השושלת השאוונית

השושלת השאוונית היא שושלת קיסרים ושליטים אמהרים ששלטו בשאווה (16821889) ויותר מאוחר באימפריה האתיופית מ-18891974 שושלת זו היא צאצאית של השושלת הסולומונית ומהווה ענף נפרד המכונה "הענף הצעיר" בניגוד לשושלת הגונדרית המכונה "הענף הבוגר".

השושלת השאוונית
The Imperial Crest of the House of Solomon
מדינה ממלכת שאווה והאימפריה האתיופית
בית האב השושלת הסולומונית
מייסד נאגסי קראסטוס
השליט האחרון היילה סלאסי
ראש הבית הנוכחי זרע יעקב אחמה סלאסי
שנת ייסוד 1682
התפזרות 1974
הדחה המהפכה האתיופית
אתניות אמהרים[1]

סקירה

מוצאה של השושלת הוא מהקיסר לבנה דנגל דרך בנו הנסיך יעקב אשר ברח לשאווה בזמן מלחמת אתיופיה-אדאל. נכדו של יעקב נאגסי קראסטוס הוא זה שייסד באופן רשמי את השושלת והכריז על עצמו כשליט שאווה ב-1682, בנו סבסטינוס ייצר תואר חדש שישמש את שליטי שאווה "מארידאזמץ'" יותר מאוחר נכדו סהלה סלאסי שינה את התואר ל"נגוס" (מלך) ולאחר מכן נכדו של זה, מנליק השני הוכתר לקיסר אתיופיה ב-1889 והשושלת מלכה לא רק על שאווה אלא על כל האימפריה האתיופית. אחריו אירע סכסוך עקוב מדם בעת שלטונו של ייאסו החמישי אשר היה הקיסר בפועל למרות שלא הומלך, ייאסו היה הקיסר האתיופי הראשון שהיה מוסלמי. ייאסו הודח ולאחריו הומלכה אישה ראשונה משושלת זו לקיסרית, זאודיתו. לאחר מות זאודיתו ירש אותה היילה סלאסי, סלאסי לא הצליח לשמור על השושלת בשלטון והודח במהפכה האתיופית ב-1974. למרות שהודחה השושלת המשיכה להתקיים בגולה והיורש העצר היה אספה וואסן אשר המליך את עצמו לקיסר בגולה ב-1989 ונפטר ב-1997 לאחריו בנו זרע סלאסי יירש אותו, זרע סלאסי כיום הוא יורש העצר והעומד בראש השושלת.

אישים

שליטי שאווה

# שם תחילת כהונה סיום כהונה הערות
1 נאגסי קראסטוס 1682 1703 החזיק בתואר האצולה "אבטו"
2 סבסטינוס 1703 1719 משלטונו החלו להיקרא שליטי שאווה בשם "מארידאזמץ'"
3 אבבואיה 6 במרץ 1719 23 בפברואר 1744
4 אמחה ייאסוס 23 בפברואר 1744 6 בפברואר 1775
5 אספה וואסן 6 בפברואר 1775 30 ביולי 1807
6 וואסן סגד 30 ביולי 1707 7 ביוני 1813 החזיק גם בתואר "ראס" (דוכס)
7 King Sahla Sellase colour
סהלה סלאסי
7 ביוני 1813 12 באוקטובר 1847 שינה את תואר שליטי שאווה ל"נגוס" (מלך)
8 היילה מאלכות 12 באוקטובר 1847 9 בנובמבר 1855
9 מנליק השני 9 בנובמבר 1855 3 בנובמבר 1889 בתחילה מלך שאווה ולאחר מכן קיסר אתיופיה

קיסרי אתיופיה

# תמונה שם תחילת כהונה סיום כהונה הערות
1 Menelik II מנליק השני 3 בנובמבר 1889 12 בדצמבר 1913
2 Yasu V ייאסו החמישי 12 בדצמבר 1913 27 בספטמבר 1916 לא הוכתר באופן רשמי
3 Ethiopia empress zauditu זאודיתו 27 בספטמבר 1916 2 באפריל 1930
4 Selassie היילה סלאסי 3 באפריל 1930 12 בספטמבר 1974 [2]
5 SelassiesSon אמחה סלאסי 12 בספטמבר 1974 17 בינואר 1997 מכאן ואילך השושלת אינה שולטת על אתיופיה
6 זרע יעקב אמחה סלאסי 17 בינואר 1997 מכהן

