השושלת התיגראינית

השושלת התיגראינית היא שושלת שליטים תיגראינית אשר שלטה על תיגראי בין 17481818, 18711974. שושלת זו היא ענף בתוך השושלת הסולומונית בקו נשי.

השושלת התיגראינית
The Imperial Crest of the House of Solomon
מדינה תיגראי
בית האב השושלת הסולומונית
תארים תיגראי מקונן ("מושל תיגראי")
מייסד מיכאל סהול
השליט האחרון מנגשה ציון
שנת ייסוד 1748
התפזרות 1974
הדחה המהפכה האתיופית
אתניות טיגראינים

היסטוריה

ההיסטוריה של השושלת מתחילה בזרעו של אבטו רובאל אשר נהרג בקרב שימברה קור אחד מצאצאיו היה חאזאקאיס וולדה חווריוט אביו של מיכאל סהול, חאזאקאיס עצמו התחתן עם וויזרו ישאטה מריאם שהייתה בתו של אזאז' יעקב שהיה מצאצאי ראס פריס הגדול. כך ששולת זו היא בקו נשי. השושלת הזו החלה לשלוט על תיגראי לאחר שמיכאל סהול חתר תחת ראס תיגראי אנדה היימנות והכריז על עצמו כשליט תיגראי ב-1748, סהול הוציא להורג את אנדה בעיר עדווה ב-1759. השושלת הזו המשיכה לשלוט על תיגראי עד 1818 כאשר הדאג'זמץ וולדה רפאל נהרג בקרב על ידי דאג'זמץ סאבגדיס ב-1918 בעקבות מותו עולה לשלטון בטיגראי שושלת אגמה, השושלת התיגראינית לעומת זאת המשיכה לשלוט על מחוז תמביין תחת התואר "שום-תמביין" הנמצא בחבל תיגראי. השושלת הזו עלתה שוב לשלטון ב-1867 על כל תיגראי כאשר הקיסר בזמנו תקלה גיורגיס השני נתן לראס קאסה מרצ'ה לשלוט על כל תיגראי. השליט היחיד מהשושלת שנהפך לקיסר אתיופיה היה יוהנס הרביעי (18711889) לאחר מותו השושלת החלה בקרב על כס הקיסרות בין בנו של יוהנס ראס מנגשה יוהנס לבין מלך שאווה מנליק השני שבסופו האמהרים משאווה ניצחו, אך למרות זאת השושלת המשיכה לשלוט על תיגראי עד המהפכה האתיופית.

שליטי תיגראי

1748 - 1818

# שם תחילת כהונה סיום כהונה הערות
1 מיכאל סהול 1748 1771 כיהן גם בתור "אנדארסה" ("סגן הקיסר")
- מיכאל סהול 1772 1779 בפעם השנייה ללא תפקיד ה"אנדראסה"
2 וולדה שמואל 1779 1784 החזיק בתואר "דאג'זמץ" ("רוזן")
3 וולדה גבריאל 1784 1778 החזיק בתואר "דאג'זמץ"
4 גברה מסקל 1778 1790 החזיק בתואר "ראס" ("דוכס")
5 וולדה סלאסי 1790 1816 החזיק בתואר "ראס"
6 וולדה רפאל 1816 1818 החזיק בתואר "דאג'זמץ"

1867 - 1974

# שם תחילת כהונה סיום כהונה הערות
1 קסאה מרצ'ה 1867 1882 החזיק בתואר "ראס"
2 אראיה סלאסי 1882 1888 המליך את עצמו כ"נגוס תיגראי" ("מלך תיגראי")
3 ציון גברה קידן 1888 1889 החזיק בתואר "דאג'זמץ"
4 מנגשה יוהנס 1889 1899 החזיק בתואר "ראס"
5 וולה באטול 1900 1903 החזיק בתואר "ראס"
- מקונן וולדה 1903 1906 אינו מהשושלת מונה לאחר מרד
6 ציון מנגשה 1906 1914
- עלי מיכאל 1914 1916 תיגראי נהפכת לחלק מממלכת ציון
7 גוגסה אראיה סלאסי 1916 1932
8 היילה סלאסי גוגסה 1932 1935
- כיבוש איטלקי 1936 1941
- ציון מנגשה 1941 1960 כהונה השנייה
9 מנגשה ציון 1960 1974

