השפלה

השפלה, או שפלת יהודה, היא אזור גאוגרפי בישראל במעבר בין הרי יהודה למישור החוף. גבולותיה: במזרח - הרי יהודה - הרים תלולים וגבוהים (ומכאן שמה - שפלה - נמוכה יחסית), במערב - המעבר ההדרגתי למישור החוף, בצפון מזרח - שולי הר שומרון ואזור מעבר אפק-ראש העין (עמק איילון ותוואי נחל איילון), בצפון מערב - ראשון לציון, בדרום - צפון הנגב (אזור נחל שקמה). אורכה כ-55 ק"מ, רוחבה הממוצע כ-10–15 ק"מ וגובהה 120–460 מטר מעל גובה פני הים. האקלים של צפון השפלה לח וקריר יותר מהאקלים שבדרומה. כמות הגשמים הממוצעת בשפלה היא מ-250 מילימטרים בדרומה ועד 500–600 מילימטרים בצפונה. הטמפרטורה הממוצעת השנתית בשפלה גבוהה מזו שבמישור החוף ובקיץ שורר בשפלה חום כבד, בדרך כלל, מכיוון שרוח הים כמעט אינה מגיעה אליה.

נהוג לחלק את השפלה לשתי רצועות אורך:

  1. השפלה הגבוהה (המזרחית): בנויה גבעות מעוגלות שביניהן מתפתלים נחלים. סלעיה קירטוניים והצמחייה האופיינית לה היא בתה ים תיכונית.
  2. השפלה הנמוכה (המערבית): מגיעה לגובה 250 מטר. נופה מתון יותר והתעבורה הנוחה בה בצירוף אדמות סחף רבות מאפשרות עיבוד חקלאי.
BetLoya
השפלה - מראה כללי

גאולוגיה

המאפיין הבולט של אזור השפלה הוא הסלעים הרכים בה. השפלה בנויה בדרך כלל מסלעי קירטון רכים, המכוסים בקרום גירני קשה המוכר בשם נארי. זאת לעומת הרי יהודה, הבנויים מאבני גיר ודולומיט קשים. ההבדלים בין השפלה לבין הרי יהודה נובעים מהעובדה כי שני אזורים אלו נוצרו בשני עידנים גאולוגיים שונים, כאשר היווצרות הרי יהודה קדמה להיווצרות השפלה.

בין הנחלים העוברים בשפלה נמצאים - נחל שקמה, נחל לכיש ונחל שורק.

חי וצומח

עדויות רבות מצביעות על עולם חי עשיר ומגוון במיוחד מאזור זה בתקופות קדומות. מן המקרא ניתן ללמוד כי יונקים גדולים כגון דובים ואריות חיו באזור: "וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן וְאָבִיו וְאִמּוֹ תִּמְנָתָה, וַיָּבֹאוּ עַד-כַּרְמֵי תִמְנָתָה, וְהִנֵּה כְּפִיר אֲרָיוֹת שֹׁאֵג לִקְרָאתוֹ" (ספר שופטים, פרק יד, פסוק ה)עדויות נוספות למגוון החי בשפלה ניתן למצוא מעדויותיהם של נוסעים והרפתקנים אשר הגיעו לארץ ישראל. הרוזן דה שאטובריאן שביקר בארץ בשנת 1806, מתאר בספרו: "הציד מרובה במישור רמלה ובהרי יהודה: חוגלות, ארנבות, חזירי בר וצבאים". מצבן של חיות הבר בשפלה כיום אינו טוב כבעבר. עיבוד חקלאי אינטנסיבי, פגיעה בבתי הגידול, ציד והרעלות גרמו לדחיקתם של מינים רבים לשטחים מצומצמים ביותר, בעוד מינים אחרים המתוארים בכתבי ההיסטוריה אינם נראים עוד כלל בשפלה. כיום ניתן עוד למצוא באזור חזירי בר ועדרים קטנים של צבאים. גם זאבים בודדים ועופות דורסים מסוימים עדיין מופיעים לעיתים.

רובו הגדול של שטח השפלה מתאפיין בחורש ים תיכוני, לרוב מחברת חרוב מצוי ואלת המסטיק. באזורים מסוימים מתקיימת גם חברת אלון מצוי. אולם כריתת החורש הטבעי, הרעייה וההתיישבות באזור השפיעו באופן ניכר על הצומח והותירו שרידים לחורש המפותח שהיה כאן נחלת העבר.

התיישבות

Coin22
מטבע ממרד בר כוכבא - במערכות המסתור שבשפלה נמצאו מטמונים רבים של מטבעות אלו.

