ויליאם בלייק

ויליאם בלייקאנגלית: William Blake;‏ 28 בנובמבר 1757 - 12 באוגוסט 1827) היה משורר, מיסטיקן, צייר ואמן תחריטים בריטי. כשהוא בלתי מוכר ובלתי מוערך במהלך רוב ימי חייו, בלייק נחשב כיום כדמות מרכזית במסגרת המחקר ההיסטורי של השירה והאמנויות החזותיות בעידן הרומנטי. "ספרי הנבואה" רחבי היריעה שלו הביאו את מבקר הספרות בן המאה העשרים, נורת'רופ פריי, לומר לגביהם "שביחס למעלותיהן הגבוהות, הן יצירות השירה הכי פחות נקראות בשפה האנגלית"[4]. ביחס לציוריו ותחריטיו, מוערך כיום בלייק כ"אמן הגדול ביותר שבריטניה אי פעם הצמיחה, עד כמה שניתן להרחיק ולומר", זאת לפי טענתו משנת 2005, של מבקר האמנות ג'ונתן ג'ונס, במאמר הגרדיאן "גן העדן של בלייק".[5] בשנת 2002, בסקר שבוצע על ידי ה-BBC, הוצב בלייק במקום ה-38 ברשימת 100 האישים הבריטים החשובים ביותר בהיסטוריה.[6] למרות שבלייק התגורר בלונדון במשך כל ימי חייו (למעט 3 שנים בהן בילה בפלפהאם),[7] הוא הפיק עבודות אמנות מגוונות ביותר מבחינה נושאית ועשירות בסמלים, אשר אימצו אל חיקן את מושג הדמיון היוצר "כלבושו הגשמי של האל"[8] או "כקיום האנושי עצמו".[9]

על אף שבלייק נחשב כמטורף בעיני בני זמנו, בשל השקפת עולמו האקסצנטרית, הוא מוערך מאוד על ידי מבקרים מאוחרים בני זמננו, זאת בשל כושר הביטוי והיצירתיות הגבוהים שלו, מצד אחד ומן הצד השני, בשל שילובן המוצלח של אותן המגמות, המיסטיות והפילוסופיות, בהן האמין, במסגרת עבודותיו. ציוריו ושיריו סווגו לא אחת, כשייכים לזרם התנועה הרומנטית.[10] על אף היותו חסיד נלהב של התנ"ך הוא גילה יחס עוין ביותר כלפי הכנסייה האנגלית (למעשה, כלפי הממסד הדתי בכללותו), כאשר הוא העלה על נס ביצירתו, גם אם בצורה חלקית, את רעיונותיהן ומטרותיהן של המהפכות הצרפתית והאמריקאית.[11] למרות שמאוחר יותר, הוא דחה רבים מהרעיונות הללו, בעיקר עקב האכזבה מהכיוון האלים אליו פנתה המהפכה הצרפתית, אשר לה הקדיש יצירה שלמה בשם זה, בעלת תשעה חלקים, הוא שמר על יחסי החברות שלו עם הוגה הדעות תומאס פיין והכיר מקרוב את חיבוריו הרדיקליים של המדען והפילוסוף האנגלי ג'וזף פריסטלי[12]. לצד אנשי מחשבה ליברליים אלו, בלייק הושפע מהוגה הדעות והמדען השוודי עמנואל סוודנבורג, אשר על בסיס כתביו האזוטריים נוסדו מספר זרמים נוצריים, סוודנבורגיאניים , ומהמיסטיקן הגרמני יאקוב במה[13][14]. על אף השפעות ידועות אלו, הייחוד של יצירתו של בלייק הופך את הניסיון להגדירו מבחינה אמנותית לקשה מאוד. חוקר הספרות והאמנות בן המאה ה-19, ויליאם מייקל רוזטי, אפיין אותו כ"מאור מהולל";[15] ו"כאדם שלא נחזה על ידי קודמיו, שלא ניתן להשוותו לאמנים בני זמנו ושלא ניתן להחליפו באמנים המוכרים כיום ושיבואו בעתיד".[16]

