השומרון

חבל השומרון (ערבית: السامرة, תעתיק: א-סאמרה) הוא אזור גאוגרפי היסטורי במרכז ארץ ישראל, אשר מהווה חלק משדרת ההר המערבית. האזור נקרא על שם העיר שומרון, בירת ממלכת ישראל בימי אחאב[1].

חבל השומרון מורכב מהר אפרים והרי בנימין, ושטחו מתחלק לנחלות השבטים בנימין, אפרים ומנשה. בצפון הוא גובל בעמק יזרעאל, במזרח בבקעת הירדן, בדרום ביהודה ובמערב בשרון. רוב השטח הררי והפסגות הגבוהות שבו הן הר בעל חצור, הר עיבל והר גריזים.

רוב האזור הועבר לשליטת הרשות הפלסטינית ובו גם יישובים יהודיים בשליטת מדינת ישראל במשטר המנהל האזרחי. חבל השומרון הוא גם שמו של המחוז בממשל הצבאי, ממלחמת ששת הימים ועד להסכמי אוסלו[2].

היסטוריה

במערת קבורה בעין סמיה שבשומרון נתגלה גביע כסף מעוטר מאוד שמעיד על כך שהיו לכל הפחות קשרי מסחר אם לא יחסי הגירה בין ארץ ישראל לבין מסופוטמיה בתקופת הברונזה הבייניימית.

בתקופה הברונזה התיכונה חוותה ארץ ישראל גלי הגירה מן הצפון ועם גלים אלו הגיעו גם מתיישבים חדשים מסוריה, שהביאו איתם רעיונות אדריכליים חדשים כמו מקדשי מגדול, חלקלקות וחומות ביצור להגנה על יישובים, את שני המוטיבים האלה ניתן לראות גם ברקורד הארכאולוגי של יישובים מאותה העת בשומרון, כמו למשל בתל אל-בלאטה שהוא שכם המקראית.

בתקופת הברונזה המאוחרת בארץ ישראל היה השומרון דליל מאוד באוכלוסייה, אולם ישבה בו עיר-המדינה שכם ששושלת המלוכה בה, בראשות לבאיה, היו בעלי שאיפות להתפשטות טריטוריאלית נרחבת וניסו לכבוש חבלי ארץ וערי-מדינה שונות בגליל ובעמק בית שאן הסמוכים ואף מערבה מן השומרון.

קיימת הערכה אחת[3] כי סך שבטי ישראל בעת התהוותם מפליטים ונוודים-למחצה כנענים היה כ-45 אלף נפש, שהתפזרו לאורך רצועת שדרת ההר המרכזי של ארץ ישראל בטרם החלו להגר בדיפוזיה לעבר צפון הנגב ודרום הגליל המזרחי, וכי כ-30 אלף מתוכם חיו באזור שכם.

גלעד 2 048
קטע מגלעד 'יהושע בן נון מנחיל הארץ' במרכז השומרון, יצירתו של האמן אסף קדרון

האזור נקרא על שם העיר שומרון (סבסטיה תחת הכיבוש הרומי), ששימשה כבירת ממלכת ישראל. המקום נקנה על ידי המלך עמרי, והוא אף זה שהקנה לה את שמה, בשל בעליו הקודמים של המקום:

וַיִּקֶן אֶת הָהָר שֹׁמְרוֹן מֵאֶת שֶׁמֶר בְּכִכְּרַיִם כָּסֶף וַיִּבֶן אֶת הָהָר וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הָעִיר אֲשֶׁר בָּנָה עַל שֶׁם שֶׁמֶר אֲדֹנֵי הָהָר שֹׁמְרוֹן[4].

לאחר חורבן ממלכת ישראל והגליית תושביה האמידים של ממלכת ישראל והגירת רבים מיושביה דרומה אל ממלכת יהודה[5][6], ישבו בשומרון בעיקר שרידי ממלכת ישראל שסירבו בתוקף להתאחד עם ממלכת יהודה בימי חזקיהו ואוכלוסיות זרות שהובאו הנה במקומם של הישראלים שנעקרו מבתיהם וכונו בלשון סופרי המקרא "כותים", שעיבדו את אדמות האזור אולם חוו אירועים טראגיים כגון טריפה בידי אריות והסיקו כי מדובר באלוהות מקומית שמענישה אותה כי הם לא עובדים אותה, הכותים פנו לאשורים וביקשו מהם שיעזרו להם לחדש את הפולחן לאלוהי ישראל ולכן החליטו האשורים להחזיר לשומרון כהן שהוגלה ממלכת ישראל כדי שזה ידריכם בפולחן המקומי וילמדם אותו. לאחר מספר דורות של קשרי חיתון בין שארית שבטי ישראל ובין הכותים התגבשה עדת השומרונים.

