התיישבות

התיישבות היא פעולה, שמהותה:

  • הבאת אנשים (הנקראים מתיישבים) למגורי קבע באזור (או תחום) גאוגרפי מסוים (הנקרא אזור ההתיישבות) או הגעתם של מתיישבים בכוחות עצמם, כדי להתגורר באופן קבוע באזור זה.
  • הכנת התשתית (או להשתמש בתשתית קיימת) לאכלוס אזור ההתיישבות באנשים, לשם מגורי קבע.
תשתית זו כוללת לכל הפחות תשתית מגורים (בתים), אך עשויה לכלול גם מבנים אחרים, תשתיות מים, אנרגיה, ביוב, תחבורה וכיוצא באלו.
Tirat Tzvi
התיישבות טיפוסית של חומה ומגדל: טירת צבי, 2007

יישוב

המילה יישוב מציינת, בדרך כלל, תחום גאוגרפי, שבו נעשית ההתיישבות. היישוב מהווה יחידה אחת, בעלת מאפיינים מוגדרים. המאפיין הבולט ביותר של יישוב הוא המאפיין הגאוגרפי, כלומר - הפרדה אזורית בין היישוב לבין השטח הלא מיושב שסביבו ויישובים סמוכים. מאפיין אחר של היישוב הוא מאפיין השלטון, כלומר - ליישוב שלטון אוטונומי במידה מסוימת (גם אם והוא כפוף לשלטון מרחבי).

מלבד מאפיינים אלו, קיימים לעיתים מאפיינים כלכליים, תרבותיים ואחרים המגדירים את היישוב. כמו כן, מתקיימת כמעט בכל המקרים רמה כלשהי של זיקה רגשית של האדם ליישובו.

בישראל יישובים נקראו גם בשם "נקודות" או "נקודות יישוב" (למשל: 11 הנקודות).

המילה יישוב משמשת גם לתיאור פעולת האכלוס של מקום נתון בתושבים (למשל: יישוב ארץ ישראל).

המונח היישוב, המשמש לציון היישוב היהודי או היישוב העברי בארץ, קשור גם הוא במונח "התיישבות" ונגזר מאותו שורש.

פירושים נוספים

  • התיישבות במובן התאגדות: המונח התיישבות מהווה לעיתים כינוי לציון אוסף יישובים הקשורים זה לזה באופי, בסדר-היום או בנסיבות ההתיישבות בהם - כך למשל השם "ההתיישבות העובדת" מתייחס ליישובי תנועת העבודה בארץ (קיבוצים, מושבים).
  • התיישבות במובן קולוניה: ההתיישבויות האירופאיות שנעשו במהלך המאות שחלפו בעיקר בשטחי העולם המתפתח זוכות בלשונות הזרות לכינוי Colony, אולם בעברית נקראים אנשיהן גם "מתיישבים" והן עצמן, נקראות על פי רוב, "מושבות".

צורות התיישבות

צורות התיישבות מפורסמות הן:

צורות התיישבות ציוניות/ישראליות ייחודיות:

צורות התיישבות ציוניות/ישראליות שאינן ייחודיות:

ראו גם

אוקלנד (ניו זילנד)

אוקלנד (באנגלית: Auckland), הקרויה גם אוקלנד סיטי או אוקלנד המרכזית שבחבל אוקלנד באי הצפוני של ניו זילנד, היא העיר הגדולה והמאוכלסת ביותר במדינת ניו זילנד עם 1,534,700 תושבים. אוכלוסייתה מונה כ-30% מאוכלוסיית המדינה. בין השנים 1840-1865, היא הייתה בירת ניו זילנד.

בדואים

בדואים (או בֶּדְוִים, ערבית: بَدْو) הם קבוצה אתנית, שבעיקרה כוללת ערבים נוודים או נוודים-למחצה, המאמינים בדת האסלאם. הם מתגוררים בחגורת המדבריות מחופיו האטלנטיים של מדבר סהרה דרך המדבר המערבי, חצי האי סיני, מדבריות צפון אפריקה והנגב (ראו הבדואים בישראל) ועד לחופו המזרחי של חצי האי ערב.