ויליאם בלייק
William Blake
William Blake by Thomas Phillips
דיוקנו של ויליאם בלייק, מאת הצייר תומאס פיליפס (1807)
לידה 28 בנובמבר 1757
סוהו, לונדון, ממלכת בריטניה הגדולה  ממלכת בריטניה הגדולה
פטירה 12 באוגוסט 1827 (בגיל 69)
צ'יירינג קרוס, לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד[1]
עיסוק משורר, צייר, אמן תחריטים
לאום ממלכת בריטניה הגדולה בריטי
שפות היצירה אנגלית
תחום כתיבה שירה
זרם ספרותי רומנטיציזם, סימבוליזם
יצירות בולטות ואלה, או ארבע הזואות, ירושלים, האצלתו של הענק אלביון, מילטון, נישואי העדן והשאול
חתימה
חתימה
ספרי הנבואה של ויליאם בלייק - מבחר איורים
Bb209.1.1.ms.300
מבחר מאיוריו של ויליאם בלייק לספרי הנבואה שלו, בהם כלולים למשל, ואלה, או ארבע הזואות, מילטון: שיר בשני ספרים, אירופה: נבואה, אמריקה: נבואה וירושלים, האצלתו של הענק אלביון.
Europe a Prophecy copy K plate 01
William Blake - America. A Prophecy, Plate 7, "Albions Angel stood...." - Google Art Project
Milton a Poem, copy C, object 34
William Blake - Jerusalem, Plate 1, Frontispiece - Google Art Project
Europe a Prophecy copy K plate 01
William Blake - America. A Prophecy, Plate 7, "Albions Angel stood...." - Google Art Project
Milton a Poem, copy C, object 34
William Blake - Jerusalem, Plate 1, Frontispiece - Google Art Project
ארבע הצורות הגיאומטריות העיקריות באמנות החזותית של ויליאם בלייק
ארבע הצורות הגאומטריות העיקריות (מעגל, ספירלה, קווי S וקשתות), המיוצגות באמנות החזותית של ויליאם בלייק, זאת לדידו של חוקר האמנות ומבקר הספרות האמריקאי, ויליאם ג'ון תומאס מיטשל[2]
William Blake - Jerusalem, Plate 91, "It is easier to forgive an enemy...." - Google Art Project
לוח מס' 91, סדרת העתקים E, היצירה ירושלים, האצלתו של הענק אלביון. זהו איור שמתחיל במשפט "קל יותר לסלוח לאויב מאשר לסלוח לחבר"[3]. יש לשים לב לאופן שבו משתמש בלייק בדמות המצוירת למטה, כאשר שיערה של הדמות (כנראה אלביון עצמו), מסתלסל לצד ימין ויוצר מעין ספירלה ובצד שמאל מתואר מגן דוד.
William Blake 003
ויליאם בלייק, הדרקון האדום הגדול והאישה הלבושה בשמש, 18051810

תחילת חייו

ויליאם בלייק נולד ב-28 בנובמבר 1757, ברחוב ברואוד 28 (כיום ברואודויק) שבסוהו, לונדון למשפחה ממעמד הביניים. היה השלישי בין שבעה ילדים[17][18], שניים מתוכם נפטרו בינקותם. הוריו השתייכו לפלג חריג של נוצרים פרוטסטנטים, ייתכן שלכנסייה המורבית (או האחים הבוהמים) שתחילתה בתורתו של יאן הוס[19]. אביו עסק ביצור גרביים[18]. בלייק נשלח לבית הספר, אולם שהה שם פרק זמן קצר, במהלכו הספיק ללמוד קרוא וכתוב ובגיל 10 החל לקבל חינוך ביתי מאמו קת'רין בלייק (רייט)[20]. למרות שמשפחתו של בלייק השתייכה לכנסייה המורבית, פלג נוצרי שהיווה קבוצה נפרדת, אחת מני רבים באנגליה של אותם זמנים, אשר לא נמנו על מאמיני הכנסייה הרשמית בממלכה[21], ויליאם התינוק, הוטבל בתאריך 11 בדצמבר בכנסיית סנט ג'יימס, פיקדילי, לונדון[22]. הכיר היטב את התנ"ך ואת הברית החדשה מילדותו וכתבי הקודש נתנו לו השראה ביצירתו האמנותית ובכתיבתו. כישרונו האמנותי בלט כבר בנעוריו. בגיל 10 החל בחריטת תמונות של עתיקות יווניות, שנרכשו עבורו על ידי אביו, שיטה שהייתה מועדפת בזמנו על ציור. במהלך חריטת תמונות אלו, בלייק נחשף לראשונה לעיצובים בסגנון הקלאסי, באמצעות יצירתם של האמנים רפאל, מיכלאנג'לו בואונרוטי, מרטן ואן הימסקרק ואלברכט דירר. כמות ההדפסים והספרים אשר ג'יימס וקת'רין היו יכולים לרכוש עבור ויליאם הצעיר, מלמדת שהמשפחה נהנתה מרווחה כלכלית ומעושר יחסי, לפחות לפרק זמן מסוים[21]. בהגיעו לגיל 10, הוריו כבר הבחינו בעקשנותו ובנטייתו המרדנית, דבר שהניעם להפסיק לשלוח אותו לבית הספר ובמקום זאת הוא נרשם ללימודים בבית הספר לציור על שם פארס שבסטרנד[23][24]. הוא קרא בשקיקה על נושאים שנגעו ללבו באופן אישי בלבד, דבר שהצביע על דרך התעניינותו הייחודית והבלתי שגרתית. במהלך אותו הזמן, בלייק החל להסתקרן משירה; יצירתו המוקדמת משקפת את הידע אותו רכש מקריאה על משוררים כגון בן ג'ונסון ואדמונד ספנסר וכמו כן את היכרותו עם הטקסט המקראי של ספר תהילים.

