השושלת הקרולינגית

השושלת הקרולינגית (ידועה גם בשם "הקרלובינגים" או "הקרלינגים") הייתה משפחת מלוכה פרנקית שמוצאה בשבטי פפין וארנולף. השם "קרולינגים" בא מהשם של קרל מרטל. המשפחה גיבשה את כוחה בסוף המאה ה-7 והפכה למחזיקת התפקיד מאיור דומוס, התפקיד החשוב ביותר בחצר המלך שתחת הנהגת המשפחה הפך מתפקיד ממונה לתפקיד העובר בירושה לבני המשפחה, ובכך לשליטים למעשה של הפרנקים. בשנת 751 השושלת המרובינגית, ששלטה עד אז בפרנקים מתוקף זכות, נושלה מזכות זו עם הסכמת האפיפיור והאצולה, ופפין הגוץ, המלך הראשון מהשושלת הקרולינגית, הוכתר למלך הפרנקים.

היסטוריוגרפיה מסורתית ראתה בתפיסת המלוכה הזו של הקרולינגים תוצר של צבירת כוח ארוכה שהודגשה עם הניסיון הנמהר לתפוס את הכתר דרך כילדברט המאומץ. אולם כיום תפיסה זו מקובלת פחות, וההכתרה בשנת 751 נתפסת כתוצר שאיפותיו של אדם אחד, פפין עצמו, ושל הכנסייה, שתמיד חיפשה אחר מגינים חילוניים חזקים ואחר חיזוק השפעתה בעולם החילוני.

השליט הקרולינגי החשוב ביותר היה קרל הגדול, שהוכתר בשנת 800 כקיסר הרומאים על ידי האפיפיור. באופן מסורתי הצעד נראה על ידי היסטוריונים כניסיון להחיות מחדש את האימפריה הרומית המערבית, אולם לאחרונה יש המפקפקים בכך ומצביעים על העובדה שהכתרתו של קרל לא שינתה דבר מהותי בסדרי ממלכתו והתארים הקיסריים שניתנו לו היו לשם הגדלת כבודו ויוקרתו והוקרת תודה מצד האפיפיור לאו השלישי על שהחזיר אותו לכס האפיפיורות. בהיסטוריוגרפיה מתייחסים לאימפריה שלו כאימפריה הקרולינגית. המנהג הפרנקי (והמרובינגי) המסורתי של חלוקת הירושה בין היורשים נשאר גם בימי הקיסרים הקרולינגים, אולם הרעיון של אי-התחלקות האימפריה גם הוא היה מקובל. המסורת של הקרולינגים הייתה להפוך את בניהם למשנים למלך באזורי האימפריה השונים, אותם הם ירשו עם מות אביהם. לאחר מותו של לואי החסיד, בנו של קרל הגדול, בניו נאבקו על הירושה במלחמת אזרחים שנמשכה שלוש שנים והסתיימה בהסכם ורדן, שחילק את האימפריה לשלוש ממלכות קטנות יותר ובאותו זמן העניק סטטוס אימפריאלי ללותאר הראשון.

הקרולינגים היו שונים מהמרובינגים בכך שהם אסרו על העברה בירושה לילדים בלתי חוקיים, במטרה למנוע מריבות בין היורשים ולהבטיח גבול לחלוקת הממלכה. אולם בסוף המאה ה-9 המחסור ביורשים חוקיים מבין הקרולינגים הצריך את עלייתו לשלטון של ארנולף מקרינתיה, ילד בלתי חוקי של מלך קרולינגי.

הקרולינגים נושלו מרוב ממלכותיהם עד שנת 888. הם המשיכו לשלוט בפרנקיה המזרחית עד שנת 911 ובפרנקיה המערבית לסירוגין עד 987. ענפים זוטרים של השושלת המשיכו לשלוט בורמנדואה ולורן התחתונה אך לא ניסו להחזיר לעצמם את הממלכות והנסיכויות האחרות.

