התנועה ההוסיטית

התנועה ההוסיטיתצ'כית: Husitství, הוסיטים) הייתה תנועה דתית נוצרית שהתבססה על משנתו של התאולוג והרפורמטור יאן הוס הצ'כי במאה ה-15 בבוהמיה ובמוראביה

ההוסיטים[1] היו תנועה דתית שכללה מגוון קבוצות בעלות סמלים, קדושים, מאפיינים לשוניים, דגשים תאולוגים וסממנים ליטורגים נבדלים מאלה של הכנסייה הקתולית המערבית. הם דגלו בהחלשת הכוח של הכנסייה הקתולית והאימפריה הרומית הקדושה לטובת ריבונות דתית ופוליטית מקומית. התנועה ההוסיטית נחשבת לאחד הביטויים הראשונים של הופעת הלאומיות הצ'כית. כמו כן, היא נחשבת כמבשרת של הרפורמציה הפרוטסטנטית מאה שנה מאוחר יותר, שכן היא חולקת איתה מאפיינים משותפים רבים.

Husitská korouhev

הרקע לרפורמה

ניתן להתחקות אחר מקורותיה של התנועה ההוסיטית אל החצי השני של המאה ה-14 בבוהמיה ובמוראביה ובפרט בפראג. תחת שלטונו של קרל הרביעי, מלך בוהמיה וקיסר האימפריה הרומית הקדושה, הפכה פראג לבירת האימפריה. הקמת האוניברסיטה של פראג ב-1348 בתמיכתו של האפיפיור הפכה את פראג למרכז דתי ואינטלקטואלי חשוב שמשך אליו תאולוגים ופילוסופים מרחבי אירופה.[2]

קרל הרביעי עצמו נטה לתמוך ברפורמות ותיקונים מסוימים בכנסייה הקתולית ואפשר לאנשי דת ביקורתיים לעשות את פראג למקום מושבם. כך למשל היה המקרה עם קונרד וולדהאוסר (Waldhauser), איש דת אוגוסטיני ממוצא אוסטרי אשר התפרסם בשל נאומי התוכחה שלו נגד העשירים והכמורה הגבוהה של פראג.[2]

לפי קמינסקי, השפעת הדרשות של קונרד על הרפורמטורים הצ'כים ניכרה אף בתחילת המאה ה-15. מְתַקְנִים נוספים שניתן להזכיר היו יאן מיליץ' (Jan Milíč), כומר קתולי אשר החל את הקריירה שלו בחצרו של צ'ארלס הרביעי ואף הגיע למשרה הרמה של משנה בישוף בקתדרלה של פראג, אך בחר להתפטר מכל משרותיו על מנת לנהל אורח חיים צנוע וטהור והתמסר להטפה. דרשותיו בלטינית, וגם בשפת המקום צ'כית וגרמנית אותם למד לשם כך, היו על האידיאל הנוצרי של חיי עוני בספרי השליחים, האפוקליפסה הקרבה ונושאים אחרים.[3]

דרשותיו הכילו ביקורת חריפה גם נגד קרל הרביעי עצמו, אותו תיאר לא פעם כאנטיכריסט.[4] בהדרגה נאספו תומכים סביב מיליץ' אשר בשלב מסוים הצליחו להקים קהילה ומסדר עצמאי בשם "ירושלים".[5] עם זאת, לאחר מותו של מיליץ' המסדר הותקף ונסגר ותומכיו התפזרו.[6] אחד מתלמידיו, מתיו איש ינוב (Matthew of Janow), המשיך את דרכו והפך לאחד מהמבקרים הדתיים הצ'כים החשובים בסוף המאה.[7]

מלבד השפעות המתקנים הצ'כים הללו, הוס הושפע מאוד מכתביו של המתקן האנגלי ג'ון ויקליף (וממשיכיו, הלולרדים), אשר הובאו לבוהמיה אחרי מותו של ויקליף ב-1384[8] ואף הגן על חלקם בחיבורים פולמוסיים עם הכנסייה הקתולית (למשל בחיבורו On The Trinity).[9]

הוא תרגם למשל את חיבורו של ויקליף Trialogus לצ'כית.[10]  ההשפעה של ויקליף מתבטאת בחיבוריו השונים ובראשם חיבורו העיקרי על הכנסייה.[11] כאשר יאן הוס נעצר בקונסטנץ הוא הואשם בין השאר על ידי הכנסייה הקתולית ב"כפירה ויקתליפית", מה שמלמד שהקשר האידאולוגי בין הוס לוויקליף היה ידוע וברור גם ליריביו בכנסייה הקתולית.[12]

