וילנה

וִילְנָהעברית גם בכתיב וילנא, ווילנא או ווילנה; בליטאית: Vilnius, להאזנה (מידע • עזרה); ברוסית: Вильнюс; בפולנית: Wilno, בבלארוסית: Ві́льня, ביידיש: ווילנע) היא בירתה של ליטא. על פי נתונים רשמיים משנת 2006, מספר התושבים הוא כ-554,000. מתוכם 58.2% ליטאים, 19.8% פולנים, 19.2% רוסים, 4.8% בלארוסים ו-3.3% בני לאומים אחרים.

וילנה היא העיר הגדולה ביותר בליטא ומהווה מרכז פוליטי, חינוכי, כלכלי ותרבותי של המדינה.

וילנה
Vilnius
Grand Coat of arms of Vilnius
סמל וילנה
Flag of Vilnius
דגל וילנה
Vilnus Montage (2016)
מדינה ליטא  ליטא
מחוז מחוז וילנה  מחוז וילנה
ראש העיר רמיגיוס שימשיוס
תאריך ייסוד 1323
שטח 401 קמ"ר
גובה 112 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 574,147 (נכון ל־1 בינואר 2018)
קואורדינטות 54°41′00″N 25°17′00″E / 54.683333333333°N 25.283333333333°E 
אזור זמן UTC +2
http://www.vilnius.lt
המרכז ההיסטורי בווילנה
Vilnius
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Lithuania Vilnius Cathedral
הקתדרלה בעיר העתיקה
מדינה ליטא  ליטא
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1994, לפי קריטריונים 2, 4
קואורדינטות 54°41′00″N 25°17′00″E / 54.683333333333°N 25.283333333333°E
VilniusCastle

סמל העיר

סמל העיר מציג את כריסטופר הקדוש (Kristupas) פוסע במים ונושא את ישו התינוק על כתפיו. סמל זה משמש את העיר מהשנה השביעית להיווסדה, כלומר 1330 לערך. בתקופה הפגאנית, טרם המאה ה-14, הופיע על הסמל הענק אלקיס, דמות מסיפורי עם ליטאיים, כשהוא נושא את אשתו על כתפיו בחציית הנהר.

גאוגרפיה ואקלים

וילנה שוכנת בדרום מזרח ליטא, במפגש הנהרות וילניה (Vilnelė) ונריס. מיקום זה, שאינו מרכזי, נובע מהשינויים הרבים בגבולות ליטא במשך הדורות; בעבר וילנה הייתה לא רק המרכז התרבותי, אלא גם הגאוגרפי, של הדוכסות הגדולה של ליטא והאיחוד הפולני ליטאי.

וילנה ממוקמת 312 ק"מ מקליפדה (מֶמֶל), הנמל העיקרי של ליטא בים הבלטי, אך ערים גדולות אחרות בליטא נמצאות במרחק קצר יותר ובהן קובנה (קאונאס), שאולאי (Šiauliai) ופוניבז' (פנבז'יס).

שטחה של וילנה הוא 402 קמ"ר, מתוכם 20.2% בנויים, 43.9% צמחייה ו-2.1% הם מקווי מים.

האקלים בווילנה הוא בין יבשתי לימי. הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 6.1 מעלות צלזיוס, כשהממוצע בינואר הוא -4.9 וביולי +17.0 מעלות. כמות המשקעים היא 661 מ"מ לשנה בממוצע.

היסטוריה

Dawn Gate in Vilnius, inside
שער היציאה מהעיר העתיקה בווילנה

וילנה נוסדה בשנת 1321 על ידי גדימינאס, דוכס גדול של ליטא. וילנה הייתה בירת הדוכסות הגדולה של ליטא עד שנת 1388 ומימי קז'ימייז' הרביעי (14471492), ובעיקר לאחר הקמת האיחוד הפולני ליטאי בשנת 1569, הפכה גם למרכז לתרבות פולנית. האיחוד הפולני ליטאי שנשלט מהעיר וילנה השתרע על שטח עצום במזרח-אירופה מהים הבלטי בצפון עד קרוב לים השחור בדרום.

החל במאה ה-15 היה בעיר רוב פולני, ומיעוט ליטאי. בשנת 1795 נכבשה על ידי האימפריה הרוסית. לקראת סוף המאה ה-19 גבר משקלם של היהודים והם הפכו לתקופה קצרה (עד גל ההגירה הגדול לארצות הברית) לקבוצה האתנית הגדולה בעיר. לפי חוזה 1920 שבין ברית המועצות ובין ליטא, עברה וילנה לידי ליטא, אך הגנרל הפולני ה"מורד", ז'ליגובסקי, כבש אותה והקים באזור את מדינת ליטא המרכזית. ב-1922, בעקבות בחירות, סופח האזור כולו, שהיה בו רוב פולני, לפולין. בשנת 1923 הכיר בה חבר הלאומים כשייכת לפולין, אף על פי שהיא צוינה בחוקה של ליטא כבירתה.