באופן מסורתי בדואים מחולקים לשבטים שכל אחד מהם מונהג על ידי שייח'. בני שבט אחד, או מספר שבטים קרובים ("עשאיר") מייחסים את עצמם בדרך כלל לאב מייסד אחד.

בית גידול

בֵּית-גִּידּוּל, ובלועזית הַבִּיטָט (Habitat), הוא סך כל תנאי הסביבה שמשפיעים על התפוצה ועל ההשפעה של אורגניזם במקום מחייתו הטבעי.

בית-גידול כולל את המקום הפיזי (האתר) בו חיים האורגניזמים ואת כל המשתנים (ביוטיים וא-ביוטיים) והגורמים הקבועים שמשפיעים על אורגניזמים במקום חיותם הטבעי. קשה ואף בלתי אפשרי, לבודד כל אחד מהגורמים שמשפיעים על האורגניזם ולכן משתמשים לעיתים קרובות במושג זה כביטוי כללי לתיאור של סביבת החיים. לפעמים מתאר המונח בית-גידול טיפוס מסוים של סביבת חיים, כגון 'סוואנה' או 'חורש ים-תיכוני'.

חלק גדול מבתי הגידול מבודדים ולכן נוצר מטען גנטי מיוחד ליצורים הרבים החיים בתוכם. בעקבות פגיעה בבית גידול טבעי, נפגעים יצורים שצברו מטען גנטי המותאם אליו. ככל שבית הגידול רגיש יותר לאיומים חיצוניים (כמו איתני הטבע) ופגיע יותר, כך עולה רמת הסיכון של מינים המשתייכים לאותו בית גידול. כאשר בית גידול לח, כמו שלולית חורף, נפגע בשל הצטברות רעלים, אין ליצורים החיים בו אפשרות לחמוק מן הזיהום ולעבור למקום אחר כיוון שבית גידול זה הוא סביבה סגורה המוקפת בגבולות ברורים, ולכן, בסופו של דבר, היצורים החיים בו נעלמים.

בהשאלה, הביטאט נזכר בהקשרים של מגורים מבודדים מתנאי הסביבה החיצונית, למשל באנטארקטיקה, במשימות אנלוגיות, ואף בדיבור על אפשרות לחיים בגרמי שמים אחרים (למשל על הירח או על התיישבות על מאדים).

המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל

המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל היא עמותה הפועלת להצלה ולשימור של בתים ואתרים היסטוריים בארץ ישראל. המועצה פעלה במסגרת החברה להגנת הטבע אך ב-2008 נפרדה ממנה ונרשמה כגוף עצמאי.

העלייה החמישית

העלייה החמישית היא גל העלייה הגדול שבא לאחר העלייה הרביעית. העולים הגיעו מאירופה ומאסיה לארץ ישראל בין השנים 1932–1939.העלייה החלה בממדים צנועים והתגברה בשנים 1932–1935 בעקבות עליית הנאצים לשלטון בגרמניה. המאורעות שהחלו עם פרוץ המרד הערבי הגדול ב-1936 החלישו את זרם העלייה, אך בשנים 1938–1939 הוסיפו לעלות רבבות עולים, חלקם באורח בלתי חוקי.

סיום העלייה היה עם תחילת מלחמת העולם השנייה. מספר העולים מוערך בכ-250,000 נפש. העלייה החמישית מכונה לעיתים "עליית היקים" משום שכרבע מהעולים (כ-60 אלף איש) הגיעו לארץ מגרמניה.

העלייה השלישית

העלייה השלישית היא גל עלייה גדול לארץ ישראל, עם סיום מלחמת העולם הראשונה. החל משנת 1918 ועד 1923 בסיום המשבר הכלכלי.

רוב העולים באו מאירופה ובמידה רבה ממניעים ציוניים. אומדן העולים בתקופה זו הוא כ-35,000.

העלייה השנייה

העלייה השנייה היא גל ההגירה היהודי שהגיע לארץ ישראל בשלטון האימפריה העות'מאנית, משנת תרס"ד (1904) עד קיץ 1914, כאשר נקטע על ידי מלחמת העולם הראשונה.

