השושלות הדרומיות והצפוניות

תקופת השושלות הדרומיות והצפוניות (סינית: 南北朝; פיניין: Nán Běi Cháo) היא תקופה בתולדות סין שתחילתה בשנת 420 עם נפילתה הסופית של שושלת ג'ין המזרחית, וסיומה עם עליית שושלת סווי בשנת 589.

בתקופת אי-יציבות זו, בה סבלה סין ממלחמות פנימיות, הייתה סין מחולקת לשתי מדינות, צפונית ודרומית. עקב חילופי שלטון תכופים שלטו במהלך התקופה תשע שושלות נפרדות - חמש בצפון וארבע בדרום.

תקופה זו נחשבת גם לתקופת פריחה בתחומי האמנות והתרבות, תקופה של התפתחויות טכנולוגיות ושל התפשטות זרם המהאיאנה הבודהיסטי ושל הטאואיזם. בתקופה זו הבודהיזם הסיני התחיל להתגבש ולסגל לעצמו מאפיינים ייחודיים, ביניהם - הפגודה הסינית, שמקורה בסטופות ובמסורות בודהיסטיות, ומטרתה הייתה הגנה על טקסטים בודהיסטיים קדושים.

במהלך תקופה זו התרחש תהליך מואץ של סיניזציה בקרב קבוצות לא-סיניות (מהגרים בצפון ובני שבטים ילידיים לא-סיניים בדרום). בנוסף, הייתה הגירה מצפון לדרום סין. זוהי גם התקופה שבה התפתחה

Flag of the People's Republic of China.svg
היסטוריה של סין
פורטל:סיןP Chinese Dragon.png
פורטל סין
קטגוריה ראשית
Eastern Jin Dynasty 376 CE
מפת סין בזמן 16 הממלכות בצפון, וקיסרות ג'ין המזרחית בדרום, שנת 376

תרבות

על אף הפיצול והתהפוכות בסין, התאפיינה תקופה זו יותר מכל בפריחה תרבותית ואמנותית. הייתה זו תקופה של התפתחות בתחומי המתמטיקה, הקרטוגרפיה, האסטרונומיה והרפואה, ובמקביל בתחומי הקליגרפיה, הציור, השירה והמוזיקה.

דת

בתקופה זו התפשטו והתפתחו דתות הדאואיזם והבודהיזם, כשהן מתחרות זו בזו הן בצפון והן בדרום. נערכו ויכוחים בין בני המלוכה והאצילים בשושלות השונות האם הבודהיזם צריך להמשך ולהתקיים.

לקראת סוף התקופה התמתנו העמדות הניציות, ומאמיני שתי הדתות גילו סובלנות הדדית, שלתפיסתן ממשיכה לאפיין את סין עד היום. הדתות זכו לפריחה, והתפשטו בכל רחבי סין.

התפצלות סין לצפון ודרום

מלחמת שמונה הנסיכים היא מלחמת אזרחים הרסנית שפרצה במסגרת מאבקי כוח בתוך משפחת הקיסרות של שושלת ג'ין, בין השנים 291-306. הלחימה נערכה רובה בצפון סין, וגרמה נזקים קשים לקיסרות, פגעה בממשל המרכזי שלה, הביאה לבריחה המונית של אוכלוסייה סינית לכיוון דרום הנהר הצהוב, ולפלישת עמים נוודים לצפון סין (תוך ניצול החולשה של בני ההאן). במהלך הפלישה והמרידה בקיסרות, נרצחו הקיסרים הרביעי והחמישי של שושלת ג'ין המערבית. משפחת הקיסרות נאלצה להעביר פעמיים את בירתה.

כתוצאה מנסיגת שושלת ג'ין ובני העם הסיני (האן) מצפונה של סין עד קו הנהר הצהוב, השתלטו בהדרגה על השטח מספר שבטים נוודים לא-סינים (בעיקר טורקים, הונים, מונגולים וטיבטים) אשר הקימו קואליציה של שש-עשרה הממלכות עיקריות (שהתקיימו זמן קצר) ששלטו בין השנים 304-439 על צפון סין.

