השבוי

השבוי הוא סיפור מאת יזהר סמילנסקי (ס. יזהר), שנכתב בשנת 1948.

עלילה

הסיפור מספר על נפילתו בשבי, בשלהי מלחמת השחרור, של רועה צאן פלסטיני תמים בידי יחידה של צה"ל, ועל מסכת החקירות הגרוטסקית והאלימה שהוא עובר, על מנת להוציא ממנו מידע שאין לו מושג בו.

הסיפור מציג את ההתלבטויות המוסריות של החייל השומר עליו, שבידיו לשחררו, אך אינו מעז.

לאורך הסיפור ישנו טשטוש בין מחלקת החיילים לבין עדר הכבשים של הרועה. השבוי לבסוף, הוא החייל שאינו מסוגל לצאת מהעדר, ולא השבוי הערבי.

ניתוח היצירה

הסיפור הוא אחד הסיפורים המוכרים של ס יזהר, הנכתב לאור אירועים שהתרחשו במסגרת מלחמת העצמאות. בספר זה מעביר יזהר ביקורת על פעולות הצבא הישראלי במהלך מלחמת יום העצמאות. הסיפור עוקב אחר קבוצת חיילים המחליטה לקחת רועה צאן ערבי בתור שבוי, לשם חקירה ושאיבת אינפורמציה, מה שלכאורה אין בידי השבוי. אחד החיילים (הזקיף) מופקד לשמור על השבוי ובכך למעשה מתחיל אותו סיפור מתוך נקודת מבטו של אותו חייל, השרוי בקונפליקט בין נאמנותו למדינה ולחבריו ביחידה, לבן ההליכה בעיוורון מלא, בידיעה ובתחושה כי הוא וחבריו אינם נוהגים בצורה אתית.

במהלך הסיפור ישנה הרגשה כי העלילה מחולקת, ניכר לראות זאת באופן הכתיבה. החלק הראשון, בו נפגשת החבורה עם הרועה, הנוף מתחיל להיראות אחרת, המ"מ מתחיל לסחוף את החיילים והנוף משתנה בהתאם אליו. החלק השני, מתנהל במשלט (במפקדה הקטנה), חלק זה שונה לחלוטין מהחלק הראשון. ניתנת תחושה לחיילים, שהם נמצאים במקום מרכזי, בו מתרחשת מלחמה, שכל דעתם היא כיבוש וניצחון. גם לשפה הלשונית ישנה תפקיד חשוב, היא משרתת את המשמעות. הדיבור של החיילים נעשה בצורה גסה וגרוטסקית והם מתבוננים ברועה כאל "טרף" כשכל רצונם "לצוד" אותו.

הקורא מתחיל להרגיש בירידה ובהסתאבות של הדיבור והתנהגות החיילים. הקורא בסיטואציה זו מתחיל להזדהות עם הרועה ומתחיל להבין כי מדובר ברועה תמים ושמטרתם של אותם חיילים היא להוציא את היצרים הקולקטיבים שלהם, בהתנהגותם החייתית והמאצ'ואיסטית על השבוי.

בחלק השלישי, ישנה תחושה שהתפאורה והנוף משתנים, החיילים מוליכים את השבוי אל תוך המפקדה כדי להוציא ממנו את כל הסודות שהוא יודע. במהלך כל החלקים הללו החייל הנקרא גם "הזקיף" מתחיל יותר ויותר להרגיש חוסר שייכות לקבוצה. תחילה נקרע בין הרצון להיות נאמן לחבריו ולצד זה חש תסכול וחוסר שביעות רצון  מהאופן בו חבריו והוא נוהגים כלפי השבוי. בחלק השלישי, למעשה ישנה ידיעה, הזקיף מתחיל להתמודד עם הדברים ומרגיש לא בנוח עם חבריו, הוא כבר לא זקוק לעיניים המשוועות של חבריו, אלא מתחיל אט אט להיסגר עם עצמו, ללא אישור מחבריו. השבוי ברובד הגלוי, הוא אותו שבוי ערבי שנשבה על ידם, עיניו מכוסות במטרה שלא יראה את השטח.