ניתן לקשור את עליית ההוסיטים אל הקרע הגדול בכנסייה הקתולית: הקרע הגדול בו הייתה נתונה הכנסייה המערבית מאז 1378 בשל יריבות בין שני אפיפיורים מתחרים החמיר ב-1409 כאשר נוסף אפיפיור שלישי שטען לתפקיד. מצב זה ערער את דימויה של הכנסייה והקל את המתקפות עליה מצד מתנגדיה.[13] ועידת קונסטנץ בה הועלה הוס על המוקד כונסה ב-1414 בעיקר על מנת לפתור את המחלוקת ולהכריע על זהות האפיפיור.[14]     

האוטרקוויסטים והתבוריים

כבר בשלב מוקדם למדי של התגבשות התנועה ההוסיטית הסתמנו בה 2 קבוצות עיקריות: האוטרקוויסטים והתבוריים. ההוסיטים המתונים כונו אוטרקוויסטים (Utraquists) וגם קליקסניטים (Calixtines). שני השמות קשורים לסעיף השני במסמך "ארבעת הסעיפים של פראג" (ראו בהמשך), הדורש להתיר את שתי הדרכים של סקרמנט האוכריסטיה (Eucharist) במיסה, הן עם לחם והן עם יין, עבור הכמורה ופשוטי העם כאחד. השם הראשון נגזר מהצירוף הלטיני sub utraque specie ("משני הסוגים", בהתייחס להכללה של הלחם והיין במסגרת הטקס) ואילו השם השני נגזר מהמילה הלטינית calix ("גביע", המדגיש אף הוא את תוספת היין לטקס).[15] במבט ראשון, קשה להבין מדוע נושא זה היה מרכזי וחשוב כל כך עבור ההוסיטים. צורת הקומוניון ללא היין הייתה חידוש שהתקבע בכנסייה הקתולית בסביבות המאה ה-12, אך הנוהג קובע כחוק כנסייה ולא זכה למעמד של דוגמה או דוקטרינה .[16] חידוש זה לא היה מהותי ביותר שכן התאולוגיה האורתודוקסית הגדירה את כל אחד מהמרכיבים (הלחם ויין) כשווי ערך לגופו ודמו של ישו, ואפילו חלק מההוסיטים הסכימו לכך. הכנסייה לא ראתה בעריכת הטקס הכפול רע כשלעצמו אלא שללה כי מדובר בתנאי הכרחי לגאולה.[17] עם זאת, עריכת הטקס ב-1414 עם שני המרכיבים על ידי יעקובק (Jakoubek), אחד ממנהיגי ההוסיטים, נחשבת לאירוע מכונן בהיסטוריה של התנועה ההוסיטית, וזאת כנראה בעיקר בשל קריאת התיגר שהייתה בה על סמכות הכנסייה.[18] הקבוצה השנייה כינתה עצמה התבוריים (בצ'כית Táborité). ב-1420 הם ייסדו את העיר תבור בדרום צ'כיה באזור Bechyne. העיר היוותה את בסיס התנועה במהלך המלחמות ההוסיטיות.[19] כמו האוטרקוויסטים, גם הם הדגישו את מרכזיות הקריאה הישירה בברית החדשה וצידדו בעריכת טקס האוכריסטה בשתי הדרכים, לחם ויין. מבחינה תאולוגית הם הציגו חידושים רדיקליים יותר מאשר האוטרקווסיטים: בין השאר הם החזיקו בחזון משיחי על הגעתה הקרובה של מלכות השמים, צידדו בגישה חברתית שיוויונית קיצונית, אסרו החזקת רכוש פרטי על ידי הכמורה, ביקרו בחריפות את הכנסייה הקתולית ודגלו בחוסר פשרנות וענישה קשה של אויבי האלוהים .[20]

4 הסעיפים של פראג

4 הסעיפים של פראג היה מסמך בן שני עמודים שפורסם ביולי 1420 באוניברסיטה של פראג על ידי יעקובק (בצ'כית: Jakoubek ze Stříbra) מהעיר Stříbro (מת ב-1429), יורשו של הרפורמטור יאן הוס בכנסיית בית לחם בפראג[21] (Doniger, p. 480-81). המסמך מהווה את רשימת הדרישות של המורדים האוטרקוויסטים מזיגיסמונד, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. מסמך זה מהווה ביטוי להתגבשות התנועה ההוסיטית על פלגיה השונים בשנים שלאחר הוצאתו להורג של יאן הוס בוועידת קונסטנץ ב-1415. המסמך נכתב בתגובה לשליחת הכוחות של זיגיסמונד לפראג בסוף יוני 1420 לאחר פרסום הבולה האפיפיורית שקראה למסע צלב נגד ההוסיטים וכופרים אחרים ארבעה חודשים קודם לכן.[22] סיכום המסמך לארבעה סעיפים:

  1. הדרישה לחופש פולחן בבוהמיה.
  2. הדרישה להתיר את שתי הדרכים של סקרמנט האוכריסטיה (Eucharist) במיסה, עם לחם ועם יין.
  3. איסור על נזירים וכמרים להחזיק רכוש, דרישה להפקעת רכוש הכנסייה וקריאה חזרה לאידיאלים של העוני כפי שהם מופיעים אצל ישו והשליחים בברית החדשה.
  4. ענישה זהה לכולם, בלי תלות במעמד החברתי.