בשנות העלייה השנייה השתקעו בארץ כ-35,000 עולים, רובם ממזרח אירופה (בעיקר מתחום המושב ומגליציה) וכן מתימן. בסיומה, בקיץ שנת תרע"ד (1914), נאמדה האוכלוסייה היהודית בארץ בכ-85,000 נפש. מבין עולי העלייה השנייה היו שגיבשו "במהלך התקופה מסגרות רעיוניות וארגוניות חדשות. המסגרות הללו טבעו חותם עמוק על תולדות היישוב, שסימניו ניכרים אף במדינת ישראל".

התנחלות

התנחלות היא יישוב שהקימו ישראלים בשטחים המוחזקים צבאית על ידי ישראל בעקבות מלחמת ששת הימים. המונח מתייחס בעיקר ליישובים היהודים הקיימים ביהודה ושומרון, לאלו שפונו מחצי האי סיני ומרצועת עזה, ועד לסיפוח רמת הגולן בשנת 1981, גם ליישובים שהוקמו ברמה. עם זאת, חלקים בקהילה הבינלאומית ובשמאל הרדיקלי בישראל מתייחסים גם לשכונות היהודיות במזרח ירושלים וליישובים היהודים ברמת הגולן כהתנחלויות, כיוון שהם אינם מכירים בסיפוח הישראלי של שטחים אלו.

ב-25 במרץ 2019 חתם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על הכרת ארצות הברית בריבונות ישראל על רמת הגולן.

בסוף 2017 היו רשומים כתושבים בהתנחלויות כ-436,000 תושבים. מספר זה אינו כולל כ-23,000 יהודים המתגוררים ברמת הגולן וכן כ-375,000 יהודים המתגוררים במזרח ירושלים. רובם של המתנחלים ביהודה ושומרון גרים במרחב התפר, בין הקו הירוק לגדר ההפרדה.

ההתנחלויות הן נושא למחלוקת פוליטית בישראל, כאשר לאורך השנים גם בשמאל וגם בימין היו תומכים ומתנגדים לתופעה. על אף שהמפעל נוסד לאחר מלחמת ששת הימים בידי ממשלות בראשות השמאל, מאז שנות השמונים של המאה ה-20 מזוהה ההתנגדות להתנחלויות בעיקר עם השמאל, והתמיכה בהתנחלויות מזוהה בעיקר עם הימין. המצדדים בהתנחלויות רואים בהן מימוש זכותו ההיסטורית או הדתית של עם ישראל על ארץ ישראל וכן גורם המונע השתלטות פלסטינים על השטח והקמת מדינה פלסטינית, וכך מגן גם על תושבי הקו הירוק. מתנגדי ההתנחלויות רואים בהן מכשול לתהליך השלום הישראלי-פלסטיני, סכנה להמשך קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, וגורם הפוגע כלכלית וביטחונית במדינה. גם ממשלות הימין במאה ה-21 נמנעות מהקמת התנחלויות חדשות ומגבילות את כמות אישורי הבנייה, בפרט מעבר לגדר ההפרדה.

מעמדן מבחינת המשפט הבינלאומי של ההתנחלויות הוא מורכב. לדעת מדינת ישראל הקמת ההתנחלויות מותרת על פי המשפט הבינלאומי. עמדה זו התקבלה בבית המשפט העליון, ויש משפטנים זרים התומכים בה. מאידך הובעו דעות במועצת הביטחון של האומות המאוחדות ובשמאל הפוליטי בישראל שלפיהן הקמתן הייתה בניגוד למשפט הבינלאומי. רוב מדינות העולם מתנגדות להקמת התנחלויות.

יישוב

יישוב הוא תחום גאוגרפי המהווה יחידה אחת בעלת מאפיינים מוגדרים ומשמש למגורי קבע של בני אדם. היישוב הוא המקום בו נעשתה התיישבות.

המאפיין הבולט ביותר של יישוב הוא המאפיין הגאוגרפי, כלומר - הפרדה אזורית בין היישוב לבין השטח הלא מיושב שסביבו ויישובים סמוכים. מאפיין אחר של היישוב הוא מאפיין השלטון, כלומר - ליישוב (בדרך כלל, אך לא בכל מקרה) שלטון אוטונומי במידה מסוימת (גם אם והוא כפוף לשלטון מרחבי). מלבד מאפיינים אלו, קיימים לעיתים מאפיינים כלכליים, תרבותיים ואחרים המגדירים את היישוב. כמו כן, קיימת כמעט בכל המקרים זיקה רגשית של האדם ליישובו.