במהלך תקופת הברונזה הלכו והתגבשו בשפלה ערים גדולות, שהתלים שלהן עומדים ברובם עד ימינו. העיר הגדולה בדרום השפלה הייתה לכיש, במרכזה ירמות ובצפונה גזר. שמות הערים באזור נזכרים לראשונה בכתבי המארות המצריים, ולאחר מכן במכתבי אל-עמארנה, בתקופה שקדמה בכמה מאות שנים לציונם במקרא. השפלה הצטיירה בעיני האנשים בעת המקרא כאזור העשיר בשטחים המתאימים לעיבוד חקלאי, לעומת שטחי ההר הקשים לעיבוד, וזו הסיבה המרכזית להתפתחותן של ערים גדולות באזור זה.

בתחילת תקופת ההתנחלות השפלה הייתה מצויה תחת השפעתם של הפלשתים והכנענים. אזור צפון השפלה חולק בתחילה לשבט דן ודרומה לשבט יהודה. לאחר הקמת ממלכת ישראל המאוחדת התקיים מאבק בין אנשיה לפלשתים, במהלכו נעה השליטה בשטחי השפלה בין ממלכות אלו. לאחר התבססות ממלכת יהודה כממלכה עצמאית התפרסו תושביה מערבה לכיוון השפלה, לאחר שגילו את הפוטנציאל החקלאי וההתיישבותי הטמון בה: "וַיִּבֶן עוזיהו מִגְדָּלִים בַּמִּדְבָּר וַיַּחְצֹב בֹּרוֹת רַבִּים כִּי מִקְנֶה רַּב הָיָה לוֹ וּבַשְּׁפֵלָה וּבַמִּישׁוֹר אִכָּרִים וְכֹרְמִים בֶּהָרִים וּבַכַּרְמֶל" (ספר דברי הימים ב', פרק כ"ו, פסוק י'). בין ערי השפלה המרכזיות הנזכרות בתנ"ך בימי השופטים ובתקופת בית ראשון נמנות לבנה, מקדה, עדולם, שוכה, עזקה, קעילה, בית שמש, זנוח, צרעה, אשתאול, אילון, שעלבים, חדיד, נבלט וגמזו. כמו כן, היווה האזור מוקד לאירועים מכוננים, כגון עלילות שמשון הגיבור וקרב דוד וגלית בעמק האלה.

לאחר אבדן עצמאות ממלכת יהודה התיישבה בדרום אזור השפלה אוכלוסייה אדומית, ושמו של חלק זה נקרא באותה עת "אדומיאה". בנוסף להם התקבצו בשפלה פיניקים מאזור צידון, כחלק מהתפשטותם לצורכי מסחר, ומאזור זה היו גם יוצאים סוחרים למצרים. בזמן שלטון החשמונאים, שמקורם ביישוב מודיעין שבשפלה, נכבש האזור על ידי יוחנן החשמונאי, והאדומים שבו הוכרחו להתגייר. גיור זה היה שנוי במחלוקת, אך בסופו של דבר ידוע על צאצאי הגרים האדומיים שלקחו חלק פעיל במרד הגדול. המלך הורדוס, יליד העיר מרשה שבשפלה, היה גם הוא בנם של גרים אדומיים, וייתכן כי זו האחת הסיבות ליחס האמביוולנטי של החכמים כלפיו. במהלך המרד הגדול נכבש אזור השפלה בידי אספסיאנוס טרם הטלת המצור על ירושלים.

בתקופת מרד בר כוכבא נודעה חשיבות רבה לאזור השפלה. אזור זה התבסס כאחד ממעוזי המרד, ובהמשך אף זכו המורדים לשליטה מלאה ביהודה ובשפלה. המסלע הרך של השפלה סייע להכנות למרד. הלוחמים ניצלו חללים תת-קרקעיים קיימים כגון בורות מים, קולומבריומים ועוד, וחיברו בין חללים סמוכים על ידי חציבת מחילות מסתור צרות ונמוכות המקשות על הרומאים לעבור בהן. מערכות המסתור בחלקן מורכבות מאוד, בעלות הסתעפויות רבות וכמה מפלסים של מחילות ומערות. בחללים עצמם הכינו מאגרי מזון, מים ותחמושת, ובפרוץ המרד הסתתרו בהם בין תקיפה לתקיפה. המרד אכן הצליח מאוד בתחילה, ומצביא רומאי הובא במיוחד מסקוטלנד על מנת להתמודד עם המורדים. אחת מהדרכים שבה נקט הייתה איתור פתחי המערות ושריפת ענפים ירוקים בפתח, באופן שגרם למסתתרים לצאת או למות בחנק בפנים. המרד דוכא לבסוף ביד קשה, והאזור כמעט שהתרוקן מיהודיו. בתלמוד ובמדרש נזכרות שלוש עיירות יהודיות גדולות מאוד בשפלה שחרבו במהלך המרד - כפר ביש, כפר דיכרין וכפר שחליים.