תוכן הדרישות מעיד על התפתחות תנועה דתית עצמאית במוראביה ובוהמיה באותן שנים, אשר שאפה להתרחק ולהבדיל את עצמה מהפרקטיקות, הדוקטרינות והמוסדות של הכנסייה הקתולית. הדרישות הפוליטיות-דתיות המופיעות במסמך (הן כלפי זיגיסמונד והן כלפי הכנסייה הקתולית) משקפות את המעבר של ההוסיטים באותן שנים מרעיונות של רפורמה (אשר קודמו על ידי אנשי דת כריזמטיים כהוס ויעקובק) לתנועת רפורמה מהפכנית.[23]

ועידת קונסטנץ והמלחמות ההוסיטיות

העלאתו של הוס על המוקד בוועידת קונסטנץ ב-6 ביולי 1415 חרף הערבות לשלומו שקיבל מהקיסר זיגיסמונד הפכה אותו מייד למרטיר, הובילה לגל מחאה וזעם ברחבי בוהמיה והניעה תהליך של רדיקליזציה של תומכיו[24] (Turnball, 6). ב-2 ספטמבר 1415 התכנסו בפראג חבורת ברונים ואנשי אצולה פרו-הוסים ושיגרו איגרת מחאה לוועידת קונסטנץ אשר גינתה את העלאתו למוקד של הוס, צעד אשר היווה קריאת תיגר בוטה על הוועידה .[25] האיגרת הועתקה והופצה ברחבי בוהמיה ומוראביה עם חתימותיהם של לא פחות מ-452 אצילים. קבוצת אצילים זו גם הקימה את הליגה ההוסיטית, אשר שרדה כ-6 שנים והייתה גוף פוליטי משמעותי בהתגבשות התנועה ההוסיטית.[26] מותו ב-1419 של צ'ארלס הרביעי מלך בוהמיה והחלפתו על ידי זיגיסמונד שהיה שנוא על הבוהמים (בין השאר בשל תפקידו המרכזי בהעלאתו של הוס על המוקד בקונסטנץ), עוררו מספר חודשים של כאוס אשר כלל השחתת כנסיות ותקיפת אנשי כנסייה ברחבי בוהמיה ומוראביה.[27] אירועים אילו סימנו את תחילת המלחמות ההוסיטיות שאחד ממנהיגיה הבולטים היה יאן ז'יז'קה . במהלך המלחמות, הצליחו ההוסיטים להביס 5 מסעי צלב שונים שנשלחו על ידי האפיפיור והאימפריה הרומית הקדושה (כמו גם על ידי המלך ההונגרי וכוחות נוספים). במסגרת המלחמות ההוסיטיות נלחמו גם פלגים שונים של הוסיטים בינם לבין עצמם. המחלוקת הגדולה ביותר הייתה בין האוטרקוויסטים והתבוריים והסתיימה בתבוסתם של התבוריים בקרב ליפאני ב-1434, מה שהקל על השגת הסכם בין ההוסיטים לכנסייה והאימפריה.[27] המלחמות הסתיימו עם הישגים לא מבוטלים עבור ההוסיטים. הסכם השלום (המבוסס על "הבנות בזל" מ-1433) שנחתם ב-1436 משקף במידה רבה את "4 הסעיפים של פראג": הסכמה לעריכת הסקרמנט בשתי דרכים, חופש פולחן בבוהמיה ומוראביה, איסור על החזקת רכוש על ידי הכמורה וענישה לכולם ללא תלות במעמדם החברתי.[28] בתמורה להיענות לדרישותיהם, הסכימו כל פלגי ההוסיטים לקבל את זיגיסמונד כמלך בוהמיה.

תוצאות הרפורמה בבוהמיה ובמורביה

ההוסיטים, שהיו יכולים להתעמק בתנ"ך מפני שהאפיפיור לא היה הסמכות המפרשת הבלעדית של כתבי הקודש הנוצריים, הזדהו עם אירועים מהתנ"ך ועם דמויות תנ"כיות. הם קראו לעיר שביצרו בשם "תבור", ולנהר בשם "ירדן". בנוסף, מעמד השפה הצ'כית עלה על חשבון הלטינית והגרמנית.

החל מהמאה ה-16 בוהמיה ומורביה נשלטו על ידי בית הבסבורג. במחצית הראשונה של המאה ה-16 תושבי המקום נהנו מאוטונומיה דתית אף על פי שבית הבסבורג היה קתולי. פריחת האזור מבחינה כלכלית הוא שגרם לקתולים מבית הבסבורג לא להתערב בענייני הדת של הצ'כים.

