השגות הראב"ד

השגות הראב"ד הן השגות שכתב רבי אברהם בן דוד מפושקירה על ספרו של הרמב"ם "משנה תורה".

מטרת הספר

הרמב"ם בספרו "משנה תורה" כתב את הלכותיו ללא מקור וללא התייחסות לדעות השונות, דבר שלא היה מקובל עד אז. הראב"ד שהיה מבוגר ממנו התנגד לשיטה זו, לדבריו אין לפסוק ללא ידיעת המקור, דבר שיכול לגרום לשגיאה, לדעת הראב"ד יש להציב לפני הקורא גם את השיטות השונות כדי שיוכל להכריע ביניהם. כך כתב:

סבר לתקן ולא תיקן[1]. כי הוא עזב דרך כל המחברים אשר היו לפניו, כי הם הביאו ראיה לדבריהם וכתבו הדברים בשם אומרם והיה לו בזה תועלת גדולה, כי פעמים רבות יעלה על לב הדיין לאסור או להתיר וראייתו ממקום אחד ואילו ידע כי יש גדול ממנו (ש)הפליג שמועתו לדעת אחרת היה חוזר בו. ועתה לא אדע למה אחזור מקבלתי ומראייתי בשביל חבורו של זה המחבר. אם החולק עלי גדול ממני הרי טוב ואם אני גדול ממנו למה אבטל דעתי מפני דעתו. ועוד כי יש דברים שהגאונים חולקים זה על זה וזה המחבר (=הרמב"ם) בירר דברי האחד וכתבם בחיבורו, ולמה אסמוך אני על ברירתו והיא לא נראית בעיני ולא אדע החולק עמו אם הוא ראוי לחלוק אם לא.

השגת הראב"ד בהקדמה ליד החזקה

באחת מתשובותיו של הרמב"ם הצטער על זה שלא כתב את מקורות ההלכות. על טענותיו של הראב"ד השיב ר' יוסף קארו, בספרו "כסף משנה", שעם כל זאת מי שירצה יוכל לסמוך על פסיקתו של הרמב"ם בלי לעיין במקורות ההלכה.

הראב"ד כדרכו בשאר חיבוריו השתמש בביטויים חריפים כדי לדחות דעות השונות מהבנתו, כך גם כלפי הרמב"ם, אולם ברוב המקרים ההשגות נכתבו בלשון מכובדת[2]. במקרים אחדים אף מאשר את פסקו[3] ובמקום אחד יוצא דופן אף משבח הראב"ד את הרמב"ם וכותב "מלאכה גדולה עשה לאסוף ולכנוס בחופניו כל אלה"[4]

לדעת "שלשלת הקבלה" הלשונות החריפים נגד הרמב"ם נועדו כדי לזלזל בו[5]. רבים חולקים על הנחה זו, ולדבריהם ישנם סיבות אחרות לביטויים אלו. למשל לדעת הרמ"ע מפאנו, הראב"ד התכוון בסגנונו כדי שלא ימשכו אחר ספרו מורה הנבוכים[6], השערה זו נדחתה שהרי הראב"ד לא ראה את מורה הנבוכים שנכתב בערבית. המהר"ם חאגיז משער שמטרת הראב"ד בלשונותיו החריפים לצנן את ההתלהבות מספר משנה תורה כך שיוכלו הדורות הבאים לחלוק עליו[7].

לדעת הרב חיים בנבנישתי בספרו "כנסת הגדולה", במקום שהראב"ד אינו משיג, נחשב שמסכים עם דעת הרמב"ם[8], אולם יש שחלקו על קביעה זו[9], וכראיה לכך מביאים מקרים שבהם בחיבוריו השונים דעתו שונה מהרמב"ם ובהשגות לא השיג על פרטים אלו. דעה נוספת בעניין זה של הרב יוסף קאפח שאין ללמוד כלל הלכה מהשגות הראב"ד אלא רק משאר ספריו[10].

אופן הכתיבה

את כל ההשגות הראב"ד מתחיל בראשי תיבות: א"א, שפירושם אמר אברהם.

