וולוז'ין

וולוז'יןבלארוסית: Валожын, ברוסית: Воложин, בפולנית: Wołożyn, ביידיש: וואָלאָזשין) היא עיירה המשמשת מרכז אזורי במחוז מינסק בבלארוס. והיא נמצאת 75 ק"מ מצפון-מערב למינסק.

וולוז'ין
Валожын
Coat of Arms of Vałožyn, Belarus
סמל וולוז'ין
Flag of Vałožyn, Belarus
דגל וולוז'ין
St. Joseph Roman Catholic Church in Valozhyn town
מדינה בלארוס  בלארוס
מחוז מינסק (מחוז)  מינסק
ראיון וולוז'ין
תאריך ייסוד המאה החמש עשרה
גובה 203 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה 10,558 (נכון ל־14 באוקטובר 2009)
קואורדינטות 54°05′00″N 26°31′00″E / 54.083333333333°N 26.516666666667°E 
אזור זמן UTC +2
http://volozhin.gov.by/
Valozhyn memorial
אנדרטה לזכר יהודי וולוז'ין, בבית הקברות בקריית שאול

סקירה כללית

העיירה ממוקמת על אם הדרך שבין וילנה למינסק. היא מחולקת לשני חלקים: "השכונה התחתית" לאורך הנחל העובר בה הקרוי בשם "וולוז'ינקא", ו"השכונה העילית" ההררית. רוב בתיה בתי עץ, ובמרכזה הכיכר הראשית המרשימה הנקראת "כיכר העיר" ובאמצעה נשתמרו שרידי מבנים מהמאה ה -12, הכוללים מגדל פעמון, ארמון, ומנזר. שאר מבני העיירה הם מהמאה ה-19.

היסטוריה של העיירה

וולוז'ין נוסדה בסביבות המאה החמש עשרה על ידי הגראף טישקביץ (Tyszkiewicz) כעיר פרטית שנשארה בבעלות צאצאיו עד המאה ה-20. העיירה הייתה ידועה באדמתה הפוריה, המתאימה לגידול פשתן, כמו כן היו בה שטחי מרעה רבים ובה גדלו סוסים ובקר. עשירי העיירה עסקו בסחר תבואה, פשתן, קמח, מלח, סוכר ונפט. ואף היו שניהלו בתי מרזח.

בשנת 1681 הוקם בה מנזר ומכללה נוצרית. בשנת 1839 הקים בה אחד מצאצאי הגראף שמשל בה פארק ציבורי גדול ובו גן חיות לאורך גדת נחל וולוז'ינקה העובר בה.

שלוש שריפות כילו את העיר התחתית, הבנויה כולה מבתי עץ, בשנת 1815, 1880 ו-1886 ובכל פעם נבנתה מחדש. בזו האחרונה אף עלו באש מבניה של ישיבת "עץ חיים".

מפאת מיקומה האסטרטגי, נכבשה וולוז'ין על ידי הצבא הרוסי במהלך מלחמת העולם הראשונה, ואף על פי שרוב תושביה הורשו להישאר בחלקיה הכבושים של העיירה, העדיפו רוב התושבים לעזבה מפחד ההפצצות. בשנת 1919 נטל הצבא הפולני את האחריות על המקום, ומירר את חייהם של תושביה היהודים, וכך נולד הרעיון של ארגון ההגנה העצמית של יהודי העיירה.

היהודים בעיירה

יחסם של מושלי העיירה היה נוח בהקשר למגורי היהודים בה, הם נתנו יד חופשית לכל הדתות, ובכללם ליהודים. הם לא התנגדו ללימודים בה ועל כן עלה בהתמדה מספר היהודים הגרים בה. בשנת תקכ"ו (1766) גרו בה 383 יהודים, בשנת תר"ז (1847) גרו בה 590 יהודים, ובשנת תרנ"ז (1897) כבר היה מספרם 2,452, במלחמת העולם הראשונה ברחו הרבה מתושביה ונשארו בה בשנת 1921 רק כ-2600 תושבים, ומתוכם 1,434 יהודים, בשנת 1931, בהיותה חלק מפולין, חיו בה כ-5,600 יהודים[1].

הפועלים היהודים שחיו בה הקימו חברה בשם "חברת פועלים", ואף הקימו בית כנסת בנפרד.