בימי שיבת ציון בתקופה הפרסית היו השומרונים מאוכלוסיות הארץ הדלילה באוכלוסין (לפי המחקר הארכאולוגי), וחיו בעיקר באזור הר אפרים[7] תחת הנהגת סנבלט החורוני (שככל הנראה מקורו מהחורן) ולמרות שרצו להתאחד עם שבי ציון לעם אחד, נדחו על הסף בידי עזרא הסופר ונחמיה שראו בהם "גויים גמורים" שאינם מ"זרע הקודש", השומרונים מצדם לא נשארו אדישים ובהנהגת סנבלט גרמו להפסקת בניית בית המקדש השני עם מכתב ששלח מנהיגם לאימפריה האחמנית בטיעון כי עצם הבנייה של חומות המתחם המקודש הם למעשה ביצור כחלק מהכנה למרידה מצד היהודים בפרסים. הבנייה חודשה לאחר שהיהודים הסבירו את מעשיהם אולם בשל כך החלה יריבות רבת שנים בין השומרונים לבין היהודים ששיאה יגיע בימי התקופה ההלניסטית בארץ ישראל עת החריבו החשמונאים את המקדש השומרוני בהר גריזים ב-107 לפנה"ס כמעשה נקם נגד פולחנות לא-יהודיים בארץ.

בימי יוחנן הורקנוס כבשו היהודים תושבי ממלכת החשמונאים את השומרון, תוך כדי החרבת העיר שומרון שעליה צר צבאו במשך שנה שלמה, וחידשו את שליטתם בו מאז ימי בית ראשון.[8]

השומרונים נשארו לחיות ברובם באזור השומרון (חלקם חי בקהילות בגוש דן, באזור השרון ובחבל עזה), למרות שמספרם היה בדעיכה לאורך הדורות בשל כישלון המרד השומרוני נגד האימפריה הביזנטית והכיבוש המוסלמי של ארץ ישראל שבשל אי-אזכורם בקוראן לא הכיר בהם כמונותאיסטים וטבח בהם עד חורמה (ניצלו הודות לכתב הגנה מהיהודים המקומיים שאמרו כי השומרונים הם "כת יהודית") וזאת עד למאה ה-17 שאז הוכרחו רובם להמיר את דתם לאסלאם.

אתרים ארכאולוגיים באזור נסקרו בסקר חסר תקדים בהיקפו ובמשכו, סקר הר מנשה, בהנחיית אדם זרטל ואחרים.

פסיפסי השומרון

בשומרון וסביבותיו (בקעת הירדן, השרון והכרמל) נתגלו עשרות פסיפסים מן התקופה הרומית והביזנטית. מגוון ניכר של גידולים וכלים חקלאיים מתוארים בהם המשקפים את הגידולים והכלים החקלאיים שאפיינו את רצועת הרוחב המרכזית של ארץ ישראל. ענפי החקלאות המיוצגים בפסיפסי השומרון וסביבותיו: גפן, רימון, תמר, אתרוג, חיטה, משמש, תפוח, אפרסק, אגס, שקד, אורן הצנובר, שקמה, שיזף, דובדבן, שזיף, לופה, ורד, אבטיח ופרג האופיום. עם הגידולים החקלאיים החדשניים בזמנם, בהם התגאו תושבי השומרון, נמנים אפרסק, אגס מזנים שונים, משמש, שזיף ולופה כספוג לרחצה. בין פסיפסי השומרון וסביבותיו נמצאו גם פסיפסים פשוטים וגסים שבהם ניכרת מלאכתם של יוצרים מרמה נמוכה אשר יצירתם הושפעה מאתרים קרובים מאוד, וגם פסיפסים איכותיים ברמת ביצוע גבוהה בקנה מידה בינלאומי, אשר הושפעו מיצירות מעבר הירדן המזרחי, אנטיוכיה ומעבר לים התיכון. בין היצירות המופלאות והאיכותיות ראויים לציון הדגמים החקלאיים המקוריים והייחודיים מן הפסיפסים של קיסריה ושל בית הכנסת השומרוני של ח'ירבת סמארה, העשויים להאיר את שוליו המערביים של השומרון כאזור חקלאי משגשג שנהנה מרווחה כלכלית בולטת בתקופה הביזנטית.

