ואהבת לרעך כמוך

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ הוא ביטוי בתורה, מצוות עשה, ולדעת התנא רבי עקיבא, הוא גם מושג יסוד.

משמעותה היא שהאדם צריך לאהוב את רעו כשם שהוא אוהב את עצמו. מכלל זה נגזרות דרכי התנהגות רבות, שבגללן רבי עקיבא התייחס אליו כאל כלל מרכזי וחשוב בתורה.

"ואהבת לרעך כמוך" הוא מושג מרכזי גם בנצרות, הפסוק מוצג על ידי ישו ופאולוס בברית החדשה כבסיס לתורת המוסר הנוצרית.

בניסוחים שונים הוא מופיע גם בדתות ובשיטות-מוסר אחרות.

Human Rights stamp of Israel
בול ישראלי לכבוד חגיגות העשור להכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם (1958). על הבול מופיע הציווי "ואהבת לרעך כמוך" בעברית, ועל השובל בשפות שונות (צרפתית, אנגלית, ספרדית ורוסית).

מקור המצווה

מקורה של המצווה הוא בספר ויקרא : "לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי ה'".[1]

על פי פשוטו של הפסוק, אסור לאדם לבקש נקמה בזולת או ליטור לו טינה או לבקש את רעתו, וממשיך הכתוב לומר "ואהבת לרעך כמוך" - אהוב את הרֵע כשם שאתה אוהב את עצמך. המשך הפסוק - "אני ה'", מצביע על נחיצותה של יראת ה' כדי לקיים מצווה זו, המסורה לא אחת לליבו של האדם. הפרשן אור החיים מסביר את הקשר בין המצווה לביטוי אני ה' כקשר הדדי בין מצבו של "ישראל" לה', כי - "באמצעות יחוד הלבבות מתייחד שמו יתברך, להיות שכל ישראל הם ענפי שם הוי"ה ברוך הוא, דכתיב 'כי חלק ה' עמו'".[2] פרשני מקרא, כמו אבן עזרא וספורנו, עמדו על הלמ"ד היתרה הקיימת בפסוק (לרעך במקום את רעך), ופירשו שהציווי הוא לפעול מתוך אהבה כלפי רעך, כמו שהאדם רוצה שרעו יפעל באהבה כלפיו. הציווי על יראת ה' במצווה מובהקת שבין אדם לחברו, כמו אהבת הזולת, מדגיש מכל מקום את המניע הדתי העומד מאחורי ציוויי התורה, וגם אלה החברתיים.

בספרות חז"ל

כאשר הלל הזקן, נשיא הסנהדרין האחרון בתקופת הזוגות, התבקש ללמד לגר את כל התורה כולה על רגל אחת, הוא השיב לו: "דעלך סני - לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור" (בתרגום לעברית: 'מה ששנוא עליך - אל תעשה לחברך. זו (תמצית) כל התורה, והשאר פירוש הוא- לך ללומדו').[3] המהרש"א מפרש שם, שהדבר נלמד ממצוות "ואהבת לרעך כמוך". האימרה של הלל מתועדת במקומות נוספים בספרות היהודית. בספר טוביה: "ואת־אשר תשנא אל תעש לכל־אדם",[4] וגם אצל פילון האלכסנדרוני.[5]

על הפסוק "ואהבת לרעך כמוך", אמר רבי עקיבא, מגדולי התנאים שחי במאות הראשונה והשנייה לספירה, "זהו כלל גדול בתורה".[6] בן עזאי מבקר אותו ואומר 'זה ספר תולדות אדם[7] זה כלל גדול מזה'[8]. על ההפרש בין שתי הדעות ראה למטה בסעיף 'פילוסופיה'.

