השושלת המרובינגית


השושלת המרובינגית היא שושלת פרנקית סאלית, ששלטה בפרנקים באזור גאליה העתיקה מאמצע המאה ה-5 עד אמצע המאה ה-8. תקופת שלטונה של השושלת אופיינה במלחמות פנימיות רבות בין ענפיה השונים. במאה האחרונה לשלטונם החלו בני השושלת המרובינגית לאבד את עוצמתם הממשית, שעברה בהדרגה לשרי הבית (שנקראו "מאיורדומוס"), בני השושלת הקרולינגית. הללו לקחו על עצמם את כל סמכויות המלך, שתפקידו הפך לטקסי בלבד וריק מתוכן, והשתלטו על הכס הפרנקי באופן סופי ב-751, עם הדחתו של המלך כילדריק השלישי בידי פפין הגוץ.

השושלת נקראה לעיתים בזמנה "המלכים ארוכי השיער" (בלטינית reges criniti) בשל מנהגם לגדל את שערם, בניגוד לרומאים שהעדיפו תספורת קצרה.

צרפת
ערך זה הוא חלק מסדרת
היסטוריה של צרפת

גאליה

גאלים

גאליה נארבוננסיס

גאליה אקוויטניה

מלחמת גאליה

גאליה בלגיקה

פרנקים

האימפריה הפרנקית

השושלת המרובינגית

השושלת הקרולינגית

פרנקיה המערבית

ממלכת צרפת

צרפת בעת החדשה

המהפכה הצרפתית

הרפובליקה הראשונה

הקיסרות הראשונה

הרסטורציה של ממלכת צרפת

המונרכיה של יולי

הרפובליקה השנייה

הקיסרות השנייה

הרפובליקה השלישית

צרפת של וישי

צרפת החופשית

הממשלה הזמנית

הרפובליקה הרביעית

הרפובליקה החמישית

צרפת

מוצא

Portrait Roi de france Mérovée
מדליית ארד של המלך מרובך הראשון

השושלת המרובינגית קיבלה את שמה ממייסדה האגדי, מֶרוֹבֵך (בלטינית מרובאוס או מרוביוס), שהנהיג את הפרנקים הסאלים בתחילת המאה ה-5. לעליית השושלת תרמו גם ניצחונותיו של בנו, כילדריק הראשון, במלחמותיו נגד הויזיגותים, הסקסונים והאלמאנים.

אחרי הכתרתו למלך התעמת בנו של כילדריק, כלוביס הראשון בשנת 486 עם סיאגריוס, מושל ממלכת סואסון ששלט בשטח דרומית ומזרחית מסואסון עד נהר הלואר וכבש את הממלכה. כלוביס ניצח את האלמאנים בקרב טולביאק ב-496 וכך איחד את רוב גאליה שמצפון לעמק הלואר תחת שליטתו. לאחר מכן המיר את דתו לנצרות קתולית עם אנשיו.

היסטוריה

לאחר מותו של כלוביס ב-511 חולקה הממלכה המרובינגית, שכללה בתוכה את כל העמים הפרנקים ואת כל גאליה מלבד בורגונדיה, בין ארבעת בניו, לפי המנהג הפרנקי. מסורת חלוקת הירושה נמשכה גם בקרב יורשיהם, אך גם במהלך שלטונם של מספר מלכים במקביל נחשבה הממלכה למקשה פרנקית אחת. בשנת 534 כבשו המרובינגים גם את בורוגנדיה, ולאחר מכן את פרובאנס.

הממלכה הפרנקית אוחדה שוב ב-613, תחת שלטונו של כלותאר השני, אך חולקה שוב לאחר מותו. חלוקות מאוחרות יותר יצרו את ממלכות אוסטרזיה, נויסטריה, בורגונדיה ואקוויטניה. המלחמות התכופות בין הממלכות הקטנות החלישו את המלוכה אך חיזקו את האצולה שנהנתה מתגמולים גדולים מהמלכים בתמורה לתמיכתה.

