וולטר סקוט

סר וולטר סקוטאנגלית: Walter Scott; ‏ 15 באוגוסט 177121 בספטמבר 1832) היה משורר וסופר סקוטי פורה שנודע בעיקר בזכות הרומנים ההיסטוריים שכתב.

סר וולטר סקוט
Walter Scott
Sir Walter Scott - Raeburn
דיוקן של סר וולטר סקוט מ-1822.
לידה 15 באוגוסט 1771
אדינבורו, סקוטלנד.
עיסוק עורך דין.
לאום סקוטי.
תחום כתיבה רומן היסטורי.
זרם ספרותי רומנטי.
הושפע מ התנך של המלך גיימס, שייקספיר, ג'ון דריידן, ג'ונתן סוויפט.
השפיע על רוברט לואיס סטיבנסון, האחיות ברונטה, אליזבת גאסקל, אונורה דה בלזק, ויקטור הוגו, ג'יימס פנימור קופר, ג'ורג' אליוט, צ'ארלס דיקנס.
חתימה
חתימה

ביוגרפיה

סקוט נולד באדינבורו שבסקוטלנד. בילדותו סבל מפוליו, שגרם לצליעה ברגלו הימנית למשך כל חייו. לאחר לימודי משפטים באוניברסיטת אדינבורו, הלך בעקבות אביו והיה לעורך דין. לאחר פרשיית אהבים כושלת עם ויליאמינה בלש מהכפר פתרקיירן (Fettercairn). זו נישאה לוויליאם פורבס, וסקוט נשא לאישה את מרגרט שארלוט שארפנטייה, בתו של ז'אן שארפנטייה מליון שבצרפת, ב־1797. נולדו להם חמישה ילדים. ב־1799 מונה לשריף של מחוז סלקריק.

בגיל 25 החל בניסיונות ראשונים של כתיבה, תחילה בתרגום יצירות מהשפה הגרמנית, ולאחר מכן בשירה. בתווך בין שתי התקופות של הקריירה הספרותית שלו, הוא פרסם אסופה בשלושה כרכים של בלדות סקוטיות, "בלדות של הגבול הסקוטי" (The Minstrelsy of the Scottish Border). זה היה הסימן הראשון להתעניינותו בסקוטלנד ובהיסטוריה מנקודת מבט ספרותית.

לאחר שסקוט הקים בית דפוס, שירתו, החל מ־The Lay of the Last Minstrel ב־1805, הביאה לו תהילה. הוא פרסם מספר יצירות אחרות בעשר השנים שלאחר מכן, ובכללן, בשנת 1810, "גבירת האגם" (Lady of the Lake), פואמה המתרחשת בסקוטלנד. חלקים ממנה (בתרגומם הגרמני) עובדו למוזיקה בידי פרנץ שוברט. אחד מן הקטעים המוזיקליים הללו, "השיר השלישי של אלן" (Ellens dritter Gesang) מוכר כ"האווה מריה של שוברט".

לאחר שבית הדפוס נקלע לקשיים כלכליים, החל סקוט לכתוב ב־1814 ספר למטרות הכנסה. התוצאה הייתה "וייברלי" (Waverley), רומן שפורסם באנונימיות. היה זה סיפור המעשה של המרידה היעקוביטית האחרונה בממלכת בריטניה הגדולה, ה"ארבעים-וחמישה", והרומן זכה להצלחה ניכרת. בחמש השנים הבאות חיבר סקוט ספרים רבים, כולם בעלי אותו רעיון מרכזי. בדאגתו למוניטין שלו כמשורר, הוא המשיך לפרסם את הרומנים תחת מסווה של אנונימיות. הרומנים נחתמו על ידי "מחברו של "וייברלי"", או שפורסמו כ"סיפורים של - " ("...Tales of") ללא ציון המחבר כלל. גם כשהיה ברור כי לא ייגרם כל נזק בפרסום זהותו כמחבר, שמר סקוט על המסווה, ככל הנראה מתוך חוש הומור. באותה תקופה רווח הכינוי "הקוסם מן הצפון" לציון המחבר המסתורי והמצליח. שמו של סקוט נקשר בהרחבה בשמועות שנפוצו על אודות זהות המחבר, וב־1815 זכה סקוט לכבוד שבלסעוד עם הנסיך ג'ורג', לימים המלך ג'ורג' הרביעי, שרצה לפגוש את "המחבר של "וייברלי"".

Scott Monument Edinburgh
האנדרטה לזכרו של סקוט באדינבורו

ב־1820 חדל מלכתוב על סקוטלנד כשפרסם את "אייבנהו", רומן היסטורי המתרחש בממלכת אנגליה של המאה ה-12 על רקע מסע הצלב השלישי, שבייתו של ריצ'רד הראשון, מלך אנגליה והחזקת כס השלטון על ידי אחיו העריץ ג'ון. הספר הצליח במהרה, וכפי שנהג עם הרומן הראשון שלו, פרסם סקוט זרם ספרים בעלי אותו רעיון מרכזי. עם התפשטות תהילתו בתקופה הזו בקריירה שלו, קיבל סקוט תואר אצולה, ברונט, ונהיה סר וולטר סקוט. באותו הזמן ארגן את ביקורו של המלך ג'ורג' הרביעי בסקוטלנד, וכשביקר זה באדינבורו ב־1822, המופע המרהיב שארגן סקוט שנועד לדמות את ג'ורג' להתגלמות שמנמנה-משהו של הנסיך צ'ארלס אדוארד סטיוארט, החזיר חצאיות סקוטיות לאופנה והפך אותן לסמל של זהות לאומית.