על פי רבי מאיר, תלמידו של רבי עקיבא, בית דין פותחים לאדם להתיר את נדריו, כאשר הם שואלים אותו בין היתר האם היה נודר את נדרו, כאשר היה ברור לו שהוא נוגד את מצוות ואהבת לרעך כמוך.[9]

חכמי התלמוד למדו ממושג זה הלכות רבות:

על פי רב משמו של רב יהודה אסור לאדם לקדש אישה באמצעות שליח, מבלי שהוא רואה אותה, מהטעם של ואהבת לרעך כמוך, שמא כאשר יראה אותה, היא תתגנה בעיניו והוא ירצה לגרש אותה ויגרם לה צער.[10]

על פי רב חסדא אסור לקיים יחסי מין ביום, בגלל הטעם של 'ואהבת לרעך כמוך' ואביי מסביר כי הגבר עלול לראות משהו בגופה של אשתו, שיגרום לו שתתגנה עליו וימאס בה.[11]

בכמה מקומות חז"ל מתלבטים בדינו של מי שמוצא להורג על ידי בית דין, כיצד הוא צריך להתבצע, והם קובעים את הכלל "ואהבת לרעך כמוך - ברור לו מיתה יפה", כלומר אף מי שדינו לההרג, יש להורגו באופן הכי עדין והלא משפיל שאפשר.[12]

כאשר חכמים התלבטו האם לבן מותר להקיז דם אביו לצורך רפואה, שהרי ישנו איסור לבן לחבול באביו, הם התירו מהטעם שהביא רב מתנא 'ואהבת לרעך כמוך'.[13]

בהלכה ובספרות המוסר

הרמב"ם פוסק במצווה ר"ו: "לאהוב כל אדם מבני ברית, שנאמר 'ואהבת לרעך כמוך'."

וכן הוא פוסק:

מצווה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח). לפיכך צריך שיספר בשבחו ולחוס על ממונו, כמו שהוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו; והמתכבד בקלון חברו, אין לו חלק לעולם הבא.

משנה תורה, הלכות דעות פ"ו ה"ג

והוא גם קובע את הכלל: "כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אותן אתה לאחיך בתורה ובמצוות." (משנה תורה, הלכות אבל י"ד ה"ב) לכן הוא קובע בהלכה קודמת, שיש מצוות עשה מדרבנן לעשות "גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור, לבקר חולים, ולנחם אבלים, ולהוציא המת, ולהכניס הכלה, וללוות האורחים, ולעסוק בכל צורכי הקבורה, לשאת על הכתף, ולילך לפניו, ולספוד, ולחפור, ולקבור; וכן לשמח החתן והכלה, ולסעדם בכל צורכיהם." (משנה תורה, הלכות אבל י"ד ה"א) וכן הוא פוסק שמי שיכל לפדות שבוי ולא עשה כן, עובר בין היתר על מצוות 'ואהבת לרעך כמוך'[14].

היו שנהגו לקבל עליהם את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" לפני תפילת שחרית כדי שהתפילות יהיו רצויות ויתקבלו, ובלשונו של הרב שלמה גאנצפריד "כי אם חס ושלום יש פירוד לבבות ישראל למטה, אזי גם למעלה אין התאחדות"[15].

רוב ככל פרשני המקרא והפוסקים החזיקו בפרשנות חז"ל לפיהם מצווה זו מחייבת את האהבה ליהודים בלבד. יחד עם זאת, בספר שערי קדושה כתב מהרח"ו שראוי לאדם החסיד לאהוב את כל הבריות ואפילו גויים[16]. וכן כתב הרב אברהם יצחק הכהן קוק בכמה מקומות[17], גם כפירוש לפסוק.[18] גם בעל ספר הברית פנחס הורוויץ, הרב אליהו בן אמוזג וגם בספר כוס ישועות של נתן פרידלאנד, מצווה זו מפורשת כחלה על כל האנושות. לדוגמה, בפירושו למקרא הרב בן אמוזג כותב: "ממה ששנה וכתב 'ואהבת לרעך כמוך', ולא אמר 'לבני עמך', שמענו שבכלל רעך כל מין האדם..." (אם למקרא, ויקרא יט, יח). גם באחד ממכתבי רבי יוסף משאש נכתב כעין דבריו של הרב בן אמוזג[19].