למרות מספרם הדל של תושביה, התפרסמה וולוז'ין בזכות ישיבת עץ חיים (המוכרת יותר בשם ישיבת וולוז'ין). שהייתה הישיבה הראשונה מסוגה בעולם, הישיבה הוקמה בשנת 1807 על ידי רבי חיים מוולוז'ין, רב ובעל מפעל טקסטיל, בנו של הרב יצחק בן חיים, פרנס הקהילה, ובגיבוי מלא ובסיוע של הגראף המושל.

תלמידי הישיבה שימשו מקור פרנסה משמעותי עבור תושבי העיירה. מספרם הרב של התלמידים לא אפשר את המשך מנהג אכילת ה'ימים', שבמסגרתו התנדבו בעלי הבתים להאכיל את בחורי המקום. תחת זאת, גייסה הישיבה כספים בין היהודים במזרח אירופה כדי לשכור חדרים אצל התושבים היהודים בעיירה, עבור התלמידים. המשכירים דאגו גם להכנת ארוחות עבור התלמידים שגרו בביתם, בעבור זאת שילמו בני הישיבה סך 30 קופיקות לשבוע[2].

בתוך כמה עשרות שנים נולדו כמה ישיבות באותה מתכונת, אך ישיבה זו נסגרה בהוראת השלטונות הרוסים בשנת 1892, עקב סירוב ראש הישיבה, הנצי"ב מוולוז'ין, להורות על לימודי חול בישיבה.

בשנת ה'תרנ"ט שב והקים בה הרב רפאל שפירא את הישיבה, אך זו הייתה בקנה מידה קטן יותר. בזמן המלחמה עקרה הישיבה למינסק ושבה אליה רק בשנת תרפ"ב. לאחר פטירת ראש הישיבה עמד בראשה בנו הרב יעקב, הישיבה פעלה עד לתקופת מלחמת העולם השנייה.

מלחמת העולם השנייה

ב-17 בספטמבר 1939, ביומה הראשון של הפלישה הסובייטית לפולין, נכבשה וולוז'ין על ידי הצבא האדום וסופחה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית. עם ניצחון הצבא הגרמני על רוסיה, ב -25 ביולי 1941 מינו הגרמנים מועצה חדשה לעיר, וכראש העיר מינו את סטניסלב טורצקי, חבר המפלגה הפולנית לאומית הידועה באנטישמיותה. כבר ביום השני שלו כראש העיר, הורה על מעצרו של רופא העיירה היהודי ובתו, ועוד עשרה יהודים, שהוכו ונורו באכזריות. באוגוסט 1941, הייתה האקציה הנאצית הראשונה בוולוז'ין בה נשלחו כ-3500 איש מתושביה היהודים של העיר לגטו סמוך יחד עם יהודים מהערים השכנות ווישינב, ואולשן ועוד.

ב-10 במאי 1942 הייתה האקציה השנייה, בה נרצחו רוב יהודי וולוז'ין, ויום זה נהיה ליום האזכרה השנתי של יהודי וולוז'ין.

ב -5 ביולי 1944, נכבשה וולוז'ין מחדש על ידי הכוחות של החזית הבלארוסית אך כמה מן היהודים ששרדו וחזרו אליה נרצחו על ידי תושבי העיר המקומיים.

לקריאה נוספת

  • א. לאוני וולוז'ין: ספרה של העיר ושל ישיבת עץ חיים, תל אביב תש"ל.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בן ציון יהושע, במאמרו על חיים נחמן ביאליק ב"אימגו", לקראת סופו
  2. ^ "וולוז'ין: ספרה של העיר ושל ישיבת עץ חיים", בעריכת א'לאוני, תל אביב תש"ל
אהרן הימן

הרב אהרן הימן (הימאן; בכתיב לועזי: Hyman; כ"ח בסיון תרכ"ג, 15 ביוני 1863 – כ"ג בשבט תרצ"ז, 3 בפברואר 1937) היה רב, חוקר דברי ימי חז"ל ומאמריהם ומחבר ספרים.

איסר זלמן מלצר

הרב איסר זלמן מֶלְצֶר (ה' באדר א' תר"ל, פברואר 1870 – י' בכסלו תשי"ד, 17 בנובמבר 1953) היה רבה של סלוצק וראש הישיבה בה, ולאחר מכן ראש ישיבת עץ חיים בירושלים ויושב ראש מועצת גדולי התורה.

אלתר דרויאנוב

אַלְתֶר אשר אברהם אבא דרוּיאָנוֹב (6 ביולי 1870, ז' בתמוז תר"ל, דרויה, מחוז וילנה, האימפריה הרוסית (ליטא) – 10 במאי 1938, ט' באייר ה'תרצ"ח, תל אביב, פלשׂתינה-א"י) היה סופר, עורך, מתרגם ועיתונאי עברי ועסקן ציוני.