יישוב קהילתי

בישראל, יישוב קהילתי הוא יישוב המבוסס על שיתוף חברתי כשהדגש העיקרי בחיי היומיום הוא על חיי הקהילה. בניגוד לצורות יישוב כפריות אחרות בישראל אין ביישוב קהילתי הכוונה תעסוקתית המחייבת את התושבים לעיסוק מסוים או שיתוף כלכלי כמו במושב ובקיבוץ.

כפר

כפר הוא דפוס התיישבות אנושי המאופיין במספר פרמטרים, בהם היותו מבוסס על חקלאות, גודלו ביחס לעיר, או מיקומו באזור ספר. הכפר יהיה לרוב (אך לא תמיד) קטן מעיירה. עד למהפכה התעשייתית ועידן העיור שבא בעקבותיה היה הכפר צורת ההתיישבות של מרבית האוכלוסייה האנושית.

מועצה אזורית

בישראל, מועצה אזורית היא צורת שלטון מקומי המאגדת, מבחינה מוניציפלית, מספר יישובים כפריים או קהילתיים באזור גאוגרפי מסוים. בישראל ישנן 54 מועצות אזוריות המאוגדות כולן ב"מרכז המועצות האזוריות".

מועצה מקומית

בישראל, מועצה מקומית היא רשות מקומית בעלת אופי עירוני בדרך כלל, שמספר התושבים המתגוררים ביישוב עליה היא אחראית, קטן מכדי להכריז עליה כעל עירייה.

חלק מן המועצות המקומיות החלו כיישוב כפרי במועצה אזורית, אך מספר תושביהן גדל עד שהוחלט להכריז עליהן כרשות עצמאית.

נכון ל-2017 ישנן בישראל 124 מועצות מקומיות.

הסמכות להכריז על מועצה מקומית כעל עירייה נתונה בידי שר הפנים, והוא מתחשב בעניין זה גם ברצון התושבים. רמת השרון, למשל, נשארה במעמד של מועצה מקומית שנים רבות לאחר שהייתה ראויה למעמד של עירייה. גם פרדס חנה-כרכור, מבשרת ציון, גדרה, ערערה, מע'אר, גן יבנה וזכרון יעקב נשארו במעמד של מועצה מקומית ולא הוכרזו כעיר על אף שהן מונות למעלה מ-20,000 תושבים, כדי לשמר להן את התדמית של מושבה קטנה.

לעומת זאת המועצות מטולה ויסוד המעלה כן מוגדרות כמועצות מקומיות למרות מספר תושביהן הקטן (פחות מ-2,000) כדי להעניק יחס מיוחד למושבות הוותיקות בישראל.

מושב

מוֹשָׁב הוא צורת התיישבות כפרית ייחודית למדינת ישראל, אשר מאגדת קבוצה של תושבים (לרוב חקלאים) במסגרת כלכלית שיתופית. המשתתפים במסגרת המושב מכונים חברים. בניגוד לקיבוץ ההיסטורי, המשפחה מהווה במושב יחידה כלכלית עצמאית הפועלת במסגרת כללי עזרה הדדית. לכל חבר מושב מוקצית חלקה, אשר במרבית המקרים משמשת לחקלאות. כיום, בחלק מן המושבים מתגוררים אנשים נוספים, שאינם חברים במסגרת השיתופית והם מכונים תושבים. תנועת המושבים והתנועה הקיבוצית הן התנועות ההתיישבותיות הגדולות בישראל.

רוב המושבים בארץ קיבלו אדמות שהוקצו להם על ידי מוסדות המדינה (או מוסדות היישוב, לפני קום המדינה). רבים מהם מגדלים במושב דור שלישי של צאצאים (במושבים הוותיקים כגון נהלל קיים כבר דור חמישי), אך מבחינה קניינית – האדמות שייכות למדינה, ומוקצות לתושבים במעמד בר רשות ולמטרת חקלאיות בלבד.