השושלת הקרולינגית

שבט פפין
  • פפין הזקן (580-640)
  • גרימו הזקן (616-656)
  • כילדבר המאומץ (מת ב-662)
שבט ארנולף
  • ארנולף ממץ (582-640)
  • כלודולף ממץ (מת ב-696 או 697)
  • אנסגיסל (מת לפני 679)
  • פפין האמצעי (635-714)
  • גרימו השני (מת ב-714)
  • דרוגו משמפן (670-708)
  • תאודואלד (מת ב-714)
השושלת הקרולינגית
לאחר הסכם ורדן (843)
צרפת
ערך זה הוא חלק מסדרת
היסטוריה של צרפת

גאליה

גאלים

גאליה נארבוננסיס

גאליה אקוויטניה

מלחמת גאליה

גאליה בלגיקה

פרנקים

האימפריה הפרנקית

השושלת המרובינגית

השושלת הקרולינגית

פרנקיה המערבית

ממלכת צרפת

צרפת בעת החדשה

המהפכה הצרפתית

הרפובליקה הראשונה

הקיסרות הראשונה

הרסטורציה של ממלכת צרפת

המונרכיה של יולי

הרפובליקה השנייה

הקיסרות השנייה

הרפובליקה השלישית

צרפת של וישי

צרפת החופשית

הממשלה הזמנית

הרפובליקה הרביעית

הרפובליקה החמישית

צרפת

קישורים חיצוניים

השושלת המרובינגית

השושלת המרובינגית היא שושלת פרנקית סאלית, ששלטה בפרנקים באזור גאליה העתיקה מאמצע המאה ה-5 עד אמצע המאה ה-8. תקופת שלטונה של השושלת אופיינה במלחמות פנימיות רבות בין ענפיה השונים. במאה האחרונה לשלטונם החלו בני השושלת המרובינגית לאבד את עוצמתם הממשית, שעברה בהדרגה לשרי הבית (שנקראו "מאיורדומוס"), בני השושלת הקרולינגית. הללו לקחו על עצמם את כל סמכויות המלך, שתפקידו הפך לטקסי בלבד וריק מתוכן, והשתלטו על הכס הפרנקי באופן סופי ב-751, עם הדחתו של המלך כילדריק השלישי בידי פפין הגוץ.

השושלת נקראה לעיתים בזמנה "המלכים ארוכי השיער" (בלטינית reges criniti) בשל מנהגם לגדל את שערם, בניגוד לרומאים שהעדיפו תספורת קצרה.

חוזה ורדן

חוזה ורדן של שנת 843 הוא הסכם במסגרתו שלושת בניו של לואי החסיד, נכדיו של קרל הגדול, חילקו ביניהם את האימפריה הקרולינגית.

ההסכם, שנחתם בוורדן אשר בצפון-מזרח צרפת, הביא לסיומה של מלחמת האזרחים הקרולינגית בת שלוש השנים.

לואי החסיד

לואי החסיד (בצרפתית: Louis le Pieux או Louis le Débonnaire;‏ 16 באפריל 778 - 20 ביוני 840). היה מלכם של הפרנקים ובנו של קרל הגדול. מלך בשנים: 814–840

לואי הרביעי, מלך צרפת

לואי הרביעי, מלך צרפת, היודע גם כלואי שמעבר לים (אוטרמר) (בצרפתית: Louis IV d'Outremer ‏; ספטמבר 920 או 921 – 10 בספטמבר 954), היה בן לשושלת הקארולינגים, ומלכה של פרנקיה המערבית מ-936 עד מותו.

לואי השלישי, מלך צרפת

לואי השלישי (צרפתית: Louis III; ‏ 863 - 5 באוגוסט 882, סן דני) מלך פרנקיה המערבית בין השנים 879-882. בנם של לואי השני ואנסגרד מבורגונדיה.

לואי השני, מלך צרפת

לואי השני "המגמגם" (בצרפתית: Louis II le Bègue; ‏1 בנובמבר 846 - 10 באפריל 879) היה מלך צרפת בשנים 877–879 ומלך אקיטן בין 867–879.