במהלך התקופה הרומית והביזנטית שימשה אמאוס כעיר המחוז של צפון השפלה, ובית גוברין שימשה כעיר המחוז של דרום השפלה, ובה נבנה גם תיאטרון גדול. בתקופה זו המשיך להתקיים בחלק מיישובי השפלה יישוב יהודי, לצד אוכלוסייה נכרית גדלה והולכת, כאשר הריכוז הסמוך של יישובים יהודיים גדולים היה בדרום הר חברון. לצורך קביעת הלכות במצוות התלויות בארץ, נדרשו חז"ל לא אחת להגדרת תחומי השפלה, וקבעו אותם כך: בית חורון ועד אמאוס - הר, מאמאוס ועד לוד - שפלה, מלוד ועד הים - עמק" (ירושלמי, שביעית, כה, ב).

מרבית היישובים בשפלה נבנו לאורך ההיסטוריה על גבעת הכורכר שבמזרחה. העדפת הגבעות נובעת מן האפשרות הנוחה להגן על יישוב מוגבה, העובדה שמגיעה אליהן רוח ים המצננת את האוויר, והעובדה שבימי גשמים אין נוצרות שם ביצות. היישוב היהודי כיום בשפלה ותיק למדי בחלקה הצפוני, וראשיתו במושבות העלייה הראשונה בסוף המאה ה-19, וחדש יותר בחלקה הדרומי.

אתרים חשובים

ערי השפלה

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ארצות השפלה

ארצות השפלה הן ארצות אירופה הנמצאות במישור הנמוך של הדלתה של הנהרות ריין, סכלדה ומז. המדינות הנכללות בימינו בכינוי זה הן הולנד ובלגיה, אם כי יש הכוללים בכינוי גם את לוקסמבורג. הולנד, בלגיה ולוקסמבורג ידועות גם בשם בנלוקס.

בוליביה

המדינה הרב-לאומית של בוליביה (בספרדית: Estado Plurinacional de Bolivia) היא מדינה ללא מוצא לים במערב דרום אמריקה וגובלת בדרומה בארגנטינה, בדרום מערב בצ'ילה, מדרום מזרח בפרגוואי, בצפון ובמזרח בברזיל ובצפון מערב בפרו. שליש מהמדינה הוא רכס הרי האנדים, שם גם שוכנת אחת הערים הגדולות ביותר במדינה, אל אלטו שממוקמת באלטיפלנו. בוליביה היא אחת משתי המדינות חסרות המוצא לים (השנייה היא פרגוואי) מחוץ לאירואפרסיה. מבחינה גאוגרפית בוליביה היא המדינה בעלת שטח היבשה הגדול ביותר מבין המדינות ללא גישה לים ביבשת אמריקה, אם כי היא עדיין מדינה קטנה יחסית מבחינה כלכלית וצבאית.

טרם הקולוניזציה הספרדית, באזור האנדים של בוליביה הייתה אימפריית האינקה ואילו השפלה הצפונית והמזרחית הייתה מיושבת בידי שבטים עצמאיים. הכובשים הספרדים שהגיעו לקוסקו ואסונסיון השתלטו על האזור במאה ה-16. במהלך התקופה הקולוניאלית הספרדית, בוליביה נוהלה בידי הקהילה המלכותית של קראקס. ספרד בנתה את האימפריה שלה במידה רבה באמצעות הכסף של המכרות בבוליביה.

לאחר הניסיון הראשון לעצמאות ב-1809, הגיעה מלחמה נוספת טרם הקמת הרפובליקה שארכה 16 שנים ותמה ב-6 באוגוסט 1825. מאז העצמאות, בוליביה סבלה מתקופות של חוסר יציבות פוליטית וכלכלית, לרבות אובדן שטחים לידי שכנותיה, כגון אקרי וגראן צ'אקו. המדינה חסרת מוצא לים מאז מלחמת האוקיינוס השקט (1879-1884), עת סיפחה צ'ילה שטחים של בוליביה, אולם הסכמים עם מדינות שכנות העניקו לבוליביה גישה עקיפה לאוקיינוס השקט ולאוקיינוס האטלנטי.

אוכלוסיית המדינה, המוערכת ב-11 מיליון תושבים, היא רב לאומית, וכולל אינדיאנים, מסטיסים, אירופים, אסיאתים ואפריקאים. ההפרדה הגזעית בתקופת הקולוניאליזם הספרדי, המשיכה גם בעידן המודרני. ספרדית היא השפה הרשמית של המדינה, לצד 36 שפות ילידים נוספות, שהידועות בהן הן איימארית וקצ'ואה.

בוליביה המודרנית היא רפובליקה דמוקרטית חוקתית, המחולקת לתשע מחלקות. הגאוגרפיה שלה משתנה בין הפסגות של הרי האנדים במערב, אל השפלה במזרח, הממוקמת באגן האמזונס. בוליביה היא מדינה מתפתחת, עם ציון נמוך במדד הפיתוח האנושי ורמת עוני של 38 אחוזים. בין הפעילויות הכלכליות העיקריות ניתן למנות: חקלאות, ייעור, דיג, כרייה וייצור סחורות כגון טקסטיל, הלבשה, מתכות וזיקוק נפט. המדינה גם עשירה מאוד במינרלים, ובייחוד בדיל.