בהתאם להסכם ריבנטרופ-מולוטוב ובעקבות פרוץ מלחמת העולם השנייה נכבשה "ליטא הפולנית" על ידי הסובייטים, יחד עם מזרח פולין. במהלך פלישת ברית המועצות לפולין שהחלה ב-17 בספטמבר 1939, הצבא האדום נכנס לווילנה ב-19 בספטמבר 1939 והעיר הייתה בתחילה בשליטה סובייטית, אך כעבור כ-6 שבועות, ב-28 באוקטובר נמסרה לידי ליטא. ביוני 1940 הפכה וילנה לחלק מברית המועצות עם פלישת הסובייטים לליטא וסיפוחה לברית המועצות. ביוני 1941 נכבשה העיר על ידי הצבא הגרמני במסגרת מבצע ברברוסה, ובמהלך שלוש שנות הכיבוש, נרצחו רוב תושבי וילנה היהודים, רבים מהם בפונאר. ביולי 1944 חזר הצבא האדום וכבש את העיר. רבים מתושביה הפולנים נמלטו ורבים אחרים עזבו אותה במהלך סוף שנות ה-40 ושנות ה-50. במקומם הובאו ליטאים מאזורים אחרים בליטא ורוסים מחלקיה האחרים של ברית המועצות.

עם התפרקות ברית המועצות, נשארה וילנה במדינה הליטאית העצמאית שהוקמה בשנת 1991 . הליטאים מהווים רוב של כ-60% מתושבי העיר, כאשר הרוסים והפולנים מהווים כ-40% יחדיו. בעשור השני של המאה ה-21, נהנית העיר משגשוג כלכלי כתוצאה מהצטרפותה של ליטא לאיחוד האירופי. כיום בווילנה, כמו בשאר שטחי ליטא, המטבע בשימוש הוא היורו לאחר שליטא המירה בשנת 2015 את המטבע המקומי שלה ליטאס למטבע האירופאי.

חינוך

כמו בערי בירה רבות בעולם, גם בווילנה נמצאות מספר רב של אוניברסיטאות. הגדולה והוותיקה ביותר היא אוניברסיטת וילנה עם 23,000 סטודנטים. האוניברסיטה הזו היא אחת העתיקות ביותר באירופה ונוסדה בסוף המאה ה-16. המבנים העיקרים שלה נמצאים בעיר העתיקה. האוניברסיטה נוטלת חלק בפרויקטים משותפים עם אונסק"ו ונאט"ו. האוניברסיטה גם מציעה תוכניות רבות לתואר שני באנגלית, כמו גם תוכניות לימוד בשיתוף פעולה עם אוניברסיטאות מכל רחבי אירופה. האוניברסיטה מחולקת כיום ל -14 פקולטות, 5 מכונים, ו-4 מרכזי לימוד ומחקר .

אוניברסיטאות גדולות אחרות בעיר הן אוניברסיטת מיקולס רומריס (19 אלף סטודנטים), האוניברסיטה הטכנית של וילנה (13,500 סטודנטים) והאוניברסיטה הפדגוגית של וילנה (12,500 סטודנטים). כמו כן נמצאים בעיר אקדמיות למוזיקה, תיאטרון ואמנויות.

תיירות

OldVilna
סימטאות העיר העתיקה

מאז עצמאותה מברית המועצות באוגוסט 1991, התפתחה וילנה במהירות והפכה לעיר מערבית לכל דבר.

כערים אחרות מתקופת ימי הביניים, התפתחה וילנה סביב לבניין העירייה. הרחוב הראשי, רחוב פיליס, מחבר את ארמון המושל עם בית העירייה. ממנו מתפצלים רחובות אחרים לשפע בתים עתיקים של עשירי העיר, כנסיות, חנויות ובתי מלאכה.

העיר העתיקה, מרכזה ההיסטורי של וילנה, משתרעת על 3.6 קמ"ר והיא בין הגדולות במזרח אירופה. בה מרוכזים רוב הבניינים בעלי החשיבות ההיסטורית ובהם מגדל גדימינאס וקתדרלת וילנה. העיר הוכרה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו ב-1994, ובשנת 1995 הוצב בה הפסל היחיד בעולם של פרנק זאפה, אשר פוסל בידי קונסטנטינאס בוגדנאס, שהתמחה קודם לכן בפיסול פרוטומות של לנין.

אתרים מרכזיים

  • הארמון הנשיאותי - ראשיתו במאה ה-14. הורחב ושונה במאה ה-18. החל משנת 1997 משמש כמעון הרשמי של נשיא ליטא.
  • אוניברסיטת וילנה - הוקמה בשנת 1579. כיום כוללת מבנים רבים מתקופות שונות.
  • ארמון הדוכסים הגדולים של ליטא - ארמון ששוחזר והוקם מחדש בשנת 2013. שימש כמרכז השלטון במשך מאות שנים של האיחוד הפולני-ליטאי ששלט על שטח עצום במזרח-אירופה.
  • מגדל גדימינאס - נקרא על שמו של מייסד העיר. הוקם במאה ה-15 על גבעה. נשקף ממנו נוף מרהיב של העיר העתיקה.
  • קתדרלת וילנה - בנויה בסגנון ניאו קלאסי. ברוב תקופת השלטון הקומוניסטי הוסבה לשימושים חילוניים.
  • שדרות גדימינאס - שדרה רחבה ובה ממוקמים מוסדות השלטון המרכזי ביניהם הפרלמנט, בניני ממשלה, בית המשפט ומוסדות תרבות שונים.
  • בית הכנסת הכוראלי של וילנה.

כלכלה

Hansabankas-vilnius
אחד מהבנקים בעיר

וילנה היא המרכז המסחרי הגדול ביותר בליטא, ואחד מהמרכזים המסחריים הגדולים ביותר במדינות הבלטיות. על אף שהעיר היא ביתם של רק כ-15% מתושבי ליטא, היא מייצרת בערך כ-35% מהתמ"ג בליטא. בהתבסס על נתונים אלו, התמ"ג לראש בווילנה, על פי שווי כוח הקנייה, הוא כ-$33,100 בשנת 2005, שהוא מעל לממוצע האיחוד האירופי.