WilliamBlake'sHouse
בית הולדתו ומגוריו של ויליאם בלייק בברואוד סטריט 28 (כיום ברואודויק), סוהו, לונדון. בלייק התגורר במקום עד גיל 25. הבניין נהרס ב-1965 כדי לפנות מקום לבנייתו של קומפלקס בניינים חדש[25]

חניכותו אצל ג'יימס באסייר

William Blake - Sconfitta - Frontispiece to The Song of Los
הארכיטיפ של האל הבורא והיוצר הוא מוטיב ודימוי מוכר ביצירתו של בלייק. כאן, האל הגנוסטי (דמיורגוס, ביוונית), בדמותו של אוריזן, מתפלל בפני העולם אותו חישל. היצירה שירו של לוס היא היצירה השלישית מבין סדרת ספריו המאוירים, עליהם עבד בלייק בשיתוף עם אשתו קת'רין בלייק (באוצ'ר). יצירות אלה ידועות בשמן הכולל, נבואות היבשה

ב-4 באוגוסט 1772, בלייק החל לשמש כשוליה בסדנתו של החרט ג'יימס באסייר ( James Basire Sr), אשר הייתה ממוקמת בגרייט קווין סטריט, לונדון, תמורת סכום של £52.10, לפרק זמן של 7 שנים[18]. בסוף תקופת חניכותו, בלייק הפך להיות תחריטאי מקצועי. יש לציין שאין בנמצא שום תיעוד המצביע על מחלוקות או חוסר הסכמות שהתעוררו בין השניים במהלך כל תקופת הכשרתו של בלייק. אולם על פי הביוגרפיה שחיבר פיטר אקרויד, בלייק הוסיף את שמו של באסייר לרשימת יריביו האמנותיים - אולם אז החליט למחוק אותו מהרשימה[26]. לצד זאת, סגנון החריטה בקווים של באסייר כבר נחשב באותו הזמן למיושן בהשוואה לסגנונות חריטה מקובלים יותר כגון סגנון המצוטינט או סגנון החריטה בנקודות[27]. הועלתה השערה שההתמחות של בלייק בסגנון חריטה מיושן זה עמדה בעוכריו כשניסה לקבל עבודות חדשות או הכרה בשלב יותר מאוחר. כעבור שנתיים, באסייר שלח את חניכו כדי לצייר העתקים של איורים שהיו תלויים על קירותיהן של הכנסיות הגותיות שבלונדון (ואולי במטרה ליישב מחלוקת שצצה בין ג'יימס פארקר, חניך אחר של באסייר, לבין בלייק). החוויות שעבר בלייק במנזר וסטמינסטר סייעו בגיבוש סגנונו האמנותי ורעיונותיו. מנזר וסמינסטר של ימיו, היה מעוטר בחליפות שריון, בדמויות מצוירות של אנשים מתים ובדמויות שעווה רבגוניות. אקרויד מציין: "הרושם המיידי שבלייק היה אמור לקבל היה זה של בהירות וצבע דהויים.[28]" אולם לא כך היה: הלימוד לפרטי פרטיו של הסגנון הגותי (אשר אותו הוא החשיב כ"סגנון בעל חיות") השאיר חותם ברור באמנותו[29]. באותן שעות אחר צהריים ארוכות, כאשר בלייק בילה את זמנו מצייר סקיצות במנזר, פעילותו הופרעה לעיתים על ידי הילדים מבית הספר וסטמינסטר הסמוך, אשר הורשו להיכנס למתחם המנזר. הילדים נהגו באופן תדיר להטריד את בלייק וכשאחד מהם ייסר אותו באופן כה בולט, באסייר הכה בילד נמרצות והפילו מאחד הפיגומים לקרקע "אשר עליה הוא נפל בצורה נוראה ואלימה."[30] לאחר שבאסייר העלה קבילתו בפני המנהל, הוחלט לאסור על הילדים להיכנס למתחם המנזר[29]. בכותלי המנזר, החלו להתגלות לפניו של בלייק מראות חזיון רבים כאשר באחד מהם נראו ישו ושליחיו, לצד תהלוכה ענקית של נזירים וכמרים אשר למזמוריהם האזין כביכול בלייק[29].

האקדמיה המלכותית לאמנויות

ב-1771 התחיל ללמוד באקדמיה המלכותית שבלונדון, אחד ממוסדות האמנות המכובדים בעיר, שם הוא מרד ב"סגנון הלא-גמור" של ציירים בני דורו, כגון רובנס. הוא העדיף את הדייקנות הקלאסית כגון זו של מיכלאנג'לו ורפאל.

ב-1782 התחתן בלייק עם קתרין באוצ'ר. קתרין הייתה ילדה ענייה שלא ידעה קרוא וכתוב (על הסכם הנישואין חתמה בסימון X). בלייק לימד אותה קרוא וכתוב ואף חנך אותה בחריטה.

בלייק עסק גם בשירה ואוסף השירים הראשונים שלו, Poetical Sketches, יצא לאור ב-1783, בהוצאה עצמית. בלייק ככל הנראה האמין שבעזרת הוצאה לאור עצמית יוכל לחמוק מהרודנות והצנזורה הכנסייתית. ב-1788, בגיל 31, התחיל בלייק להשתמש בטכניקת "חריטת לוחות", השיטה בה הוציא לאור את רוב ספריו. השיטה אפשרה לבלייק להדפיס בעצמו את ספריו ולכלול בתוכם איורים וכתב. בין ספרים אלו נמנים: The Book Of Thel, The Marriage Of Heaven And Hell, Songs of Innocence And Experience ו-Jerusalem. ספריו התבלטו כיצירות אמנות ייחודיות והיוו פריצת דרך רדיקלית בזמנן, לאו דווקא בסגנון ההדפסה הייחודי, אלא בזכות השיח הפואטי והפילוסופי המאפיין אותם.

