השושלת הסולומונית

השושלת הסולומונית (מכונה גם "בית שלמה") היא שושלת קיסרים ושליטים ששלטו באתיופיה כמעט ברציפות משנת 1270 בקירוב ועד ל-12 בספטמבר 1974 שושלת זו היא השושלת השלטונית החוקית היחידה בחבש וזה כמתחייב ממסורת הדתית הנוצרית האתיופית. שושלת זו כמשתמע משמה טוענת למוצא משושלת מנליק שהיא עצמה טוענת למוצאה משלמה המלך ומלכת שבא.

אם משלבים את השושלת יחד עם בית האב שושלת מנליק ובית האב שלה השושלת האגעזית[2] מקבלים את אחת השושלת הארוכות ביותר בעולם שתחילתה ב-1978 לפנה"ס[3] ועד 1974 כך יוצא ששנות שלטונם הם כ-3,952 שנים. הספר כברה נגסט הוא מקור גאוותה של שושלת זו וגם סיפור מוצאם.

השושלת הסולומונית
Imperial coat of arms of Ethiopia (Haile Selassie)
מדינה האימפריה האתיופית
בית האב בית דוד ‏‏[1]
מייסד יקונו אמלק
השליט האחרון היילה סלאסי
ראש הבית הנוכחי זרע יעקב אחמה סלאסי
שנת ייסוד 1270
התפזרות 1974
הדחה המהפכה האתיופית
אתניות אמהרים
ענפים גונדר, תיגראי, שאווה, גוג'אם.

היסטוריה

המהפכה

בשנת 1270 התחוללה מהפכה שלטונית באימפריה האתיופית כאשר שושלת חדשה עלתה לשלטון וטענה שמוצאם ממלכי אקסום ומשושלת מנליק ובכך למוצא משלמה המלך. שליטי שושלת זאגווה שסולקו היו תמיד תחת מתקפה והחבשים לא תמכו בהם מכיוון שלא נמנו על שושלתו של מנליק (הם טענו ליחוס של משה רבנו). על פי המסורת האתיופית מצאו קיסרי אקסום מקלט בשאווה לאחר השתלטות כוחות יהודית המלכה וב-1268 החלו לצבור כוח. במהלך תקופה זו החלה להיווצר קבוצה אתנית חדשה - האמהרים. מקורם של האמהרים באזור צפונית לשאווה ודרומית ללסתה - כיום מחוז דרום וולו. האמהרים, שדגלו בחזרה לימי הפאר של קיסרות אקסום, הונהגו על ידי האציל האמהרי יקונו אמלק[4]. תחת מנהיגותו פתחו האמהרים בלחימה כנגד שושלת זאגווה הבלתי לגיטימית בעיניהם, ולמען החזרת השלטון לידי 'צאצא קיסר אקסום'.

שאיפתו של יקונו אמלק - שייחס את מוצאו לקיסר האחרון של קיסרות אקסום - הייתה להפיל את שושלת זאגווה ולמנות את עצמו לקיסר אתיופיה. על מנת לעודד את תושבי אתיופיה ובייחוד את התגרים להתקומם כנגד הזאגווה, נדרש יקונו אמלאק לעזרת הכנסייה. לכן הוא סיכם עם ראש הכנסייה האתיופית, הקדוש תקלה היימנות, שכאשר יצליח להשתלט על אתיופיה, יעניק לכנסייה שני שלישים מאדמות הממלכה. ראשי הכנסייה הסכימו והאמהרים החלו בפלישה מאזור אמהרה ההיסטורי צפונה ללסתה וווג ומערבה למחוז גוג'אם. האמהרים הצליחו, לאחר קרבות דמים, להרוג את המלך הזאגווי האחרון, אך יורשיו המשיכו בלחימה. בסופו של דבר נוסח הסכם בין הצדדים, על פיו השלטון המרכזי יהיה בשליטת האמהרים ושושלת זאגווה תמשיך לשלוט במחוז וג תחת התואר וגשום (שליט וג).

השנים 12701529 נחשבת לתור הזהב של שושלת זו. באותה תקופה הייתה שליטה אפקטיבית של שושלת אחת, והשלטון עבר מאב לבן. לקיסר הייתה שליטה פוליטית, צבאית ושליטה אזורית. בתקופה זו ביססה אתיופיה את עצמה כאימפריה החשובה ביותר במזרח אפריקה ולדומיננטית ביותר בקרן אפריקה כולה.