החל מ־1825 שוב הידרדר מצבו הכלכלי של סקוט, והחברה שלו כמעט התמוטטה. העובדה כי הוא היה מחברם של ספריו הפכה לנחלת הכלל באותו הזמן. במקום להכריז על פשיטת רגל, הוא מסר את ביתו ואת הכנסתו לידי קרן שהשתייכה לנושיו, והמשיך לפרסם ספרים על מנת לצאת מחובותיו. הוא שמר על ההספק האדיר שלו בפרסום סיפורת בדיונית (בנוסף לביוגרפיה של נפוליאון בונפרטה) עד לשנת 1831. באותו זמן בריאותו החלה כושלת, והוא נפטר באבוטספורד ב־1832. ספריו המשיכו להימכר, ולאחר זמן-מה החזיר את כל חובותיו מהקבר. הוא נקבר במנזר דרייבורג (Dryburgh Abbey).

סקוט היה אחראי לשתי מגמות שנשמרות עד ימינו אנו. ראשית, הוא הפך את הרומן ההיסטורי לפופולרי; מספר עצום של חקיינים (וחקייני-חקיינים) הופיעו במאה ה-19. ניתן לראות את מידת השפעתו של סקוט בשמה של תחנת הרכבת הראשית באדינבורו - "תחנת וייברלי". שנית, הרומנים שלו הנוגעים לסקוטלנד החזירו לתוקפה את תרבות הרמות (Highlands) הסקוטית, לאחר שנים בצללים בעקבות המרידות היעקוביטיות. סקוט עצמו היה סקוטי בן השפלה, ולכן בתיאורו את הרמות יש מן ההמצאה.

סקוט גם אחראי, דרך סדרת מכתבים שפורסמו תחת שמות עט שונים בעיתון Edinburgh Weekly News ב־1826, לשמירת זכותם של בנקים סקוטיים להוציא שטרות כסף משלהם, דבר המתבטא עד היום בתמונתו המופיעה על כל השטרות שמדפיס בנק אוף סקוטלנד.

רבות מעבודותיו אוירו על ידי חברו ויליאם אלאן.

יצירתו

ספרים שתורגמו לעברית

  • אייבנהו (Ivanhoe), הוצאת עמיחי 1965, בתרגומו של אורי רפפורט.
  • בת הנסיך הנועזה, הוצאת יסוד 1970, בתרגומו של משה הרפז.
  • האביר מהררי סקוטלנד, הוצאת מסדה 1966 (בקירוב), בתרגומו של מרדכי ברקאי.
  • הקמע, הוצאת מסדה 1971, בתרגומו של הסופר יצחק לבנון.
  • רוב רוי, הוצאת אלקנה 1955, בתרגומו של שטמפר.
  • שודד הים, הוצאת ש' פרידמן 1956, בתרגומו של יצחק אברהמי.
  • תרופת הפלאים, הוצאת ניב 1964, בתרגומו של משה הרפז.

רשימת יצירותיו המלאה

  • The Chase (מתרגם) (1796)
  • William and Helen, Two Ballads from the German (מתרגם) (1796)
  • Goetz of Berlichingen (מתרגם) (1799)
  • The Minstrelsy of the Scottish Border (1802-1803)
  • The Lay of the Last Minstrel (1805)
  • Ballads and Lyrical Pieces (1806)
  • Marmion (1808)
  • The Lady of the Lake (1810)
  • The Vision of Don Roderick (1811)
  • The Bridal of Triermain (1813)
  • Rokeby (1813)
  • The Border Antiquities of England and Scotland (1814-1817)
  • Waverley (1814)
  • The Field of Waterloo (1815)
  • Guy Mannering (1815)
  • The Lord of the Isles (1815)
  • The Antiquary (1816)
  • Paul's Letters to his Kinsfolk (1816)
  • Tales of my Landlord, 1st series, The Black Dwarf and Old Mortality (1816)
  • Harold the Dauntless' (1817)
  • Rob Roy (1818)
  • Tales of my Landlord, 2nd series, The Heart of Midlothian (1818)
  • Provincial Antiquities of Scotland (1819-1826)
  • Tales of my Landlord, 3rd series, The Bride of Lammermoor and A Legend of Montrose (1819)
  • Ivanhoe (1820)
  • Tales from Benedictine Sources, consisting of The Abbot and The Monastery (1820)
  • Kenilworth (1821)
  • Lives of the Novelists (1821-1824)
  • The Fortunes of Nigel (1822)
  • Halidon Hall (1822)
  • Peveril of the Peak (1822)
  • The Pirate (1822)
  • Quentin Durward (1823)
  • Redgauntlet (1824)
  • St. Ronan's Well (1824)
  • Tales of the Crusaders, consisting of The Betrothed and The Talisman (1825)
  • Woodstock (1826)
  • Chronicles of the Canongate, 1st series, The Highland Widow, The Two Drovers and The Surgeon's Daughter (1827)
  • The Life of Napoleon Buonaparte (1827)
  • Chronicles of the Canongate, 2nd series, The Fair Maid of Perth (1828)
  • Religious Discourses (1828)
  • Tales of a Grandfather, 1st series (1828)
  • Anne of Geierstein (1829)
  • History of Scotland, 2 vols. (1829-1830)
  • Tales of a Grandfather, 2nd series (1829)
  • The Doom of Devorgoil (1830)
  • Essays on Ballad Poetry (1830)
  • Tales of a Grandfather, 3rd series (1830)
  • Letters on Demonology and Witchcraft (1831)
  • Tales of my Landlord, 4th series, Count Robert of Paris and Castle Dangerous (1832)
  • Young Lockinvar
  • The Bishop of Tyre

