות בווינה

הסמל המוכר ביותר של וינה הוא הקתדרלה שלה - קתדרלת סטפנוס הקדוש (Stephansdom) - יצירת מופת של אדריכלות גותית שכוללת גם אלמנטים של אדרכילות רומנסקית ובארוק. ה"שטפל" - צריח גותי מחודד המתנשא לגובה של כ-136 מטר - הוא אחד מסמליה וסימני ההיכר של וינה.

לאחר ניצחון מול צבא האימפריה העות'מאנית ב-1683, כנסיות רבות נבנו או שופצו בסגנון הבארוק, למרות שלעיתים קרובות ניתן לזהות שמץ מן המבנים העתיקים יותר מתחת לתוספות המאוחרות. החלק הפנימי של כנסיות רבות שופע בריהוט, ולכמה מהן יש פרסקות (ציורי קיר) יוצאות דופן. הכנסיות לרוב פתוחות במהלך היום, למעט זמני מיסות. קונצרטים על הבימה או רסיטלים של עוגב מתקיימים בערבים בחלק מהכנסיות.

  • סטפנסדום (Stephansdom) - המזבח Wiener Neustädter העשיר בגילופים משנת 1447 היה מתנה מפרידריך ה-3.
  • ווטיפקירכה (Votivkirche) - כנסייה נאו-גותית שנבנתה על ידי הקיסר פרנץ יוזף אחרי שניצל מניסיון התנקשות.
  • יזואיטנקירכה (Jesuitenkirce) - סדרה של עמודים מסולסלים עולה מעלה כדי לתמוך בקמרון של היזואיטנקירכה (נבנתה בשנים 31–1623), בה ישנה גם כיפה היוצרת אשליה אופטית.
  • פרנציסקאנרקירכה (Franziskanerkirche) - המזבח הגבוה בצורה דרמטית (נבנה בשנת 1707) תוכנן על ידי אנדראה פוצו, ומציג פסל בוהמי של מריה הבתולה כקישוט המרכזי.
  • קארלסקירכה (Karlskirche) - יצירת המופת האקלקטית בסגנון הבארוק של י. ב. פישר פון ארלך (נבנתה בשנים 39–1714) מתגאה בכיפה, מינרטים (צריחים) ושני דוכנים צדדיים בהשראה סינית.
  • אאוגוסטינרקירכה (Augustinerkirche) - הקבר שעיצב אנטוניו קנובה (1757-1822) עבור הארכידוכסית מריה כריסטינה נמצא בכנסייה הגותית אוגוסטינר, אשר שימשה בעבר בתור הכנסייה הקהילתית של משפחת הבסבורג.
  • מריה טרוי קירכה (Maria Treu Kirche) - פסל של מריה הטהורה מקשט את הכיכר בחזית כנסיית הבארוק הזו (נבנתה ב-1916). החלק הקדמי של המבנה מתוארך משנת 1860.
  • מיכאלרקירכה (Michaelerkirche) - לכנסייה הזו יש את אחד מהחלקים הפנימיים בסגנון ימי-בינימי המרשימים ביותר בווינה. החזית הנאו-קלאסית וסדרה של מלאכי בארוק מסטוקו מעל המזבח הגבוה הם תוספות מאוחרות.
  • פטרסקירכה (Peterskirche) - הכיפה הגבוהה של הכנסייה הזו, בסגנון בארוק מאוחר, שולטת בנוף כשצועדים מכיוון הגראבן.
  • מריה אם גשטדה (Maria am Gestade) - מתוארכת מהמאה ה-14, הכנסייה שוחזרה במאה ה-19. הפאנל הגותי מהמאה ה-15 מציג את הבשורה על לידתו של ישו.
  • רופרכטסקירכה (Ruprechtskirche) - זוהי הכנסייה העתיקה בווינה, ויש בה אולם תווך ומגדל פעמונים בסגנון רומנסקי, מעבר ובימה למקהלה בסגנון גותי, וחלונות ויטראז' המתוארכים לתחילת המאה ה-14.

תרבות

מוזיקה, תיאטרון ואופרה

לאמנות מסורת ארוכה בווינה, במיוחד בתחומים של תיאטרון, אופרה, מוזיקה קלאסית וציור[9]. מלבד תיאטרון הבורג (Burgtheater) וסניפו, תיאטרון האקדמיה (Akademietheater), הנחשבים ממיטב התיאטרונים הגרמניים, גם הפולקסתיאטר של וינה (Volkstheater Wien) ותיאטרון ביוזפשטט (Theater in der Josefstadt) מציעים רמה גבוהה של מופעי תיאטרון. בווינה גם מספר רב של בתי תיאטרון קטנים שלרוב שווים או קרובים באיכותם לתאטרונים הגדולים, או שמציעים מופעים פחות שגרתיים כמו מופעים מודרניים ניסיוניים או קברט.

רבים מהמלחינים הבולטים בתקופה הקלאסית והרומנטית פעלו בעיר. בווינה ישנם כיום בתי אופרה רבים ותזמורות. האופרה הממלכתית של וינה (Staatsoper בגרמנית) והפולקסאופר (Volksoper) מציגים אופרות מכל הסוגים, והפולקסאופר מתמחה במיוחד באופרטות של וינה. אופרות קלאסיות מוצגות במיוחד בווינר קונצרטהאוס (Wiener Konzerthaus) ובווינר מוזיקפריין (Wiener Musikverein) הידוע, מקום משכנה של התזמורת הפילהרמונית של וינה. בנוסף, בתי אופרה רבים מעלים יצירות ידועות של אמני אוסטריה לתיירים, ובמיוחד את יצירותיהם של מוצרט ויוהאן שטראוס. בווינה פועלות גם התזמורת הסימפונית של וינה, תזמורת רדיו וינה ותזמורת אמני הצליל.

