ויליאם הרשל

סר פרדריק ויליאם הרשלאנגלית: Sir William Herschel;‏ 15 בנובמבר 173825 באוגוסט 1822) היה אסטרונום ומלחין בריטי שנולד בגרמניה, והתפרסם הודות לגילוי כוכב הלכת אורנוס. הוא גילה גם את הקרינה התת-אדומה ותגליות רבות נוספות באסטרונומיה. אביו של ג'ון הרשל.

ויליאם הרשל
William Herschel
William Herschel01
ענף מדעי אסטרונומיה.
מדינה גרמניה, אנגליה
תרומות עיקריות
גילוי ירחי שבתאי ואורנוס, גילוי אורנוס, גילוי קרינה תת-אדומה.

ביוגרפיה

ויליאם הרשל נולד כפרידריך וילהלם הרשל בהנובר שבגרמניה, והיה אחד מעשרת בניו (מהם ארבעה מתו בגיל צעיר מאוד) של אייזק הרשל (1767-1707), נגן בסון בתזמורת הצבאית של הנובר. הוריו היו נוצרים לותרנים. ייתכן מאוד שאבותיו של אייזק היו יהודים שהמירו את דתם לנצרות בסביבות המאה ה-17.[1] למרות מוצאה הגרמני-לותרני, שם משפחתה של אשתו, מוריצן, היה חלופה נפוצה באותו זמן ל'בן משה' בקרב יהודים מתבוללים. בשנת 1755 נשלח לאנגליה גדוד המשמר ההנוברי, שבו שירתו ויליאם וג'ייקוב אחיו. בזמן זה, ממלכת הנובר וממלכת אנגליה היו מאוחדות תחת שלטונו של ג'ורג' השני. הרשל למד אנגלית במהירות ובגיל 19 שינה את שמו לפרדריק ויליאם הרשל.

הרשל הפך למורה למוזיקה ולמוביל הרכב מצליח. הוא ניגן בכינור ובאבוב ומאוחר יותר בעוגב. הוא חיבר יצירות מוזיקליות רבות, כולל 24 סימפוניות, וקונצ'רטות רבות, וכן מוזיקת כנסייה. רוב המוזיקה שלו נשכחה כיום. לאחר שהיה מוביל הרכב בניוקאסל, לידס, והליפקס, הוא היה לנגן העוגב בקפלה המתומנת בבאת', בה הוא גם היה המנהל של הקונצרטים הפומביים. בתקופה זו הגיעה אחותו קרוליין לאנגליה, לגור עמו ברחוב ניו קינג. גם אחיו ג'ייקוב (1792-1734), אלכסנדר ודיטריך הופיעו כמוזיקאים בבאת'.

התעניינותו של הרשל באסטרונומיה גברה לאחר שנת 1773. הוא בנה מספר טלסקופים והכיר את נויל מקסליין. הוא ערך תצפית על הירח, מדד את גובהם של הרי הירח וגם עבד על קטלוג של כוכבים כפולים.

Herschel 40 foot
טלסקופ 40 הרגל במצפה הכוכבים של סר ויליאם הרשל

נקודת המפנה בחייו התרחשה בזמן שגר בבאת', ב־13 במרץ 1781, כשגילה את אורנוס אותו זיהה כשביט. הרשל התפרסם בעקבות הגילוי, שאיפשר לו להפוך לאסטרונום במשרה מלאה. הוא כינה את כוכב הלכת החדש בשם גאורגיאם סידאס, על שמו של המלך ג'ורג' השלישי אולם שם זה לא נקלט. באותה שנה הוא קיבל את מדליית קופלי ונבחר לחברות בחברה המלכותית. ב־1782 נבחר לאסטרונום המלכותי של המלך ג'ורג', ועבר יחד עם אחותו לדת' [Datchet] ב־1 באוגוסט 1782. במקביל המשיך בעבודתו כמייצר טלסקופים, אותם מכר לאסטרונומים אחרים. בשנת 1783 גילה גלקסיה NGC 157 .