ההתנגדות לתנועה וחיסולה

במחצית השנייה של המאה ה-16 אירופה הייתה מחולקת לקתולים ולפרוטסטנטים, והכנסייה הקתולית החריפה את פעולותיה כנגד תנועות רפורמה שסטו מהדוגמה הקתולית. בית הבסבורג הפך לחיל החלוץ של הקונטרה-רפורמציה, ולכן שליטי בית הבסבורג נלחמו בתנועה ההוסיטית. ההוסיטים השיבו מלחמה. ב-1618 ההוסיטים השליכו מבניין העירייה בפראג שני מושלים מבית הבסבורג. התגובה לא איחרה לבוא, ובשנת 1620 בית הבסבורג חילק את בוהמיה ואת מורביה. תחת השלטון הקנאי של בית הבסבורג התנועה ההוסיטית נמחקה והשפה הצ'כית נשכחה למשך 200 שנים. תושבי בוהמיה ומורביה חזרו בעל כורחם לכנסייה הקתולית. כיום לא נשארו מאמינים הוסיטים, והצ'כים משתייכים לכנסייה הקתולית.

יחס היהודים לתנועה

בקרב קהילות יהודיות התנועה ההוסיטית נתפסה כמעין "התייהדות" של נוצרים המבקשים לחזור אל הנצרות הקדומה יותר, ואל מקורותיה היהודיים. כמו כן, יהודים ראו בתנועה ההוסיטית מרידה נגד הסמלים המובהקים של הכנסייה הקתולית, שבאה לידי ביטוי בניתוץ פסלים ובחזרה למקורות המקראיים של הדת. בחיבור שנכתב בסוף המאה ה-15 על ידי סופר יהודי, מתואר יאן הוס כמי שתקף בחריפות את הכמורה הקתולית בארצו על מנת "להגדיל אמונת ישראל"[דרוש מקור].

התנועה ההוסיטית בפרספקטיבה היסטורית

הלאומיות הצ'כית

מבחינה פוליטית ניתן לראות באירועים בבוהמיה באותן שנים ביטוי מוקדם לזהות לאומית צ'כית.[29] אין זה מקרי שעם עלייתה מחדש של הלאומיות הצ'כית בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, שבו סופרים, פילוסופים והיסטוריונים צ'כים אל המורשת ההוסיטית, גם אם נטו לאמץ רק את המרכיבים התרבותיים והפוליטיים של מורשת זו ולדחוק הצידה את ההיבטים הדתיים הייחודיים שלה שנעלמו לאחר הקונטרה-רפורמציה David), 380).[30] גם הלאומנים הצ'כים בסוף המאה ה-19 ראו בהוס דמות מופת בהיסטוריה הלאומית של צ'כיה, והדגישו בעיקר את חשיבותו בשימוש החלוצי בשפה הצ'כית לטקסים הדתיים, בתרגומי התנ"ך וביצירות ספרותיות.[31]

בין קתוליות ופרוטסטנטיות

כפי שכבר צוין, התנועה ההוסיטית נחשבת כמבשרת של הרפורמציה הפרוטסנטית מאה שנים מאוחר יותר, שכן היא חולקת איתה מאפיינים משותפים רבים: מתן מרכזיות לתנ"ך על חשבון הסכולסטיקה, שימוש בשפת המקום לצרכים דתיים במקום בלטינית, שאיפה להשתחררות מסמכות הכנסייה הקתולית ושלטון האימפריה אליו הייתה קשורה, אימוץ מנהגים דתיים נבדלים ועוד. עם זאת, חשוב להדגיש שעל אף הקשרים הרעיוניים והמעשיים שהיו להוסיטים מאוחר יותר עם הלותרנים ופרוסטנסטים אחרים במהלך המאה ה-16, הם מעולם לא התנתקו לחלוטין מהממסד הכנסייתי הקתולי. כפי שמציין Hlaváček במאמרו, לאחר סיום המלחמות ההוסיטיות נוצר גוף כנסייתי מרכזי חדש בשם "הכנסייה הבוהמיינית האוטרקיסטית" אשר ראתה עצמה שייכת לכנסייה הקתולית האחת הקדושה, אך למעשה שמרה על קשר פורמלי בלבד עם האפיפיור הרומי (Hlaváček, 209). היו לה מאפיינים ייחודיים כגון הקומוניון משני הסוגים, דרשות בצ'כית, בלטינית ובגרמנית וקדושים משלה. למעשה עד הקונטרה-רפורמציה נהנתה הכנסייה האוטרקוויסטית ממעמד מיוחד במסגרתו היא שייכת לכנסייה הקתולית ונסבלת על ידיה,[30] זאת על רקע הביקורת החריפה שהעבירו עליה והעובדה כי ראו עצמם כאווגנרד שתפקידו לתקן את הכנסייה המערבית כולה (Hlaváček, 209). עם הופעות הכנסיות הפרוטסטנטיות היו צריכים להגדיר עצמם לא רק ביחס לרומא אלא גם ביחס אליהן. Hlaváček מקביל את עמדת הביניים של הכנסייה האוטרקוויסטית בין הרפורמציה הפרוטסטנטית לכנסייה הקתולית למעמדה של הכנסייה האנגליקנית. גם Zdeněk V. David בספרו על הכנסייה האוטרקוויסטית במאה ה16, משתמש אף הוא בהשוואה לכנסייה האנגליקנית (David, 1-2): כמו האנגליקנים, האוטרקוויסטים התנגדו לסמכות הלא מעורערת של הכנסייה הקתולית אך תוארו בכל זאת כ"רפורמציה שלא הושלמה" (David, 2). הדבר קשור לכך שאף על פי שהם יצאו נגד סמכות הכנסייה הם שימרו מרכיבים רבים מהדתיות הקתוליות: המסורת הקדושה, שבעת הסקרמנטלים, מילת האלוהים, חוק האלוהים, קדושים ועוד (David, xiii). מסיבה זאת, הוא מציע לראות בהם מודל מוקדם של "קתוליות ליברלית" ולא עוד תנועה פרוטסטנטית (David, xi).