וילנה תרמה מעל ל-4.6 מיליארד ליטאס לתקציב הליטאי בשנת 2005, שהם מעל ל-37 אחוזים ממנו. קובנה, העיר השנייה בגודלה במדינה, תרמה לתקציב כ-1.5 מיליארד ליטאס בלבד. וילנה מקבלת חזרה כ-360 מיליון ליטאס מהתקציב, שהם כ-7.7% בלבד ממה שתרמה לו. נבדלות זו גורמת למספר סכסוכים בין העיר לממשלת ליטא מכיוון שווילנה דורשת לקבל החזר גדול יותר עבור ההון אותו תרמה.

בווילנה מתפתחת בשנים האחרונות תעשייה מקומית מתקדמת בתחומי הלייזר וביוטכנולוגיה שחלק ממוצריה מיוצאים למדינות אחרות.

תחבורה

נמל התעופה הבינלאומי של וילנה הנמצא דרומית לעיר הוא הגדול ביותר במדינה ומשרת כ-2.9 מיליון נוסעים בשנה. מערכת התחבורה הציבורית בעיר עצמה מבוססת על מערכת קווים ענפה של אוטובוסים וטרוליבוסים המונעים באמצעות חשמל. על פי מחקר שנערך בשנת 2003 כ-45 אחוז מתושבי העיר משתמשים בתחבורה ציבורית, אחוז גבוה ביחס למדינות אחרות ביבשת אירופה.[1]

תמונות מהעיר

Gediminas Tower in Vilnius

מגדל גדימינאס

VILLINUS OLD TOWN LITHUANIA SEP 2013 (9903941256)

ארמון הדוכסים הגדולים בעיר העתיקה

Vilnius Cathedral (1)

קתדרלת וילנה

Gediminas Avenue in autumn

רחוב מרכזי בעיר בעונת הסתיו

תצלום פנורמי של העיר וילנה (לצפייה הזיזו עם העכבר את סרגל הגלילה בתחתית התמונה)
תצלום פנורמי של העיר וילנה (לצפייה הזיזו עם העכבר את סרגל הגלילה בתחתית התמונה)

יהדות וילנה - "ירושלים דליטא"

יהדות וילנה הייתה אחת הקהילות היהודיות החשובות בעולם, בגלל היותה בתקופות ארוכות מרכז דתי ותרבותי ליהודים שהשפיע גם על יהודים ממקומות אחרים. השפעתה של הקהילה חרגה מעבר לתחומי העיר. הייתה מרכז של תנועת "המתנגדים" שיצאו נגד החסידות, ומצד, שני גם מרכז חשוב של ההשכלה היהודית שביקשה לשלב זהות יהודית עם רעיונות מודרניים, ומאוחר יותר גם מרכז חשוב לתנועת הבונד היהודית סוציאליסטית.

תחילתה של קהילת היהודים בווילנה במאה ה-16, במועד מאוחר יותר מקהילות יהודים בערי ליטא אחרות, שכן תושבי העיר התנגדו למתן זכות ישיבה ליהודים בעיר מחשש לפרנסתם. כתב זכויות שקיבלו תושבי ליטא מהמלך זיגמונט הראשון ב-1527 אסר על ישיבת יהודים בעיר ומסחר היהודים בה.

VilnaSynagogue
בית הכנסת הכוראלי בווילנה, נבנה בשנת 1903
Jewish cemetery vilnius
בית הקברות היהודי של וילנה
Jews street in Vilnius
שלט ברחוב היהודים בווילנה
הרב שמשון איזקסון בנאום ההכתרה בבית הכנסת הגדול בווילנה 1
הרב איזקסון, רבה הנוכחי של הקהילה בנאום הכתרתו בבית הכנסת הגדול בעיר, 2016

עם זאת, תושבי העיר לא יכלו לעצור את הצורך של דוכסי ליטא בבעלי ההון היהודים, במלווים, בסוחרים ובחוכרי המכס. בשנת 1551 התיר המלך זיגמונד-אבגוסט לשני סוחרים יהודים מקרקוב ומשפחותיהם לחכור בווילנה בתי מגורים וחנויות, לעסוק בה במסחר ובהלוואת כספים. היתר זה פתח את הדלת בפני הגירת יהודים נוספים לעיר. באופן זה התלקטו סביבם יהודים נוספים ויסדו את הקהילה.

בשנת 1592 היה כבר בית כנסת אחד בווילנה, והרחוב שלו נקרא "רחוב היהודים". בשנה זו גם התחוללו מהומות עת שהתושבים הנוצרים תקפו את בית הכנסת ואזורי היהודים, תוך גרימת נזקים גדולים.

המלך זיגמונד השלישי, מלך פולין נתן כתב זכויות ליהודים, לפיו הותר ליהודים לשכור ולקנות בתים בעיר, לסחור בה ולייסד מוסדות קהילה כבית עלמין ובית מרחץ. המלך גם אישר את בעלות היהודים על הנכסים שקנו ועל בית הכנסת. בפברואר 1663 קיבלה הקהילה היהודית כתב זכויות שהתיר לה לעסוק בכל ענפי המסחר שאינם מאוגדים בגילדות, אך הגביל את מושבם לאזורים מסוימים.

במחצית הראשונה של המאה ה-17 גדלה הקהילה עד לכ-3,000 איש (מתוך סה"כ 15,000), ברובם משכילים ואמידים שהגיעו מפראג, פרנקפורט ופולין. בשנת 1652 קיבלה הקהילה מעמד של "קהילה ראש בית דין" במסגרת "ועד ליטא". בשנת 1794, בעת המרד הליטאי כנגד רוסיה, השתתפו יהודים מהקהילה בקרבות ונתמכו בתרומות מקהל היהודים בווילנה. לאחר כיבוש העיר בידי הרוסים חל שיפור במצב היהודים בתחומי המסחר.