יישובים בשומרון

גית כפר כיפה בשומרון
כפר ג'ית ליד קדומים הוא דוגמה לכפר כיפה

בשומרון נפוצים כפרים אשר מיקומם הוא בראשי גבעות. הם מכונים לעיתים בשם "כפר כיפה". הגבעות נוצרות בתהליך טקטוני של קימוט שיכבות סלע. הסיבות להקמת הכפרים במיקום זה הן:

  • ביטחוניות - קשה יותר לטפס אליהם מאשר לכפרים שבמישור.
  • כלכליות - אדמת המישור נוחה יותר לעיבוד חקלאי וחבל לנצלה להקמת מבנים.
  • היסטוריות - התיישבות על גבי מקומות יישוב קדומים, ובהם חומרי בנייה משנית מצויים.

כיום האזור מאוכלס בעיקר על ידי ערבים ומוסלמים פלסטינים. בחבל ארץ זה הערים הערביות הגדולות קלקיליה, ג'נין, שכם וטול כרם. נוסף עליהן, פזורים ברחבי השומרון מאות עיירות וכפרים ערביים. לפי משטרת ישראל[9], האוכלוסייה הערבית בשומרון מונה כ-600,000 נפש, ומרוכזת בחמישה מחוזות הכוללים ארבע ערים: שכם, ג'נין, טול-כרם וקלקיליה.

בשומרון קיימים גם יישובים יהודיים בסדרי גודל שונים. הגדולה מביניהם העיר מודיעין עילית, ואחריה העיר אריאל ואחריהן מועצות מקומיות: עמנואל, אלפי מנשה, קרני שומרון, קדומים, אורנית, גבעת זאב, בית אריה-עופרים, בית אל ואלקנה; יישובים המאוגדים במועצות אזוריות: שומרון עם 35 יישובים ומטה בנימין, אף היא 26 יישובים. בנוסף ישנם עשרות מאחזים. סה"כ האוכלוסייה הישראלית בשומרון מונה כ-150,000 נפש.

על הר גריזים ישנו כפר קטן של שומרונים בשם קריית לוזה שכולם גם בעלי אזרחות ישראלית לפי חוק השבות. באותו הרכס שוכן היישוב הישראלי הר ברכה.

בהתאם לתוכנית ההתנתקות של ממשלת ישראל, היישובים הישראליים גנים, כדים, חומש ושא נור בצפון השומרון פונו מתושביהם בשנת 2005.

אתרים מרכזיים

Eival22
הר עיבל במבט מהר כביר
Samaritanholyday

שומרונים על פסגת הר גריזים בחג השבועות. ברקע קברו של השייח' ע'נאם.

Good Samaritan museum 037-1

רצפת פסיפס מהכנסייה בדיר קלעה, מוזיאון השומרוני הטוב

Samarie

חורבות העיר שומרון

ממצאים גאולוגיים

השומרון הוא בצומת גאולוגי בארץ ישראל: בצפון - העמקים והגליל, בדרום - בנימין ויהודה, במזרח - בקעת הירדן ומערב - רמות מנשה ושפלת החוף. הממצא הגאולוגי על השומרון קשור לגאולוגיה של כל אחד מהאזורים שבגבולו.

בשומרון נחשף רצף מלא של יחידה ליתוסטרטיגרפית מגיל יוּרָה מלפני 208 מיליוני שנים עד לפני 145 מיליוני שנים עד הווה. שבע חבורות סלע נחשפות, בעובי כולל של 2.5 ק"מ. ואלו הם:

  1. חבורת ערד - גילה יורה, בנויה בעיקר אבני גיר המכילים בעלי חיים ימיים, עובדה המעידה על הרבדה בים רדוד. הובחנו בחתך סטרטיגרפי של 200 מטר ליד בורג' אל-מלח - המקום היחידי בארץ מהר החרמון עד מכתש רמון.
  2. חבורת כורנוב - גילה קרטיקון תחתון מלפני 145 מיליוני שנים עד לפני 97 מיליוני שנים. היא בנויה אבני חול עם שרידי גזעי עץ - דבר המעיד על הרבדה בסביבה יבשתית שהתקבלה לאחר נסיגת הים. נצפו בחתך סטרטיגרפי של 200 מטר בשיפולי הר כביר והר טמון הפונים לנחל תרצה

בבסיס תצורת כורנוב, סלעים וולקניים המוגדרים בתור תצורת תיאסיר. ההתפרצות של הסלעים היא בעיקר לאורך ההעתק של רכס בטרג' אל מליח. הוא כולל שפכי בזלת וכן פצלים וטופים יחד עם שרידי דגים וצפרדעים - תופעה המעידה על הרבדה במים מתוקים.