בשנים האחרונות, התפרסם התיאטרון של וינה (Theater an der Wien) בעקבות מספר רב של מחזות זמר שהופקו בו, אך בשנים האחרונות חזר התיאטרון להתמקד באופרה. האופרה המצליחה ביותר של התיאטרון היא "אליזבת", שאחרי הצלחה גדולה בווינה, תורגמה לשפות זרות והופיעה ברחבי העולם. ב-2000 נפתח ההאוס דר מוזיק (Haus der Musik בגרמנית: בית המוזיקה). בווינה ישנו גם מוזיאון למוזיקה, ובכנסיות רבות בעיר ישנם מופעים של מוזיקה דתית ולעיתים אף של מוזיקה קלאסית בליווי עוגב.

מוזיאונים

בהופבורג (Hofburg), בשאצקאמר (Schatzkammer בגרמנית: חדר האוצרות) מוחזקים אוצרות המלוכה האוסטרית. ארמון הופבורג גם כולל את אחד מאוספי הנשק והשריון הגדולים בעולם, הכולל בעיקר כלי נשק מימי הביניים ושריוני לוחות. מול הופבורג נמצאים שני מוזיאונים: המוזיאון לתולדות האמנות (Kunsthistorisches Museum) והמוזיאון להיסטוריה של הטבע (Naturhistorisches Museum). מוזיאונים אלו נמצאים ליד מוזיאומקוורטיר (Museumsquartier בגרמנית: רובע המוזיאונים) שבנויבאו, הרובע ה-7 של העיר. מוזיאונים רבים נמצאים ברובע, כמו, המוזיאון לאמנות מודרנית, מוזיאון ליאופולד (Leopold Museum), המציג בעיקר יצירות בסגנונות האקספרסיוניזם והמודרניזם של אמני וינה. ברובע גם מוזיאונים שונים כמו המוזיאון להיסטוריה צבאית, המוזיאון הטכני, מוזיאון לשעונים, מוזיאון מומוק, מוזיאון אלברטינה ומוזיאון לקבורה. בכל מחוז בווינה ישנו מוזיאון המציג את ההיסטוריה של המחוז.

אדריכלות

בווינה מספר רב של סגנונות בנייה. ישנם בעיר מבנים שונים מתקופות שונות ובמיוחד מבנים מסגנון הרומנסק, הבארוק, האר-נובו, ומבנים מסגנון הקלאסיציזם ועד לסגנונות האדריכלות המודרנית. דוגמאות מפורסמות לאר-נובו בווינה כוללים את תחנת המטרו קרלספלץ (Karlsplatz) והקירכה אם שטיינהוף (Kirche am Steinhof).

בשנות ה-90 החלה בנייה ופיתוח של רובעי העיר, ובמיוחד ברובע הדונאושטט, ובויינברג (Wienerberg) שבדרום וינה. "מגדל המילניום" (Millennium Tower), הנמצא ברחוב הנדלסקאי (Handelskai) ברובע הבריגיטנאו, המתנשא לגובה 202 מטר, הוא הבניין הגבוה ביותר בווינה מאז בנייתו ב-1999. למרות זאת, בווינה יחסית מעט גורדי שחקים. כיום ישנם כ-100 מבנים בווינה שגובהם למעלה מ-40 מטר. חוקי עירייה מונעים בנייה של גורדי שחקים כדי לשמר את הרבעים היותר עתיקים בווינה, ולכן, חלקים מסוימים של וינה, ובמיוחד הרבעים הפנימיים שלה, הם אזורים שאין בהם גורדי שחקים.

בווינה מצוי גן החיות הוותיק ביותר שעודנו פעיל כיום - גן החיות שנברון שנוסד בשנת 1752.

ספורט

אירועי ספורט שונים מתקיימים בעיר. מרתון וינה נערך כל שנה באביב ומשתתפים בו יותר מ-10,000 רצים; בשנת 2010 השתתפו במרתון 32,940 רצים. ב-2005 נערכה באוסטריה אליפות העולם בהוקי קרח, וגמר האליפות נערך בווינה. וינה ארחה בעבר ארבע פעמים את גמר ליגת האלופות בשנים 1964, 1987, 1990 ו-1995. וינה גם ארחה את גמר יורו 2008 באצטדיון ארנסט האפל (Ernst Happel Stadium) שבו 50,000 מושבים.

מספר מועדוני כדורגל בליגה האוסטרית פועלים בווינה. מהידועים ביותר שבהם הוא מועדון ראפיד וינה, שזכה ב-31 אליפויות המדינה, ואוסטריה וינה שזכה ב-23 אליפויות וב-25 גביעים. הכח וינה, מועדון עבר יהודי מפורסם, פעל אף הוא בווינה, אך התפרק ב-1938 אחרי תפיסת הנאצים את השלטון.

אנשי תרבות ומדע ידועים שפעלו בעיר

על שם וינה נקראו שתי האסכולות הווינאיות[10] בהלחנה ומוזיקולוגיה, החוג הווינאי שעסק בפילוסופיה ובפרט בפילוסופיה של הלשון, הטבע, המדע ובמידה רבה הניח היסודות לפילוסופיה האנליטית[11] שפרחה בהמשך דווקא בבריטניה, שלש האסכולות הווינאיות בפסיכותרפיה[12] ופסיכולוגיה, כמו גם העיר הייתה מרכז התהוותה והוויתה של האסכולה האוסטרית בכלכלה.

היהודים בווינה

עדויות על קיומה של קהילה יהודית בווינה קיימות רק מהמאה ה-12, כשהקהילה החזיקה בשני בתי כנסת, גבתה מס מחבריה - וסבלה מפרעות. באותה מאה גדל היישוב היהודי בווינה עם קליטתם של מתיישבים יהודים מבוואריה ומארץ הריין.

בשנת 1204 נבנה בווינה בית הכנסת הראשון שמופיע בתיעוד. בתקופה זו זכו היהודים לפריחה דתית, ובשל כך התיישבה בווינה קבוצה של מספר רבנים מחכמי אשכנז, אשר כונו "חכמי וינה" או "גדולי אסטרייך" (אוסטריה). הקבוצה ייסדה בווינה בית מדרש שהיה לגדול בתי המדרש באשכנז באותם ימים.

בשנת 1420 פקד אלברכט החמישי לאסור את כל יהודי אוסטריה. 210 יהודים הועלו על המוקד בפומבי והשאר גורשו מאוסטריה בחוסר כל.