קישורים חיצוניים

15 באוגוסט

15 באוגוסט הוא היום ה-227 בשנה (228 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 138 ימים.

1832

שנת 1832 היא השנה ה-32 במאה ה-19. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 1832 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-12 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

21 בספטמבר

21 בספטמבר הוא היום ה-264 בשנה בלוח הגרגוריאני (265 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 101 ימים.

אבירות

אבירות (צרפתית: Chevalerie, אנגלית: Chivalry, גרמנית: Ritterlichkeit) היא מערכת בלתי-רשמית של קוד התנהגות ומוסר שבמקורה אומצה על ידי אבירים ואצילים פיאודליים באירופה של סוף ימי-הביניים ותקופת הרנסאנס, והתפרסמה בעיקר ביצירות ספרותיות ועממיות, כמו סיפורי המלך ארתור ואבירי השולחן העגול, והרומנסות על אביריו של קרל הגדול.

האידיאלים של האבירות היו שונים בתקופות שונות, במקומות שונים ובתפיסות תרבותיות וספרותיות שונות, אך בדרך-כלל כללו אומץ ומיומנות בלחימה; נאמנות ומילוי חובות למוסדות החברה כמו האומה, המלוכה או האדון הפיאודלי; כבוד, נימוס ג'נטלמני, נדיבות ו"משחק הוגן" אציליים; אדיקות נוצרית וחסד נוצרי בהתנהגות כלפי נתינים ווסאלים, בני המעמדות הנמוכים, נשים וילדים, ואף מול אויבים; הערצה רומנטית ואהבה אפלטונית כלפי דמויות נשיות. אידיאלים אלו דומים במידת מה לאידיאלים רומנטיים מקבילים שהתפתחו במעמדות לוחמים ואצילים בתרבויות אחרות, כמו סין, יפן, וארצות האסלאם.

האידיאלים של האבירות השפיעו על תרבות המערב וערכיה המוסריים במשך מאות השנים שלאחר שקיעת הממשל הפאודלי והאבירים עצמם, ועיצבו את ארכיטיפ דמות האביר בספרות הרומנטית, כמו במחזות שייקספירים, ברומנים היסטוריים כשל וולטר סקוט, וכן ביצירות סאטירה ופארודיה דוגמת דון קישוט וינקי בחצר המלך ארתור. ארכיטיפ זה משפיע מאוד גם על דמויות שונות של גיבורים ספרותיים ואמנותיים בתרבות הפופולרית המודרנית, שאינם בדרך-כלל אבירים במובנו המקורי של המונח, אך שואפים להצטיין בתכונות של אומץ, כבוד, הגינות ונימוס.

אווה מריה

אָווה מריה (Ave Maria; "שלום לך, מרים") היא תפילה קתולית שפונה אל מרים, אם ישו בבקשה שתתפלל לאלוהים עבור המשמיע. מילות חלקה הראשון של התפילה שאובות מברכתו של המלאך גבריאל למרים כפי שמתוארת בספר הבשורה על-פי לוקאס, פרק א' פסוק כ"ח. מקורו של המשפט השני בתפילה בברכתה של אלישבע, אם יוחנן המטביל אל מרים בלוקאס א' מ"א-מ"ב. הגרסה הלטינית הקתולית של הטקסט מוכרת במיוחד, אך נוסחים מוקדמים התקיימו כבר במאה השישית בארמית. "שלום לך, מרים" היא העתירה הנפוצה והפופולרית ביותר אל הבתולה הקדושה.

אייבנהו

אייבנהו (אנגלית: Ivanhoe) הוא רומן היסטורי מאת וולטר סקוט, שיצא לראשונה בשנת 1820. עלילת הספר מתרחשת במאה ה-12 באנגליה, על רקע הכיבוש הנורמני הרודה בסקסונים הילידים ומסעות הצלב לארץ הקודש. הפופולריות הרבה של הספר, שעמוס בהרפתקאות, קרבות אבירים ורומנטיקה - תרמה רבות להתעוררות ההתעניינות של קוראים רבים בעלילות ימי הביניים.

ארצ'יבלד קונסטבל

ארצ'יבלד קונסטבל (Archibald Constable, ‏

24 בפברואר 1774 - 21 ביולי 1827) היה מוציא-לאור סקוטי.

