וילארד ואן אורמאן קוויין

וילארד ואן אורמאן קווייןאנגלית: Willard Van Orman Quine;‏ 25 ביוני 1908 - 25 בדצמבר 2000) היה מחשובי הפילוסופים והלוגיקנים האמריקאים במאה ה-20.

בתחילת דרכו עסק בעיקר בלוגיקה פורמלית ובהדרגה החל לעסוק גם בשאלות של אונטולוגיה, אפיסטמולוגיה ושפה.

מאמרו "שתי דוגמות לאמפיריציזם" שהתפרסם בשנת 1951, נחשב למאמר מרכזי בענף הפילוסופיה האנליטית.

בשנת 1993 זכה בפרס רולף שוק ללוגיקה ולפילוסופיה.

וילארד ואן אורמאן קוויין
Wvq-passport-1975-400dpi-crop
זרם פילוסופיה אנליטית
תחומי עניין לוגיקה, אונטולוגיה, תורת ההכרה, פילוסופיה של הלשון, פילוסופיה של המתמטיקה, פילוסופיה של המדע, תורת הקבוצות
הושפע מ רודולף קרנפ, החוג הווינאי, ברטראנד ראסל, אלפרד נורת' וייטהד, ויליאם איש אוקאם, אלפרד טרסקי, נלסון גודמן
השפיע על דניאל דנט, ריצ'רד רורטי, נלסון גודמן, נועם חומסקי, תומאס קון, הילרי פטנאם, דונלד דייווידסון

חייו

קוויין גדל בעיר אקרון שבמדינת אוהיו. אביו היה יזם, ואמו הייתה מורה, ולאחר מכן הפכה לעקרת בית. הוא למד מתמטיקה ופילוסופיה בקולג' אוברלין שבאוהיו. לאחר מכן, בשנת 1932, עשה דוקטורט בפילוסופיה באוניברסיטת הארוורד. המנחה שלו היה הפילוסוף אלפרד נורת' וייטהד.

לאחר הדוקטורט, קיבל קוויין מלגה שאיפשרה לו להסתובב באירופה למשך כשנה. במהלך שנה זו הוא פגש כמה לוגיקנים חשובים, ביניהם אלפרד טרסקי, וגם כמה מחברי החוג הווינאי, ביניהם רודולף קרנפ. מפגשים אלו השפיעו רבות על קוויין, ועל גיבוש משנתו הפילוסופית.

במלחמת העולם השנייה שירת קוויין באגף המודיעין של הצי האמריקני, והגיע עד לדרגת לוטננט קומנדר. לאחר מכן שב לעבוד ולהרצות באוניברסיטת הארוורד. קוויין הנחה תלמידים רבים, שכמה מהם התפרסמו כפילוסופים בזכות עצמם. ביניהם: דניאל דנט, דונלד דייווידסון, ודייוויד לואיס.

קוויין התחתן פעמיים, והוליד ארבעה ילדים. הוא מת בגיל 92 בעיר בוסטון.

משנתו הפילוסופית

הלוגיקה של קוויין

קוויין תרם רבות לתחום הלוגיקה במהלך הקריירה שלו. קוויין "צמצם" את המונח "לוגיקה" כך שיכלול אך ורק לוגיקה פורמלית ושפה מסדר ראשון. הוא פסל את ההכללה בתחום ה"לוגיקה" של מונחים כמו לוגיקה מודלית או שפה מסדר שני.

בנוסף, קוויין יצא נגד ה"ערבוב" של לוגיקה עם תורת הקבוצות. כתוצאה מכך, הוא פסל חלקים רבים מהפרינקיפה מתמטיקה (אחד הטקסטים החשובים שנכתבו בתחום הפילוסופיה של המתמטיקה באותה תקופה), שנכתב על ידי מורו (אלפרד נורת' וייטהד) בשיתוף עם ברטראנד ראסל. ספרו "לוגיקה מתמטית" מראה שניתן לפשט הוכחות רבות מתוך ה"פרינקיפה", ולהציג ב-250 עמודים את מה שראסל ווייטהד הציגו ב-1,000 עמודים.

בשנות ה-60 החל קוויין לעסוק בשיטה לוגית חדשה שפותחה על ידו, וכונתה לוגיקה של נשוא-מגדיר[1]. השיטה נועדה להציג שפה מסדר ראשון באמצעות אלגברה בלבד, כלומר ללא שימוש במשתנים מכומתים. בשנת 1976 פרסם קוויין מאמר שהציג את הלוגיקה הזו לעולם. חוקרים רבים בתחום הלוגיקה חקרו והרחיבו אותה במשך השנים.

קוויין רצה מאוד שהלוגיקה הפורמלית תיושם בסופו של דבר גם בתחומים נוספים, מלבד מתמטיקה ופילוסופיה. הוא פרסם כמה מאמרים על שילובה של הלוגיקה הבוליאנית בתחום הנדסת החשמל, ואף עבד על הנושא בשיתוף עם מהנדס החשמל אדוארד מקלוסקי.