בשנת 1469 בוטל צו הגירוש על ידי הקיסר פרידריך השלישי, שנודע ביחסו הטוב ליהודים ואף כונה "מלך היהודים". בתקופת שלטונו של לאופולד הראשון, גורשו היהודים ב-1670 מווינה, אך שבו לעיר בהדרגה לאחר מספר שנים. על היהודים גם נגזרו גזירות שונות, ביניהן הותר רק לבן הראשון לשאת אישה, על מנת לעצור את התרבות היהודים.

עם הכיבוש העותמאני הגיעו לווינה יהודים יוצאי האימפריה ובנו בית כנסת, גם אחרי הסכם פוז'ארוואץ של 1718 הם זכו למעמד מיוחד וקיבלו רשות להתגורר בעיר בתקופה בה הדבר נאסר על יהודים פרט ליהודי החצר.

בין יהודי החצר שגרו בווינה היה שמואל אופנהיימר מהיידלברג. אופנהיימר היה ספק של הקיסר ליאופולד הראשון, בתמורה קיבל רשות לגור בווינה ולסחור בממלכה כולה. ב-1703 פשט הבנק של אופנהיימר רגל כי הקיסר לא החזיר חובות שחב לו ולא שילם עבור אספקה שקיבל. שמשון ורטהיימר מוורמס, שהיה אחיינו ומנהל עסקיו של אופנהימר, לא נרתע, וקיבל על עצמו את הדאגה לאספקת ציוד לצבא הקיסר ואת תואר יהודי החצר.

פעילות של דייגו ד'אגילר וקרבתו לחצר הקיסר איפשרו בשנת 1736 את חידוש הקהילה הספרדית בעיר.

משפחות לא רבות קיבלו היתר רשמי להתגורר בווינה אך היו יהודים רבים שהוצגו כקרובי משפחה או משרתים של המשפחות המיוחסות ועבדו עבורם. מבין היהודים המיוחסים שרצו להיחלץ מתנאי ההשפלה ולפרוץ דרכם בעולם המסחר והעסקים היו רבים שרצו להתנצר. בין השנים 1787 ל-1847 המירו כשלושה רבעים מהיהודים הווינאים בעלי זכות הישיבה בעיר את דתם לקתוליות[13]. במחצית הראשונה של המאה ה-19, בנוסף לכ-200 משפחות האשכנזיות המותרות בישיבה ולכ-4,000 יהודים אשכנזים שהתחזו לקרוביהם ומשרתיהם, חיו בווינה כ-100 משפחות ממוצא מזרחי-ספרדי. עד תקופת פרנץ יוזף לא היו כמעט נישואים בין שתי קבוצות היהודים.

אף כי ליהודים הטורקים היה בית כנסת, הם בנו לעצמם במאה ה-19 עוד בית כנסת, מפואר מאד, ברובע ליאופולדשטאדט. יהודי החצר לא קיבלו אישור לבנות בית כנסת ונאלצו להתפלל בבתיהם. ב-1811 התקבל אישור לבניית בניין קהילתי שבתוכו היו מקווה, בית תפילה ובית ספר. ב-9 באפריל 1826 הושלמה בנייתו של בית כנסת מרכזי (שטאדטטמפל) והובא אליו, ביוזמת מיכאל בידרמן, הרב יצחק נוח מנהיימר, ששילב בין דרישות השלטונות למודרניזציה, דרישות האורתודוקסים לתפילה בעברית, ודרישות הרחוקים מדת לפולחן אסתטי. מנהיימר יצר את פשרת נוסח וינה שלו, שהתקבלה על הכל, ונערכו בה שינויים מתונים כמו הנהגת דרשה בגרמנית. לצידו פעל החזן סלומון זולצר שלווה על ידי מקהלת נערים ונגנים יהודים.

הקיסר פרנץ יוזף הקנה ליהודים חופש מגורים בווינה וגרם לגידול מהיר בממדי הקהילה. מקבוצה קטנה יחסית של יהודים "נסבלים", קהילת וינה הגיעה ב-1855 ל-20,000 נפש לפחות והמספר הוכפל כעבור 15 שנים בלבד. מרבית היהודים שהצטרפו לקהילה היו מסורתיים והגיעו מהונגריה ומגליציה.

בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 התרחבה שכבת היהודים המשכילים בני המעמד הבינוני שתרמו רבות לחיי התרבות והמדע שבעיר. המפורסם שבהם היה מייסד הפסיכואנליטיקה זיגמונד פרויד. סופרים יהודים מפורסמים בני העיר היו ארתור שניצלר, סטפן צווייג, אוטו ויינינגר וקרל קראוס, כמו גם משורר היידיש מלך ראוויטש.

מועדון הספורט היהודי הכח וינה שנוסד ב-1909 הגיע להישגים נכבדים בכדורגל, בשחייה ובאתלטיקה.

בעקבות פרוץ מלחמת העולם הראשונה נמלטו יהודים רבים מגליציה שהייתה זירת קרבות אל וינה, וחלקם נשארו בה גם לאחר סיום המלחמה. בעיר פעלו בתקופה זו כ־10 חצרות חסידיות, מרביתם של בית חסידות רוז'ין[14].

היהודים נרדפו באוסטריה עוד לפני סיפוחה לגרמניה הנאצית (ה"אנשלוס") ב-13 במרץ 1938. חלקם ברחו מווינה כבר אז. ביניהם הייתה למשל משפחת ז'ינייבסקי, אשר שניים מבניה היו לאחר מכן מראשי הרזיסטנס היהודי בצרפת - איתן גינת (אוטו ז'ינייבסקי) ופול ז'ינייבסקי. עם זאת, משהחל ה"אנשלוס" חיו בווינה עדיין 167,249 יהודים (כעשירית מהאוכלוסייה). תוך זמן קצר החלו רדיפות כלפי היהודים, שהתמקדו ברבנים ובאדמו"רים שאולצו לבצע עבודות משפילות. בעקבות הרדיפות החליטו מרבית יהודי וינה, כ-100,000 איש, להגר מחוץ למדינה. הנשארים שלא הזדרזו לברוח נספו כמעט כולם בשואה.