שמה של המדינה נקבע על שמו של סימון בוליבר, משחרר דרום אמריקה.

בלגיה

בֶּלְגְיָה (בהולנדית: België "בֶּלְחִייֶה", בצרפתית: Belgique "בֶּלְזִ'יק", בגרמנית: Belgien "בֶּלְגִיאֵן") היא מדינה באירופה, ובירתה היא בריסל. המדינה היא פדרציה המורכבת משלושה מחוזות: פלנדריה, ולוניה, ובריסל. ראש המדינה הוא המלך פיליפ. השפות המדוברות והרשמיות בבלגיה הן הולנדית, צרפתית וגרמנית. המדינה גובלת בהולנד בצפון, בגרמניה ובלוקסמבורג במזרח, ובצרפת בדרום, והיא שוכנת לחופי הים הצפוני במערב. היא אחת המדינות המייסדות של האיחוד האירופי וחברה בברית נאט"ו.

הניב ההולנדי המדובר בפלנדריה מכונה לעיתים "פלמית" בלשון הדיבור, אבל במסמכים רשמיים השפה נקראת "הולנדית"; היא שונה מן השפה המדוברת בהולנד בעיקר במבטא ומעט גם באוצר המילים. מאז החתימה על איחוד השפות ההולנדיות פותחו מילון משותף וכללי תחביר אחידים שצמצמו עוד יותר את ההבדלים המעטים שהיו בין השפות.

בעלות הברית

בעלות הברית הן קבוצת המדינות שלחמו נגד מדינות הציר במהלך מלחמת העולם השנייה.

גאליה בלגיקה

גאליה בלגיקה הייתה פרובינקיה רומית אשר מוקמה בשטחים הדרומיים של הולנד, בלגיה, לוקסמבורג, צפון-מזרח צרפת וצפון-מערב גרמניה. האוכלוסייה המקורית של אזור גאליה בלגיקה הכילה תערובת של שבטים קלטים וגרמאנים, שנקראו לרוב בלגים. לפי יוליוס קיסר, הגבול בין גאליה לבלגיקה נקבע על פי הנהרות מארן, סן והריין. האזור הוא הלב ההיסטורי של ארצות השפלה, שטח שתואם באופן גס את שטחן של מדינות קבוצת בנלוקס, הולנד, בלגיה ולוקסמבורג, ובנוסף חלקים מפלנדריה הצרפתית וחבל הריין.

גירוש ספרד

גירוש ספרד היה סילוקם בכפייה בשנת 1492 ה'רנ"ב של יהודי ממלכות קסטיליה ואראגון אשר סירבו להתנצר. גירוש בתנאים שונים מעט הוחל חמש שנים מאוחר יותר, בשנת 1497 ה'רנ"ז, על יהודי פורטוגל. עוד שנה אחר כך, בשנת 1498 ה'רנ"ח, גורשו גם יהודי ממלכת נווארה.

הגירוש התבצע מכח צו שנחתם בידי פרדיננד השני מלך ארגון ואשתו, המלכה איזבלה הראשונה מקסטיליה, ב-31 במרץ 1492 ופורסם ב-29 באפריל, ג' בניסן הרנ"ב. נאסרה בחוק ישיבתם של יהודים בקסטיליה ואראגון, והם הועמדו בפני הברירה להתנצר או לעזוב עד ל-31 ביולי, ז' באב ה'רנ"ב. חלק גדול מהיהודים העדיפו להתנצר לפחות למראית עין, ונותרו בספרד יחד עם מאות אלפי "נוצרים חדשים" או "מראנוס", צאצאי יהודים שהתנצרו במאה הקודמת מאז גזירות קנ"א אך לא נטמעו בחברה הספרדית הכללית שהוסיפה לנהוג בהם בחשד מסוים. רבים מהמומרים הוסיפו לקיים את יהדותם בסתר כאנוסים. אף כי אין אפשרות להעריכו במדויק, רוב ההיסטוריונים אומדים את מספר המגורשים מספרד ב-1492 בין 40,000 ל-160,000 נפש. המגורשים עזבו את ספרד לארצות השוכנות לחופי הים התיכון אל צפון אפריקה ולאימפריה העות'מאנית, ובגלים למערב ומרכז אירופה.