בלייק כתב את השיר הקצר "ירושלים", שיצא לאור לראשונה בשנת 1808, ולאחר שהולחן על ידי המלחין האנגלי הוברט פרי בשנת 1916 הפך להמנון אנגלי פופולרי, וגם במדינות נוספות דוברות אנגלית.

משנתו הדתית והפוליטית

Newton-WilliamBlake
ויליאם בלייק, ניוטוןמתמטיקאי אלוהי), 1795

בלייק התאפיין בנקודת מבט ייחודית על הדת הנוצרית. ב-1789 הצטרף יחד עם אשתו לכנסייה החדשה של המדען השוודי עמנואל סווידנבורג. בלייק האמין שהאמת נרכשת על ידי התגלות עצמית בחזיונות, ולא על ידי לימוד. "חזיונות" אלה, אשר היו על גבול ההזיה, היו להתנסויות שהדריכו אותו בחייו. חזיונות אלה החדירו בו אמונה איתנה בדרכו האמנותית, אבל גם הובילו אחרים לכנותו מוזר ואף משוגע.

בספרו The Marriage Of Heaven And Hell התחיל בלייק לפתח מיתולוגיה משלו, שהכילה שלל רב של דמויות כדוגמת אורק, משיח ו-Urizen, האל הרשע. בלייק אהב את שיריו של ג'ון מילטון וניסה כמוהו ליצור הגדרות משלו לגן-עדן ולגיהנום. התשוקה ליצור מחדש את הקוסמוס היא לב עבודתו. המיתולוגיה שלו תיארה לעיתים קרובות את המאבק בין הארה ואהבה חופשית מצד אחד, לבין חינוך נוקשה וערכים מצד שני. בלייק ראה את עצמו כנביא של עידן חדש, וההזדהות שלו עם אהבה חופשית ודמוקרטיה הפכה אותו לגיבור של אומנים מודרניים רבים. ביצירתו The Last Judgement מסכם בלייק במילים ואיורים את המיתולוגיה שכתב.

בתרבות הפופולרית

  • ג'ים מוריסון, מנהיג להקת הדלתות, קרא ללהקתו בהשראת הביטוי "דלתות התודעה" ("Doors of Perception") המופיע באחד משיריו של בלייק.
  • בוער באור - ספר בדיוני שבו בלייק הוא אחד מהדמויות, מאת טרייסי שבלייה, בהוצאת כנרת, 2009.
  • הדרקון האדום - ספר מתח בלשי מאת תומאס האריס, בו אחת הדמויות הראשיות (רוצח סדרתי) מבססת את רציחותיה על יצירתו של בלייק "הדרקון האדום הגדול והאישה העטויה שמש".
  • בסרט בלייד ראנר (באנגלית: "Blade Runner") שביים רידלי סקוט ויצא ב-1982, מופיעים ציטוטים משיריו של בלייק.
  • בסדרת ספרי "אלווין מייקר" של הסופר האמריקאי אורסון סקוט קארד המתאר היסטוריה חלופית בתקופה שבין מלחמת העצמאות למלחמת האזרחים של ארצות הברית מופיעה דמותו של בלייק כסופר נודד המכונה "Taleswapper", "מחליף הסיפורים", בעל כישרון מיוחד להיות עד לאירועים בעלי משמעות היסטורית.

יצירותיו העיקריות

Blake Adam and Eve
ויליאם בלייק, אדם וחוה, 1808
Blake jacobsladder
"סולם יעקב", ציור מאת בלייק המתאר את חלום יעקב, הסולם והמלאכים העולים ויורדים בו, 1805

ספריו

שיריו

  • ירושלים, 1808, המנונה הבלתי רשמי של אנגליה

איוריו וציוריו

  • ספר איוב, שלוש סדרות ציורים: 1805 - 1806 (הוזמנה על ידי תומאס באטס), 1821 (הוזמנה על ידי ג'ון לינל) ו-1821 - 1827 (הסט השני שהוזמן על ידי מר באטס)