וינה כיום (2009) היא מרכז היהדות הגדול ביותר באוסטריה, ופועלים בו בית כנסת מרכזי, בתי כנסת קטנים, בית אבות, מוזיאון יהודי שהוקם בשנת 1993 ובו אנדרטה לקורבנות השואה ומוסדות קהילה שונים. בווינה ישנם זרמים יהודיים רבים, מחרדים עד רפורמים. בקהילה פועלים גם מוסדות חינוך ובתי כנסת של חב"ד בראשות השליח הרב יעקב יצחק בידרמן וסניפים של בני עקיבא והשומר הצעיר. הקהילה מונה 7,000 חברים (אף על פי שבאוסטריה חיים למעלה מכפול מזה, כ-15,000 יהודים), ומונה בעיקר יהודים ממזרח אירופה שהתיישבו בווינה לאחר מלחמת העולם השנייה (יהודים יוצאי רומניה, פולין, סלובקיה, הונגריה, לצד יוצאי גאורגיה, בוכרה, אירן), וכן מיעוט של יהודים מקומיים ששרדו את השואה וצאצאיהם נותרו באוסטריה או חזרו אליה.

התפתחות אוכלוסיית העיר

התפתחות
אוכלוסיית העיר
תאריך תושבים
1754 175,460
1796 235,098
1810 224,548
1830 401,200
1840 469,400
1850 551,300
1857 683,000
1869 900,998
1880 1,162,591
1890 1,430,213
1900 1,769,137
1910 2,083,630
תאריך תושבים
1916 2,239,000
1923 1,918,720
1934 1,935,881
1939 1,770,938
1951 1,616,125
1961 1,627,566
1971 1,619,885
1981 1,531,346
1988 1,506,201
1991 1,539,848
2001 1,550,123
2005 1,631,082
2011 1,726,225
2014 1,775,843
2015 1,794,770
2016 1,840,573
File-Theodore Herzl Stiege-Vienna-2
מדרגות על שם הרצל במרכז וינה

דתות

בווינה יושבת בישופות של הכנסייה הקתולית, והארכיבישוף שלה הוא הקרדינל קריסטוף שונבורן (בגרמנית Christoph Schönborn) . לפי מפקד האוכלוסין האחרון מ-2001, הדתות של האוכלוסייה היא כדלהלן:

נוצרי קתולי 49.2%
חסר דת 25.6%
מוסלמי 7.8%
נוצרי אורתודוקסי 6.0%
פרוטסטנטי 4.7%
יהודי 0.4%
אחר 6.3%

הרבעים של וינה

  1. אינרה שטאט (Innere Stadt בגרמנית: העיר הפנימית)
  2. לאופולדשטט (Leopoldstadt)
  3. לאנדשטרסה (Landstraße)
  4. וידן (Wieden)
  5. מרגרטן (Margareten)
  6. מריההילף (Mariahilf)
  7. נויבאו (Neubau)
  8. יוזפשטט (Josefstadt)
  9. אלזרגרונד (Alsergrund)
  10. פבוריטן (Favoriten)
  11. זימרינג (Simmering)
  12. מיידלינג (Meidling)
  13. היצינג (Hietzing)‏
  14. פנצינג (Penzing)‏
  15. רודולפסהיים-פינפהאוס (Rudolfsheim-Fünfhaus)‏
  16. אוטקרינג (Ottakring)‏
  17. הרנלס (Hernals)‏
  18. וֵרינג (Währing)‏
  19. דֵבּלינג (Döbling)‏
  20. בריגיטנאו (Brigittenau)‏
  21. פלורידסדורף (Floridsdorf)‏
  22. דונאושטט (Donaustadt)‏
  23. ליזינג (Liesing)‏

אזורים חופשיים ממכוניות

בווינה מספר מתחמים חופשיים ממכוניות.

פלורידסדורף (Floridsdorf) הרובע שבו הוקם בשנת 1993 פרויקט הדיור ללא מכוניות הראשון בעיר. בתחילה הייתה לו התנגדות עזה, ובעקבותיה הוקם גוף בבעלות משותפת לניהול הרובע. האזור מתנהל בדגש חזק על קהילתיות, ניהול משותף ושמירה על הסביבה.

ברובע 250 יחידות דיור ו-25 מקומות חנייה בלבד, המשמשות דיירים בעלי כלי רכב בבעלות משותפת ואורחים[15].

בעיר הפנימית (Innere Stadt), המרכז ההיסטורי של וינה, אזור חופשי ממכוניות ליד קתדרלת סטפנוס הקדוש ורחובות השופינג הראשיים[16].

האוניברסיטאות בווינה

וינה היא מרכז החינוך של אוסטריה ובה מספר רב של אוניברסיטאות, מכללות וגימנסיות.

  • אוניברסיטת וינהגרמנית: Universität Wien)
  • האקדמיה הדיפלומטית של וינה (בגרמנית: Diplomatische Akademie Wien)
  • האקדמיה לאומנות (בגרמנית: Akademie der bildenden Künste Wien)
  • האוניברסיטה הרפואית של וינה (בגרמנית: Medizinische Universität Wien)
  • האוניברסיטה הפרטית למנהל של וינה (בגרמנית: PEF Privatuniversität für Management Wien)
  • האוניברסיטה למדעי הרוח של וינה (בגרמנית:Universität für angewandte Kunst)
  • האוניברסיטה למשאבים טבעיים ומדעי החיים של וינה (בגרמנית: Universität für Bodenkultur Wien)
  • האוניברסיטה למוזיקה ואומנויות הבמה של וינה (בגרמנית: Universität für Musik und darstellende Kunst Wien)
  • האוניברסיטה לרפואה וטרינרית (בגרמנית: Veterinärmedizinische Universität Wien)
  • האוניברסיטה לכלכלה ומנהל עסקים (בגרמנית: Wirtschaftsuniversität Wien)
  • האוניברסיטה לטכנולוגיה של וינה (בגרמנית: Technishe Universität Wein)
  • אוניברסיטת וובסטר בווינה (באנגלית: Webster University Vienna)
  • בית הספר למנהל עסקים בינתרבותי ע"ש לאודראנגלית: Lauder Business School)

תחבורה

לווינה מערכת תחבורה נרחבת המחוברת ל-VOR. התחבורה הציבורית כוללת אוטובוסים, חשמליות (טראם) ו-5 קווי רכבת תחתית (U-Bahn). רכבות מתופעלות על ידי ה-ÖBB (חברת הרכבות הפדרלית האוסטרית). לוינה יש כמה וכמה כבישים המקשרים אליה, חלקם כבישים מהירים.