פיצול השושלת

במהלך תקופת מלחמת אתיופיה-אדאל כוחות אחמד גראן ביקשו להשמיד את השושלת, והקיסר לבנה דנגל איבד כמה מקרוביו: בנו הבכור פיקטור נהרג ב-7 באפריל 1537 בידי קצין של גראן, בן אחר בשם מינאס נפל בשבי ב-19 במאי 1539 והוגלה לתימן. בנוסף לכך הכלא המלכותי ליורשי הכתר באמבה גישן הותקף בינואר 1540 מאוחר יותר באותה שנה נהרג לבנה עצמו בקרב ליד דברה דאמו ב-2 בספטמבר. אך השושלת שרדה ובנו של לבנה דנגל, יעקב, הסתתר במערה במחוז שאווה ובן נוסף גלאוודיוס מונה לקיסר לאחר מות לבנה והצליח להשמיד את צבא אדאל בעזרת הפורטוגזים. לאחר שגלאוודיוס נהרג מונה מינאס לקיסר לאחר שחזר מגלותו, זרעו של מינאס שלט באתיופיה עד עלייתו של הקיסר סוסניוס שהיה נכדו של יעקב, הבן שהתחבא במערה וכך התחיל הענף הגונדרי. בן נוסף של יעקב היה מאבותיו של האציל האמהרי נאגסי קראסטוס אשר החל את הענף השאווני במהלך תקופה זו נוצרו עוד שני ענפים בתיגראי ובגוג'ם אך בשונה משאר הענפים, ענפים אלו משתייכים לשושלת בקו נשי ולא גברי.

קץ שלטונם

הענף הגונדרי עלה לשלטון ושלט באופן רופף באתיופיה במהלך תקופת התחייה האתיופית ותקופת השופטים האתיופית עד לשנת 1855 שנת עלייתו של הקיסר תוודרוס השני שטען למוצא מהשושלת הסולומונית כנצר לקיסר פאסילידס. לאחריו כתר הקיסרים עבר מהשושלת חזרה לשושלת זאגווה במסווה של הקיסר תקלה גיורגיס השני שהיה דרך אמו שייך גם לשושלת הסולומונית לאחר שנהרג יירש אותו הקיסר מהענף התגרי יוהנס הרביעי ולאחר מותו של זה הכתר חזר לשושלת הקיסרים האמהרים בראשותו מלך שאווה מנליק השני. הכתר נשאר עד היום תחת הענף השאווני שייצא מקרבו גם הקיסר היילה סלאסי שניסה להקים שושלת מזרעו והופל במהפכה האתיופית. כיום השושלת עדיין קיימת ומנסה לחזור לשלטון באתיופיה בתור מונרכיה חוקתית, חבריה הפזורים כיום ברחבי העולם הקימו את מועצת הכתר האתיופית - מועצה שתשמור על המשכיות השושלת.

קיסרי השושלת

רשימת קיסרי הענף המרכזי:

# שם תחילת כהונה סיום כהונה הערות
1 יקונו אמלק 10 באוגוסט 1270 19 ביוני 1285
2 יאגבה ציון 18 ביוני 1285 1294
3 סנפה ערד הרביעי 1294 1295
4 חזבה אסגד 1295 1296
5 קדמה אסגד 1296 1297
6 ג'ין אסגד 1297 1298
7 סבא אסגד 1298 1299
10 וואדאם ערד 1299 1314
11 עמדה ציון הראשון 1314 1344
12 ניואיה קראסטוס 1344 1372
13 ניואיה מריאם 1372 1382
14 דווית הראשון 1382 6 באוקטובר 1413
15 תוודרוס הראשון 6 באוקטובר 1413 יולי 1414

כיהן כתשעה חודשים בתפקיד.

16 יסחק הראשון יולי 1414 1429
17 אנדראיאס 1429 1430

כיהן ארבעה או שישה חודשים בתפקיד.

18 תקלה מריאם 1430 1433
19 סארוו ייאסוס 1433 1433

כיהן כמעט כשנה בתפקיד.

20 עמדה ייאסוס 1433 19 ביוני 1434

כיהן כשמונה חודשים בתפקיד.

21 זרע יעקב 19 ביוני 1434 26 באוגוסט 1468
22 באדה מריאם הראשון 26 באוגוסט 1468 8 בנובמבר 1478
23 אסכנדר 8 בנובמבר 1478 1494
24 עמדה ציון השני 1494 26 באוקטובר 1494

כיהן כשישה או שבעה חודשים בתפקיד.

25 נהואד 26 באוקטובר 1494 31 ביולי 1508
26 דווית השני 31 ביולי 1508 2 בספטמבר 1540
27 גלאוודיוס 3 בספטמבר 1540 23 במרץ 1559
28 מינאס 23 במרץ 1559 1 בפברואר 1563
29 סרצה דנגל 1 בפברואר 1563 4 באוקטובר 1597
30 יעקב 4 באוקטובר 1597 1603
31 זה דנגל 1603 1604
- יעקב 1603 1607

הוחזר לכס הקיסרות.

