וולני

ווֹלנֵי (Volney;‏ 3 בפברואר 1757 – 25 באפריל 1820) הוא שם העט של קונסטנטן-פֿרנסוּאַה שׁסבֶּף דה לה ג'ירוֹדֵה, הרוזן של ווֹלנֵי (בצרפתית: Constantin-François Chassebœuf de La Giraudais, comte de Volney),[1] הוגה דעות, היסטוריון, מזרחן ומדינאי צרפתי.

Buste de Constantin-François Chassebœuf de La Giraudais - comte Volney - dit Volney -- Salle du serment du jeu de paume -- Versailles
Volney signature
Jolimont - Les mausolés français - 20.jpeg
וולני; מצבת קברו בבית הקברות פר לשז בפריז (איור מ-1821)

קורות חייו ופועלו

ווֹלנֵי נולד למשפחת אצולה בחבל אנז'ו. נרשם ללימודי משפטים באוניברסיטה של אנז'ה, ב-1776 עבר לפריז ללמוד רפואה, אך העדיף ללמוד היסטוריה. חיבורו מ-1787 על הרודוטוס (Mémoire sur la Chronologie d'Hérodote) זיכה אותו בתשומת לבם של אנשי האקדמיה הצרפתית (צר') ושל חוגי מלומדים אחרים.

בשלהי 1782 יצא למסע ללבנט ובילה שם כשלוש שנים. אחרי שובו לצרפת סיכם את מסעותיו בספרו "מסע במצרים ובסוריה" (Voyage en Egypte et en Syrie pendant les années 1783,1784 et 1785).[2] שנה לאחר מכן פרסם את חיבורו "הרהורים על המלחמה של הטורקים ושל רוסיה" (Considérations sur la guerre des Turcs et de la Russie).

ווֹלנֵי היה מעורב בפעילות פוליטית. הוא נבחר מטעם מחוז הולדתו לנציגוּת המעמד השלישי באספת המעמדות הכללית, ובתחילת המהפכה הצרפתית היה חבר האספה המכוננת הלאומית. בכהונותיו אלה דחף להקמת המשמר הלאומי (צר')[3] ולחלוקת צרפת לקומונות ולמחוזות. וולני השתייך לאגודת "ידידי האמת" (צר'), ארגון מהפכני צרפתי שפעל בשנים 1790–1797.[4] כמו כן ערך כתב-עת פוליטי שכוּון "לאנשים מכל המקצועות".

בתקופה זו עסק ווֹלנֵי גם בניסויי פיתוח כלכלי בקורסיקה. הוא גילה עניין במצבו של האי עוד לפני המהפכה, שאז כיהן כממונה על סדרי המסחר והחקלאות בו. ב-1792 רכש בקורסיקה חווה שבה ביקש לבחון אפשרות של חקלאות אינטנסיבית מבוססת על איקלום גידולים הנהוגים במושבות (כגון קני סוכר, כותנה, אינדיגו וקפה), אך לא התמיד בכך. בקורסיקה התוודע למשפחת בונפרטה. בשובו לפריז פרסם דו"ח על "המצב העכשווי בקורסיקה לאשורו" (Précis de l'état actuel de la Corse).

ווֹלנֵי, שהשתייך לז'ירונדינים, הושלך לכלא בתקופת שלטון הטרור למשך עשרה חודשים. הוא ניצַל בעור שיניו מן הגליוטינה ושוחרר עם נפילת רובספייר ביולי 1794.

תקופה קצרה לימד היסטוריה באקול נורמל סופרייר כשאך נוסד. ב-1795 מונה כחבר במכון של צרפת. באותה השנה נסע לאמריקה הצפונית, שם שהה עד 1798. את תצפיותיו ורשמיו סיכם בחיבורו מ-1803 "לוחות האקלים והקרקע בארצות הברית"( Tableau du climat et du sol des États-Unis).