בנצרות

הפסוק מופיע כמה פעמים בברית החדשה ומודגשת מרכזיותה של המצווה הזו. כך, למשל, בבשורה על פי מתי היא מועמדת עם עשרת הדיברות:

16 וְהִנֵּה־אִישׁ נִגָּשׁ אֵלָיו וַיֹּאמַר רַבִּי (הַטּוֹב) מַה הַטּוֹב אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה וְאֶקְנֶה חַיֵּי עוֹלָם׃ 17 וַיֹּאמֶר אֵלָיו מָה־זֶּה תִּשְׁאָלֵנִי עַל־הַטּוֹב אֵין־טוֹב כִּי אִם־אֶחָד וְהוּא הָאֱלֹהִים וְאִם־חֶפְצְךָ לָבוֹא לַחַיִּים שְׁמֹר אֶת־הַמִּצְוֹת׃ 18 וַיֹּאמֶר אֵלָיו מָה הֵנָּה וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֵלֶּה הֵן לֹא תִרְצָח לֹא תִנְאָף לֹא תִגְנֹב לֹא תַעֲנֶה עֵד שָׁקֶר׃ 19 כַּבֵּד אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אִימֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ

הבשורה על פי מתי פרק י"ט, תרגום פראנץ דעליטש

בבשורה על פי מרקוס היא מוצגת כמצווה השנייה לאחר "ואהבת את ה' אלוהיך":

וישאלהו מה-היא הראשנה לכל-המצות: 29 ויען אתו ישוע הראשנה לכל-המצות שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד: 30 ואהבת את ה' אלהיך בכל-לבבך ובכל-נפשך ובכל-מדעך ובכל-מאדך זאת היא המצווה הראשנה: 31 והשנית הדמה לה ואהבת לרעך כמוך ואין מצווה גדולה מאלה

הבשורה לפי מרקוס פרק י"ב

לפי פאולוס "ואהבת לרעך כמוך" כולל את כל המצוות:

8 וְאַל־תִּהְיוּ חַיָּבִים לְאִישׁ דָּבָר זוּלָתִי אַהֲבַת אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ כִּי הָאֹהֵב אֶת־חֲבֵרוֹ קִיֵּם אֶת־הַתּוֹרָה׃ 9 כִּי מִצְוֹת לֹא תִנְאַף לֹא תִרְצַח לֹא תִגְנֹב לֹא תַעֲנֶה עֵד שֶׁקֶר לֹא תַחְמֹד עִם כָּל־מִצְוֹת אֲחֵרוֹת כֻּלָּן הֵנָּה בִּכְלָל הַמַּאֲמָר הַזֶּה וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ׃

אל הרומים פרק י"ג

סובלנות דתית

האפיפיור גרגוריוס התשיעי יישם את הכלל לגבי היחס הראוי של נוצרים ליהודים במכתב לבישוף צרפתי משנת 1233[20]:

Est autem Judæis a Christianis exhibenda benignitas, quam Christianis in Paganismo existentibus cupimus exhiberi - על נוצרים לנהוג ביהודים באותו רצון טוב שהם רוצים שיראו לנוצרים בארצות הפגנים

Auvray, "Le régistre de Grégoire IX", n. 1216

בדתות נוספות

הכלל מופיע בניסוחים שונים גם בדתות אחרות:

  • ברומא העתיקה: על פי ההיסטוריה אוגוסטה, הקיסר אלכסנדר סוורוס זכר מימרה ששמע מיהודים או מנוצרים, אותה נהג להשמיע באמצעות כרוז בכל פעם שקרא מישהו למשמעת, וציווה לחקוק אותה בפלטין ובמבנים ציבוריים: "quod tibi fieri non vis, alteri ne feceris" ("אשר אינך רוצה שיעשו לך, אל תעשה לזולתך").[21] כלל זה, המקביל לכלל של הלל הזקן, מופיע בכתובת פגנית שנתגלתה ב-1954 בסלונה , המתוארכת לזמנו של סוורוס: "Unusquisque quot sibi fieri non vult facere non debet". נראה שבתקופה זו הכלל הפך לאמרה נפוצה ברומא, והוא אף משתקף בנאומו של מקנאס (Maecenas) אצל דיו קסיוס.[22][23]
  • באסלאם: החדית' מייחסת למוחמד את האימרה "אף אחד מכם אינו מאמין באמת עד שהוא מבקש עבור אחיו מה שהוא מבקש עבור עצמו[24]."
  • בהינדואיזם: במהאבאראטה, האפוס החשוב של ההינדואיזם, מופיע ב-Anusasana Parva הכלל "אין לעשות לזולת מה שאדם אינו רוצה שיעשה לעצמו. זוהי 'הדרך הנכונה לחיים' (דהרמה)[25]."
  • בקונפוציאניזם: בפרק 15 של מאמרות קונפוציוס מופיע הכלל בניסוח המזכיר את דברי הלל הזקן: "שאל צְה-גוּנְג: כלום יש מאמר אחד שראוי לו לאדם לנהוג על פיו כל ימיו? אמר החכם: הלא הוא המאמר על נתינת הדעת על חבר: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך[26]." באופן אחר מופיע הכלל גם בפרק 5 של המאמרות: "אמר צה-גונג: מה ששנוא עלי איני מבקש לעשות לאחרים. אמר החכם: צה-גונג, למעלה כזאת עדיין לא הגעת[27]."
  • בדת הבהאית: בפרק 66 בלקט כתבי בהאא אללה[28] מנוסח הכלל "אל תטיל על אף נשמה משא שאינך רוצה שיוטל עליך, ואל תייחל לאף אדם מה שאינך מייחל לעצמך."