נוספים

הערות שוליים

  1. ^ איסאייס הוא נכדו של דאג'זמץ אבררה חוגוס מאשתו וויזרו אטאנאש שהייתה בתו של שליט תיגראי מנגשה יוהנס.
איסאייס אפוורקי

אִיסָאיָס אַפְוֶרְקִי (בתיגרינית: ኢሳይያስ ኣፍወርቂ, תעתיק: [isayas afwɐrkʼi]; נולד ב-2 בפברואר 1946) הוא נשיא אריתריאה הראשון והנוכחי. מכהן בתפקידו מאז קבלת העצמאות ב-1993, לפני מינויו לנשיא עמד בראש ארגון החזית העממית לשחרור אריתריאה.

אנדראיאס, קיסר אתיופיה

אנדראיאס (געז: "አንድሬያስ", גרסה אתיופית של השם "אנדרו") היה קיסר האימפריה האתיופית בשיא תקופת תור הזהב. אנדראיאס היה בנו הבכור של הקיסר יסחק הראשון. אנדראיאס ירש את אביו ב-29 באוגוסט 1430 תחת שם ההכתרה "אסכנדר". אנדראיאס נפטר בפברואר 1431 ונקבר בכנסיית מריאם שבטדבבה.

השושלת הגוג'אמית

השושלת הגוג'אמית היא שושלת שליטים ששלטו בגוג'אם (1752–1932) שושלת זו היא ענף של השושלת הסולומונית בקו נשי.

השושלת הגונדרית

השושלת הגונדרית היא שושלת קיסרים אמהרים ששלטו באימפריה האתיופית משנת 1606 עד שנת 1855 שושלת זו היא צאצאית של השושלת הסולומונית ומהווה ענף נפרד המכונה "הענף הבוגר" בניגוד לשושלת השאוונית המכונה "הענף הצעיר".

השושלת השאוונית

השושלת השאוונית היא שושלת קיסרים ושליטים אמהרים ששלטו בשאווה (1682–1889) ויותר מאוחר באימפריה האתיופית מ-1889–1974 שושלת זו היא צאצאית של השושלת הסולומונית ומהווה ענף נפרד המכונה "הענף הצעיר" בניגוד לשושלת הגונדרית המכונה "הענף הבוגר".

וודאם ערד, קיסר אתיופיה

וודאם ערד היה קיסר אתיופיה בין השנים 1299–1314. הוא היה אחיו של הקיסר יאגבה ציון, ועלה לשלטון לאחר אחיינו.

ישנה רק מערכה צבאית אחת שנרשמה בתקופתו. בשנה הראשונה למלכותו, השייח' אבו עבדאללה אסף חסידים רבים, והכריז ג'יהאד כנגד אתיופיה. ערד שלח מספר שליחים לתוך המחנה של אבו עבדאללה, שהצליחו לשכנע את רוב צבאו לערוק. בלי כוח-אדם מספיק, אבו עבדאללה הוכרח להסכים לאמנה עם הקיסר ונתן לאתיופיה אדמות הנמצאות בגבולה של שאווה וידועות בשם "עבדאללה".בשנת 1306 הקיסר שלח משלחת של 30 שגרירים לאירופה על מנת לחפש את "מלך הספרדים" (ככל הנראה ממלכת קסטיליה וממלכת אראגון). כנראה בגלל החדשות שהגיעו על ההצלחות של הנוצרים כנגד אל-אנדלוס בספרד, הקיסר שאף להקים ברית הגנה הדדית עם הספרדים כנגד האויבים המוסלמים. לא ידוע אם השגרירים הגיעו ליעד שלהם, אך הם ביקרו ברומא והגיעו עד לאביניון. בדרך חזרה לאתיופיה, הם עברו בג'נובה, ושם רואיינו על ידי הגאוגרף ג'ובאני דה כריגנו ("Giovanni da Carignano"). דיווחו של ג'ובאני על הראיונות אבד, אך סיכום של דוח זה נכתב על ידי ג'קומו פיליפו פוראסטי ("Giacomo Filippo Foresti") בסופלמנטום כרוניקרום (Supplementum Chronicarum), החיבור הראשון המזהה את ממלכתו של הכומר יוחנן עם האימפריה האתיופית.

