השואה בקולנוע

בקולנוע, הוצגה השואה, הרקע לה והאירועים הקשורים בה, בסרטים הנכללים תחת סוגות קולנועיות שונות: סרטים תיעודיים, קומדיות טראגיות, וכן דרמות על השואה, שהפכו לנפוצות מאמצע שנות התשעים בעקבות דרמת השואה המצליחה רשימת שינדלר (1993).[1]

היסטוריה

עוד טרם סיום המלחמה הופיעו סרטים שהתמודדו עם פשעי המלחמה בתקופת השלטון הנאצי. סרט התעודה הראשון שהציג ללא כחל וסרק תמונות מהזוועות שהתרחשו במחנות הללו, "מחנה ההשמדה מיידאנק – בית הקברות של אירופה", בוים על ידי במאי הקולנוע הפולני-יהודי אלכסנדר פורד והוצג לראשונה בנובמבר 1944.[2][3] הצוות של פורד, שעמד בראש יחידת הסרטה בצבא הפולני, צילם את מחנה מיידאנק ביום הגעת הצבא האדום למחנה ב-24 ביולי 1944 וביום שלמחרת.

בשנת 1945 יצרו באד שולברג ואחיו סטיוארט את הסרט "מחנות הריכוז הנאציים", שהתבסס על צילומי הצבא האמריקאי של המחנות. הוא הוקרן במהלך משפטי נירנברג, ושולב לאחר מכן בסרטם "נירנברג והלקח שלו" (Nürnberg und seine Lehre) שהוקרן בגרמניה בסוף שנות ה-40.[4] כדי לא לפגוע בתוכנית מרשל נגנז הסרט ולא הוקרן בארצות הברית עד לשנת 2010, אז הוקרנה לראשונה בארצות הברית ובישראל גרסה אנגלית משוחזרת של הסרט בשם "נירנברג: שעור להיום".[5]

באותה שנה נוצר הסרט התיעודי הבריטי "זיכרון המחנה" בבימויו של סטיוארט מקאליסטר, שכלל תמונות ממחנה הריכוז ברגן בלזן שצולמו בידי צלמי הצבא הבריטי מיד עם שחרורו, כמו גם צילומי הצבא האדום ממחנות אחרים. הסרט הוכן בשיתוף פעולה בין הבריטים והאמריקאים ונערך בידי הבמאי אלפרד היצ'קוק מטעם הצבא האמריקאי, שמרוב זעזוע מהמראות שנגלו לעיניו הפסיק את עבודתו על הסרט במשך שבוע. אולם הסרט מעולם לא הושלם על ידי יוצריו המקוריים, בין היתר בשל התנגדות פקידים בריטיים להצגת "סרטי זוועות" כדי למנוע פגיעה במורל אזרחי גרמניה המשתקמת, וכן לאחר שהתגלעו חילוקי דעות בין האמריקאים לבריטים. קטעים ממנו ומצילומי המחנות הופיעו לבסוף בסרטים אחרים, בהם הסרט התיעודי הקצר "טחנות המוות" שיצר הבמאי בילי ויילדר עבור הצבא האמריקאי. "טחנות המוות" הוקרן בשנת 1945 ביומני קולנוע בשטחי הכיבוש של ארצות הברית בגרמניה, והתמקד בהצגה תעמולתית ופומפוזית של התמונות על מנת להמחיש לגרמנים את הרוע הנאצי,[6] זאת בניגוד לסרט הבריטי שהציג תיעוד שיטתי מתוחכם ומעורר חשיבה על האנושות בכללה. גרסה סופית מלאה של הסרט "זיכרון המחנה" הוקרנה רק ב-2015, אך קטעים ממנו שהופיעו לאורך השנים בסרטים תיעודיים הפכו לדימויים המשפיעים ביותר של השואה, בהן התמונות שהציגו בולדוזרים דוחפים את המתים לתוך קברים.[7][8]