הערות שוליים

  1. ^ השושלת הייתה נוצרית והאמהרים היוו את הבסיס, עם זאת היו בה גם נישואים מעורבים/פוליטיים עם מתנצרים דוברי אמהרית, כמו: ליג' ייאסו, שאביו היה מבני האורומו, היילה סלאסי שאימו הייתה חצי גורגית וחצי אורומו.
  2. ^ בין 9 במאי 1936 - 5 במאי 1941 קיסר אתיופיה היה מלך איטליה ויטוריו אמנואלה השלישי וסלאסי היה בגלות.
אנדראיאס, קיסר אתיופיה

אנדראיאס (געז: "አንድሬያስ", גרסה אתיופית של השם "אנדרו") היה קיסר האימפריה האתיופית בשיא תקופת תור הזהב. אנדראיאס היה בנו הבכור של הקיסר יסחק הראשון. אנדראיאס ירש את אביו ב-29 באוגוסט 1430 תחת שם ההכתרה "אסכנדר". אנדראיאס נפטר בפברואר 1431 ונקבר בכנסיית מריאם שבטדבבה.

היילה סלאסי, קיסר אתיופיה

היילה סלאסי הראשון לפעמים היילה סלאסיה (געז: ኃይለ፡ ሥላሴ, "כוח השילוש"; להאזנה (מידע • עזרה); 23 ביולי 1892 - 27 באוגוסט 1975) היה קיסר אתיופיה האחרון.

נולד בשם טפרי מקונן, היה יורש העצר של אתיופיה בשנים 1916–1930 וקיסר אתיופיה בשנים 1930-1936

,1941-1974. סלאסי השתייך לענף השוואני של השושלת הסולומונית שמתחילה במאה ה-13, ומשם לפי המסורת דרך השושלת האקסומית אל מנליק הראשון הוא בנם של שלמה המלך ומלכת שבא. היילה סלאסי היה אישיות מכוננת באתיופיה בפרט ובאפריקה בכלל.

תנועת הראסטאפרי, אשר נוסדה בג'מייקה בשנות ה-30 ומונה כיום כ-600,000 מאמינים, רואה את היילה סלאסי כדמות משיחית, ואף כהתגלמותו של אלוהים, שתוביל את העמים האפריקאים והפזורה האפריקאית לתקופה של שלום, צדק ושגשוג. שם התנועה מורכב משמו הפרטי ותואר אצולה: ראס טפרי מקונן.

השושלת הגוג'אמית

השושלת הגוג'אמית היא שושלת שליטים ששלטו בגוג'אם (1752–1932) שושלת זו היא ענף של השושלת הסולומונית בקו נשי.

השושלת הגונדרית

השושלת הגונדרית היא שושלת קיסרים אמהרים ששלטו באימפריה האתיופית משנת 1606 עד שנת 1855 שושלת זו היא צאצאית של השושלת הסולומונית ומהווה ענף נפרד המכונה "הענף הבוגר" בניגוד לשושלת השאוונית המכונה "הענף הצעיר".

זאודיתו, קיסרית אתיופיה

זֶאוּדִיתוּ (בגעז: ዘውዲቱ, זוודיתו; נולדה ב-29 באפריל 1876 בשם "אסכלה מריאם", נפטרה ב-2 באפריל 1930) הייתה בתו הצעירה של הקיסר מנליק השני מאשתו וויזרו אבאטצ'או באין.