ביבליוגרפיה

  • David, Z. V. (2003). Finding the Middle Way: The Utraquists' Liberal Challenge to Rome and Luther. Woodrow Wilson Center Press. Washington. D.C.
  • Hussite” (2006). In: Doniger, W. (Ed.) (2006). Britannica Encyclopedia of World Religions p. 480-81".
  • Fudge, T. (2002). The Crusade against Heretics in Bohemia: 1418-1437. Sources and Documents for the Hussite Crusades. Ashgate Pub Ltd.
  • Fudge, T. (2010). Jan Hus: Religious Reform and Social Revolution in Bohemia. I.B. Tauris & Co Ltd.
  • Hlaváček, P. (2007). "Confessional Identity of the Bohemian Utraquist Church: the transfer of priests from the sub una to the sub utraque obedience". In: The Bohemian Reformation and Religious Practice, Volume 6. Prague: Academy of Sciences of the Czech Republic. Retrieved 4 January 2015. <http://www.brrp.org/proceedings/brrp6/hlavacek.pdf>
  • Huss, John (1915). De Ecclesia – The Church (Translated by: David. S. Schaff). Charles Scribener's Sons Publishers, New York. Link: <https://archive.org/stream/deecclesiachurch00husjuoft#page/n5/mode/2up>
  • Hughes, B (1913). "Utraquism". In: The Catholic Encyclopedia. New York: Robert Appleton Company. Retrieved October 3, 2015 from Wikisource: Catholic Encyclopedia (1913)/Utraquism
  • Judson M. P & Rozenblit L.M (2005). Constructing Nationalities in East Central Europe. Berghan Books, New York – Oxford.
  • Kaminski, H. (1967). A History of the Hussite Revolution. Wipf & Stock Publishers. Eugene, Oregon.
  • Mullett, M. (2010). Historical Dictionary of the Reformation and Counter-Reformation. The Scarecrow Press Inc. Lanham – Toronto – Plymouth, UK.
  • Rosenwein, B. (2nd edition, 2014). Reading the Middle Ages: Sources from Europe, Byzantium, and the Islamic World (vol. 2). University of Toronto press.
  • Shahan, T. (1908). "Council of Constance". In: The Catholic Encyclopedia. New York: Robert Appleton Company.Retrieved October 3, 2015 from New Advent: http://www.newadvent.org/cathen/04288a.htm
  • Turnball, S (2004). The Hussite Wars: 1419-1436. Osprey Publishing. United Kingdom.
  • Wilhelm, J. (1910). "Jan Hus". In: The Catholic Encyclopedia. New York: Robert Appleton Company. Retrieved October 3, 2015 from New Advent: <http://www.newadvent.org/cathen/07584b.htm>
  • Wilhelm, J. (1910). Hussites. In The Catholic Encyclopedia. New York: Robert Appleton Company. Retrieved October 4, 2015 from New Advent: http://www.newadvent.org/cathen/07585a.htm