לצד יומני החדשות הללו בעלי התפוצה המוגבלת, הופיעו במהלך סוף שנות ה-40 ושנות החמישים גם סרטי קולנוע שהעלו לדיון ציבורי את נושא ההשמדה במחנות הריכוז. בשנת 1948 הוקרן הסרט "מוריטורי" (Morituri) מאת אויגן יורק, ושנים אחדות לאחר מכן יצא הסרט לילה וערפל של אלן רנה שהציג קטעים מהסרט "זיכרון המחנות". היומנים והסרטים הראשונים הללו התעלמו לחלוטין מזהות הקרבנות ומגורל היהודים בשואה.[9] יוצא דופן היה הסרט המכה ה-81 (1974) מאת הבמאי הישראלי חיים גורי שהתמקד גם בעדויות הניצולים במשפט אייכמן.

עיבוד נרחב של אירועי ההשמדה למסך הקולנוע החל רק בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80. בארצות הברית, זכתה המיני סדרה "שואה" (Holocaust) משנת 1978 לתשומת לב מיוחדת. הסדרה הציגה את סיפורה של משפחת ווייס הבדיונית, והובילה לשיח נרחב אודות השואה לא רק בארצות הברית, אלא גם במדינות דוברות גרמנית רבות. האפוס התיעודי המודרני של קלוד לנצמן, שואה, שהיווה נקודת מפנה בייצוג של סיפורי ניצולי השואה בקולנוע, עורר תהודה רבה עם יציאתו בשנת 1985, והכניס לראשונה את המונח שואה לשימוש בשפה הגרמנית. לבסוף, בשנת 1993 זכה הסרט העלילתי רשימת שינדלר של סטיבן ספילברג להצלחה מסחרית ולשבחי הביקורת.

דרמה

עלילה של סרט דרמה על השואה מבוססת על אירועים כלליים אמיתיים, שלגביהם יש לקהל הצופים ידע כללי. התסריט מבוסס בדרך כלל על ספר שפורסם בעבר, כמו הסרט "הפסנתרן", המבוסס על ספרו האוטוביוגרפי של ולדיסלב שפילמן - פסנתרן מחונן ששרד את תקופת השואה בוורשה, או הסרט "הבריחה מסוביבור", המבוסס על אירועי המרד במחנה ההשמדה סוביבור.

ביקורת

בחירת השואה כנושא לסרט דרמה היה מאז ומתמיד נושא לדיון ציבורי. בין היתר נטען, בעיקר בפי ניצולי השואה, כי לא ניתן להסריט באופן ראוי נושא טעון שכזה, וכי עצם הנחת היסוד שמדיום שטחי כמו קולנוע מסוגל לייצג את המציאות ואת אימי השואה באופן מהימן מוטל בספק. הזוועות של החיים בגטו או במחנות הריכוז עשויות לקבל מימד בנלי כאשר הן מוצגות בסרט עלילתי, בפרט כשהן מוצגות דרך שפתם ותרבותם של הפושעים מבצעי הזוועות. כמו כן נטען שעל אף שדרמטיזציה אף פעם אינה עולה בקנה אחד עם הצגה מדויקת של אמת היסטורית, הרי שנושא השואה פגיע במיוחד, וכי הדבר עלול לשרת תנועות רדיקליות או נאו-נאציות, היות שאם זוכרים דבר מה רק כי הוא קיים בסרט ורק מפני שהוא מתואר בו, הרי שניתן להקהות זיכרון זה או אף להכחישו באופן דומה באמצעות סרט אחר.[10]

סוגות נוספות

לרוב, סרטי השואה מציגים את חיי היהודים בתקופת השואה ומתרחשים בגטו או במחנה כלשהו. אולם, יש גם סרטים המציגים התרחשויות מתקופת השואה ואינם מראים את מה שקורה ליהודים, כמו הסרט "אמן", שמגולל את סיפורו של קצין אס אס שמתנגד למעשי הרצח של הנאצים ופועל להפסקת השמדתם של יהודי אירופה. הסרט מתרחש בתקופת השואה וקשור להשמדת יהודי אירופה, אך אינו מתרחש בגטו או במחנה כלשהו ואינו מציג אף דמות יהודית משמעותית, אלא רק התרחשויות המתנהלות סביב ההשמדה עצמה. דוגמה נוספת היא הסרט גבעת אלף הילדים המספר את סיפורם של ילדים שהוסתרו בכפר הצרפתי לה שמבון-סור-ליניון אך אינו מספר מה עלה בגורל הילדים שנתפסו.