32 מלאק סגד השלישי 18 במרץ 1607 7 בספטמבר 1632
33 פאסיל 7 בספטמבר 1632 18 באוקטובר 1667
34 יוהנס הראשון 18 באוקטובר 1667 19 ביולי 1682
35 ייאסו הראשון 19 ביולי 1682 13 באוקטובר 1706

‏ב-1685 יסחק ייאסו מכריז על עצמו כקיסר
בתגובה לכך הקיסר הורג אותו בקרב.‏

36 תקלה היימנות הראשון 27 במרץ 1706 30 ביוני 1708

‏בספטמבר 1707 עמדה ציון מכריז על עצמו כקיסר
בתגובה לכך הקיסר מוחץ את המרד.‏

37 טאוופלוס 1 ביולי 1708 14 באוקטובר 1711

1709 - יולי 1710 נאבחנה יוהנס מכריז על עצמו כקיסר בתגובה לכך הקיסר מוחץ את המרד באכזריות.‏

יוסטוס 14 באוקטובר 1711 19 בפברואר 1716

אינו מהשושלת

38 דווית השלישי 8 בפברואר 1716 18 במאי 1721
39 בקפה 18 במאי 1721 19 בספטמבר 1730
40 ייאסו השני 19 בספטמבר 1723 27 ביוני 1755

17361737 חאזקאיס מכריז על עצמו כקיסר
בתגובה לכך הקיסר השמיד את המרד.‏

41 יואס הראשון 26 ביוני 1755 7 במאי 1769
42 יוהנס השני 7 במאי 1769 18 באוקטובר 1769
43 תקלה היימנות השני 18 באוקטובר 1769 יוני 1770
44 סוסניוס השני יוני 1770 23 בדצמבר 1777
- תקלה היימנות השני 23 בדצמבר 1770 13 באפריל 1777
45 סלומון השני 13 באפריל 1777 20 ביולי 1779
46 תקלה גיורגיס הראשון 20 ביולי 1779 8 בפברואר 1784
47 ייאסו השלישי 16 בפברואר 1784 24 באפריל 1788

קיסרי האופוזיציה לייאסו השלישי.

שם
תקופת כהונה
ייאסו
באדה מריאם
תקלה היימנות
- תקלה גיורגיס הראשון 24 באפריל 1788 26 ביולי 1789

הוחזר לכס הקיסרות בפעם הראשונה.

48 חאזקאיס 26 ביולי 1789 ינואר 1794
- תקלה גיורגיס הראשון ינואר 1794 15 באפריל 1795

הוחזר לכס הקיסרות בפעם השנייה.

49 באדה מריאם השני 15 באפריל 1795 דצמבר 1795
- תקלה גיורגיס הראשון דצמבר 1795 20 במאי 1796

הוחזר לכס הקיסרות בפעם השלישית.

50 סלומון השלישי 20 במאי 1796 15 ביולי 1797
51 יונס 18 באוגוסט 1797 4 בינואר 1798
- תקלה גיורגיס הראשון 4 בינואר 1798 20 במאי 1799

הוחזר לכס הקיסרות בפעם הרביעית.

- סלומון השלישי 20 במאי 1799 15 ביולי 1799

הוחזר לכס הקיסרות.

52 דמטריוס 25 ביולי 1799 24 במרץ 1800
- תקלה גיורגיס הראשון 24 במרץ 1800 יוני 1800

הוחזר לכס הקיסרות בפעם החמישית.

- דמטריוס יוני 1800 יוני 1801

הוחזר לכס הקיסרות.

53 אגוולה ציון יוני 1801 3 ביוני 1818
54 יואס השני 19 ביוני 1818 3 ביוני 1821
55 ג'יגר 3 ביוני 1821 אפריל 1826
56 באדה מריאם השלישי אפריל 1826 אפריל 1826
- ג'יגר אפריל 1826 18 ביוני 1830

הוחזר לכס הקיסרות.

57 ייאסו הרביעי 18 ביוני 1830 18 במרץ 1832
58 גברה קראסטוס 18 במרץ 1832 1832
59 סהלה דנגל 1832 1832
- גברה קראסטוס 1832 8 ביוני 1832

הוחזר לכס הקיסרות.

- סהלה דנגל אוקטובר 1832 29 באוגוסט 1840

הוחזר לכס הקיסרות בפעם הראשונה.
ב-1832 אגוולה אנבסה מכריז על עצמו כקיסר בתגובה לכך הקיסר מטפל במרד.‏

60 יוהנס השלישי 30 באוגוסט 1840 אוקטובר 1841
- סהלה דנגל אוקטובר 1841 1845

הוחזר לכס הקיסרות בפעם השנייה.‏

- יוהנס השלישי 1845 1845

הוחזר לכס הקיסרות בפעם הראשונה.‏

- סהלה דנגל 1845 1851

הוחזר לכס הקיסרות בפעם השנייה.‏

- יוהנס השלישי 1850 1851

הוחזר לכס הקיסרות בפעם השנייה.‏

- סהלה דנגל 1851 11 בפברואר 1855

הוחזר לכס הקיסרות בפעם השלישית.‏

הערות שוליים

  1. ^ ‏טענה שאינה מבוססת היסטורית אלא רק מסורתית.‏
  2. ^ ‏השושלת ששלטה בממלכת שבא.‏
  3. ^ ‏‏‏‏‏על פי רשימת קיסרי אתיופיה שהתפרסמה ב-1914 על ידי יורש העצר דאז ראס טפרי לעולם הגדול
  4. ^ ‏שם שלא נבחר באופן אקראי ומשמעותו יכון המלך.‏
אנדראיאס, קיסר אתיופיה

אנדראיאס (געז: "አንድሬያስ", גרסה אתיופית של השם "אנדרו") היה קיסר האימפריה האתיופית בשיא תקופת תור הזהב. אנדראיאס היה בנו הבכור של הקיסר יסחק הראשון. אנדראיאס ירש את אביו ב-29 באוגוסט 1430 תחת שם ההכתרה "אסכנדר". אנדראיאס נפטר בפברואר 1431 ונקבר בכנסיית מריאם שבטדבבה.