  1. חבורת יהודה גילה טורון בקרטיקון עליון, מלפני 93 מיליוני שנים עד לפני 89 מיליוני שנים. הוא מורכבת בעיקר מסלעי אבן גיר ודולומיט. החבורה הורבדה בים רדוד עם קרקעים שטוחה, מכאן גם מבני שכבותיה - אופקיות - בטרם יופעלו עליהם מגנגוני קימוט או שבירה. ניתן לזהות מחשופים של החבורה בשיפולי הר כביר. המחשופים מכסים חלק ניכר של מבני הקמרים של תרצה (פריעה) ורמאללה.
  2. חבורת הר הצופים גילה סנון בקרטיקון עליון - פלאוקן בפלאוגן, מ-89 מיליון שנה עד 56 מיליון שנה. החבורה בנויה בעיקר קירטון, ועוביה הכולל הוא 300 מטר. מחשופי החבורה ניכרים ב"קו התפר" בין הקמרים לבין הקערים בהרי השומרון. שורת מחשופים ניצפים בכביש הבקעה מאזור סרטבה צפונה ליד היישובים בקעות וחמרה. שפע מאובנים מיקרוסקופיים נמצאו בחבורה, דבר המעיד על הרבדה במים עמוקים.
  3. חבורת עבדת - מגיל אאוקן, מ-56 מיליון שנה עד 35.5 מיליון שנה. העובי של החבורה 350 מטר. ההרבדה היא בים רדוד. המחשופים מצויים משני צידי קמר תרצה.
  4. חבורת טבריה וחבורת ים המלח - הורבדו בשומרון בנאוגן, מלפני 23.5 מיליוני שנים ועד לפני 1.75 מיליוני שנים, לפני תהליכי הקימוט וההעתקה ששינו את פני השטח. מחשופי חבורת טבריה אותרו בשיפוליו המזרחיים של ההר בקרבת בקעת הירדן, בעובי של 150 מטר.
  5. תפוצתם של סלעי חבורת ים המלח, הצעירים, מוגבלת באזור הקרוב לבקעת הירדן. אל תוך שתי החבורות יש חדירה של דיקים ושפכי בזלת וטוף מאזור הגלבוע על ב"מרמא פיאד" שעל כביש הבקעה.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מאמרו של זאב וילנאי על העיר שומרון באתר דעת
  2. ^ למעשה, עד הקמת המנהל האזרחי, בשנת ה'תשמ"א (1981), ועד מסירת השליטה לידי הרשות הפלסטינית בעת הסכמי אוסלו
  3. ^ אילן שרון, "מבוא לתקופת הברזל", החוג לארכאולוגיה ולימודי המזרח הקדום, האוניברסיטה העברית, 2014/2015, שיעור 10.
  4. ^ התוספת 'Xון' בסוף שם מקום אופיינית לימי התנ"ך, בדומה למשל לאחיה השילוני שהגיע משילה
  5. ^ Schuster, Ruth (4 בספטמבר 2017). "Israelite Refugees Found High Office in Kingdom of Judah, Seals Found in Jerusalem Show". Haaretz (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-30 בינואר 2019.
  6. ^ Amanda Borschel-Dan, Jerusalem welcomed Jewish refugees 2,700 years ago, new finds show, www.timesofisrael.com (בAmerican English)
  7. ^ המערכה המדינית : המתנגדים והמתנכלים, mikranet.cet.ac.il
  8. ^ ב' בר כוכבא, כיבוש העיר שומרון בידי יוחנן הורקנוס: העילה להטלת המצור היישוב היהודי בחבל עקרבא, והריסת העיר סמאריה, קתדרה 106, 2003, עמ' 34-7
  9. ^ מרחב שומרון
  10. ^ ביקורת: מרדכי זלקין, ‏מחקרי יהודה ושומרון, קתדרה 71, מרץ 1994, עמ' 154-150
השומרון מיער חורשים. מימין היישוב אורנית ונחל קנה
השומרון מיער חורשים. מימין היישוב אורנית ונחל קנה
אוניברסיטת אריאל בשומרון

אוניברסיטת אריאל בשומרון היא אוניברסיטה השוכנת בעיר אריאל.