וילנה הפכה במאה ה-17 למרכז של לימוד תורה. מלומדים רבים נולדו או עברו אליה ובהם: ר' יהושע השל בן יוסף, שבתאי הכהן (הש"ך), ר' משה בן ר' יצחק יהודה לימא ומאוחר יותר במאה ה-18 גם הרב אריה לייב שפירא (17011761), מחבר "נחלת אריאל" ו"מעון אריות" על מסכת סופרים ורבי ברוך כהנא "החריף" וצבי הירש קאידנובר, מחברי "ראש יוסף".

מעל כולם התנשא מאמצע המאה ה-18 הגאון מווילנה, שלו השפעה מכרעת על היהדות עד ימינו אלו. תלמידיו וממשיכיו הרבים הפכו את וילנה למרכז דתי ורוחני יהודי גדול (בעיקר של זרם ה"מתנגדים") עד שכונתה "ירושלים דליטא".

כוחם של ה"מתנגדים" בווילנה היה גדול, ובשנת 1772 הם אף פרסמו איסור ונידוי כלפי קהילת החסידים. עם זאת, ב-1798 אסר השלטון הרוסי על "קהל וילנה" להטיל קנסות ועונשים עליהם. לאחר מאסרו של שניאור זלמן מלאדי, מנהיג החסידים, חל משבר ביחסים בין החסידים למתנגדים, אך ה"קהל" החדש שנבחר ב-1799 כלל נציגים משתי הקבוצות, והחסידים הורשו להקים מסגרות קהילה משל עצמם.

במאה ה-19 החלה מסתמנת וילנה גם כמעוז חשוב של תנועת ההשכלה, וסופרים רבים קבעו בה את מושבם. מגמת ה"רוסיפיקציה" הממשלתית של היהודים רוכזה בווילנה, וב-1847 אף נוסד בה סמינר ממשלתי לרבנים, שהיה בהמשך למרכז פעילות סוציאליסטית יהודית.

בשנת 1881 התחוללו פרעות כנגד היהודים, אך הקצבים היהודים התארגנו להגנה והסגירו את הפורעים למשטרה. בשנת 1897 נמנו בווילנה 63,891 יהודים, כ 42% מתושבי העיר. בשל הצפיפות החלה מתגברת ההגירה מווילנה.

לקראת סוף המאה ה-19 התגברו בווילנה הזרמים הסוציאליסטיים היהודים, ונוסדה בה בשנת 1897 מפלגת הבונד, שווילנה הייתה למרכז פעולתה. גם הציונים קבעו את מרכזם בה, "חובבי ציון" נועדו בה, והמשרד הראשי של הארגון הציוני ברוסיה שכן בה עד 1911. שמריהו לוין נבחר כנציג וילנה ב"דומה" (הפרלמנט) הרוסי והרצל ביקר בה ב-1903 וזכה לקבלת פנים חמה.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה ולאחריה סבלו היהודים בווילנה מהכיבוש הגרמני שחוקק חוקים מגבילים לאוכלוסייה, וכן מהמאבק בין הפולנים לליטאים על השליטה בעיר שגרם למהומות, בהן נהרגו גם 80 יהודים באפריל 1919 על ידי יחידות צבא פולניות. למרות הקשיים, בתקופה שבין שתי מלחמות העולם פרחה וילנה כמרכז תרבותי יהודי ונוסדה בה רשת בתי ספר ששפת הלימוד בהם הייתה עברית, ומכון מחקר לשפת היידיש ותרבותה.

באוקטובר 1939, מעט אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה, פלשה ברית המועצות לווילנה ומסרה אותה לליטא. יהודים רבים הגיעו אליה כפליטים מפולין המחולקת. ביוני 1940 סופחה ליטא כולה לברית המועצות וכתוצאה מכך נסגרו מוסדות ציוניים ויהודיים רבים, תוך הגליה של ציונים, בונדיסטים ויהודים אחרים שלא נשאו חן בעיני הקומוניסטים אל מחנות מעצר בברית המועצות. השלטון הקומוניסטי הגלה גם פולנים רבים למחנות מעצר. בתקופה זאת עדיין הצליחו ארגוני סיוע יהודיים לפעול בליטא כל עוד נמשך זרם הכסף מהמערב[2]. הם ודיפלומטים זרים אף סיעו ליהודים בעלי אשרות מתאימות להגר משם. כך הצליחו אלפי יהודים, בהם תלמידי ישיבת מיר, לברוח מליטא אל המזרח הרחוק.

בספטמבר 1939 ברחה קבוצת חברי קן "השומר הצעיר" בוורשה לוילנה והצטרפה ל"ריכוז וילנה" במתכונת של קיבוץ[3]. לאחר סגירת המוסדות הציוניים והיהודיים התפזר הריכוז וחבריו המשיכו בבריחתם לעומק ברית המועצות.

ב-24 ביוני 1941 לאחר שהחל מבצע ברברוסה כבשו הנאצים את וילנה מידי ברית-המועצות. יותר מכל סבלו מהכיבוש יהודי העיר. יהודי וילנה, מנו באותו זמן כ-80,000 איש. עוד בטרם רוכזו יהודי העיר וסביבתה בגטו וילנה, נרצחו כ 35,000 איש מהם בפונאר הסמוכה לעיר.