יוהנס הרביעי, קיסר אתיופיה

יוהנס הרביעי (11 ביולי 1837 - 10 במרץ 1889) נולד בשם קאסה מירצ'ה היה קיסר אתיופיה בשנים 1872-1889. יוהנס המשיך את ניסיונו של תוודרוס השני לאחד מחדש את אתיופיה ולסיים את תקופת השופטים באתיופיה (זמנה מספנט), יוהנס נלחם כל חייו לשימור עצמאות מלכותו הוא השמיד גדוד איטלקי בדוגלי, הביס פעמים את המצרים, ונהרג בקרב מטמה נגד המהדיסטים הסודאנים, יוהנס הרביעי נחשב לאחד מהקיסרים הגדולים בהיסטוריה האתיופית.

יסחק הראשון, קיסר אתיופיה

יסחק (געז: "ይሥሓቅ", גרסה אתיופית של השם "יצחק") היה קיסר האימפריה האתיופית בשיא תקופת תור הזהב, יסחק היה בנו השני של הקיסר דווית הראשון ויירש את כס הקיסרות מידי אחיו הקיסר תוודרוס הראשון ב-23 ביוני 1413 תחת שם ההכתרה "גברה מסקל השני" ("עבד הצלב").

קיסר זה המשיך את המערכה הצבאית כנגד יהודי אתיופיה. הוא גזר כי: "הנטבל לדת הנוצרית, יירש את אדמת אבותיו, ולא, פאלאסי יהיה". המילה פאלאס פירושה אריס או מבקר, קרי אנשים חסרי זכויות על קרקע. מכאן והלאה דבק המונח "פאלשים" ביהודי אתיופיה, שנושלו מבעלות על קרקעותיהם בין המאה ה-15 למאה ה-17.

הקיסר יסחק פלש גם לאזור השנקלה מעבר לאגאו מדר, ובחלק הדרומי של אתיופיה הוא נלחם כנגד ילדיו של סעאד א-דין השני מושל יפאט לשעבר שחזרו מגלותם בערביה.

הקיסר יסחק עשה את הקשר הראשון בין האימפריה האתיופית לבין אירופה מאז ימי קיסרות אקסום. הוא שלח מכתב למלך אלפונסו החמישי מלכה של ממלכת אראגון, המכתב הגיע למלך בשנת 1428 והציע ברית כנגד המוסלמים. על מנת לבצע את הברית הוא הציע קשרי משפחה בין שני המלכים, יסחק הציע לשלוח קבוצת אומנים לקיסרותו ושאחד מהם יתחתן עם בתו. לא ברור אם אלפונסו ענה למכתב זה, אך במכתב שהגיע ליורשו של יסחק, הקיסר זרע יעקב בשנת 1450 כתב אלפונסו שהוא יהיה שמח לשלוח אומנים לאתיופיה אם הם יגיעו בשלום בניגוד למשלחת הקודמת שמנתה שלושה עשר איש ונהרגה במסעה.הקיסר נהרג במהלך לחימה כנגד סולטנות אדאל במועד שאינו ידוע אולם לפני ה-29 באוגוסט 1430 ונקבר בכנסיית מריאם שבטדבבה.

יעקב, קיסר אתיופיה

יעקב (געז: ያዕቆብ ) היה קיסר אתיופיה, בנו של הקיסר סרצה דנגל מאשתו הקיסרית היהודייה הראגו אמלק, נולד כנראה ב-1590. בזמן שלטון אביו כיהן כמושל אנריה. הוכרז כקיסר אתיופיה ב-22 בספטמבר 1597 כאשר אביו נפטר, הוכתר בשם "מלאק סגד הצעיר" ("לו סוגדים המלכים המוסלמיים"). יעקב שלט תחת מועצת שליטים שבראשה עמד ראס ביטווודאד אנטנאטווס שליט באגמדיר. הודח על יד בן דודו זה דנגל ב-3 בספטמבר 1603, הוחזר לשלטון על ידי ראס זה סלאסי ב-13 באוקטובר 1604. הודח ונהרג בקרב צאצהובר בעמק זאת דברה שבגוג'אם על ידי בן דודו סוסניוס ב-10 במרץ 1607.