בנו של כלותאר, דאגובר הראשון, היה המלך המרובינגי האחרון שהיה בעל סמכות של ממש. יורשיו איבדו מכוחם לטובת המאיורדומוס, השר אשר על הבית, ולפיכך זכו לכינוי "מלכים עושי-כלום" (rois fainéants). המלחמות בין השרים הגיעו לקצן לאחר ניצחונה של אוסטרזיה בקרב טרטרי ב-687, בהנהגת פפין האמצעי. על אף שלא הכריז על עצמו כמלך באופן רשמי, הפך פפין לאחר הניצחון לשליט הממלכה הפרנקית בפועל. מעמד זה עבר בירושה גם לבניו, שחילקו את האדמות ביניהם כמלכים לכל דבר.

בנו של פפין, קרל מרטל, נלחם נגד האצולה וכן נגד אמו החורגת. קרל נהנה ממעמד יציב כשליט, ולאחר מות המלך החלש תאודריק הרביעי ב-737, אף לא טרח למנות מלך חדש, כפי שנהגו בני משפחתו לעשות מזה דורות, אלא הכריז על עצמו כ"נסיך הפרנקים".

בנו של קרל מרטל, פפין הגוץ (השלישי), שירש מאביו את תפקיד המאיורדומוס, המשיך את מלאכתו באמצעות הרחבת האימפריה הפרנקית דרומה ומזרחה. לאחר שאחיו פרש למנזר, פפין הגוץ נותר המיורדומוס היחיד של הממלכה, ביקש את רשות האפיפיור זכריה למלוך במקום המרובינגים. ב-751 הכתירו האצילים הפרנקים את פפין כמלכם באופן רשמי. מלכותו של פפין זכתה גם בברכת האפיפיור, שהכיר בעוצמתו הצבאית ושאף לברית עמו. המלך המרובינגי המודח, כילדריק השלישי, נשלח למנזר לאחר שנגזז שערו הארוך, סמל שושלתו. הייתה זו תחילת מלכותם של בני השושלת הקרולינגית בממלכה.

ממשל ומשפט

המלך המרובינגי נהג להעביר לרשותו את כל שלל המלחמה, הכולל רכוש או אדמות ותושביהן, ולקבוע את חלוקתו בין אנשיו. עם מות המלך חולקה ממלכתו בין בניו.

המלכים מינו אזרחים חשובים לתפקידי רוזנים, הממונים על ההגנה, המנהל והמשפט באזוריהם. תהליך זה החליף את מערכת המנהל הרומית המתפוררת, שכללה מיסוי וביורוקרטיה, באזורים הגאלו-רומאים במערב ודרום גאליה. הרוזנים קיבלו מהמלך אדמות, ובתמורה התחייבו לספק למלך צבא ושכירי חרב על מנת להגן על ממלכתו. אחת לשנה נהגו אצילי הממלכה ולוחמיה להתאסף ולקבוע החלטות הנוגעות למדיניות הלחימה.

כאשר עלה מלך חדש לשלטון, נהגו הלוחמים להרימו מעל מגיניהם לכבוד הכתרתו, לסמל את תפקידו המסורתי כראש הצבא. על המלך היה לכלכל את עצמו מאדמותיו האישיות בלבד. ממערכת זו התפתח מאוחר יותר הפאודליזם, והציפיות לעצמאות מלכותית זו נמשכו עד לתקופת מלחמת מאה השנים. נפילת האימפריה הרומית גרמה להתמעטות המסחר, וכתוצאה מכך נאלצו בעלי האחוזות להסתמך על תוצרת עצמית. המסחר הבינלאומי שנותר נוהל בידי סוחרים מהמזרח התיכון.

בניגוד לבורגונדים ולויזיגותים, שניהלו מערכת חוקים אחידה המבוססת על המשפט הרומי, לא הנהיגו המרובינגים מדיניות אחידה כלפי כל הנתינים, אלא החילו עליהם חוקים שונים, בהתאם למוצאם: הפרנקים הריפארים היו כפופים לחוקים משלהם, בעוד שהפרנקים הסאלים (עליהם נמנו המרובינגים) היו כפופים לחוק הסאלי, שנחקק בשנת 511 ונותר בתוקף מאות שנים לאחר מכן. מערכת החוקים המרובינגי אסרה על חקיקת חוקים חדשים, והסתמכה על "משפטנים" שתפקידם היה לשנן את כל פסקי הדין שניתנו בעבר. מבין הצווים המרובינגיים המעטים ששרדו, עוסקים מרביתם ביישוב מחלוקות הנוגעות לירושה.