הוכרזה כקיסרית אתיופיה לאחר הדחת אחיינה ייאסו החמישי ב-27 בספטמבר 1916 בארמון גאבי הגדול באדיס אבבה

הוכתרה באופן רשמי לקיסרית ב-11 בפברואר 1917 בקתדרלת גאורגיוס הקדוש. תוארה המלא היה: האריה המנצח משבט יהודה בחירת האל מלכת המלכים של אתיופיה (מוע אנבסה זה-אם נגדה יהודה סיימתה אגזיבחר נגסתה נגסת זה-אתיופיה)

זאודיתו נישאה מספר פעמים, בעלה הראשון היה בנו של הקיסר יוהנס הראס אראיה סלאסי (נפטר ב-1888),

השני הדאג'זמץ וואגשום גוונגול (1904) השלישי הדאג'זמץ וובה אטנף סגד (1913), הרביעי והאחרון ראס גוגסה וולה (1930).

בשנות ה-20 של המאה ה-20 הביעה זאודיתו את רצונה לעבור להתגורר בירושלים ואף בנתה בית שהיה אמור לשמש אותה בבואה. התוכנית לא יצאה אל הפועל והבית הפך לבניין הקונסוליה האתיופית ולבית דירות להשכרה.זאודיתו נפטרה לאחר ששמעה שבעלה מת בארמון מנליק ב-2 באפריל 1930 ונקברה בכנסיית המנזר ביתא לא מריאם.

ייאסו החמישי

ייאסו החמישי (בגעז: ኢያሱ) ידוע גם בשם ליג' ייאסו (4 בפברואר 1895 או 1896 - 25 בנובמבר 1935) נכדו ויורשו של מנליק, וקיסרה הלא מוכתר של אתיופיה בשנים 1913-1916 . שם הטבלתו היה קיפלה יעקב.

בשנת 1907 מנליק נתקף בשיתוק וחדל לתפקד כשליט בפועל של המדינה. בשארית כוחותיו הוא הכריז על איאסו, נכדו, כיורשו.

מעט לפני החלטתו של סבו מנליק ייאסו התחתן עם רומן-וורק מנגשה, נכדתו של הקיסר יוהנס ואחייניתה של הקיסרית טאיטו (אשת מנליק) אולם הנישואין לא צלחו ולאחר מספר שנים הוא נשא את סבלה-וונגל חיילו, נכדתו של מלך גוג'אם לשעבר הנגוס תקלה היימנות.

ייאסו עמד בפני דילמה, להיות המייצג של הממסד שבנה מנליק, כמייצג של האליטה בממסד הקיים או לבנות מערכת פוליטית חדשה משל עצמו עם מינויים משלו ולהיות שליט אבסולוטי. יש כל הזמן מאבק בין הריכוזיות לבין המגוון. ייאסו נמנע מלהכתיר את עצמו, אך בהעניקו לאביו הראס מיכאל את התואר נגוס ("מלך") ב-1914, הכריז להלכה על היותו קיסר.ייאסו ניסה לבנות בעצמו ממסד פוליטי ורשת נאמנויות אישיות שתבטיח לו כוח – הוא סירב לשמוע להנחיות מועצת השרים שמונתה לו, עזב את אדיס אבבה וניסה לארגן מהפכה פוליטית בקרן אפריקה. ייאסו ניסה להחליף את נאמני סבו בקואליציה המורכבת מבני שבטים אחרים. מכיוון שמערכת הנאמנויות של מנליק הייתה של שוואה, המרכז, הוא פנה לפריפריות. הוא ניסה לבנות מחדש את מערך הכוחות ולהשתית אות על נאמנויות חדשות (קצת מתיגראי בצפון, אך בעיקר מאזורי הדרום).

תוך כדי בניית הקואליציה הפריפריאלית הזו, ייאסו נזכר שהוא בן של מוסלמי. אביו, ראס מיכאל, היה האימאם מחמד עלי לפני שהתנצר. ייאסו היה בקשר עם הקונסול העות'מאני ודרכו עם ממשלת "הטורקים הצעירים" באיסטנבול. משפרצה מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914, הימר על ניצחון העות'מאנים כבעלי בריתם של הגרמנים האוסטרים וההונגרים וקיבל מהם הבטחה כי לאחר ניצחונם יהיה שליטה של כל קרן אפריקה.