בפילוסופיה

ב'הנחת יסוד למטפיזיקה של המדות' מביא קאנט שלושה ניסוחים של הצו הקטגורי. הניסוח השלישי: 'עשה פעולתך כך שהאנושות, הן שבך הן שבכל איש אחר, תשמש לך לעולם גם תכלית ולעולם לא אמצעי בלבד'. (תרג. מ. שפי. הוצ. מגנס, מהד. שלישית ע' 95).

לכאורה ניסוח דומה לרוחו של הצו התורני, עם זה הכלל (בניסוחו של הלל) אינו יכול לשמש קו מדריך או עקרון, לדעתו, מפני שאיננו אלא 'מסקנה מאותו העקרון ומצומצמת מכמה בחינות'. (שם, בהערה בע' 97).

ביהדות עם זאת ישנן התייחסויות המבקשות להפיק כעין צו קטגורי כללי, ומעניינת בהקשר זה המחלוקת שהובאה (לעיל, בפיסקה "בספרות חז"ל"), בין ר' עקיבא ובן עזאי - "ואהבת לרעך כמוך" - ר' עקיבא אמר: זה כלל גדול בתורה, ובן-עזאי אמר: "זה ספר תולדות אדם" - זה כלל גדול מזה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ח.
  2. ^ ספר דברים, פרק ל"ב, פסוק ט'.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"א, עמוד א'.
  4. ^ ספר טוביה, פרק ד, פסוק טו (תרגום הרטום).
  5. ^ אוסביוס, הכנה לבשורה, ספר 8, פרק 7, סעיף 6.
  6. ^ ירושלמי, נדרים, ל, ב.
  7. ^ ספר בראשית, פרק ה', פסוק א'.
  8. ^ ספרא קדושים ד יב
  9. ^ משנה, נדרים, פ"ט, מ"ד.
  10. ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף מ"א, עמוד א'.
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף י"ז, עמוד א'.
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף מ"ה, עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ל"ז, עמוד ב'.
  13. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף פ"ד, עמוד ב'.
  14. ^ משנה תורה, הלכות מתנות עניים פ"ח ה"י וכן בשו"ע יורה דעה סימן רנ"ב סעיף ב'
  15. ^ קיצור שו"ע סימן י"ב ב' וכן בספר הלכות שנה ראשונה - פרשת מקץ הלכה ה'
  16. ^ שערי קדושה חלק א ה
  17. ^ לדוגמה: מידות ראיה, ערך "אהבה", אות א.
  18. ^ מאמרי הראיה, נאום על ישוב ארץ ישראל
  19. ^ אוצר המכתבים, מכתב תתקצב.
  20. ^ הערך "סובלנות" באנציקלופדיה הקתולית (אנגלית)
  21. ^ היסטוריה אוגוסטה, חיי אלכסנדר סוורוס, פרק נא, סעיפים 8-6. תרגום: דוד גולן, הקיסרים הסוורים, עמ' 428.
  22. ^ דיו קסיוס, היסטוריה רומאית, ספר 52, פרק 34, סעיף 1.
  23. ^ M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II: CXLII. Sciptores Historiae Augustae, pp. 633-634
  24. ^ Hadith 13: Love for Your Brother What You Love for Yourself in The Forty Hadith of Imam Nawawi (באנגלית)
  25. ^ Anusasana Parva 113
  26. ^ קונג פו-צה (קונפוציוס), מאמרות פרק חמישה עשר כ"ג, תרגום דניאל לסלי ואמציה פורת
  27. ^ שם פרק 5 י"א
  28. ^ Gleanings From the Writings of Bahá’u’lláh LXVI: Fear God, ye inhabitants of Constantinople (אנגלית)
א גרוייסע מציאה

אָ גְרוֹייסֵע מְצִיאֶה (מיידיש, לרוב בסרקזם: מציאה גדולה) היא להקת פאנק וגרוב ישראלית שפעלה בין השנים 2006–2012.