דת ותרבות

Trésor de Gourdon 03
גביע פרנקי מתחילת המאה השישית

התרבות המרובינגית התאפיינה בזיקה רבה לדת, בהשפעת הנזירים שהפיצו את הנצרות ברחבי הממלכה. הבולט מבין הללו היה קולומבנוס הקדוש, נזיר אירי שנודע בהשפעתו הרבה על המלכה באטילד. המלכים המרובינגים ונשותיהם למדו לנצל את הדת לתועלתם: הם העניקו מנזרים ומושבים אפיסקופליים לאצילים שתמכו בהם; תרמו למנזרים אדמות על מנת להבטיח את שליטתם בהן. מינו אנשים הקרובים להם לתפקידים בכירים בכנסייה; שלחו למנזרים את הבנים הצעירים, שקשה היה להשיאם, כדי למנוע איום מצדם על הירושה, שנועדה לבנים הבכורים. מדיניות זו הבטיחה קשר הדוק בין השליטים לכנסייה.

רבים מבני השושלת המרובינגית ששימשו כבישופים וראשי מנזרים, או העניקו תרומה נדיבה לכנסייה, הוכרזו על ידיה כקדושים. הז'אנר הספרותי הנפוץ ביותר בתקופה זו היה "חיי הקדושים". ההגיוגרפיה המרובינגית לא ניסתה לבנות ביוגרפיה במובן הרומאי או המודרני, אלא לעודד ולשמר מסירות תוך שימוש באמצעים ספרותיים מתוחכמים, שסייעו לכנסייה הפרנקית לגייס לטובתה האדיקות העממית ולקבוע את אמות המידה לקדושה.

היסטוריוגרפיה ומקורות

עדויות ספורות בלבד מן התקופה המרובינגית שרדו עד היום, אך הללו מספקים מידע מקיף על התקופה במלואה, מעלייתו של כלוביס הראשון ועד הדחתו של כילדריק השלישי. המקור המשמעותי ביותר על התקופה הוא רשומותיו של גרגוריוס מטור בישוף העיר טור. עבודתו הידועה ביותר, שנקראה עשרה ספרי היסטוריה (Decem Libri Historiarum) אך מוכרת יותר בשם ההיסטוריה של הפרנקים, משמשת כמקור המידע העיקרי על תקופת שלטונם של בניו של כלותאר השני ושל צאצאיהם.

מקור משמעותי נוסף, מסודר פחות מעבודתו של גרגוריוס מטור, הוא הרשומות של פרדגאר, העוסקות בתקופה שבין השנים 584 ל-641. עבודתו של פרדגאר נמשכה גם אחריו בידי אחרים, תחת חסות הקרולינגים, וכיסתה את המשך התקופה עד שנת 768. המקור החשוב האחרון הוא הספר על ההיסטוריה של הפרנקים (Liber Historiae Francorum), המתבסס על עבודתו של גרגוריוס מטור. אך אמינותו של מקור זה מועטה יותר, כיוון שנכתב תחת שלטון השושלת הארנולפינגית היריבה לשושלת המרובינגית, והוא מכיל הטעיות רבות.

מלבד מקורות אלו, העדויות המעטות שנותרו כיום כוללות מכתבים, קובצי תקנות וכדומה. אנשי כנסייה, כדוגמת גרגורי מטור, כתבו מכתבים רבים, אך בודדים מהם שרדו. בנוסף שרדו מספר צווים ופסקי דין, וכן החוק הסאלי הידוע. מתקופת שלטונם של כלותאר השני ודאגובר הראשון ישנן דוגמאות רבות למעמדו של המלך כשופט ובורר עליון. כמו כן שרדו מספר כתבים על חיי הקדושים בני התקופה, שנכתבו זמן קצר לאחר מותם.