נמל התעופה הבינלאומי של וינה משרת את העיר, וממוקם 18 ק"מ דרום-מזרחית ממרכז העיר, בצמוד לעיירה שווכאט (Schwechat).

ערים תאומות

וינה היא עיר תאומה של הערים:

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ עובדות על האוניברסיטה באתר אוניברסיטת וינה
  2. ^ אתר הארמון: http://www.hofburg-wien.at/en
  3. ^ ראו מידע באנגלית ו גלריית תמונות מנשקיית הופבורג בפליקר
  4. ^ לאתר בית העירייה: http://www.wien.gv.at/english/cityhall
  5. ^ אתר המוזיאון: http://www.hdm.at/en/sound-museum/16.htm
  6. ^ אתר בית מוצרט: http://www.mozarthausvienna.at/cgi-bin/page.pl?cid=2;lang=en
  7. ^ אתר בית בטהובן: http://www.topsightseeing.com/austria/vienna/attractions/pasqualatihaus.htm
  8. ^ אתר מוזיאון פרויד: http://www.freud-museum.at/cms
  9. ^ Carl E. Schorske, Fin-De-Siècle Vienna: Politics and Culture, New York: Vintage Books, 1981 (באנגלית)
  10. ^ האסכולה הווינאית הראשונה, האסכולה הווינאית השנייה, ראו גם: התקופה הקלאסית (מוזיקה)
  11. ^ ראו גם פוזיטיביזם לוגי
  12. ^ האסכולה הווינאית הראשונה, האסכולה הווינאית השנייה, האסכולה הווינאית השלישית
  13. ^ Sigmund Mayer, Die Wiener Juden, Kommerz, Kultur, Politik, 1700-1900, Wien and Berlin 1918
  14. ^ משה אונגרפלד, מצבה ודמעה, הצופה, 30 בדצמבר 1938
  15. ^ http://www.istp.murdoch.edu.au/ISTP/publications/jscheurer/urbanecology/pdf/ch16-7.pdf Autofreie Mustersiedlung Floridsdorf, Vienna: A Carfree Demonstration Project
  16. ^ http://www.travelgrove.com/blog/travel-planning/the-prettiest-pedestrian-towns-in-the-world/ The prettiest pedestrian towns in the world
פנורמה של וינה בלילה
פנורמה של וינה בלילה
Panorama Wien, Kahlenberg
1974 בספורט

ערך מורחב – 1974

אוניברסיטת וינה

אוניברסיטת וינה (בגרמנית: Universität Wien) היא אוניברסיטה ציבורית בעיר וינה, בירת אוסטריה. האוניברסיטה, שנפתחה בשנת 1365 על ידי הדוכס רודולף הרביעי, היא האוניברסיטה הוותיקה באירופה אחרי אוניברסיטת בולוניה, ואחת החשובות בקרב העולם דובר הגרמנית. האוניברסיטה מציעה למעלה מ-130 מסלולי לימוד, ומונה בין שורותיה כ-91,000 סטודנטים. עד היום, יצאו מהאוניברסיטה שמונה חתני פרס נובל. האוניברסיטה נקראת בפי אוסטרים רבים "האוניברסיטה המרכזית" ("Hauptuni") באופן בלתי-פורמלי.

אוסטריה

רֶפּוּבְּלִיקַת אוֹסְטְרִיָה (בגרמנית: Republik Österreich, קרי: "רֶפּוּבְּלִיק אֶסְטֶרַייךְ") היא פדרציה במרכז אירופה המורכבת מ-9 מדינות. היא גובלת בליכטנשטיין ובשווייץ במערב, באיטליה ובסלובניה בדרום, בהונגריה ובסלובקיה במזרח ובגרמניה ובצ'כיה בצפון.

אוסטריה וינה

מועדון כדורגל אוסטריה וינה (בגרמנית: Fußballklub Austria Wien) היא קבוצת כדורגל אוסטרית, המייצגת את עיר הבירה וינה. הקבוצה משחקת בבונדסליגה האוסטרית.

הקבוצה נוסדה בשנת 1911 על ידי וויאנר אמטאור. היא הפכה במהרה לאחת הקבוצות הטובות באירופה של תחילת המאה ה-20 כאשר ניצחה מספר קבוצות מאנגליה ומסקוטלנד. הקבוצה התחרתה במסגרת אוסטרית מסודרת רק לאחר כניעתה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה. מאז, הקבוצה זכתה ב-24 אליפויות וב-27 גביעים אוסטרים.

הקבוצה הגיעה פעם אחת לגמר גביע אירופה למחזיקות גביע בעונת 1977/1978, פעם אחת לחצי גמר גביע אירופה לאלופות בעונת 1978/1979 ופעמיים לרבע גמר גביע אופ"א בעונת 1983/1984 ובעונת 2004/2005. בעונת 2012/2013 אוסטריה וינה השתתפה בפעם הראשונה בתולדותיה בשלב הבתים של ליגת האלופות.

אירוויזיון למוזיקאים צעירים 2006

האירוויזיון למוזיקאים צעירים 2006 הייתה התחרות ה-13 של האירוויזיון למוזיקאים צעירים. התחרות התקיימה ב-12 במאי 2006 ברטהאוס פלאץ בווינה שבאוסטריה. התחרות אורגנה על ידי איגוד השידור האירופי בשיתוף רשות השידור האוסטרית (Österreichischer Rundfunk ,ORF). מוזיקאים משבע מדינות השתתפו בגמר הטלוויזיוני. זו הייתה הפעם הראשונה שהתחרות נערכה תחת כיפת השמיים ובמהלך הפסטיבל השנתי של וינה. אוסטריה והמשדרת ORF אירחו בעבר את התחרות בשנים 1990 ו-1998.