גישתו האונטולוגית של קוויין

קוויין היה אמפיריציסט, ותמך במה שמכונה "יחסיות אונטולוגית". כלומר, הוא גרס שתקפותן של כל התאוריות, והמסקנות הנובעות מהן, מבוססת בסופו של דבר על התאמתן לניסיון חיינו. לדוגמה: אין הבדל, לשיטתו של קוויין, בין היוונים העתיקים שהניחו שזאוס קיים, לבין מדען מודרני שמניח שקרינה אלקטרומגנטית קיימת. בשני המקרים ההנחה מתיישבת עם הידע הקיים באותה תקופה. לעומת זאת, אדם מודרני שמאמין בקיומו של זאוס שוגה, מכיוון שקיומו של זאוס אינו מתיישב עם הידע הקיים. (למשל- אנשים הגיעו לפסגת האולימפוס, וראו שאין שם אף אחד).

אף על פי כן, קוויין ראה שבני אדם מבססים את כל החלטותיהם על מידע קיים, ועל תאוריות הנובעות ממנו, ולא ניתן להטיל ספק בתאוריה אחת בלי שהדבר יוביל להטלת ספק בתאוריות נוספות. (למשל- הטלת ספק בחוק השני של ניוטון תוביל להטלת ספק בכוח המשיכה, ומשם להטלת ספק בקיומה של אנרגיה גרביטציונית וכו'). כתוצאה מכך, קוויין תמך בהוליזם, והתייחס אל המדע כאל רשת קוהרנטית של תאוריות, שניתן להטיל ספק בכולן, אך לא באחת מהן בלבד, כי הן בנויות זו על זו.

קוויין תמך באינסטרומנטליזם, וכתביו הובילו לקבלה רחבה שלה בתחום הפילוסופיה של המדע.

גישתו האפיסטמולוגית של קוויין

קוויין ביקר בחריפות את האמפיריציזם הלוגי וטען יחד עם פייר דוהם, כי אי אפשר לבודד טענות כך שניתן יהיה להעמידן במבחן ההפרכה של קרל פופר, או במבחן האימות של רודולף קרנפ.

קוויין יצא נגד האפיסטמולוגיה הנורמטיבית, וטען שהיא פשטנית מדי, ואינה מנתחת כראוי את המושג "ידע", ואת התנאים לידע. לטענתו, הפילוסופיה צריכה להיעזר בתחומים כמו פסיכולוגיה וסוציולוגיה כדי להבין לעומק את צורת החשיבה שלנו, ואת מהות הידע. גישה זו שנויה במחלוקת בקרב הפילוסופים, וספגה ביקורת רבה[2].

הוא היה ביום המייסדים של הוליזם אפיסטמי.

תרומתו של קוויין לפילוסופיה של הלשון

דחיית ההבחנה בין "מנתח" ל"מרכיב"

קוויין דחה את ההבחנה המקובלת מאז ימיו של עמנואל קאנט, על פיה יש הבדל בין משפט "מנתח" למשפט "מרכיב". כאשר משפט מנתח (אנליטי) הוא משפט שאומר על המושג דבר שכלול בו מעצם הגדרתו, (למשל- כלב הוא בעל-חיים.) ומשפט מרכיב (סינתטי) הוא משפט שמוסר לנו מידע הלקוח מהניסיון (למשל הבית הוא ירוק). על פי קוויין, משפטים אנליטיים מבוססים גם הם על ידע קודם. למשל אמיתותו של המשפט "כלב הוא בעל חיים" תלויה בידע - מה זה בעל חיים, ומה זה כלב. תינוק שראה כלבים אך אינו מבין מה זה "בעל חיים", או אדם שלא ראה כלב מעולם, לא יוכלו לדעת אם כלב הוא בעל חיים, בדיוק כמו שאדם שלא ראה בית (מסוים) לא יידע אם הוא ירוק או לא.

מובן שבדוגמה זו יש הבדל בין מספר האנשים היודע שכלב הוא בעל חיים לבין מספר האנשים שיודע שהבית ירוק, אבל על פי קוויין זה ההבדל היחיד, ואין סיבה להבדיל בשום צורה אחרת בין המשפטים. בנוסף, ניתן למצוא משפטים אנליטיים שמעטים יודעים עליהם, כמו "קריפטון הוא יסוד כימי" ומשפטים סינתטיים שידועים לכל, כמו "כדור הארץ עגול".

שמות עצם ריקים

אחת הבעיות העתיקות בפילוסופיה של הלשון, שהועלתה (בצורה מעט שונה) עוד על ידי פרמנידס, היא שאלת משמעותם של שמות עצם ריקים, כלומר שמות עצם שאינם מתייחסים לשום עצם קיים. למשל "פגסוס", או "חד-קרן". מקובל להגיד ש"פגסוס אינו קיים", אבל אם הוא אינו קיים בשום מובן, הרי שאין משמעות לשום משפט שמכיל את המילה "פגסוס". ובכל זאת, אנו רואים שלמשפט "פגסוס מופיע גם בספרות הפנטזיה" יש משמעות, ואפילו ניתן להגיד שהמשפט "לפגסוס אין כנפיים" שגוי, אף על פי שאין בנמצא אף פגסוס כדי להוכיח זאת. לעומת זאת, ברור שהפגסוס אינו "קיים" באותו מובן שסוסים רגילים קיימים.