Belt Arnegund MAN87431
אבזם החגורה של המלכה ארגונד, התגלה ב-1957
Gisant de Clovis Ier-Burials at the Basilica of St Denis
פסל קבורה של כלוביס הראשון (רחוק מהמצלמה) מהמאה ה-12 ובנו כילדבר הראשון (קרוב למצלמה) בבזיליקת סן-דני

מידע נוסף על התקופה, ובעיקר על המודוס ויוונדי של הפרנקים, מספקים ממצאים ארכאולוגיים אחדים. אחת התגליות המשמעותיות בחקר התקופה הייתה ב-1653, אז נתגלה במקרה קברו של כילדריק הראשון בחצר כנסייה בעיר טורנה שבבלגיה. בין החפצים שנמצאו בקבר היה ראש פר מוזהב וכן החרקים המוזהבים המפורסמים, ששימשו כדוגמה לגלימת הכתרתו של נפוליון. ב-1957 נתגלה קברה של אשתו הרביעית של כלותאר הראשון, ארגונד, בזיליקת סן דני בפריז. בגדי הקבורה של המלכה ותכשיטיה נשתמרו ברובם היטב, והודות לכך ניתן ללמוד מהם על הלבוש הנהוג בתקופה.

לקריאה נוספת

אוסטרזיה

אוסטרזיה (Austrasia; מילולית "האדמות המזרחיות") הייתה אחת משלוש ממלכות הפרנקים (יחד עם ממלכת בורגונדיה ונויסטריה), התקיימה לסירוגין בין המאות השישית לשמינית והשתרעה על חלקים משטחי צרפת, ארצות השפלה וגרמניה המודרניות.

דאגובר השלישי

דאגובר השלישי (Dagobert III; ‏698 או 699 – 715) היה שליט פרנקי מהשושלת המרובינגית.

השושלת הקרולינגית

השושלת הקרולינגית (ידועה גם בשם "הקרלובינגים" או "הקרלינגים") הייתה משפחת מלוכה פרנקית שמוצאה בשבטי פפין וארנולף. השם "קרולינגים" בא מהשם של קרל מרטל. המשפחה גיבשה את כוחה בסוף המאה ה-7 והפכה למחזיקת התפקיד מאיור דומוס, התפקיד החשוב ביותר בחצר המלך שתחת הנהגת המשפחה הפך מתפקיד ממונה לתפקיד העובר בירושה לבני המשפחה, ובכך לשליטים למעשה של הפרנקים. בשנת 751 השושלת המרובינגית, ששלטה עד אז בפרנקים מתוקף זכות, נושלה מזכות זו עם הסכמת האפיפיור והאצולה, ופפין הגוץ, המלך הראשון מהשושלת הקרולינגית, הוכתר למלך הפרנקים.

היסטוריוגרפיה מסורתית ראתה בתפיסת המלוכה הזו של הקרולינגים תוצר של צבירת כוח ארוכה שהודגשה עם הניסיון הנמהר לתפוס את הכתר דרך כילדברט המאומץ. אולם כיום תפיסה זו מקובלת פחות, וההכתרה בשנת 751 נתפסת כתוצר שאיפותיו של אדם אחד, פפין עצמו, ושל הכנסייה, שתמיד חיפשה אחר מגינים חילוניים חזקים ואחר חיזוק השפעתה בעולם החילוני.

השליט הקרולינגי החשוב ביותר היה קרל הגדול, שהוכתר בשנת 800 כקיסר הרומאים על ידי האפיפיור. באופן מסורתי הצעד נראה על ידי היסטוריונים כניסיון להחיות מחדש את האימפריה הרומית המערבית, אולם לאחרונה יש המפקפקים בכך ומצביעים על העובדה שהכתרתו של קרל לא שינתה דבר מהותי בסדרי ממלכתו והתארים הקיסריים שניתנו לו היו לשם הגדלת כבודו ויוקרתו והוקרת תודה מצד האפיפיור לאו השלישי על שהחזיר אותו לכס האפיפיורות. בהיסטוריוגרפיה מתייחסים לאימפריה שלו כאימפריה הקרולינגית. המנהג הפרנקי (והמרובינגי) המסורתי של חלוקת הירושה בין היורשים נשאר גם בימי הקיסרים הקרולינגים, אולם הרעיון של אי-התחלקות האימפריה גם הוא היה מקובל. המסורת של הקרולינגים הייתה להפוך את בניהם למשנים למלך באזורי האימפריה השונים, אותם הם ירשו עם מות אביהם. לאחר מותו של לואי החסיד, בנו של קרל הגדול, בניו נאבקו על הירושה במלחמת אזרחים שנמשכה שלוש שנים והסתיימה בהסכם ורדן, שחילק את האימפריה לשלוש ממלכות קטנות יותר ובאותו זמן העניק סטטוס אימפריאלי ללותאר הראשון.