18 מדינות נטלו חלק בתחרות. המשתתפים ביצעו קטע קלאסי לבחירתם ולוו בתזמורת הסימפונית של וינה, בניצוח כריסטיאן ארמינג. בולגריה וסרביה ומונטנגרו עשו את הופעת הבכורה שלהן בעוד צ'כיה חזרה לתחרות.

אנדריאס ברנטליד משוודיה זכה בתחרות, בעוד נורווגיה ורוסיה מוקמו במקומות השני והשלישי, בהתאמה.

אירוויזיון למוזיקאים צעירים 2012

האירוויזיון למוזיקאים צעירים 2012 הייתה התחרות ה-16 של האירוויזיון למוזיקאים צעירים. התחרות התקיימה ב-11 במאי 2012 ברטהאוס פלאץ בווינה שבאוסטריה. התחרות אורגנה על ידי איגוד השידור האירופי בשיתוף רשות השידור האוסטרית (Österreichischer Rundfunk ,ORF). מוזיקאים משבע מדינות השתתפו בגמר הטלוויזיוני. זו הייתה הפעם הרביעית שהתחרות נערכה תחת כיפת השמיים ובמהלך הפסטיבל השנתי של וינה. אוסטריה והמשדרת ORF אירחו בעבר את התחרות בשנים 1990, 1998, 2006, 2008 ו- 2010.

14 מדינות נטלו חלק בתחרות. המשתתפים ביצעו קטע קלאסי לבחירתם ולוו בהתזמורת הסימפונית של וינה, בניצוח קורנליוס מייסטר. ארמניה, בוסניה והרצגובינה וגאורגיה עשו את הופעת הבכורה שלהן באירוויזיון למוזיקאים צעירים, בעוד אוקראינה חזרה לתחרות. חמש מדינות פרשו מן התחרות לשנה זו: קפריסין, רומניה, רוסיה, שוודיה ובריטניה.

איבינג הולצמרק הנורווגי זכה בתחרות, בעוד שהמדינה המארחת אוסטריה וארמניה מוקמו במקומות השני והשלישי בהתאמה.

אליפות אירופה בשחייה

אליפות אירופה בשחייה (באנגלית: The European Aquatics Championships, או European Championships) היא תחרות השחייה החשובה ביותר באירופה. היא שלישית בחשיבותה בעולם השחייה לאחר האולימפיאדה ואליפות העולם. התחרות היא אחת מתחרויות השחייה הוותיקות ביותר בעולם והיא נערכה לראשונה ב-1926 בבודפשט, הונגריה. האירוע מאורגן על ידי LEN (הליגה האירופית לשחייה, בצרפתית: Ligue Européenne de Natation).

ענפי הספורט שבהם מתחרים באירוע הם:

שחייה - תחרויות השחייה נערכות בבריכה אולימפית (50 מטר) בלבד

קפיצה למים

כדורמים - החל משנת 1999 אליפות אירופה בכדורמים נערכת בנפרד

שחייה צורנית - משנת 1970

שחייה במים פתוחים - משנת 1995

אמנה (הסכם)

אמנה היא הסכם שנעשה במסגרת המשפט הבינלאומי הפומבי, שעליו חתומים מדינות וארגונים בינלאומיים.

האמנה מחייבת רק את המדינות והארגונים שאשררו אותה, כלומר הכניסו אותה כחלק מהחקיקה הפנימית שלהם. מדינות שחתמו על האמנה אבל לא אשררו אותה (כמו למשל ארצות הברית ביחס לאמנת קיוטו) לא מחויבות לאמנה.

גוסטב מאהלר

גוסטב מַאהלֶר (Gustav Mahler;‏ 7 ביולי 1860 קאלישט, בוהמיה - 18 במאי 1911, וינה), מנצח ומלחין אוסטרי ממוצא יהודי. מאהלר השתייך לזרם הרומנטיקה המאוחרת (או, הפוסט-רומנטית), אסכולה חשובה בתקופת המעבר מהמוזיקה הרומנטית למוזיקה המודרנית. את מקומו כמלחין קנה בעיקר בזכות תשע הסימפוניות שכתב, הנחשבות מהעמוקות, המורכבות והעשירות בז'אנר, ובזכות הלחנת "השיר על הארץ", מחזור שירים סימפוני המבוסס על שירי משוררים סינים.

דנובה

דַנוּבָּה (בגרמנית: Donau; ברומנית: Dunăre; בהונגרית: Duna; בסרבו-קרואטית: Dunav; באוקראינית: Дунай; בפולנית: Dunaj; ביוונית עתיקה: Ἴστρος) הוא הנהר השני באורכו באירופה, אחרי נהר הוולגה. אורכו של הדנובה הוא 2,860 ק"מ.

הדנובה נובע באזור היער השחור (Schwarzwald) בגרמניה ונשפך לים השחור כדלתה בתחום רומניה. הוא עובר דרך 10 מדינות ובדרכו חוצה את ערי הבירה וינה, ברטיסלאבה, בודפשט ובלגרד. הדנובה הוא אחד מנתיבי המים הבינלאומיים החשובים ביותר. זהו הנהר היחיד הזורם ממרכז אירופה לים השחור, ועל כן הוא אחד האמצעים העיקריים לתעבורה של סחורות בין מרכז ומזרח אירופה.

האימפריה האוסטרית

האימפריה האוסטרית (בגרמנית: Kaiserreich Österreich) הייתה קיסרות מרכז אירופית רבת עוצמה שבירתה וינה, אשר התקיימה בשנים 1806–1867. הקיסרות נוסדה כהמשך לממלכת הבסבורג ועל חורבות האימפריה הרומית הקדושה, והחל משנת 1867 שונה שמה לקיסרות האוסטרו-הונגרית. האימפריה נהנתה מעוצמה פוליטית וכלכלית רבה.