כאשר ממשיכים עם הסיפור ועוקבים אחר הזקיף, אחר הוויכוחים האתיים עם עצמו ואחר הקונפליקטים שלו, מתחילים להבין כי למעשה השבוי הוא כל אחד ואחד מאיתנו. כולנו שבויים למוסכמות, ואנו הולכים כמו עדר אחר חוקים, כללים, בצורה מלאכותית ומאבדים לחלוטין את האמת שלנו. וזו למעשה הביקורת המרכזית אליה חותר ס יזהר, אין לאדם באמת כוחות להיאבק על האמת הפנימית שלו, אנו לא נוקטים עמדה, אלא הולכים אחר אותם צווים, נורמות וכללים מבלי לעצור שנייה ולחשוב, אם אכן זהו המעשה הנכון לעשות ואם זהו עניין מוסרי.

האדם הוא ישות מורכבת וישנם שני קולות. ס יזהר מציג זאת דרך דמותו של הזקיף המייצג כל אחד ואחד מאיתנו, בסופו של דבר, מהותו של האדם היא ללכת אחר קולו הפנימי, האמת הפנימית, לאחר חשבון נפש עם עצמו, אם אכן אותו מעשה שעשה, נעשה בלב שלם ומרצונו החופשי ולא מרצון לרצות את הכלל. ישנם מספר מוטיבים שחוזרים על עצמם במהלך העלילה, מוטיב המעגל המשתקף דרך הנוף הפסטורלי המוצג בתחילת הסיפור. מוטיב זה מתגלגל לכמה וכמה צורות, כאשר הזקיף שרוי בקונפליקטים ניתן לראות כיצד אותו מעגל הופך לאלכסונים המהווים קונוטציה שלילית לאווירה הנוסטלגית והפסטורלית. זאת כדי לרמז על משהו רע שנכנס לעולם, אלכסונים אלו הורסים את אותה אווירה. כמו כן, גם לתיאור השמש יש תפקיד חשוב באותו נוף פסטורלי, השמש סובבת את היקום וסוגרת עליו ולמעשה דרכה ניתן להבין את אותה אזלת יד, בה הזקיף אינו מסוגל לבטא את האמת שלו.

השמש מתבקשת לומר את האמת לאותם חיילים, להזהירם, אך הם לאורך הסיפור פחות נשמעים לה ובכך גם היא סוגרת עליהם ועל היקום כולו. כוחות הטבע והנוף הפסטורלי המוצגים לאורך הסיפור מצטיירים כאנושיים יותר מבני האדם. השמש, הנוף וכוחות הטבע עוברים האנשה. ישנם שני קולות בסיפור, קולו של היחיד והקול הקולקטיבי. הקול היחיד מסמל את הקול ההומאני, קולו של השבוי, של הזקיף, זהו למעשה הקול של המצפון והמוסר.

יחד עם זאת, יש גם את הקול הקולקטיבי, קול ההיגיון הקר, השכל הישר. קולות אלו למעשה סותרים אחד את השני. מוטיב נוסף שהולך לאורך הסיפור, זהו מוטיב ה"בן אנוש" לצד ה"חייתיות" של החיילים, כשקורא הסיפור מייחל שהקול של היפה נפש (הזקיף), שזהו למעשה הקול ההומאני אשר מזדהה עם בני האדם, ינצח. הזקיף הוא הגיבור, הוא האדם שבסופו של דבר הלך עם האמת הפנימית שלו ואינו ויתר על אישיותו ונתן ביטוי ל"אני" שלו. יזהר פירק כל חייל וחייל בסיפור, כשלכל אחד יש אישיות משל עצמו, אך לצד זה הראה כי כאשר כל החיילים מתקבצים יחד, הם הופכים "לחיות" ונוהרים אחר הפקודות והכללים ומוותרים על האינדיבידואל. בצבא אין חשיבות לאינדיבידואל, כל חייל הוא מספר אישי וכאשר כולם יחד כקבוצה, קל יותר להטמיע פקודות, נורמות וערכים המשרתים את צה"ל. לחייל אין אישיות במהלך שירותו, אישיותו קשורה לחבריו מהפלוגה, ליחידה ולצה"ל, אישיותו וזהותו נשללת ממנו, כאשר הוא הופך להיות חייל.[1]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 27, מליסה. "השבוי\ מאת ס. יזהר.". מליסה 27 (בעברית). בדיקה אחרונה ב-12 ביוני 2018.
1937 בקולנוע

ערך מורחב – 1937

1960 בברית המועצות

1960 בברית המועצות הייתה שנה בה נחגגה השנה ה-43 למהפכת אוקטובר.