הקרולינגים היו שונים מהמרובינגים בכך שהם אסרו על העברה בירושה לילדים בלתי חוקיים, במטרה למנוע מריבות בין היורשים ולהבטיח גבול לחלוקת הממלכה. אולם בסוף המאה ה-9 המחסור ביורשים חוקיים מבין הקרולינגים הצריך את עלייתו לשלטון של ארנולף מקרינתיה, ילד בלתי חוקי של מלך קרולינגי.

הקרולינגים נושלו מרוב ממלכותיהם עד שנת 888. הם המשיכו לשלוט בפרנקיה המזרחית עד שנת 911 ובפרנקיה המערבית לסירוגין עד 987. ענפים זוטרים של השושלת המשיכו לשלוט בורמנדואה ולורן התחתונה אך לא ניסו להחזיר לעצמם את הממלכות והנסיכויות האחרות.

כילדבר השלישי

כילדבר השלישי (Childebert III;‏ 683 - 23 באפריל 711) היה שליט פרנקי מהשושלת המרובינגית, מלך בשנים 695–711.

כילדריק הראשון

כילדריק הראשון (בערך 440–481) היה אביו של כלוביס הראשון ומלכם המרובינגי של הפרנקים הסאלים מ- 457 עד מותו.

כילדריק השלישי

כילדריק השלישי (Childéric III;‏ 754-717) היה מלך הפרנקים, האחרון מהשושלת המרובינגית. למעט תוארו כמלך, לכילדריק לא היה כוח ממשי, וכל ההשפעה וקבלת ההחלטות רוכזו בידיו של המאיורדומוס פפין הגוץ (אביו של קרל הגדול), שמלך אחרי כילדריק כמלך הראשון של השושלת הקרולינגית.

כילפריק הראשון

כילפריק הראשון (בערך 539 - ספטמבר 584) היה מלך נויסטריה מ-561 עד מותו.

כלוביס הראשון

כלוֹבִיס הראשון (Clovis) הידוע גם בשם כְלוֹדוֹבִיק כְלוֹדוֹבֶק או כְלוֹדוֹבִיקוּס (בצרפתית מודרנית: "לואי") (בערך 466 - 27 בנובמבר 511) היה החשוב שבמלכי השושלת המרובינגית. במהלך שנות מלכותו, בין השנים 511-481, הפכה ממלכת הפרנקים הסאלים עליה שלט לממלכה החשובה ביותר בגאליה.

כלוביס הרביעי

כלוביס הרביעי (Clovis IV;‏ בין 680 ל-682 - 695) היה שליט פרנקי מהשושלת המרובינגית.

כלודיו

כלודיו (בערך 392–448 לספירה) היה מלך הפרנקים הסאלים מתחילתה של השושלת המרובינגית.

הוא נודע כמלך ארוך שיער (כמו כל מלכי שושלת זו) והתגורר בטוקסנדריה בטירה של דואיסבורג. ב-414 הפך למלך תרואן (כיום בחבל נור-פה דה קאלה שבצפון צרפת).

ב-428 גילה כי עריה של גאליה בלגיקה היו מחוסרות הגנה. פלביוס אאטיוס, ששימש כמגיסטר מיליטום של רומא בגאליה, נאלץ לשלוח את חייליו כדי ללחום בויזיגותים, ולכן הצליחו כלודיו ואנשיו להביס כוח רומאי ליד קמברה ולהתיישב בצפון גאליה. אם כי הותקף על ידי פלביוס אאטיוס ב-431, הצליח כלודיו להרחיב את כיבושיו דרומה עד נהר הסום.

ב-432 הוא לכד את טורנה וכבש את קמברה על כל סביבותיה. למעשה, מטרתו הייתה ליצור ממלכה שתשתרע מן הריין עד הים הצפוני, כולל אזורי נהר הסום ונהר המז. פלביוס אאטיוס נאלץ לחתום על הסכם פוידרטוס עם כלודיו - הסכם שלפיו הפכו הפרנקים הסאלים לחיילי האימפריה הרומית והורשו להתיישב על קרקע רומית, מה שהביא בעקבותיו להקמת האימפריה הפרנקית מייסודו של כלוביס הראשון.