בינואר 1942 התאחדו היהודים הנותרים והקימו את "הארגון הפרטיזני המאוחד" (FPO) שפיקדו עליו אבא קובנר, יוסף גלזמן ויצחק ויטנברג על מנת להלחם בגרמנים בגטו. הארגון הצליח להשיג תחמושת, להוציא עיתון מחתרתי ולבצע מעשי חבלה, אך ב-5 ביולי 1943 נתפס ויטנברג על ידי משטרת הגטו היהודית אך שוחרר בפעולה צבאית של חבריו למחתרת והסתתר בגטו. הגרמנים הציבו אולטימטום להסגרתו, פן יחוסל הגטו כולו. ויטנברג הסגיר עצמו ולמחרת נמצא מת בתאו, על פי גרסתה של ציפורה (פייגלה) קופרברג (מילשטיין), הוא בלע כדור ציאניד שנמסר לו עוד בהיותו בגטו, ועל פי גרסה שנייה הוא מת בעינויים בידי אנשי הגסטפו. שאר אנשי הארגון החליטו להימלט ליערות.

הנאצים החלו בחיסול הגטו ב-1 בספטמבר 1943. ראש היודנראט, יעקב גנס, הפציר בהם לעזוב [דרושה הבהרה] ואכן כך היה. 15 ימים לאחר מכן הוא נרצח בידי הגסטפו לאחר שהואשם בסיוע ל-FPO. ה-FPO קרא בגלוי ליהודים להתקומם ולהתנגד לגירוש. באותה עת נותרו כ-12,000 יהודים בגטו. 3,700 יהודים גורשו בתחילת ספטמבר למחנות עבודה באסטוניה וכ-4,000, לסוביבור. ב-15 בחודש הוקף הגטו שוב וב-23 צוו היהודים להתכונן לגירוש האחרון. בסך הכול ניספו כ-100,000 יהודים בגטו וילנה בתקופת השואה.

בית הקברות העתיק שניפעשעק בוילנה. בית קברות זה נהרס בחלק הגדול בשנת 1957 ע"י הסובייטים. הם בנו עליו איצטדיון גדול ויהודי הקהילה הצליחו להוציא שבעה קברים ביניהם קיברו של רבי אליהו קרמר הגר"א ואפרו של גר הצדק וולנטיין פוטוצקי הי"ד שנשרף ע"י האינקוויזיציה בשל המרת דת ונקרא אברהם בן אברהם. לאחר עצמאות ליטא הליטאים השתמשו במקום העולם קונצרטים ובערך משנת 2010 המקום עומד שמם. בשנת 2018 היתה החלטה להקים על השטח מרכז קונגרסים ענק ועקב התערבות יהודים מרחבי אירופה וארה"ב החליטו הרשויות לקבל היתר מרב לחפור במקום. באוקטובר 2019 בהשתדלות יהודי אמריקאי דוב פריד מצאצאי הגר"א ומשפחתו מוילנא נערכה עצרת ענק בשטח שבו היה בית העלמין העתיק ונעשתה פניה לבית המשפט לעצור את התכניות ההרסניות ולשקם את בית הקברות.

לאחר הכיבוש הנאצי שרדו בעיר מעט יהודים. כיום מתגוררים בעיר כמה אלפי יהודים המקיימים בה חיים קהילתיים. בשנת 2016 מונה כרבה של העיר הרב שמשון דניאל איזקסון.[4]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Daiva Griškevičienė & Algirdas Griškevičius (2003) Social and economic analysis of the demand for public transport in Vilnius, Transport, 18:4, 182-188קובץ PDF
  2. ^ דב לוין, תקופה בסוגריים: 1941-1939, המכון ליהדות זמנינו, בית לוחמי הגטאות, הקיבוץ המאוחד, 1989, עמ' 232-214
  3. ^ רשימת חברים בריכוז וילנה, חורף 1939 - 1940
  4. ^ חיים לב, מונו רבנים לוילנה ולליטא, באתר ערוץ 7, 1 בפברואר 2016.
אבא קובנר

אַבָּא קוֹבְנֶר (ביידיש: קאָוונער; 14 במרץ 1918 – 25 בספטמבר 1987) היה משורר עברי, סופר, אמן, חבר מחתרת, מנהיג פרטיזנים ולוחמים מגטו וילנה, מראשי חבורת "הנקם", שניסתה לנקום בנאצים לאחר מלחמת העולם השנייה, קצין התרבות של "חטיבת גבעתי" במלחמת העצמאות וממקימי בית התפוצות.

בבא בתרא

בָּבָא בָּתְרָא הוא החלק השלישי במסכת נזיקין, שהיא המסכת הראשונה בסדר נזיקין שבמשנה.

בארמית "בבא בתרא" פירושו "השער האחרון", ולפניו במסכת נזיקין קיימות בבא קמא - השער הראשון, ובבא מציעא - השער האמצעי. החלוקה הזו היא בבלית, ואילו בארץ ישראל המסכת נחשבה תמיד כמסכת אחת. החלוקה לשלושה חלקים נעשתה באופן טכני - עשרה פרקים בכל מסכת - כאשר מבחינה תוכנית ניתן היה לחלק אחרת את המסכת; כך לדוגמה הפרק האחרון של בבא מציעא עוסק באותו נושא כמו הפרק הראשון של בבא בתרא. התוספתא של המסכת מחולקת גם היא לפנינו ל"בבות", עם אחד עשר פרקים בכל "בבא", כאשר המקבילה לפרק א' של בבא בתרא נמצאת (יחד עם המקבילה לפרק י' של בבא מציעא) בפרק י"א של "בבא מציעא".