איוריו ביצירות של אומנים שונים

לקריאה נוספת

ראו גם

קישורים חיצוניים

סרטוני וידאו ואודיו

הערות שוליים

  1. ^ "Blake & London". The Blake Society. 28 March 2008. Retrieved 15 August 2014.
  2. ^ Frosch, Thomas R., W. J. T. Mitchell, Blake’s Composite Art: A Study of the Illuminated Poetry, https://blakequarterly.org/, ‏Summer 1979
  3. ^ התרגום לקוח מתוך תרגומה פרי עטה של המשוררת רות בלומרט לירושלים, האצלתו של הענק אלביון, אשר יצא לאור במסגרת הוצאת קשב לשירה, 2012
  4. ^ Frye, Northrop and Denham, Robert D. Collected Works of Northrop Frye. 2006, pp 11–12.
  5. ^ Jones, Jonathan (25 April 2005). "Blake's heaven". The Guardian. UK.
  6. ^ "BBC – Great Britons – Top 100". Internet Archive. Archived from the original on 2002-12-04. Retrieved 12 April 2013.
  7. ^ Thomas, Edward. A Literary Pilgrim in England. 1917, p. 3
  8. ^ Yeats, W. B. The Collected Works of W. B. Yeats. 2007, p. 85.
  9. ^ Wilson, Mona. The Life of William Blake. The Nonesuch Press, 1927. p. 167.
  10. ^ The New York Times Guide to Essential Knowledge. 2004, p. 351.
  11. ^ Blake, William. Blake's "America, a Prophecy"; And, "Europe, a Prophecy". 1984, p. 2.
  12. ^ The Cambridge Companion To William Blake
  13. ^ William Blake and the Radical Swedenborgians - Robert Rix
  14. ^ Kazin, Alfred (1997). "An Introduction to William Blake". Retrieved 23 September 2006.
  15. ^ Blake, William and Rossetti, William Michael. The Poetical Works of William Blake: Lyrical and Miscellaneous. 1890, p. xi.
  16. ^ Blake, William and Rossetti, William Michael. The Poetical Works of William Blake: Lyrical and Miscellaneous. 1890, p. xiii.
  17. ^ poets.org/William Blake, retrieved online 13 June 2008
  18. ^ 18.0 18.1 18.2 Bentley, Gerald Eades and Bentley Jr., G. William Blake: The Critical Heritage. 1995, pp. 34–5.
  19. ^ Recovering the Lost Moravian History of William Blake's Family - Taken from Academia.edu website, in order to get access to the article you need to sign up via Google+ or Facebook accounts
  20. ^ Raine, Kathleen (1970). World of Art: William Blake. Thames & Hudson. ISBN 0-500-20107-2
  21. ^ 21.0 21.1 The Stranger From Paradise: A Biography of William Blake, Bentley (2001)
  22. ^ Wilson, Mona (1978). The Life of William Blake (3rd ed.). London: Granada Publishing Limited. p. 2. ISBN 0586082972
  23. ^ Wilson, Mona (1978). The Life of William Blake (3rd ed.). London: Granada Publishing Limited. p. 3. ISBN 0586082972
  24. ^ William Blake: A New Kind of Man by Michael Davis‏ ISBN 0520034430
  25. ^ "Blake & London". The Blake Society. Retrieved 18 January 2013.
  26. ^ 43, Blake, Peter Ackroyd, Sinclair-Stevenson, 1995.
  27. ^ Blake, William. The Poems of William Blake. 1893, p. xix.
  28. ^ 44, Blake, Ackroyd
  29. ^ 29.0 29.1 29.2 Wilson, Mona (1978). The Life of William Blake (3rd ed.). London: Granada Publishing Limited. p. 5.ISBN 0586082972
  30. ^ Blake, William and Tatham, Frederick. The Letters of William Blake: Together with a Life. 1906, p. 7.
12 באוגוסט

12 באוגוסט הוא היום ה-224 בשנה בלוח הגרגוריאני (225 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 141 ימים.

28 בנובמבר

28 בנובמבר הוא היום ה-332 בשנה, בשבוע ה-49 בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 33 ימים (32 בשנה מעוברת).

אדוארד פאלמר תומפסון

אדוארד פאלמר תומפסון (באנגלית: Edward Palmer Thompson;‏ 3 בפברואר 1924, אוקספורד - 28 באוגוסט 1993, ווסטר) היה היסטוריון וסוציאליסט אנגלי.

תומפסון נודע ביותר כיום בשל עבודתו ההיסטורית על התנועות הרדיקליות הבריטיות בשלהי המאה ה-18 ובפרוס המאה ה-19, במיוחד ספרו "התהוות מעמד הפועלים האנגלי" (The Making of the English Working Class,‏ 1963), פרט לכך הוא גם פרסם ביוגרפיות חשובה על ויליאם מוריס (1955) ועל ויליאם בלייק (ראתה אור לאחר מותו, ב-1993). תומפסון היה עתונאי ומסאי פורה, פרסם רומן אחד ואסופת שירה. הוא היה אחד מן האינטלקטואלים הבכירים במפלגה הקומוניסטית של בריטניה, אך עזב את המפלגה ב-1956 בעקבות בעקבות הפלישה הסובייטית להונגריה, ושיחק תפקיד מפתח בתנועת השמאל הבריטית בשלהי שנות ה-50. הוא היה מבקר סוציאליסט של ממשלות הלייבור של 1964 - 1970 ו-1974 - 1979, ובמהלך שנות ה-80 הוא היה מהבולטים שבאינטלקטואלים שיצאו כנגד הנשק הגרעיני באירופה.

אדווין אליס (משורר)

אדווין ג'ון אליס (1848 – 1916) היה משורר ומאייר בריטי. כיום הוא זכור בעיקר, בשל האוסף בן 3 הכרכים של יצירותיו של ויליאם בלייק, "עבודותיו של ויליאם בלייק: פואטיקה, סימבוליזם וביקורת", אשר אותן הוא ערך בשיתוף עם המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס. אולם יש להדגיש שבימינו, מועברת ביקורת על עבודתם, מפאת מקצועיות לא מספקת ומפאת הנחות בסיס מוטעות, שאותן גיבשו המחברים מראש.

איוב

אִיּוֹב הוא דמות מקראית, אשר סיפורו האישי מסופר בראשית ספר איוב בפרקים א'-ב', המהווים פתיחה לספר, ובסופו בפרק מ"ב, ז'-י"ז. מסופר עליו כי "הָיָה הָאִישׁ הַהוּא, תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע." בתלמוד הבבלי מובאת דעה לפיה: "איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה."