הוא נולד בקארנבי, כפר קטן במחוז פייף שבסקוטלנד, בנו של מנהלן אדמות הרוזן מקלי. בשנת 1788 נעשה ארצ'יבלד לשולייתו של פיטר היל, מוכר-ספרים מאדינבורו, ובשנת 1795 פתח עסק משלו, כסוחר ספרים נדירים. הוא רכש את ה-Scots Magazine בשנת 1801, וג'ון ליידן, המזרחן, נתמנה לעורכו. בשנת 1800 החל קונסטבל בהוצאתו לאור של ה-Farmer's Magazine, ובנובמבר 1802 הוא הוציא את הגיליון הראשון של ה-Edinburgh Review, שנערך באופן רשמי על ידי סידני סמית'; אולם, למעשה לורד ג'פרי היה הרוח החיה של כתב-העת, יחד עם עמיתיו הלורד ברוגהאם, סר וולטר סקוט, הנרי האלאם, ג'ון פלייפייר ולאחר מכן לורד מקאוליי.

קונסטבל פתח עידן חדש בהוצאה לאור בנדיבות הרבה שהפגין כלפי כותביו בקביעת תנאי עבודתם. הכותבים בעבור ה-Edinburgh Review השתכרו סכומים חסרי תקדים, וקונסטבל הציע לוולטר סקוט 1000 גיניאות (21 ליש"ט הגינאה) כמקדמה בעבור ה-Marmion. בשנת 1804, A. G. Hunter הצטרף כשותפו של קונסטבל, בהביאו הון רב אל החברה, שנקראה מאותה העת Archibald Constable & Co. בשנת 1805, יחד עם חברת Longman & Co, קונסטבל הוציא לאור את ספריו של סקוט, Lay of the Last Minstrel ובשנת 1807 - את ה-Marmion.

בשנת 1808 חל קרע בין קונסטבל לבין סר וולטר סקוט, והאחרון העביר את ענייניו לטיפול בית ההוצאה לאור של ג'ון בלנטיין ושות', בעבורו גם סיפק את רוב ההון הדרוש. אולם, בשנת 1813 חל פיוס בין השניים. בלנטיין נקלע לקשיים, וקונסטבל היה שוב למוציא-לאור של סקוט, בתנאי שבלנטיין ושות' אמורה הייתה להיסגר תוך זמן קצר, אם כי סקוט שמר על השקעתו בעסקי הדפוס של ג'יימס בלנטיין.

בשנת 1812, משהאנטר פרש, קונסטבל צרף אליו את רוברט קת'קארט ואת רוברט קאדל כשותפים, רכש את זכויות היוצרים על האנציקלופדיה בריטניקה, והכין את התוספים (שישה כרכים, 1816-1824) למהדורות הרביעית, החמישית והשישית שלה. בשנת 1814 הוא רכש את זכויות היוצרים על ה-Waverley, יצירתו של וולטר סקוט. היא יצאה לאור בשם-עט, אולם תוך זמן קצר 12,200 עותקים נמכרו כלחמניות חמות, מה שהוביל במהרה להגברת מכירות שאר ספריו של סקוט. החברה הוציאה אז לאור גם את ה-Annual Register. בשל השקעות הרפתקניות, החברה נקלעים לקשיים ולבסוף, בשנת 1826, הגיעה הקריסה. סוכניו של קונסטבל בלונדון הפסיקו להעביר את המגיע לו, והדבר הסב לו הפסדים של כרבע מיליון ליש"ט. בו בזמן פשטה-רגל גמר חברת ג'יימס בלנטיין ושות' שהפסדיה התקרבו ל-90,000 ליש"ט. סר וולטר סקוט היה מעורב בכישלון העסקי של שתי החברות.

קונסטבל פנה לעסקים חדשים, והחל בשנת 1827 להוציא לאור את האנתולוגיות "Constable's Miscellany of original and selected works ..." שכללה סדרות של חיבורים מקוריים, ושל ספרים רגילים שיצאו מחדש בהדפסה מוזלת, ובכך היה לאבי אחד הניסיונות המוקדמים והמפורסמים להחדרת הספרות הגבוהה אל ההמונים.

בית הולנד

בית הולנד (באנגלית: Holland House) הוא אחד הבניינים הראשונים שנבנה בקנזינגטון. הבניין נבנה ב-1605 עבור סר וולטר קואופ, ונקרא בתחילה "טירת קופ" (Cope Castle).

את המבנה ירש בנו של קופ: הנרי ריץ', הרוזן הראשון מהולנד. ראשו של ריץ' נערף במהלך מלחמת האזרחים האנגלית, והבית הפך למפקדתו של אוליבר קרומוול. לאחר מלחמת האזרחים הושב הבית למשפחת ריץ' עד שנרכש על ידי משפחת אדוארד בשנת 1721. בשנת 1784 נרכש הבית על ידי הרוזן של אילצ'סטר.

במאה ה-19 הפך הבית, שהיה אז בבעלות הלורד הולנד השלישי, למקום מפגש של החברה הגבוהה בלונדון, ושהו בו המשורר ג'ורג' ביירון, תומאס מקאוליי, בנג'מין דיזראלי, צ'ארלס דיקנס, סר וולטר סקוט, ואף אליזבת בווס-ליון (אמהּ של המלכה אליזבת השנייה) ובעלה המלך ג'ורג' החמישי נהגו להגיע לנשפים שנערכו בבית הולנד.

הבניין נהרס במהלך הבליץ בספטמבר 1940, למעט קיר חיצוני אחד.