בסידור הדפים עם פירושי רשב"ם ותוספות, בדפוס וילנה, יש במסכת 176 דפים, והיא המסכת הארוכה ביותר בש"ס בכמות הדפים (אך לא בכמות המילים, שכן בחלק גדול מדפיה, פירושי הרשב"ם והתוספות ממלאים שטח גדול מהרגיל בש"ס. המסכת הגדולה ביותר בכמות המילים היא מסכת שבת).

בור הריגה

בור הריגה (בגרמנית: Tötung Grube) הוא שיטת רצח המונים, שבוצעה על ידי כוחות גרמניה הנאצית, והייתה שכיחה בעיקר בשלב הראשון של מלחמת העולם השנייה ובשטחי מזרח אירופה, באזורים שנכבשו על ידי הנאצים בשטחי ברית המועצות (שכללו את מזרחה של פולין, המדינות הבלטיות וחלקים מרומניה). בין שאר אתרי בורות הירי ידועים באבי יאר, שבו נרצחו יהודי קייב והסביבה; פונאר, שבו נרצחו יהודי וילנה; והפורט התשיעי בקובנה. בתקופת השואה נרצחו כמיליון וחצי יהודים בשיטה זו.

גטו (מחזה)

גטו הוא מחזה מאת המחזאי הישראלי יהושע סובול. המחזה נכתב בשנת 1983 וזכה להצלחה בינלאומית. הוא תורגם לעשרים שפות, הוצג בתיאטראות המובילים בעשרים וארבע מדינות וזכה לביקורות משבחות ובשלל פרסים.

"גטו" הוא המחזה הראשון בטרילוגיית "טריפטיך הגטו", שנכתבה על ידי סובול ומתרחשת כולה בגטו וילנה. שני המחזות הנוספים בטרילוגיה הם "אדם" ו"במרתף".

בישראל הועלה המחזה שלוש פעמים בתיאטראות גדולים: פעמיים בתיאטרון חיפה ופעם אחת בתיאטרון הקאמרי.

פעם נוספת הועלה מחזה זה בשנת 2015 על ידי ״המרכז לאומנויות הבמה״, קבוצת תיאטרון לנוער באזור הקריות.

גטו וילנה

גטו וילנה היה גטו גדול בווילנה שבליטא שהוקם על ידי הנאצים.

דפוס ראם

דפוס ראָם (בכתיב יידי; נהגה "רוֹם"; בכתב לטיני: Romm), המוכר יותר בשם דפוס והוצאת האלמנה והאחים ראָם (לפעמים גם סתם דפוס וילנה, וגם בכתיב וילנא, ווילנא או ווילנה), היה בית דפוס יהודי והוצאת ספרים שפעלו בווילנה מסוף המאה ה-18 עד תחילת המאה ה-20. הדפוס מפורסם בעיקר בזכות מהדורת התלמוד הבבלי שהוציא לאור בשנים תר"ם–תרמ"ו (1880–1886), המשמשת יסוד לכל הדפסות התלמוד הבבלי עד היום.

הגאון מווילנה

רבי אליהו בן שלמה זלמן (ט"ו בניסן ה'ת"פ, 23 באפריל 1720 – י"ט בתשרי ה'תקנ"ח, 9 באוקטובר 1797), שנודע בכינויים: הגאון מווילנה (ביידיש: דער וילנער גאון), הגאון החסיד ואף בפשטות - הגאון, או בראשי תיבות: הַגְּרָ"א (הגאון רבנו אליהו), היה פוסק, מקובל ואיש אשכולות, שבלט במעמדו החריג בתקופת האחרונים כסמכות רבנית עליונה. הגר"א היה גדול במקרא, בתלמוד ובקבלה, פוסק מקורי ומרכזי, ובקיא במדעים. אגדות רבות נכרכו בשמו. הוא היה ידוע בהתמדתו הבלתי רגילה.

הגר"א סירב לשמש במשרת רבנות בווילנה או בכל מקום אחר, כנראה בשל רצונו לא להיבטל מלימוד תורה. הוא היה מהמנהיגים האידאולוגיים של ההתנגדות לחסידות במזרח אירופה.

חיים עוזר גרודזנסקי

הרב חיים עוזר גרודזנסקי (ט' באלול תרכ"ג, 24 באוגוסט 1863 - ה' באב ת"ש, 9 באוגוסט 1940) היה מגדולי התורה בליטא בתקופה שקדמה לשואה, פוסק בולט בתקופתו, ונשיא מועצת גדולי התורה. השפיע רבות על דמותה של היהדות החרדית הליטאית.

טבח פונאר

טבח פונאר (Ponary massacre) היה רצח המוני של עד 100,000 אנשים על ידי אנשי האס דה ואנשי האס אס הגרמנים ומשתפי פעולה ליטאים במהלך מלחמת העולם השנייה והשואה באזור הכיבוש הנאצי "נציבות הרייך אוסטלנד". הרציחות החלו לאחר תחילת מבצע ברברוסה, ונערכו בין יולי 1941 לאוגוסט 1944 בקרבת תחנת הרכבת בפונאר, אשר כיום הוא פרוור של העיר וילנה בירת ליטא. כ-70,000 יהודים נרצחו בפונאר, ולצדם עד 20,000 פולנים ו-8,000 שבויי מלחמה סובייטים, שרובם הובאו לשם מווילנה.במלחמת העולם השנייה והשואה, הפכו ליטא והמדינות הבלטיות למקומות הראשונים מחוץ לפולין הכבושה שבהם החלו הנאצים לרצוח יהודים כחלק מהפתרון הסופי. מתוך 70,000 היהודים שחיו בווילנה רק 7,000 (או 10%) שרדו את השואה. מספר התושבים נכון ליוני 1941 היה 80,000 יהודים, או כמחצית מאוכלוסיית העיר. לפי אנציקלופדיית השואה מעל לשני שלישים מהם, או לפחות 50,000 יהודים, נרצחו לפני סוף 1941.