סרטים (מבחר)

דרמה

תיעוד

  • שואה, צרפת 1985
  • החייל האלמוני, גרמניה 2006

לקריאה נוספת

  • A. Insdorf, Indelible Shadows. Film and the Holocaust, New York 1983.
  • I. Avisar, Screening the Holocaust. Cinemas Images of the Unimaginable, Bloomington, 1988.

קישורים חיצוניים

עיינו גם בפורטלים:
פורטל קולנוע
פורטל השואה

קטע קול "החיים יפים: האם מדובר בסרט אנטישמי?": פודקאסט להאזנה של תוכנית הרדיו "פסטיבל כאן", בהגשת דני מוג'ה ויונתן גת.

הערות שוליים

  1. ^ אור סיגולי, כיצד השפיע "רשימת שינדלר" על סרטי השואה ההוליוודיים באתר סריטה, 1 במאי 2011
  2. ^ Majdanek - cmentarzysko Europy cz.1/2
  3. ^ Liebman, Stuart. Documenting the liberation of the camps: the case of Aleksander Ford's "Vernichtungslager Majdanek-Cmentarzysko Europy" (1944). In: Lessons and Legacies, VII (2006) 333-351
  4. ^ Nürnberg und seine Lehre, באתר IMDb
  5. ^ אתר הסרט
  6. ^ "טחנות המוות", בארכיון הסרטים של סטיבן שפילברג
  7. ^ טוביאס אברכט, דימויים של השואה בקולנוע הפופולרי, באתר יד ושם
  8. ^ רותה קופפרסרט תיעודי של היצ'קוק על השואה יוקרן לראשונה במלואו, באתר הארץ, 12 בינואר 2014
  9. ^ מימי אש ואסף טל, "אימה מוחלטת איננה ברת-מסירה", סקירת סרטים, באתר יד ושם
  10. ^ עידו הרטוגזון, רשימת שינדלר: מקרה מבחן, באתר מארב, 2005-05-03
איגרת הבזק של היידריך

איגרת הבזק (בגרמנית: Schnellbrief) היא איגרת ששלח ראש המשרד הראשי לביטחון הרייך ריינהרד היידריך אל ראשי האיינזצגרופן שהיו ממוקמים בפולין הכבושה. האיגרת נשלחה ב-21 בספטמבר 1939, שלושה שבועות לאחר כניסת הכוחות הגרמניים לפולין ופתיחתה של מלחמת העולם השנייה.

באיגרת כתב היידריך את ההוראות הראשונות בנושא יהודי פולין. צוין בה כי:

יש לשמור על האמצעים המתוכננים כסוד כמוס;

יש להבדיל בין: המטרה הסופית, Endziel, (שמחייבת זמן רב יותר) ובין: שלבים בביצוע המטרה הסופית (שיש להוציאם לפועל בפרקי זמן קצרים).

התוכניות מצריכות הכנה יסודית, טכנית וכלכלית.

אל נלך כצאן לטבח!

"אל נלך כצאן לטבח!" (במקור ביידיש: לאָמיר ניט גיין ווי שאָף צו דער שחיטה) הוא כרוז שפורסם על ידי אבא קובנר בליל השנה החדשה 1942 (31 בדצמבר 1941 – 1 בינואר 1942) בגטו וילנה לקריאה למרד יהודי בשואה.