הוא גם שיתף פעולה עם המולא הסומלי מוחמד עבדאללה חסן, העביר את מטהו להרר, בירת האסלאם בקרן אפריקה, ואף התאסלם בטקס פומבי באוגוסט 1916, כדי לחזק את קשריו עם האורומו הסומלים העפר והעות'מאנים.

ניסיונו של אייאסו להשיג כח של ממש על ידי בניית מימסד פוליטי חדש נכשל. האליטה השואנית הייתה חזקה ואילו השכנים האירופאים הבריטים האיטלקים והצרפתים - חששו מכוונותיו להתחבר עם האסלאם ועם האימפריה העות'מאנית. בספטמבר 1916 הדיח האבון בתמיכת הקבוצה השואנית את אייאסו בתואנה כי בגד בדת ובמדינה. במקומו הוכתרה תחתיו הקיסרית זאודיטו, בתו של מנליק.

בראש מארגני המהפך עמד בן גילו של איאסו, טפרי מקונן (הידוע יותר בשם ההכתרתו היילה סלאסי), שאביו ראס מקונן היה בן דודתו של מנליק ומחשובי עוזריו). עם הכתרת זאודיתו הוא קיבל את התואר ראס ואת תפקיד יורש העצר וממלא מקום בפועל של הקיסרית. חודש לאחר מכן הובס צבאם המשותף של איאסו ושל אביו הנגוס מיכאל בקרב סגאלה, וייאסו הסתתר 4 שנים עד שנתפס.

את שארית חייו בילה בבתי-כלא ובבריחות מהם עד שמת ב-1935.

יעקב, קיסר אתיופיה

יעקב (געז: ያዕቆብ ) היה קיסר אתיופיה, בנו של הקיסר סרצה דנגל מאשתו הקיסרית היהודייה הראגו אמלק, נולד כנראה ב-1590. בזמן שלטון אביו כיהן כמושל אנריה. הוכרז כקיסר אתיופיה ב-22 בספטמבר 1597 כאשר אביו נפטר, הוכתר בשם "מלאק סגד הצעיר" ("לו סוגדים המלכים המוסלמיים"). יעקב שלט תחת מועצת שליטים שבראשה עמד ראס ביטווודאד אנטנאטווס שליט באגמדיר. הודח על יד בן דודו זה דנגל ב-3 בספטמבר 1603, הוחזר לשלטון על ידי ראס זה סלאסי ב-13 באוקטובר 1604. הודח ונהרג בקרב צאצהובר בעמק זאת דברה שבגוג'אם על ידי בן דודו סוסניוס ב-10 במרץ 1607.

יקונו אמלק, קיסר אתיופיה

יקונו אמלק היה קיסר אתיופיה הראשון מקרב השושלת הסולומונית. אמלק שנולד בארבגאנו שבטרה הנמצאת בשאווה היה בנו של טאספה ייאסוס מלך שאווה. אמלק אומץ וחונך על ידי אזזאז כאלה. אמלק הוכתר כקיסר אתיופיה ב-10 באוגוסט 1270 בעיר דברה ברהן תחת שם אביו "טאספה יאסוס".

מנליק השני, קיסר אתיופיה

מניליק השני, נולד בשם סהלה מריים (ዳግማዊ ምኒልክ, ‏17 באוגוסט 1844 - 12 בדצמבר 1913), נגוס נגסטת (מלך המלכים, קיסר) אתיופיה בשנים 1889–1913. בנו של מלך שאווה היילה מלאכות הכפיל את שטחה של אתיופיה במסעי הכיבוש שלו בדרום, עלה לכס הקיסרות לאחר מותו של יוהנס הרביעי, הביס את האיטלקים במלחמה האיטלקית-אתיופית הראשונה ובכך הבטיח את עצמאות ארצו מפני הקולוניאליזם האירופי, ביצר את השלטון המרכזי על חשבון שליטי המחוזות, הקים וביסס את אדיס אבבה כבירת אתיופיה, התחיל לסלול את מסילת הברזל אדיס-אבבה ג'יבוטי, נחשב אחד הקיסרים הגדולים בהיסטוריה האתיופית.