תחילת תקופת השושלות הדרומיות והצפוניות

יש הרואים את תקופת שושלת ג'ין המזרחית משנת 317 עד 420, כחלק מתקופת השושלות הדרומיות והצפוניות. משנת 317 שלטה שושלת ג'ין המזרחית (המחודשת) רק על האזור שמדרום לנהר הצהוב, בעוד שצפון סין נשלט על ידי שש-עשרה הממלכות הלא-סיניות. השושלת שרדה עד שנת 420 לספירה, אז אולץ הקיסר גונג די סימה דוון (הקיסר ה-11 של שושלת ג'ין המזרחית או ה-16 של כלל השושלת) לפרוש, ונכנסה סין לעידן השושלות הצפוניות והדרומיות.

נסיונות לאיחוד הצפון נעשו מספר פעמים, לשווא. ניסיון אחרון ומוצלח לאיחוד הצפון בוצע על ידי הקיסר טאו-בה-ג'יי, שהתחיל את סדרת השושלות הצפוניות בשנת 386, עם שושלת ווי הצפונית (386534).

במקביל מתאפיינת תקופה זו בהתבוללות של המיעוטים לתוך בני ההאן. תופעה זו התרחשה הן בצפון והן בדרום. הדוגמה הבולטת ביותר היא זו של שושלת ווי הצפונית, שהייתה שושלת של בני שבט השְׂיָאובֵּיי. שושלת זו דגלה בהפרדה תרבותית בין השיאוביי לבין ההאן. בני ההאן הורחקו מעמדות מפתח, הם קיבלו משרות בתחומי הפקידות כמו גובי מיסים. אך הפרדה זו באה לקיצה עם עלייתו של הקיסר שְׂיָאווֵן, שהחל בשנת 497 ליישם תוכנית להתבוללות בקרב הסינים.

שש השושלות

ארבע מהשושלות הדרומיות (לְיוֹ-סונְג, צִ'י, לְיָאנְג, צֶ'ן) נכללות ב"שש השושלות", ששנות שלטונן החל בנפילת שושלת האן המזרחית, והסתיימו בעת הקמת שושלת סווי.

ישנן שתי גרסאות לגבי שש השושלות:

שש השושלות אשר בירתן שכנה בגְ'ייֵן-קָאנְג (מדרום לנהר הצהוב)
  • ווֹ 222-280.
  • ג'ין 265-420.
  • לְיוֹ-סונְג 420-479.
  • צִ'י 479-502.
  • לְיָאנְג 502-557.
  • צֶ'ן 557-589.
שש השושלות אשר שנות שלטונן מסודרות ברצף כרונולוגי
  • וֵיי 220-265.
  • ג'ין 265-420.
  • לְיוֹ-סונְג 420-479.
  • צִ'י 479-502.
  • לְיָאנְג 502-557.
  • צֶ'ן 557-589.

השושלות הדרומיות

מספר סידורי שם השושלת תקופת שלטונה
1 סונג 420-479
2 צ'י הדרומית 479-502
3 ליאנג 502-557
4 צ'ן 557-589

בשנת 420 הקים הקיסר ווּ מסונג את שושלת סונג הדרומית, לאחר כניעת הקיסר האחרון של שושלת ג'ין. השושלת של סונג שרדה 59 שנים, עד שנת 479, וכללה 9 קיסרים.

Map of Northern Wei and Liu Song Dynasty ja
מפת סין בתקופת סונג הדרומית וווי הצפונית
Asia 500ad
מפת אסיה עם מדינות ווי הצפונית וצ'י הדרומית בשנת 500

לאחר חתירה תחת הקיסרים האחרונים של שושלת סונג, והקמת כוח פוליטי בשושלת סונג, אילץ גָאו את הקיסר האחרון של סונג שׁוּן למסור לו את כתר הקיסרות הדרומית בשנת 479. הוא הקים שושלת צ'י הדרומית, ששרדה 23 שנה בלבד, עד שנת 502, וכללה 7 קיסרים ונסיכים.