המוסד הוקם בשנת 1982 כמכללה בשם "המכללה האקדמית יהודה ושומרון" בחסות ובפיקוח אקדמי של אוניברסיטת בר-אילן, ומאז 2005 החל לפעול באופן עצמאי בשם "המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון". ביולי 2012 החליטה המועצה להשכלה גבוהה (יהודה ושומרון) על הפיכת המוסד לאוניברסיטה, ובדצמבר באותה שנה אישר אלוף פיקוד המרכז את ההחלטה, ומאז נקרא המוסד בשמו הנוכחי.

בשנת הלימודים תשע"ד (2014-2013) למדו באוניברסיטה כ-15,000 סטודנטים. מרבית הסטודנטים מגיעים מישראל שבגבולות הקו הירוק, בפרט מאזור המרכז, ומיעוטם (כ-15%) מגיעים מן השומרון. הסטודנטים מגיעים מאוכלוסיות שונות בחברה הישראלית, לרבות האוכלוסייה הערבי-ישראלי.

שכר הלימוד במוסד (בלימודים לתואר אקדמי) הוא כמקובל באוניברסיטאות ובמכללות ציבוריות בישראל. חייל או בוגר שירות לאומי, שסיים שירותו החל מ-1 בינואר 2010, זכאי למלגת שכר לימוד מלאה עבור שנת לימודיו הראשונה לתואר ראשון (בהתאם להחלטה בדבר לימודי חיילים משוחררים במוסד להשכלה גבוהה בפריפריה).

אפיקים (תחבורה ציבורית)

אפיקים – שירותי תחבורה מתקדמים בע"מ היא חברת תחבורה ציבורית ישראלית בבעלות של "קבוצת אמנון מסילות". אפיקים הוקמה בשנת 2008 והיא מפעילה קווי אוטובוס באזור הדרום, השומרון ובגוש דן. לאפיקים כ 10503 אוטובוסים

אריאל

העיר אֲרִיאֵל היא התנחלות השוכנת בלב השומרון, ליד כביש 5. היא הוקמה בשנת 1978, והוכרזה כעיר בשנת 1998. העיר ממוקמת בגובה הנע, בין 570 מטר מעל פני-הים בנקודה הנמוכה ביותר ועד לגובה של כ-706 מטר מעל פני-הים בנקודה הגבוהה ביותר. מבחינה טופוגרפית היא בנויה על גבעה המשתרעת לאורך כ-12 ק"מ.

אוכלוסיית אריאל היא חילונית ברובה. בעיר נמצאת אוניברסיטת אריאל בשומרון.

ג'נין

גֶּ'נִין (בערבית: جنين) היא עיר בגבול בין צפון השומרון לדרום עמק יזרעאל הנמצאת בתחומי הרשות הפלסטינית (שטח A). מרבית תושביה מוסלמים ומיעוטם נוצרים. בעיר עצמה מתגוררים כ-39 אלף תושבים ובמחוז ג'נין כ-250 אלף נוספים. 54% מהתושבים הם צעירים מתחת לגיל 20 (נתונים משנת 1997). רבים מתושבי העיר מתפרנסים מחקלאות ומייצור פחם עץ.

במרכז העיר נמצא מחנה הפליטים ג'נין, המאכלס פליטים פלסטינים מתקופת מלחמת העצמאות וצאצאיהם.

הכרמל

הַכַּרְמֶל (בערבית: جبل الكرمل (הר הכרמל), בתעתיק: ג'בל אלכרמל) הוא שלוחת הרים צפונית-מערבית של השומרון המשתרעת עד למפרץ חיפה ומתנשאת לגובה מרבי של 546 מטר מעל פני הים ("רום כרמל" ליד עספיא). שלושה אזורים לכרמל: רכס אמיר – רכס הרים בדרום מזרח הכרמל, רמות מנשה במרכז ו"רכס הכרמל" בצפון-מערב – משולש הנתחם על ידי עמק יזרעאל ממזרח ומצפון, עמק זבולון מצפון, מישור חוף הכרמל במערב ורמות מנשה בדרום.

הר הגלבוע

הגלבוע הוא רכס הרים בישראל, המהווה את השלוחה הצפון מזרחית של הרי השומרון.