בלהקה היו חברים שישה מוזיקאים - מתוכם ארבעה חוזרים בתשובה ושני חילוניים.

בין השאר, הופיעה הלהקה לצד אהרן רזאל, דוד ד'אור, עמיר בניון ועוד.

ב-2013, לאחר פירוק הלהקה, התאחדו לצורך ביצוע השיר "ואהבת לרעך כמוך" באלבום "שמחת עולם" המאגד שירים שהלחין הרב יצחק גינזבורג. את האלבום הפיקו מוזיקלית נדב בכר ואורן צור.

אגודת אחוה

אגודת אחוה העולמית היא אגודת סתרים דתית שנוסדה בשנת תרנ"ה (1895) ומטרתה עזרה הדדית וקיום ממשי של מצוות "ואהבת לרעך כמוך".

מקום מושב הלשכה העולמית הראשית היה בתחילה ונשאר עד היום בירושלים.

אהבה

אהבה היא קבוצת רגשות וחוויות הקשורות לתחושה של חיבה עזה או אחדות עמוקה כלפי ישות כלשהי: אדם, בעל-חיים, חפץ ואף רעיון.

אהבה מאופיינת בחיבה, חיפוש אחר קרבת הנאהב, דאגה לו ובקשת טובתו. האהבה יכולה גם להתבטא בצורה רכושנית ולפעמים אף אובססיבית כלפי הנאהב. אהבה לרוב אינה כפופה לרצונו של האוהב. כאשר האהבה אינה ממומשת, היא יכולה להיות גם מכאיבה ולא נעימה. טרגדיות רבות עוסקות באהבות בלתי ממומשות ותוצאותיהן.

אהבת ישראל (מצווה)

אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל היא מצוות עשה בתורה, לפיה על כל אחד מבני ישראל לאהוב כל אדם מבני עמו.

בסידורים רבים הכניסו בתחילת תפילת שחרית את הפסקה: "הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך" כדי שהתפילות יהיו רצויות ויתקבלו. בלשונו של הרב שלמה גאנצפריד בקיצור שולחן ערוך: "כי אם חס ושלום יש פירוד לבבות ישראל למטה, אזי גם למעלה אין התאחדות".

בן עזאי

שמעון בן עזאי, המכונה במקורות "בן עזאי", היה מן התנאים בדור השלישי, בתחילת המאה השנייה לספירה.

רבו היה כנראה רבי יהושע בן חנניה, נחשב כתלמיד חבר לרבי עקיבא. בן עזאי הצטיין בשקידתו בלימוד התורה ונאמר עליו ש"משמת בן עזאי בטלו השקדנים". לא ידוע היכן הוא גדל, וכנראה שבדומה לר' עקיבא, רבו, הוא התחיל ללמוד תורה בגיל מאוחר. מסופר כי בתו של ר' עקיבא הבטיחה לו שתינשא לו בתנאי שיעסוק בתורה (כפי שעשתה אמה לאביה), והוא הסכים. לא ברור האם הוא אכן נשא אותה לאישה ומיד גירש אותה, או שמעולם לא התחתן איתה, או שאירס אותה אך לא נשא אותה, אך ידוע שהוא נשאר רווק עד סוף ימיו מכיוון ש"נפשו חשקה בתורה". הוא מכונה במשנה בכינוי "בן עזאי", ללא התואר "רבי", היות שנפטר צעיר קודם שזכה לסמיכה ומשום שלא היה נהוג לסמוך אדם שאינו נשוי. אמנם במקומות מסוימים נזכר בשם רבי (משנה, מסכת ידים, פרק ג', משנה ה').