ב־1783 נתן לאחותו, קרוליין לוצרטיה, טלסקופ והיא החלה לעשות בו תצפיות, בעיקר על כוכבי שביט. במקביל שימשה קרוליין כעוזרת שלו בזמן התצפיות. ביוני 1785, כתוצאה מבעיות לחות, הוא וקרוליין עברו לגור בקלי הול באולד וינדסור. ב־3 באפריל 1786 עברו לבית חדש בדרך וינדסור בסלות', בית אשר נהרס ב־1963 על מנת לפנות מקום לבית משרדים גדול.

ב־7 במאי 1788 התחתן ויליאם עם האלמנה מרי פיט בכנסייה על-שם הקדוש לרונסס באפטון שליד סלות'. אחותו קרוליין עברה לדירה אחרת אולם המשיכה לעבוד כעוזרתו.

במהלך הקריירה בנה הרשל יותר מארבע מאות טלסקופים. הגדול והמפורסם מביניהם היה טלסקופ מחזיר אור עם מוקד אופטי באורך 12 מטר ומפתח של 126 ס"מ. ב־28 באוגוסט, הלילה הראשון בו השתמש בטלסקופ זה, גילה ירח חדש של שבתאי ולאחר חודש גילה אחד נוסף. אולם הטלסקופ הגדול התגלה כמגושם מאוד, ולכן ביצע הרשל את רוב תצפיותיו עם טלסקופ קטן יותר, בעל מוקד אופטי של 6.1 מטר.

לוויליאם ומרי נולד ילד אחד, ג'ון, ב־7 במרץ 1792. ב־1816 הוכתר כאביר על ידי יורש העצר, לימים המלך ג'ורג הרביעי. ב־1820 סייע להקמתה של החברה האסטרונמית של לונדון (שקיבלה ב־1830 אישור מלכותי ושינתה את שמה לחברה האסטרונומית המלכותית).

ב־25 באוגוסט 1822 מת הרשל בביתו ונקבר בסמוך לכנסייה על-שם הקדוש לרונסס באפטון.

בנו ג'ון הפך גם הוא לאסטרונום. אחד מאחיו, אלכסנדר, עבר גם הוא לבריטניה אולם לא היה מדען.

ביתו בבאת', שממנו צפה לראשונה באורנוס, הוא כיום מוזיאון לזכרו.

תגליות אסטרונומיות אחרות

בשלב מאוחר בקריירה גילה הרשל שני ירחים של שבתאי – מימס ואנסלדוס, כמו גם ירח אחד של אורנוס – אוברון. שמותיהם של ירחי אורנוס לא ניתנו על ידי ויליאם אלא לאחר מותו על ידי בנו ג'ון ב־1847 וב־1852 בהתאמה.

בנוסף עבד על יצירת קטלוגים מקיפים של ערפיליות וצבירי כוכבים ששימשו את בנו, ג'ון, ביצירת הקטלוג הכללי של ערפיליות וצבירי כוכבים. במקביל עסק בנושא הכוכבים הכפולים והיה הראשון שגילה כי הם אינם רק נצפים ביחד אלא עשויים להוות מערכת כוכבים אחת.

ב־1800 גילה את הקרינה התת-אדומה. הוא גילה אותה על ידי העברת אור שמש דרך מנסרה והחזקת מד-חום ליד הקצה האדום של הספקטרום הנראה. מד החום הראה עלייה בטמפרטורה, וזה הביא אותו למסקנה כי חייבת להיות קרינה בלתי נראית שגורמת לכך.

מחקירת התנועה המדומה של הכוכבים הוא היה הראשון שהבין שמערכות הכוכבים נעות דרך המרחב והראשון שמצא את כיוון התנועה. הוא גילה גם את המבנה של שביל החלב והסיק כי הוא בצורת דיסק.