1973 בארצות הברית

1973 בארצות הברית הייתה השנה בה חגגה ארצות הברית 197 שנה מיום היווסדה.

30 במרץ

30 במרץ הוא היום ה־89 בשנה (90 בשנה מעוברת), בשבוע ה־13 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 275 ימים.

אטוואלפה

אטוואלפה (1502 – 26 ביולי 1533; נקרא בעברית גם אטאהואלפה) הוא האינקה (תואר המקביל לקיסר בתרבות האירופית) השלוש עשרה והאחרון של אימפריית האינקה בדרום אמריקה לפני שנכבשה על ידי האימפריה הספרדית המתפשטת. הוא היה הקיסר האחרון ששלט על אימפריית האינקה לפני אובדן כוחה כתוצאה מהמלחמה בספרדים.

אטוואלפה היה בנו של הקיסר הואינה קאפאק מאחת מנשותיו, נסיכת ממלכת קיטו רבת העוצמה. עם מותו של הואינה קאפאק, חולקה ממלכתו בין שני בניו, אטוואלפה עצמו והואסאקר אחיו. בשנת 1530 התחיל אטוואלפה בכיבוש ממלכת אחיו, ובשנת 1532, בתום מלחמת אזרחים עקובה מדם, ניצח את הואסקר בקרב ליד קוסקו, כלא אותו ועלה לשלטון. שלטונו נמשך שנה בלבד, והסתיים עם בואם של הקונקיסטדורס, הכובשים הספרדים.

אלכסנדר פושקין

אלכסנדר סרגייביץ' פושקין (ברוסית: Алекса́ндр Серге́евич Пу́шкин, להאזנה (מידע • עזרה), 6 ביוני 1799 - 10 בפברואר 1837) נחשב לגדול המשוררים הרוסיים, ממייסדי השירה הרוסית המודרנית, ומהתורמים המרכזיים לפיתוח השפה הרוסית. גם כיום נחשבות יצירותיו למופת בספרות העולמית.

בעקבות הזמן האבוד

בעקבות הזמן האבוד (בצרפתית: À la recherche du temps perdu; בתרגום מדויק יותר: "בחיפוש אחר הזמן האבוד") היא סדרה של שבעה רומנים שכתב מרסל פרוסט, המהווים את יצירתו העיקרית.

פרוסט מת לפני שהספיק לעבור על הטיוטות והתיקונים לספריו המאוחרים, ושלושת האחרונים פורסמו לאחר מותו.

מחזור זה של שבעה רומנים, הכוללים כ-3,200 עמודים ויותר מ-2,000 דמויות, הניעו את גרהם גרין לומר כי פרוסט היה "הנובליסט הגדול של המאה ה-20", ואת סומרסט מוהם לקרוא לו "יצירת הבדיון הגדולה ביותר עד היום". ביצירה זו הגיבור הראשי הוא הזיכרון האנושי, שבו הכול נשמר, מתעבד ומתפרש.

פרוסט הגיש את ספרו, "בצד של סוואן" (החלק הראשון של "בעקבות הזמן האבוד"), להוצאת Nouveau Revue Francais, אך אנדרה ז'יד, שעמד בראשה, דחה אותו וכך גם הוצאות לאור נוספות. פרוסט פרסם את הכרך הראשון על חשבונו. בהמשך קנה Gaston Gallimard, הבעלים של ההוצאה לאור Nouveau Revue Francais, את הזכויות של הפרסום ופרסם בעצמו את כל ההמשכים.

חרף קבלת הפנים הצוננת, הספר זכה להכרה מתעצמת ומופיע במקום השני ברשימת 100 הספרים של המאה של לה מונד, במקום השמיני ברשימת עשרת הספרים הטובים ביותר בכל הזמנים של טיים מגזין וגם במקום הראשון ברשימת 100 הספרים הטובים ביותר בכל הזמנים.