לודוויג הגרמני

לודוויג (או לואי) הגרמני (הידוע גם כלואי ה-II, נולד בשנת 806 ונפטר ב-28 באוגוסט 876) היה בנו השלישי של לואי החסיד, קיסר האימפריה הרומית ואשתו הראשונה, ושימש כמלך בוואריה משנת 817 בעקבות חלוקת האימפריה על ידי אביו, וכמלך פרנקיה המזרחית (כיום שטח גרמניה) בעקבות חוזה ורדן בשנת 843 עד למותו.

מאיורדומוס

המאיורדומוס (מלטינית: maior domus; מאיור - מנהל; דומוס - הבית), כלומר השר אשר על הבית או מנהל הבית היה תואר ותפקיד בחצרות המלוכה בימי הביניים המוקדמים, שהיה בשימוש בעיקר באימפריה הפרנקית במאה ה-7 וה-8.

במהלך המאה ה-7 הפך תפקיד זה לתפקיד החשוב ביותר בממלכה המרובינגית באוסטרזיה, ולמלכים הייתה למעשה רק סמכות סמלית. המאיורדומוס הוא תפקיד המפתח שאיפשר את החלפת השושלת המרובינגית בשושלת הקרולינגית ובכך איפשר את עלייתו של פפין הגוץ ואחריו של בנו קרל הגדול.

בתחילה היה התפקיד סוג של ראש מטה הארמון ועם הזמן צבר עוד ועוד סמכויות עד שגבר כוחו מזה של המלך, אחת הסיבות העיקריות לכך היא שעל מנת להגיע למלך היה צריך לעבור דרך המאיורדומוס. התפקיד עבר בירושה בין משפחות אצולה מסוימות. באוסטרזיה, פפין הראשון מהמשפחה הקרולינגית השתלט על התפקיד והעבירו לבנו במטרה להמליכו במקום המלך, פפין גם שינה את שמו של הילד לשם מרובינגי "כילדברט" ואילץ את המלך להמליכו למלך, את יורש העצר האמיתי שלחו למנזר באירלנד. המהלך לא צלח ומשפחות האצולה האחרות הוציאו להורג את פפין ובנו.

כעבור כמה שנים פפין מהרסטל מהמשפחה הקרולינגית הצליח להשתלט על משרת המאיורדומוס, בנו של אותו מאיורדומוס הוא קרל מרטל, שהוא גם סבו של קרל הגדול. בנו של קרל מרטל, פפין השלישי (פפין הגוץ) היה למלך הקרולינגי הראשון ומייסד השושלת הקרולינגית.

מלכי צרפת

מלכים שלטו בצרפת מאז ימי הביניים עד שנת 1870 (על אף שנפוליאון בונפרטה ונפוליאון השלישי שלטו כקיסרים ולא כמלכים). ישנה אי הסכמה בין היסטוריונים לגבי הקמתה של ממלכת צרפת, אך התאריך המוקדם ביותר המקובל הוא ייסוד הממלכה הפרנקית בשטחי גאליה הרומאית על ידי המלך כלוביס הראשון בשנת 486. מלכי האימפריה הפרנקית הודחו במאה ה-8, ובשנת 843 חוזה ורדן סימן את ייסודה של ממלכת פרנקיה המערבית, ממנה תתפתח ישירות ממלכת צרפת המודרנית. התואר "מלך הפרנקים" (בלטינית Rex Francorum) נשאר בשימוש עד לתקופת שלטונו של פיליפ הרביעי, בשנים 1340-1360 ו-1369-1801 מלכי אנגליה טענו לכתר הצרפתי והכריזו על עצמם כמלכי צרפת. תביעות אלו קיבלו תוקף לזמן קצר כאשר בשנת 1420, במהלך מלחמת מאה השנים, המלך שארל השישי הכיר בחתנו הנרי החמישי, מלך אנגליה כיורשו. עד שנת 1453 האנגלים גורשו כמעט לגמרי מצרפת, אך המלכים האנגליים המשיכו לטעון לתואר "מלך צרפת" עד לייסודה של הממלכה המאוחדת בשנת 1801.