הרשל הוא שטבע את המונח "אסטרואיד" (הלחם המילים היווניות – אסטרו=כוכב + איד=צורה). ב־1802 (זמן קצר לאחר שהיינריך ויליאם מתאוס אלברוס גילה את האסטרואיד השני, 2 פאלאס ב־28 במרץ של אותה שנה) תיאר הרשל את כוכבי הלכת הגזיים כמרכזה של מערכת שמש קטנה. הוא הסיק כי לכל כוכבי הלכת הגזיים יש טבעות וזאת על ידי השוואה.

למרות תגליותיו המרובות, לא נמנע ויליאם מהשערות פרועות. במיוחד האמין בכך שיש כוכבים רבים מאוכלסים, כולל השמש. הוא האמין שהשמש מכוסה במעטה עננים אטום המגן על התושבים המשונים שם מפני האטמוספירה החמה.

הנצחה

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Lubbock, Constance Ann (1933). The Herschel Chronicle: The Life-story of William Herschel and His Sister, Caroline Herschel. CUP Archive. עמ' 1–.
13 במרץ

13 במרץ הוא היום ה-72 בשנה (73 בשנה מעוברת), בשבוע ה-11 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 293 ימים.

15 בנובמבר

15 בנובמבר הוא היום ה-319 בשנה, (320 בשנה מעוברת), בשבוע ה-47 בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 46 ימים.

1822 במדע

ערך מורחב – 1822

25 באוגוסט

25 באוגוסט הוא היום ה-237 בשנה בלוח הגרגוריאני (238 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 128 ימים.

אוברון (ירח)

אוברון (אנגלית: Oberon) הוא הירח הקיצוני ביותר מבין ירחיו הגדולים של אורנוס. הוא נתגלה ב-11 בינואר 1787 על ידי ויליאם הרשל.

השם "אוברון", ושמות ארבעת ירחי אורנוס האחרים שהיו ידועים בזמנו של הרשל, הוצע על ידי בנו של הרשל, ג'ון הרשל, לפי בקשתו של ויליאם לאסל שגילה שנה קודם לכן את הירחים אריאל ואומבריאל. לאסל נהג להמשיך את שיטתו של הרשל מ-1847 במתן שמות שנתן לירחים שגילה, ולפיה ניתנו השמות לשבעת ירחי שבתאי שהיו ידועים אז, וגם השם "היפריון" לירח השמיני של שבתאי, אותו גילה.

כל ירחי אורנוס קרויים על שם דמויות ספרותיות של ויליאם שייקספיר או אלכסנדר פופ. אוברון קרוי על שמו של מלך הפיות במחזה "חלום ליל קיץ".

אורנוס

אורנוס (בלועזית: Uranus ; השם העברי: אורון) הוא כוכב הלכת השביעי במרחקו מן השמש והוא מצוי במרחק ממוצע של 19.1914 יחידות אסטרונומיות ממנה. אורנוס נמנה עם ארבעת ענקי הגזים והוא מסווג בתת-הקטגוריה ענק קרח. הוא מורכב בעיקר ממימן והליום ובמרכזו ישנה ליבה מותכת של ברזל וסיליקטים המוקפת בשכבה עבה של קרח, מתאן ואמוניה. מעבר לשכבות המוצקות משתרעת האטמוספירה העבה המורכבת מימן והליום.

אנקלדוס

אֶנקֶלַדוּס (לעיתים נקרא אנסלדוס לפי אופן ההגייה הלועזי) הוא הירח השישי בגודלו של שבתאי. זהו הגוף הרביעי במערכת השמש שבו נתגלו פעילויות געשיות, אחרי כדור הארץ, הירח איו של צדק והירח טריטון של נפטון. הוא נקרא על שם אנקלדוס, אחד הגיגאנטים מן המיתולוגיה היוונית. הירח נתגלה ב-1789 על ידי ויליאם הרשל.

החללית קאסיני טסה בסמוך לאנקלדוס לראשונה ב-17 בפברואר 2005 ואף ביצעה טיסות קרובות יותר ב-9 במרץ 2005. ב-9 באוקטובר 2008 ביצעה מספר צילומים של ירח זה.