הערות שוליים

  1. ^ דבריו נסובים על דברי הרמב"ם בהקדמתו הסבור כי חיבורו הוא תיקון גדול מפני שפסיקה מתוך המקורות היא קשה ומייגעת, בפרט אחרי 'שרבו הספרים ונתקטנו הדורות'.
  2. ^ ראו הקדמת 'משנה תורה' בהוצאת הרב יוסף קאפח מדע עמוד כה
  3. ^ ראו משנה תורה לרמב"ם, הלכות ציצית, פרק ג', הלכה א', משנה תורה לרמב"ם, הלכות סוכה, פרק ה', הלכה כ"ה, משנה תורה לרמב"ם, הלכות שכנים, פרק ט', הלכה ט' ועוד
  4. ^ בהשגה על משנה תורה לרמב"ם, הלכות כלאים, פרק ו'.
  5. ^ שלשלת הקבלה, דבריו הובאו בספר יד מלאכי כללי הרמב"ם הראב"ד והסמ"ג
  6. ^ שו"ת הרמע מפאנו סימן קח
  7. ^ ספר משנת חכמים אות פו, פח
  8. ^ כללי הפוסקים אות לה
  9. ^ ראו מחלוקת זו בהרחבה בספר 'שדה חמד' חלק ט כללי הראבד אות ו עמוד אתתי"ג
  10. ^ הקדמה למשנה תורה הוצאתו עמוד כו כך כתב: "לי נראה שאין לחשוב אותו במקום ששתק, ולא כחולק במקום שהשיג, אלא כאמור כמגלה למעיין מציאות דעה אחרת
אברהם בן דוד מפושקירה

רבי אברהם בן דוד מפּוֹשְקְיֶרָה (ראב"ד, 1120 לערך - 1198), היה רב, ראש ישיבה בעיר פּוֹסְקְיֶיר, שבחבל פרובנס שבצרפת, פרשן תלמוד ומקובל. כונה גם "ראב"ד השלישי" "הראב"ד מקרית יערים" ו"בעל ההשגות", על שם השגותיו המפורסמות על ספר משנה תורה שכתב הרמב"ם. היה חתנו של הראב"ד השני בעל ספר האשכול, ואביו של ר' יצחק סגי נהור.

ברכת הנסים

ברכת הנסים הן מספר ברכות מקבוצת ברכות הראייה, הנאמרות בעת ראיית מקום שנעשה בו נס למברך או לציבור.

דרך אמונה

דרך אמונה הוא חיבור הלכתי העוסק בהלכות המצוות התלויות בארץ ישראל שחיבר הרב חיים קניבסקי ונחשב לחיבור הלכה מרכזי בתחום המצוות התלויות בארץ ישראל.

שם הספר נגזר מדברי הגמרא במסכת שבת דף ל"א על הפסוק "והיה אמונת עתיך" (ישעיהו לג ו) - אמונת זה סדר זרעים.

הלכות רב אלפס

הלכות רב אלפס הוא חיבור הלכתי בשפה הארמית מהמאה ה-11 שכתב הרי"ף (רבי יצחק אלפסי) באלג'יריה.

בשונה מראשונים אחרים, שחלקם עסקו בפרשנות התלמוד וחלקם עסקו בדיונים הלכתיים ובפלפול, כתב הרי"ף את חיבורו בצורה פשוטה. הספר מתמצת סוגיות הלכתיות בשלושה סדרים בתלמוד הבבלי: סדר מועד, נשים ונזיקין, וכן על מסכת ברכות. כמו כן מביא הרי"ף גרסאות שונות למילים בתלמוד וקובע את העדיפות ההלכתית לתלמוד הבבלי על פני התלמוד הירושלמי. הרי"ף שילב בחיבורו גם דברי אגדה, מעט מדרשים ודברי מוסר.

המערכה הגדולה

המערכה הגדולה הייתה מערכת האש המרכזית מבין שלוש מערכות האש שהיו דולקות על מזבח העולה (בנוסף למערכת הקטורת ומערכת התמיד). מערכה זו הייתה המרכזית מבין מערכות האש של מזבח העולה, משום שעליה נשרפו כל הקורבנות שהוקרבו בבית המקדש לאחר שחיטתם.