אסכנדר, קיסר אתיופיה

אסכנדר (בגעז: "እስክንድር") היה קיסר האימפריה האתיופית לקראת סוף תקופת תור הזהב. אסכנדר נולד ב-15 ביולי 1471 כבנו בכורו של הקיסר באדה מריאם מאשתו הרביעית וויזרו רומנה וורק. יירש את אביו כקיסר ב-8 בנובמבר 1478 הוכתר בילבסה תחת השם "קונסטנטין השני".

משום שהוכתר בגיל צעיר לקיסר שלטונו דרש שליט בפועל, ולכן נוצרה מועצה מאמו הקיסרית רומנה וורק, טאספה גיורגיס ראש המנזר באגם חאיק, והביטווודאד עמדה מיכאל. אף על פי כן, הקיסרית רומנה הוצאה מהמועצה וחייה במנזר ליד דברה ליבנוס היכן שהיא מתה מאוחר יותר, טאספה גיורגיס לא הוכיח את כוחו מול מיכאל, ועמדה מיכאל "שלט בממלכה כשליט יחיד". שלטונו של הרוזן עמדה מיכאל הגיעה לסופו בשנת 1486 כאשר החלה הפיכה כנגדו בראשותה של הסבתא החורגת של הקיסר אסכנדר, הלני. לאחר מכן הקיסרית הלני שיחקה מרכיב חשוב בשלטון. הקיסר אסכנדר נפטר לפני שהגיע לגיל 22 בגלל מלחמת אזרחים שהתרחשה.בזמן שבית המלוכה החזיק את הקיסר המת באופן סודי אצל האציל זאסילאס, שצעד באופן מידי לכלא אמבה גישן, ושחרר את נהואד. והכריז עליו קיסר. אציל נוסף תקלה קריסטוס, שנשאר בארמון הקיסרי, הכריז על בנו של אסכנדר עמדה ציון השני כקיסר. בזמן שתקלה קריסטוס הוכרח להביס את תומכיו של זאסילאס, ומכאן מלחמה החלה על הכתר.תחת שלטונו של קיסר זה הייתה השפעה אירופאית, בכתב יד שנכתב על ידי פרנקוס סאריאנו (מתוארך ל-1482 על ידי סומיגלי), סאריאנו מתאר שהיו 10 איטלקים ושהם גרו בארמונו של אסכנדר, הם חיו שם כ-25 שנים. סאריאנו מוסיף שמאז 1480 עוד שבעה באו לגור בארמון האתיופי. הם טיילו שם על מנת "לחפש תכשיטים ואבנים יקרות", אבל "מאז שהקיסר לא נתן להם לחזור, כולם היו מרוצים, כיוון שכולם פוצו, כל אחד בהתאם לדרגה שלו". כחובב ספרים אסכנדר היה זה שכתב את הספר "מלכה מריאם".

לקראת סוף שלטונו של אסכנדר נחת פרו דה קוויליאן לחופי האימפריה האתיופית, כשליחו של מלך פורטוגל ז'ואו השני. דה קוויליאן נותר באתיופיה כיועץ לקיסרים ונטען כי לא הורשה לחזור לפורטוגל.

אסכנדר נפטר ב-7 במאי 1494 ונקבר בדברה וורק.

גלאוודיוס, קיסר אתיופיה

גלאוודיוס (געז: "ግላዉደዎስ", גרסה אתיופית של השם "קלאודיוס") היה קיסר האימפריה האתיופית בתחילת תקופת השפל האתיופית. גלאוודיוס היה בנו השני של הקיסר דווית השני מאשתו הקיסרית וונג מוגסה. הוכרז כקיסר אתיופיה ב-12 בספטמבר 1540 כאשר אביו נפטר, הוכתר בשם "אצנף סגד" ("לו הפסגות סוגדות").