המחזור כולל שבעה ספרים, שנכתבו בגוף ראשון וכוללים חומר אוטוביוגרפי של פרוסט. הספרים קשורים ומהווים מחזור אחד, אך אפשר לקרוא אותם בנפרד. אלה מרכיבי המחזור:

בצד של סוואן (Du côté de chez Swann) – הופיע לראשונה ב-1913 וב-1919 הודפסה גרסה מתוקנת;

בצֵל עלמות מלבלבות (À l'ombre des jeunes filles en fleurs) – הופיע ב-1919 וזכה בפרס גונקור באותה שנה;

'The Guermantes Way (Le Côté de Guermantes) – רומן בשני כרכים, שהופיעו בשנים 1920 ו-1921;

שמות מקומות: המקום (Sodome et Gomorrhe; התרגום המדויק הוא "סדום ועמורה") – הופיע בשני כרכים בשנים 1921 ו-1922;

השבוי (La Prisonnière) – הופיע ב-1923;

אלברטין איננה (Albertine disparue; במקור נקרא La Fugitive) – הופיע ב-1925;

הזמן שנמצא (Le Temps retrouvé) – הופיע ב-1927.

השבוי - מבט מעזה

"השבוי - מבט מעזה" הוא ספר מאת העיתונאי סלימאן א-שאפעי המספר את סיפורו של גלעד שליט החל מתהליך תכנון החטיפה, ועד לתהליכים המדיניים לשחרורו בתקופת ממשלתו של בנימין נתניהו בישראל. הספר יצא לאור בשנת 2009, בעוד גלעד שליט נתון בשבי החמאס ברצועת עזה. א-שאפעי מקפיד לתאר את סיפור השבי מנקודת מבטם של העזתים השואפים לשחרורו של שליט הן בשל שחרור האסירים הצפוי מישראל, והן בהקלת הסגר על רצועת עזה. א-שאפעי חושף בספרו פרטים רבים על מצבו הבריאותי והנפשי של שליט בכלאו בשבי החמאס, וכן על יחס השובים אליו.

א-שאפעי עמל על ספר זה במשך שלוש שנים וחצי בתקופת היותו כתב החדשות של ערוץ 2. לאחר מכן הוציא לאור את הספר ללא ידיעת הממונים עליו, מה שגרם לפיטוריו.

ויליאם הראשון, מלך סקוטלנד

ויליאם הראשון (באנגלית: William I, בגאלית סקוטית: ויליאם מק-אנריק - Uilliam mac Eanric באיות עתיק, Uilleam mac Eanraig באיות מודרני, כלומר "ויליאם בנו של הנרי";‏ 1142 או 1143 - 4 בדצמבר 1214) היה מלך סקוטלנד.

ויליאם הוכתר למלך ב-24 בדצמבר 1165 בעקבות מותו של אחיו, מלקולם הרביעי ב-9 בדצמבר 1165, ומלך עד מותו.

תקופת מלכותו של ויליאם הייתה השנייה באורכה בהיסטוריה של ממלכת סקוטלנד (שקדמה לאיחוד הממלכות עם ממלכת אנגליה בשנת 1707 (מלכותו של ג'יימס השישי הייתה ארוכה יותר ונמשכה בין 1567–1625).

ויליאם, בניגוד לאחיו - מלקולם הרביעי, שהיה חולני ועדין, היה חזק, כריזמטי ועקשן. ויליאם היה שליט יעיל וחזק, אולם ניסיונותיו הכושלים להשתלט על נורת'מבריה שפכו אור שלילי על תקופת מלכותו.

הכינוי "הארי" מתאר היטב את אופיו ואת שלטונו, אולם מדובר בכינוי מאוחר, ולא נעשה בו שימוש בתקופת מלכותו. למעשה, הכינוי ניתן לו בשל דגלו - עליו ניצב אריה אדום. לימים הפך דגל זה לדגל סקוטלנד.

ויליאם ירש את התואר רוזן נורת'מבריה בשנת 1152, אולם נאלץ לוותר על התואר להנרי השני, מלך אנגליה בשנת 1157. אבדן זה הביא למאמציו הרבים, לכל אורך תקופת מלכותו, לזכות מחדש באזור.