ווֹלנֵי, אף שהשתתף בהפיכת 18 בברימר, לא היה מחסידי נפוליאון בונפרטה, אך בהיותו אדם מתון וליברלי תמך במדיניות הקיסרות הראשונה. נפוליאון העניק לו תואר אצולה וצירף אותו לסנאט. וולני היה בין הראשונים שעוּטרוּ באות לגיון הכבוד הצרפתי על ידי נפוליאון. אחרי הרסטורציה של בית בורבון ב-1814, ולאור הסתייגותו מנפוליאון, אוּשר תואר האצולה שלו (צר') ונשמר מושבו בבית העליון של הפרלמנט (צר').[5] וולני מיעט להשתתף בישיבות בגלל רפיון גופו ובשלב מסוים פרש כליל מתפקידיו בסנאט, אבל המשיך להגיב על אירועים בחייה של צרפת.

ווֹלנֵי מת בפריז ונקבר בבית הקברות פר לשז; מצבת קברו עוצבה בצורת פירמידה. בשנת 1879 נקרא על שמו רחוב ברובע השני של פריז (צר'). פסלו הוצב ב-1898 בחזית תחנת הרכבת של עיר הולדתו קְרוֹן (צר') שבמחוז מאיין.

מעבודותיו

ווֹלנֵי נודע כהוגה דעות בזכות חיבורו מ-1791 בתחום הפילוסופיה של ההיסטוריה – "ההריסות, או הרהורים על תהפוכותיהן של אימפריות" (Ruins, ou Les méditations sur les révolutions des empires), שנכתב בהשפעת רשמיו מחורבותיה של פלמירה, שכן גורלה שיקף בעיניו את תולדות עלייתן ושקיעתן של תרבויות עתיקות ואת הצפוי לתרבויות חדשות. החיבור מגלם את המחשבה הרציונליסטית, ההיסטורית והפוליטית של המאה ה-18, ובו ייחס את מפלתן של חבָרות לדחייתן את עיקרי משפט הטבע. כמו כן נתן בחיבורו זה ביטוי לחזונו בדבר איחוד כל הדתות מתוך ההכרה באמת המשותפת להן.[6] מיתר חיבוריו יצוינו "מחקרים חדשים בהיסטוריה עתיקה" מ-1814 (Recherches nouvelles sur l'histoire ancienne) ו"מאמר על החקר הפילוסופי של הלשונות" מ-1819 (Discours sur l'etude phylosophique des langes).

ווֹלנֵי עסק לא מעט בסוגיות של בלשנות ופרסם מאמרים בתחום זה. בין מניעיו ניתן לציין את השקפתו בדבר קירוב העמים. עוד בצעירותו ביקש ללמוד עברית. ערבית למד תחילה בקולז' דה פראנס והשתלם בה בעת שהותו ב-1784 במשך שמונה חודשים במנזר המֶלֶכּיתי דֵיר מר חנא בהר הלבנון.[7] ב-1795 פרסם וולני ספר דקדוק ללומדי ערבית.[8] כדי להקל עליהם, יצר מערכת סימנים להאחדת התעתיק מהאותיות שבערבית (שהאלפבית שלה שימש שפות שונות במזרח, ובהן פרסית ותורכית) לאלפבית של שפות אירופה. כמו כן הציע מערכת סימנים מתאימה לתעתיק מעברית. וולני למד סנסקריט מהבלשן האנגלי אלכסנדר המילטון . "פרס וולני" (צר'), שנוסד במימונו, מוענק מדי שנה מטעם האקדמיה הצרפתית למחקרים בבלשנות השוואתית.[9]

וולני במזרח

VolneyVoyageEnSyrie1787TitlePageV1
ווֹלנֵי; 'מסע לסוריה ולמצרים'; שער הכרך הראשון של המהדורה הראשונה, 1787

ווֹלנֵי יצא ללבנט בסוף 1782 ונחת באלכסנדריה בינואר 1783. משם נסע לקהיר שבה שהה עד ספטמבר 1783. ממצרים הפליג לארץ ישראל, ללבנון ולסוריה, הצפין עד אלכסנדרטה וגם ביקר בקפריסין. ב-1785 חזר לצרפת ובשנתיים הבאות כתב את ספרו "מסע במצרים ובסוריה". הספר זכה סמוך לצאתו למהדורות לא מעטות ולתרגומים לשפות אחדות והִקנה לוולני מוניטין ברחבי אירופה.[10] הכרך הראשון של הספר מוקדש למצרים, והשני – לסוריה (שכללה בתקופתו גם את צפון ארץ ישראל, את צפון עבר הירדן ואת לבנון).