קוויין התייחס לבעיה זו במאמרו "On What There Is":

"מובן שכשאנחנו אומרים שפגסוס היה סוס מכונף מיתולוגי, יש לכך משמעות, ויותר מכך- אנחנו אפילו אומרים דברים נכונים! מובן שאם הם נכונים, הרי שהם נכונים לגבי משהו, אז לא יכול להיות שאנו מדברים על שום-דבר."[3]

קוויין הסיק מכך שכל שמות העצם מתייחסים למשהו במובן הלשוני. אחרי שמסכימים על כך, אפשר לנסות להבין אותם, ולשאול שאלות על קיומם או אי-קיומם במובנים אחרים.

תרומתו של קוויין למתמטיקה

קוויין תרם רבות לתורת הקבוצות, ופיתח שלוש מערכות של תורת קבוצות אקסיומטית.

עמדותיו של קוויין

מכיוון שקוויין לא עסק רבות באתיקה או בפילוסופיה פוליטית, הוא לא נדרש להביע דעות לעיתים קרובות בסוגיות פוליטיות כחלק מעבודתו הפילוסופית. עם זאת, כמה פעמים הביע קוויין את דעתו בסוגיות פוליטיות, והציג עמדה שמרנית.

קוויין הביע תמיכה בצנזורה מוסרית, ותמך בהגבלות מסוימות על זכויות אזרח. בנוסף, הוא הביע התנגדות לסבסוד של החינוך בידי המדינה[4].

קוויין היה מתנגד נחרץ לפילוסוף ז'אק דרידה, ובשנת 1992 הוא יזם עצומה שנועדה למנוע מאוניברסיטת קיימברידג' להעניק לו תואר כבוד. העצומה לא הצליחה למנוע את הענקת התואר.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • "שתי דוגמות לאמפיריציזם", (תרגום: ענת בילצקי וענת מטר), מטאפורה: כתב עת לפילוסופיה 4, 1996, עמ' 41–55.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ predicate functor logic
  2. ^ נטורליזם באפיסטמולוגיה, באנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד (באנגלית)
  3. ^ W.V.O. Quine, "On What There Is", The Review of Metaphysics, New Haven 1948, 2, 21
  4. ^ Paradoxes of Plenty” in Theories and Things p.197
Philosophia

Philosophia, הרבעון הישראלי לפילוסופיה, הוא כתב עת המתפרסם בשפה האנגלית ויוצא לאור בהוצאת שפרינגר.

כתב העת נוסד על ידי אסא כשר ואלכס בלום בשנת 1971. השניים שימשו כעורכיו עד לשנת 1975 ולאחר מכן על ידי כשר לבדו. כתב העת שימש אכסניה למאמרים פרי עטם של חוקרים ישראלים לצד חוקרים זרים בעלי שם. בין היתר התפרסמו בו מאמרים מאת הכלכלן זוכה פרס נובל קנת' ארו, הפילוסופים הבריטים אלפרד ג'ולס אייר, פיטר גיץ', פיטר סטרוסון וגילברט רייל, הפילוסוף האמריקאי וילארד ואן אורמאן קוויין, הפילוסוף ההולנדי-אמריקאי באס ואן פראסן, הפילוסוף האוסטרלי פיטר סינגר, הפילוסוף הפיני יאקו הינטיקה, ההיסטוריון האמריקאי ריצ'רד פופקין ורבים אחרים.

בכתב העת התפרסמו מאמרים בתחומי המשנה השונים של הפילוסופיה וההיסטוריה של הפילוסופיה, ועל נושאים המשיקים גם לתחומי ידע אחרים כגון גזענות, טרור, רגש, איידס, ענישה, מוסר ועוד.

עם חברי המערכת נמנים, נוסף על כשר, שלמה אבינרי (מהאוניברסיטה העברית), אהרון בן-זאב (מאוניברסיטת חיפה), אלכס בלום (אוניברסיטת בר-אילן), דב גבאי (קינגס קולג' לונדון), משה (מקס) ימר (אוניברסיטת בר-אילן), דוד הד (האוניברסיטה העברית), רוברט הופמן (אוניברסיטת העיר ניו יורק), ג'ונתן כהן (אוניברסיטת אוקספורד), שלום לפין (קינגס קולג' לונדון), קאי נילסן (אוניברסיטת קונקורדיה), סול קריפקי (אוניברסיטת העיר ניו יורק), אריאל רובינשטיין (אוניברסיטת תל אביב), ויליאם רודיק (אוניברסיטת ניו יורק) וג'ורג' שלזינגר (אוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל).

אי-היקבעות התרגום

אי-היקבעות התרגום (באנגלית: Indeterminacy of translation) היא תזה מפורסמת של הפילוסוף האנליטי בן המאה העשרים וילארד ואן אורמאן קוויין, אשר גוללה בספרו Word and Object שראה אור ב-1960. בספר זה נאספו והובהרו רבות מעבודותיו הקודמות של קווין בנוגע לנושאים שאינם לוגיקה צורנית ותורת הקבוצות. תזת אי-היקבעות התרגום מוצגת בהרחבה גם בעבודתו "יחסיוּת אונטולוגית" משנת 1968.

בספרים אלו קווין סוקר את המתודות העומדות בפני בלשנים בניסיונם לתרגם שפה זרה שאינה מוכרת להם. הוא מציין שישנן דרכים רבות לפרק את המשפט למילים, ודרכים רבות להלביש פונקציות שונות למילים. כל היפותזה של תרגום מסוים ניתנת לאישוש רק בהתאם להקשר שבה נאמרה, באמצעות זיהוי משפטים אחרים שנאמרו בשפה זרה זו. אולם אותה אי-היקבעות תשרור שם: כל היפותזה תאושש כראוי רק אם המתרגם יאמץ מספיק היפותזות שיפצו זו על זו בנוגע לחלקים האחרים של השפה.