גן העדן האבוד

גן העדן האבוד הוא אפוס שנכתב בידי המשורר האנגלי בן המאה ה-17, ג'ון מילטון. הוא פורסם לראשונה בשנת 1667 בעשרה ספרים; מהדורה שנייה פורסמה ב-1674 בשינויים קטנים, מחולקת מחדש לשנים-עשר ספרים (כחיקוי לאיניאדה של ורגיליוס). האפוס עוסק בסיפור הנוצרי של נפילת האדם: השטן המפתה את אדם וחוה, והגירוש מגן העדן. מטרתו של מילטון, על פי דבריו בספר הראשון, היא "להצדיק את דרכיו של האל לבני אדם" (א, 26) ולהתייחס לסתירה בין הידיעה המוחלטת של האל לבין הבחירה החופשית של האדם.

הגיבור הראשי של האפוס הוא המלאך שנפל, שטן. מהסתכלות מודרנית, יש שיאמרו כי מילטון מציג את השטן באופן חיובי, כישות שאפתנית וגאה שמתנגדת ליוצרה המשתלט, אלהים הכל-יכול, ונלחמת בשמיים, עד שהיא מנוצחת. ויליאם בלייק, מעריץ של מילטון והמאייר של האפוס, אמר על מילטון ש"הוא היה משורר אמיתי, ובצידו של השטן ללא שידע זאת". יש שרואים בדמות של לוציפר מקדים של הגיבור הביירוני.

הסיפור חדשני בכך שהוא מנסה לפייס בין המסורות הנוצריות והפגניות: כמו שייקספיר, התאולוגיה הנוצרית לא הספיקה למילטון, והוא חש צורך להשתמש במקורות נוספים. הוא מנסה לכלול פגניזם, מסורות יווניות קלאסיות ונצרות בתוך הסיפור.

האפוס עוסק בבעיות תאולוגיות נוצריות רבות, כמו הגורל, פרדסטינציה והשילוש הקדוש.

הרולד בלום

הרולד בלום (באנגלית: Harold Bloom, נולד ב-11 ביולי 1930 בניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית) הוא מבקר ספרות וסופר יהודי-אמריקאי, פרופסור סטרלינג למדעי הרוח באוניברסיטת ייל. פרסם מעל 20 ספרים בנושא ביקורת ספרות, וכן ספרים העוסקים בדת ונובלה אחת. ספריו תורגמו ליותר מ-40 שפות. נודע בשל ההגנה שלו על הרכב הקאנון הספרותי המערבי.

ואלה, או ארבע הזואות

ואלה, או ארבע הזואות (אנגלית: Vala, or the Four Zoas; משמעות המילה זואות היא חיות, ביוונית; קיימת סברה שבלייק העניק שם זה ליצירתו זו, על בסיס ארבעת המלאכים (הכרובים), המופיעים בחזון המרכבה של הנביא יחזקאל, אשר פניהם מתוארים כל אחד כפני אדם, אריה, שור ונשר ואשר מלווים את רוח אלוהים), היא אחת היצירות שלא הושלמו מתוך "ספרי הנבואה" אותם חיבר המשורר הבריטי ויליאם בלייק, שעליה החל לעבוד ב-1797. שמות תוארי הדמויות הראשיות של הספר הם ארבע הזואות (אורת'ונה, אוריזן, לובה ותרמאס) אשר נוצרו על ידי הנפילה של אלביון במיתולוגיה של בלייק. היצירה מורכבת מתשעה ספרים, המכונים "לילות". אלה מתארים את יחסי הגומלין של הזואות, צורות הנפל שלהן והאצלותיהן. בלייק התכוון שהספר יהווה סיכום של היקום המיתולוגי שלו, אבל, לא מרוצה, הוא נטש את המאמץ ב-1807, השאיר את היצירה לא גמורה ובלתי חרוטה. טקסט היצירה פורסם לראשונה (עם חלק קטן מן האיורים הנלווים לו), רק ב-1893, במסגרת חיבורם הפרשני בן 3 הכרכים של ויליאם בטלר ייטס ואדווין ג'ון אליס על יצירותיו של בלייק (יצירותיו של ויליאם בלייק: שירה, סמליות וביקורת).

ויליאם בטלר ייטס

ויליאם בטלר ייטס (באנגלית: William Butler Yeats;‏ 13 ביוני 1865 – 28 בינואר 1939) היה משורר, מחזאי ומיסטיקן אירי, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1923. ייטס הוא אחד מן האישים הבולטים של הספרות האנגלית והספרות בכלל במאה ה-20. הוא היה שותף להקמת תיאטרון אבי, והיה הכוח המניע מאחורי התחייה הספרותית האירית, לצד אישים כגון ליידי אוגוסטה גרגורי, אדוארד מרטין ואחרים. הוא אף כיהן בסנאט האירי במשך שתי קדנציות.