הספר לא נכתב כמקובל ביומני מסעות, ולפיכך נתיב מסעו של וולני וסדר המקומות שבהם ביקר אינם ברורים לגמרי; וולני גם נמנע בו מחִיווּיִים בגוף ראשון. הספר נערך כסקירה שיטתית לפי נושאים ובהתאם למחוזות העותמאנים שבהם עבר, הגאוגרפיה וההיסטוריה שלהם, מצבם הפוליטי, כלכלתם ותושביהם על עדותיהם, דתותיהם ומנהגיהם. כמו כן סיפר וולני בסִפרו על אירועים מדיניים-צבאיים בזמנו. מידע רב שאב מדיווחיהם של הקונסולים הצרפתים ושל הסוחרים הצרפתים בתחנותיהם שבלבנט. עורך המהדורה האחרונה של הספר, המזרחן ז'אן גומייה (Jean Gaulmier),[11] כותב כי וולני הקדיש תשומת לב מיוחדת לתצפיות בכוחות הצבא למיניהם – מן הממלוכים במצרים ועד למיליציות של הכורדים, הבדווים, המארונים והדרוזים בסוריה. במקומות שבהם ביקר תיאר וולני בפירוט את הביצורים ואת חילות המצב, את איכות הפיקוד ואת טיב החימוש. לסברתו של גומייה, וולני נשלח למסעו זה מטעם מי שהתנגדו למצדדים בפירוקה של האימפריה העותמאנית. לא מן הנמנע שדיווחיו של וולני שימשו את נפוליאון במסעו למצרים ולארץ ישראל.[12]

חוקרי האזור והתקופה, גם בדורות הבאים, הסתמכו לא מעט על דיווחיו של וולני. אמנון כהן מציין כי ספר מסעותיו של וולני במצרים ובסוריה הוא "התיאור המפורט והמוסמך ביותר של רשמי נוסע צרפתי מהימן מארץ ישראל בשנות השמונים של המאה השמונה-עשרה".[13] בפתח התרגום לעברית של "מסע למצרים ולסוריה" כותב כהן כי "זהו אחד המקורות הטובים להכרת המזרח בכלל וארץ ישראל בפרט בתקופתם של דאהר אל-עומר ואחמד אל-ג'זאר", שלהם הקדיש וולני מקום נרחב בספרו.[14]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ את השם Volney אימץ בצאתו למזרח ב-1783, בדומה לוולטר שוויתר על הצגתו בשמותיו הרבים; Giraudais היה שם סבו מצד אימו; במסמכים מתקופת נעוריו נקרא בשם Boisgiret (וגם בכתיב Boisgirais)
  2. ^ הספר תורגם לעברית; ראו בפרק "לקריאה נוספת"
  3. ^ המשמר הלאומי של צרפת החל לפעול ב-1789 ובוטל ב-1872; הוא חודש ב-2016 לנוכח גל פיגועי הטרור בצרפת, ומהווה זרוע חמישית של צבא צרפת
  4. ^ מוכר גם בכינויו "המעגל החברתי" (Cercle Social)
  5. ^ הבית העליון של הפרלמנט הצרפתי נוסד עם הרסטורציה של 1814 ובוטל במהפכת 1848
  6. ^ הספר נכלל ברשימת הספרים האסורים של הכנסייה הקתולית; תומאס ג'פרסון נתפס לרעיונותיו של וולני ונרתם לתרגום ספרו לאנגלית, אך ויתר על פרסום הפרקים האחרונים שבהם הוצג הרעיון האוטופי של איחוד הדתות
  7. ^ מול הכפר שׁוֵיר (ضهور الشوير), שבו הוקם ב-1733 בית הדפוס באותיות ערביות הראשון מסוגו במזרח התיכון
  8. ^ כלול בספרו "פישוט שפות המזרח" (Simplification des langues orientales)
  9. ^ וולני יזם את המענק בראשיתו, לדבריו, כדי "לעורר ולעודד כל עבודה שתיישם את שיטתי לתעתוק שפות אסיאתיות באותיות אירופיות"
  10. ^ פריט 1523 ב-Bibliotheca Geographica Palaestina של ריינהולד רֵריכט;בכותרי המהדורות הראשונות הוקדמה סוריה למצרים
  11. ^ תרגום הספר לעברית נעשה על פי המהדורה החדשה והמוערת מ-1959 שהפיק גומייה; גומייה פרסם ב-1951 ספר שיוחד לוולני – L'idéologue Volney
  12. ^ בין היתר דיווח וולני שהביצורים של עכו אינם משמעותיים, ואולי בכך הכשיל את נפוליאון במצור על עכו ב-1799
  13. ^ אמנון כהן (עורך), שלטון הממלוכים והעות'מאנים 1260–1804 (הכרך השביעי בסדרת ההיסטוריה של ארץ ישראל), ירושלים: כתר ויד יצחק בן-צבי, 1981, עמ' 308
  14. ^ וולני נחשב לביוגרף האירופי הראשון של ג'זאר; ג'זאר הצטייר בספרו כהתגלמות העריצות, וייתכן שתיאוריו אלה ניזונו לא מעט מהשקפותיו הפוליטיות של וולני, שתיעב את הרודנות על כל צורותיה
אוגוסטוס וולני וולר