נשקול להלן את דוגמתו של קווין בנוגע למילה "גוואגיי" (gavagai) המובעת על ידי דובר שפה ילידית שעה שהוא רואה ארנב. הבלשן יכול להבין זאת ב"דרך הטבעית" ולתרגם זאת ל"הנה ארנב". אבל תרגומים אחרים יכולים להיות מתאימים עם כל העובדות המצויות, כמו למשל: "הנה אוכל"; "הבה נלך לצוד"; "תהיה סופה הלילה" (הילידים הללו יכולים להאמין באמונות טפלות); "הנה זנב" וכיוצא בזה. חלק מן התרגומים הנ"ל יימצאו פחות סבירים - כלומר, שיהוו היפותזות תרגום מסורבלות - לאור התצפיות העתידיות. תרגומים אחרים יכולים להישלל באמצעות תחקור הילידים: תשובה חיובית לשאלה "האם זהו אותו גוואגיי כמקודם?", שעה שהבלשן מצביע על ארנב ללא זנב, תשלול מיד את אפשרות התרגום של גוואגיי כזנב, וכדומה. ברם, שאלות כאלו יכולות להישאל רק אם הבלשן התמחה בדקדוק השפה הילידית ובאוצר המילים המופשט שלה; זה בתורו יכול להיעשות רק על בסיס היפותזות הנובעות אחרות הנגזרות מחלקי שפה שהוכרו באמצעות תצפיות.

אי-היקבעות התרגום חלה גם על משמעות הניתנת על ידי דוברי אותה שפה, ואף כמו למבעים קודמים של אותו דובר. דעה זו אינה מובילה לסקפטיות אודות משמעות - לגבי משמעות המילים כחבויה ובלתי ניתנת לידיעה או לגבי מילים כנטולות משמעות. עם זאת, עיקרון אי- היקבעות התרגום בשילוב עם הנחה ביהביוריסטית הטוענת כי מבעים של דובר מובנים מתוך התנהגותו, יכול להוביל לכך שמשמעויות אינן קיימות כאובייקטים; בהקשר זה מודגש כי אין למושג "מילה נרדפת" משמעות תפקודית. עם זאת הקביעה כי משמעיות אינן קיימות כאובייקטים אינה מרמזת על כך שמילים נטולות פירוש או משמעות.

אפוסטריורי

אפוסטריורי או א-פוסטריורי (לטינית: a posteriori, שפירושו: "מתוך מה שבא אחר-כך") הוא מונח בלוגיקה או בפילוסופיה שבא להניח טיעון שמהלכו הוא מן הסיבות הנראות לעין אל הסיבות הלא-ידועות, כלומר, מן החוויות והניסיון שלנו. לעומתו, טיעון א-פריורי הוא טיעון שמתחיל מהסיבות אל המסקנות.

ישנן עובדות רבות שאנחנו יודעים דרך החושים שלנו, כגון: דברים נופלים כלפי מטה ולא מעלה, או: שמן לא מתערבב עם מים. אלו אמיתות שאנחנו יודעים אותן מניסיון הרבה לפני שיש באפשרותנו להסבירן. כל עוד לא נוכל להסביר אותן מבחינה מדעית (כוח הכבידה או הקוטביות של מולקולות השמן), ידיעותינו יהיו ידיעות א-פוסטריוריות.

אפריורי

אַפְּרִיּוֹרִי (מלטינית: a priori, "מן הקודם" או "לפני הניסיון") הוא מונח בפילוסופיה ובלוגיקה. בצורה מופשטת ניתן לומר כי המונח א-פריורי, הוא טיעון שמתחיל מהסיבות אל המסקנות, וגם מתייחס למושגים או תפישות שאינם תלויים בחוויות-חושים, מהתבוננות או ניסיון.

וזאת בניגוד למושגים אפוסטריוריים (מתוך מה שבא אחר-כך), שהוא טיעון שמהלכו הוא מן הסיבות הנראות (כלומר, מן החוויות והניסיון שלנו אל הסיבות) אל העין אל הסיבות הלא-ידועות. למשל דברים הנופלים כלפי מטה ולא כלפי מעלה, או: שמן אשר לא מתערבב עם מים. כל עוד לא נוכל להסביר אותן מבחינה מדעית (הסברים כמו 'כוח הכבידה' או 'הקוטביות של מולקולות השמן'), ידיעותינו אודותיהן יהיו ידיעות א-פוסטריוריות.

ידע אפריורי נחשב ידע פרופוזיציונלי במובן זה שהוא נרכש לפני ניסיון כלשהו.

דוגמה למשפטים אפריורים הם משפטים המובנים מעצמם כגון "שני גדלים השווים לגודל שלישי שווים ביניהם", או הוכחות מתמטיות שאינן נזקקות לניסיון אלא מוכרחות מתוך עצמן.