בן עזאי עסק רבות בענייני בית המקדש וסדרי הקורבנות, ואף בענייני נזיקין. הוא נודע כחכם גדול, ובני הדורות שלאחריו השתבחו בו בשעה של הארה שכלית, והתבטאו בלשון "הריני כבן עזאי". על פי המסופר במסכת חגיגה, היה אחד מארבעת החכמים שנכנסו ל'פרדס', אך כוחו לא עמד לו והוא נפטר כתוצאה מכך. קיימת מסורת אנונימית מסוף המאה ה-13 או ראשית המאה ה-14 לפיה נקבר במערת שם ועבר בצפת.

ידועה במיוחד קביעתו בספרא, פרשת קדושים, פרק ד', י"ב (גרסה שונה מעט מובאת בבראשית רבה, פרשה כד), כי יש כלל גדול מ"ואהבת לרעך כמוך":

אמרות נוספות משל בן עזאי:

בן עזאי אומר: הוי רץ למצווה קלה כבחמורה ובורח מן העבירה, שמצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה ששכר מצווה מצווה ושכר עבירה עבירה.

הוא היה אומר: אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום. (משנה, מסכת אבות, פרק ד')

מכאן אמר בן עזאי: חייב אדם ללמד את בתו תורה, שאם תשתה, תדע שהזכות תולה לה. (משנה, מסכת סוטה, פרק ג', משנה ג')

בן עזאי אומר: כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה (הכוונה לר' עקיבא) (תלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף נ"ח, עמוד א').

ברוך שלום הלוי אשלג

רבי ברוך שלום הלוי אשלג (מכונה גם הרב"ש; ז' בשבט ה'תרס"ז, 22 בינואר 1907 - ה' בתשרי ה'תשנ"ב, 13 בספטמבר 1991) היה אדמו"ר ומקובל, בנו בכורו וממשיך דרכו של הרב יהודה לייב הלוי אשלג, מחבר פירוש "הסולם" על ספר הזוהר. בין חיבוריו: "שלבי הסולם", "דרגות הסולם", "ברכת שלום" ו"אגרות הרב"ש".

גמילות חסדים

ביהדות גְּמִילוּת חֲסָדִים הוא כינוי לכמה מצוות המחייבות עזרה לזולת בגופו ובממונו, והתחשבות באחר. בין מצוות אלו יש למנות: ביקור חולים, הכנסת כלה, לוויה וקבורת המת, ניחום אבלים ועוד.

חז"ל הפליגו בשבחה של מצווה זו ואמרו שעליה העולם עומד, ושכרה שמור לעולם הבא. מצוות גמילות חסדים חשובה יותר ממצוות צדקה, מפני שצדקה נעשית רק על ידי ממון ורק לעניים, ואילו גמילות חסדים היא בין בגופו בין בממונו, ונעשית אף לעשירים ולמתים שלא כמצוות צדקה.

גשמיות

גֵּשְמיוּת, או גַּשְמוּת, בספרות העברית לדורותיה היא חומריות או גופניות.

גשמיות היא שם עצם מופשט של המונח "גֶשֶם" המוזכר בספרי מוסר ומחשבה בימי הביניים.

הולך בדרכו עקיבא

הולך בדרכו עקיבא הוא שיר ילדים חרדי, מהאלבום "יהודים הם בני מלכים". השירים באלבום נכתבו על ידי יהודית שיקמן והולחנו על ידי חיים בנט.

השיר מבוסס על סיפור חז"ל הידועה על התנא רבי עקיבא, שמקורו באבות דרבי נתן:

השיר מכיל בית ופזמון המתארים בקצרה את המעשה, כאשר הפזמון מדגיש את כח התורה כמים שבכוחם לחלחל אפילו באבן כך דברי התורה יכולים אף לחדור ללב אבן.

השיר מתקשר בעיקר לימי ספירת העומר בהם נוהגים להשתדל להתחזק באהבת ישראל על פי מאמרו של רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה".

הומארניסמו

הומארניסמו (באספרנטו: Homaranismo), בתרגום חופשי, "אנושיות", הוא מילה באספרנטו שבה השתמש מחבר שפת אספרנטו אליעזר לודוויג זמנהוף כדי לתאר את השקפת עולמו על ההתנהגות ויחסי הגומלין בין אדם לאדם.

הומארניסמו היא תורת ההומניזם של זמנהוף, השם החדש שבו כינה, החל משנת 1906, את הגישה הפילוסופית והדתית של בית הלל כפי שראה אותה (1901, Hilelismo). על פי גישה זו, על כל אדם לראות ולאהוב את כל בני האדם מכל המדינות כאחיו ("ואהבת לרעך כמוך").

