התקוה (אוניית מעפילים)

התקוה הייתה אוניית מעפילים שיצאה מאיטליה והגיעה לחופי ארץ ישראל במאי 1947 כשעל סיפונה 1,414 מעפילים.

התקוה
אוניית מעפילים התקוה
"התקוה"
תיאור כללי
סוג אונייה ספינת מטען, שוברת קרח
ציוני דרך עיקריים
מספנה Globe, I. W. - Cleveland
הושקה 1897
גורלה הוצאה משירות ב-7 ביוני 1951, נגרטה ב-1951
נתונים כלליים
הדחק 741 טון
אורך 58 מטר
רוחב 9 מטר
מהירות 10 קשר
אוניית המעפילים התקוה - מסלול
מסלול "התקוה"
אונית המעפילים "התקוה" בחוף המולדת-JNF025232.jpeg
מעפילים וחיילים בריטיים על סיפון האוניה לאחר הקרב והגרירה לנמל חיפה, 17 במאי 1947

תולדותיה

"גרשם" - בשירות משמר החופים האמריקאי

הספינה נבנתה בקליבלנד ב-1896 עבור משמר החופים האמריקאי ונקראה בשם: "גרשם" ("Gresham"). היא הופעלה באגם מישיגן עד תחילת מלחמת העולם הראשונה. השתתפה ב-1898 במלחמת ארצות הברית-ספרד.

במהלך מלחמת העולם הראשונה שימשה את משמר החופים בחוף המזרחי של ארצות הברית וגם לאיתור צוללות באוקיינוס האטלנטי. לאחר שהוצאה מן השירות במשמר החופים שימשה כספינת סוחר להובלת בננות בשם TradeWinds.

"התקוה" - אוניית מעפילים

בתחילת 1947 נרכשה על ידי חברת .United Fruit Co שהייתה חברה אמריקאית בבעלות יהודית ושימשה ככיסוי לפעילותו של המוסד לעליה ב'. הספינה החלה את דרכה לארץ ישראל במיאמי עם רב חובל שכיר לא-יהודי וצוות שרובו מתנדבים יהודים אמריקאים. רוב חברי הצוות היו חסרי הכשרה ימית, למעט שניים מהם - מורי גרינפילד (Murray Greenfield), שהיה מלח בצי הסוחר האמריקני לפני כן והרולד כץ (Harold Katz) ששירת שלוש שנים כקצין בצי האמריקני.

ממיאמי הפליגה הספינה לבלטימור לצורך תיקונים. בתחילת מרץ אותה שנה הפליגה לליסבון, שם שופצה ונבנתה לצורך הובלת עולים. על הכנת הספינה בליסבון היה אחראי יהודה בהרב, איש המוסד לעליה ב שפעל בכיסוי נציג חברת .United Fruit Co תחת השם הבדוי רב החובל דיאמונד.

המשטרה הפורטוגזית עצרה את בהרב כיוון שחשדה בייעודה של הספינה. מיד עם העצרו הצליחה הספינה לצאת את הנמל כיוון שעגנה במעגן ולא הייתה קשורה לרציף. הספינה הפליגה למרסיי ואחר כך המשיכה לפורט דה בוק בדרום צרפת. בהרב שוחרר זמן קצר לאחר שנעצר.

הספינה הגיעה לאיטליה וחלק מן המעפילים עלו לספינה מסירות במעגן פורטוונרה (Portovenere) שבמפרץ לה ספציה. השאר עלו לספינה בנמל בוקה די מגרה (Bocca di Magra), דרומית ללה ספציה. "התקוה" הפליגה לארץ ישראל ב-8 במאי 1947, כשעל סיפונה 1,414 מעפילים. רב החובל היה פדני ילין, מפקד הספינה היה ישראל רותם, איש הפלי"ם ונלוו אליו אלכס שור ומאיר פליק.

ההפלגה עברה ללא אירועים חריגים עד שב-16 במאי התגלתה הספינה על ידי מטוס בריטי בסמוך לחופי הארץ. זה הזניק מיד משחתת שנצמדה לספינה. למחרת כבר הוקפה על ידי שש אניות של הצי הבריטי. על אף התנגדות שגילתה במשך מספר שעות, הספינה הובאה לחיפה. בזמן ההתנגדות, ביקש מפקד הספינה מאחד מהנערים שעבדו על הספינה, חיים כהן בן ה-16, לנהל את המשא ומתן במקומו, כדי שלא להסגיר כי הוא מפקד הספינה ואיש הגנה. עוד באותו יום הועברו רוב המעפילים מן הספינה לאניות גירוש שיצאו למחנה המעצר בקפריסין. אמהות לתינוקות הורשו להשאר בארץ.

בשירות מדינת ישראל חיל הים הישראלי

האניה הייתה קשורה לרציף בנמל חיפה כחלק מצי הצללים עד אפריל 1948, שאז הופעלה על ידי חברת "אניות וספינות" לשם הבאת עולים ממחנות המעצר בקפריסין ומצרפת לארץ ישראל. בספטמבר הוכשרה לשירות בחיל הים, בו שרתה תחת הקוד ק-22. לאחר שחיל הים החזירה ל"חברת אניות וספינות" היא נמכרה לבעלים יהודי בשם הנרי פרזנטה שניסה להשתמש בה כספינת נוסעים בשם א.מ. 25 "התקווה". ניסיון זה נכשל והספינה הוכרזה כבלתי כשירה לשייט. בעקבות כך הוצאה מן השירות ונגרטה ב-1951.

מורי גרינפילד ארגן מפגש בין משיטי "התקוה" למעפיליה בישראל בשנת 2007.

לקריאה נוספת

  • הלל ירקוני, ספינות מעפילים מא-עד ת' : או מ-"כוכב" עד "קרב עמק איילון", הוצאת חלונות/גוונים, 2005, עמ' 98.

קישורים חיצוניים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.