פילוסופים רבים סבורים שלא תיתכן ידיעה אפריורית, בעיקר בתחום השאלות התאולוגיות. על פי הפוזיטיביזם הלוגי, הצהרות שתהיינה נכונות א-פריורית תהיינה תמיד טאוטולוגיות. קנט טען כי ידע אפריורי קיים בצורת התנאים הנחוצים להתנסות כלשהי, כגון המושגים סיבתיות, חלל וזמן. הניסיונות להגדיר בבהירות או להסביר ידיעה א-פריורית מהי מהווים חלק מזרם מרכזי בתורת ההכרה (אפיסטמולוגיה). לאור העובדה שההגדרות והשימושים של המונח עוותו לאורך השנים ועל כן משתנים על פני תחומי-דעת שונים, יהיה זה קשה לספק הגדרה אוניברסלית בעבורו.

לעיתים, כלכלנים עושים שימוש במונח א-פריורי כדי לתאר צעד בטיעון שאמיתותו יכולה להתקבל כמוכיחה את עצמה.

למשל, עמנואל קאנט קרא למרחב הפיזי (המרחב שבו אנו חיים) גאומטריה אבסולוטית (מוחלטת). הוא טען שהיא הגאומטריה היחידה הא-פריורית. על פי תורת היחסות אנו חיים במרחב-זמן, מרחב לא אוקלידי ולא גאומטריה אבסולוטית.

דיאלקטיקה

דיאלקטיקה (מיוונית: διαλεκτική - אומנות השיחה, הדיון או הוויכוח) היא מונח פילוסופי מערבי המשמש לתיאור שיטות שונות להשגת האמת או לתיאור תנועת ההתפתחות בעולם הרוח או החומר, או שניהם יחד. השימוש הנפוץ ביותר במילה דיאלקטיקה הוא כהתפתחות מתוך קונפליקט.

האסכולה האלאטית

האסכולה האלאטית היא אסכולה בפילוסופיה הקדם-סוקרטית התופסת את המציאות כמהות אחת, קבועה, בלתי מונעת ובלתי משתנה. היא טוענת שמה שנתפס בעינינו כשינוי, אינו אלא אשליה. בפועל, המציאות קבועה ובלתי משתנה.

פרמנידס וזנון נמנים על אסכולה זו. הם נולדו ופעלו בעיר אליאה שמצויה בדרום איטליה ועל שמה הם קרויים. גם מליסוס איש סאמוס היה ממפתחי הפילוסופיה.

הוליזם

הוליזם (מיוונית: όλος; שלם, כולל) הוא הרעיון שתכונות מערכת לא יכולות להיקבע או להיות מוסברות אלא רק על ידי סך כל המרכיבים שלה. המילה, יחד עם התואר הוליסטי, נטבעו על ידי יאן סמאטס בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20. במילון אוקספורד, סמאטס מגדיר את ההוליזם כ"נטייה בטבע ליצור שלם שהוא גדול מסכום חלקיו על ידי אבולוציה יצירתית".

הוליזם מוגדר לעיתים כהיפוכו של הרדוקציוניזם, למרות שתומכי הרדוקציוניזם המדעי טוענים כי מוטב להתייחס אליו כאל היפוכו של הרדוקציוניזם התאוותני. אפשר להנגיד אותו גם עם אטומיזם. כמה מבקרים טוענים שהוליזם הוא ניסיון למיזוג בין רעיון הבריאתנות לבין רעיון האבולוציה.

השטח של חשיבת מערכתית התפתח בשנים האחרונות כדי להתמודד עם מספר גדול של נושאים תוך שימוש במושגים הוליסטיים.

הנחה (לוגיקה)

הנחה בתורת ההגיון היא שם כולל לכל הטענות בהיסק שאינן מסקנתו.

בהיסק תקף המסקנה מקיימת יחס של נביעה מן ההנחות: כלומר המסקנה נגזרת מן ההנחות. בהיסק מבוסס המסקנה היא אמיתית משום שההנחות אמיתיות. אך, בניגוד לסברה נפוצה בין הדיוטות, אין כל הכרח שההנחות יהיו אמיתיות על מנת שההיסק יהיה תקף.

בפרט, כל היסק שבין הנחותיו יש סתירה, הוא היסק תקף. עובדה זו מנוצלת היטב בהוכחות בדרך השלילה המבוססות במכוון ובמודע על קיומה של סתירה בהנחות, כלומר על אי אמיתותן. למשל, ההוכחה שאין מספר ראשוני גדול ביותר מבוססת על ההנחה (המתגלית בסוף ההוכחה כשקרית) שיש מספר ראשוני גדול ביותר, ההוכחה שאין לשתיים שורש ראציונאלי מבוססת על ההנחה (המתגלית בסוף ההוכחה כשקרית) שיש לשתיים שורש ראציונאלי וכדומה.

טלאולוגיה

טלאולוגיה (מיוונית עתיקה: Τελεολογία; ביוונית Τέλος, "טלוס" = סוף, תוצאה; ו"לוגוס" = לימוד, הסבר) היא החקר הפילוסופי של תכלית; תורה פילוסופית המסבירה את התופעות בעולם לאור המטרה או התכלית שהן משרתות ולאו דווקא לאור סיבותיהן.

טלאולוגיה היא אחת מארבעת סוגי הסיבות על-פי אריסטו. אחד הטיעונים הקלאסיים להוכחת מציאותו של האלוהים הוא הטיעון הטלאולוגי, שלפיו כל היקום (ובעיקר הדברים החיים) נבנו באופן מוכוון מטרה ולא באופן כאוטי, ולכן הם ככל הנראה תוכננו על ידי ישות רציונלית.