צורת ההתיישבות המושבית מחולקת לשלושה סוגים, בהתאם לסוג השותפות:

מושב שיתופי

מושב עובדים

מושב עולים

מושבה

מושבה היא צורת התיישבות כפרית בישראל, המתבססת על בעלות פרטית על הקרקע, הבית והמשק. השימוש במונח "מושבה" (בימי תחיית השפה העברית נעשה שימוש גם במונח "קולוניה", שכיום מהווה מושג אחר לגמרי) לאפיון צורת התיישבות ישראלית זו מקורו, בין השאר, בתחום המושב היהודי ובמושבות היהודיות החקלאיות בדרום האימפריה הרוסית במאה ה-19.

ניצניה של המושבה בארץ ישראל בשלהי שנות השבעים של המאה ה-19, והמשכה בתקופות העלייה הראשונה והעלייה השנייה. המושבות התבססו בעיקר על ענפי החקלאות. חיי החברה והתרבות במושבות היוו חלק חשוב בהבניית החברה של היישוב היהודי הציוני בארץ ישראל; לדעת החוקר רן אהרנסון הן היו "מסד המפעל הציוני".בין השנים 1881–1948 הוקמו ברחבי ארץ ישראל כ60 מושבות, וארבע נוספות הוקמו בחורן.

עיר

עִיר היא דפוס התיישבות אנושי המאופיין בצפיפות גבוהה ובריכוז גבוה של אוכלוסייה ליחידת שטח, ביחס לצורות התיישבות אחרות. התהליך הדמוגרפי בו מתרחש מעבר של אוכלוסייה מיישובים כפריים לסוגים שונים של התיישבות עירונית מכונה עיור.

קולוניאליזם

קוֹלוֹנְיָאלִיזְם היא תופעה של השתלטות מעצמות על טריטוריות מעבר לים – באסיה, באפריקה ובאמריקה, בעזרת התיישבות והקמת מערכת שלטונית (קולוניות), תוך נישול האוכלוסייה המקומית וניצול משאביה הטבעיים והאנושיים לצורכי המעצמה.

אף שלעיתים מתחלפים המושגים 'קולוניאליזם' ו'אימפריאליזם' זה בזה, המונח 'קולוניאליזם' מתייחס לרוב לא רק לאספקטים כלכליים, אלא גם לאספקטים תרבותיים ודתיים הנלווים לכיבוש. כמו כן, המונח נוטה להתייחס לכיבושים מערביים בעיקר מהעת החדשה ולא לכיבושים אימפריאליים אחרים. בנוסף, אין לערבב בין המושגים 'קולוניאליזם' ו'קולוניזציה' (שעיקריה הגירה של קבוצות תרבותיות מובחנות לשטח חדש והקמה על-ידם של מערכים יישוביים חדשים בשטח זה), אשר למרות השורש האטימולוגי המשותף ויחסי הגומלין התכופים בין התופעות, אין ביניהן כל זהות מבנית.

קולוניה

קוֹלוֹנְיָה (או מושבה בעברית, אשר יש להבדיל בינה לבין "מושבה" ו"מושב" במשמעותן כצורת התיישבות ישראלית) היא חבל ארץ הנמצא תחת שליטת ישות מדינית המרוחקת ממנו גאוגרפית. במשמעותה המודרנית, קולוניה מתאפיינת על פי רוב בשליטת מדינה זרה על חבל הארץ כתוצאה מכיבוש, המלווה ביישוב מתיישבים מארץ האם תוך קיפוח זכויותיהם של ילידיו המקוריים. המונח קולוניה קשור קשר הדוק למונחים קולוניאליזם ואימפריאליזם.

מקור המונח קולוניה בלטינית ומשמעותו המקורית היא "שטח אדמה שיועד לעיבוד חקלאי". היות שבעת העתיקה נהגו לא אחת להשיג שטחים אלה באמצעות כיבוש ובהמשך ליישב בהם חקלאים, קיבל המונח את משמעותו המוכרת כיום. העיר הגרמנית קלן נוסדה על ידי הרומאים, שכינו אותה Colonia (וזה גם שמה של העיר בספרדית, באיטלקית, בפורטוגזית ובקטלאנית). בארץ ישראל הייתה מושבה של חיילים רומאים בשם קולוניה, שמיקומה בהרי ירושלים בין מוצא למבשרת ציון. השם קולוניה השתמר בשמו של כפר ערבי בשם קאלוניה (Qalunya) שניטש באפריל 1948.