כאדם צעיר, הושפע ייטס מהאסתטיקה ומהאחווה הפרה-רפאליטית, לצד המשוררים הסימבוליסטים הצרפתיים. כמו כן, הוא העריץ את המשורר הבריטי ויליאם בלייק. ייטס היה דמות מפתח בתחייה התרבותית האירית, ושאף באמצעות שיריו המוקדמים להחיות מחדש את ספרותה העתיקה של אירלנד. לעיתים ייטס הדגיש בשירתו נושאים פוליטיים, ומעורבותו בענייניה הציבוריים של אירלנד הובילה לבחירתו לסנאט האירי ב-1922. סגנון השירה של ייטס התפתח בכמה שלבים, ומאוחר יותר בחייו הוא נמנה עם המשוררים המודרניסטים הבולטים ביותר, לצד אמנים כמו עזרא פאונד ות. ס. אליוט. ייטס החיה מחדש את טכניקת החריזה והמשקל בתקופה שבה אמנות כתיבת השירה כמעט קפאה על שמריה. כמו המשורר האמריקאי רוברט פרוסט והמשורר הבריטי תומאס הרדי, הוא ידע לנצל בכישרון רב את תבניות השירה בהן השתמש, לכדי מימוש הפוטנציאל הגבוה ביותר הטמון בהן, ובו-זמנית מצא דרך להביע את קולו בשפה עממית מדוברת, חדישה ורעננה. בשנותיו המאוחרות יותר, החליט ייטס לעצב מחדש את שירתו, בעזרתו של עזרא פאונד, תוך שהיא מצביעה על כיוון חדש לחלוטין, באמצעות שירים שהם לא רק פרובוקטיביים וחדשניים, אלא גם מהפנטים ומלאי יופי.

ייטס נולד בסנדימאונט שבדבלין, אירלנד, והתחנך הן בה והן בלונדון. את חופשות ילדותו הוא העביר במחוז סלייגו, והחל ללמוד שירה מגיל צעיר, תוך שהוא נשבה בקסמן של אגדות עם איריות ונהיה חסיד נלהב של מיסטיקה. נושאים אלו, הפולקלור האירי ועולם המיסטיקה, מופיעים רבות בכמה מתקופות יצירתו. דבר זה מתבטא בדגש על שימוש בסמלים מעולם המיתולוגיה האירית, החל מהשלב הראשון של יצירתו, שנמשך עד תחילת המאה ה-20, ועד לשימוש גובר והולך בסמלים אישיים יותר, אם כי הקשורים אף הם לנופיה של מערב אירלנד, בהם התמקד החל מהשלב האמצעי ועד המאוחר של יצירתו. דבר זה משקף את השניות השזורה בשיריו, בין המישור האישי לבין הלאומי, שהתבטאה בעיקר במשבר הזהות התרבותי אותו עבר ייטס כבן המעמד הפרוטסטנטי האנגלי השליט, שניסה לשמר את מסורותיו (שעמו התמודד ייטס דרך משיכתו לתרבויות המזרח), לבין רצונו להחיות את התרבות והשפה הקלטית העתיקות. כרך השירה הראשון פרי עטו, "נדודי או'שין ושירים אחרים", פורסם ב-1889. השירים הכלולים באוסף מתאפיינים במקצב אטי ולירי, דבר המשקף את החוב האמנותי שחלק ייטס למשוררים אחרים כגון אדמונד ספנסר ופרסי ביש שלי, וכמו כן למשוררי האחווה הפרה-רפאליטית. החל מ-1900, במהלך שנות העשרים ועד סוף חייו, נעשתה שירתו של ייטס יותר ריאליסטית, והתבססה דווקא על הרעיונות האזוטריים אותם גיבש בספרו "חזון" (1925). הוא החל לזנוח את רוב אמונותיו הטרנסצנדנטליות אשר להן נחשף מנעוריו. עם זאת, הוא המשיך לעסוק במסכות פיזיות ורוחניות, אשר קשורות בקשר הדוק לתאוריות שהציג בדבר מעגליות מחזורית-היסטורית של האנושות והעולם בכלל, המתוארת בהרחבה גם היא בספר "חזון".

חזון (ספר)

חזון: מהות החיים על פי כתביו של ג'ירלדוס ועל פי דוקטרינות מסוימות המיוחסות לקוסטא אבן לוקא (באנגלית: A Vision: An Explanation of Life Founded upon the Writings of Giraldus and upon Certain Doctrines Attributed to Kusta Ben Luka) הוא ספר שיצא בהוצאה פרטית בשנת 1925 על ידי המשורר האירי, ויליאם בטלר ייטס, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1923.

ירושלים, האצלתו של הענק אלביון

ירושלים, אשר כותרת המשנה שלה היא האצלתו של הענק אלביון (באנגלית: Jerusalem, The Emanation of the Giant Albion; נוצרה בין השנים 1804 - 1820, אולם תוספות הופקו אפילו מאוחר יותר), הייתה הספר האחרון, הארוך ביותר, והגדול ביותר בהיקפו מתוך ספרי הנבואה שנכתבו ואוירו על ידי המשורר, האמן והחרט הבריטי ויליאם בלייק. חרוטה בכתב ידו, בליווי סקיצות קטנות, איורים שנפרשו על גבי לוחות נחושת גדולי ממדים ודמויות כאלה ואחרות אשר צוירו בשולי כל לוח, היא תוארה כ "חזון התיאטרון".מילות השיר המפורסם ירושלים (הטקסט חובר גם הוא על ידי בלייק, עם מוזיקה על ידי סר יוברט פארי), אשר הפך לימים להמנונה הבלתי רשמי של אנגליה, לא קשורות לספר שירה זה. השיר לקוח מההקדמה לספר "נבואי" אחר של בלייק: מילטון.