בשנת 502, לאחר הכנעת מרד האזרחי, בניית כח פוליטי חזק, וחיסול בני המשפחה של השושלת השלטת, נטל הגנרל שְׂיָאו יֵן את השלטון מהקיסר האחרון הֶה של שושלת צ'י הדרומית. הוא הפך לקיסר ווּ מליאנג. השושלת שרדה 55 שנה, עד שנת 557, וכללה 6 קיסרים ונסיכים.

בשנת 557, לאחר הפיכה נגד השושלת השלטת של ליאנג, נטל הגנרל צֶ'ן בָּה שְׂייֵן את השלטון מהקיסר האחרון, גִ'ינְג של שושלת ליאנג הדרומית. הוא הפך לקיסר ווּ הראשון של שושלת צ'ן. צ'ן החלשה שרדה 32 שנה, וכללה 6 קיסרים ונסיכים. בשנת 589 נפלה צ'ן לידי מקים שושלת סווי.

השושלות הצפוניות

Asia 565ad
מפת אסיה עם המדינות ליאנג וצ'י הצפונית בשנת 565
China, 610
מפת שושלת סווי
מספר סידורי שם השושלת תקופת שלטונה
1 וֵיי הצפונית 386-534
2 וֵיי המזרחית 534-550
3 וֵיי המערבית 537-553
4 צ'י הצפונית 550-577
5 ג'וֹאוּ הצפונית 557-581

וֵיי הצפונית שרדה זמן רב, 148 שנה, משנת 386 עד שנת 534. היא כללה 15 קיסרים ונסיכים. וֵיי הצפונית נחלקה בשנים 534 עד 537 לשתי מדינות, וֵיי המזרחית ווֵיי המערבית.

וֵיי המזרחית הייתה שושלת בת קיסר אחד, ששרדה 14 שנה בלבד. שנת 550 הדיח גָאו יָאנְג את הקיסר היחיד של השושלת, והכריז על עצמו ון שׂוֵ'אן די, קיסר צ'י הצפונית הראשון.

בשנת 557 הדיח קיסר ג'וֹאוּ הצפונית הראשון את הקיסר האחרון של שושלת וֵיי המערבית. בשנת 577 השלימה ג'וֹאוּ משלימה את המהלך תוך כיבוש צ'י הצפונית. צ'י הצפונית שרדה רק 27 שנה, וכללה 6 קיסרים ונסיכים.

ב-581 הצליח הקיסר יָאנְג גְ'ייֵן וֶן גָאודְזוּ לכבוש את ג'וֹאוּ הצפונית. ג'וֹאוּ הצפונית כללה 5 קיסרים, ושרדה 24 שנה. ב-587 כבש הקיסר יָאנְג גְ'ייֵן וֶן גָאודְזוּ את ליאנג המערבית.

ב-589 הושלם איחודה של סין, על ידי הקיסר יָאנְג גְ'ייֵן וֶן גָאודְזוּ, מייסד שושלת סְווֵי. הוא כבש את שושלת צֶ'ן הדרומית, והפך את השליט האחרון של צ'ן, הלורד יָאנְג שׁוּבָּאו, לממונה תחתיו (בתפקיד לא חשוב, תוך עידוד נטייתו לשתייה חריפה). כך אוחדה סין, לראשונה מזה כ-300 שנה.

גלריה

NorthernWeiMaitreya

מייטריה בוהדה מויי הצפונית, מוצב במוזיאון ביפן

Chen Shubao

הלורד האחרון של שושלת צ'ן-יָאנְג שׁוּבָּאו

Tomb of Emperor Xuanwu of Northern Wei coffin

קברו של הקיסר שׂוֵ'אן ששלט בשנים (499-515) מויי הצפונית

Bodhisattva, sandstone with polychrome and gilt, Northern Qi Dynasty

פסל בודהה ענק מצ'י הצפונית

NorthernWei489

פסל בודיהסטי משנת 489 מויי הצפונית.