שינוי השם על ידי זמנהוף (מן השם הקודם, Hilelismo) נועד להפקיע את המושג מתחום היהדות ולהפוך אותו לנייטרלי עד כמה שניתן, בהתאם למודל השפה הנייטרלית שיצר ולמודל של דת אנושית נייטרלית. זמנהוף אף השתמש במושג Neŭtralismo ("נייטרליות") בתור מילה נרדפת ל"הומארניסמו", ובמושג neŭtralisto ("ניטראליסט") כמילה נרדפת ל-homaranisto ("הומארניסט").

בשנת 1913 פרסם אליעזר זמנהוף את ה- Deklaracio pri homaranismo ("ההצהרה אודות ההומארניסמו"). תשעה סעיפים בהצהרה זו, והחשובים והמאפיינים ביותר הם שני הראשונים:

"הנני אדם, ואת כל האנושות אני רואה כמשפחה אחת; את הפרדת האנושות לשבטים, קהילות ודתות העוינים אלו את אלו אני רואה כדבר מצער ביותר, אשר במוקדם או במאוחר חייב להיעלם, ואשר את היעלמותו אני חייב להאיץ ככל יכולתי"."אני רואה בכל אדם רק אדם, ואני ממיין כל אדם רק לפי ערכו האישי ומעשיו. כל דיכוי או פגיעה באדם בשל השתייכותו לעם, לשפה או למעמד חברתי אחרים משלי, נראים בעיניי כברבריות".יוהאנס דיטרלה (Dietterle), אשר פרסם את החומר של זמנהוף אודות ההומארניסמו, הוסיף ואמר על זמנהוף כי "הרעיון הנשגב של ההומארניסמו העסיק אותו במשך כל חייו, ונראה לי שעבורו הוא היה חשוב אף מכל הרעיון של השפה הבינלאומית, אשר כנראה שימש עבורו רק כדרך אל המטרה האידיאלית, אשר לה הוא ייחל במילים הכמעט נרדפות "Hilelismo" ו"Homaranismo".

סיבות שונות גרמו לזמנהוף מלכתחילה לחשוש לפרסם את רעיונותיו תחת שמו האמיתי:

המצב הפוליטי ברוסיה של אז;

ביקורת ותגובות עוינות שהוא צפה שיגיעו אפילו מצד הנאמנים לרעיון השפה הבינלאומית החדשה שיצר;

חששו שמא יבלבלו בין שני הרעיונות, שמטרתם זהה - אך בעיקרון הם שונים.זמנהוף לא הצליח להקים תנועה למען ההומארניסמו, בין היתר בשל פריצת מלחמת העולם הראשונה, אך נמצאו רבים, בעיקר בקרב הפציפיסטים, אשר הרעיון מצא חן בעיניהם.

הגרעין הפופולרי ביותר של ההומארניסמו הורכב מן ה-Interna Ideo, "הרעיון הפנימי" של אספרנטו: אספרנטו שימשה תמיד עבור זמנהוף אמצעי לשיפור הקשרים בין בני האדם, מעבר לגבולות המוצא, השפה והתרבות. בתו של זמנהוף, לידיה, אימצה פילוסופיה זו ולימדה אותה יחד עם אספרנטו ועם הדת שקיבלה על עצמה, הדת הבהאית.

הכנסת כלה

הכנסת כלה היא המצווה לסייע לחתן ולכלה כדי שיוכלו להינשא, כחלק ממצוות גמילות חסדים, וכן ללוות את החתן והכלה לחופה ולשמחם, כחלק ממצוות ואהבת לרעך כמוך.

מצוות הכנסת כלה מצוינת בברייתא האומרת:

ההלכה היא שאם אין מספיק אנשים שמלווים את הכלה לחופה, צריך להפסיק אפילו באמצע לימוד תורה כדי ללוות את הכלה.

בעניין הריקוד שנהגו לרקוד לפני הכלה כשליוו אותה לחופה ישנה מחלוקת בתלמוד:

מפאת חשיבותה של המצווה, ונחיצותה הריאלית בחייהם של בני זוג צעירים שאין ידם משגת, שקדו קהילות ישראל במשך הדורות על מוסדות וקרנות צדקה המיועדים לצורך ספציפי זה. כך למשל, הרב יוסף אירגס התיישב במפנה המאות 18-17 בעיר פיזה ויסד שם קרן צדקה ייעודית לצורך הכנסת כלה, תחת השם: "מוהר הבתולות".