מקונן וולדה

רַאס מֶקוֹנֵן ווֹלְדֵה מִכַּאֶל גוּדֶסָה (8 במאי 1852 - 21 במרץ 1906) הידוע גם כ״אבא קאגנוו״ היה מצביא ומושל חבל הררג שבאתיופיה, ואביו של טפרי מקונן (ידוע יותר בשם היילה סלאסי). אביו היה הפיטאוורארי וולדה-מיכאל גודסה. מקונן השתייך לשושלת הסולומונית דרך אימו טגנוורק שהייתה בתו של המלך השוואני סהלה סלאסי, ובכך היה בן דודתו של הקיסר מניליק השני.

נולד בדרפו מריאם שליד העיר אנקובר, בגיל 14 אביו לקחו לחצר מנליק השני שבזמנו היה מלך שוואה וביניהם נוצר קשר הדוק. מקונן התחתן עם יאשימבט עלי שהייתה חצי אורומו וחצי גורגית ויותר מאוחר לאחר מותה התחתן עם אחייניתה של הקיסרית טאיטו. בזמן הכיבושים הגדולים של הקיסר מנליק השני ראס מקונן פיקד על הכוחות שנכנסו לאזור הררג ואוגדן ולאחר כיבושם הוא מונה על ידי הקיסר לראס הרר (דוכס הרר), יותר מאוחר ראס מקונן היה ראש הפיקוד המערבי בהתרחבות ותפקידו היה להרחיב את גבולות האימפריה האתיופית מערב לכיוון הנילוס הלבן בכיבושיו הצליח לספח את כל אזור בנישנגול-גומאז דהיום וכוחתיו הגיעו עד הנילוס הלבן בסודאן וזאת בתקופת המירוץ לאפריקה. תפקידים אחרים שמילא בין היתר הם המצביא הראשי של מנליק במלחמת איטליה-אתיופיה הראשונה כולל הקרב המכריע באדווה, דיפלומט ודה פאקטו שר החוץ. מושל מחוז תיגראי (1903–1906) לאחר שמושל המחוז ראס מנגשה זה הנהיג מרד.

כמושל הררג הוא קיבל את המשורר הצרפתי ארתור רמבו ופרס עליו את חסותו ושניהם נהפכו חברים טובים.

בשנת 1902 ראס מקונן נכח בהמלכתו של מלך בריטניה אדוארד השביעי ולאחר מכן ערך סיבוב ביקורים בגרמניה, צרפת והאימפריה העות'מאנית ובעקבותיהם קיבל מספר תארים שביניהם אות לגיון הכבוד הצרפתי.

מנישואיו הקודמים לראס מקונן נולד בן בשם יאלמה מקונן שהיה בעל תואר דאג'זמץ שיירש אותו בתור מושל הררג ב-1906 שאותו יירש מאוחר יותר בנו האחר של ראס מקונן ראס טפרי (היילה סלאסי).

ראס מקונן נחשב ליורש אפשרי של מנליק, אך נפטר ממחלת הטיפוס ב-1906 לאחר שערך מסע בין הרר לאדיס אבבה.

בנו, טפרי מקונן, ירש חלק מנכסיו וכישוריו ונעשה לימים הקיסר היילה סלאסי.

נאגסי קראסטוס

נאגסי קראסטוס ("נגאסי השני") היה הנסיך ששלט בשוואה, היה אציל אמהרי חשוב באתיופיה ונחשב למייסדו של הענף השוואני של השושלת הסולומונית.

למרות שבאופן רשמי אביו לסאבה קאל (אדון אגאנצ'ה, מאנז) היה נינו של הנסיך יעקב שהיה בנו של הקיסר לבנה דנגל בקו זכרי ועקב כך השתייך לשושלת הסולומונית (גרסה זו, סיפר סרטה וולד, שהיה חבר מועצה של סהלה סלאסי. מנגד יש הטוענים שזה בעצם זיוף יוחסין מאוחר של יורשיו, על מנת לקבל הכשר לטענתם לתואר קיסר אתיופיה מאתיים שנה מאוחר יותר תחת מנליק).