אין אנו יודעים מי היו ילדיו של כלודיו, אולם ישנה אגדה על אודותיו, או ליתר דיוק, על אודות המלך מרובך. ההיסטוריון הבלגי גודפרואה קורט בן המאה התשע עשרה סיכם את מה שנכתב ברשימות פרדגר מן המאה השביעית במילים הבאות: "יום אחד כאשר המלכה, אשת המלך כלודיו, יצאה לרחוץ בים, אל מסוים קרב אליה - זיווג שממנו נולד הגיבור מרובך שעל שמו קרויה השושלת המרובינגית." מדברים אלה משתמע כי אשתו של כלודיו הייתה אמו של מרובך.

כלותאר הראשון

כלותאר הראשון (בערך 497 - 29 בנובמבר 561) היה אחד מארבעת בניו של כלוביס הראשון, ושימש כמלך הפרנקים מ-558 עד מותו.

מאיורדומוס

המאיורדומוס (מלטינית: maior domus; מאיור - מנהל; דומוס - הבית), כלומר השר אשר על הבית או מנהל הבית היה תואר ותפקיד בחצרות המלוכה בימי הביניים המוקדמים, שהיה בשימוש בעיקר באימפריה הפרנקית במאה ה-7 וה-8.

במהלך המאה ה-7 הפך תפקיד זה לתפקיד החשוב ביותר בממלכה המרובינגית באוסטרזיה, ולמלכים הייתה למעשה רק סמכות סמלית. המאיורדומוס הוא תפקיד המפתח שאיפשר את החלפת השושלת המרובינגית בשושלת הקרולינגית ובכך איפשר את עלייתו של פפין הגוץ ואחריו של בנו קרל הגדול.

בתחילה היה התפקיד סוג של ראש מטה הארמון ועם הזמן צבר עוד ועוד סמכויות עד שגבר כוחו מזה של המלך, אחת הסיבות העיקריות לכך היא שעל מנת להגיע למלך היה צריך לעבור דרך המאיורדומוס. התפקיד עבר בירושה בין משפחות אצולה מסוימות. באוסטרזיה, פפין הראשון מהמשפחה הקרולינגית השתלט על התפקיד והעבירו לבנו במטרה להמליכו במקום המלך, פפין גם שינה את שמו של הילד לשם מרובינגי "כילדברט" ואילץ את המלך להמליכו למלך, את יורש העצר האמיתי שלחו למנזר באירלנד. המהלך לא צלח ומשפחות האצולה האחרות הוציאו להורג את פפין ובנו.

כעבור כמה שנים פפין מהרסטל מהמשפחה הקרולינגית הצליח להשתלט על משרת המאיורדומוס, בנו של אותו מאיורדומוס הוא קרל מרטל, שהוא גם סבו של קרל הגדול. בנו של קרל מרטל, פפין השלישי (פפין הגוץ) היה למלך הקרולינגי הראשון ומייסד השושלת הקרולינגית.

מלכי צרפת

מלכים שלטו בצרפת מאז ימי הביניים עד שנת 1870 (על אף שנפוליאון בונפרטה ונפוליאון השלישי שלטו כקיסרים ולא כמלכים). ישנה אי הסכמה בין היסטוריונים לגבי הקמתה של ממלכת צרפת, אך התאריך המוקדם ביותר המקובל הוא ייסוד הממלכה הפרנקית בשטחי גאליה הרומאית על ידי המלך כלוביס הראשון בשנת 486. מלכי האימפריה הפרנקית הודחו במאה ה-8, ובשנת 843 חוזה ורדן סימן את ייסודה של ממלכת פרנקיה המערבית, ממנה תתפתח ישירות ממלכת צרפת המודרנית. התואר "מלך הפרנקים" (בלטינית Rex Francorum) נשאר בשימוש עד לתקופת שלטונו של פיליפ הרביעי, בשנים 1340-1360 ו-1369-1801 מלכי אנגליה טענו לכתר הצרפתי והכריזו על עצמם כמלכי צרפת. תביעות אלו קיבלו תוקף לזמן קצר כאשר בשנת 1420, במהלך מלחמת מאה השנים, המלך שארל השישי הכיר בחתנו הנרי החמישי, מלך אנגליה כיורשו. עד שנת 1453 האנגלים גורשו כמעט לגמרי מצרפת, אך המלכים האנגליים המשיכו לטעון לתואר "מלך צרפת" עד לייסודה של הממלכה המאוחדת בשנת 1801.