הצו שיקף מדיניות של הכתר הספרדי שביקש ליצור חברה נוצרית אחידה, ללא מיעוטים דתיים. במקביל לגירוש היהודים פעלו השלטונות גם לדחיקת המוסלמים מספרד. לאחר סידרה של גירושי מוסלמים מאזור גרנדה הוציאה ממלכת קסטיליה בשנת 1502 צו מלכותי המורה למוסלמים בממלכות להתנצר או לעזוב. בעקבות הצו בחרו רבים מהמוסלמים להתנצר לפחות למראית עין והיתר גורשו (המומרים ממוצא מוסלמי התמרדו מספר פעמים והוסיפו לעורר חשש; ב-1609 גורשה אוכלוסייה זו על אף היותה נוצרית להלכה). בשנת 1507 הורחב צו גירוש היהודים על כל תחום השליטה של מלכי ספרד: דרום איטליה, סיציליה וסרדיניה.

גירוש היהודים מספרד סימן את סיומו של פרק בתולדות עם ישראל. הוא הותיר רושם משמעותי בספרות, בשירה, בספרות ההלכה בדורות הבאים ובהתפתחות הקהילות היהודיות שאליהן הגיעו המגורשים מחצי האי האיברי, ומאוחר יותר גם צאצאי האנוסים.

האימפריה הספרדית

האימפריה הספרדית (בספרדית: Imperio Español) היא כינוי לספרד ולמושבותיה מסוף המאה ה-15 ועד לאמצע המאה ה-20. שורשיה של האימפריה הספרדית נטועים בעידן התגליות אשר החל במאה ה-15. ספרד, יחד עם פורטוגל, היו לחלוצות הקולוניאליזם האירופאי, אשר ניצחו על שלביה הראשונים של הקמת המערכת הקולוניאלית בעולם החדש. "תור הזהב" של האימפריה היה בתקופת שלטונם של מלכי בית הבסבורג, עת הפכה ספרד לכוח הגלובאלי הדומיננטי באירופה.

בתום מלחמת הירושה הקסטיליאנית התאחדה ספרד לישות פוליטית אחת באוניה פרסונלית, וזאת בעקבות נישואיהם של מלכת קסטיליה ומלך אראגון. בשנת 1492 השלימו שליטי ספרד את הרקונקיסטה עם כיבושה של ממלכת גרנדה המוסלמית, ובאותה השנה אושר מסעו של כריסטופר קולומבוס מערבה על פני האוקיינוס האטלנטי, והוביל, בסופו של דבר, לגילויה של יבשת אמריקה. בעקבות גילוי זה, הפכה היבשת לחשובה מבין מטרותיהם הקולוניאליות של שליטי ספרד.

בתחילתה של המאה ה-16, יישבה ספרד את האנטילים הגדולים שבקריבים, והשתלטה על שטחים נרחבים ביבשת אמריקה תוך כיבוש ושיעבוד שבטי האינקה והאצטקים. בשנת 1522 השלימה ספרד את הקפת כדור הארץ ואת מציאת הנתיב הימי המערבי להודו ולאיי התבלינים. בשנת 1525 הוקמה מלכות המשנה של ספרד החדשה, שחלשה על מרכז אמריקה, חצי האי פלורידה ועל חלקה העיקרי של מה שידועה היום כארצות הברית (אזור טקסס וקליפורניה). בין המאות ה-16 וה-18 הניבו המושבות הספרדיות בעולם החדש עושר עצום לספרד, תוך כדי שיעבוד וניצול התושבים המקומיים ועבדים אפריקאים, והפכו אותה למדינה החזקה והעשירה באירופה.

על מנת לשלוט על נתיבי המסחר בין אמריקה למזרח הרחוק, ספרד יישבה ב-1565 את גואם, מיקרונזיה, האיים הפיליפינים וחלקים מאינדונזיה. בנוסף לשטחים הקולוניאליים ברחבי העולם, שלטה האימפריה על מספר טריטוריות באירופה: ארצות השפלה וחלקים מצרפת, גרמניה ואיטליה המודרניות, בנוסף למספר מעוזים לחופי אפריקה. בתחילת המאה ה-17 חלשה ספרד על אימפריה שמעולם לא נראתה כמותה בגודלה, עושרה ועוצמתה. היא שלטה על שטחים במערב אירופה, צפון אמריקה, צפון אפריקה, דרום מזרח אסיה ובעיקר בדרום ומרכז אמריקה (אמריקה הספרדית) שם השפעת תרבותה והשפה הספרדית נשמרו עד היום.

בשוך קרבות מלחמת הירושה הספרדית ב-1713, הטריטוריות הספרדיות באירופה נמסרו למעצמות אירופה האחרות, להן הפסידה ספרד. ב-1741, ניצחון גדול על הכוחות הבריטיים בקולומביה נתן הארכה נוספת להגמוניה הספרדית באמריקה עד למאה ה-19. בשלהי המאה ה-18, משלחות ספרדיות לצפון מערב האוקיינוס השקט הובילו להתיישבויות באלסקה ובאיי ונקובר.