השומרוני הטוב

השומרוני הטוב הוא מונח, במקורו נוצרי, המתאר סיוע של אדם אחד לאחר, שניתן מתוך רצון להיטיב לזולת, ללא ציפייה לתמורה.

יובל המבולבל - המסע אל הכוכב

יובל המבולבל - המסע אל הכוכב הוא סרט טלוויזיוני והדי וי די השני של יובל המבולבל.

כבוד הבריות

כבוד הבריות הוא מושג הלכתי המתייחס לכבודו של אדם כערך, שעבורו נדחים ערכים אחרים.

מרדכי שיינברגר

הרב מרדכי שיינברגר (בהגה אשכנזית: שיינבּערגער) הוא מקובל, מחבר ספרים והמנהיג הרוחני של ציבור חסידי אשלג ביישוב אור הגנוז, רבים רואים בו אדמו"ר אף על פי שהוא עצמו מצהיר שאינו כן.

המייסד הרעיוני של היישוב "אור הגנוז" בגליל העליון, מייסד "האומה - תנועה לאומית חברתית לאחדות עם ישראל".

המגנום אופוס שלו הוא פירוש "מלאכת הסולם" על תיקוני הזהר מתיקון כג' עד תיקון ע', הוא המשך של עבודת רבו על פירוש התיקונים "מעלות הסולם" שגם הוא המשך לפירוש רבו הרב בעל פירוש "הסולם".

תלמידו וחתנו של הרב יהודה צבי ברנדוויין.

ערך (סוציולוגיה)

ערכים הם אמות מידה אידיאליות המבוססים על השקפות עולם ביחס לשאלות של צדק, מוסר, אמת, אסתטיקה וסוגיות נוספות. הערכים קובעים מה נכון וראוי בחברה מסוימת.

ערך הוא עיקרון כללי שקובע מה טוב ומה רע מה מותר ומה אסור. לכל אדם ולכל חברה יש ערכים שבהם הם מאמינים. אדם המאמין בערכים חיוביים ודבק בהם, עשוי לראות בזה מטרה עליונה, הנותנת לו תחושות של סיפוק ואושר.

פרשת קדושים

פָּרָשַׁת קְדֹשִׁים היא פרשת השבוע השביעית בספר ויקרא. היא מתחילה בפרק י"ט, פסוק א' ומסתיימת בפרק כ', פסוק כ"ז.

בשנים שאינן מעוברות קוראים את פרשת קדושים ביחד עם פרשת אחרי מות. פרשת קדושים נקראת ברוב השנים בשבת שלפני או אחרי יום העצמאות.

שכונת אחווה (תל אביב)

שכונת אחווה הייתה שכונה יהודית שקמה צפונית-מזרחית ליפו בשנת 1899 בשטח שבו עובר כיום חלקו הדרומי של רחוב אחווה בתל אביב-יפו, בסמוך למרכז סוזן דלל בנווה צדק.

מקימיה היו יהודים אשכנזים שומרי מסורת ובעלי יכולת, שהיו חברים באגודת אחווה ששמה לה למטרה לקדם עזרה הדדית וקיום ממשי של מצוות "ואהבת לרעך כמוך". השכונה הוקמה בצורה מאורגנת ומרווחת, ובתיה הוקפו בחצרות קטנות.

בהשראת הרב הנערץ הקימה האגודה בשכונה מוסדות ציבור, ובהם בית כנסת וחדר בו למדו התלמידים בעברית. זה היה לימים לבית ספר תחכמוני שעבר לרחוב לילינבלום בתל אביב.

שמואל יוסף עגנון ציין את ביתו של הרב קוק, ברח' בנות יעקב פינת רח' מגדל בספרו תמול שלשום:

בית המדרש החב"די המצוין בציטוט עומד עד עצם היום הזה. חלונותיו אטומים. בית הספר הישן לבנות נמצא ברח' בנות יעקב פינת רח' שלוש.

שמעון בן ננס

שמעון בן ננס המכונה גם סתם בן ננס היה תנא בדור השלישי.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.