הערות שוליים

  1. ^ כפי שמציין Zdeněk V. David בספרו Finding The Middle Way (עמ' xiv), הכינוי "הוסיטים" הוא כינוי שהוצמד לאנשי הרפורמה בבוהמיה על ידי מתנגדיהם. כפי שנראה בהמשך, במהלך המאה ה-14 הופיעו בבוהמיה קבוצות נוצריות רבות בעלות שמות ומאפיינים ייחודיים שונים (אף אחת מהן לא כינתה עצמה "הוסיטית", גם אם אצל כולן תפסה דמותו ומשנתו של יאן הוס מקום מרכזי).
  2. ^ 2.0 2.1 Kaminski, 7-8
  3. ^ Kaminski, 9-10
  4. ^ Kaminski, 10
  5. ^ Kaminski, 12
  6. ^ Kaminski, 14
  7. ^ Kaminski, 14-19
  8. ^ ראו למשל עמ' viii בהקדמת המתרגם למהדורה האנגלית של De Ecclesia מ-1915.
  9. ^ (שם, עמ ix)
  10. ^ Jan Huss. In: The Catholic Encyclopedia
  11. ^ Mullett, 251
  12. ^ Mullett, 252
  13. ^ ראו קמינסקי עמ' 8–27 לסקירה של הביקורת של המבקרים הצ'כים על הקרע הגדול.
  14. ^ Council of Constance. In: The Catholic Encyclopedia
  15. ^ Utraquism. In: The Catholic Encyclopedia
  16. ^ Kaminski, 97
  17. ^ 97-8 Kaminski,
  18. ^ Kaminski, 98-99
  19. ^ Kaminski, 278
  20. ^ Kaminski, 285-7
  21. ^ Hussite” (2006). In: Doniger, W. (Ed.) (2006). Britannica Encyclopedia of World Religions p. 480-81"
  22. ^ Fudge 2010, p. 165-66
  23. ^ Fudge 2010, 166-7
  24. ^ Turnball, S (2004). The Hussite Wars: 1419-1436. Osprey Publishing. United Kingdom.
  25. ^ לסקירה של שרשרת ההתכתבויות בין אנשי אצולה אלה לוועידה עוד טרם העלאתו למוקד, ראו 40–139 Kaminski
  26. ^ Kaminski, 144
  27. ^ 27.0 27.1 Hussites. In: The Catholic Encyclopedia
  28. ^ Hussites. In The Catholic Encyclopedia
  29. ^ Fudge, 2
  30. ^ 30.0 30.1 David, 379-380
  31. ^ Judson & Rozenblit, 113
1420

שנת 1420 היא השנה ה-20 במאה ה-15. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

1 במרץ

1 במרץ הוא היום ה-60 בשנה (61 בשנה מעוברת), בשבוע ה-9 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 305 ימים.

אוניברסיטת קארל בפראג

אוניברסיטת קארל בפראג (ידועה אף בשם אוניברסיטת קארל, או אוניברסיטת פראג, בצ'כית: Univerzita Karlova v Praze; בלטינית: Universitas Carolina Pragensis; בגרמנית: Karls-Universität zu Prag) היא האוניברסיטה העתיקה והגדולה ביותר ברפובליקה הצ'כית הפועלת בעיר פראג. האוניברסיטה נוסדה בשנת 1348. היא הייתה האוניברסיטה הראשונה במרכז אירופה ונחשבת האוניברסיטה הגרמנית הראשונה. אוניברסיטת קארל היא אחד ממוסדות הלימוד האקדמי העתיקים ביותר, הפועלים ברציפות מעת היווסדם, ביבשת אירופה.

על פי דירוג אקדמי של אוניברסיטאות בעולם (דירוג שאנגחאי), אוניברסיטת קארל היא האוניברסיטה המובילה ברפובליקה הצ'כית ושנייה בדירוג במרכז ומזרח אירופה אחרי אוניברסיטת מוסקבה. על פי דירוג QS של אוניברסיטאות בעולם לשנת 2010, מדורגת אוניברסיטת קארל במקום ה-267 בעולם, ובין 200 האוניברסיטאות המובילות בעולם בתחומי מדעי הטבע ומדעי הרוח (מקום 134 ו-192 בהתאמה).

אלברכט השלישי, הנסיך הבוחר מברנדנבורג

אלברכט השלישי, הנסיך הבוחר מברנדנבורג (בגרמנית: Albrecht III., Kurfürst von Brandenburg;‏ 9 בנובמבר 1414 - 11 במרץ 1486) היה נסיך בוחר של ברנדנבורג בין השנים 1470–1486.

האלף השני

האלף השני (המילניום השני) היא התקופה שנמשכה בפרק הזמן שבין שנת 1001 לספירה עד שנת 2000 לספירה.

אוכלוסיית העולם גדלה באופן חסר תקדים במהלך האלף השני - מ-310 מיליון בשנת 1000 לספירה ל-6 מיליארד בשנת 2000 לספירה (כמעט פי 20). בעוד שלקחו קרוב ל-700 שנים עד שכמות האוכלוסייה הוכפלה מ-310 מיליון ל 600 מיליון, במהלך שלוש מאות השנים האחרונות של האלף השני, שיעור הריבוי הטבעי הגיע לשיא של 1.8% לשנה במחצית השנייה של המאה העשרים. הגלובליזציה וצמיחת האוכלוסין הניכרת השפיעו רבות על החברה והסביבה, ובמקרים רבים גרמו לעוני קיצוני, לשינוי האקלים, לזיהום, ולהכחדה של מיני חיות.

היסטוריה של האימפריה הרומית הקדושה

האימפריה הרומית הקדושה הייתה אחת האימפריות החזקות בהיסטוריה של אירופה ואף בהיסטוריית העולם כולו. ערך זה מתמקד בהיסטוריה שלה החל בתקופתו של קרל הגדול ב-25 בדצמבר 800 ועד פירוקה של האימפריה במאה ה-19.