אוגוסטוס ווֹלְנִי ווֹלֶר (באנגלית: Augustus Volney Waller;‏ 21 בדצמבר 1816, ליד פברשם שבמחוז קנט - 18 בספטמבר 1870, ז'נבה היה רופא, אנטומיסט ופיזיולוג בריטי.

איי פרנס

איי פרנס (באנגלית: The Islands of Furness) הם קבוצת איים הממוקמים מדרום-ממערב וממזרח לחצי האי פרנס שבאנגליה, והם קבוצת האיים השלישית בגודלה באנגליה.

ארנסט רנן

ז'וזף ארנסט רֶנָן (בצרפתית: Joseph Ernest Renan ;‏

28 בפברואר 1823 - 2 באוקטובר 1892) היה פילוסוף, היסטוריון, פילולוג וארכאולוג צרפתי.

דאהר אל-עומר

דאהר אל-עומר (בערבית: ظاهر العمر; תעתיק מדויק: "ט'אהר אלעֹמר"; 1689–1775) היה שליט הגליל במאה השמונה עשרה. הוא היה ממוצא בדואי. אל-עומר הוא מקימה של חיפה החדשה, ביצר ערים רבות ובהן עכו והזמין את היהודים לחדש את היישוב היהודי בטבריה.

המדליה המלכותית

המדליה המלכותית (באנגלית: Royal Medal, הידועה גם כמדליית המלכה - The Queen's Medal) היא מדליה מוכספת המוענקת מדי שנה על ידי החברה המלכותית לשלושה זוכים. שתי מדליות מוענקות בעבור "התרומות החשובות ביותר לקידום הידע על הטבע", ואחת מוענקת בעבור "תרומות בולטות במדעים יישומיים", כאשר התרומות התבצעו בתוך חבר העמים הבריטי.

הספינקס הגדול של גיזה

הספינקס הגדול של גיזה (ערבית: أبو الهول, אבו אלהול) הוא פסל גדול הבנוי כגוף אריה עם ראש אדם. הספינקס נמצא בגיזה שבמצרים, בקרבת פירמידות רבות, בסמוך לקהיר המודרנית. הספינקס הגדול של גיזה הוא אחד מהמבנים הגדולים ביותר בכדור הארץ שנחצבו מסלע יחיד.