תקופת שלטונו התאפיינה במאבק עם האימאם אחמד אבן איברהים אל-גאזי במלחמת אתיופיה-אדאל ועד לתבוסתו של אל-גאזי ומותו בקרב ווינה דגה ב-21 בפברואר 1543 בעזרת סיוע פורטוגזי. לאחר מותו של אחמד גראן כל האיחוד האיסלאמי שהיה תלוי באישיותו הכריזמטית התפורר, וגלאוודיוס גירש את המוסלמים חסרי המנהיג מהרמה האתיופית. אולם כשהיה במסע צבאי נגד האגאווים באגאו מדר וגוג'אם, פלש אמיר הרר נור איבן מוג'יהד לאתיופיה. גלאוודיוס הגיב מיד בתפיסת העיר הרר היכן שהסולטאן בראקאת איבן עומר דין מנהיג סולטנות אדאל נהרג. והיה האחרון בשושלת וולאשמה ששלטה באדאל.מיסיונרים ישועים הגיעו בתקופתו לאתיופיה וניסו להעביר את תושבי אתיופיה הנוצרים אורתודוקסים לנצרות קתולית. בתגובה לניסיון זה הוא כתב את הצהרת גלאוודיוס שבה הגן על הדוקטרינה המונופיזיטית של הכנסייה האתיופית.גישת אתיופיה לעולם דרך הים האדום שובשה מספר פעמיים בתקופת שלטונו ב-1557 כאשר האימפריה העות'מאנית כבשה את מסוואה. כיבוש מסוואה מנע יבוא של נשק חם לאתיופיה והחלה את מלחמת טורקיה-אתיופיה.

גלאוודיוס נהרג בלחימה מול סולטאן הרר נור אבן מוג'היד בפטגר ב-12 במרץ 1559 ביום שישי הטוב, נקבר בכנסיית מריאם שבטדבה.

דווית הראשון, קיסר אתיופיה

דווית הראשון (געז: ዳዊት, עברית: "דוד")

היה קיסר האימפריה האתיופית בשיא תקופת תור הזהב. דווית נולד בשם "הנסיך קירקוס" והיה בנו השני של הקיסר ניואיה קראסטוס, הוטבל בשם "באדה מריאם" יירש את כס הקיסרות לאחר מות אחיו ב-1382 תחת השם "דווית".

אחת מהמערכות הצבאיות של דווית הייתה כנגד מצרים, כאשר דווית הגיע צפונה עד לאסוואן, סולטאן מצרים הכריח את הפטריארך אלכסנדריה, מטהיו הראשון, לשלוח משלחת לדווית ולשכנעו לחזור לקיסרותו:

לדווית הייתה מערכת יחסים ידידותית עם יורש הסולטאן, לפי ההיסטוריון של ימי הביניים אל-מקריזי דווית שלח 22 גמלים עמוסים עם מתנות לברקוק, הסולטאן הראשון של השושלת הבורג'ית .

הקיסר דווית היה נוצרי נלהב. הוא התמודד עם מרד של יהודי אתיופיה בתיגראי, ועודד מיסיונרים לפעול בגוג'אם. לפי וואליס באדג', במשך מלכותו של דווית חתיכה מהצלב האמיתי הגיע לאתיופיה.

שרדו שתי דוגמאות של כתבי יד מוראים מתקופת שלטונו. אחד הוא תרגום של הניסים של מרי שנכתב בערבית, בפקודת הקיסר דווית, זהו האיזכור המוקדם ביותר לכך שקיסר אתיופי הזמין ספר כלשהו. האחר, תואר כ "אחד הספרים המוראים היפים של התקופה" העתק של בשורות, שכיום נמצאות במנזר הצדיק גבריאל באי קאברן באגם טאנה.

קיסר זה התמודד מול הפשיטות של המדינות המוסלמיות בגבול המזרחי עם מתקפות נגד מרובות כנגדם. לפי אל-מקריזי, ב-1403 הקיסר דווית רדף אחרי סאאד אד-דין השני סולטאנה של אדאל, לזילע מקום בו הרג אותו והטיל מצור על זילע, אף על פי כן, מקור מודרני נוסף מתארך את מותו של סאאד אד-דין השני לשנת 1415 וכך משייך את מותו לתקופתו של הקיסר יסחק הראשון.

הקיסר דווית מת ב-6 באוקטובר 1412 כאשר אחד מסוסיו בעט בראשו, נקבר במנזר דברה נגדגד.

דווית השני, קיסר אתיופיה

דווית השני (בגעז: "ዳዊት", בעברית: "דוד") היה קיסר האימפריה האתיופית בסוף תקופת תור הזהב ותחילת תקופת השפל, בנו של הקיסר נהואד מאשתו הקיסרית נהואד מוגסה. נולד ב-1496 בשם "אגרדוס", הוטבל לנצרות בשם "לבנה דנגל". הוכרז כקיסר ב-13 באוגוסט 1507 כאשר אביו נפטר, הוכתר בשם "אנבסה סגד" (געז: "አንበሳ ሰገድ", "לו סוגדים האריות") ב-13 במאי 1508 ואימץ את השם "דווית" כשם מלכותו בנוסף לכינוי "וונגה סגד" ("לו סוגדים האריות").

השושלת הגוג'אמית

השושלת הגוג'אמית היא שושלת שליטים ששלטו בגוג'אם (1752–1932) שושלת זו היא ענף של השושלת הסולומונית בקו נשי.

השושלת הגונדרית

השושלת הגונדרית היא שושלת קיסרים אמהרים ששלטו באימפריה האתיופית משנת 1606 עד שנת 1855 שושלת זו היא צאצאית של השושלת הסולומונית ומהווה ענף נפרד המכונה "הענף הבוגר" בניגוד לשושלת השאוונית המכונה "הענף הצעיר".