נטורליזם פילוסופי, שעם מייצגיו נמנה וילארד ואן אורמאן קוויין, הולך בעקבות דייוויד יום ופוסל לחלוטין הסברים טלאולוגיים. נטורליזם טוען שלא קיים שום דבר מעבר לתופעות הנצפות, ולכן הטיעון לפיו ישות רציונלית לא ידועה או שלא ניתן לדעת אותה היא האחראית לתכלית, הוא פסול. פילוסופים אחרים, כמו אלן סאנדגה ואלווין פלנטינגה, טוענים שטלאולוגיה ו"טיעונים מהתכנון" אחרים הם תקפים.

תאוריית האבולוציה של צ'ארלס דרווין, שטוענת שכל המינים התפתחו בשל ברירה טבעית, הקטינה את השפעתם של טיעונים טלאולוגיים מסורתיים (למרות שהיו שטענו נגד דרווין שהוא טלאולוג בהשקפתו). טיעונים טלאולוגיים שבו למרכז הזירה עם עליית קרנה של הבריאתנות בראשית שנות השמונים.

עם זאת, תאוריית הברירה הטבעית של דרווין פתחה פתח להגדרה מחודשת של "תכלית" בהקשר של "שרידת המותאמים". למשל, לנמר יש טפרים כדי לצוד ולהרוג את טרפו. למרות שטיעון זה נשמע כטיעון טלאולוגי, ניתן להסבירו גם במונחים אבולוציוניים: הטפרים סיפקו לנמר עדיפות בתהליך הברירה הטבעית, ולכן הוא שרד. ניסוח זה מתרץ את השימוש השגוי לכאורה במושג התכלית בתאוריית האבולוציה. השימוש בהסבר זה, שמספק הסבר מדעי לתכלית, קיבל את השם טלאונומיה לעומת טלאולוגיה, במקביל לאופן בו המושג אסטרונומיה עומד מול המושג אסטרולוגיה.

בשנים האחרונות קידמו מספר מדענים את רעיון "העקרון האנתרופי" שמסביר את ערכיהם של מספר קבועים פיזיקליים ככאלו הנחוצים לקיומם של בני אדם שיוכלו לבצע את התצפיות שימדדו אותם. מבקרי השקפה זו טענו שבניסוחים מסוימים שלה יש בה קורטוב של טלאולוגיה.

"טלאולוגיה פסולה" מתרחשת כאשר מישהו טוען (ללא הוכחה) כי X גורם ל-Y.

יום הפילוסופיה העולמי

יום הפילוסופיה העולמי (באנגלית: World Philosophy Day) הוא מועד בינלאומי המצוין מדי שנה ביום חמישי השלישי של חודש נובמבר.

מונאדה (לייבניץ)

מונאדה היא אובייקט פילוסופי שתיאר הפילוסוף גוטפריד וילהלם לייבניץ.

לפי לייבניץ, לכל אובייקט ישנה מונאדה העומדת בעבורו ושנושאת את כל האינפורמציה לגביו. אותו אובייקט אשר בעבורו עומדת המונאדה הוא "אובייקט אינטנציונאלי" של המונאדה. המונאדות הן נשאי אינפורמציה, כשהאובייקט אותו מייצגת המונאדה הוא "מצב אינפורמטיבי" של המונאדה. המונאדות הן דברים פשוטים שאינם ניתנים לפירוק מכל סוג שהוא.

בעיה העולה מתאוריית המונאדות של לייבניץ היא כיצד נוצרות וכלות מונאדות. נניח לדוגמה שיש קיר הבנוי מלבנים, ודאי המונאדה שתישא את האינפורמציה בעבורו תהיה מונאדה של "קיר עשוי מלבנים", אך אם נשבור את הקיר ונקבל ערימה של לבנים, מה יהיה אז? מה תהיה המונאדה במצב כזה?

אין תמימות דעים לגבי תשובתו של לייבניץ במקרה כזה, אך הועלו מספר סברות לגבי האופציות בהן היה עשוי לבחור:

מונאדת קיר הלבנים "התחלפה" במונאדה של "ערימת לבנים". בעצם ישנה טרנספורמציה: האינפורמציה הקודמת שנשאה המונאדה הוחלפה.

ניתן להקשות על לייבניץ ולשאול מה יהיה במקרה בו נפזר את הבלוקים כך שלא יהוו עוד ערימה, מה אז? ייתכן, שלייבניץ היה משיב, כי מונאדת קיר הלבנים הפכה למונאדה של אחד הבלוקים.למונאדות אין חלונות, אין קשר סיבתי ביניהן; הן כמו איים, האל הוא המסנכרן בין המונאדות בהרמוניה מושלמת.

ערך (אתיקה)

באתיקה, המונח ערך מתייחס למדד של הערכת טיבו המוסרי של מעשה מסוים. תחום הידע העוסק בערכים נקרא "תורת הערך", או "אקסיולוגיה" .

עשרת הכבלים

עשרת הכבלים בבודהיזם הם אלו הכובלים את בני האדם שטרם חוו הארה.

מי שהצליח לנתק את שלושת הכבלים הראשונים מתחיל את המסע לנירוואנה, ואילו זה שהצליח לנתק את כל עשרת הכבלים הופך לבודהה שפירושו מואר.