יהדות ליטא

יהדות ליטא מנתה את הקהילות היהודיות שהתקיימו בכלל המרחב הליטאי למן ראשיתן במאה ה-12, ומתייחסת במובן הרחב ביותר לכל היהודים שמוצאם מאותן קהילות, ובמובן המצומצם ביותר לאלו המתגוררים במדינת ליטא המודרנית. יהדות ליטא פרחה ושגשגה למן המאה ה-16, פיתחה מסורות מקומיות עשירות ואף השיגה מעמד עצמאי בנפרד מוועד ארבע ארצות. במאות ה-18 וה-19 הפכה למוקד של ההתנגדות לחסידות ושל ריכוז הישיבות הגדול בתבל, ובמקביל מילאה תפקיד חשוב בהתפתחות התנועות היהודיות המודרניות. כמעט כל הקהילה נרצחה בשואה, ובמדינה שרדו רק מעט יהודים.

יורוקאפ (יול"ב)

יורוקאפ (באנגלית: EuroCup Basketball), או בשמו הקודם גביע יול"ב, הוא טורניר כדורסל אירופי, המנוהל על ידי חברת יורוליג בסקטבול אשר הוקם בשנת 2002. הטורניר נחשב כשני בחשיבותו באירופה אחרי היורוליג.

ליטא

רפובליקת ליטא (בליטאית: Lietuvos Respublika) היא רפובליקה בצפון אירופה. ליטא גובלת בלטביה, בלארוס, פולין ורוסיה (קלינינגרד). היא ידועה כאחת המדינות הבלטיות, יחד עם אסטוניה ולטביה. בשנת 2004 הצטרפה ליטא לברית נאט"ו ולאיחוד האירופי. ליטא היא המדינה הבלטית הראשונה מבין מדינות ברית המועצות לשעבר, שהפכה למדינה עצמאית ב-11 במרץ 1990 (שנה לפני התפרקות ברית המועצות).

מחוזות ליטא

מבחינה אדמיניסטרטיבית מחולקת ליטא לעשרה מחוזות (apskritis, אפסקריטיס). המחוזות נקראים על שם בירת המחוז. כל מחוז מחולק למספר נפות.

מבחינה כלכלית יש הבדלים ניכרים בין המחוזות השונים של ליטא. מחוז וילנה הוא המחוז העשיר ביותר בו נרשם בשנת 2005 תל"ג לנפש של מעל 7,500 אירו, והשקעות זרות של 3,395 אירו לנפש. אחרי מחוז וילנה ניצבים מחוז קלייפדה, הודות לנמל הנמצא בו ומחוז קובנה הודות לעיר קובנה הנמצאת בו. שאר המחוזות הם בעלי תל"ג לנפש נמוך בהרבה מהממוצע בליטא, מחוז טאורגה הוא העני ביותר עם תל"ג לנפש של כ-2,900 אירו.

מסכת גיטין

מַסֶּכֶת גִּטִּין היא המסכת השישית בסדר נשים, שהוא הסדר השלישי במשנה, ויש בה תשעה פרקים.

המסכת עוסקת בעיקר באופן שבו נעשים הגרושין. ביהדות, גירושין מתבצעים כאשר איש נותן לאשתו שטר (המכונה "ספר כריתות" בלשון המקרא, או "גט" בלשון חכמים), שבו משחרר אותה מן הנישואים. כתיבת הגט ומסירתו הם חלק ממעשה הגירושין, ועל כן עוסקת המסכת גם בפרטים אלו.

המסכת כוללת גם כפרק וחצי (סוף הפרק הרביעי וכל הפרק החמישי) העוסקים בענייני "תיקון העולם" - גזרות ותקנות שמטרתן מניעת מכשולים ותקלות.

קבוצת אגדתות מפורסמת בגמרא שעל המסכת מכונה בשם "אגדות החורבן" ומספרת את סיפור חורבנם של ירושלים ובית המקדש.

בדפוס וילנה לתלמוד בבלי למסכת זו יש 89 דפים.

מסכת פסחים

מַסֶּכֶת פְּסָחִים היא המסכת השלישית בסדר מועד, במשנה ובתלמוד. במסכת זו עשרה פרקים העוסקים בפרטי ההלכות של חג הפסח. בתלמוד בבלי יש למסכת זו 120 דפים בדפוס וילנה.

שלושת הפרקים הראשונים עוסקים בפרטי הדינים של איסור החמץ בפסח, הפרק הרביעי עוסק באיסור מלאכה בערב פסח, הפרקים ה' עד ט' עוסקים בענייני קרבן הפסח והפרק העשירי עוסק בפרטי הדינים של ה"סדר" בליל הפסח.

קובנה

קוֹבְנָה (ליטאית: Kaunas ומבוטא קאונס, להאזנה (מידע • עזרה)) היא העיר השנייה בגודלה בליטא. שוכנת במפגש הנהרות ניימן ונֶריס ונוסדה בשנת 1030. שוכנת במרחק של כמאה קילומטרים מעיר הבירה וילנה.