דייוויד ברוסטר

סֶר דֵיוִיד בְּרוּסְטֶר (אנגלית: Sir David Brewster;‏ 11 בדצמבר 1781 – 10 בפברואר 1868), FRS, היה פיזיקאי, ממציא וסופר סקוטי שהתפרסם בשל תגליותיו בתחום האופטיקה והקריסטלוגרפיה.

דייוויד ברוסטר נולד בג'דבורו (Jedburgh), מקום בו אביו שימש כמנהל של בית הספר התיכון המקומי. כשהיה בן 12 נשלח ברוסטר לאוניברסיטת אדינבורו מתוך כוונה שיוכשר לכמורה. אבל ברוסטר כבר הפגין חיבה למדעי הטבע שהתגברה בשל קשריו ההדוקים עם ג'יימס ויטץ' (James Veitch) שהיה, כפי שכינה אותו הסופר הסקוטי סר וולטר סקוט, "פילוסוף, אסטרונום ומתמטיקאי אוטודידקט", ושהיה מוכשר במיוחד בהכנת טלסקופים.

אף על פי שסיים את לימודי התאולוגיה והוסמך לכמורה, הסיחו תחומי עניין אחרים את דעתו מחובותיו ככומר. ב-1799 שכנע אותו הנרי ברוגהאם (Henry Brougham), עמית לספסל הלימודים, לחקור את נושא העקיפה של האור. תוצאות חקירותיו התפרסמו מפעם לפעם בעיתוני המדע של התקופה כדוגמת "Philosophical Transactions" ("פרוטוקולים פילוסופיים" - ביטאונה הוותיק (מ-1665) של החברה המלכותית הממשיך לצאת לאור גם כיום). העובדה שמדענים אחרים, בייחוד אטיין לואי מאלוס (Etienne Louis Malus), ואוגוסטן ז'אן פרנל, חקרו במקביל אותם נושאים אינה גורעת מטענתו של ברוסטר לתגליות שנעשו באופן עצמאי, למרות שבחלק מהמקרים מגיעה זכות הראשונים לתגליות לאחרים. תומאס דיק (Thomas Dick), חבר לספסל לימודי התאולוגיה, שינה כיוון אף הוא וכתב ספרים פופולריים על אסטרונומיה.

הלב של מידלות'יאן

הלב של מידלות'יאן (באנגלית: The Heart of Midlothian) הוא הרומן השביעי מבין "רומני וייברלי" (Waverley Novels) שנכתב על ידי הסופר הסקוטי סר וולטר סקוט, ולדעתם של רבים גם המשובח ביותר מבין יצירותיו. הסיפור יצא לאור ב-25 ביולי 1818 בשם "סיפורי אדון אדמותי - סדרה שנייה" ושם הסופר שהופיע על הכריכה היה "Jedediah Cleishbotham, Schoolmaster and Parish-clerk of Gandercleugh". אף על פי שזהותו של כותב רומני וייברלי הייתה ידועה באותה התקופה, סר וולטר סקוט עדיין העדיף לכתוב את הספר תחת שמו הספרותי. הספר יצא לאור רק שבעה חודשים לאחר הצלחתו המסחררת של הספר "רוב רוי". בעת כתיבת הספר, סקוט החלים ממחלה, וסגנון הספר הוא בנימה "עצבנית" מבדרך כלל. כשהספר יצא הוא גרף הצלחה רבה יותר אפילו מספרו הקודם של סקוט.

כאות הוקרה לספרו, בעיר מגוריו, אדינבורו, בנו במרכזה של העיר את סמל "הלב של מידלות'יאן" (כמתואר בתמונה בתבנית). כמו כן, קבוצת הכדורגל המקומית של אדינבורו, הארטס, קיבלה את שמה כהשראה מן הספר.

הנזיר טאק

הנזיר טאק (באנגלית: Friar Tuck) הוא דמות בדיונית המתוארת באגדות רובין הוד כאחד מחבריו של רובין - "האנשים העליזים".

טאק לא מתואר בגרסאות המוקדמות של האגדות, ומופיע לראשונה בבלדה המאוחרת "רובין הוד והנזיר" ("Robin Hood and the Curtal Friar") מן המאה ה-15, אשר נשתמרה בשתי גרסאות, וכן במחזה מ-1560.

על פי הבלדה היה טאק נזיר ממנזר פונטיינס אשר גורש מהמנזר בשל אי יכולתו לציית לממונים עליו. טאק הפך למנהיג הדתי של בני חבורתו של רובין. הוא מתואר כחובב אכילה ושתייה וכן כקשת ולוחם מקצועי בחרב.

הנזיר מופיע גם ברומן ההיסטורי של וולטר סקוט, "אייבנהו".

בשני צווים מלכותיים משנת 1417 מתואר אדם בשם רוברט סטפורד, כהן דת מססקס, אשר כינה עצמו בשם "האח טוק" (Frere Tuk). האח טוק מוזכר בשנית בתעודה משנת 1429.

וולטר מרץ'

וולטר סקוט מרץ' (Walter Scott Murch; נולד ב-12 ביולי 1943) הוא עורך קולנועי ואיש סאונד אמריקני זוכה פרס האוסקר. מרץ' ייחודי בכך שהוא משלב את עבודת העריכה הוויזואלית עם עריכת הסאונד.