המאה ה-15

המאה ה-15 היא התקופה שהחלה בשנת 1401 והסתיימה בשנת 1500 (בין התאריכים 1 בינואר 1401 ל-31 בדצמבר 1500).

במהלכה פרח הרנסאנס והשפיע על הפילוסופיה, המדע והאמנות, בפרט באיטליה. מאה זו מסמנת גם את עידן התגליות האירופי, מהפכת הדפוס, וראשיתן של תיקוני הדת הפרוטסטנטים.

באירופה נמשכה מלחמת מאה השנים, שסימלה עבור אנגליה וצרפת את המעבר בין ימי הביניים והרנסאנס. בעקבות המלחמה השתנה מבנה הצבאות ממסגרת פיאודלית זמנית לצבאות של קבע המבוססים על שכירי חרב. המבנה הצבאי והחברתי שקם בצרפת בסיום המלחמה היווה בסיס למונרכיה האבסולוטית של שליטי בורבון במאות הבאות. באנגליה פרצה מלחמות השושנים בדרך לעיצוב ממשל ריכוזי ויעיל תחת בית טיודור המנצח.

בחצי האי האיברי הושלמה הרקונקיסטה וממלכות קסטיליה ואראגון התאחדו למדינה ספרדית אחת. גילוי העולם החדש סימן את ראשיתן של האימפריות הספרדית והפורטוגזית. באמריקה נוסדה ועלתה במאה זו האימפריה האצטקית במקסיקו.

בדרום מזרח אירופה נאבקו מדינות הבלקן בעוצמתה הגוברת והולכת של האימפריה העות'מאנית, שהביאה את הקץ על האימפריה הביזנטית לאחר יותר מאלף שנות קיום.

ברוסיה השתחררו הנסיכויות הרוסיות סופית מהכיבוש המונגולי, והתלכדו לממלכה מאוחדת סביב נסיכות מוסקבה הדומיננטית.

בעולם היהודי מזוהה המאה ה-15 יותר מכל עם גירוש קהילות ספרד ורדיפות האינקיוויזיציה.

וודז'יסלאב שלזיה

וודז'יסלאב שלזיה (בפולנית: Wodzisław Śląski) היא עיר בדרום פולין הנמצאת בפרובינציית שלזיה באזור גאוגרפי המכונה שלזיה עלית. היא מונה כ-50,000 תושבים (עדכני לשנת 2007) ומהווה בירת מחוז וודז'יסלאב. הייתה בעבר חלק מפרובינציית קטוביץ (בחלוקה בין השנים 1975-1998). היא גובלת בצ'כיה ושוכנת 290 ק"מ דרומית לבירה ורשה ו-100 ק"מ מערבית לעיר קרקוב.

יאן הוס

יאן הוּס (צ'כית: Jan Hus, לטינית: Johannes Huss‏; 1 ביולי 1372 – 6 ביולי 1415) היה תאולוג ומתקן דתי בוהמי. מגדולי הוגיה של התנועה ההוסיטית בנצרות, שנקראה על שמו, וממבשרי הרפורמציה הפרוטסטנטית. בהשפעת ג'ון ויקליף קרא לתיקונים נרחבים באורחות הכנסייה הקתולית, שדחתה את הצעותיו והביאה לנידויו ב-1411. ב-1415 הועלה על המוקד במהלך ועידת קונסטנץ, אך יורשיו ההוסיטים הוסיפו להפיץ את רעיונותיו.

כנסיית ניקולאי הקדוש

האם התכוונתם ל...

כנסיית ניקולאי הקדוש (פראג)

כנסיית ניקולאי הקדוש או מיקולאש הקדוש (בצ'כית: Kostel sv. Mikuláše) היא כנסייה בכיכר העיר העתיקה בפראג בפראג, צ'כיה. המבנה משמש ככנסייה הראשית של התנועה ההוסיטית הצ'כית.

המבנה הנוכחי עומד במקום בו עמד המבנה הראשון שהיה מן העתיקים ביותר בעיר ונזכר לראשונה ב-1273. הכנסייה נבנתה מספר פעמים; הפעם האחרונה הייתה בשנים 1732–1737 לפי תכנונו של האדריכל האדריכל קיליאן איגנאץ דינצנהופר בסגנון הבארוק. בכניסה הראשית עומד פסל שנתנה על ידי אנטונין בראון והפרסקו נוצר על ידי פטר אזאם. בהיכל הפנימי מצופה הזהב נמצא אורגן וויטראז'ים המתארים את ואצלב הקדוש וניקולאי הקדוש. בתקרת הכנסייה תלויה נברשת בדולח, שניתנה לכנסייה כמתנה על ידי הצאר הרוסי ניקולאי השני בזמן שהכנסייה הייתה בשכירות הכנסייה הרוסית הפרבוסלאבית. הנברשת נוצקה באחד ממפעלי הזכוכיות המפורסים באותה תקופה וצורתה בצורת כתר הצאר.