הספרון לעוגב

הספרון לעוגב (בגרמנית: Orgelbüchlein) הוא אוסף של 46 פרלודים כוראליים (עיבודי כוראלים) מאת יוהאן סבסטיאן באך, מספרים 599–644 ברשימת יצירותיו של באך (BWV). כולם מלבד שלושה הולחנו בשנים 1708–1717, שבהן שירת באך כנגן עוגב החצר בארמון הדוכס בוויימאר. שלושת הכוראל-פרלודים הנותרים (יחד עם קטע קצר בן שתי תיבות) הולחנו בשנת 1726 או מאוחר יותר, לאחר מינויו של באך למנהל המוזיקה בכנסיית תומאס הקדוש בלייפציג.

האוסף תוכנן במקור כסדרה של 164 כוראל-פרלודים המיועדים לביצוע לאורך כל השנה הליטורגית. הכוראל-פרלודים האלה הם יצירות המופת הראשונות של באך לעוגב שהולחנו בסגנון בשל בניגוד ליצירותיו הקודמות לכלי זה. כל הכוראל-פרלודים הם עיבודים של כוראלים לותראנים (מזמורים) מוכרים על ידי הוספת מוטיב מלווה. למרות זאת באך ניצל את הספרון לעוגב כדי לנסות מגוון רחב של צורות מוזיקליות. רבים מהכוראל-פרלודים קצרים, כוללים ארבעה קולות, דורשים רק מקלדת אחת וקומת פדאלים וכוללים קנטוס פירמוס ללא קישוטים. כוראל-פרלודים נוספים דורשים שתי מקלדות וקומת פדאלים: אלה כוללים מספר קאנונים וארבעה פרלודים בעלי ארבעה קולות ותפקידי פדאלים מקושטים ביותר. כוראל-פרלוד אחד הולחן בצורה של טריו סונאטה. לספרון לעוגב ארבע מטרות: להיות אוסף קטעי נגינה לליווי הטקסים בכנסייה, עבודת מחקר בתחום ההלחנה, הצהרה דתית וספרון ללימוד הנגינה בעוגב.

הקורפוס המוטס ה-18 (ארצות הברית)

הקורפוס המוטס ה-18 (באנגלית: XVIII Airborne Corps) היא יחידה גדולה של צבא ארצות הברית, והיא כיום כוח המשימה הגדול ביותר עד דרג הקורפוס של הכוחות האמריקנים. זהו הקורפוס המוטס היחיד בארצות הברית, ומונה כיום ארבע דיוויזיות עם כ-88,000 איש. המטה של הקורפוס ממוקם בפורט בראג, צפון קרוליינה, שם שכן המטה של הקורפוס ה-18 במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית.

וולר

האם התכוונתם ל...

ויליאם לם (רופא)

ויליאם לם (באנגלית: William Lambe; 26 בפברואר 1765 - 11 ביוני 1847) היה רופא אנגלי, מחלוצי התזונה הטבעונית.

כיבוש יפו (1799)

כיבוש יפו במרץ 1799 על ידי צבא נפוליאון היה חלק ממסע נפוליאון בארץ ישראל שהחל במצרים והסתיים בכישלון במצור על עכו בחודש מאי (שאחריו נסוג הצבא בחזרה למצרים). כיבוש יפו בוצע לאחר מצור של כמה ימים ואחריו הבקעת החומה הדרומית ופריצה לרחובות העיר. הכיבוש לווה במעשי אכזריות באזרחי העיר ואחר כך גם בטבח בחיל המצב של העיר לאחר כניעתו.

ניוון וולריאני

ניוון ווֹלריאני (באנגלית: Wallerian degeneration) הוא תהליך המתרחש בעקבות חיתוך או פגיעה בקשר בין אקסון לגוף תא העצב.