בין השנים 1939-1920 הייתה קובנה בירתה הזמנית של ליטא שנכבשה על ידי הצבא הסובייטי בשנת 1940 ועל ידי הצבא הנאצי בשנת 1941. לאחר מלחמת העולם השנייה הייתה העיר חלק מרפובליקת ליטא בתוך ברית המועצות. לאחר העצמאות המחודשת של ליטא בשנת 1991 העיר קובנה הייתה לעיר השנייה בחשיבותה במדינה.

ריטאס וילנה

לייטובוס ריטאס וילנה הוא מועדון כדורסל ליטאי מעיר הבירה וילנה, המתמודד בליגת העל הליטאית, ליגת VTB וביורוקאפ.

ש"ס וילנא

ש"ס וילנא הוא הגרסה הנפוצה ביותר של התלמוד הבבלי, והיא נוצרה בדפוס האלמנה והאחים ראם (נהגה "רוֹם") שבעיר וילנה בשנים תר"ם–ה'תרמ"ו (1880–1886).

הדפסת המהדורה ארכה כשש שנים, החל בכרך של מסכת ברכות, שפורסם בי"ח באייר תר"ם, ועד הכרך של מסכת נידה, שיצא לאור בי"ג בניסן תרמ"ו.

באחרית הדבר שבסוף הכרך האחרון כתב מנהל בית הדפוס, שמואל שרגא פייגנזון ('שפ"ן הסופר'), כי נוסח הש"ס גובש בעזרת חשיפת מקורות שכמעט שאבדו ועל פי כתבי יד שונים של התלמוד. הפרשנים שמופיעים לצד טקסט הגמרא גם הם הועתקו מכתבי יד ונעשתה עבודת בדיקת הנוסח. על העבודה הופקדו יותר ממאה דפסים וארבעה עשר מגיהים. בדיקת נוסח הדפוס עצמו מראה שבאחרית דבר זו יש לא מעט גוזמאות ואי דיוקים.[דרושה הבהרה]שער המסכתות הנפוץ, שבו רשימת מאה הפירושים שנלווים לתלמוד, הופיע בתחילה רק בפתח הכרך האחרון, ובהדפסות מאוחרות יותר התווסף לכל כרכי התלמוד. גם מיקומן של הלכות הרי"ף השתנה: במהדורות הראשונות הודפס החיבור בכרכים נפרדים, שיצאו לאור במקביל לכרכי מסכתות הגמרא, ורק בשכפולים המאוחרים אוחדו הגמרא והרי"ף בכרך אחד.

שמואל יוסף פין

שמואל יוסף פִין (מכונה רש"י פין או רשי"פ; פֿין; בכתב לטיני: Samuel Joseph Fuenn (Fünn)‎; ט"ו בתשרי ה'תקע"ט, ספטמבר 1818 - י"ב בטבת ה'תרנ"א, 23 בדצמבר 1890) היה סופר וחוקר עברי, איש תנועת ההשכלה ומראשי הקהילה היהודית בווילנה. עורך כתב העת "הכרמל" ומחבר "האוצר", "קריה נאמנה" ו"שפה לנאמנים". בשנותיו האחרונות מראשי "חובבי ציון" בליטא.

דגל האיחוד האירופי
בירות מדינות האיחוד האירופי
אוסטריה: וינהאיטליה: רומאאירלנד: דבליןאסטוניה: טאליןבולגריה: סופיהבלגיה: בריסלגרמניה: ברליןדנמרק: קופנהגןהולנד: אמסטרדםהונגריה: בודפשטהממלכה המאוחדת: לונדוןיוון: אתונהלוקסמבורג: לוקסמבורגלטביה: ריגהליטא: וילנהמלטה: ולטהסלובניה: ליובליאנהסלובקיה: ברטיסלאבהספרד: מדרידפולין: ורשהפורטוגל: ליסבוןפינלנד: הלסינקיצ'כיה: פראגצרפת: פריזקפריסין: ניקוסיהרומניה: בוקרשטשוודיה: סטוקהולם
ערי ליטא
בירות מחוזות ליטא
אוטנהאליטאוילנהטאורגהטלזמריאמפולהפוניבז'קובנהקלייפדהשאולאי
ליטא
בירות מחוזות משנה של ליטא אוקמרגהאיגנלינהאלקטריניאניקשטבירז'בירשטונאסגרגז'דאידרוסקינינקאיוילקובישקויסגינסוריאנהזרסאיטרקאייאנובהיורבורגינישוקלזדיימולייטימז'ייקינואויואי אקמנה • נידה • פאגיגי • פאקרואוייס • פלאנגהפלונגהפסווליספרינאיקדאיניאיקופישוקקזלו רודהקישיאדוריסקלווריהקרטינגהראסיינירדווילישקיסרוקישקיס • ריטובה • שאקישווינציאןשיילצ'נינקישילוטהשיללהשירווינטוסשקוד
שאר ערי ליטא אובלאיאוז'וונטס • אז'רליס • איישישוקאקמנהאריוגלהבלטויי ווקה • גלגאודישקיס • גריגישקיסגרליאבהדאוגאידוסיאטדוקשטיובלנינקס • וייביס • וייסיאיוילקיוירבאליס • ונטה • וקשנה • ורניאי • זאגרז'ייז'מריאיטרשקון • יונישקליס • יז'נאס • לינקובה • לנטבאריסנמנצ'ין • סדה • סובצ'יס • סימנהסלנט • סמלינינקאי • פבראדהפנדליס • פנמוני • פרייקולה • ציטוביאןקודירקוס נאומייסטיסקוורסקסקורשןקיבארט • רודישקס • רמיגלה • שדובהשוויינצ'יונליאישקודוויל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.