י. שרברק

י. שְׂרֶבֶּרְק הייתה הוצאת ספרים עברית מיסודו של יוסף שרברק, שפעלה בישראל מתחילת שנות ה-40 ועד אמצע שנות ה-70. נודעה במיוחד בספרי הנוער שהוציאה.

ההוצאה ידועה בין היתר כהוצאת הבית של סופרי הנוער דבורה עומר ופוצ'ו ושל חוקר ארץ ישראל הידוע צבי אילן.

ראשיתה של ההוצאה בשותפות של שרברק עם מרדכי ניומן ויהושע צַ'צִ'יק, חבריו לגדוד העברי האמריקאי. השלושה ייסדו לאחר שחרורם את בית המסחר לספרים עבריים "תרבות" בירושלים וב-1925 ייסדו את הוצאת הספרים העברית "מצפה". הוצאה זו, שהייתה הוצאת הספרים הפרטית הראשונה בארץ ישראל, התמקדה בספרות יפה ובשירה. בשנת 1941, בזמן מלחמת העולם השנייה, מוּזגה פעילותה של "מצפה" עם הוצאת שרברק בניהולו של יוסף שרברק. בשנת 1944 פורקה השותפות, וכל אחד מהשלושה ייסד הוצאה לאור שנשאה את שמו. שרברק עבר לתל אביב, לרח' בלפור 16, ומשם ניהל את הוצאתו, הוצאת יוסף שרברק.

הוצאת י. שרברק שילבה ספרות עברית מובחרת למבוגרים ולנוער יחד עם ספרים מתורגמים.

בשנות ה-40 וה-50 הקים שרברק במסגרת ההוצאה את "ספריית ברוריה" (לזכרה של בתו היחידה, ברוריה, שמתה ב-1934, בגיל 10), שבה הופיעו תרגומים עבריים לספרי הרפתקאות ומעשיות ממיטב הספרות העולמית: "מסעי גוליבר" (ג'ונתן סוויפט), "רובינזון קרוזו" (דניאל דפו), "עליסה בארץ הפלאות" (לואיס קרול) "מסעי הברון מינכהאוזן" ו"מסעי סינבד".

בין התרגומים העבריים הנוספים שהופיעו בהוצאה: "הקוסם מארץ עוץ" (ליימן פרנק באום), "אייבנהו" (וולטר סקוט), "אוליבר טוויסט" ו"דייוויד קופרפילד" (צ'ארלס דיקנס), "המוהיקני האחרון" (ג'יימס פנימור קופר) ואסופות של מעשיות עמים.

ספרייה אחרת, שהוקדשה לספרות מקור, הייתה "נועזים" – סדרת ביוגרפיות לבני הנעורים של גיבורי השואה והיישוב, כגון "שרה, גיבורת ניל"י" (על שרה אהרונסון) ו"דמעות של אש" (על צביה לובטקין) לדבורה עומר, "גיבור חידה" לאוריאל אופק (על יוסף טרומפלדור), "הצנחנית שלא שבה" (על חנה סנש) ו"לא בדרך המלך" (על אורד וינגייט) לעודד בצר.

הוצאת שרברק הוציאה את מרבית ספריה של דבורה עומר, בהם ספריה המצליחים לבני הנעורים: "צוללים קדימה", "אני אתגבר", "לאהוב עד מוות" (על הפלמ"חאית זהרה לביטוב וחברהּ שמואל קופמן) ו"פתאום באמצע החיים" (על הטייס זוריק לב), וספריה המצליחים לטף: "הנשיקה שהלכה לאיבוד" ו"מגדל של קוביות בניתי".

באמצע שנות ה-50 החלה ההוצאה להוציא את אנציקלופדיה מעיין. האנציקלופדיה נועדה לדור הצעיר, מתוך מגמה חינוכית ברורה. את האנציקלופדיה הקדיש שרברק לבתו (ובראש כל כרך הופיעה הקדשה לזכרה). היה זה אחד הפרויקטים השאפתניים יותר של שרברק. מלאכת העריכה נמסרה לסופר ז' אריאל (שלמה זלמן אריאל). פרט לאריאל תרמו לאנציקלופדיה מספר סופרים קבועים, בהם אוריאל עקביא, שרגא פייבל קלעי, אריה לרנר ומנחם קפליוק. את עטיפות הספרים איירה בינה גבירץ. האנציקלופדיה הייתה מאוירת ומנוקדת. היא זכתה להצלחה וראתה אור במספר מהדורות.

ההוצאה התמחתה גם בהוצאת ספרי מוזיקה ותווים של יוצרים כמו יוני רכטר, אהוד מנור ומתי כספי.

לאחר מותו של שרברק ב-1957 עבר ניהול ההוצאה לידי קרוב משפחתו. הוצאת י. שרברק המשיכה בפעילות רגילה עד אמצע שנות ה-70, והוסיפה לפעול במידה פחותה בשנים שלאחר מכן. בשנת 2009 נרכשה ההוצאה על ידי דני ספרים.

לוך סטנס

לוך סטנס (באנגלית: Loch of Stenness) הוא לוך (אגם מים מתוקים) הממוקם באי מיינלנד באיי אורקני שבצפונה של סקוטלנד בממלכה המאוחדת.

הלוך נקרא על שם המחוז הכנסייתי בו הוא נמצא (מחוז סטנס), ומקור שמו בשם הנורדי של האזור "סטיינסוואטן" (Steinnesvatn).