יקונו אמלק, קיסר אתיופיה

יקונו אמלק היה קיסר אתיופיה הראשון מקרב השושלת הסולומונית. אמלק שנולד בארבגאנו שבטרה הנמצאת בשאווה היה בנו של טאספה ייאסוס מלך שאווה. אמלק אומץ וחונך על ידי אזזאז כאלה. אמלק הוכתר כקיסר אתיופיה ב-10 באוגוסט 1270 בעיר דברה ברהן תחת שם אביו "טאספה יאסוס".

מנגשה יוהנס

ראס מנגשה יוהנס (1868–1906) היה בנו המאומץ של יוהנס קיסר אתיופיה, הראס של תיגראי, וכטוען לתואר קיסר אתיופיה לעיתים קרובות השתמש בתואר נסיך.

הוא הוכרז כבנו ויורשו על ידי אביו יוהנס לאחר קרב מטמה (שבו הקיסר נפצע אנושות ומת). למרות ניסיון האצילים בהנהגת ראס אלולה לקדם את טענת ראס מנגשה יוהנס לכתר, לנוכח ההרס הרב שהמגננה מול האיטלקים ומול המהדייה המיטה על צפון אתיופיה הטיגראיני ולאחר שמחצית דוברי הטיגראינית - תושבי אריתריאה - נפלו תחת הכיבוש האיטלקי, הבצורת שהכתה בתקופה זו (קפו קאן) והמיטה אסון על בסיס התמיכה שלו ולאחר שרבים מקרוביו סירבו לקבלו כבנו של יוהנס מכיוון שהכירוהו זמן רב בתור אחיינו, לא הצליח ראס מנגשה לעמוד מול מתחרהו, הנגוס מנליק, שטען לכתר עוד בתקופת אביו והצליח להשיג את תמיכת רוב אצילי אתיופיה והוכתר כקיסר. תיגראי נכנסה לתוהו ובוהו ומרידות במנגשה.

ראס מנגשה סירב להכיר במנליק כקיסר וניסה מאוחר יותר ליצור ברית עם השכנים האיטלקיים (האיטלקים כבשו את אריתריאה מהאתיופים וכוננו את קולוניית אריתריאה בשנת 1890) בתקווה שהם יתמכו במרד כנגד הקיסר מנליק. עם זאת, לאחר שהבין שהאיטלקים החלו לחדור לתחום שליטתו והעוינות הקודמת עם יוהנס אביו, הבין ראס מנגשה כי המטרה הסופית שלהם הייתה לכבוש אתיופיה כולה והוא הכיר לבסוף במנליק כקיסר על מנת לשלב כוחות עמו בקרבות כנגד האיטלקים.

מנגשה היה נשוי לקפאי וולה, אחיינית של הקיסרית טאיטו בטול. הוא מרד שוב נגד מנליק כאשר נמנע ממנו לקבל את התואר "נגוס ציון" (הצאצאים שלו ייצאו מכילם עשרות שנים מאוחר יותר כאשר ראס מיכאל יקבל תואר זה על ידי בנו ליג' ייאסו). מנליק שם את ראס מנגשה במעצר בארמון המלכותי הישן שבאנקובר.

בנו הבכור והלגיטימי של יוהנס, ראס אראייה סלאסיה ילד את ראס גוגסה אראייה בנו דג'אזמאץ' היילה סלאסיה גוגסה שלט במזרח תיגראי מ-1930 ואילך והיתחתן עם ביתו של היילה סלאסי הנסיכה זנבוורק היילה סלאסיה ב-1936 לאחר מות אשתו דג'אמאץ' היילה סלאסיה בגד במדינתו והיצטרף לאיטליה הפאשיסטית נגד אתיופיה. כאשר נפוצה השמועה על בגידתו אנשי מקלה בזזו את הבית שלו. בתקופת הכיבוש האיטלקי הוא הועלה לדרגת ראס על ידי "מלך איטליה באתיופיה" אולם לאחר שיחרור אתיופיה ב-1941 הוא הושם במעצר בית וקיבל יחס של בוגד, הוא מת זמן קצר לאחר ששוחרר מהמעצר על ידי שלטון הדרג ב-1974.