בור הריגה

בור הריגה (בגרמנית: Tötung Grube) הוא שיטת רצח המונים, שבוצעה על ידי כוחות גרמניה הנאצית, והייתה שכיחה בעיקר בשלב הראשון של מלחמת העולם השנייה ובשטחי מזרח אירופה, באזורים שנכבשו על ידי הנאצים בשטחי ברית המועצות (שכללו את מזרחה של פולין, המדינות הבלטיות וחלקים מרומניה). בין שאר אתרי בורות הירי ידועים באבי יאר, שבו נרצחו יהודי קייב והסביבה; פונאר, שבו נרצחו יהודי וילנה; והפורט התשיעי בקובנה. בתקופת השואה נרצחו כמיליון וחצי יהודים בשיטה זו.

גטו (מחזה)

גטו הוא מחזה מאת המחזאי הישראלי יהושע סובול. המחזה נכתב בשנת 1983 וזכה להצלחה בינלאומית. הוא תורגם לעשרים שפות, הוצג בתיאטראות המובילים בעשרים וארבע מדינות וזכה לביקורות משבחות ובשלל פרסים.

"גטו" הוא המחזה הראשון בטרילוגיית "טריפטיך הגטו", שנכתבה על ידי סובול ומתרחשת כולה בגטו וילנה. שני המחזות הנוספים בטרילוגיה הם "אדם" ו"במרתף".

בישראל הועלה המחזה שלוש פעמים בתיאטראות גדולים: פעמיים בתיאטרון חיפה ופעם אחת בתיאטרון הקאמרי.

פעם נוספת הועלה מחזה זה בשנת 2015 על ידי ״המרכז לאומנויות הבמה״, קבוצת תיאטרון לנוער באזור הקריות.

האנציקלופדיה של השואה

האנציקלופדיה של השואה, בעריכת פרופ' ישראל גוטמן, יצאה לאור בשנת 1990 בהוצאת יד ושם, ידיעות ספרים וספרית פועלים בשתי מהדורות במקביל - בעברית ובאנגלית. למהדורה העברית שישה כרכים ולאנגלית ארבעה.

האנציקלופדיה כוללת מאות ערכים, איורים, מפות ורשימות ביבליוגרפיות. כן כוללת האנציקלופדיה מפתח מונחים. במהדורה העברית המפתח (בסוף כרך שש) מכיל רשימות דו-לשוניות של שמות אנשים, מקומות וארגונים. לאנציקלופדיה מצורפים נספחים שונים, ביניהם: נספח כרונולוגי, נספח סטטיסטי של קורבנות השואה, רשימת דרגות צבא ואס אס, רשימת ראשי תיבות וקיצורים לועזיים.

הגזע הארי

הגזע הארי הוא מושג שהתפתח בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 במסגרת מחקרים בבלשנות היסטורית ואתנוגרפיה של העמים (בין השאר בעקבות התאוריה הנורדית ובמקביל לה), ובעקבות שורה של תגליות לשוניות שזיהו כי מרבית השפות האירופיות קשורות ללשונות מאזור פרס והודו (השפות ההודו-אירופיות). לפי רעיון זה, הדמיון בשפות מצביע על גזע קדום שממנו התפתחו העמים האירופים לאחר שבני הגזע הזה פלשו לאירופה. כיום הוכח כי תאוריה זו הייתה שגויה וכי השפות ההודו-אירופאיות לא התפתחו מהפרסית העתיקה, אלא כי כולן (כולל הפרסית העתיקה) התפתחו מהשפה הפרוטו-הודו-אירופאית . כיום המושג "ארי" משמש לתיאור קבוצות עמים שהם מצאצאי העמים הקדומים דוברי השפות הפרסיות.

בעוד שבמקור מושג זה נועד לתאר סיווג אתני-לשוני נייטרלי, הרי שהאידאולוגיה הנאצית והנאו-נאציזם, השתמשו בתאוריות הלשוניות לטיעונים בדבר עליונות לבנה בכלל ועליונות "הגזע הארי" בפרט.