הר כביר

הר כביר (בערבית הר בילאל) הוא גוש הררי גדול המתנשא מצפון מזרח לשכם ומעל (מדרום) לבקעה הגדולה שיוצר נחל תרצה. בפסגה הצפון-מערבית, בגובה 792 מטר מעל פני הים, נמצאת תצפית נוף רחבה המשקיפה אל הר חרמון בצפון, הר הגלבוע במזרח והרי גלעד. מסביב להר כביר נצפים הרי השומרון; בדרום - מקרוב הרי עיבל וגריזים ובאופק הרי בנימין. בפסגה 792 ניתן לצפות בשלושה ימים: ים המלח, ים כנרת והים התיכון. ההר מכונה גם הר אברהם, על פי המסורת בבוא אברהם אל שכם ואלון מורה קיבל את ההבטחה על ארץ ישראל: "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ. וַיֵּרָא ה' אֶל-אַבְרָם וַיֹּאמֶר: לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת..." (ספר בראשית, פרק י"ב, פסוקים ו'-ז')

לאורך הרכס עוברת דרך נופית לאורך כארבעה קילומטר, בתוך שטח המוכרז שמורת טבע - שמורת הר כביר.

בשיפולים הדרומיים של ההר נמצא היישוב אלון מורה- מראשוני היישובים היהודיים בשומרון. מזרחית יותר נמצאת חוות סקאלי, המכונה גם "גבעה 792", בהתאם לגובה מעל פני הים של הפיסגה מעליו.

על פסגתו המערבית של ההר מצוי "קבר שיח' בילאל אבן רבאח", 767 מטר מעל פני הים. בפסגה שלושה מצפורים המהווים אתר הנצחה לתא"ל יוסף לונץ, מושל שכם לשעבר.

קיימת סברה כי הר כביר הוא הר גריזים המקראי.

בשיפולים הצפוניים של ההר נמצא והוגדר בשנת 1942 על ידי טוביה קושניר, מחללי מחלקת הל"ה, הפרח אירוס השומרון.

חמאם אל-מליח

חמאם אל-מליח הוא אתר בנחל מלחה (ואדי אל-מליח) במזרח השומרון, בו נובעים מים חמים. האתר נמצא כשלושה קילומטר מערבית לכביש הבקעה, בסמוך לכביש המחבר את כביש אלון לעיירה טובאס (כביש 5799).

המעיינות בחמאם אל-מליח שייכים לקבוצת המעיינות החמים הנובעים בשקע הירדן. נביעות דומות יש בחמת גדר ובחמי טבריה. אין במקום סידורים לרחצה מסודרת במים החמים.

טולכרם

טולכרם (בערבית: طولكرم) היא עיר פלסטינית במערב השומרון, כ-16 ק"מ מזרחית לנתניה. העיר מונה 62,000 תושבים (2007), ברובם ערבים מוסלמים, ומיעוטם ערבים נוצרים. בהסכמי אוסלו הוגדרה העיר כ-"שטח A", בו השליטה האזרחית והביטחונית נתונה בידי הרשות הפלסטינית. העיר משמשת כבירת נפת טולכרם.

יהודה (חבל ארץ)

חבל יהודה הוא אזור היסטורי הנמצא במרכז ארץ ישראל, חלקו נכלל בתחומי יהודה ושומרון. האזורים סביבו הם: השומרון מצפון, בקעת הירדן במזרח, הנגב בדרום ומישור החוף הדרומי במערב. ערים עיקריות בחבל ארץ זה: ירושלים, חברון, בית לחם, בית שמש, מעלה אדומים, ביתר וערד. האזור מאוכלס ביהודים ובערבים.

על פי המקרא, נחלת שבט יהודה התפתחה לממלכת יהודה, שכללה גם את שבט בנימין ואת נחלתם. יש להבדיל בין ממלכת יהודה, שגבולותיה הצפוניים נעו עם השנים אך הקבילו פחות או יותר לגבול נחלת בנימין (קו יריחו-בית אל-בית חורון), לבין חבל הארץ יהודה, שגבולותיו נקבעים לפי טופוגרפיה או אופי החי והצומח ולכן רבות הדעות בקשר למיקומם.

מבחינה טופוגרפית, נהוג להעביר את קו הגבול בין יהודה לבין השומרון בקו ואדי עוג'א, רמת חצור (המגיעה בפסגתה לגובה 1016 מ') ונחל שילה.[דרוש מקור] מצפון לקו זה, האזור נמוך יותר ונעשה יותר מבותר, כחלק מכל הרכס המערבי של ארץ ישראל. לפי החי והצומח יש לגבולות יהודה שלל אפשרויות, שהצפוניות שבהן מגיעות ליישוב רחלים.