ראס מנגשה סיים את חיו במעצר בית בגלל מרידות חוזרות ונישנות במנליק השני. בנו של מנגשה ראס סיום היה בהתחלה שליט מערב תיגראי אולם, בעקבות בגידת דודנו דג'אזמאץ' היילה סלאסיה הוא נהפך לשליט כל תיגראי בשנת 1936. היא פיקד וניהל קרבות נגד האיטלקים אולם נכנע לבסוף לאיטלקים, ובמשך מרבית תקופת הכיבוש האיטלקי היה נתון במעצר בית באדיס אבבה. בעקבות חזרת הקיסר היילה סלאסיה לאתיופיה ותום הכיבוש האיטלקי ב-1941, ראס סיום חזר לשלוט בתגראי והוכר כשליט הבלעדי של המחוז. ראס סיום מנגשה נהרג באירועי ניסיון ההפיכה של המשמר הקיסרי ב-1961. בנו מנגשה סיום ירש את מקומו ושלט בתגראי עד עליית שלטון הדרג באתיופיה ב-1974. ראס מנגשה סיום הקים את הארגון האיחוד הדמוקרטי-אתיופי (EDU ) כדי להילחם בשלטון הדרג וזוהי המפלגה הוותיקה ביותר באתיופיה. ראס מנגשה נישא לנסיכה אידה דסטה נכדתו של הקיסר היילה סלאסיה, והוא ראש הענף הטיגריני של השושלת הסולומונית.

נהואד, קיסר אתיופיה

נהואד היה קיסר האימפריה האתיופית בסוף תקופת תור הזהב. ציון נולד בשם "הנסיך קלאיופה" והיה בנו הצעיר של הקיסר באדה מריאם הראשון מאשתו הרביעית וויזרו רומנה וורק. הוכרז כקיסר ב-8 בנובמבר 1478 כאשר אחיו אסכנדר היה במערכה צבאית והוא היה היורש של אביו אך ויתר על כך. כאשר אחיו נפטר הוכרז כקיסר יריב לעמדה ציון השני על ידי זה סאלוס, יותר מאוחר הובס בקרב על ידי הקיסר וכאשר זה נפטר ירש אותו והוכרז כקיסר ב-1 בנובמבר 1494 תחת השם "אנבסה בצאר" ("אויב האריה").

כמו הקיסר אסכנדר שלפניו, הוא סמך על העצה של אמו הקיסרית הלני. חרף עזרתה, שנות שלטונו צויינו על ידי אי הסכמה פנימית.

נהואד התחיל בבניה של כנסייה באמהרה שקושטה עם עלי זהב, והייתה ידועה בשם מאקן סאלאסי. אך הוא מת לפני שגמרו לבנותה, והנקבר בתוך הכנסייה, בנו הקיסר לבנה דנגל סיים את בנייתה בשנת 1530. המסיונר פרנסישקו אלואראש הלך לראות את הכנסייה כאשר הסתיימה בנייתה אך הורחק ולא הורשה להיכנס. לאחר שהושלמה הכנסייה האימאם אחמד גראן הצליח לחדור למחוז אמהרה, וב-3 בנובמבר 1531 הבעיר האימאם באופן אישי את הכנסייה.

נהואד נהרג במשך המלחמה כנגד יפאט האסלאמית ב-13 ביולי 1507.

ניואיה מריאם, קיסר אתיופיה

ניואיה מריאם היה קיסר האימפריה האתיופית בשיא תקופת תור הזהב. בנו של הקיסר ניואיה קראסטוס, יירש את אביו כאשר נפטר ב-1372 תחת השם "וודאם אספר" והיה ידוע גם בכנוי "גרמה אספר".

במשך מלכותו, חאק אד-דין השני משושלת וולאשמה הצליחה להביא תחת שליטתה של יפאט הנמצאת על הגבול הדרום-מזרחי של אתיופיה ב-1376 פשיטות על האימפריה האתיופית. ההיסטוריה המלכותיות מציינת שהיה ידוע מעט על ניואיה מריאם, והוא נפטר ללא התעניינות. על פי המסורת מריאם הודח על ידי אחיו הצעיר דווית הראשון ב-1382 ומת באותה שנה, נקבר בכנסיית גאורגיוס הקדוש שבמנזר אטרסנה אגזאטנה מריאם שבסאינט.

סארוו ייאסוס, קיסר אתיופיה

סארוו ייאסוס (געז: "ሣርወ ኢየሱስ", עברית: "צבא ישו") היה קיסר האימפריה האתיופית בשיא תקופת תור הזהב. ייאסוס היה בנו בכורו של הקיסר תקלה מריאם, יירש את אביו במאי 1433 תחת שם ההכתרה "מיחרקה נן".