התמקדות ב"עצמי" - אמונה בזהות אישית

ספק - בעיקר בבודהה ובתורתו. יש להדגיש כי הבודהיזם אינו דוגמטי, ולכן אינו דורש ציות עיוור או אוסר על שאילת שאלות.

היצמדות לטקסים ולפולחנים - אמנם הבודהיזם כמו כל פילוסופיה מוסרית דורש ערכי מוסר גבוהים, אולם אינו דורש אותם כציות עיוור אלא כתוצאה של מודעות והבנה. בנוסף, הבודהיזם לא דורש היצמדות לטקסי דת (אם כי אינו שולל אותם).

השתוקקות חושית / תשוקה חושנית (אחד מהיבטי הטנהא), זו המצוירת במרכז גלגל החיים

שנאה, זדון, רצון-להרע

תאווה חומרנית (אחד מהיבטי הטנהא )

תאווה לקיום חסר הצורה (אחד מהיבטי הטנהא הייחודי למודטים)

גאווה

חוסר שקט

בורות (בערות)

פילוסוף

פילוסוף הוא אדם העוסק בפילוסופיה. הפילוסוף שואל שאלות כגון מהו מבנה העולם, האם קיים אלוהים ומהי הנפש האנושית. הוא דן בשאלות רבות ובהן מוסריות, קיומיות ומדעיות.

פילוסופיה של הלשון

פילוסופיה של הלשון או פילוסופיה של השפה היא תחום בפילוסופיה החוקר את השפה על היבטיה השונים, כולל היחס בין מבנה לוגי לביטוי הלשוני, יכולתה של השפה להביע אמת, משמעותם של משפטים ומילים, אפשרות ותנאי התרגום הנאות, מקורם של פרדוקסים, היחס בין מובן לשימוש, החפיפה בין שפה ומחשבה ועוד. התנועה הפילוסופית המכונה פילוסופיה האנליטית התמקדה בתחילתה בעיסוק בשאלות הנוגעות לשפה ותפסה כתנאי בל יעבר שללא האפשרות לבטא, באופן חד-משמעי, עמדות בנוגע לנושא מסוים, לא ניתן לקבל נושא זה כחלק מן הדיון הפילוסופי.

פילוסופים בולטים שעסקו בפילוסופיה של השפה הם גוטלב פרגה, ברטראנד ראסל, לודוויג ויטגנשטיין, וילארד ואן אורמאן קוויין, מייקל דאמט, ג'ון סירל, דונלד דייווידסון, סול קריפקי וסטיבן ניל.

פליביליזם

פליביליזם (מהמילה הלטינית fallibilis "עלולים לטעות") הוא עיקרון פילוסופי שגורס כי בני אדם עלולים לטעות בנוגע לאמונותיהם, ציפיותיהם, או הבנתם את העולם. במובן הנפוץ ביותר של המונח, הוא מתייחס ליכולת של אדם להפתח לעובדות חדשות גם אם הן סותרות את אמונותיו או עמדותיו, ולהכרה בכך ש"כל טענה מוצדקת כיום, ייתכן כי תטען שיפור, או תדחה לאור עובדות חדשות, טענות חדשות או חוויות חדשות". זוהי עמדה שנתפסת כמובנת מאליה במדעי הטבע.

פרגמטיזם

פרגמטיזם היא אסכולה פילוסופית שהתגבשה בארצות הברית בסביבות 1870. צ'ארלס ס' פירס, שנחשב למייסדה, תיאר אותה כך:

"תתארו את ההשפעות הפרקטיות של האובייקט שבמחשבתכם. ואז, המחשבה שלכם על ההשפעות האלה היא כל מה שאתם חושבים על האובייקט"הפרגמטיזם מתנגד לרעיון שתפקידה של המחשבה הוא לתאר, להדגים ולייצג את המציאות. במקום זאת, פרגמטיסטים מחשיבים את המחשבה ככלי ומכשיר לחיזוי, פתרון בעיות ופעולה. לטענת הפרגמטיסטים רוב העיסוק הפילוסופי, כגון טבע הידיעה, השפה, המשמעות המדע והאמונה, מוסבר בצורה הטובה ביותר לאור שיטתם.

הפילוסופיה של הפרגמטיזם מתייחסת אל ההשלכות הפרקטיות של רעיונות על ידי בחינה שלהם לאור הניסיון האנושי, כך שאמיתותה של טענה נקבעת על פי תוצאות מעשיות והתועלת שהיא משרתת.

הפרגמטיזם מתמקד בעולם כמקום משתנה, ועל כן הוא גורס כי האמת מותאמת לגילויים המדעיים והיא יחסית לזמן, מקום ומטרת החקירה.

רודולף קרנפ

רודולף קרנפ (בגרמנית: Rudolf Carnap;‏ 18 במאי 1891 – 14 בספטמבר 1970) היה פילוסוף גרמני חבר החוג הווינאי.

רלטיביזם

רֵלָטִיבִיזם (Relativism; מלשון 'relative', "יחסי") היא תפיסה הגורסת כי לנקודת מבט אין תוקף או אמת מוחלטת, אלא ערך יחסי בלבד הנקבע על-פי הבדלים בתפיסה ובשיקול דעת.