הנצחת זכר השואה

הנצחת זכר השואה הוא שם כולל ליוזמות של גופים שונים במדינות שונות, אשר לקחו על עצמם את הערך החינוכי וההיסטורי של הנצחת זכרה של שואת יהודי אירופה בתקופת מלחמת העולם השנייה.

השפעות השואה

לשואה הייתה השפעה עמוקה על החברה באירופה ובשאר העולם. השפעתה ניכרת בדיונים תאולוגיים, באמנות, בתרבות ובפוליטיקה.

השפעת השואה על גיבוש הזהות הישראלית

השואה השפיעה רבות על גיבושה ועיצובה של הזהות הציונית, בארץ ישראל ובגולה. התנועה הציונית ראתה בהשמדתו השיטתית של העם היהודי באירופה אישור לכך שהקמת בית מדיני לעם היהודי היא כורח המציאות. לא מן הנמנע שההחלטה על הקמתה של מדינת ישראל, כפי שהתקבלה בעצרת האו"ם, הושפעה רבות מאירועי השואה וכחלק מחשבון הנפש של מדינות העולם בנושא.

היסטוריונים שונים, ובהם אניטה שפירא ותום שגב, עסקו בהרחבה באופן שבו השואה הדהדה בתרבות הישראלית והשפיעה על יצירת הנרטיב ההיסטורי והשיח החברתי. מוסכם ומקובל כי אירועי השואה שימשו, ועודם משמשים, כגורם מעצב לזהות היהודית וחלק בלתי-נפרד מהשיח החברתי בישראל. אחת מהתופעות עליה קיימת הסכמה היא "שלילת הגלות", שבאה לידי ביטוי ברבדים ותחומים חברתיים ותרבותיים שונים.

עם השנים, ניסו גם חוקרי תרבות רבים לעמוד על האופן שבו השפיעה השואה על החברה והתרבות הישראלית. תוצרי תרבות רבים עוסקים בנושא השואה, מזוויות שונות, ובהם ספרים, מחזות, סרטי קולנוע (תיעודיים ועלילתיים), שירים, יצירות אמנות ועוד. אחת הבולטות בקרב חוקרים אלה היא נורית גרץ, שעסקה רבות בתפקיד השואה בהגדרה העצמית של הציונות ובשינוי שעברה תפיסת השואה במהלך השנים, כתוצאה מהשינויים והאירועים ההיסטוריים שאירעו בחברה הישראלית.

חלומות (יצירת מחול)

חלומות היא יצירת מחול שבאה כתגובה של אנה סוקולוב לזוועות השואה, כפי שצפו ועלו במהלך משפט אייכמן. היצירה הועלתה לראשונה בניו יורק בשנת 1961, ומאוחר יותר הועלתה בישראל על ידי התיאטרון הלירי בביצוע להקת בת שבע ולהקת קול ודממה.ביצירה זו משתמשת סוקולוב באמצעים שונים, כגון: גבר שרץ מבלי לברוח; הושטת יד מבלי לגעת; משחק נטול רגש; זעקה ללא קול; 6-8 רקדנים לבושים בבגדים אפורים ופשוטים; רקדנית שמטפסת מעל ראשי הגברים הצועדים; בחורים קפואי מבט ורגש; בחורים שפוסעים מירכתי הבמה עד לקדמתה כשאישה צועדת מעליהם ודורכת על כתפיהם כחולמת להגיע רחוק; שלוש נערות שהגרמנים לקחו את גופן אבל לא את נשמתן, המסומלת באמצעות פרח קטן ואדום החבוי באגרופיהן הקמוצים; ילדה הלבושה בשמלה לבנה מאוד פשוטה שמרימה את ראשה מעלה ואת ידיה לצדדים ומתמוטטת אל זרועות האימה. בקטעים מסוימים נעשה שימוש גם במוזיקה מאת יוהאן סבסטיאן באך, אנטון וברן, תיאו מסרו.

