ויהי היום

ויהי היום הוא ספר מעשיות מאת חיים נחמן ביאליק, שהוא, כדברי ביאליק בפתח הספר "עיבוד ספרותי של אגדות ושברי-אגדות שאובים ממקורות שונים".

ויהי היום
Vayehi hayom Big(1)
כריכת הספר במהדורת תשכ"ה, עם איורים של נחום גוטמן
מידע כללי
מאת חיים נחמן ביאליק
שפת המקור עברית
סוגה מעשיה
הוצאה
הוצאה הוצאת דביר
שנת הוצאה מהדורה ראשונה - 1933
מהדורה שנייה - 1965
מספר עמודים 282
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 001295139, 001295144, 001295147, 002134949, 001295141, 001295145, 002678521, 002716814, 001872223, 002707493, 002639662, 001295140, 001295143, 001295146, 002470666, 001876546

על הספר

עבודתו של ביאליק בספר זה היא עבודה ספרותית ולא פולקלוריסטית. הספר איננו ליקוט אגדות אלא עיבוד אמנותי שלהן המוגש בלבוש חדש ומקורי. הספר כולל 35 אגדות, מהן 12 במדור "אגדות המלך דוד", 21 במדור "אגדות המלך שלמה", ושתי יצירות נפרדות, אגדת ספר בראשית ו"אלוף בצלות ואלוף שום".

ביאליק החל את העבודה על הספר במקביל לעבודתו עם יהושע חנא רבניצקי על "ספר האגדה", שבו ליקטו השניים אגדות תלמודיות. מטרתו של ביאליק בקובץ "ויהי היום" הייתה ליצור עבור בני הנעורים חומר קריאה עברי מקורי, אשר יסתמך על אגדות שורשיות מחכמת ישראל. ברוב יצירות הקובץ נטל ביאליק מהאגדות העממיות את הבסיס ואת הרוח, אך הקפיד על גלגול העלילה באופן הגיוני ורצוף והשתמש בלשון ובסגנון מקוריים משלו. כך הצליח להנגיש את האגדות המיושנות בלשונן ובסגנונן לבני הנעורים של תקופתו, ולפיכך השווה מרדכי בן יחזקאל את "גאולת האגדות העבריות" של ביאליק עם עבודתם של האחים גרים.[1]

מקורות האגדות

ביאליק כותב בפתח הדבר שהאגדות בקובץ מהוות עיבוד ספרותי לחומרים ממקורות שונים, בכתב ובעל פה, עבריים, ערביים ולועזיים.

מרדכי בן יחזקאל חילק את החומר הבסיסי עליו נסמכות האגדות לארבעה סוגים:

מהדורות

הספר ראה אור לראשונה ב-1933 (תרצ"ד) עם איורים מאת נחום גוטמן. ב-1965 ראה במהדורה חדשה, שתיהן בהוצאת דביר.

חלק מסיפורי "ויהי היום" עובדו באמריקה כסיפורים לילדים על ידי דניאל פרסקי ואברהם יצחק איגוס, במטרה לספק ספרות עברית ליהודי ארצות הברית, וראו אור כסדרת ספרונים בהוצאת שיינברג.[3]

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מרדכי בן יחזקאל, ויהי היום בתוך גרשון שקד (עורך), ביאליק: יצירתו לסוגיה בראי הביקורת, הוצאת מוסד ביאליק עמ' 348-349
  2. ^ ספר שמואל ב', פרק כ"ג, פסוק כ': "וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חַיִל רַב פְּעָלִים מִקַּבְצְאֵל, הוּא הִכָּה אֵת שְׁנֵי אֲרִאֵל מוֹאָב וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת הָאֲרִי בְּתוֹךְ הַבֹּאר בְּיוֹם הַשָּׁלֶג."
  3. ^ בין היתר ראו אור בתשי"ד (1954) הסיפורים: "דבורה מתחת התמר", "אשמדאי מלך השדים", "נקמת אשמדאי", "יהודית" ו"בת מלך ארם" (עיבוד לאגדת שלושה וארבעה
אגדות המלך שלמה

אגדות המלך שלמה היא סדרת אנימציית פלסטלינה ישראלית שהופקה לטלוויזיה על ידי האנימטור רוני אורן ושודרה בערוץ הראשון בין השנים 1992- 1993.