במהלכה של המאה ה-18 איבדה ספרד את שטחיה בצפון אמריקה לצרפת ובחוזה 1819 מכרה את פלורידה לארצות הברית. כיבושה של ספרד בידי צרפת הנפוליאונית ומלחמות שלטוניות במלוכה הובילו לניתוק עם הקולוניות באמריקה. חולשה זו של ספרד נתנה את האות לתנועות הלאומיות באמריקה. סדרת מלחמות עצמאות של מדינות דרום ומרכז אמריקה הובילו לאיבוד רוב שטחה של האימפריה. מה שנותר מהאימפריה הספרדית הגדולה בת 400 השנים באותה העת היו קובה, פוארטו ריקו, איי הודו המזרחית הספרדיים ושטחים באפריקה. את מושבותיה האחרונות באמריקה איבדה ספרד בסוף המאה ה-19, לאחר שסופחו, בנוסף לאיי הודו המזרחיים, לארצות הברית בתום המלחמה איתה. את האיים האחרונים שהחזיקה האימפריה באוקיינוס השקט מכרה לגרמניה. ולכן, עם בוא המאה ה-20, כל שנותר לאימפריה הספרדית היו מושבותיה האפריקאיות: גינאה המשוונית, סהרה המערבית ומרוקו הספרדית אשר צורפו לאימפריה בעת המרוץ לאפריקה. טריטוריות אחרונות אלו נותרו בתחומי האימפריה עד לאמצע המאה ה-20, עת הגיעה לשיאה תנועת הדה-קולוניזציה.

כיום שולטת ספרד באיים הקנריים שבאוקיינוס האטלנטי, ובסאוטה ומלייה - שתי ערים אוטונומיות על חופה הצפוני של מרוקו.

הולנד

הוֹלַנְד (בהולנדית: Nederland) היא מדינה בצפון מערב אירופה, הגובלת בים הצפוני, בגרמניה, בבלגיה ובסנט מרטין (צרפת) בקריביים. הולנד היא החלק העיקרי והגדול ביותר בממלכת ארצות השפלה, הכוללת גם כמה איים בים הקריבי. הולנד היא אחת המדינות הצפופות ביותר באירופה ובעולם כולו. היא אחת המדינות המייסדות של האיחוד האירופי וברית נאט"ו.

השם הולנד השגור בעברית ובמספר שפות נוספות הוא שמם של שניים מהמחוזות הגדולים במדינה (צפון הולנד ודרום הולנד). שמה הרשמי של המדינה הוא נדרלאנד (בהולנדית: Nederland; להאזנה (מידע • עזרה)), שמשמעו בעברית "ארץ השפלה".

אמסטרדם, העיר הגדולה בהולנד, משמשת גם כעיר הבירה של המדינה, אולם תפקידה כבירה הוא סמלי. רוב מוסדות המדינה והשגרירויות וכן ארמון המלוכה מרוכזים בעיר האג (Den Haag).

המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה

המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה הוא השם שניתן לפלישתה של גרמניה לצרפת ולארצות השפלה במלחמת העולם השנייה, שהחלה ב-10 במאי 1940, וארכה כחודש וחצי. פלישה זו סיימה את תקופת "המלחמה המדומה", שבה עמדו צבאות שתי הארצות ובעלות בריתן בחזית המערב זה מול זה ללא לוחמה פעילה, כשהם מחופרים מאחורי שני קווי ביצורים - קו מאז'ינו בצד הצרפתי וקו זיגפריד בצד הגרמני.

למערכה שני שלבים עיקריים. בשלב הראשון, ששם הקוד שלו היה "Fall Gelb" ("מקרה צהוב"), בוצע מאמץ התקפי משני נגד ארצות השפלה, במטרה למשוך לשם את היחידות הניידות המובחרות של הצבא הצרפתי ואת כוח המשלוח הבריטי. במקביל התבצע המאמץ הגרמני העיקרי באזור הארדנים. עיקר הכוח המשוריין של הצבא הגרמני הבקיע דרך מערך ההגנה הצרפתי על הנהר מז, ולאחר מכן פנה דרום-מערבה, הגיע עד חוף התעלה, וכיתר את הכוחות הצרפתיים והבריטיים בשטח בלגיה. חלק ניכר מכוח המשלוח הבריטי וחלק מהכוחות הצרפתיים המכותרים הצליחו לחצות את תעלת למאנש דרך נמל דנקרק, ולהימלט מהכוחות הגרמנים במסגרת מבצע דינמו.

השלב השני של המערכה, ששם הקוד שלו היה "Fall Rot" ("מקרה אדום"), החל ב-5 ביוני 1940. הכוח העיקרי של הצבא הגרמני תקף דרומה, מוטט את מערך ההגנה הצרפתי החדש על הנהר סום, כבש את הבירה פריז, איגף את ביצורי קו מאז'ינו ותקף אותו מעורפו. איטליה הכריזה מלחמה על צרפת ב-10 ביוני, אך הכוח הפולש האיטלקי לא הגיע להישגים משמעותיים.