מרובך הראשון

מרובך הראשון (בלטינית: Meroveus או Merovius, מת בשנת 453/457) הוא מלך אגדי-למחצה במחצית הראשונה של המאה ה-5, מייסד השושלת המרובינגית של פרנקים סאלים הקרויה על שמו (אם כי ייתכן ולמעשה היה זה כלודיו המלך הראשון בשושלת), שהפכה מאוחר יותר לשולטת בכל הפרנקים. שיתף פעולה עם פלביוס אאטיוס הרומאי כנגד ההונים תחת שלטון אטילה ההוני במהלך הקרב במישורים הקטאלונים. אין כל הוכחה היסטורית לקיומו של מרובך, חוץ מטענת המלכים המרובינגים להיותם צאצאיו.

גרגוריוס מטור כותב כי מרובך היה אביו של כילדריק הראשון, אך מטיל ספק בכך שמרובך היה מצאצאיו של כלודיו. יש המסבירים את דברי גרגוריוס בכך, שעל פי האגדה, מרובך לא היה מצאצאי כלודיו, אלא מצאצאי המלכה, אשתו של כלודיו, אך אביו היה אל הים. יש המפרשים את אגדה זו באופן אלגורי, ש"אל הים" הוא כובש זר מעבר לים, שממנו התעברה אשת המלך.

בספר "דם קדוש, גביע קדוש" נטען כי מסדר ציון מנסה להושיב את צאצאי מרובך על כיסא ממלכת ירושלים.

נויסטריה

נויסטריה (Neustria) הייתה אחת משלוש ממלכות הפרנקים (יחד עם ממלכת בורגונדי ואוסטרזיה), התקיימה בין המאות השישית לשמינית והשתרעה על חלקים משטחי צרפת המודרנית. מאוחר יותר התקיימה דוכסות בשם זהה ובשטח מוקטן עד תקופת הקפטיאנים במאה ה-10, בתקופת השליטה הלומברדית נקרא שטח במערב צפון איטליה בשם נאוסטריה.

לאחר מותו של המלך כלוביס הראשון מהשושלת המרובינגית ב-27 בנובמבר 511, חולקה ממלכתו בין בניו: תאודריק הראשון הבכור, ושלושת בניה של קלותילדה: כלודומר, כילדבר הראשון וכלותאר הראשון. הם חילקו ביניהם את ממלכת אביהם, בהתאם למסורת הגרמנית, וקבעו את מרכזיהם בפריז, אורלאן, סואסון וריימס.

בעת הקמתה כללה נויסטריה שבשליטת כלותאר שלוש יחידות טריטוריאליות, את השטחים הצפון-מערביים של ממלכת הפרנקים, כלומר מתעלת למאנש בצפון, דרומית ומזרחית מסואסון דרך נהר הלואר, כלומר ממלכתו לשעבר של סיאגריוס, חלקה של אקיטן שיקרא מאוחר יותר גסקוניה ובורגונד. בעת הקמת נויסטריה וכן ברוב התקופה בה התקיימה שמרה ברטאן על עצמאותה, לרוב בשם דוכסות ברטאן ולא נכללה בנויסטריה.

פרנקים

הפרנקים (בלטינית: Franci או gens Francorum) היו איחוד של מספר שבטים גרמאניים שחלקו סממנים תרבותיים משותפים בתקופת נדידת העמים. לאחר התיישבותם במרכז ומערב אירופה ובעיקר בגאליה הרומית, הייתה להם השפעה רבה על התקופה שאחרי נפילת האימפריה הרומית ועל אירופה של ימי הביניים. הפרנקים נחשבים לגורם מרכזי בהיסטוריה של צרפת, גרמניה, הולנד, בלגיה ולוקסמבורג.