הבונדסליגה האוסטרית

הבונדסליגה האוסטרית (בגרמנית: Österreichische Fußball-Bundesliga) היא ליגת הכדורגל הבכירה באוסטריה. הליגה הוקמה בשנת 1974 במקומה של ה"שטאטסליגה 1" שהייתה נהוגה לפני כן. מאז שנת 1991 מוכרת הליגה כגוף עצמאי, ואינה מנוהלת על ידי התאחדות הכדורגל האוסטרית. שיאנית הזכיות בבונדסליגה היא ראפיד וינה שזכתה 32 פעמים, האלופה הנוכחית היא רד בול זלצבורג.

הכח עמידר רמת גן

הכח מכבי עמידר רמת גן היא קבוצת כדורגל ישראלית, המשחקת בליגה א'. הקבוצה, אשר שורשיה עוד בהכח וינה של תחילת המאה ה-20, אשר הוקמה ב-1909 על ידי ציונים אוסטרים (בשם "הכח וינה") ובילתה את מירב שנותיה בשתי הליגות העליונות בטבלת הליגות בכדורגל הישראלי. הקבוצה זכתה בשתי אליפויות, פעמיים בגביע המדינה, וכן שלוש פעמים בגביע הטוטו בליגה הלאומית. מגרשה הביתי של הקבוצה הוא אצטדיון וינטר.

יחסים דיפלומטיים

יחסים דיפלומטיים הם יחסים רשמיים בין משטרים של שתי מדינות. יחסים דיפלומטיים באים בדרך-כלל לידי ביטוי בשליחת משלחות רשמיות מכל אחת מהמדינות אל המדינה האחרת. כל משלחת מקבלת מינוי מהממשלה ששלחה אותה, והעומד בראשה מגיש כתב האמנה לראש המדינה המארחת. מכאן ואילך אחראית המשלחת על יצירת קשר וניהול משא ומתן בעת הצורך בין הממשלה ששלחה אותה לממשלת המדינה המארחת. כמו כן, עוסקת המשלחת בייצוג האינטרסים של המדינה ששלחה אותה, כגון: הגנה על אזרחיה המבקרים במדינה המארחת, הנפקת אשרות כניסה למדינת המוצא, ניהול נכסים של מדינת המוצא הנמצאים במדינה המארחת וכיוצא באלה.

פולין הקונגרסאית

פולין הקונגרסאית, או פולין של הקונגרס (בפולנית: Królestwo Polskie; ברוסית: Царство Польское) הוא כינויה המקובל של "ממלכת פולין", ישות מדינית שנוצרה לאחר פירוק דוכסות ורשה על חלק משטחה. פולין הקונגרסאית התקיימה בשנים 1815–1863, כאשר הייתה למעשה פרוטקטורט של האימפריה הרוסית. בתקופה זו פולין הייתה במעמד של מלוכה חוקתית, עם צבא ובית מחוקקים משלה, כשהצאר הרוסי הוא גם מלך פולין באוניה פרסונלית.

השם "פולין הקונגרסאית" על שם קונגרס וינה שיצר אותה.

פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה

פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה (18 באוגוסט 1830 – 21 בנובמבר 1916), קיסר אוסטריה, מלך בוהמיה (1848–1916) ומלך הונגריה (1867–1916) לבית הבסבורג. נחשב לאחד המנהיגים הבולטים של אירופה במאה ה-19, והיה אהוד מאוד על עמי האימפריה שבראשה עמד. בתחילת דרכו הייתה מדיניותו נוקשה יותר, ובהמשכה התמתנה בהדרגה והייתה לליברלית יותר, בעקבות תבוסותיו והתקוממויות לאומניות בממלכתו. כך למשל הנהיג מעמד שווה להונגריה ולאוסטריה, בהופכו את הקיסרות מ"הקיסרות האוסטרית" ל"קיסרות אוסטרו-הונגרית". תחת שלטונו הפכה וינה למרכז תרבות בינלאומי חשוב ומשפיע. לאחר מותו החלה הקיסרות להתפורר. תקופת מלכותו בת 68 השנים הייתה השלישית באורכה בהיסטוריה של אירופה, לאחר לואי הארבעה עשר מלך צרפת ויוהאן השני, נסיך ליכטנשטיין.

קונגרס וינה

קונגרס וינה (נקרא גם "הקונגרס הרוקד" ו"קונגרס השלום הבינלאומי") היה ועידה של דיפלומטים ומנהיגים מכל מדינות אירופה (למעט האימפריה העות'מאנית) שנערכה החל מה-1 באוקטובר 1814 ועד 9 ביוני 1815. את הקונגרס אירחה אוסטריה בווינה בירתה על מנת להשיב את הסדר הטריטוריאלי והפוליטי באירופה שלאחר מלחמות נפוליאון. בראש הקונגרס עמד מי שהיה אז שר החוץ של אוסטריה קלמנס פון מטרניך השמרן, שמטרתו הייתה רסטורציה, כלומר החזרת המצב באירופה למה שהיה לפני המהפכה הצרפתית. בנוסף לכך ביקשו המדינות המתכנסות לחתום על הסכמים דיפלומטיים ובריתות בין מדינות אירופה, במטרה להגן על מאזן הכוחות בין המדינות ולסייע בשמירת היציבות והשלום.

את הדיונים ניהלו ארבע המעצמות המנצחות הגדולות של אירופה באותה תקופה: רוסיה, האימפריה האוסטרית, פרוסיה ובריטניה. נציגיהן של מעצמות אלה, כמו למשל לורד קסלרי הבריטי, היו המשפיעים בקונגרס, ולמעשה ניהלו אותו מאחורי הקלעים כשלנציגי המדינות הקטנות יותר הייתה מעט מאוד השפעה. יוצאת דופן מכלל זה הייתה צרפת, שאחרי תבוסתו והגלייתו של נפוליאון הוחזרה לשליטת בית בורבון. בזכות עורמתו וכשרונו הדיפלומטי של נציגה שארל-מוריס דה טליראן, הצליחה צרפת למלא חלק חשוב ומשפיע בקונגרס וינה חרף תבוסתה המשפילה וחולשתו של בית בורבון באותם ימים.