ג'ון הרשל

סר ג'וֹן פְרֶדרִיק וִילְיַאם הֶרְשֶל, הברונט הראשון (באנגלית: Sir John Frederick William Herschel, 1st Baronet‏), KH‏‏ (7 במרץ 1792 – 11 במאי 1871) היה איש אשכולות אנגלי: מתמטיקאי, אסטרונום, כימאי ומחלוצי הצילום. הרשל היה בנו היחיד של האסטרונום ויליאם הרשל ובעצמו אב ל-12 ילדים.

הרשל הנהיג את השימוש ביום היוליאני באסטרונומיה, נתן שם לשבעה מהירחים של כוכב הלכת שבתאי ולארבעה מהירחים של אורנוס, הרים תרומות חשובות להתפתחות הצילום, וחקר את תופעת עיוורון הצבעים ואת ההשפעה הכימית של קרינת על-סגול.

גלקסיות אנטנה

גלקסיות אנטנה או גלקסיית אנטנה (הקרויות גם: NGC 4038/NGC 4039) הן זוג גלקסיות מתנגשות בקבוצת הכוכבים עורב. הגלקסיות התגלו בשנת 1785 על ידי ויליאם הרשל, שמן, "אנטנה", מקורו בצורתן, כמחושים (אנטנות) של חרק. בעוד שבעבר סברו כי מרחקן של גלקסיות אלה מגלקסיית שביל החלב הוא 65 מיליון שנות אור, כיום סבורים כי המרחק הוא 45 מיליון שנות אור בלבד. גלקסיות אנטנה נמצאות במרחק זוויתי של כ-3.5 מעלות ממערב-דרום מערב לכוכב ג'יינה (γ בעורב) וכ-4.2 מעלות מצפון-מערב לכוכב מינקר (ε בעורב). מעריכים כי התנגשות שתי הגלקסיות החלה לפני כ-900 מיליון שנים.

בגלקסיות נצפו שתי סופרנובות: SN 2004GT ו-SN 2007sr.

גלקסיית העין השחורה

גלקסיית העין השחורה (נקראת גם M64 מ-Messier 64 וכן NGC 4826) היא גלקסיה ספירלית בקבוצת הכוכבים שערות ברניקי, שהתגלתה בכמה מקרים, על ידי שלושה אנשים שונים בנפרד. אדוארד פייגוט גילה אותה ב-23 במרץ 1779, יוהאן אלרט בודה גילה אותה ב-4 באפריל באותה שנה, מבלי שידע על גילויה חודש אחד קודם לכן, ושארל מסיה גילה אותה אחרי שנה ב-1 במרץ 1780 והוסיף אותה לקטלוג מסיה כמספר 64. הגילוי הראשון לא זכה לתשומת לב רבה ורק באפריל 2002 גילה ביירן ג'ונס מחדש את ממצאיו של פייגוט. המאפיין של האבק בצידה החיצוני התגלה כבר במאה ה-18, כש-M64 נצפתה פעמיים, ב-1785 וב-1789 על ידי ויליאם הרשל, שהשווה אותה כבר אז ל"עין שחורה".

חגורת האסטרואידים

חגורת האסטרואידים (באנגלית: Asteroid Belt) היא אזור במערכת השמש הפנימית שאינה כוללת גופים טרנס-נפטוניים, שבו מצויים כ-95% מהאסטרואידים במערכת השמש, שהם עצמים קטנים ומוצקים הסובבים את השמש. היא משתרעת בין מסלולו של מאדים לבין מסלולו של צדק ובמרחק של כ־350 עד 500 מיליון קילומטר מהשמש או 2.33 יחידות אסטרונומיות עד 3.33 יחידות אסטרונומיות מהשמש. במובן הרחב יותר בין כוכבי הלכת הסלעיים (כוכב חמה, נוגה, כדור הארץ, מאדים) לבין כוכבי הלכת הגזיים (צדק, שבתאי, אורנוס ונפטון).