ב"עידן האימפריאליזם", שהחל בהקמת האימפריה הספרדית באמריקה במאה ה-15 והסתיים בפירוק האימפריה הבריטית במאה ה-20, נהגו מדינות אירופה, ארצות הברית ואחרות לתפוס שליטה פוליטית בחלק ניכר מהטריטוריות בעולם. המילה "קולוניה" קיבלה את משמעותה כמושג המאפיין טריטוריה מחוץ לגבולות המדינה אך בשליטתה, שבה מרבית האוכלוסייה היא "ילידים".

מרבית העולם שמחוץ לאירופה היה בשלב כלשהו קולוניה של מדינה אירופית זו או אחרת. כך גם חלק ממדינות ארצות הברית, בעיקר אלה שבחוף המזרחי, שהחלו את דרכן כקולוניות בריטיות. מרבית מדינות אמריקה הלטינית היו קולוניות ספרדיות. אוסטרליה הייתה קולוניה בריטית, וכך גם חלקים ניכרים מאסיה ומאפריקה. צרפת אחזה בקולוניות בצפון אפריקה ובמערב אפריקה. גם פורטוגל, הולנד, בלגיה ומדינות אירופיות נוספות החזיקו קולוניות מעבר לים, וגם ארצות הברית, לאחר קבלת עצמאותה, הייתה לבעלת קולוניות משלה.

הקולוניות שימשו את מדינות האם לצרכים צבאיים וכלכליים. הן יושבו לרוב במתיישבים מארץ האם, בין אם כאלה שעברו אליהן מרצונם, ובין אם הוגלו אליהן כצעד של ענישה. אוסטרליה, למשל, החלה את דרכה כ"מושבת עונשין" לעבריינים בריטים. במקביל, ראו בהן השליטים הזרים שטחי השפעה להפצת תרבותם, דתם ושפתם. הקולוניות נבדלו זו מזו במידת האוטונומיה שקיבלו לניהול ענייניהן האדמיניסטרטיביים.

ארץ ישראל, אף שהייתה בשליטת האימפריה העות'מאנית ומאוחר יותר האימפריה הבריטית, לא הוגדרה כ"קולוניה". לא התקיימו בה תהליך של התיישבות מארץ האם או ניסיונות להטמעת השפה והתרבות של האימפריה השולטת.

תהליך ה"דה-קולוניזציה", או הענקת ריבונות ועצמאות לקולוניות, החל עם מלחמת העצמאות של ארצות הברית לקראת סוף המאה ה-18, והסתיים לקראת סוף המאה ה-20. הדרישה לעצמאות באה בין אם מצד הילידים המקוריים, ובין אם מצד המתיישבים ה"חדשים". עצמאותה של זימבבואה (לשעבר קולוניית רודזיה) בשנת 1980 סימלה את סוף הקולוניאליזם. מספר מועט של קולוניות לשעבר העדיפו, משיקוליהן שלהן, להישאר במעמד "מדינת חסות" של מדינת האם ללא עצמאות מלאה, אך עם זכויות פוליטיות מלאות לתושביהן. גם מרבית הקולוניות שקיבלו עצמאות מלאה, עדיין שומרות במידה כלשהי על זיקה תרבותית (כגון שפה), כלכלית ופוליטית לארץ האם.

תנועת המושבים

תנועת המושבים הוקמה בשנת 1933 על ידי חברי מושבים במטרה לטפל בבעיות הייחודיות להם מול המוסדות השונים. תנועת המושבים היא התנועה המיישבת הגדולה בישראל ומאגדת 254 מושבים. גם היום עוסקת התנועה בייצוג המושבים מול מוסדות המדינה, בכל הנוגע לעיגון הזכויות של חבריה בקרקע, המדיניות החקלאית והכפרית במדינת ישראל ובפיתוח כלכלי במרחב הכפרי.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.