פסל בודהה משושלת צ'י

מיקום השושלות במהלך ההיסטוריה של סין

שלוש הממלכות שושלת ג'ין השושלות הדרומיות והצפוניות 420-589 שושלת סווי

קישורים חיצוניים

581

שנת 581 היא השנה ה-81 במאה ה-6. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

האלף הראשון

האלף הראשון (המילניום הראשון) היא התקופה שנמשכה בפרק הזמן שבין שנת 1 לספירה עד שנת 1000 לספירה. קצב גידול של אוכלוסיית העולם היה איטי יותר מאשר במהלך האלף הקודם - מכ-200 מיליון ב-1 לספירה עד 300 מיליון בשנת 1,000 לספירה.

היסטוריה של סין

סין היא כנראה התרבות המפותחת והרציפה העתיקה ביותר בעולם[דרוש מקור], כשתיעודים כתובים של התרבות נמצאים כבר מלפני 3,500 שנים והסינים עצמם נוקבים במספר 5,000 כמספר שנות קיומה של תרבותם. שושלות השלטון בסין פיתחו לאורך השנים שיטות ביורוקרטיה שלטונית שהעניקו לסינים יתרון משמעותי על העמים השבטיים שחיו מסביבם. פיתוח אידאולוגיה למדינה, המבוססת על משנתו הפילוסופית של קונפוציוס (המאה ה-6 לפנה"ס), יחד עם פיתוח מערכת כתב זמינה לכל (המאה ה-2 לפנה"ס) חיזקו עוד יותר את התרבות הסינית. מבחינה פוליטית, סין נעה בתנועה מתמדת בין איחוד ופירוד ולעיתים גם נכבשה על ידי כוחות זרים אשר מרביתם התמזגו לתוך תרבותה והפכו לחלק בלתי נפרד ממנה. השפעות תרבותיות ופוליטיות אלו שהגיעו מכל קצוות אסיה כמו גם גלי הגירה אל ומחוץ למדינה יצרו יחד את דמותם של התרבות והעם הסיני הנוכחי.

הקפיצה הגדולה קדימה

הקפיצה הגדולה קדימה (בסינית מפושטת: 大跃进) הייתה תוכנית רפורמה נרחבת שערכה המפלגה הקומוניסטית ברפובליקה העממית של סין בין 1958-1960. כוונת הרפורמות הייתה לנצל את שפע כוח העבודה הזול כדי לתעש במהירות את המדינה. הזינוק הגדול נכשל כליל, והביא לתוצאות הרות אסון ולרעב המוני בו גוועו 43 מיליון איש עד 1961.

חואה מולאן

שם זה נכתב במקור בהתאם לסדר המזרחי; שם המשפחה הוא חואה. חואה מולאן (בכתב סיני: 花木蘭) הייתה לוחמת אגדתית סינית, אשר על פי המסופר התגייסה לצבא הסיני כדי להציל את אביה הזקן מגיוס.

הסרטים "מולאן" ו"מולאן 2" מבוססים באופן רופף על חייה, ועל שמה נקרא מכתש חואה מולאן שעל נוגה.

יאנגצה

יאנגצה (בסינית מסורתית: 長江, בפין-יין: Cháng Jiāng (מידע • עזרה), "צ'אנג ג'יאנג") הוא הנהר הארוך ביותר באסיה והשלישי באורכו בעולם אחרי הנילוס באפריקה והאמזונאס בדרום אמריקה. מבחינת ספיקת המים שלו הוא מספר שש בעולם, אחרי הנהרות אמזונס, קונגו, אורינוקו, גנגס, ומדיירה.

מלחמת האופיום הראשונה

מלחמת האופיום הראשונה הייתה מלחמה על זכויות סחר בין בריטניה לשושלת צ'ינג בסין אשר נמשכה בין 1839 ל-1842. המלחמה, שנתפסת כיום כתחילתו של האימפריאליזם האירופי בסין, יצרה היסטוריה ארוכה של התנגדות סינית למערב, התנגדות שנמשכת במובנים מסוימים עד ימינו.

מלחמת האופיום השנייה

מלחמת האופיום השנייה (ידועה גם בשם מלחמת החץ) הייתה מלחמה בין סין לארצות המערב שהחלה ב־1856 ותמה ב-1860. את שמה קיבלה המלחמה מאחר שיש הרואים בה המשך ישיר למלחמת האופיום הראשונה אשר הסתיימה בסין ב־1842.