המסורת גורסת שמלך ארבעה חודשים ומת לאחר שהודח על ידי הצבא לטובת בנו. בנו זה נהרג על ידי דודו עמדה ייאסוס בספטמבר אותה השנה. ארנסט וואליס באדג' סבור שמת ממחלת הדבר.

סרצה דנגל, קיסר אתיופיה

סרצה דנגל (געז: ሠረጸ ድንግል, "ליבלוב הבתולה") היה קיסר אתיופיה, בנו של הקיסר מינאס מאשתו הקיסרית אדמס מוגסה, נולד באוגוסט 1549 בשם "יצחק" והוטבל בשם "סרצה דנגל". הוכתר כקיסר אתיופיה לאחר מות אביו ב-12 בפברואר 1563 בשם "מלאק סגד" ("לו המלכים (המוסלמים) סוגדים") בכנסיית מריאם שבטדבה שבאמהרה. סרצה מת בסאט ב-20 במרץ 1597.

עמדה ייאסוס, קיסר אתיופיה

עמדה ייאסוס (בגעז: ዓምደ ኢየሱስ; בעברית: "עמוד ישו") היה קיסר האימפריה האתיופית בשיא תקופת תור הזהב. ייאסוס היה בנו הצעיר של הקיסר תקלה מריאם, הוא ירש את אחיו סארוו ייאסוס לאחר שזה מת לאחר שהודח בהפיכה צבאית בראשות בנו. ייאסוס הרג את אחיינו המורד וירש את כתר הקיסרות תחת השם "בדלה נן" בספטמבר 1433.

החוקר הבריטי ארנסט וואליס באדג', כתב כי הקיסר עמדה ייאסוס, שלט כשמונה חודשים, ולא השאיר אחריו בעיות. ההיסטוריה לא מספקות מידע על הפעולות שלו, "והרציפות המהירה של הקיסרים בילבלה אפילו את אל-מקריזי".

עמדה ציון השני, קיסר אתיופיה

עמדה ציון השני (נולד ב-1488) היה קיסר האימפריה האתיופית לקראת סוף תקופת תור הזהב. הוא הוכתר כקיסר עם מות אביו, הקיסר אסכנדר, ב-7 במאי 1494.

לאחר ההתנקשות באסכנדר באביב 1494, בטרם הגיעו לגיל 22, נמנו שלושה טוענים לכתר: בנו הפעוט אנדריאס ושני אחיו של אסכנדר, הנסיכים נהואד ואנקו ישראל. הביטווודאד (רוזן) עמדה מיכאל, שליטה בפועל של אתיופיה בתקופת אסכנדר הצעיר, הכתיר את הפעוט אנדריאס לקיסר אתיופיה בשם המלכותי "עמדה ציון" ("עמוד ציון"). הילד שימש פיון בידיו של עמדה מיכאל, שהוסיף לשלוט באתיופיה בפועל. אולם כעבור שבעה חודשים, בנובמבר 1494, מת הקיסר הצעיר בפתאומיות. דודו נהואד תפס את מקומו בשלטון.

נהרג בקרב[דרוש מקור] על ידי וולדה סילוס ב-1 בנובמבר 1494 ונקבר בדברה וורק.

תקלה מריאם, קיסר אתיופיה

תקלה מריאם (בגעז: "ተክለ ማርያም", בעברית: "צמח מרים") היה קיסר האימפריה האתיופית בשיא תקופת תור הזהב. תקלה מריאם היה בנו השלישי של הקיסר ניואיה קראסטוס, מריאם יירש את אחיינו אנדראיאס לאחר שזה נפטר בפברואר 1431 תחת שם ההכתרה "חירזב נן".

מנואל דה אלמיידה מזכיר שהצאצאים של תקלה מריאם נלקחו מאמבה גישן על ידי הקיסר זרע יעקב "וגרשו לאדמות חמות היכן שיש הרבה מחלות". כאשר בנו של הקיסר, באדה מריאם, עלה לשלטון הוא ניסה לתקן את הפגיעה הזאת ולאפשר להם לחזור, אך שליחיו לגולים נטבחו. באדה מריאם ציווה לערוף את ראשי 80 מהם, אך מנואל דה אלמיידה כותב שהם עדיין היו תחת השגחה צמודה. מריאם נפטר במאי 1433

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.