התהליך מתרחש הן במערכת העצבים ההיקפית והן במערכת העצבים המרכזית. הוא מתחיל כ-24 שעות לאחר הפגיעה, בחלק הדיסטאלי של אתר הפגיעה, כלומר בחלק של האקסון, שרחוק מגוף התא. השלד וממברנת האקסון מתפרקים ולאחר מכן גם מעטה המיאלין. מקרופאגים ותאי שוואן מפנים את שיירי התא ואת המיאלין המעכב את תהליך ההתחדשות.

תוך 96 שעות מהפגיעה, מתחילים לצוץ נבטים של קצות עצב מהחלק הפרוקסימאלי של אתר הפגיעה, כלומר החלק של גוף התא. הנבטים מכוונים על ידי גורמי גידול עצביים, המופרשים על ידי תאי השוואן, לכיוון הנוירולמה (צינור העצבים שנותר חלול). לאחר ההגעה לצינור, ההתחדשות ממשיכה בקצב של 1-3 מ"מ ליום, עד ההגעה לתא המטרה. תהליך ההתחדשות איטי וקשה הרבה יותר במערכת העצבים המרכזית (כולל חוט השדרה) מאשר בעצבים היקפיים, כי שם המיאלין מיוצר על אוליגודנדרוציטים ולא תאי שוואן.

התהליך קרוי על שם אוגוסטוס וולני וולר (1816–1870), שחקר אותו בשנת 1850, על ידי חיתוך עצבים קרניאלים של צפרדעים.

סונאטות ופרטיטות (באך)

סונאטות ופרטיטות לכינור סולו (רי"ב-1001-1006) הן סט של שש יצירות שהלחין המלחין יוהאן סבסטיאן באך.

הם מכונות לפעמים כ- סונאטות ופרטיטות לכינור סולו בהתאם לכותרותיו של באך בכתב היד של היצירה: ("Partia") ("Partien") היה נפוץ באזורים דוברי גרמנית בתקופתו של באך, ואילו "חלקו" הוצג בסדרה זו במהדורה של באך גזלשאפט משנת 1879, שהפכה להיות משהו סטנדרטי באותה תקופה.

הסט מורכב משלוש סונטות דה קייסה (סונאטה כנסייתית) ושלוש פרטיטות בצורת ריקוד מחולות. הסט הושלם עד 1720, אך לא פורסם עד 1802. היצירות פורסמו באופן מלא בשנת 1803. גם לאחר פרסום זה, התעלמו במידה רבה ממנו עד שהכנר יוסף יואכים החל לבצע את היצירות.

כיום, הסונטות והפרטיטות של באך הן חלק חיוני ברפרטואר הקלאסי של הכינור, והן מבוצעות לעיתים קרובות ומתועדות. שישה סולו לכינור ללא ליווי קונטינואו, כפי שכינה אותם באך, אשר הקים היטב את היכולת הטכנית של הכינור ככלי סולו. היצירות שימשו לעיתים קרובות ארכיטיפים לכלי כינור סולו על ידי דורות של מלחינים מאוחרים יותר, ביניהם יוג'ין ישעיה, ובלה ברטוק. יש הסבורים שהמשמעות המילולית של הכותרת "סולו סאי" של הכותרת (אתה לבד) היא התייחסות מכוונת למותה הפתאומית של אשתו הראשונה, מריה ברברה באך. תאוריה זו נפוצה בקרב מוזיקאים, אך לא בקרב חכמי באך, אם כי נראה שהסימן החריג לשנת ההשלמה על עמוד השער מצביע על תשלום מחווה לאשתו.

אחד מהמופעים המפורסמים ביותר של הסונאטות והפרטיטות הוא הכנר והמלחין ג'ורג'ה אנסקו, שראה את היצירה כ-"ההימלאיה של הכנרים", והקליט את כל הסונאטות והפרטיטות בסוף שנות הארבעים.