מערכת מאה הפרחים

מערכת מאה הפרחים או "מסע מאה הפרחים" (בסינית: 百花运动, בפין-יין: Bǎihuā yùndòng, בתרגום מילולי: "תנועת מאה הפרחים") הוא כינוייה של תקופה קצרה בהיסטוריה של הרפובליקה העממית של סין אשר החלה במאי 1956, כשמאו דזה-דונג, מנהיג סין, קרא ל"פריחתם של מאה פרחים ולהתמודדות של "מאה אסכולות מחשבה" בינן לבין עצמן. היה זה אות לראשיתו של דיון ציבורי פתוח על דרכה של סין. הייתה כאן ציפייה לעלייתם של פרחי נוי בגינה הקומוניסטית. כוונת המנהיג-המפלגה הייתה לשמוע ביקורת על דרכה של סין החדשה עד לאותו רגע. תקופה זו נמשכה עד 1957 שבה הכריז מאו על מערכה כנגד הימין.

במהלך התקופה התירה ואף עודדה המפלגה הקומוניסטית השלטת מגוון רחב של השקפות עולם ופתרונות מדיניים. למאו היה מניע נסתר לפעולה זו והוא רצונו לחזק עצמו מבית – השמעת התנגדות הייתה מוכיחה לטענתו, כי ההמונים תומכים בו ובפרשנותו האידאולוגית. הנחה זו התגלתה כמוטעית, ומשהחלה הביקורת לא הצליח מאו לתעלה לטובתו, האינטליגנציה החלה לבקרו ולהצביע על טעויות המשטר ומחדליו.

מאו הבין כי טעה וכי משטרו נתון בסכנה והוא פתח במערכה כנגד הימין, שהייתה מסע נגד "הימניים, אויבי העם, העשבים השוטים והמורעלים". לאחר דיכוי זה, חזר החופש בסין להיות מודרך על ידי המשטר.

מקור הביטוי משורת הפואמה: "תנו למאה פרחים לפרוח; תנו למאה אסכולות מחשבה להתווכח."

מרד הבוקסרים

מרד הבוקסרים (בסינית: 義和團起義) היה התקוממות עממית בסין כנגד המעורבות המסחרית והפוליטית של המעצמות הזרות, ארצות המזרח, כולל יפן בסין בשנים האחרונות של המאה ה-19 - 1898. עד אוגוסט 1900 בו נהרגו במהומות יותר מ-230 זרים, אלפי נוצרים סינים ומספר לא ידוע של מורדים ותומכיהם. המרד נוהל על ידי האליטה הפוליטית של סין, ופרץ בתמיכתה. בתחילת המרד הותקפו מיסיונרים נוצרים, לאחר מכן מוקדים כלכליים הותקפו, ולבסוף הוטל מצור על רוב השגרירויות בבייג'ינג. בתגובה נוצרה קואליציה בינלאומית של המעצמות (רוסיה, יפן, ארצות הברית, בריטניה, צרפת ועוד), שצעדה 55 יום מהנמל לבייג'ינג והכניעה את המרד. ארצות הברית מנעה את חלוקת סין בין המעצמות, והוטל עליה לשלם פיצויים כבדים ביותר. במרד השתתפו כ־ 140,000 לוחמים סינים.

שמו של המרד נלקח משמה של קבוצה מהפכנית בשם אגרופי הצדק ההרמוני, שם שתורגם לאנגלית בצורה מפושטת מאוד: בוקסר (מתאגרף). קבוצת אגרופי הצדק ההרמוני התנגדה בתחילה למשטר שושלת צ'ינג המנצ'ורית אך בסופו של המרד עברה לתמוך בה.

סין הקדומה

סין הקדומה הוא הכינוי לתקופה בהיסטוריה של סין המתחילה בשנת 2200 לפנה"ס ומסתיימת בשנת 221 לפנה"ס. התקופה באה אחרי תקופת סין המיתולוגית, ולפני תקופת סין הקיסרית.