הלוך הוא גוף המים המתוקים השני בגודלו באיי אורקני (אחרי לוך האראיי). הלוך מקושר למפרץ סאונד, וממוקם 3.5 ק"מ צפונית מזרחית לסטרומנס.

הלוך היווה רקע לעלילת ספרו של וולטר סקוט "שודד הים" (The Pirate), ובו ממוקמות אבני סטנס - אתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

בחצי האי שבין לוך סטנס ללוך הראי מצויה טבעת ברודגאר - אתר נאוליתי המהווה אף הוא אתר מורשת עולמית.

לוצ'יה די למרמור

לוצ'יה די למרמור (Lucia di Lammermoor) היא אופרה טרגית בשלוש מערכות מאת המלחין האטלקי גאטנו דוניצטי (Gaetano Donizetti), נחשבת לאופרה הטובה ביותר שלו, ומהווה דוגמה מצוינת לסגנון הבל קנטו. לוצ'יה היא אחת האופרות האהובות ברפרטואר הבינלאומי. על פי הנתונים שמפרסם האתר Operabase האופרה בוצעה בעונת 2017–2018 לפחות 223 פעמים (מה שממקם אותה במקום ה 21 ולעומת האופרה הפופולרית ביותר, לה טראוויאטה מאת ורדי שבוצעה 861 פעם באותה העונה). הליברית נכתבה על ידי הליברתן סלבטורה קמאראנו (Salvadore Cammarano) על פי הרומן The Bride of Lammermoor ‏ מאת סיר וולטר סקוט.

הבכורה הייתה בתיאטרון סן קרלו בנאפולי ב-26 בספטמבר 1835 בהצלחה רבה.

סיפור האופרה מתרחש בתחילת המאה ה-18 בסקוטלנד. אנריקו אשטון, לורד למרמור, תמך בטוען לכתר המלכות שהפסיד ולכן זקוק לידיד המקורב למלך שניצח. על כן הוא מתכנן להשיא את אחותו לוצ'יה ללורד ארטורו המקורב לרשות. לוצ'יה, האבלה על מות אִמה, מאוהבת באדגרדו, הצאצא האחרון למשפחת ראוונסווד (Ravenswood) השכנה, המשיב לה אהבה.הם מתראים בסתר כי בין שתי המשפחות קיימת שנאה רבת שנים. אדגרדו צריך לנסוע בדחיפות לצרפת אחרי שלוצ'יה והוא נשבעים לאהבת נצח. אנריקו מצליח ליירט ולעצור את מכתביו ללוצ'יה ואת מכתביה אליו. הוא מראה ללוצ'יה מכתב מזויף שבו אדגרדו מודיע (כאילו) שאינו אוהב אותה ויש לו אהובה בצרפת. לוצ'יה המיואשת מסכימה להנשא לארטורו. אדגרדו מגיע אחרי שהחתונה מתקיימת, פורץ לבית אנריקו, מחולל מהומה ומגורש. לוצ'יה ההמומה יוצאת מדעתה וכאשר ארטורו מתייחס אליה באלימות רוצחת אותו בסכין ולאחר כך מתה.

אנריקו מזמין את אדגרדו להלחם עמו, אבל כשנודע לאדגרדו כי לוצ'יה מתה הוא מתאבד על קברות אבותיו.

לאופרה זו יש גם גרסה צרפתית, על ידי המלחין, אבל ליברית של ליבריתנים צרפתים. על כך בהמשך.

האופרה מלאה וגדושה בקטעי מוזיקה יפים, ראו פרוט בהמשך.

מסעי הצלב

מסעי הצלב הם סדרת מלחמות דת ומסעות צבאיים שיזמו האפיפיורים הנוצריים בין המאה ה-11 והמאה ה-13. הם החלו בניסיונות לכבוש את ירושלים מן המוסלמים ולהביאה תחת שלטון נוצרי, אך הפכו למלחמות טריטוריאליות גם על מקומות אחרים. כלל המשתתפים הנוצריים במסעות הכיבוש הללו קרויים צלבנים.

במובן רחב יותר "מסע צלב" הוא כינוי למלחמה מסיבות דתיות, כגון הרקונקיסטה, שבה כבשו הנוצרים בחזרה את ספרד מידי המוסלמים, מסעות צלב נגד האומות הלא-נוצריות בצפון אירופה, כגון הליטאים, ומסעות נגד כופרים, כגון המלחמה בבוהמיה בין 1418–1487. כיום משמש הביטוי "מסע צלב" ככינוי לכל מסע תעמולתי או מלחמתי מסיבות דתיות או אידאולוגיות, המשתמש בלהט האמונה ככלי לקידום מטרותיו.

סקוטים

הסקוטים הם תושביה המקוריים של סקוטלנד. הסקוטים מורכבים מקבוצות אתניות שונות דוגמת הפיקטים, גאלים, בריטונים ואחרים. כיום נהוג לקרוא בשם "סקוטים" לכל תושביה של סקוטלנד או לצאצאי הסקוטים.

צאצאי סקוטים רבים מתגוררים מחוץ לסקוטלנד. סקוטים רבים מתגוררים בארצות הברית, בקנדה, באוסטרליה, ובארצות אחרות.