עלילת הסדרה התבססה על סיפורי שלמה המלך, כפי שהן מופיעות בספרו של חיים נחמן ביאליק, "ויהי היום". לסוף כל פרק היה מוסר השכל ייחודי.

אגדת שלושה וארבעה

אגדת שלושה וארבעה היא אגדה מאת חיים נחמן ביאליק. האגדה הופיעה בשני נוסחים עיקריים, הנוסח הראשון ("נוסח אחד") הוא עיבוד של אגדה תלמודית, הצמוד יחסית למקורו. הנוסח המאוחר יותר ("נוסח שני") הוא אגדה ארוכה ומפורטת, מקורית ורחבת יריעה. יוסף קלוזנר, שכתב את הערך על ביאליק באנציקלופדיה העברית, תיאר את האגדה כ"יצירתו הגדולה האחרונה" של המשורר וכ"שירת הברבור הגדולה" שלו. שם האגדה נגזר מהפסוק בספר משלי, פרק ל', פסוקים י"ח-י"ט: " שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי, וְאַרְבָּעָה לֹא יְדַעְתִּים. דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם, דֶּרֶךְ נָחָשׁ עֲלֵי צוּר, דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם, וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה." המוטיבים של נשר, נחש, אוניה ויחסי גבר ועלמה שזורים בעלילה ומובילים אותה.

אלעזר אזכרי

רבי אלעזר בן משה אזכרי (מצוי גם: אזקרי או אזיקרי, 1533–1600) היה מקובל, דרשן ומשורר יליד צפת. חיבורו ספר חרדים, שהובא לדפוס לראשונה בשנת 1600, לאחר מותו, עם היותו ספר מצוות, נחשב כספר יסוד בתורת המוסר ביהדות בסוף ימי הביניים.

דוד גמאל

הרב דוד בן שלום גמאל היה רב ומקובל בתימן במאה ה-19.

כפי הנראה, נולד הרב גמאל בצנעא בתחילת המאה ה-19 ונפטר בסוף אותה מאה. היה תלמיד חכם המעורה היטב בחיי הקהילה היהודית. בחיבוריו הירבה לתאר ולתעד את קורות אחיו בתימן ואת האירועים המדיניים שהשפיעו על חיי היהודים, כגון האירועים הקשים שחוו יהודי צנעא בזמן התנפלויות שבטים מוסלמים על הקהילה היהודית בשנים 1818 ו-1851. על פי תיאורו של הרב גמאל, התנפלות שבטים נוספת בת שלושה ימים הסתיימה כמעט ללא נזק וזאת בשל התכוננות יהודי צנעא מבעוד מועד, וכך כותב הרב גמאל :

.

משנת 1834 חלה תקופת מפנה לרעה בתימן עקב חילופי שלטון תכופים שהתחוללו בשל מריבות בין הטוענים לשלוט בתימן. במשך שלושים שנה סבלה מכך הקהילה היהודית בצנעא קשות, ורבים החלו בורחים לערים הסמוכות. גם הרב דוד גמאל ברח מהעיר צנעא והתיישב בעיר בית עדאקה הנמצאת צפונית מערבית לצנעא. הוא עבר גם בין ערים נוספות והכיר את אורחותיהם ורבניהם. בכתביו, הרבה הרב גמאל לצטט דברי תורה בשמם ובשם רבני צנעא. מבין עשרות הרבנים שאיתם עמד בקשר נראה כי שלושה מהם היו מרבותיו: הרב דוד רצאבי, הרב יחיא בן יעקב צאלח המכונה מהרי"ץ בן יעקב והרב יודא חאזי.