שושלת ג'ין (265–420)

שושלת ג'ין (סינית:晉, פיניין: Jìn) ששלטה בסין בשנים 420-265, הייתה אחת משש השושלות, מיקומה של שושלת קיסרים זו בהיסטוריה של סין הוא מיד אחרי שלוש הממלכות ולפני השושלות הדרומיות והצפוניות.

השושלת נוסדה על ידי משפחת סימה, בשיאה שלטה השושלת על 20 מיליון תושבים.

עקב פלישות של עמים נוודים מצפון, ומלחמת אזרחים פנימית של נסיכי השושלת נחלשה הקיסרות, נרצחו שני קיסרים, ושלטון השושלת נקטע בין 313-311 ובין 317-316.

בני ההאן נמלטו לדרום הנהר הצהוב, ושם חידש את שלטון השושלת הקיסר סְה-מָה יְוֵּ'אן דִי בשנת 317.

ואילו בצפון הקימו העמים הלא-סינים קואליציה של שש-עשרה הממלכות עיקריות (שהתקיימו זמן קצר) ששלטו בין השנים 439-304 על צפון סין.

סה"כ שלטו 16 קיסרים מהשושלת.

שושלת האן

שושלת האן (סינית: 漢; פיניין: Hàn), הייתה שושלת קיסרים ששלטה בסין במשך כ-400 שנה, לאחר נפילתה של שושלת צ'ין. למעשה, בני המשפחה הקיסרית של האן שלטו בסין בשתי תקופות נפרדות (ולכן השושלת "מחולקת" לשתיים): שושלת האן המערבית שלטה על סין בין השנים 206 לפנה"ס ל-9 לספירה, ושושלת האן המזרחית שלטה על סין בין 23 לספירה עד שנת 220 (בין השנים 23-9 לספירה שלטה שושלת שין). בתקופת האן התגבשה זהותם של הסינים כבני האן, הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בסין וכיום הגדולה בעולם, זהות הנשמרת עד ימינו אנו.

בתקופת שלטונה של השושלת הפך הקונפוציוניזם לדת המדינה ולפילוסופיה המנחה אותה ואשר המשיכה להנחות את המשטר הסיני עד לקץ העידן הקיסרי בתחילת המאה ה-20. תחת שלטון ההאן עשתה התרבות הסינית התקדמות אדירה בתחומי ההיסטוריוגרפיה, האומנות והמדע.

שושלת האן הרחיבה משמעותית את שטחה של סין בסדרה של מסעות צבאיים שהגיעו לקוריאה, לווייטנאם, למונגוליה (הקיסר וו חיזק והרחיב את הממלכה בהודפו את שבטי השׂיוֹנג-נוּ אל תוך מונגוליה של ימינו, תוך שהוא מספח לממלכתו את השטחים בהם ישבו שבטים אלו). שטחים חדשים אלו אפשרו לסין לראשונה לפתח קשר מסחר עם המערב בדרך המשי ולמרכז אסיה.

שושלת סווי

שושלת סווי (בסינית: 隋朝; בפין-יין: Suí cháo) הייתה שושלת הקיסרים הסינית השישית, אשר שלטה בסין לאחר תקופת השושלות הדרומיות והצפוניות, בין השנים 581 עד 618.בשנת 618 היא הודחה בידי מייסד שושלת טאנג.

מייסד השושלת של סווי היה יָאנְג גְ'ייֵן וֶן גָאודְזוּ.

השושלת נחשבת למאחדת סין לאחר תקופה ארוכה, שבה הייתה סין מפוצלת למדינות שונות.

בזמנה שופצה החומה הגדולה, ונחפרה התעלה הגדולה.

השושלת ערכה מספר מלחמות נגד שכנותיה, לאחר שתי מערכות צבאיות מוצלחות מול קוריאה, באה פלישה כושלת לקוריאה, לחימה קשה בוייטנאם, פלישת עמים מצפון ומערב (טיבטים, טורקים, הונים).

למרות שיגשוג ראשוני, סר חינה מהעם שמאס בקורבנות הרבים שנגרמו עקב הלחימה ומפעלי הבניה הקשים.