יום הזיכרון הבינלאומי לשואה

יום הזיכרון הבינלאומי לשואה הוא יום זיכרון לזכר השואה המצוין ב-27 בינואר. תאריך זה נבחר משום שהוא היום שבו שוחרר מחנה ההשמדה אושוויץ מידי הנאצים, ושימש מדינות אחדות, ובהן גרמניה ובריטניה, כיום הזיכרון לשואה עוד קודם להחלטת האו"ם. לראשונה צוין יום זיכרון זה בשנת 2006, וההחלטה עליו התקבלה פה אחד. ההחלטה מציינת את רצח היהודים ומיעוטים נוספים בידי הנאצים.

מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה

מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה (באנגלית: United States Holocaust Memorial Museum) הוא מוזיאון לאומי הממוקם בקרבת המול בעיר וושינגטון די. סי., בירת ארצות הברית. במוזיאון מתבצעת פעילות תיעוד, לימוד ופירוש ההיסטוריה של השואה והוא משמש כמפעל הנצחה למיליוני יהודים ובני עמים אחרים שנספו בשואה. הוא פועל מאז 1993.

מחנה עבודה

מחנה עבודה (בגרמנית: Arbeitslager) הוא השם שנתנו הנאצים למתקן כליאה המיועד לניצול בכפייה של כוח עבודה למטרות שונות, ואף לרצח המוני באמצעות עבודה.

מחנות עבודה שימשו את גרמניה הנאצית ובעלות בריתה במהלך מלחמת העולם השנייה בתקופת השואה כחלק מן הפתרון הסופי. מחנות העבודה שהקימו הנאצים ובני בריתם שימשו לייצור של כלי נשק, תפירת מדים ונעליים, חטיבת עצים, כריית מחצבים, סלילת כבישים וכו'.

מחנה ריכוז

מחנה ריכוז הוא מתקן כליאה רחב ידיים, שנועד לאסירים פוליטיים, קבוצות אתניות או קבוצות דתיות, הנכלאים ללא כל הליך משפטי. לעיתים משמש מחנה הריכוז גם לעבודות כפייה (מחנה עבודה), ובמקרים רבים - להשמדה של האסירים (מחנה השמדה). במיוחד נודעו לשמצה מחנות הריכוז שהקים המשטר הנאצי, בגרמניה ובמדינות שכבשה במלחמת העולם השנייה וגם מחנות הריכוז הרומניים בטרנסניסטריה.על־פי ההערכות הנאצים יצרו 42,500 מחנות וגטאות לריכוז והשמדת יהודים.

משאית גז

משאיות גז (בגרמנית: Gaswagen) היוו אחד מאמצעי ההשמדה של היהודים על ידי הנאצים במסגרת "הפתרון הסופי".

קאפו

קאפו (בלעז: Kapo) הוא אסיר בתקופת השלטון הנאצי שהיה ממונה מטעם הנאצים לפקח על אסירים אחרים במחנה ריכוז.

קמרה אובסקורה - בית הספר לאמנות

קמרה אובסקורה - בית הספר לאמנות היא מכללה למקצועות ויזואלים-יצירתיים, הממוקמת בתל אביב. בוגרי המוסד הם אמנים, יוצרים ואנשי מקצוע בתחומי הצילום, הקולנוע, אנימציה וכתיבה.

שואת יהודי צרפת

שואת יהודי צרפת היא ריכוזם של עשרות אלפי יהודים צרפתיים במחנות ריכוז בצרפת וגירושם על ידי שלטונות צרפת ואנשי אס אס גרמניים למחנות השמדה במזרח אירופה כחלק מהשואה שהתרחשה בזמן מלחמת העולם השנייה.

תא גזים

תא גזים הוא מבנה או מתקן אטום אשר אליו מחובר מנגנון להזרמת גזים רעילים לצורך המתה של בני אדם או בעלי חיים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.