מלכים וקיסרים גרמניים

רשימת מלכים וקיסרים גרמניים זו מפרטת את שושלות המלכים והקיסרים ששלטו על השטחים הגרמניים במרכז אירופה בתקופה המתחילה בחלוקת האימפריה הפרנקית כחלק מחוזה ורדן של 843 ועד לקריסת הקיסרות הגרמנית בשנת 1918. היא כוללת גם את ראשי הקונפדרציות הגרמניות השונות לאחר קריסת האימפריה הרומית הקדושה ב-1806, כולל הקונפדרציה הצפון-גרמנית.

חוזה ורדן הוא הסכם במסגרתו שלושת בניו של לואי החסיד, נכדיו של קרל הגדול, חילקו ביניהם את האימפריה הקארולינגית ורק אחריו ניתן לדבר על ישות גרמנית.

פייף

פְיֶיף (מצרפתית, fief או feud) הוא מונח מן התקופה הפיאודלית המציין אדמות, רכוש או נכסים מניבי הכנסות שהוענקו לאביר וסאל על ידי אדון, כתגמול על שירות צבאי כלשהו. נוהג מתן הפייף התפתח בתקופת השושלת הקרולינגית והיה מן הגורמים שתרמו להתפתחותה של אריסטוקרטיה אירופית.

פפין הגוץ

פפין השלישי או הצעיר (לטינית: Pippinus Iunior‏; 714 – 24 בספטמבר 768), הידוע גם כפפין הגוץ, היה מאיור דומוס ולאחר מכן שליט הפרנקים משנת 751 עד למותו בשנת 768. המלך הראשון לשושלת הקרולינגית. בנו הצעיר של קרל "הפטיש" (מרטל), ואביו של קרל הגדול. הוא היה השלישי שנשא את השם 'פפין' בביתו, אחרי פפין הזקן ופפין האמצעי, ונודע בשל כך כ'צעיר'. הכינוי 'הגוץ' החל להופיע עבורו ברשומות במאה ה-12.

קרל הגדול

קרל הגדול (בלטינית: Carolus Magnus, בצרפתית מודרנית: Charlemagne, מבוטא "שארלמאן"; ‏2 באפריל 742/7 - 28 בינואר 814) היה מגדולי שליטי אירופה בימי הביניים. קרל היה בנם של ברטארדה מלאן ופפין הגוץ וחלק מהשושלת הקרולינגית. היה מלך הפרנקים בשנים 814-768, מלך לומברדיה בשנים 814-774. הוכתר לקיסר הרומאים (Imperator Augustus Romanorum) ברומא ב-25 בדצמבר 800 על ידי האפיפיור לאו השלישי, ועקב כך נחשב בדיעבד לקיסר הראשון של האימפריה הרומית הקדושה, כשהוא מחזיק כתואר "מלך הפרנקים" והתואר "הקיסר אוגוסטוס" במקביל אם כי אימפריה זו הוקמה זמן רב אחרי מותו. בעקבות כיבושיו הוא שלט על ממלכה שהשתרעה על רוב מערב אירופה.

קרל השמן

קרל השלישי "השמן" (בצרפתית: Charles III le Gros; ‏13 ביוני 839 - 13 בינואר 888), מלך פרנקיה המזרחית, מלך איטליה וקיסר האימפריה הרומית, מלך על פרנקיה המערבית מ-884 עד 887.

קרל מרטל

קרל מרטל (לטינית: Carolus Martellus, "קרל הפטיש" וליתר דיוק "קרל המקבי"; צרפתית: Charles Martel; גרמנית: Karl Martell; נולד בשנת 688 לערך - מת ב-22 באוקטובר 741), היה מנהיג פוליטי וצבאי פרנקי ששימש כמאיורדומוס למלכים המרובינגים ושלט דה-פקטו בתקופת אינטררגנום שבין 737 למותו ב-741, תוך שימוש בתואר "דוכס" ו"נסיך הפרנקים".