ויליאם תמך במרד כנגד הנרי השני, ובשנת 1174 בקרב אלנוויק יצא בעצמו בראש הכוחות כנגד הכוחות האנגליים, ונתפס על ידי צבאו של הנרי השני (שבראשו עמד ראנולף דה גלנוויל. ויליאם השבוי הועבר לניוקסל בשלשלאות, ולאחר מכן לנורת'האמפטון, ולפאלייס בנורמנדי שבצרפת, ואילו הנרי שלח צבא לסקוטלנד וכבש אותה. רק לאחר שוויליאם הסכים להיות וסאל של הנרי, ולשלם לו מיסים על מנת לכסות את עלויות כיבוש סקוטלנד נחתם הסכם פאלייס לפיו שוחרר ויליאם ושב לסקוטלנד. בהתאם להסכם, בשנת 1175 נשבע ויליאם אמונים להנרי השני בטירת יורק.

הסכם שלום זה נשאר בתוקף למשך חמש עשרה השנים הבאות, עד שריצ'רד הראשון, מלך אנגליה, שהיה זקוק למזומנים על מנת לממן את מסע הצלב השלישי הסכים לבטל את תנאיו (ולוותר על המיסים שסקוטלנד שלמה) בתמורה לתשלום של 10,000 מארקים מכסף.

על פי תנאי הסכם השלום, בחר הנרי השני את כלתו של ויליאם - וכתוצאה מההסכם נשא ויליאם לאישה את ארמנגרד דה בומון, נכדתו של המלך הנרי הראשון. החתונה נערכה בארמון וודסטוק בשנת 1186. הנדוניה שניתנה לאמרנגרד הייתה טירת אדינבורו.

לבני הזוג נולדו ארבעה ילדים:

מרגרט מסקוטלנד, רוזנת קנט (1193–1259), שנשאה ליוברט דה בורג, רוזן קנט.

איזבלה מסקוטלנד (1195–1253), שנישאה לרוג'ר ביגוד, רוזן נורפוק.

אלכסנדר, לימים אלכסנדר השני, מלך סקוטלנד (1198–1249).

מרג'ורי מסקוטלנד (1200–1244), שנשאה לגילברט מרשל, רוזן פמברוק.על פי המסורת ויליאם ייסד את מנזר ארברות'.

ויליאם נפטר בסטירלינג בשנת 1214 ונקבר במנזר ארברות'.

יחסי ארצות הברית–קוריאה הצפונית

יחסי ארצות הברית–קוריאה הצפונית הם עוינים מאז התבססותה של קוריאה הצפונית בשנות החמישים של המאה ה-20 ובעיקר מאז מלחמת קוריאה. במהלך מלחמה זו חיל האוויר האמריקני, כחלק מהסיוע של כוחות האו"ם לקוריאה הדרומית, הפציץ את קוריאה הצפונית. במהלך המלחמה נהרגו למעלה מ-40,000 אמריקאים וכשני מיליון חיילי ואזרחי קוריאה הצפונית, שהם כ-20% מאוכלוסייתה באותו הזמן. מאז שנות ה-70 של המאה ה-20, בהן קוריאה הצפונית החלה להעשיר אורניום במטרה להשיג יכולת גרעינית היחסים הושפעו במידה רבה מחמשת הניסויים הגרעיניים של קוריאה הצפונית, פיתוחם של טילים ארוכי-טווח המסוגלים לפגוע ביעדים במרחק אלפי קילומטרים והאיומים הנשנים מצד קוריאה הצפונית בדבר מתקפה צפון קוריאנית על ארצות הברית וקוריאה הדרומית. בימי כהונתו, התייחס נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש לקוריאה הצפונית כחלק מ"ציר הרשע", בשל האיום של יכולות הגרעין שלה.במסגרת ההבנייה הלאומית של קוריאה הצפונית וקבלת הלגיטימציה של השלטון, הוגדרו יפן, ארצות הברית והקולוניאליזם כאחר הלאומי כדי לא להגדיר את קוריאה הדרומית כאויב. קוריאה הדרומית מוגדרת כאח השבוי בידי הקולוניאליסטים האמריקאים. בקוריאה הדרומית, האחר הלאומי הוגדר כקומוניזם והשלטון הדיקטטורי של קוריאה הצפונית, שהעם האח שבוי בידי מנהיגיו.