העולם הבא

ביהדות, העולם הבא הוא עולם הגמול, בו מתקיימים החיים לאחר המוות. בו ניתן שכר לצדיקים על מעשיהם הטובים ועונש לרשעים על מעשיהם הרעים; להבדיל מן ה"עולם הזה", בו הגמול, אם בכלל ישנו, איננו שלם וגמור. הגמול בעולם הבא בא לקיים עיקרון בסיסי ביהדות – עקרון הצדק האלוהי. הן מתוך ניסיוננו והן באופן מהותי, אין העולם הזה המקום הראוי לגמול השלם, הן לעניין השכר המגיע לצדיקים והן לעניין העונש המגיע לרשעים, על כן יש להניח שקיים עולם אחר, בו יבואו הכול על גמולם.

קיימות שתי גישות להבנת הביטוי "העולם הבא" בדברי חז"ל:

גמול העולם הבא הוא לנשמה בלבד, ותחילתו מיד לאחר המוות, לאחר היפרד הנשמה מהגוף ("עולם הנשמות"). נציגה המובהק הוא הרמב"ם.

גמול העולם הבא הוא לגוף ולנשמה יחד, ותחילתו בתחיית המתים, עם שובה של הנשמה אל הגוף ("העולם המתוקן"). נציגה המובהק הוא הרס"ג.רעיונות דומים לגרסה הראשונה קיימים בדתות ופילוסופיות מגוונות יחסית, ביניהן נצרות, פלטוניזם, והינדואיזם, וממלאים בהן פונקציה דומה. הגרסה השנייה מופיעה בכל הדתות האברהמיות ואצל הזורואסטרים.

וגר זאב עם כבש

בפרק י"א לספר ישעיהו מופיעה נבואה שבה מנבא ישעיהו כי באחרית הימים "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ", יגיע קץ למלחמות ויכון מצב של "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי". נבואה זו הייתה לאות ולמופת כי ייכון שלום עולמי וכי יתמתנו ניגודי הדעות והשנאה בין עמים ואנשים. ישעיהו מוסיף לנבא, בחציו השני של הפרק, כי לעתיד לבוא יתחדשו נסים, כעין הנסים שהיו ביציאת מצרים. עם קיבוץ הגלויות יהיה נס נוסף של קריעת ים סוף וכן נס פיצול נהר פרת לשבעה נחלים, על מנת שתתאפשר עלייה נוחה של הגולים החוזרים לארץ ישראל.

יד פשוטה

יד פשוטה הוא פירוש עיוני על "יד החזקה" של הרמב"ם שכתב ראש ישיבת ברכת משה הרב נחום אליעזר רבינוביץ' ויצא לאור בהוצאת מכון מעליות. לכתיבת החיבור שותף צוות רבנים ואברכים מהישיבה שכלל במשך השנים את הרבנים צבי הבר, אליעזר רייף, נועם בלזם, רועי הילדסהיימר, ינון חן, משה גרוס ושלומי אלדר.

בכל אחד מספרי היד החזקה נבחר כתב יד אחד או יותר הנחשב למדויק ביותר בספר זה. בספרי המדע ואהבה כתב היד הנבחר הוא הנטינגטון 80, שעליו הערת הרמב"ם "הוגה מספרי".

לצד הטקסט הובאו השגות הראב"ד, בנוסח מדויק שהוגה על פי כתבי יד שונים.

יהונתן אייבשיץ

רבי יהונתן אייבשיץ (~ה'תנ"ד, 1694 – כ"א באלול ה'תקכ"ד, 18 בספטמבר 1764) היה רב, מקובל, ראש ישיבה ודרשן. מגדולי פוסקי ההלכה ביהדות אשכנז בזמנו, ומחברם של ספרי הלכה שהמפורסם שבהם הוא ה'כרתי ופלתי'. כיהן כרבן של קהילות אה"ו.

לצד עיסוקו בחלק הנגלה של התורה, שהקנה לו את עיקר פרסומו, עסק גם בתורת הנסתר ואף כתב קמעות. עיסוקו זה קומם נגדו את רבי יעקב עמדין (היעב"ץ) שמצא רמזים שבתאיים בכתביו ופתח בפולמוס להחרמתו. הרב אייבשיץ זכה לגיבוי מאת רוב רבני דורו והפולמוס דעך אם כי לא נעלם. בהיסטוריוגרפיה הרבנית מקובל על פי רוב כי טענותיו של היעב"ץ נגדו היו שגויות, בעוד שבמחקר מדעי היהדות, בעיקר מאז גרשם שלום, מקובל כי אכן היה שבתאי.