ברוך בר ליבוביץ

הרב ברוך דוב בֶּר (בער) ליבוביץ (תר"ל, 1870 - ה' בכסלו ת"ש, 1939) היה ראש ישיבת כנסת בית יצחק, מחבר ספר ברכת שמואל וממנחילי דרך הלימוד בעולם הישיבות.

ה' בשבט

ה' בשבט הוא היום החמישי בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום החמישי בחודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, ברב השנים, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בה' שבט היא פרשת בא. אבל אם בר המצווה חל בשנה שלמה או כסדרה המתחילה ביום חמישי (שנה מקביעות הכז, השא או השג) פרשת בר המצווה היא פרשת בשלח.

המתמיד

"הַמַּתְמִיד" הוא משיריו הידועים של חיים נחמן ביאליק, והוא פואמה היסטורית המתארת את דמות "המתמיד" בישיבה הליטאית של הימים ההם.

חברותא

לימוד בחַבְרוּתָא הוא שיטת לימוד הנפוצה היום בתרבות הישיבתית- יהודית שבה זוג-לומדים קורא יחד את הטקסט ודן בו. שיטת לימוד זו מקובלת בלימוד תורה, ובמיוחד בלימוד תלמוד.

כמו כן, חברותא היא כינויו של כל אחד מזוג הלומדים; בן הזוג האחד הוא חברותא של בן זוגו.

הלימוד בחברותא מתבסס על אינטראקציות רצופות בין שני הלומדים, ובכך יחודה לעומת לימוד עצמי או לימוד פרונטאלי בכתה. לדעתם של מצדדי השיטה יש בה כדי להעצים את הלימוד, ולהגיע למה שמכונה בז'רגון הישיבתי "עמל תורה" כלומר מאמץ אינטלקטואלי בלימוד. הם גם סבורים שיש לה ערך לימודי וקוגניטיבי מאחר שיש משא ומתן בין שני לומדים. מושג ה"חברותא" הפך לאחד מההיבטים המרכזיים באתוס הישיבתי, למרות שלא היה קיים בישיבות ליטא הוותיקות (וולוז'ין טלז), שם לא למדו ב"חברותא" אלא ביחידות, תוך כדי השתתפות התלמידים ב"דיבור בלימוד" בקבוצות גדולות יותר בבית המדרש.

חיים הלוי סולובייצ'יק

הרב חיים הלוי סולובייצ'יק (מכונה "רֶבּ חיים מבריסק" או בקצרה "רֶבּ חיים"; ט"ו באדר ב' ה'תרי"ג, 1853- כ"א באב תרע"ח, 30 ביולי 1918) היה מגדולי הדמויות הרבניות של המאה ה-20 ואבי שיטת בריסק בלימוד התורני.

חיים מוולוז'ין

הרב חיים איצקוביץ, ידוע יותר בשם רבי חיים מוולוז'ין (ז' בסיוון ה'תק"ט, 24 במאי 1749 - י"ד בסיוון ה'תקפ"א, 14 ביוני 1821), היה תלמיד בולט של הגאון מווילנה, מייסדה של ישיבת עץ חיים, המוכרת כישיבת וולוז'ין - "אם הישיבות", ורב העיירה וולוז'ין.

חיים נחמן ביאליק

חַיִּים נַחְמָן בְּיַאלִיק (י' בטבת תרל"ג, 9 בינואר 1873 – כ"א בתמוז תרצ"ד, 4 ביולי 1934) היה מגדולי המשוררים העבריים בעת החדשה, סופר, מסאי, מתרגם, עורך ומו"ל שהשפיע רבות על התרבות העברית המודרנית, וזכה לתואר "המשורר הלאומי".

הסופר הרוסי מקסים גורקי כתב:

ברוך קורצווייל, מפרשניו החשובים של ביאליק, כתב על ביאליק:

יצירותיו של ביאליק תורגמו לשפות רבות, ובהן תרגומים רבים לאנגלית, לצרפתית, לגרמנית, לרוסית, לערבית (על ידי זכאי אהרן) וליידיש.

חיים עוזר גרודזנסקי

הרב חיים עוזר גרודזנסקי (ט' באלול תרכ"ג, 24 באוגוסט 1863 - ה' באב ת"ש, 9 באוגוסט 1940) היה מגדולי התורה בליטא בתקופה שקדמה לשואה, פוסק בולט בתקופתו, ונשיא מועצת גדולי התורה. השפיע רבות על דמותה של היהדות החרדית הליטאית.

יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (בית הלוי)

רבי יוסף דוב (יוסף דובער הלוי, או יושֶׁה בֶּר) הלוי סולובייצ'יק (1820–1892, ה'תק"ף - ד' באייר ה'תרנ"ב) היה משנה ראש ישיבה בישיבת וולוז'ין, אחר כך היה רבה של העיר סלוצק ואחריה רבה של העיר בריסק בליטא בין השנים 1879-1892. נחשב לראשון לשושלת בריסק - שושלת שרבנים רבים ומפורסמים נמנו עליה. בנו היה רבי חיים סולובייצ'יק, שכאביו אף הוא כיהן כראש ישיבת וואלוז'ין וכרב ואב"ד בריסק, ונכדו רבי יצחק זאב סולובייצ'יק היה רבה האחרון של העיר, ובפרוץ השואה עלה לירושלים. רבי יוסף דב חיבר ספרי שו"ת וספר על המקרא. ספריו נקראים בשם "בית הלוי".

ישיבת וולוז'ין

ישיבת וולוז'ין (בשמה הרשמי ישיבת עץ חיים, וכונתה תדיר אם הישיבות) הייתה ישיבה שפעלה במאה ה-19, והייתה הראשונה שפעלה באופן עצמאי ובלתי־תלוי בקהילה המקומית. הישיבה שימשה כאב טיפוס למבנה הישיבות הליטאיות שבאו אחריה. הישיבה נוסדה על ידי רבי חיים מוולוז'ין, תלמידו המובהק של הגר"א, ב-תקס"ב (1802) בעיירה וולוז'ין שבפלך מינסק (ברוסיה הלבנה), בתחום המושב של האימפריה הרוסית (מאז חלוקת ברית המועצות בבלארוס), והתקיימה עד תרנ"ב (1892). בשנת תרנ"ה (1895) נפתחה הישיבה מחדש על ידי הרב רפאל שפירא והתקיימה עד תקופת השואה.

מאיר בר-אילן

הרב מאיר בר-אילן (ברלין) (ה' באייר תר"מ, 16 באפריל 1880 – י"ט בניסן ה'תש"ט, 18 באפריל 1949) היה רב, מחבר ועסקן ציוני, מראשי ומנהיגי תנועת המזרחי והציונות הדתית. מייסד עיתון "הצופה", מייסד האנציקלופדיה התלמודית ועורכה הראשון.

משה מרדכי אפשטיין

הרב משה מרדכי אפשטיין (7 במרץ 1866, כ' באדר ה'תרכ"ו – 28 בנובמבר 1933, י' בכסלו ה'תרצ"ד) היה ראש ישיבת כנסת ישראל בסלובודקה ובחברון, חבר מועצת גדולי התורה וממקימי העיר חדרה.

נפתלי צבי יהודה ברלין

הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, הידוע בקיצור הנצי"ב מוולוז'ין (כונה: ר' הירש לייב; כ"ט בחשוון ה'תקע"ז, 20 בנובמבר 1816 – כ"ח באב ה'תרנ"ג, 10 באוגוסט 1893) היה ראש ישיבת וולוז'ין ומגדולי התורה במזרח אירופה במאה ה-19.

רפאל שפירא

רבי רפאל שפירא (ה'תקצ"ז, 1837 - כ"ג באדר ב' ה'תרפ"א, אפריל 1921) היה רב העיירה וראש ישיבת וולוז'ין.

שמואל סלנט

הרב שמואל סָלַנט (נכתב גם שמואל סלאנט) (ב' בשבט תקע"ו, 1 בפברואר 1816 - כ"ט באב תרס"ט, 16 באוגוסט 1909) היה מורה הוראה, רבה ומנהיגה של עדת האשכנזים בירושלים במשך כ-44 שנים.

שמעון שקופ

הרב שמעון יהודה הכהן שְׁקוֹפּ (בהגייה יידית-ליטאית: רֶבּ שׁימֶען; בכתיב יידי: שקאָפּ; תר"כ - ט' במרחשוון ת"ש, 1939) היה ראש ישיבת שער התורה בגרודנה. יצר דרך ייחודית בלמדנות המזרח-אירופית הקלאסית, שבאה לידי ביטוי בעיקר בספרו "שערי יֹשר", ומתאפיינת בניתוח לוגי-משפטי של העקרונות היסודיים שבהלכה, ופחות בפלפול מקומי.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.