קרל מרטל ידוע בין היתר בשל ניצחונו בקרב טור (732), קרב שבו חיל הרגלים החזק, אותו הקים, הביס ליד פואטיה צבא מוסלמי שפלש מספרד צפונה. מרטל נחשב לאחת הדמויות המשפיעות ביותר בהיסטוריה של ראשית ימי הביניים. במהלך הקריירה הצבאית שלו הוא נוצח רק בקרב אחד - קרב קלן (716) - והוא נחשב לאחת הדמויות שהשפיעו על דמותם של הפיאודליזם והאבירות בימי הביניים.

ב-739 הציע לו האפיפיור לקבל תואר קונסול אך הוא סירב. האפיפיור גריגוריוס השלישי שלח לקרל מרטל את מפתח הקבר של פטרוס הקדוש ומינה אותו כמגן הכנסייה הקתולית מפני הלומברדים שהיו אריאנים. פפין, שירש את התואר, סילק את הלומברדים מנחלות האפיפיור, החזיר אותן לאפיפיור ויצר את התשתית להקמת מדינת הוותיקן.

קרל מרטל היה בן למשפחה מצאצאי ארנולף ממץ ומצד סבתו משושלת הפפינים. הוריו היו המאיורדומוס פפין מהרסטל ובת זוגו (מנישואי פרידל), אלפאידה. על פי מסורות, הוא נולד באנדן (Andenne), עיר המצויה בימינו בולוניה במחוז נאמור. לאחר מות אביו ב-714, ובהיעדר יורשים לגיטימיים (שני בניו של פפין מנישואיו לפלקטרודה, רעייתו החוקית - דרוגו משמפן, וגרימו הצעיר היו מתים), ביקש לתפוס את תפקיד המאיורדומוס. פרטרודה התנגדה להעניק את השלטון לבן הלא-לגיטימי, כלאה אותו וניסתה להעלות במקומו את תאודואלד, בנו של גרימו, אבל המזימה לא צלחה בידה.

קרל מרטל מת בקיארזי (Quierzy). נכדו הוא קרל הגדול. לאחר מותו נחלקה פרנקיה בין שני בניו, קרלומן ופפין הגוץ. אחיהם למחצה גריפו נכלא על ידי שני האחים במנזר.

הכינוי "מרטל" הוא מאוחר והוענק לו על ידי רושמי רשומות כמאה שנה לאחר מותו, כנראה בהשראת כינויו של יהודה המקבי.

קרלומן הראשון, מלך צרפת

קרלומן (או שארלומן 751–771) היה מלך צרפת מ-768 עד 771. הוא היה בנו של פפין השלישי.

יחד עם אחיו, קרל (שבעתיד יהיה ידוע כקרל הגדול), קרלומן נמשח למלך על ידי האפיפיור סטפנוס השני ב-754. אחרי מותו של פפין ב-768, קרלומן וקרל חילקו את הממלכה ביניהם, כאשר קרלומן מלך בחלק המזרחי, אוסטרזיה. בין האחים שרר מתח ניכר, וייתכן שזו הייתה הסיבה לכך, שאחרי מותו של קרלומן, אשתו גרברז' ברחה עם בניו לארמונו של דסידריוס, המלך האחרון של הממלכה הלומברדית. מפני שחלק מהמקורות מציינים כי דסידריוס היה בכלל אביה של גרברז', קשה לשפוט את טיב המתח בין האחים. סיפורים אחרים טוענים כי קרל הגדול נדהם מבריחתה של גרברז' ולא הבין למה עשתה זאת. בעת מותו של קרלומן, ממלכתו סופחה לזו של אחיו, שחילק חלקים ממנה לבניו.