הפרנקים מוזכרים לראשונה בהיסטוריה הכתובה בסביבות השנה 260 לספירה. לעיתים הם התאחדו עם שבטים שלא דיברו פרנקית, כמו הפריזים והסקסונים. רוב הפרנקים חיו בגבולות הצפוניים של נהר הריין, באזור לו קראו הרומאים פרנקיה. הם הפעילו מדי פעם לחץ על הגבולות הרומאים אך גם שירתו בצבא הרומאי וטיפסו בו לדרגות גבוהות. לאחר מחצית המאה החמישית לספירה הם השתלטו על האזור בו נמצאת כיום הולנד ונכנסו לשטחי האימפריה הרומית עד לדלתא של נהר סכלדה, שם הם חסמו את אספקת הדגן לצבא הרומאי. עם פשיטות מאוחרות יותר תחת הנהגתם של כלודיו וכילדריק הראשון הם התקדמו על הסכלדה והתבססו בסביבות העיר טורנה, משם הסאלים ניצחו לבסוף את הצבא הרומאי שנתמך על ידי פרנקים אחרים. השושלת המרובינגית של כילדריק הראשון איחדה את כל הפרנקים בגאליה והרחיבה את השפעתה לטריטוריות אחרות עד ששושלת חדשה, השושלת הקרולינגית, לקחה את השלטון וכבשה חלק גדול ממערב אירופה. תחת כלוביס הראשון הוקמה האימפריה הפרנקית (Regnum Francorum), פרנקיה, שהפכה מאוחר יותר ל"פרנקיה המזרחית" (האימפריה הרומית הקדושה) ו"פרנקיה המערבית" (צרפת).

הפרנקים השפיעו רבות על התפשטות הנצרות בצפון ובמערב אירופה והאימפריה הרומית הקדושה, גלגול של פרנקיה המזרחית, הייתה הגוף המדיני המרכזי במרכז ומערב אירופה בימי הביניים ולמעשה עד תחילת העת החדשה. בנוסף, בשורשי שפות ודיאלקטים רבים באזורי גרמניה ובנלוקס (בלגיה, הולנד ולוקסמבורג) של ימינו עומדות השפות של הפרנקים. הפרנקים הסאלים דיברו שפה שדמתה להולנדית העתיקה. מספר אזורים חשובים באירופה המערבית והמרכזית נקראים על שם הפרנקים, הבולטת שבהם היא צרפת (בצרפתית: France, בגרמנית: Frankreich, ממלכת הפרנקים). בגרמניה, אחד האזורים הגדולים בדרום המדינה נקרא פרנקוניה.

תאודריק הראשון

תאודריק הראשון (Theuderic I;‏ 484/485 - 533/534) היה שליט פרנקי ואחד מראשוני השושלת המרובינגית.

תאודריק הרביעי

תאודריק הרביעי (נולד ב-712 לערך, מת בין ה-16 במרץ וה-30 באפריל 737, לטינית: Theudericus IV, "תיירי" בצרפתית) היה מלך הפרנקים מן השושלת המרובינגית בין 721 למותו. הוא היה בנו של המלך דגוברט השלישי. כמו אביו, גם הוא היה שליט בתואר בלבד, והמאיורדומוס קרל מרטל משך בחוטיו ונשא במושכות השלטון בפועל. תאודריק היה המלך הלפני-אחרון של ממלכת הפרנקים שהשתייך לשושלת המרובינגית, לפני שהשושלת הקרולינגית השתלטה על המדינה דה-יורה.

תאודריק נולד אחרי שנת 711, ככל הנראה ב-713. קרל מרטל החזיק אותו במנזר של (Abbaye de Chelles) ולאחר מכן בשאטו תיירי. לאחר מותו של כילפריק השני בפברואר 721 הכתיר מרטל את תאודריק כמלך. שלטונו היה זה של "מלך עושה-כלום" (roi fainéant). אין מידע על פעילויותיו השלטוניות. תאודריק מת ב-737 והמלך הבא (והאחרון משושלת המרובינגים) של ממלכת הפרנקים, כילדריק השלישי, הוכתר ב-743, על ידי פפין הגוץ.

תאודריק השלישי

תאודריק השלישי (בלטינית: Theudericus III, בצרפתית מודרנית: Thierry III;‏ נולד בין 649 ל-656 - נפטר ב-691) היה שליט פרנקי מהשושלת המרובינגית.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.