מספרם המדויק של האסטרואידים באזור זה איננו ידוע, אך נתגלו למעלה מ־468,000 עצמים. בשל גודלה העצום של החגורה, המרחק בין האסטרואידים השונים גדול מאוד. גודלם של האסטרואידים באזור זה נע בין גודלו של כדור טניס לבין גודל של מאות קילומטרים. עם זאת, רק לכ־200 אסטרואידים קוטר העולה על 100 ק"מ. לרוב האסטרואידים צורה אמורפית ולא כדורית.

האסטרואיד הגדול ביותר בחגורה הוא קרס, קוטרו כ־975 ק"מ, הוא בעל צורה כמעט־כדורית, והחל משנת 2006 הוא מוגדר ככוכב לכת ננסי. רוב האסטרואידים קטנים במידה משמעותית מקרס (וסטה, האסטרואיד השני בגודלו, קטן ממנו כמעט פי שניים). ארבעת האסטרואידים הגדולים קרס, וסטה, פאלאס והיגיאה אחראים למחצית מהמאסה בחגורה המרכזית. האסטרואידים עשויים מסלעים וממתכות - מכל האסטרואידים שנבדקו, 92.8% עשויים מסלע, ו־5.7% עשויים מתערובת של ברזל וניקל.

בניגוד לעצמים קרובי ארץ, אסטרואידים הנמצאים בחגורת האסטרואידים אינם מסכנים את כדור הארץ.

טיטניה (ירח)

טיטניה הוא הירח הגדול ביותר של אורנוס. טיטניה נתגלה על ידי ויליאם הרשל ב-11 בינואר 1787.

מקור השם "טיטניה", כיתר שמות ירחי אורנוס, הוא במחזות שייקספיר ואלכסנדר פופ. טיטניה היא מלכת הפיות במחזה "חלום ליל קיץ".ישנו גם אסטרואיד הנקרא 593 טיטניה.

ירחי שבתאי

ירחי שבתאי כוללים את ירחי כוכב הלכת שבתאי. מספר הירחים המדויק של שבתאי קשה לקביעה. מבחינה טכנית, כל גוש קרח בטבעות שבתאי יכול להיחשב כירח, ונקודת ההכרעה בין ירח לבין גוש קרח גדול אינה מדויקת ומסיבה זו ירחים רבים התגלו רק בשנים האחרונות. עד 2019 זוהו בוודאות 82 ירחים, מתוכם ל־53 יש שמות, וזהו כוכב הלכת בעל המספר הגדול ביותר של ירחים שהתגלו רבים מהירחים הם בעלי קוטר של כ־2–3 קילומטר. אולם, שבעה מירחי שבתאי הם מאסיבים עד כדי המצאות בשיווי משקל הידרוסטטי. אם ירחים אלו היו מסתובבים סביב השמש במקום סביב שבתאי הם היו מקבלים מעמד של כוכב לכת ננסי. שבעה אלו הם טיטאן, ריאה, אפימתאוס, דיוני, טתיס, אנקלדוס ומימס.