יורה (גאולוגיה)

יוּרָה (Jurassic) היא תור בעידן המזוזואיקון. תור זה החל לפני כ-199.6 מיליון שנים והסתיים לפני כ-145.5 מיליון שנים. היורה מחולקת לתקופות משנה: ליאס הקדומה, דוגר התיכונה ומלם המאוחרת. תור היורה בא אחרי הטריאס ואחריו בא הקרטיקון. בארץ ישראל נמצאו מחשופים מתקופה זו בהר החרמון, במכתש רמון ובתצורת מאליח בברג' אל-מלח בצפון-מזרח השומרון.

תור זה התפרסם במיוחד מסדרת הסרטים "פארק היורה", אשר קרוי על שם תקופה זו וכמה דינוזאורים הנראים בסדרה (כמו הדילופוזאורוס, הסטגוזאורוס, הברכיוזאורוס והאפטוזאורוס) השתייכו לתור זה. עם זאת הרבה מהדינוזאורים הנראים בסדרה (כמו הטירנוזאורוס, הטריצרטופס, האנקילוזאורוס, הפרזאורולופוס והולוסירפטור) היו שייכים לתור הקרטיקון העוקב או אף לטריאס (כמו הפרוקומפסוגנתוס).

יער ריחן

שְׁמוּרַת יַעַר רֵיחָן הוא שמורת טבע המהווה את אחת השמורות החשובות ביותר במרחב העצום של השומרון חסר היערות. היער נמצא בצפון השומרון ליד כפר אום א-ריחאן והיישובים ריחן וטל מנשה. בתחום השמורה נמצאות שתי בריכות מים עונתיות קטנות שאחת מהן צמודה לבית היערן. באזור אתר ארכאולוגי על שטח של 30 דונם ובו שרידי עיירה מהתקופה הביזנטית בארץ ישראל. ליד יער ריחן מצוי יער שקד, הסמוך ליישוב שקד. השטח הטרשי, שאינו נוח לעיבוד, והמרחק ממנו ליישובים השכנים, שאינו נוח לרועי צאן - גרמו לכך שהחורש נשמר בצורתו הטבעית: צפוף מאוד וניתן להלך בו רק בשבילים שהוכנו למטרה זו.

כביש 5

כביש 5, הידוע גם בכינוי כביש חוצה שומרון, הוא כביש רוחב המחבר את צפון תל אביב במערב לאריאל וליישובי השומרון במזרח.

מועצה אזורית שומרון

מועצה אזורית שומרון היא מועצה אזורית באזור השומרון. שטחה משתרע על פני 2,800 קמ"ר. בראש המועצה עומד יוסי דגן שנבחר באוגוסט 2015, ולקדנציה שנייה באוקטובר 2018.

נחל קנה

נחל קָנָה הוא הצפוני שביובלי הירקון. מקורו של הנחל הוא בקרבת עקרבה שממזרח לאיתמר, במזרח השומרון. הוא חוצה את כביש 5066, הוא כביש המחבר בין כביש 55 - שכם - כפר סבא - צומת רעננה לבין כביש 505 - כביש "חוצה שומרון". הנחל יוצא למישור החוף ליד הכפר ג'לג'וליה, ונשפך לירקון באזור פרדס בחריה, מול שפך נחל שילה. שמורת נחל קנה היא מהגדולות במערב השומרון. באפיק נחל קנה מספר נביעות המכילות מים כל השנה ביניהן "עין אל ביצה", "עין תנור" המכונה בפי המקומיים "בריכת הצבים", ו"עין פוואר".

אחת הסברות לשמו של הנחל היא על שם צמח הקנה הצומח על גדותיו.

נוסף על המעיינות המצויים בנחל, ישנם אתרים ארכאולוגיים רבים בנחל. מהמוכרים יותר היא "חרבת שאחדה" המצויה סמוך לחוות יאיר ונופים, חורבות עיר עתיקה ששימשה כמקום יישוב יהודי כבר מתקופת ההתנחלות ועד תקופת חורבן בית שני. בין החורבות ניתן לראות בית די גדול שאבניו מסותתות בסיתות שוליים גס המשויך לתקופת החשמונאים, וכן שרידי בית בד גדול המעיד על קיום תעשייה ענפה שהכניסה רווחים לתושבי העיר.

ב"מערת נחל קנה" הנמצאת סמוך לכפר הערבי קראוות בני חסן נמצאו 8 מטבעות זהב מתקופה עתיקה ביותר.