בכל חג מולד ופסחא פרבוסלאבים עוברת תהלוכת צלב מסביב לכנסייה.

מרטינוס החמישי

מרטינוס החמישי (בלטינית: Martinus V;‏ 1369 - 20 בפברואר 1431) נולד בשם אוטו קולונה (Otto Colonna) או אודו קולונה (Oddone Colonna) היה אפיפיור בין השנים 1417 ועד מותו. בחירתו ציינה את קץ הקרע המערבי בכנסייה הקתולית.

נובי קורצ'ין

נובי קורצ'ין (בפולנית: Nowy Korczyn) היא עיירה בדרום פולין, במחוז בוסקו בפרובינציית שוויינטוקז'יסקיה. היא נמצאת כ-20 ק"מ מדרום לבירת המחוז בוסקו-זדרוי וכ-67 ק"מ מדרום לבירת הפרובינציה קיילצה. העיירה סמוכה למפגש הנהרות נידה (Nida) וויסלה. בעיירה נמצאים מבנים ששימשו במאה ה-13 מנזר פרנציסקני, כנסייה בסגנון גותי, חורבות בית כנסת מהמאה ה-18, בית קברות רוסי מהמאה ה-19, בו קבורים חיילים וכן פקידי ממשל רוסים וכן בתים עתיקים מהמאות ה-16, ה-17 וה-18.

נצרות פרוטסטנטית

הנצרות הפרוטסטנטית היא שם כולל למספר גדול של כנסיות המהוות ביחד את אחד הזרמים העיקריים בנצרות והשני בגודלו לאחר הקתוליוּת. הן חולקות שורה של עקרונות יסוד רופפים ושורשיהן בתפיסות שהתפתחו ברפורמציה הפרוטסטנטית של המאה ה-16, שמנהיגיה המרכזיים מרטין לותר וז'אן קלווין יצאו נגד הכנסייה הקתולית והאפיפיור.

המשותף להן הוא ביסוס הנוהג הדתי על כתבי הקודש לבדם ולא על מסורת הכנסייה והקביעה כי המקרא ניתן לפרשנות עצמאית, שלילת האפשרות לגאולה באמצעות מעשים טובים והדגשת האמונה כאמצעי היחיד לקבל את חסד האל, וסירוב להכיר בייחוד של מעמד הכמורה על פני יתר המאמינים. הפרוטסטנטים דוחים גם את פולחן הקדושים ומרים, אם ישו ושוללים את האמונה בטרנסובסטנציאציה של הלחם והיין בסעודת האדון, כפי שהיא מקובלת בקתוליות.

מלבד זאת וכתוצאה ישירה מהחופש הפרשני והיעדר היררכיה כנסייתית מוסדרת, קיים מגוון אדיר של תפישות ואמונות בקרב הפלגים הפרוטסטנטיים השונים, החלוקים ביניהם לגבי המובן המדויק של יסודות אלה והיבטים רבים נוספים. הם נעדרי כל מסגרת ארגונית אחידה, וקיימות רבבות כנסיות פרוטסטנטיות שונות כשחדשות נפתחות בהתמדה. הגדולות והמשפיעות כוללות את הלותרנים, הקלוויניסטים, המתודיסטים, הבפטיסטים, הפנטקוסטלים, האדוונטיסטים ועוד כמו גם רבות מאוד המתרחקות מכל זרם והנן עצמאיות לגמרי. בנוסף ישנה הכנסייה האנגליקנית הגדולה השוללת את האפיפיור אך קרובה בהרבה לקתוליות. מספרם של כלל הנטבלים בנצרות הפרוטסטנטית נאמד בבין 800 ל-900 מיליון נפש, החברים ביותר מ-30,000 זרמים מובחנים. לפרוטסטנטיות הייתה השפעה עמוקה על התרבות המערבית, בייחוד בעולם דובר-האנגלית והגרמנית, והיא מקושרת עם התפתחויות כמו עליית הקפיטליזם, האינדיבידואליזם והסובייקטיביות.

סימן הטעמה עלי כפול

סימן הטעמה עילי כפול ( ˝ ) הוא סימן דיאקריטי בלטינית. שימוש הסימן הוא בעיקר בהונגרית כתובה.

פרידריך הראשון, הנסיך הבוחר מברנדנבורג

פרידריך הראשון, הנסיך הבוחר מברנדנבורג (בגרמנית: Friedrich I., Kurfürst von Brandenburg;‏ 21 בספטמבר 1371 - 20 בספטמבר 1440) היה הנסיך בוחר של ברנדנבורג הראשון מבית הוהנצולרן, בין השנים 1415–1440.

שנות ה-20 של המאה ה-15

שנות ה-20 של המאה ה-15 היו העשור השלישי של המאה ה-15, החלו ב-1 בינואר 1420 והסתיימו ב-31 בדצמבר 1429.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.