טיטאן - ירחו הגדול ביותר של שבתאי. לטיטאן אטמוספירה סמיכה המכילה בעיקר מתאן וחנקן. גובהה 400 ק"מ וצבעה אינו אחיד. מעל 230 ק"מ מעל פני הקרקע ועד לאטמוספירה עצמה ישנה שכבת אובך המפזרת את קרני השמש ומשווה לה מראה כחול, אך מתחת לגובה זה צבעה כתום וזה מה שמקנה לירח זה את צבעו. טיטאן הוא הירח הראשון שנצפה בטלסקופ והתגלה על ידי כריסטיאן הויגנס בשנת 1655. טיטאן משלים הקפה אחת סביב שבתאי אחת ל־15.96 יום.רִיאה - הירח השני בגודלו והבולט ביותר מבין שבעת הירחים, לאחר טיטאן. הקרח הוא מרכיבו העיקרי. ירח זה התגלה על ידי קאסיני בשנת 1672 והיה הירח האחרון של שבתאי שנתגלה על ידיו למרות בהירותו הרבה. ריאה משלים הקפה סביב שבתאי אחת ל־4.518 ימים. ריאה הוא הירח היחיד במערכת השמש שיש סביבו טבעות.יאפטוס - הירח השלישי בגודלו מבין ירחי שבתאי, התגלה על ידי ג'ובאני קאסיני בשנת 1671. יאפטוס הוא אחד מהירחים הקרובים ביותר לשבתאי ומורכב ברובו מקרח. בדומה לירח זה ישנו ירח נוסף בעל מסלול זהה שהתגלה על ידי אדווין דולפס הנקרא "יאנוס". יאפטוס משלים הקפה סביב שבתאי אחת ל־79.3215 ימים.דיוני - הירח הרביעי בגודלו מבין ירחי שבתאי ומורכב ברובו מקרח. דיוני משלים הקפה סביב שבתאי אחת ל־2.737 ימים. בדומה לריאה גם ירח זה התגלה על ידי קאסיני לאחר כמעט 30 שנה. במסלול זהה לזה של דיוני ישנו ירח זעיר, הלנה.טתיס - ירח זה נמנה בין הגדולים בירחי שבתאי ומשלים הקפה סביב שבתאי אחת ל־1.88 יום. ירח זה נתגלה בשנת 1684 על ידי קאסיני בדומה לדיוני ומורכב ברובו מקרח.אנקלדוס - הירח הכדורי הקטן ביותר מבין ירחי שבתאי שנתגלה על ידי ויליאם הרשל. גם הוא מורכב ברובו מקרח אך יש המאמינים שפני הקרקע הם קרום דק של קרח שמתחתיו יש מים נוזליים. ירח זה משלים הקפה סביב שבתאי אחת ל־32.52 שעות. האטמוספירה בירח זה היא אשליה של נוכחות אטמוספירית כיוון שמפאת גודלו הקטן אין זה אפשרי שתעטוף אותו מערכת גזית. את האשליה הזו מייצרים גייזרים הנמצאים בקוטב הדרומי של הירח בכך שפולטים לזמן קצר אדי מים בכמויות עצומות.מימס - הירח הקטן והקרוב ביותר לשבתאי והתגלה אף הוא על ידי ויליאם הרשל. מימס משלים הקפה סביב שבתאי אחת ל־22.36 שעות ומורכב בעיקר ממים.

מימס

מימס (באנגלית: Mimas) הוא אחד מירחי שבתאי והתגלה ב-1789 על ידי ויליאם הרשל כירח השביעי של שבתאי. מימס נמצא בקבוצת הירחים הקרובים במסלול סיבובם לשבתאי והוא הקרוב ביותר לשבתאי. כמו מרבית הירחים במערכת השמש פניו מצולקות במכתשי פגיעה רבים.

תמונות ראשונות של מימס שלא מכדור הארץ התקבלו על ידי הגשושיות וויאג'ר 1 וּווֹיאג'ר 2 ב-1980. הגשושית קאסיני טסה בסמוך למימס לראשונה ב-2004.

נטייה (אסטרונומיה)

באסטרונומיה, נטייה (באנגלית: Declination, מסומן בקיצור Dec או δ) היא אחת משתי הקואורדינטות במערכת הקואורדינטות המשוונית המתארת את הזווית בין מיקומו של גרם שמים ובין מישור קו המשווה השמימי ביחס לצופה הנמצא במרכז כדור הארץ (הקואורדינטה השנייה היא עלייה ישרה). הנטייה מקבילה לקווי הרוחב של כדור הארץ ועבור צופה בקו רוחב מסוים, יעברו כל גרמי השמים עם נטייה ששווה לקו הרוחב של הצופה בזניט. היחידות המקובלות לנטייה הן מעלות מ-90°- בקוטב השמיימי הדרומי, דרך 0° בקו המשווה השמיימי ועד ל90°+ בקוטב השמיימי הצפוני.