קרלומן השני, מלך צרפת

קרלומן (בצרפתית: Carloman II; סביבות 866 - 6 בדצמבר 884), בן לקרולינגים, מלך על פרנקיה המערבית מ-879 עד מותו.

שארל הקירח

שארל השני "הקירח" (בצרפתית: Charles II le Chauve‏; 13 ביוני 823 - 5 באוקטובר 877), בן לשושלת הקארולינגים, מלך על פרנקיה המערבית מ-843 עד מותו.

שארל היה בנם של מלך הפרנקים לואי "החסיד", ושל אשתו השנייה, יהודית מבוואריה. עם לידתו אביו רצה לצרף את שמו לרשימת יורשי האימפריה הרומית הקדושה, אך נתקל בהתנגדותם של בניו מאשתו הראשונה: לותאר, לודוויג (או לואי) ופפין. ב-831, בגיל שמונה שנים בלבד, הכתיר אותו אביו ליורשו כקיסר האימפריה הרומית הקדושה, ולמלך איטליה. ב-833 הביסו שלושת האחים את אביהם, כלאו אותו ואת שארל, ושלחו את יהודית, אמו של שארל, למנזר, אך ב-835 חזר לואי החסיד לכס המלוכה. ב-838, עם מותו של אחיו פפין, שארל הוכתר למלך אקיטן על ידי אביו, אך האצילים בחרו למלך אקיטן את בנו של פפין. ב-840, אחרי מותו של המלך לואי החסיד, פרצה מלחמה על הירושה בין שארל לשני אחיו הנותרים. המלחמה נסתיימה בחוזה ורדן, (אוגוסט 843) שעל פיו חולקה האימפריה בין השלושה.

שארל ירש את ממלכת פרנקיה המערבית בשם שארל השני. ממלכה זו השתרעה על שטח דומה לזה של צרפת של ימינו, בתוספת אזור הגבול עם ספרד עד נהר האברו. לותאר, אחיו הבכור של שארל, ירש את ממלכת פרנקיה התיכונה - רצועה בין הממלכות המערבית והמזרחית, שכללה את פלנדריה, את אזור נהר הריין, את בורגונדיה ואת צפון איטליה, ואחיו לודוויג הגרמני ירש את ממלכת פרנקיה המזרחית (גרמניה של ימינו). שנות שלטונו הראשונות של המלך שארל הקירח עברו בשקט יחסי, עד מותו של אחיו לותאר ב-855, כאשר החל מאבק על נחלותיו בין שארל ללודוויג הגרמני. ב-858 פלש לודוויג לממלכתו של שארל בפרנקיה המערבית. שארל נמלט לבורגונדיה וזכה בתמיכתם של הבישופים שהתנגדו לשלטונו של לודוויג הגרמני. ב-869 ניסה שארל לכבוש את נחלותיו של לותאר, אך על פי הסכם מירסן (870) נאלץ להתחלק בהן עם לודוויג הגרמני.

שארל הקירח נלחם נגד הוויקינגים שהשחיתו את צפונה של ממלכתו, בעמק הנהר סן ובעמק הנהר לואר, והגיעו עד לגבולו של חבל אקוויטניה. הוא ניסה להילחם בהם באמצעות הקמת גשרים מבוצרים על הנהרות, אולם פעמים רבות נאלץ לשלם להם עבור הסכמתם לסגת. ב-875 נסע שארל הקירח לאיטליה וב-29 בדצמבר קיבל את התואר קיסר האימפריה הרומית הקדושה מידי האפיפיור יוחנן השמיני. באותו זמן פלש לודוויג הגרמני פעם נוספת לפרנקיה המערבית, ושארל נאלץ למהר ולחזור לממלכתו. ב-876, לאחר מות לודוויג הגרמני, פלש שארל לפרנקיה המזרחית, אך ללא הצלחה. האפיפיור יוחנן השמיני קרא לו לשוב לאיטליה שהותקפה על ידי המוסלמים. ב-877, בדרכו בחזרה לממלכתו נפטר שארל הקירח, ובנו לואי ירש את הכתר בשם לואי השני.