יהונתן מלוניל

רבי יהונתן (בן רבי דוד הכהן) מלוניל (נולד במאה ה-12 (1135?) - 1211, עכו) היה מהבולטים שבבעלי התוספות בפרובאנס, ומחבר "פירוש רבנו יהונתן" על כל ספר ההלכות של הרי"ף. גר בעיר לוניל, ונחשב שם לראש החכמים. לפי הכתוב בספר "שבט מיהודה" (שלמה אבן וירגה), עלה רבי יהונתן יחד עם 300 רבנים נוספים לארץ ישראל במסגרת עליית בעלי התוספות.

מוקצה

מוקצה הוא מונח שתיקנו חכמים, לפיו יש חפצים האסורים בטלטול בשבת וביום טוב. ככלל, כל חפץ שאין לאדם מה לעשות איתו בשבת נחשב למוקצה. יש להבחין בין איסור זה, המתייחס לחפצים מסוימים, לבין "איסור טלטול" הידוע גם כהוצאה מרשות לרשות, הנוגע בטלטול כל חפץ שהוא בין רשויות שבת.

ישנם ארבעה סוגי מוקצה מרכזיים:

כלי שמלאכתו לאיסור - כלי ששימושו המוגדר הוא למלאכה האסורה בשבת (למשל, גפרור)

מוקצה מחמת חסרון כיס - חפץ יקר שדרושה זהירות בטלטולו (למשל, יצירת אמנות)

מוקצה מחמת גופו - חפץ שאין לו את הנתונים של כלי וגם אין לו שימוש מוגדר בשבת (למשל, אבן)

בסיס לדבר האסור - חפץ שאינו מוקצה מצד עצמו, אך מהווה בסיס לחפץ אחר שהוא מוקצה (למשל, כן שמונחים עליו נרות שבת).

מנוח בן יעקב

רבינו מנוח בן יעקב, מחכמי פרובנס, חי ופעל בסוף המאה ה-13.

מעשה רקח

מעשה רקח הוא ספר פירוש על משנה תורה לרמב"ם מאת הרב מסעוד חי רקח.

בתחילת הספר העתיק המחבר פירושים על הרמב"ם ממספר ראשונים ובראשם ר' אברהם בן הרמב"ם. ספר מעשה רקח נחשב לאחד מספרי היסוד של הפירושים למשנה תורה, הן בזכות ברור הגרסה המדויקת של הרמב"ם (על ידי השוואת שבעה נוסחים של הרמב"ם) והן בזכות הרב רקח עצמו. במשך עשרות שנים בספר הייתה הגרסה המודפסת היחידה של כתבי ר' אברהם בן הרמב"ם, דבר שנתן חשיבות גדולה לספר.

החיבור הוא בן ארבעה כרכים, כשרק חלק א' יצא בחיי המחבר, בדפוס ונציה בשנים 1742 - 1743, חלקים ב' וג' הודפסו בשנים 1862 - 1863 בדפוס ליוורנו, וחלק ד' הודפס בשנת 1964 בירושלים על ידי הרב שמואל עקיבא שלזינגר. החידושים של הרב רקח מגיעים עד לאמצע "ספר קנין" ומשם ואילך- יש חידושים של חתנו, הרב נתן מאורות.

משנה תורה

משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה לרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי, שכתב הרמב"ם בין השנים 1168-1177. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קטלוג חדשני של כל ההלכה.

החיבור פסקני ואינו מותיר מקום לדיונים, וכן אין בו מקורות הלכתיים לפסקים המופיעים בו. עובדה זו הביאה כמה תלמידי חכמים לחבר חיבורים אודות מקורותיו המשוערים של הרמב"ם לפסקיו. בנוסף לחיבורים אלו, נכתבו סביב הספר חיבורים למדניים ומחקריים רבים, והוא אחד מספרי ההלכה הנחקרים ביותר, הן על ידי החכמים המסורתיים והן על ידי חוקרים מודרניים.