דוד והצרעה והעכביש

דוד והצרעה והעכביש הוא שמה של אגדה מפי חז"ל, המופיעה במדרש אלפא ביתא דבן סירא. לאגדה מוסר השכל: אין לפקפק בתועלת הבריאה ולתמוה על מעשי הבורא.

הורין תליון

הורין תליון הוא דמות בדיונית המופיעה בלגנדריום של ג'.ר.ר. טולקין. לוחם גדול ומצביא שחי ופעל בארצות בלריאנד לקראת סוף העידן הראשון.

הורין היה מנהיג אנשי הדור, העם הגדול ביותר משלושת עממי האדין. הורין שנחשב לאחד הלוחמים הגדולים ביותר מגזע האדם בכל ההיסטוריה, זכה בכינוי "תליון" שפשרו: האיתן. זאת בשל חוסנו הפיזי והנפשי הרב, שהיה עשוי ללא ליאות.

זיוה שמיר

זיוה שמיר (נולדה ב-20 בספטמבר 1946) היא פרופסור אמריטה לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב.

חיל מצב

חֵיל מַצָּב הוא מונח כללי לתיאור יחידת חיילים שמוצבים במקום מסוים על פי הוראת הריבון בו. לרוב הצבת חיל המצב הייתה למטרת שימור הריבונות בשטח נכבש ומניעת ניסיונות התמרדות בידי תושבי המקום.

על אף שבתחילה תפקידו של חיל המצב היה להגן על מקום זה, כיום הוא משמש לרוב רק כבסיס בית. אותו מקום הוא בדרך כלל מבצר, עיר, טירה וכדומה. חיל המצב שוהה בדרך כלל בקסרקטין.

במקרא המונח "מצב" מופיע בספר שמואל א', יד' א'- טו', כמו: "וַיְהִי הַיּוֹם, וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן בֶּן-שָׁאוּל אֶל-הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו, לְכָה וְנַעְבְּרָה אֶל-מַצַּב פְּלִשְׁתִּים, אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַלָּז; וּלְאָבִיו, לֹא הִגִּיד."

בצבא הבריטי המודרני, המונח "חיל מצב" משמש גם לתיאור מוקדים צבאיים ראשיים כגון לונדון, שבהם יותר מקסרקטין או מחנה יחיד במפקדה הצבאית שלהם, שבפיקוד קולונל, תת-אלוף או אלוף.

בישראל, חיל מצב הוא יחידה רגילה, שתפקידה להגן על אזור מסוים. בין אם זו עיר, מחוז או אפילו רק בניין יחיד.

חלב הלביאה

חֲלֵב הַלְבִיאָה היא מעשייה נודעת שמקורה במדרש שוחר טוב וגרסה מעובדת שלה נכנסה לספרו של חיים נחמן ביאליק ״ויהי היום״. במסגרת סדרת הפלסטלינה הישראלית אגדות המלך שלמה של רוני אורן, הופק פרק המבוסס על המעשייה.

יוחנן המטביל

יוחנן המטביל (בין 6 לפנה"ס ל-2 לפנה"ס? – 36 לערך?) הוא דמות המופיעה בברית החדשה. לפי המסופר, היה יהודי בן תקופת בית שני, מורה רוחני, קרוב משפחתו של ישו. הוא מתואר כמבשר בואו של ישו וכמטבילו, ומכאן כינויו. האבטיפוס לדמותו הוא אליהו הנביא, שמתואר בספר מלאכי כאדם שעתיד לבשר על בוא המשיח. במאות הראשונות לספירה היו כתות שהאמינו ביוחנן ולא בישו. אחת מהן ששרדה עד ימינו היא כת המנדעים שהיגרה לדרום עיראק.

מגרון (יישוב מקראי)

מגרון הוא יישוב מקראי בתחומי נחלת שבט בנימין, באזור נחל מכמש בבנימין. היישוב מופיע בתנ"ך בתיאור מלחמת שאול עם פלשתים, ובמסע סנחריב לעבר ירושלים. בתיאורים המקראיים מופיע היישוב בסמיכות למקומות אחרים, דבר המקל על זיהוי מקומו המשוער.