גרסאות אחרות שנאספו בידי מרדכי אביר הם: שאמו, סנביט, הייתה אישה שהשתייכה לשושלת הסולומונית ואביו היה בעל קרקעות עשיר ממאנז. לפי גרסה אחרת הייתה אמו סנביט בתו של ראס פאריס, "אשר יחד עם תומכים אחרים רבים של הקיסר סוסוניוס נמלטו לתוך מאנז."לאחר שנילחם נגד הוואלו והיג'ו (תתי שבט של האורומו) מצפון למאנז, הוא הכניע את האורומו שבמחוז יפאט, אשר שימשה מאוחר יותר כמרכז האצילות השאוונית לאחר מאנז. כיבושים נוספים שלו כללו את המחוזות של דיבדבו, מנגיסט, מקפוד, דוקאקיט, אסונדאבה. ממחוזות אלו בסוף המאה ה-17 הוא הצליח להקים אוטונומיה בשוואה. ריצ'רד פאנקהארסט זוקף לזכות נאגאסי קראסטוס את החלפת הבירה של שוואה מטגולאט לדברה ברהן.בתחילת המאה ה -18 הלך נגאסי לגונדר כדי לחלוק כבוד לקיסר אתיופיה ייאסו הראשון, ונפטר שם ממחלת האבעבועות השחורות. הוא לא הצליח לקבל את התואר מארידאזמץ', אשר אומץ מאוחר יותר באופן חד צדדי על ידי בנו ויורשו סבסטיאנוס. מותו גרר תקופה של אי סדר בתחום שוואה, והשטחים שכבש חזרו לשליטיהם המקוריים.

ניואיה מריאם, קיסר אתיופיה

ניואיה מריאם היה קיסר האימפריה האתיופית בשיא תקופת תור הזהב. בנו של הקיסר ניואיה קראסטוס, יירש את אביו כאשר נפטר ב-1372 תחת השם "וודאם אספר" והיה ידוע גם בכנוי "גרמה אספר".

במשך מלכותו, חאק אד-דין השני משושלת וולאשמה הצליחה להביא תחת שליטתה של יפאט הנמצאת על הגבול הדרום-מזרחי של אתיופיה ב-1376 פשיטות על האימפריה האתיופית. ההיסטוריה המלכותיות מציינת שהיה ידוע מעט על ניואיה מריאם, והוא נפטר ללא התעניינות. על פי המסורת מריאם הודח על ידי אחיו הצעיר דווית הראשון ב-1382 ומת באותה שנה, נקבר בכנסיית גאורגיוס הקדוש שבמנזר אטרסנה אגזאטנה מריאם שבסאינט.

סארוו ייאסוס, קיסר אתיופיה

סארוו ייאסוס (געז: "ሣርወ ኢየሱስ", עברית: "צבא ישו") היה קיסר האימפריה האתיופית בשיא תקופת תור הזהב. ייאסוס היה בנו בכורו של הקיסר תקלה מריאם, יירש את אביו במאי 1433 תחת שם ההכתרה "מיחרקה נן".

המסורת גורסת שמלך ארבעה חודשים ומת לאחר שהודח על ידי הצבא לטובת בנו. בנו זה נהרג על ידי דודו עמדה ייאסוס בספטמבר אותה השנה. ארנסט וואליס באדג' סבור שמת ממחלת הדבר.

סהלה סלאסי

סָהַלֶה סְלָאסֶי (1795 - 22 באוקטובר 1847) היה מרדאזמאץ' (ומאוחר יותר נגוס-מלך) שוואה (1813-1847) אציל חשוב באתיופיה. היה בנו הצעיר של ווסן סגד.

סרצה דנגל, קיסר אתיופיה

סרצה דנגל (געז: ሠረጸ ድንግል, "ליבלוב הבתולה") היה קיסר אתיופיה, בנו של הקיסר מינאס מאשתו הקיסרית אדמס מוגסה, נולד באוגוסט 1549 בשם "יצחק" והוטבל בשם "סרצה דנגל". הוכתר כקיסר אתיופיה לאחר מות אביו ב-12 בפברואר 1563 בשם "מלאק סגד" ("לו המלכים (המוסלמים) סוגדים") בכנסיית מריאם שבטדבה שבאמהרה. סרצה מת בסאט ב-20 במרץ 1597.