עיקר החלטת הקונגרס הייתה החזרת כל בתי האצולה שנושלו מהשלטון בתקופת המהפכה הצרפתית ומלחמותיו של נפוליאון אל כס מלכותם, ופיצוי אותם בתי האצולה שלא נתאפשר להחזירם לשלטון, באחוזות חדשות. הקונגרס סימל את הרסטורציה, השמרנות והשלטון המונרכי, ששלושתם נזדעזעו באירופה של ימי נפוליאון.

חלק ניכר מתקופת פעילותו של הקונגרס מולא על ידי אירועים חברתיים, מסיבות ונשפים שמשכו אליהם את כל נכבדי אירופה לווינה. ברם, לא היו אלה אירועים חברתיים בלבד: רבים מהם נוצלו לפגישות חשאיות בין הדיפלומטים מהמדינות השונות ולכריתת בריתות מדיניות והסכמים. ברית אחת כזאת, שנוסחה בחשאי, הייתה הברית בין נציגיהן של אוסטריה, צרפת ובריטניה, לבלימת התפשטותן הטריטוריאלית של המעצמות הצעירות, פרוסיה ורוסיה.

שגריר

שגריר הוא דיפלומט אשר מייצג את מדינתו במדינה זרה ואחראי לטיפוח יחסי ממשלתו עם מדינה זו. דרגת השגריר היא מהדרגות הבכירות בשירות הדיפלומטי והוא מהווה למעשה את ראש המשלחת הדיפלומטית של מדינתו במדינת השירות.

מושבו של השגריר ושל כל צוות עוזריו נמצא בבניין השגרירות הנמצא לרוב בבירת המדינה הזרה.

כעקרון, מדינה שולחת שגרירים לכל המדינות אשר יש לה עימן יחסים דיפלומטיים, אולם קיימים מקרים ששגריר אחד מייצג את מדינתו בכמה מדינות שבדרך כלל סמוכות זו לזו (מסיבות של מחסור בכוח-אדם או רמת עדיפות נמוכה של האזור בשיקולים הדיפלומטיים ההדדיים). כמו כן נשלחים שגרירים למוסדות בינלאומיים כגון האומות המאוחדות והאיחוד האירופאי.

אם נפסקים היחסים הדיפלומטיים בין שתי מדינות מסיבה כלשהי, חדלים השגרירים לייצג את מדינתם והם מוחזרים אליה. החזרות שגרירים ("להתייעצויות") יכולות להתרחש גם כשהשגריר עצמו, עקב עבירה פלילית או התנהגות בלתי הולמת למעמדו, נחשב לאישיות בלתי רצויה במדינת השירות; כצעד הבא לאיים בניתוק יחסים או כמחאה על צעד בזירה הבינלאומית. במצב כזה מנהל את הנציגות לעיתים נציג זוטר יותר הנקרא Chargé d'affaires - "ממונה על העניינים".

מוסד השגריר היושב קבע בארץ זרה התחיל באיטליה במהלך המאה ה-15, על ידי הרפובליקה של ונציה.

החוקים הבינלאומיים שמגדירים את זכויותיו וחובותיו של השגריר נוסחו בהסכמים שנעשו בין מדינות אירופה במשך המאה ה-19 ומאז לא השתנו חוקים אלה בהרבה. בשנת 1815 נקבעה במהלך קונגרס וינה מערכת בינלאומית של דרגות דיפלומטיות כאשר הדרגה הדיפלומטית הגבוהה ביותר היא שגריר. השגריר נהנה, כמו כל הדיפלומטים, מחסינות דיפלומטית.

כאשר מגיע שגריר חדש למדינה זרה, הוא מביא עמו את כתב האמנה מאת שליט או נשיא מדינתו ומציג כתב זה לפני שליט המדינה שאליה הוא נשלח. זהו אישור רשמי כי נתמנה לתפקיד רם זה וכי הוא רשאי לייצג את ענייני מדינתו במדינה הזרה. הזכויות והחובות החלות על השגריר מוגדרות באמנת וינה בדבר יחסים דיפלומטיים.

השגריר מדווח לממשלתו על המתרחש במדינה שאליה נשלח ממדינתו, למטרה זו הוא נעזר בדואר דיפלומטי או בקווי טלפון מאובטחים שדרכם הוא יכול להעביר הודעות ללא חשש מפני צנזורה או ריגול.

תוספתא

הַתּוֹסֶפְתָּא (בעברית: "תוספת") היא קובץ מסודר של מסורות מתקופת התנאים, שלא נכללו במשנה שערך רבי יהודה הנשיא, אלא הם חלק מהברייתות. על פי המסורת, רבי חייא, מתלמידיו של רבי יהודה הנשיא, ערך את התוספתא יחד עם רבי אושעיא; אך החוקרים בימינו חולקים על דעה זו, ומעלים השערות מורכבות יותר. הנחה מקובלת היא שהתוספתא משקפת מסורות ארץ-ישראליות, והיא קרובה יותר לעולמו של התלמוד הירושלמי מאשר לזה של הבבלי.

התוספתא מסודרת לפי סדר המסכתות במשנה, ולכן היא כוללת שישה סדרים המחולקים לכ-60 מסכתות. סדר הדברים ברוב המסכתות דומה במשנה ובתוספתא, אם כי הן מביאות לעיתים מסורות הפוכות והלכות שונות. כמו כן, במקרים רבים התוספתא מאריכה בענייני מוסר ואגדה. התוספתא מרבה גם להביא "מעשים" הנוגעים להלכות הנידונות במשנה.

דגל האיחוד האירופי
בירות מדינות האיחוד האירופי
אוסטריה: וינהאיטליה: רומאאירלנד: דבליןאסטוניה: טאליןבולגריה: סופיהבלגיה: בריסלגרמניה: ברליןדנמרק: קופנהגןהולנד: אמסטרדםהונגריה: בודפשטהממלכה המאוחדת: לונדוןיוון: אתונהלוקסמבורג: לוקסמבורגלטביה: ריגהליטא: וילנהמלטה: ולטהסלובניה: ליובליאנהסלובקיה: ברטיסלאבהספרד: מדרידפולין: ורשהפורטוגל: ליסבוןפינלנד: הלסינקיצ'כיה: פראגצרפת: פריזקפריסין: ניקוסיהרומניה: בוקרשטשוודיה: סטוקהולם

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.