מגרון מוזכר לראשונה בתיאור קרב היחיד של יהונתן עם מחנה פלשתים באזור נחל מכמש:

לפי מקור זה נמצא מגרון, שבו ישב שאול, מדרום לנחל מכמש וליישוב העתיק מכמש, שנמצא מצדו הצפוני של הנחל, בו ישב מחנה הפלשתים.

תיאור מסע סנחריב מצפון לדרום לכיוון ירושלים בתקופת המלך חזקיהו, מציין את מיקומו של מגרון דווקא מצפון למכמש:

יהודה אליצור הסביר את הסתירה לכאורה, באשר למיקומו של מגרון בכך שהנחלות המרוחקות של כפר קרויות על שמו, ולכן היישוב מגרון היה אומנם מצפון לנחל מכמש, אך נחלותיו הגיעו עד לדרומו, ונחלות הכפר קרויות בשם הכפר. לכן מתואר מקום שאול מדרום לנחל מכמש כ'מגרון' היות שאדמות אלו היו נחלת היישוב מגרון, אף שהיה צפונית משם, וישנם יישובים סמוכים יותר למקום, כגון מכמש. רמז לדבר זה מוצא אליצור בתיאור גאוגרפי של כפריים פלסטינים, המתארים מקום לפי הכפר שבידו הבעלות על האדמות, ולא לפי היישוב הקרוב ביותר גאוגרפית.

לפי הסבר זה, התיאור המקראי של המקום, מצפון למכמש העתיקה, מתאים לאזור הכללי בו ממוקם כיום המאחז מגרון, היושב מצפון מערב לנחל מכמש, כ-2 ק"מ מצפון למכמש העתיקה, היא הכפר הפלסטיני מכמס.

מדרש תהילים

מדרש תהילים הוא מדרש אגדה על ספר תהילים, מלבד מזמור קכ"ג ומזמור קל"ג.

המדרש נקרא גם מדרש שוחר טוב על שם הפסוק בו פותח המדרש "שֹׁחֵר טוֹב יְבַקֵּשׁ רָצוֹן" (ספר משלי, פרק י"א, פסוק כ"ז). רש"י כינה את המדרש "אגדת תְּהִלִים".

המדרשים ממזמור קי"ט ועד לסוף הספר, מאוחרים יותר ואינם מקובץ המדרשים הקדום. מדרשים רבים הועתקו מילקוט שמעוני. לדעת שלמה בובר מקור המדרש הוא בארץ ישראל בעת העתיקה, אך רבים מהחוקרים שוללים זאת. לדעת אבי תנועת "חכמת ישראל", יום-טוב ליפמן צונץ המדרש נערך בתקופת הגאונים באיטליה.

לשון המדרש היא ברובה עברית.

חלב הלביאה היא מעשייה נודעת שמקורה במדרש תהילים. עיבוד לגירסת המדרש נכנס לספרו של חיים נחמן ביאליק "ויהי היום" ובעקבותיו עובד המדרש גם במסגרת סדרת האנימציה אגדות המלך שלמה.

מדרש נוסף שהתפרסם וצוטט רבות על ידי אנשי הציונות הדתית, ובין השאר הופיע בספר מכתבים לטליה:

"בני, סימן זה יהא בידך, אם ראית בית הקברות לפניך, הרי היא המדינה קרובה לך, כך אמר להם הקב"ה לישראל, אם ראיתם את הצרות שתכפו אתכם, באותה שעה אתם נגאלין". השימוש במדרש זה נעשה הן בהקשר של סמיכות השואה לקום המדינה והן בהקשר של סמיכות יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות.

מורוון אלדוון

מורוון אלדוון (Morwen) היא דמות בדיונית המופיעה בלגנדריום של ג'.ר.ר. טולקין. אשה מן האדין שחייתה ופעלה בארצות בלריאנד לקראת סוף העידן הראשון.