עמדה ייאסוס, קיסר אתיופיה

עמדה ייאסוס (בגעז: ዓምደ ኢየሱስ; בעברית: "עמוד ישו") היה קיסר האימפריה האתיופית בשיא תקופת תור הזהב. ייאסוס היה בנו הצעיר של הקיסר תקלה מריאם, הוא ירש את אחיו סארוו ייאסוס לאחר שזה מת לאחר שהודח בהפיכה צבאית בראשות בנו. ייאסוס הרג את אחיינו המורד וירש את כתר הקיסרות תחת השם "בדלה נן" בספטמבר 1433.

החוקר הבריטי ארנסט וואליס באדג', כתב כי הקיסר עמדה ייאסוס, שלט כשמונה חודשים, ולא השאיר אחריו בעיות. ההיסטוריה לא מספקות מידע על הפעולות שלו, "והרציפות המהירה של הקיסרים בילבלה אפילו את אל-מקריזי".

עמדה ציון השני, קיסר אתיופיה

עמדה ציון השני (נולד ב-1488) היה קיסר האימפריה האתיופית לקראת סוף תקופת תור הזהב. הוא הוכתר כקיסר עם מות אביו, הקיסר אסכנדר, ב-7 במאי 1494.

לאחר ההתנקשות באסכנדר באביב 1494, בטרם הגיעו לגיל 22, נמנו שלושה טוענים לכתר: בנו הפעוט אנדריאס ושני אחיו של אסכנדר, הנסיכים נהואד ואנקו ישראל. הביטווודאד (רוזן) עמדה מיכאל, שליטה בפועל של אתיופיה בתקופת אסכנדר הצעיר, הכתיר את הפעוט אנדריאס לקיסר אתיופיה בשם המלכותי "עמדה ציון" ("עמוד ציון"). הילד שימש פיון בידיו של עמדה מיכאל, שהוסיף לשלוט באתיופיה בפועל. אולם כעבור שבעה חודשים, בנובמבר 1494, מת הקיסר הצעיר בפתאומיות. דודו נהואד תפס את מקומו בשלטון.

נהרג בקרב[דרוש מקור] על ידי וולדה סילוס ב-1 בנובמבר 1494 ונקבר בדברה וורק.

תקלה מריאם, קיסר אתיופיה

תקלה מריאם (בגעז: "ተክለ ማርያም", בעברית: "צמח מרים") היה קיסר האימפריה האתיופית בשיא תקופת תור הזהב. תקלה מריאם היה בנו השלישי של הקיסר ניואיה קראסטוס, מריאם יירש את אחיינו אנדראיאס לאחר שזה נפטר בפברואר 1431 תחת שם ההכתרה "חירזב נן".

מנואל דה אלמיידה מזכיר שהצאצאים של תקלה מריאם נלקחו מאמבה גישן על ידי הקיסר זרע יעקב "וגרשו לאדמות חמות היכן שיש הרבה מחלות". כאשר בנו של הקיסר, באדה מריאם, עלה לשלטון הוא ניסה לתקן את הפגיעה הזאת ולאפשר להם לחזור, אך שליחיו לגולים נטבחו. באדה מריאם ציווה לערוף את ראשי 80 מהם, אך מנואל דה אלמיידה כותב שהם עדיין היו תחת השגחה צמודה. מריאם נפטר במאי 1433

השושלת השאוונית
ממלכת שאווה
בית אב השושלת הסולומונית Ethiopian Pennants
שליטים נאגסי קראסטוס • סבסטינוס • קאדמי קאל • אמחה ייאסוס • אספה וואסן • וואסן סגד • סהלה סלאסי • היילה מאלכות • מנליק השניייאסו החמישיזאודיתוהיילה סלאסי • אמחה סלאסי • זרע יעקב אמחה סלאסי
ממלכות האימפריה האתיופית

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.