פולין במשחקים האולימפיים

פולין משתתפת במשחקים האולימפיים מאז אולימפיאדת שאמוני (1924), ובמשחקי הקיץ מאז אולימפיאדת פריז (1924). היא נעדרה מהמשחקים רק פעם אחת, כשהצטרפה לחרם שהובילה ברית המועצות על אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984). לאורך השנים זכו הספורטאים הפולנים ב-284 מדליות, בהן 68 מדליות זהב. הענפים בהם בלטו הפולנים במיוחד הם אתלטיקה (57 מדליות, מהן 24 מדליות זהב, נתון המציב אותה במקום השביעי בטבלת המדליות של כל הזמנים), איגרוף (43 מדליות, מהן 8 מדליות זהב, ומקום שמיני בכל הזמנים) והיאבקות (26 מדליות, מהן 5 מדליות זהב). פולין השתתפה גם בכל אולימפיאדות החורף שנערכו, ובהן צברו הספורטאים 22 מדליות, מהן שבע מדליות זהב.

פולין מעולם לא אירחה את המשחקים האולימפיים. קרקוב הייתה אחת מחמש המועמדות הסופיות לאירוח אולימפיאדת החורף של 2022, אך הסירה את מועמדותה בעקבות משאל תושבים שבו מרביתם התנגדו לאירוח.

פלסטינים

פלסטינים (בערבית: فلسطينيون; תעתיק מדויק: פלסטיניון) הם ערבים ובני קבוצות אתניות נוספות, שהיו תושבי ארץ ישראל לפני הכרזת העצמאות של מדינת ישראל וצאצאיהם. בישראל, כמו גם בשיח הזרם המרכזי בשאר העולם המערבי, המונח מבחין בין קבוצות אלה לבין אזרחי ישראל הערבים, שנקראים ערביי ישראל. בתקופת המנדט הבריטי נעשה שימוש בכינויים "פלשתינאי" או "פלסטיני" ובשם "פלשתינה" (בערבית: فلسطين, תעתוק מערבית: פַלַסְטִין. באנגלית: Palestine) לציון ערבים ויהודים כאחד, אולם מאז 1948 כינוי זה בדרך כלל מתייחס רק לבני העם הערבי.

באמנה הפלסטינית, מסמך פלסטיני מכונן שהוצג לראשונה בשנת 1964 והורחב בשנת 1968, נכתב כי "הפלסטינים הם האזרחים הערבים אשר שכנו משכן קבע בפלסטין עד שנת 1947. אחת היא אם הוצאו ממנה או נשארו בה, [וגם] מי שנולד לאב ערבי פלסטיני אחרי תאריך זה בתוך פלסטין או מחוצה לה, הוא פלסטיני". המונח פלסטיני כולל קבוצות אתניות נוספות מלבד ערבים, בסעיף 6 של האמנה הפלסטינית נכתב: "היהודים אשר שכנו משכן קבע בפלסטין עד תחילת הפלישה הציונית לתוכה ייחשבו פלסטינים". המשמעות המקובלת של פַלַסְטִין באמנה הפלסטינית הוא שטח המנדט הבריטי בארץ ישראל. הגדרה זו כוללת ערבים המתגוררים בתחומי ארץ ישראל (למעט ערבים שלא שכנו משכן קבע בפלסטין עד שנת 1947 ושאינם צאצאים של אלה) וכן פליטים שברחו או גורשו ממנה במלחמת העצמאות (ומעט גם במלחמת ששת הימים) וצאצאיהם.לפלסטינים מעולם לא הייתה מדינה בשליטתם. לאחר ועידת רבאט, שנערכה באוקטובר 1974, הוכר אש"ף כמייצג הרשמי של הפלסטינים, והוא אף מייצג אותם בעצרת הכללית של האו"ם, במעמד של משקיף. בעקבות הכרה עולמית זו, החלו בשנת 1993 מגעים דיפלומטיים בין נציגים ישראלים לנציגי אש"ף, שהביאו לבסוף לחתימת הסכמי אוסלו, ולהקמת הרשות הפלסטינית.

ניב הערבית שבו מדברים הפלסטינים מכונה ערבית פלסטינית.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.