נחל מכמש

נַחַל מִכְמָשׁ (המוכר גם בשמו הערבי ואדי סווינית) הוא יובלו העיקרי של נחל פרת. הנחל יורד מהעיר רמאללה, ונשפך לנחל פרת, סמוך לכפר אדומים. אורכו הכולל של הנחל כ-20 ק"מ. הנחל מפתח קניון משמעותי, במקום בו הוא חוצה את מדרגת הכפיפה העליונה של מדבר יהודה.

שמו של הנחל, מכמש, ניתן לו על שם היישוב המקראי מכמש, אשר על סמך הדמיון לשם הכפר הערבי הסמוך מוח'מאס, ניתן לשער ששכן בקרבת מקום.

ניינור ניניאל

ניינור ניניאל היא דמות בדיונית המופיעה בלגנדריום של ג'.ר.ר. טולקין. בת הורין תליון ומורוון אלדוון ואחות טורין טורמבר. חיה בארצות בלריאנד לקראת סוף העידן הראשון.

ערפה

עָרְפָּה היא דמות מקראית משנית המופיעה במגילת רות. ערפה הייתה אשתו המואביה של כיליון, בנה של נעמי, שלו נישאה בעת שמשפחת נעמי שהתה במואב. כאשר שבה נעמי לארץ יהודה לאחר מותם של בעלה ושני בניה, נפרדה ערפה מנעמי ושבה אל משפחתה שבמואב. רות, כלתה האחרת של נעמי, סירבה להיפרד ממנה והתלוותה אליה בדרכה ליהודה. ערפה נזכרת בפרק א' בשני פסוקים (פסוק ד' ופסוק י"ד).

פנינה (דמות מקראית)

פְּנִנָּה היא דמות מקראית, אשתו השנייה של אלקנה. דמותה מופיעה בספר שמואל א', פרק א'.

שטן

שָׂטָן הוא דמות מיתולוגית של רשע ומקטרג, המופיע בדתות שונות ומוזכר בתנ"ך, בברית החדשה ובקוראן. השטן מתואר בדרך כלל בדמות מלאך, שד, או אל, המוביל קו מנוגד לתפישות מוסריות, או המתנגד לאל הטוב והמוסרי.

שלמה המלך והדבורה

שלמה המלך והדבורה היא מעשייה נודעת, שנכללת באגדות "ויהי היום" מאת חיים נחמן ביאליק.

חיים נחמן ביאליק
שירים אל הציפורתחזקנה • אם יש את נפשך לדעת • עציץ פרחיםהמתמידהכניסיני תחת כנפךעל השחיטהבעיר ההרגהלא זכיתי באור מן ההפקרשיר העבודה והמלאכהלמתנדבים בעם • ביום קיץ יום חום • בגינהשיר לחמוטלשבת המלכה • פרש • קן ציפורהפרח לפרפרהפרפר לפרח • בין העצים הירקרקים‎ • היא יושבה לחלוןנדנדהמעבר לים • הברכה • מתי מדבר האחרוניםלכבוד החנוכה • בערוגת הגינה • מקהלת נוגניםקומי צאייש לי גןהקיץ גווע • אם יש את נפשך לדעת • אחרי מותילבדי
סיפורים ספר האגדהאלוף בצלות ואלוף שוםגילוי וכיסוי בלשון • החצוצרה נתביישה • אריה "בעל גוף"התרנגולים והשועלשירים ופזמונות לילדיםאגדת שלושה וארבעה • ויהי היום • מסע הדג‎
הנצחה קריית ביאליקבית ביאליקגבעת ח"ןפרס ביאליקכפר ביאליקשדרות ח"ןכיכר ביאליקמוסד ביאליקרחוב ביאליקקמפוס ביאליק-רוגוזיןשדרות ח"ן
ערכים קשורים מאניה ביאליק‎אירה יאןמרדכי עובדיהומשה אונגרפלדראדיאהל שםעונג שבת

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.