משנה תורה נחלק לארבעה עשר ספרים (ולכן מכונה לעיתים הי"ד החזקה). כל ספר נחלק לנושאים - "הלכות" (כגון "הלכות יסודי התורה" או "הלכות שבת"), וההלכות נחלקות לפרקים. כל פרק מחולק ל"הלכות קטנות" (פסקאות). החיבור כולל בסך הכל 14 ספרים, 83 נושאים ו-1,000 פרקים.

נושא כלים

נושא כלים הוא עוזר או משרת המסייע לאדם בעל מעמד חשוב משלו.

במקרא הוזכרו נושאי כליהם של מנהיגים, כדוגמת אבימלך בן גדעון (שופטים, ט', נ"ד), שאול המלך (ספר שמואל א', פרק ל"א) ובנו יהונתן (שם, פרק י"ד), וכן יואב בן צרויה (שמואל ב', י"ח, ט"ו). גם דוד המלך שימש תקופה מסוימת כנושא כליו של שאול (שמואל א', ט"ז, כ"א). נושא הכלים נשא את כלי המלחמה עבור אדונו, ובכמה מקרים מתואר שנושא הכלים היה מצויד גם בנשק אישי עבורו, והשתתף באופן פעיל בלחימה (שמואל א', י"ד).

בימי הביניים היה נושא הכלים האדם שנשא את כלי המלחמה של האציל הלוחם, ובעיקר את המגן, וסייע לו בלבישת שריון הגוף. נושאי הכלים היו בעלי מעמד נחות משל הלוחם ששירתו ושאפו ללמוד ממנו את מלאכת הלחימה ולהתקדם אל מעמד גבוה יותר. כשאבירים נלחמו ביניהם, בדרך כלל גם נושאי הכלים נאבקו ביניהם.

בשפות רבות נגזר שמו של נושא הכלים מהמילה מגן, משום שנושא הכלים נשא, לפני הקרב, את המגן הכבד של אבירי ימי הביניים

נושאי כלים מסוימים, שהופיעו ביצירות ספרות מפורסמות, דוגמת: סנצ'ו פנשה ב"דון קיחוטה", גורט ב"אייבנהו" ונושאי הכלים של המוסקטרים בספרי אלכסנדר דיומא האב, היו בעצמם לדמויות מפורסמות.

בתרבות המודרנית, חסרת האבירים, נושאי כלים נושאים את תיק מקלות החבטה של שחקני הגולף או פריטים אחרים המכבידים על בעל המעמד או שזה לא מכבודו לשאת אותם בעצמו.

הרמב"ם כותב על רבי עקיבא שהוא היה נושא כליו של בר כוכבא. על כך כותב רבי יוסף קארו שזה לא ברור כיצד זה אפשרי ועל כן יש שפירשו שרבי עקיבא היה נושא כלים במובן שהוא תמך במרד. לעומת זאת, היו שמצאו רמז לכך שרבי עקיבא בעצמו יצא למלחמה.

הביטוי נושא כלים משמש גם לציין יחסי גומלין לא שיוויוניים בין שותפים לדרך, כך מתואר לעיתים פוליטיקאי אחד כנושא הכלים של פוליטיקאי אחר.

נושאי כליו של הרמב"ם

נושאי כליו של הרמב"ם הוא שמם הקיבוצי של פרשניו של ספר משנה תורה שחיבר הרמב"ם. המונח שאול מתחום הלוחמה העתיקה, כאשר לוחם חמוש בכבדות היה נזקק גם לנער נושא כלים, כלומר הנושא את כלי מלחמתו. במונח זה משתמשים לרוב לפרשנים המודפסים "על הדף" של ההוצאות הקלאסיות של ספר משנה תורה; עתים מורחב המושג גם לכלל הפרשנים של הספר, ולעיתים נכללים בו גם כאלה אשר מטרתם הייתה הפוכה: להשיג על פסקי רמב"ם ולדון בעיקר נגדם (אם כי לעיתים הם משמשים גם כפרשנים).