שושלת

שושלת היא שורה של שליטים השייכים לאותה משפחה, הנמשכת במשך דורות רבים. שושלת, העוברת בדרך כלל רק דרך הצאצאים הזכרים, נקראת גם "בית" (בעיקר באירופה), כגון בית הבסבורג. המונח משמש לעיתים גם כדי לתאר את התקופה בה אותה משפחה שלטה, או את האירועים והאופנות של אותה התקופה, למשל "אגרטל שושלת מינג" או סגנון טיודור. היסטוריונים

בדרך כלל נוהגים להתייחס להיסטוריה של מדינה מסוימת בתוך מסגרת של רצף שושלות, במיוחד באומות כמו סין, מצרים העתיקה וממלכת פרס. רוב ההיסטוריה הפוליטית של אירופה הושפעה או נשלטה על ידי שושלות כמו השושלת הקרולינגית, השושלת הקאפטינגית, שושלת הבסבורג, שושלת סטיוארט, שושלת הוהנצולרן ושושלת רומנוב.

עד המאה ה-19 היה זה מובן מאליו שאחד מתפקידיו הלגיטימיים של המלך היה להגדיל את שושלתו, כלומר, להגדיל את שטחיהם, עושרם וכוחם של בני משפחתו.

"נישואים שושלתיים" הם כאלו שנענים לחוקים ולהגבלות של השושלת כך שלצאצאים של אותם נישואים תישאר זכות הירושה וזכויות מלכותיות אחרות.

מלכי צרפת
השושלת המרובינגית כלוביס הראשוןכלותאר הראשוןתאודריק השלישי* • כלוביס הרביעי* • כילדבר השלישי* • דאגובר השלישי* • כילפריק השני* • תאודריק הרביעי* • כילדריק השלישי*
השושלת הקרולינגית פפין הגוץקרלומן הראשוןקרל הגדוללואי הראשון "החסיד" • שארל השני "הקירח" • לואי השנילואי השלישיקרלומן השנישארל השלישי "השמן" • אודושארל הרביעי "התם" • רובר הראשוןראוללואי הרביעי "מעבר לים" • לותרלואי החמישי "העצלן"
השושלת הקאפטינגית
(בית קאפה)
איג קאפהרובר השניאנרי הראשוןפיליפ הראשוןלואי השישי "השמן" • לואי השביעי "הצעיר" • פיליפ השני אוגוסטוסלואי השמיני "האריה" • לואי התשיעי "הקדוש" • פיליפ השלישי "הנועז" • פיליפ הרביעי "היפה" • לואי העשירי "העקשן" • ז'אן הראשוןפיליפ החמישי "הגבוה" • שארל הרביעי "היפה"
בית ולואה פיליפ השישיז'אן השני "הטוב" • שארל החמישי "החכם" • שארל השישי "האהוב", "המשוגע" • שארל השביעי "המנצח" • לואי האחד עשר "הזהיר" • שארל השמיני "החביב"
בית ולואה-אורלאן לואי השנים עשר "אבי האומה"
בית ולואה-אנגולם פרנסואה הראשוןאנרי השניפרנסואה השנישארל התשיעיאנרי השלישי
בית בורבון אנרי הרביעילואי השלושה עשר "ההוגן" • לואי הארבעה עשר "מלך השמש" • לואי החמישה עשר "האהוב" • לואי השישה עשרלואי השבעה עשר*
הקיסרות הראשונה נפוליאון בונפרטה
לאחר נפוליאון לואי השמונה עשר (בית בורבון, הרסטורציה) • נפוליאון בונפרטהנפוליאון השני (שלטון מאה הימים) • לואי השמונה עשרשארל העשירילואי התשעה עשר* • אנרי החמישי* (בית בורבון, הרסטורציה השנייה) • לואי פיליפ "המלך האזרח" (בית אורלאן) • נפוליאון השלישי (הקיסרות השנייה)
הערות * לא מלכו בפועל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.