השושלת השאוונית

השושלת השאוונית היא שושלת קיסרים ושליטים אמהרים ששלטו בשאווה (1682–1889) ויותר מאוחר באימפריה האתיופית מ-1889–1974 שושלת זו היא צאצאית של השושלת הסולומונית ומהווה ענף נפרד המכונה "הענף הצעיר" בניגוד לשושלת הגונדרית המכונה "הענף הבוגר".

השושלת התיגראינית

השושלת התיגראינית היא שושלת שליטים תיגראינית אשר שלטה על תיגראי בין 1748–1818, 1871–1974. שושלת זו היא ענף בתוך השושלת הסולומונית בקו נשי.

וודאם ערד, קיסר אתיופיה

וודאם ערד היה קיסר אתיופיה בין השנים 1299–1314. הוא היה אחיו של הקיסר יאגבה ציון, ועלה לשלטון לאחר אחיינו.

ישנה רק מערכה צבאית אחת שנרשמה בתקופתו. בשנה הראשונה למלכותו, השייח' אבו עבדאללה אסף חסידים רבים, והכריז ג'יהאד כנגד אתיופיה. ערד שלח מספר שליחים לתוך המחנה של אבו עבדאללה, שהצליחו לשכנע את רוב צבאו לערוק. בלי כוח-אדם מספיק, אבו עבדאללה הוכרח להסכים לאמנה עם הקיסר ונתן לאתיופיה אדמות הנמצאות בגבולה של שאווה וידועות בשם "עבדאללה".בשנת 1306 הקיסר שלח משלחת של 30 שגרירים לאירופה על מנת לחפש את "מלך הספרדים" (ככל הנראה ממלכת קסטיליה וממלכת אראגון). כנראה בגלל החדשות שהגיעו על ההצלחות של הנוצרים כנגד אל-אנדלוס בספרד, הקיסר שאף להקים ברית הגנה הדדית עם הספרדים כנגד האויבים המוסלמים. לא ידוע אם השגרירים הגיעו ליעד שלהם, אך הם ביקרו ברומא והגיעו עד לאביניון. בדרך חזרה לאתיופיה, הם עברו בג'נובה, ושם רואיינו על ידי הגאוגרף ג'ובאני דה כריגנו ("Giovanni da Carignano"). דיווחו של ג'ובאני על הראיונות אבד, אך סיכום של דוח זה נכתב על ידי ג'קומו פיליפו פוראסטי ("Giacomo Filippo Foresti") בסופלמנטום כרוניקרום (Supplementum Chronicarum), החיבור הראשון המזהה את ממלכתו של הכומר יוחנן עם האימפריה האתיופית.

יסחק הראשון, קיסר אתיופיה

יסחק (געז: "ይሥሓቅ", גרסה אתיופית של השם "יצחק") היה קיסר האימפריה האתיופית בשיא תקופת תור הזהב, יסחק היה בנו השני של הקיסר דווית הראשון ויירש את כס הקיסרות מידי אחיו הקיסר תוודרוס הראשון ב-23 ביוני 1413 תחת שם ההכתרה "גברה מסקל השני" ("עבד הצלב").

קיסר זה המשיך את המערכה הצבאית כנגד יהודי אתיופיה. הוא גזר כי: "הנטבל לדת הנוצרית, יירש את אדמת אבותיו, ולא, פאלאסי יהיה". המילה פאלאס פירושה אריס או מבקר, קרי אנשים חסרי זכויות על קרקע. מכאן והלאה דבק המונח "פאלשים" ביהודי אתיופיה, שנושלו מבעלות על קרקעותיהם בין המאה ה-15 למאה ה-17.

הקיסר יסחק פלש גם לאזור השנקלה מעבר לאגאו מדר, ובחלק הדרומי של אתיופיה הוא נלחם כנגד ילדיו של סעאד א-דין השני מושל יפאט לשעבר שחזרו מגלותם בערביה.

הקיסר יסחק עשה את הקשר הראשון בין האימפריה האתיופית לבין אירופה מאז ימי קיסרות אקסום. הוא שלח מכתב למלך אלפונסו החמישי מלכה של ממלכת אראגון, המכתב הגיע למלך בשנת 1428 והציע ברית כנגד המוסלמים. על מנת לבצע את הברית הוא הציע קשרי משפחה בין שני המלכים, יסחק הציע לשלוח קבוצת אומנים לקיסרותו ושאחד מהם יתחתן עם בתו. לא ברור אם אלפונסו ענה למכתב זה, אך במכתב שהגיע ליורשו של יסחק, הקיסר זרע יעקב בשנת 1450 כתב אלפונסו שהוא יהיה שמח לשלוח אומנים לאתיופיה אם הם יגיעו בשלום בניגוד למשלחת הקודמת שמנתה שלושה עשר איש ונהרגה במסעה.הקיסר נהרג במהלך לחימה כנגד סולטנות אדאל במועד שאינו ידוע אולם לפני ה-29 באוגוסט 1430 ונקבר בכנסיית מריאם שבטדבבה.