עגינות

עגינות היא מונח ביהדות שמלכתחילה יוחד לציון מצבה של אישה שבעלה הלך למרחקים ואין ידוע מה עלה בגורלו והאם הוא חי או מת, כלומר, לאישה הנשואה כהלכה, שאבדו עקבות בעלה, ועל כן היא לא חיה עם בן זוגה, והיא אסורה להינשא לאחר. אולם, השימוש במושג התרחב בלשון ובספרות ההלכתית, לכלול מצבים אחרים בהם אישה או איש נמצאים בזיקה לנישואין קודמים שלא ממומשים בפועל אך מונעים מהם נישואין אחרים בהתאם להלכה, לרבות מקרים שבהם אחד מבני הזוג לקה במחלה קשה (תרדמת, אבדן שפיות וכדומה) המונעת ממנו להתגרש, לתופעות של סרבנות גט וכן לשומרת יבם שאינה יכולה מסיבה כלשהי לקיים מצוות חליצה, ואף למקרה הנדיר של יבם שאלמנת אחיו מסרבת לחלוץ בעבורו[דרוש מקור].

בעוד שבעבר הדגש במושג העגינות היה על העלמות הבעל, תופעה שהייתה שכיחה בגלל עזיבת הגברים את מקום מגוריהם לתקופות ארוכות לצורך פרנסה או מלחמה והיעדר אמצעי קשר מהירים, הרי שבימינו נדיר שאדם נעלם ללא השארת עקבות שלא עקב היעלמות מכוונת, ועיקר בעיית העגינות נובעת ממקרים בהם גבר מסרב לתת גט לאשתו או היא מסרבת לקבלו.

בתי הדין הרבניים מחזיקים קרן כספים לצורך סיוע לעגונות. רובו של הכסף מוקדש לאיתור בעלים שנעלמו, וחלק ממנו מוקדש לתשלום לסרבני גט כדי לשכנעם לתת גט לנשותיהם.

רוח הקודש (יהדות)

רוח הקודש ביהדות היא אחד מאמצעי התיקשור החשובים שנשארו כדי ליצור קשר עם האל. רוח זו איננה מוגבלת ללאום או למין מסוים, ועשויה לשרות על כל אדם על פי מעשיו.

גישות שונות ממקמות את רוח הקודש במדרג שונה, ביחס לאמצעי קשר אחרים (כגון גילוי אליהו, בת קול). אולם הגישה הקלאסית מזהה את רוח הקודש כדרגת הקשר הגבוהה ביותר, לאחר הפסקת הנבואה, הקיימת כיום. למשל נכתב בחז"ל כי הכתובים "ברוח הקודש נכתבו" מדרג זה מבדיל את הכתובים מדברי חכמה רגילים (כגון ספר בן סירא), שלא נאמרו ברוח הקודש.

בחלק מהמדרשים, רוח הקודש הוא ביטוי האנשה של האל, שלעיתים משיבה ולעיתים מופיעה ואומרת את דברה.

בכתבי קומראן יש לרוח הקודש משמעות שונה מזו שנתפסת בחז"ל, המלמדת על 'רוח טהרה' או 'רוח תשובה' האופפת את האדם להבדיל מ'רוח נדה' הפועלת את ההפך.

שם טוב אבן גאון

שם טוב בן אברהם גאון (נולד בשנת ה'מ"ז, 1287–1330) היה מגדולי התורה בספרד. חיבר את הפירוש מגדל עוז לספר משנה תורה לרמב"ם וכן ספרי קבלה.

ארון הספרים היהודי
כתבי יסוד תורהתנ"ךמשנהתוספתאתלמוד (בבלי וירושלמי) • סידור ומחזור תלמוד בבלי
מדרשי הלכה (חז"ל) מכילתא דרבי ישמעאלמכילתא דרבי שמעון בן יוחאיספראספריספרי זוטאמכילתא דברים
מדרשי אגדה (חז"ל) מדרש רבהמדרש תנחומאפרקי דרבי אליעזרסדר עולםילקוט שמעוניאבות דרבי נתןתנא דבי אליהופסיקתא דרב כהנאפסיקתא זוטרתאמדרש שוחר טוב
ראשונים ואחרונים פירוש רש"י לתורהפירוש רש"י לתלמודמשנה תורה (והשגות הראב"ד) • תוספותספר הזוהרשולחן ערוךהגהות הרמ"א)
סוגות מדרשספרות האגדהספרות ההיכלות והמרכבהפרשנות למקראפרשנות למשנהפרשנות לתלמודשו"ת • ספרי חסידות • סיפורי חסידים

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.