המערכה הסתיימה בכניעת הצבא הצרפתי. צרפת חולקה לשטח כיבוש גרמני בצפון ובמערב, שטח כיבוש איטלקי זעיר בדרום-מזרח, ושטח שכונה צרפת של וישי שבו שלטה ממשלה של משתפי פעולה עם גרמניה בראשות אנרי פיליפ פטן ופייר לאוואל. ב-10 בנובמבר 1942 נכבש גם שטח זה על ידי הגרמנים, ונותר בידם עד לנחיתת בעלות הברית בנורמנדי ביוני 1944, וכיבוש השטח הכבוש על ידי הגרמנים ב-1944 וב-1945.

במערכה על צרפת היה הוורמאכט בשיאו. תורת הלוחמה הממוכנת החדישה, הבליצקריג, הביאה לתבוסה מכרעת של צבא צרפת, שנחשב לאחד החזקים בעולם, בתוך שישה שבועות. היטלר היה לאדונה של אירופה היבשתית, מחוף האוקיינוס האטלנטי ועד גבולה של ברית המועצות. הייתה זו אחת מנקודות השפל של המלחמה עבור בעלות הברית, כאשר נראה היה שאין כוח בעולם המסוגל לעמוד בפני צבא גרמניה הנאצית. הישגים צבאיים אלו של הוורמאכט לא מונפו לכדי הישג מדיני. היטלר לא הצליח להכניע את בריטניה, או לאלץ את הבריטים לחתום על הסכם שביתת נשק עם גרמניה, בטרם תקף את ברית המועצות כשנה לאחר מכן, ובטרם הצטרפה ארצות הברית למלחמה. למרות זאת, המערכה על צרפת נחשבת אחת המערכות הצבאיות המכריעות בהיסטוריה הצבאית המודרנית, והניצחון בה נחשב אחד ההישגים הגדולים של הוורמאכט במהלך מלחמת העולם השנייה.

המרד ההולנדי

המרד ההולנדי או מלחמת שמונים השנה, אשר התרחש בין השנים 1568 ל–1648 הוא כינוי להתקוממות שבע-עשרה הפרובינציות שב"ארצות הנמוכות" או "ארצות השפלה" (Nederlanden), המכונות בשפה העברית כיום "הולנד" נגד האימפריה הספרדית (בית הבסבורג) ששלטה באזור. ארצות השפלה הן למעשה הפרובינציות המאוחדות של ארצות השפלה, אזור שזכה בעצמאותו מספרד לאחר מרד זה.

הקיסרות הראשונה

הקיסרות הראשונה (מכונה גם האימפריה הצרפתית הראשונה; בצרפתית: Empire Français) הייתה מערכת שלטונית שהתקיימה בצרפת, אשר תחילתה בהכתרת נפוליאון בונפרטה לקיסר בשנת 1804 וסופה בהדחתו ובגירושו בשנת 1814. לקיסרות הראשונה היה ספיח בשנת 1815, המכונה "מאה הימים", תקופה בה חזר נפוליאון לשלטון, אך בסופה הודח והוגלה שנית, במאמץ משותף של כוחות אירופים.

הרפובליקה ההולנדית

הרפובליקה של שבע ארצות-השפלה המאוחדות (בהולנדית: Republiek der Zeven Verenigde Nederlanden), או הרפובליקה של שבעת המחוזות המאוחדים (Republiek der Zeven Verenigde Provinciën; ידועה גם בקיצור בשם הרפובליקה ההולנדית או המחוזות המאוחדים; בלטינית: Belgica fœderata, "ארצות השפלה הפדרליות"), הייתה מדינה אירופית בשנים 1581–1795, באזור שבו שוכנת כיום הולנד. הולנד המודרנית התפתחה מן הרפובליקה ההולנדית.

השפלה (רגש)

השפלה היא תחושת אי-נוחות נפשית ובפרט תחושת פגיעה בכבוד, הנגרמת לאדם כתוצאה מיחס (אמיתי או מדומה) של אנשים אחרים: אליו, להתנהגותו או למאפיינים כלשהם הקשורים אליו. עוצמת תחושת ההשפלה קשורה בפער שבין הדימוי העצמי ותחושת הכבוד של המושפל לפני ואחרי שהושפל. במקרים קיצוניים עלולה השפלה לדחוף את האדם לביצוע פעולות קיצוניות, עד כדי התאבדות.

מועצה אזורית

בישראל, מועצה אזורית היא צורת שלטון מקומי המאגדת, מבחינה מוניציפלית, מספר יישובים כפריים או קהילתיים באזור גאוגרפי מסוים. בישראל ישנן 54 מועצות אזוריות המאוגדות כולן ב"מרכז המועצות האזוריות".