יקונו אמלק, קיסר אתיופיה

יקונו אמלק היה קיסר אתיופיה הראשון מקרב השושלת הסולומונית. אמלק שנולד בארבגאנו שבטרה הנמצאת בשאווה היה בנו של טאספה ייאסוס מלך שאווה. אמלק אומץ וחונך על ידי אזזאז כאלה. אמלק הוכתר כקיסר אתיופיה ב-10 באוגוסט 1270 בעיר דברה ברהן תחת שם אביו "טאספה יאסוס".

כבר נגשת

"כְּבְּרַ נַגַשְׂתּ" (געז: "ክብረ ነገሥት" עברית: "כבוד המלכים") הוא האפוס הלאומי האתיופי הכתוב במקורו בגעז. האפוס מרחיב את אגדת שלמה המלך ומלכת שבא (היא מכּדה) ומשלב אגדות רבות על נושאים ודמויות מן המקרא, הספרים החיצוניים, הברית החדשה ומדרשי חז"ל. הספר בנוסח הכתוב הוא נוצרי מובהק, אבל לסיפור יש גם גרסאות יהודיות הרווחות בעל-פה בקרב ביתא ישראל.

מינאס, קיסר אתיופיה

מינאס (געז: ሜናስ) היה קיסר אתיופיה, בנו הצעיר של הקיסר דווית השני מאשתו הקיסרית וונג מוגסה. נלקח בשבי אחמד גראן ב-7 באפריל 1539 בקרב דאוורו, נמכר לעבדות לשליט תימן העות'מאנית, זעיד פאשה. הוחזר לאתיופיה לאחר עסקת חילופי שבויים עם אחמד גראן על ידי אחיו הקיסר גלאוודיוס בתמורה לבנו שלקח בשבי האתיופי. מנאס יירש את אחיו לאחר מותו ב-12 במרץ 1559 והוכתר בשם "אדמס סגד" (געז: አድማስ ሰገድ, "לו האופק סוגד").

במהלך מלחמת אתיופיה-אדאל מינאס נלקח בשבי אך טופל כראוי וחותן עם בתו של אחמד גראן. בשנת 1542 אחמד גראן היה זקוק לתמיכה צבאית של האימפריה העות'מאנית ולכן כחלק מן המתנות ששלח לשליט תימן העות'מאנית היה גם מינאס שנהפך לעבד בתימן. בקרב ויינה דגה בנו של גראן נלקח בשבי על ידי כוחות האימפריה האתיופית והאתיופים דרשו עסקת חליפין תמורת הנסיך מינאס. לאחר מות הקיסר מינאס יירש את אחיו בתור קיסר ואחת המערכות הצבאיות הראשונות שייזם היה כנגד ביתא ישראל וכן גם גירושם של הישועים ומיקומם ביישוב חדש שהוקם בין אקסום לעדווה ונקרא בפי האתיופים בשם "מיגוגה" ובפי הישועים בשם פרמונה על שמו של המסיונר פרומנטיוס.

לאחר כשנה בתפקיד כקיסר מינאס התמודד מול מרד של בהר נגוס יסחק לאחר שזה הכריז על אחינו טזקרו כקיסר. דבר זה הרגיז את הקיסר והוא אירגן את צבאו נכנס לתוך לסתה על מנת לצעוד צפונה לתיגראי ולהילחם במורדים. בנקודה זו יסחק ראה את כוונתו של הקיסר והסיג את כוחותיו למחוז סאריה. הקיסר נלחם במחוז זה והביס את המורדים ולאחר מכן דיכא תומכים נוספים במרד באמפרז ב-2 ביולי 1561.

יסחק יזם מרידה נוספת הפעם בתמיכתו של הגנרל העות'מאני אוזדאמיר הפאשה של מאסאווה והכריז על אחיו הפעוט של טזקרו, מרקוס, כקיסר. מינאס אולץ לדכא את המרד אך הפעם הובס על ידי יסחק באנדרטה. הקיסר נסג מאזור זה לאטרונסה מריאם שם כינס שוב את כוחותיו. הקיסר חלה ומת ממחלת המלריה בדובה ב-12 בפברואר 1563 ונקבר בכנסיית מריאם שבטדבה שבאמהרה.

נהואד, קיסר אתיופיה

נהואד היה קיסר האימפריה האתיופית בסוף תקופת תור הזהב. ציון נולד בשם "הנסיך קלאיופה" והיה בנו הצעיר של הקיסר באדה מריאם הראשון מאשתו הרביעית וויזרו רומנה וורק. הוכרז כקיסר ב-8 בנובמבר 1478 כאשר אחיו אסכנדר היה במערכה צבאית והוא היה היורש של אביו אך ויתר על כך. כאשר אחיו נפטר הוכרז כקיסר יריב לעמדה ציון השני על ידי זה סאלוס, יותר מאוחר הובס בקרב על ידי הקיסר וכאשר זה נפטר ירש אותו והוכרז כקיסר ב-1 בנובמבר 1494 תחת השם "אנבסה בצאר" ("אויב האריה").