מאחר שלארצות הברית ולקוריאה הצפונית אין יחסים דיפלומטיים רשמיים, ממלכת שוודיה מגינה במקומה של ארצות הברית על האינטרסים של ארצות הברית בקוריאה הצפונית - כמעין מתווכת לעניינים קונסולריים. מאז מלחמת קוריאה, שומרת ארצות הברית על נוכחות צבאית חזקה בדרום קוריאה.

על פי סקר חברת גאלופ רק ל-9% מהאמריקנים יש דעה חיובית על קוריאה הצפונית, בעוד לכ-87% מהם יש דעה שלילית עליה. על פי סקר שערכה ה-BBC הבריטית - רק לכ-4% מהאמריקנים יש השקפה לפיה השפעת קוריאה הצפונית על העולם חיובית, בעוד כ-90% רואים את השפעתה באור שלילי. על פי הסקר דעתם של אזרחי ארצות הברית על קוריאה הצפונית היא מהשליליות ביותר על מדינות אחרות בעולם.

ביוני 2018 נפגשו מנהיגי המדינות בפסגת ארצות הברית-קוריאה הצפונית בסינגפור וחתמו על מסמך הבנות, ובו בין השאר הסכמה לשפר את היחסים בין המדינות.

כופר נפש

כופר או כופר נפש הוא דרישה לתשלום עבור חייו או חירותו של אדם.

הביטוי מוזכר בתורה: "ואם שור נוגח הוא וכו' והמית איש או אישה, השור יסקל וגם בעליו יומת. אם כופר יושת עליו, ונתן פדיון נפשו ככל אשר יושת עליו". בהשאלה, גם אדם יכול להוות כופר עבור אדם אחר אם הוא נענש במקומו. "כופר לצדיק - רשע, ותחת ישרים - בוגד"בהקשר המודרני, מדובר גם על דרישות שאינן דווקא כספיות, כגון דרישת שחרור אסירים ושבויים עבור שבויי צה"ל.

בחברה הערבית לכופר נפש (דייה) יש גם משמעות של תשלום פיצוי לקרובי משפחה של נרצח.

לב טולסטוי

לב ניקולייביץ' טולסטוי (ברוסית: Лев Никола́евич Толсто́й, להאזנה (מידע • עזרה), 9 בספטמבר 1828 - 20 בנובמבר 1910‏) היה סופר והוגה רוסי שנודע בזכות שורה של יצירות מופת, שהמוכרות בהן הן "מלחמה ושלום" מ-1869 ו"אנה קארנינה" מ-1877, המהוות את שיאו של הרומן הריאליסטי. הפילוסופיה הפציפיסטית של טולסטוי וקריאתו להתנגדות לא אלימה הותירו רושם עז אף הם ואומצו על ידי מהטמה גאנדי, טנזין גיאטסו ומרטין לותר קינג כשיטת מאבק.

הוא נולד והתגורר רוב חייו באחוזה משפחתית ביסנאיה פוליאנה.

לוחם

לוחם הוא אדם המיומן בלחימה שעיסוקו, תפקידו או אורח חייו מאופיינים בהפעלת כוח בעימותים נגד אנשים אחרים. הלוחם הצבאי הוא אדם המשתתף במאמץ מלחמתי ותפקידו להפעיל כוח כנגד האויב. לוחמים קיימים גם מחוץ למסגרת של לחימה צבאית (הכוללת צבאות סדירים, מיליציות לא-סדירות וארגוני גרילה), כגון בתפקידי אבטחה ושיטור הדורשים מיומנות לחימה גבוהה.

בהשאלה המונח לוחם משמש לתאר גם ספורטאי שנלחם במסגרת תחרויות ספורט או טורניר המורכב מדו-קרבות, כגון אמנויות לחימה, ג'ודו, היאבקות, אגרוף וקרבות רחוב.