מלחמת הירושה הספרדית

מלחמת הירושה הספרדית (1701–1714) הייתה מלחמה אירופית שפרצה ב-1701 לאחר מותו של המלך הספרדי האחרון מבית הבסבורג, קרלוס השני. קרלוס הוריש את כל שטחו לפליפה, דוכס אנז'וּ (פליפה החמישי), נכדו של לואי הארבעה עשר, מלך צרפת. המלחמה התנהלה בשלבים, כשקיסר הקיסרות הרומית הקדושה לאופולד הראשון נאבק להגן על תביעת שושלתו לכס המלך בספרד. בעוד לואי ה-14 החל להרחיב את שטחו באגרסיביות, מדינות אירופיות אחרות (בעיקר ממלכת אנגליה והרפובליקה ההולנדית) נכנסו למלחמה לצד הקיסרות הרומית הקדושה בהתנגדות להתרחבות הצרפתית (ובמקרה של האנגלים, לשמור על הירושה הפרוטסטנטית). מדינות אחרות הצטרפו לקואליציה נגד צרפת וספרד במטרה להשיג שטחים חדשים ולהגן על שטחן הקיים. המלחמה ניטשה לא רק באירופה אלא גם בצפון אמריקה, ששם היא ידועה כמלחמת המלכה אן.

המלחמה התמשכה יותר מעשור והסתיימה בהסכם אוטרכט (1713) ובהסכם רשטאט (1714). בסוף המלחמה, הוסיף פליפה החמישי למלוך בספרד אך קיבל על עצמו להימנע מאיחוד עם צרפת. אוסטריה השיגה את רוב שטחיה של ספרד באיטליה ובארצות השפלה הדרומיות. בנוסף, תמה ההגמוניה הצרפתית באירופה היבשתית, ורעיון מאזן הכוחות הפך למושג מרכזי ביחסים הבינלאומיים בזכות אזכורו בהסכם אוטרכט.

ממלכת ארצות השפלה

ממלכת ארצות השפלה (בהולנדית: Koninkrijk der Nederlanden, קו֗נִינְקְרֵיְק דֶר נֵדֶּרְלַנְדּ) היא מדינה ריבונית ומונרכיה חוקתית בעלת מאפיינים פדרליים, בת ארבעה חלקים אוטונומיים: הולנד, הכוללת גם את הטריטוריה הולנד הקריבית (שמאחדת את האיים בונייר, סאבא וסנט אוסטתיוס – רשויות מוניציפליות השייכות להולנד); ארובה; קוראסאו; וסנט מארטן.

בראשה של מונרכיה חוקתית פדרלית עומד מלך (או מלכת) הולנד. הממלכה הוכרזה כמונרכיה פדרלית ב-28 באוקטובר 1954. קודם לכן המונח: "ממלכת ארצות השפלה" התייחס להולנד ולקולוניות שלה (האימפריה ההולנדית).

בשנים 1954–1975 כללה הממלכה גם את סורינאם שבאמריקה הדרומית. עד אז נקראה סורינאם "גיאנה ההולנדית" (Nederlands Guiana).

בשנים 1954–2010 כללה הממלכה את האנטילים ההולנדיים.

עד שנת 1830 (רשמית ב-1839) היא הייתה מוכרת כ"הממלכה המאוחדת של ארצות השפלה", והיא כללה גם את בלגיה.

סורינאם

רפובליקת סורינאם (בהולנדית: Republiek Suriname) היא מדינה השוכנת בחלק הצפוני של אמריקה הדרומית. היא גובלת בגיאנה הצרפתית במזרח, גיאנה במערב, ברזיל בדרום והאוקיינוס האטלנטי בצפון. בעבר נודעה בשם גיאנה ההולנדית.

פליפה השני, מלך ספרד

פליפה השני, מלך ספרד (בספרדית: Felipe II de España; ‏21 במאי 1527 – 13 בספטמבר 1598), המלך הראשון של ספרד כחצי האי ההיספני כולו (שלט 1556–1598), נאפולי וסיציליה (1554–1558), מלך פורטוגל כפליפה הראשון (1580–1598) ומלך אנגליה ואירלנד במשותף עם אשתו מרי הראשונה (1554–1558).

פלנדריה

פלנדריה (בהולנדית: Vlaanderen (מידע • עזרה), בצרפתית: Flandre ובגרמנית: Flandern) היא אחת משלוש היחידות הפדרליות המרכיבות את בלגיה.

פלנדריה משתרעת על פני המחצית הצפונית של בלגיה, ומתגוררים בה בעיקר הפלמים, תושבי המדינה דוברי ההולנדית. העיר בריסל, שהיא בירת בלגיה ויחידה פדרלית נפרדת, היא מובלעת בתוך שטח פלנדריה, ומשמשת גם כבירת החבל ומושב מוסדות השלטון שלו.

שטחה של פלנדריה הוא 13,522 קמ"ר, כ-44% משטח בלגיה כולה. בשנת 2003 חיו בפלנדריה כ-6 מיליון תושבים, כ-60% מכלל תושבי בלגיה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.