ירושלים (שיר)

"ירושלים" (באנגלית: "Jerusalem"; נקרא במקור על פי השורה הראשונה "And did those feet in ancient time" "והאם אותן רגליים בזמן קדום") הוא שיר פופולרי אנגלי, שהיה לשיר פטריוטי בריטי במהלך מלחמת העולם הראשונה. הוא ההמנון הלאומי הלא רשמי של אנגליה.

מוזיאון טייט בריטניה

מוזיאון טייט בריטניה (באנגלית: Tate Britain) הוא חלק מגלריית טייט בלונדון, אנגליה, יחד עם מוזיאון טייט מודרן.

במוזיאון, שנמצא באזור מילבנק של לונדון, מוצגות יצירות אמנות של אמנים בריטיים משנת 1500 ועד ימינו. בין השאר מוצגים בו ציורים של ויליאם בלייק, תומאס גיינסבורו, ויליאם הוגארת וכן אגף שלם שמוקדש ליצירותיו של טרנר.

מרכבות האש

מרכבות האש (באנגלית: Chariots of Fire) הוא סרט דרמה-היסטורי בריטי משנת 1981 המספר את סיפורם של שני אתלטים באולימפיאדת 1924: אריק לידל, סקוטי נוצרי אדוק שמכוון את פעולותיו למען האדרת שמו של אלוהים והרולד אברהמס, יהודי המנסה להתגבר על דעות קדומות.

הסרט נכתב על ידי קולין וולנד ובוים על ידי יו הדסון. הוא היה מועמד ל-7 פרסי אוסקר וזכה בארבעה מתוכם, כולל פרס אוסקר לסרט הטוב ביותר. הוא מדורג במקום ה-19 ברשימת מאה הסרטים הבריטים של מכון הסרטים הבריטי.

שמו של הסרט נלקח מהשורה "הבו לי רכב אש" מהשיר ירושלים של ויליאם בלייק; השיר מושמע בסופו של הסרט. זוהי מובאה ממלכים ב' (ב', י"א), עת מתוארת עלייתו של אליהו השמיימה: "וְהִנֵּ֤ה רֶֽכֶב־אֵשׁ֙ וְס֣וּסֵי אֵ֔שׁ וַיַּפְרִ֖דוּ בֵּ֣ין שְׁנֵיהֶ֑ם".

הסרט זכור גם בזכות מוזיקת הנושא שלו שהולחנה על ידי המלחין היווני ואנגליס שזכה עבורו בפרס אוסקר למוזיקה המקורית הטובה ביותר.

ספרי הנבואה של ויליאם בלייק

ספרי הנבואה של המשורר והאמן האנגלי בן המאה ה-18, ויליאם בלייק, הם סדרה ארוכה של יצירות פואטיות, הקשורות זו בזו והמבוססות על המיתולוגיה האישית שבלייק יצר. הן תוארו על ידי מבקר הספרות הקנדי נורת'רופ פריי כיצירות "שביחס למעלותיהן האמנותיות הן יצירות השירה הכי פחות נקראות בשפה האנגלית". בעוד שבלייק התפרנס כמאייר, הספרים הללו היו ייחודיים בכך שהוא יצר אותם באופן עצמאי, עם תחריטים משלו, והם מהווים למעשה פרויקט עבודה אישי מורחב שלו, רובם ככולם.

ציורי התנ"ך

התנ"ך שימש מקור השראה לציירים רבים, והוא למעשה הספר המצויר והמפוסל ביותר. מספר הציורים הנודעים המבוססים על התנ"ך נאמד באלפים.

רומנטיקה

הרומנטיקה (או התנועה הרומנטית) הייתה תנועה אינטלקטואלית ואמנותית שהתפתחה באירופה בשלבי המאה ה-18 והגיעה לעמדת השפעה משמעותית במהלך המאה ה-19.

הרומנטיקנים יצאו נגד רוחה של תנועת הנאורות, שמשלה בחיים האינטלקטואליים במערב אירופה ובמרכזה לאורך רוב המאה ה-18. במקום הדגשת התבונה והאוניברסליזם העלתה הרומנטיקה על נס את האינדיבידואליזם הפרטיקולרי והביטוי האישי, כלומר, את החד-פעמי שבאדם מסוים, המכונן לעצמו, מתוך עצמו, את האמת האישית שלו, שאינה בהכרח משותפת לאחרים.

רונן סוניס

ד"ר רונן צבי סוֹנִיס (נולד ב-30 בדצמבר 1972) הוא מתרגם ישראלי ודוקטור לספרות.

תרגומיו ומאמריו ראו אור בעיתונות היומית ובכתבי עת רבים כגון: 'הו!' (שסוניס נמנה עם מייסדיו), 'דחק', 'כרמל', 'מעין', 'עכשיו' ועוד. מראשית המאה ה-21 פרסם סוניס מאות תרגומי שירה, ובהם תרגומים לשירת ויליאם בלייק, מרטיאליס, ט.ס. אליוט, כריסטופר מרלו, אלכסנדר פושקין, בוריס פסטרנק, וו.ה. אודן, ג'ונתן סוויפט, אלן גינסברג, ויליאם בטלר ייטס, יעקב ישראל דה האן, אדגר אלן פו, ארתור ראמבו, אוסקר ויילד, ואחרים.

סוניס מלמד בתוכנית לכתיבה יוצרת ובהדגש לתרגום באוניברסיטה העברית בירושלים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.