בחברות שבטיות שונות, הלוחמים מהווים קאסטה נפרדת, ובחברות פיאודליות שונות אף יצרו הווסאלים מעמדות מיוחדים ללוחמים. בחברות מסוימות, למשל בקרב השבטים הגרמאניים, ראו עצמם כמעט כל הגברים כלוחמים. לוחמים המשרתים בצבא סדיר הם חיילים, ואילו לוחמים המשכירים את שירותיהם לכל דורש תמורת תשלום הם שכירי חרב. יש לוחמים המבצעים פעולות גרילה, אך אלה אינם נהנים ממעמד חוקי של לוחמים לפי כללי המשפט הבינלאומי.

מחנה שבויים

מחנה שבויים הוא מתקן כליאה לחיילי אויב אשר נפלו בשבי בזמן מלחמה. אמנות בינלאומיות קובעות כי אין לפגוע בחייל בצבא אויב שנכנע וחדל להוות איום, וכן אין להעמידו למשפט. חייל כזה נחשב שבוי, ועל-פי החוק הבינלאומי יש להחזיקו בתנאים סבירים עד תום המלחמה או עד להסדר כלשהו בין המדינות. הגוף הבינלאומי המפקח על תנאי החזקתם של שבויים ועל יצירת קשר בינם לבין קרוביהם הוא הצלב האדום הבינלאומי. לפי האמנות הבינלאומיות השבויים מוחזקים במחנה בתנאי כלא רק על מנת למנוע את בריחתם ולא כצעד ענישה או נקמה, עד לסיום המלחמה וחתימת הסכם לחילופי שבויים בין המדינות. לרוב השבויים מקבלים מדים מיוחדים, אך ניתן להם לשמור על דרגתם ולשמר את ההיררכיה הצבאית הפנימית. קצינים זוכים לרוב ליחס טוב יותר מחוגרים. עם קליטת השבויים למחנה מתבצע תהליך רישום ותשאול על ידי חוקר שבויים, במסגרתו מוכרע האם השבוי חיוני לחקירה (למשל אם הוא מחזיק בידע חיוני בשל תפקידו) אם לאו. שבויים המועמדים לחקירה מופרדים משאר השבויים ונלקחים במהלך שהותם במחנה למתקני חקירה, המצויים בו בדרך כלל. פרטי השבויים מועברים לפי הדין לצלב האדום, המיידע את מדינותיהם בדבר מצבם ומקום המצאם.

מיקרוצ'יפ (קומיקס)

מיקרוצ'יפ (באנגלית: Microchip, על שם מיקרוצ'יפ) הוא דמות בדיונית המופיעה בחוברות הקומיקס המעניש ביקום מארוול קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת Punisher Vol.2 #4 נובמבר 1987, ונוצרה על ידי הכותב מייק ברון והמאייר קלאוס ג'נסן.

מיקרוצ'יפ הוא כינוי שהוענק לדייוויד לינוס ליברמן, האקר מחשבים אגדי שעסק בפריצה והונאה, עד שהונאה אחת גרמה לו להסתבך עם פושעי העולם האמיתי. הוא נכנס ל"פרישה" כאיש עסקים, עד שאחיינו - אשר ניסה ללכת בדרכו של לינוס - נרצח לאחר שפרץ למחשבו הפרטי של וילסון פיסק. כאשר חקר את רצח אחיינו, לינוס נפגש לראשונה עם המעניש, ונוצר שיתוף פעולה בין השניים. לינוס לא שימש רק כהאקר וחוקר סייבר עבור המעניש; הוא מסייע לו לנהל ולהלבין הון אותו הוא לוקח מקורבנותיו, צייד את הבית הבטוח שלו, הסיע אותו למשימות "מיוחדות" והשיג עבורו תחמושת וציוד. לאורך זמן, חלקים גדולים יותר מההיסטוריה של לינוס נחשפו. לפני שנולד, אביו אולץ ליצור כלי נשק בניגוד לרצונו בעברו, אחותו היא עקרת בית מאושרת בלורדייל, ויש לו בן מחוץ לנישואים בשם לואיס פרוהייק, שנהרג בעת שניסה לעזור למעניש בעסקת חילופי שבויים. לינוס הוכיח כי הוא מסוגל להילחם גם בכוחות עצמו, ופעל נגד שכנו החדש, אשר היה עוסק בהונאה באמצעות "צדקה". משקלו תמיד נחשב לבעיה, והוא איבד את זרתו השמאלית, אותה הקינגפין שלח למעניש כדי להתגרות בו.