ערפילית עין החתול

ערפילית עין החתול (באנגלית: Cat's Eye Nebula, נקראת גם NGC 6543) היא ערפילית פלנטרית הנמצאת בקבוצת הכוכבים דרקון.

עין החתול היא אחת הערפיליות המורכבות ביותר (מבחינת המבנה) הידועות. תצפיות טלסקופ החלל האבל ברזולוציה גבוהה חשפו מבנים יוצאי דופן, כגון קשרים, סילונים ומאפיינים דמויי קשת.

הערפילית התגלתה על ידי ויליאם הרשל ב-15 בפברואר 1786 והייתה לראשונה שהספקטרום שלה נחקר על ידי האסטרונום החובב האנגלי ויליאם האגינס ב-1864.

מחקרים מודרניים חושפים מספר תעלומות. ישנה אפשרות שחלק ממורכבות הצורה נגרם על ידי חומר הנפלט ממערכת כפולה של ננסים לבנים, אך נכון לעכשיו, אין הוכחות ישירות לטענה זו. בנוסף, מדידות של נוכחות יסודות שונים חושפות סתירה גדולה בין המדידות שנעשו בשתי שיטות שונות, כאשר הגורם לכך אינו ברור.

ערפילית פלנטרית

ערפילית פלנטרית היא ענן גז ופלזמה בין-כוכבי זוהר שנוצר בשלבי החיים המאוחרים של כוכב.

כאשר ויליאם הרשל צפה בערפיליות פלנטריות הן הזכירו לו את מראה כוכב הלכת (פלנטה) אורנוס מבעד לטלסקופ, ולכן הן כונו בשם זה. השם השתמר היסטורית, אף על פי שאין קשר בין ערפיליות פלנטריות לבין כוכבי לכת.משך קיומן של הערפיליות הפלנטריות קצר למדי, ועומד על כמה עשרות אלפי שנים בלבד, בהשוואה למיליארדי שנות חייו של כוכב סדרה ראשית כדוגמת השמש. בגלקסיית שביל החלב נספרו כ-1,500 ערפיליות פלנטריות.

ערפיליות פלנטריות ממלאות תפקיד חשוב באבולוציה הכימית של הגלקסיה בהחזירן חומר שהועשר ביסודות כבדים (פחמן, חמצן, סידן וחנקן) לתווך הבין כוכבי.

בשנות ה-2000 גילה טלסקופ החלל האבל כי לערפיליות פלנטריות רבות ישנן צורות מורכבות למדי. כחמישית הן כדוריות בקירוב, אך רובן מעוצבות בצורות שונות בהשפעת כוח הכבידה, שדות מגנטיים ורוחות כוכביות.הערפיליות הפלנטריות הן עצמים חיוורים, ולא ניתן לצפות באף אחת מהן בעין בלתי מזוינת.

קטלוג כללי של ערפיליות וצבירי כוכבים

קטלוג כללי של ערפיליות וצבירי כוכבים (באנגלית: General Catalogue of Nebulae and Clusters of Stars ובקיצור GC) הוא קטלוג של גרמי שמיים שפורסם על ידי האסטרונום ג'ון הרשל בשנת 1864 וכלל 5,079 עצמים, רובם גלקסיות וכן צבירי כוכבים וערפיליות מסוגים שונים.

קרוליין הרשל

קרוליין לוקרציה הרשל (Caroline Lucretia Herschel; ‏16 במרץ 1750 - 9 בינואר 1848) הייתה אסטרונומית גרמנייה-אנגלייה ממוצא יהודי. עבדה עם אחיה, ויליאם הרשל, וסייעה לו בכל מהלך הקריירה האסטרונומית שלו. בנוסף, היא גילתה באופן עצמאי מספר כוכבי שביט, ביניהם השביט המחזורי שנקרא על שמה, 35P/הרשל-ריגולט.

קרוליין הרשל נחשבת לאחת המדעניות הראשונות שזכו להכרה בפני עצמן. היא הייתה האישה הראשונה שקיבלה קיצבה שנתית מבית המלוכה האנגלי עבור עבודתה המדעית.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.