פרת' (סקוטלנד)

פרת' (באנגלית: Perth, בגאלית סקוטית: Peairt) היא עיר במרכז סקוטלנד השוכנת על גדות הנהר טאי העיר היא המרכז המנהלי של מחוז פרת' וקינרוס ושל המחוז ההיסטורי פרת'שייר. פרת' ידועה בכינוי The Fair City ("העיר ההגונה"), בעקבות פרסום סיפורו של הסופר הסקוטי, סר וולטר סקוט, "העלמה ההגונה מפרת'" (The Fair Maid of Perth) ב-1828. במהלך ימי הביניים המאוחרים העיר נקראה "סנט ג'ון טון (St. John's Toun או Saint Johnstoun) על ידי תושביה בהקשר לכנסייה הראשית שלה שהוקדשה ליוחנן המטביל. שם זה השתמר בשמה של קבוצת הכדורגל המקומית, סט. ג'ונסטון.

מקורו של השם פרת' מהמילה בשפתם של הפיקטים, שמשמעותה "עץ" או "חורשה". המקום היה מיושב מאז התקופות הפרהיסטוריות ושכן על תל שהתרומם מעל מישור ההצפה של הנהר טאי, במקום בו ניתן היה לחצות את הנהר כאשר מימיו ירדו לשפל. האזור המקיף את העיר המודרנית ידוע כאזור שיושב על ידי ציידים-לקטים מהתקופה המזוליתית שהגיעו לכאן לפני יותר מ-8,000 שנה. בקרבת מקום ניצבים אבנים ומעגלי אבנים מהתקופה הנאוליתית המתוארכים כבני 6,000 שנה לערך, לתקופה בה החלה החקלאות באזור.

מנזר סקון (Scone Abbey), שבה ניצבה אבן סקון, שהייתה אבן ההכתרה של מלכי סקוטלנד, הגדילה את חשיבותה של העיר עוד בימים קדומים. פרת' הייתה ידועה כבירת סקוטלנד, עקב היותה מקום המגורים התדיר של חצר המלכות הסקוטית. בראשית המאה ה-12 הוענק לה מעמד של "עיר מלכותית" (Royal burgh) על ידי ויליאם הראשון, מלך סקוטלנד. העיר הייתה לאחת העשירות בסקוטלנד שקווי המסחר שלה הגיעו לצרפת, לארצות השפלה ולמדינות הבלטיות והיא סחרה במוצרים כמו משי ספרדי ויין צרפתי. חלק חשוב באירועי הרפורמציה הסקוטית התרחשו בפרת'. לאחר חקיקתו של חוק ההסדר 1701 התרחשו כאן המרידות היעקוביטיות. העיר נכבשה על ידי תומכי היעקוביטים בשלושה מקרים (1689, 1715 ו-1745). הקמתה של אקדמיית פרת' ב-1760 סייעה להבאתם של ענפי ייצור חשובים לעיר, כמו בדי פשתן, עור, מלבינים וויסקי. עקב מיקומה, הפכה פרת' לצומת דרכים חשוב לרשת מסילות הברזל ותחנת הרכבת הראשונה שלה נפתחה ב-1848.

כיום משמשת פרת' כמרכז לסחר קמעונאי לסביבתה. לאחר ירידת היקף יצור הויסקי בפרת', עברה כלכלת העיר למגוון עיסוקים כמו ביטוח ובנקאות. עקב מיקומה, מכונה העיר "השער להיילנדס". על שמה של פרת' קרויה העיר האוסטרלית, פרת'.

רומן היסטורי

רומן היסטורי הוא רומן, שעלילתו מתרחשת בתקופה שקדמה לזמן חיבורו. לעיתים עומדים אירועים היסטוריים ידועים במוקד העלילה, שגיבוריה הראשיים הם דמויות היסטוריות ממשיות (דוגמה לכך היא הרומן מלך בשר ודם של משה שמיר, העוסק בחיי המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי). במקרים אחרים הדמויות בדיוניות, והמאורעות ההיסטוריים עומדים ברקע העלילה (כזה הוא למשל הרומן בין שתי ערים מאת צ'ארלס דיקנס, המתרחש על רקע המהפכה הצרפתית). יש רומנים היסטוריים שבהם נעשה מאמץ לדייק ככל האפשר בעובדות ההיסטוריות, אך סופרים אחרים מעדיפים לוותר על הדיוק ההיסטורי לטובת מטרות אמנותיות.

סוגה ספרותית זו הייתה מקובלת במאה ה-19. סופרים בולטים בסוגת הרומן ההיסטורי: וולטר סקוט, אלכסנדר דיומא, רפאל סבטיני וג'יימס מיצ'נר. במחצית הראשונה של המאה ה-20 זכתה הסוגה לתחייה מחודשת, וכללה רומנים של סופרים כגון ליאון פויכטוונגר (היהודי זיס, הטרילוגיה יוספוס), ליאו פרוץ ("הכדור השלישי", "המרקיז דה בוליבר", "הפרש השוודי") ואלפרד דבלין (ולנשטיין).

ויש כאלה אשר מתמקדים במלחמות בין בני-דודים (המלכה האדומה, המלכה הלבנה ספרים מאת פליפה גרגורי). וכאלה העוסקות בחיו של מלך מוכר, או בנשים שלו (בת בולין אחרת, ירושת בולין. מאת פליפה גרגורי).

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.