עמק יזרעאל

עמק יִזְרְעֶאל (בערבית: مرج ابن عامر (מרג' אבּן עאמר), "עמק בן עאמר", וגם سهل زرعين (סַהְל זִרְעין), "מישור זרעין") הוא עמק גדול בצפון ארץ ישראל, תחומיו בין הרי הגליל התחתון, הרי השומרון ורכס הכרמל, והוא נמשך ממישור החוף ועד לבקעת הירדן. עמק יזרעאל הוא הגדול בשברי המשנה של השבר הסורי אפריקני.

שומרון (עיר)

שומרון הייתה עיר קדומה בארץ ישראל. בירת ממלכת ישראל במאות ה-9 וה-8 לפנה"ס.

האתר הארכאולוגי של העיר שומרון נמצא ליד הכפר הפלסטיני סבסטיה שבהרי השומרון שבשמו השתמר השם "סבסטי" (Sebaste), כפי שנקראה על ידי הורדוס שבנה אותה מחדש. כיום האתר נמצא בשליטה ישראלית, אך ביקור במקום מתאפשר רק בקבוצה לאחר תיאום צבאי.

שכם

שְׁכֶם (בערבית: نابلس (מידע • עזרה) - נַאבְּלוּס) היא העיר הפלסטינית השנייה בגודלה ביהודה ושומרון, המשמשת כמרכז המסחר והשירותים החשוב בשומרון. אוכלוסיית העיר מונה כ־170,000 תושבים (כולל מחנות הפליטים הסמוכים לה, רוב מוסלמי, מיעוט נוצרי וקהילה שומרונית קטנה), והיא שוכנת בשטח הרשות הפלסטינית, כ-51 ק"מ מצפון לירושלים. בתחומי שכם מספר מחנות פליטים פלסטינים (בלאטה, עסכר ישן, עסכר חדש ומחנה עין בית אל מא - "מחנה שכם") שסופחו בשנת 1965 למרכז השיפוט של העיר.

תוכנית ההתנתקות

תוכנית ההתנתקות היא תוכנית שבוצעה על ידי ממשלת ישראל בקיץ 2005 ובמהלכה פינתה ישראל באופן חד צדדי את תושבי ההתנחלויות מרצועת עזה, וכוחות צה"ל נסוגו ממנה באופן מוחלט לגבולות המדויקים של הקו הירוק באזור זה.

במקביל פינתה הממשלה ארבע התנחלויות מבודדות בצפון השומרון, מבלי לשנות את החלוקה הפנימית לאזורים ביהודה ושומרון (אזור A, אזור B ואזור C) או את הגדרת השליטה בהם. את התוכנית יזם והוביל ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון. בחבל עזה חיו ערב ההתנתקות כ-8,600 יהודים.

פינוי האזרחים הושלם בתוך שמונה ימים וצה"ל השלים את פינויו מרצועת עזה ב-11 בספטמבר 2005. למחרת היום נערכו ברצועה ובהתנחלויות החרבות שבה חגיגות פלסטיניות המוניות ורוב בתי הכנסת שננטשו הושחתו ונשרפו. בצפון השומרון הסתיימה התוכנית בפינוי מחנה דותן על ידי צה"ל ב־22 בספטמבר. עם סיום ביצוע התוכנית החל תהליך ארוך של שיקום המפונים, אשר טרם הסתיים (נכון ל-2019).

תוכנית ההתנתקות הייתה שנויה במחלוקת עזה, ועמדה בניגוד להצהרותיו של שרון בטרם היבחרו. הוא העמידה למשאל בין מתפקדי הליכוד, אשר דחו את התוכנית, אולם שרון המשיך ביישומה. הוא סירב להצעה להעמיד את התוכנית למשאל עם אולם סקרים שהתפרסמו הצביעו על תמיכת רוב הציבור בהתנתקות. לאחר מאבק ממושך בממשלה ובכנסת אושר החוק ליישום התוכנית בקריאה שלישית ב-16 בפברואר 2005 ברוב של 59 תומכים מול 40 מתנגדים ו-5 נמנעים. הטיפול במפוני ההתנתקות לקה במחדלים רבים, וועדת החקירה הממלכתית שקמה בעקבות כך קבעה כי הממשלה כשלה כישלון חמור בטיפולה במפונים, וכי ההתנתקות גרמה לפגיעה גדולה בזכויות האדם של המפונים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.