השושלת הופלה על ידי קצינים בצבא הקיסרות, שאחד מהם, לִי יוּ'אָן, הקים את שושלת טאנג שבאה לאחריה.

שושלת צ'ינג

שושלת צ'ינג (בסינית: 清朝; פין-יין: Qīng cháo) אשר מוכרת לעיתים כשושלת מַנצ'וּ, הייתה השושלת אשר שלטה בסין בין השנים 1644 ל-1911, והאחרונה בשושלות הקיסריות של סין. מקור השושלת בשבט מנצ'ורי בשם אַיִסִין גיוֹרוֹ, אשר יסד את אימפריית צ'ינג הגדולה במה שמוכר היום כצפון מזרח סין, והתפשט אל תוך סין ואזורים שכנים.

זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה בה היה שלטון ריכוזי אחד שהצליח לאחד תחתיו את המרחב הגאוגרפי המוגדר כיום כסין, תקופת השושלת נמשכה עד 1911, שנה בה ניסו להקים משטר רפובליקני.

שושלת שין

שושלת שין (בסינית: 新, בפיניין: Xīn) הייתה שושלת הקיסרים הסינית השלישית, ששלטה על סין בין השנים 9–23. משמעות המילה "שין" בסינית היא "חדש", כלומר שושלת חדשה.

השושלת מנתה למעשה רק קיסר אחד, בשם ואנג מאנג, וחצצה בין שתי שושלות האן ששלטו בתקופות שלפניה ושאחריה. וָאנְג מָאנְג כונה על ידי ההיסטוריונים בסין כקיסר גונב הכס. וָאנְג מָאנְג ביצע רפורמה בכלכלה ובבעלות על אדמות הקיסרות, דבר שקומם עליו את בני המעמד הגבוה - בעלי האדמות העשירים. באוקטובר שנת 23 המורדים צרו על ארמונו של וָאנְג מָאנְג, וב-6 באוקטובר הרגו אותו. בתום הקרב הושחתה גופתו של הקיסר וָאנְג מָאנְג, ראשו נכרת ונלקח לבירת האן וואן-צאנג, שם נתלה על חומת העיר. אחרי מותו קמה שושלת האן המזרחית, אשר המשיכה לשלוט כמאתיים שנים נוספות.

שלוש הממלכות

שלוש הממלכות היא תקופה בסין שהחלה עם נפילת שושלת האן, בה התפצלה קיסרות סין לשלוש ממלכות: (魏 - וֵיי, 屬 - צ'וּ, 吳 -ווּ),ונמשכה משנת 220 ועד שנת 280 לספירה. יש היסטוריונים המצמידים לתקופה זו את מרד הטורבן הצהוב כאירוע המכונן שהביא לתחילת הקץ של שושלת האן. התקופה באה לסיומה עם כינונה של שושלת ג'ין.

תקופה זו מתועדת על ידי שתי יצירות מפורסמות - הרומנסה של שלוש הממלכות, רומן היסטורי למחצה הנחשב לאחת מארבע יצירות המופת של הספרות הסינית ועל ידי רשומות שלוש הממלכות, תיעוד היסטורי המאחד את רשומות ההיסטוריונים של כל אחת מן הממלכות לכדי יצירה אחת.

שנות ה-80 של המאה ה-6

שנות ה-80 של המאה ה-6 היו העשור התשיעי של המאה ה-6, החלו ב־1 בינואר 580 והסתיימו ב־31 בדצמבר 589.

תקופת האביב והסתיו

תקופת האביב והסתיו (בסינית: 春秋時代) הוא כינויה של תקופה בהיסטוריה של סין הקדומה בין השנים 770 לפנה"ס ל-476 לפנה"ס. שמה של התקופה לקוח משם הספר רשומות האביב והסתיו המיוחס לקונפוציוס, שהוא תיעוד היסטורי של השנים 722 לפנה"ס ל-479 לפנה"ס בתוך אותה תקופה.

המשכה הישיר של תקופת האביב והסתיו היא תקופת המדינות הלוחמות.

התקופה הקדומה
סין הקיסרית
התפוררות הקיסרות
סין המודרנית
העת החדשה
ראו גם

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.