זוכי פרס רולף שוק
לוגיקה ופילוסופיה וילארד ואן אורמאן קוויין (1993) • מייקל דאמט (1995) • דנה סקוט (1997) • ג'ון רולס (1999) • סול קריפקה (2001) • סולומון פפרמן (2003) • יאקו הינטיקה (2005) • תומאס נייגל (2008) • הילרי פטנאם (2011) • דרק פארפיט (2014)
מתמטיקה אליאס מנחם סטיין (1993) • אנדרו ויילס (1995) • מיקיו סאטו (1997) • יורי מאנין (1999) • אליוט לייב (2001) • ריצ'רד סטנלי (2003) • לואיס קאפארלי (2005) • אנדרה זמרדי (2008) • מיכאל אשבכר (2011) • ייטאנג ז'אנג (2014)
אמנות חזותית רפאל מונאו (1993) • קלאס אולדנבורג (1995) • טורסטן אנדרסון (1997) • הרצוג ודה מרון (1999) • ג'וזפה פנונה (2001) • סוזן רותנברג (2003) • סג'ימה ונישיזאווה (2005) • מונה חאטום (2008) • מרלן דומה (2011) • לאקאטון וואסאל (2014)
מוזיקה אינגוואר לינדהולם (1993) • ג'רג' ליגטי (1995) • יורמה פאנולה (1997) • רביעיית קרונוס (1999) • קאיה סאריאהו (2001) • אן סופי פון אוטר (2003) • מאוריציו קאגל (2005) • גדעון קרמר (2008) • אנדרו מנזה (2011) • הרברט בלומסטדט (2014)
פילוסופיה
תחומים
אונטולוגיהאסתטיקהאפיסטמולוגיהאתיקהלוגיקהמטאפיזיקהמטאפילוסופיהמטא-אתיקהפילוסופיה פוליטיתפילוסופיה של ההיסטוריהפילוסופיה של החינוךפילוסופיה של הלשוןפילוסופיה של המדעפילוסופיה של המתמטיקהפילוסופיה של הנפשתאולוגיה
זרמים/אסכולות
טאואיזםהאסכולה הפיתגוראיתהאסכולה האלאטיתהאסכולה האטומיסטית • מוהיזם • לגליזם • נטורליזםהאסכולה הפריפטטיתהאסכולה הסטואיתהאסכולה הציניתנאופלאטוניזםהאסכולה האפיקוראיתקונפוציאניזםסכולסטיקהרציונליזםאמפיריציזםאקזיסטנציאליזם • נאו-קונפוציאניזם • פנומנולוגיהפילוסופיה אנליטיתפרגמטיזםפוסטמודרניזםפילוסופיה בודהיסטיתפילוסופיה הינדואיסטיתפילוסופיה ג'ייניסטיתפילוסופיה יהודית
אישים בולטים
פילוסופים של העת העתיקה לאו דזהקונפוציוסתאלספיתגורסהרקליטוסמו דזההבודההפרמנידספרוטגורסדמוקריטוססוקרטסאפלטוןאריסטוזנון מקיטיוןטימון מפליוספירון מאליספלוטינוססון דזה • קונדה-קונדה
פילוסופים של ימי הביניים אוגוסטינוסיוהאן סקוטוסאבן סינאג'ו שירמב"םתומאס אקווינסויליאם איש אוקאם
פילוסופים מודרניים ניקולו מקיאווליתומאס הובספרנסיס בייקוןרנה דקארטברוך שפינוזהגוטפריד לייבניץג'ון לוקג'ורג' ברקלידייוויד יוםז'אן-ז'אק רוסועמנואל קאנטג'רמי בנת'םגאורג הגלג'ון סטיוארט מילארתור שופנהאוארסרן קירקגורקרל מרקספרידריך ניטשה
פילוסופים בני המאה ה-20 גוטלוב פרגהג'ון דיואיאדמונד הוסרלמרטין היידגרברטראנד ראסלרודולף קרנפלודוויג ויטגנשטייןקרל המפלז'אן-פול סארטר • וילארד ואן אורמאן קוויין • ג'ון רולסיורגן האברמאסמישל פוקוגסטון בשלאר
מונחים
מונחים בסיסיים אינסוףאמת ושקראפוסטריוריאפריורידיאלקטיקההנחהזמןחומר ורוחחוק הזהותטוב ורעישותכשל לוגילוגוסמהותמציאותסיבתיותערךפרדוקסצדקתכונהיום הפילוסופיה העולמי
תאוריות/תפיסות אגואיזם אתיאוניברסליזםאימננטיותאינטואיציוניזםאמנה חברתיתבחירה חופשיתבעיית הראוי-מצויהבעיה הפסיכופיזיתדאונטולוגיהדואליזםנהנתנותהוליזםהיסטוריציזםהשכל הפועלטיעון השפה הפרטיתכשל נטורליסטילוגיציזםמטריאליזםמוניזםמונאדהמכניזםנטורליזם מטאפיזיניהיליזםנומינליזםסובייקטיביזםסוליפסיזםספקנותעל-אדםעשרת הכבליםפוזיטיביזםפטליזםפנאנתאיזםפנתאיזםהפרא האצילהצו הקטגוריהקוגיטוריאליזםרדוקציוניזםרלטיביזםתועלתנותתערו של אוקאםהרצון לעוצמה
פורטל פילוסופיה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.