כמו הקיסר אסכנדר שלפניו, הוא סמך על העצה של אמו הקיסרית הלני. חרף עזרתה, שנות שלטונו צויינו על ידי אי הסכמה פנימית.

נהואד התחיל בבניה של כנסייה באמהרה שקושטה עם עלי זהב, והייתה ידועה בשם מאקן סאלאסי. אך הוא מת לפני שגמרו לבנותה, והנקבר בתוך הכנסייה, בנו הקיסר לבנה דנגל סיים את בנייתה בשנת 1530. המסיונר פרנסישקו אלואראש הלך לראות את הכנסייה כאשר הסתיימה בנייתה אך הורחק ולא הורשה להיכנס. לאחר שהושלמה הכנסייה האימאם אחמד גראן הצליח לחדור למחוז אמהרה, וב-3 בנובמבר 1531 הבעיר האימאם באופן אישי את הכנסייה.

נהואד נהרג במשך המלחמה כנגד יפאט האסלאמית ב-13 ביולי 1507.

ניואיה מריאם, קיסר אתיופיה

ניואיה מריאם היה קיסר האימפריה האתיופית בשיא תקופת תור הזהב. בנו של הקיסר ניואיה קראסטוס, יירש את אביו כאשר נפטר ב-1372 תחת השם "וודאם אספר" והיה ידוע גם בכנוי "גרמה אספר".

במשך מלכותו, חאק אד-דין השני משושלת וולאשמה הצליחה להביא תחת שליטתה של יפאט הנמצאת על הגבול הדרום-מזרחי של אתיופיה ב-1376 פשיטות על האימפריה האתיופית. ההיסטוריה המלכותיות מציינת שהיה ידוע מעט על ניואיה מריאם, והוא נפטר ללא התעניינות. על פי המסורת מריאם הודח על ידי אחיו הצעיר דווית הראשון ב-1382 ומת באותה שנה, נקבר בכנסיית גאורגיוס הקדוש שבמנזר אטרסנה אגזאטנה מריאם שבסאינט.

סארוו ייאסוס, קיסר אתיופיה

סארוו ייאסוס (געז: "ሣርወ ኢየሱስ", עברית: "צבא ישו") היה קיסר האימפריה האתיופית בשיא תקופת תור הזהב. ייאסוס היה בנו בכורו של הקיסר תקלה מריאם, יירש את אביו במאי 1433 תחת שם ההכתרה "מיחרקה נן".

המסורת גורסת שמלך ארבעה חודשים ומת לאחר שהודח על ידי הצבא לטובת בנו. בנו זה נהרג על ידי דודו עמדה ייאסוס בספטמבר אותה השנה. ארנסט וואליס באדג' סבור שמת ממחלת הדבר.

עמדה ייאסוס, קיסר אתיופיה

עמדה ייאסוס (בגעז: ዓምደ ኢየሱስ; בעברית: "עמוד ישו") היה קיסר האימפריה האתיופית בשיא תקופת תור הזהב. ייאסוס היה בנו הצעיר של הקיסר תקלה מריאם, הוא ירש את אחיו סארוו ייאסוס לאחר שזה מת לאחר שהודח בהפיכה צבאית בראשות בנו. ייאסוס הרג את אחיינו המורד וירש את כתר הקיסרות תחת השם "בדלה נן" בספטמבר 1433.

החוקר הבריטי ארנסט וואליס באדג', כתב כי הקיסר עמדה ייאסוס, שלט כשמונה חודשים, ולא השאיר אחריו בעיות. ההיסטוריה לא מספקות מידע על הפעולות שלו, "והרציפות המהירה של הקיסרים בילבלה אפילו את אל-מקריזי".

עמדה ציון השני, קיסר אתיופיה

עמדה ציון השני (נולד ב-1488) היה קיסר האימפריה האתיופית לקראת סוף תקופת תור הזהב. הוא הוכתר כקיסר עם מות אביו, הקיסר אסכנדר, ב-7 במאי 1494.

לאחר ההתנקשות באסכנדר באביב 1494, בטרם הגיעו לגיל 22, נמנו שלושה טוענים לכתר: בנו הפעוט אנדריאס ושני אחיו של אסכנדר, הנסיכים נהואד ואנקו ישראל. הביטווודאד (רוזן) עמדה מיכאל, שליטה בפועל של אתיופיה בתקופת אסכנדר הצעיר, הכתיר את הפעוט אנדריאס לקיסר אתיופיה בשם המלכותי "עמדה ציון" ("עמוד ציון"). הילד שימש פיון בידיו של עמדה מיכאל, שהוסיף לשלוט באתיופיה בפועל. אולם כעבור שבעה חודשים, בנובמבר 1494, מת הקיסר הצעיר בפתאומיות. דודו נהואד תפס את מקומו בשלטון.

נהרג בקרב[דרוש מקור] על ידי וולדה סילוס ב-1 בנובמבר 1494 ונקבר בדברה וורק.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.