במהלך סדרת הספין-אוף "המעניש: אזור מלחמה" משנת 1992, לינוס הלך לפסיכיאטר ושיחק בתיאטרון כחלק מהטיפול. כאשר המעניש מגלה זאת, נוצר סכסוך בין השניים ולינוס יורד למחתרת. הוא מפתח ידידות עם מיקי פונדוזי, חייל מאפיה שהמעניש גייס לצידו. השניים עבדו יחדיו במשימות שונות, ביניהן הסתננות לארגון האימפריה הסודית. לאחר מותו לכאורה של המעניש, לינוס ופונדוזי מוצאים עצמם ברחוב, כאשר רכב המילוט שלהם מוקף על ידי המשטרה. כאשר לינוס מסרב להרוס את הרכב ולהרוג שוטרים חפים מפשע, פונדוזי עוזב אותו. באמצע קרב יריות בין לינוס למעניש, לינוס נהרג כאשר סוכן S.H.I.E.L.D. העריק דרק סמולס ירה רקטות לעבר הבית הבטוח בו הסתתר. במהלך אירוע שלטון אפל, הברדס הקים לתחייה את לינוס, והציע להחיות את בנו אם יעזור לו נגד המעניש. לינוס שולח את מגאטאק לתקוף את הנרי, האקר ועוזרו של המעניש. לאחר שהמעניש נתפס, לינוס הורג את ג'. וו. ברידג' על מנת להחיות את משפחתו שלו ואת משפחתו של המעניש. המעניש מסרב, ומשתמש בלהבותיו של פיירבראנד כדי לשרוף את משפחתו ואת בנו של לינוס.

זמן מה לאחר מכן, המעניש חזר לניו יורק ונשבע לנקום בלינוס על רצח ברידג'. לינוס, השבוי באחוזתו של ג'יגסו, מקבל ביקורים מסטיוארט קלארק, ג'יגסו השני - בעברו, אחד מעוזריו של המעניש, שהחליט לבגוד במעניש לאחר שהוא גרם להרג חברתו. כאשר המעניש מגיע, ג'יגסו מאפשר לו להרוג את לינוס על ידי חיתוך גרונו.

דמותו של מיקרוצ'יפ עובדה למגוון מדיות נוספות. את דמותו בסרט הלייב אקשן "המעניש: אזור מלחמה" גילם השחקן ווין נייט. בסדרה "ספיידרמן: סדרת האנימציה" דיבב אותו השחקן רוברט אקסלרוד, ובעברית דובב על ידי הראל קלמרו. את דמותו של מיקרו בסדרת הלייב אקשן "המעניש", המתרחשת ביקום הקולנועי של מארוול מגלם השחקן אבון מוס-בכרך. דמותו של מיקרו אוזכרה בסדרה "סוכני S.H.I.E.L.D.", המתרחשת גם היא ביקום הקולנועי של מארוול, כאחד מאנשי הקשר של סקיי.

מסכה

מסכה היא חפץ המכסה חלק מן הפנים או את כולם, לעיתים גם חלק מן הראש, ולפעמים אפילו את הראש כולו. המסכה משמשת כסמן לאפיון דמות באירועים קהילתיים כגון טקסים דתיים בתרבויות מערביות ושאינן מערביות (ארצות אפריקה והמזרח). מקור המילה 'מסכה' הוא כנראה מן המילה הלטינית Masca שפרושה רוח רפאים, ומערבית, שפרושה 'אדם בתחפושת'.

ביהדות נעשה שימוש במסכה כחלק מתחפושת פורים.

מסכה יש בכל העולם אבל משתמשים בה בישראל בפורים

המסכה העתיקה ביותר בעולם, מן האלף השביעי לפני הספירה, נמצאה בארץ ישראל, בחורבת שבאזור חברון. המסכה, עשויה אבן גיר וגודלה 15X22.3 ס"מ, שימשה כנראה כחפץ פולחני. המסכה נמצאת במוזיאון ישראל והוצגה במסגרת התערוכה "בראשית - הסיפור האמיתי".

ישנם כמה סוגים של מסכות, בהם: מסכה איטלקית, מסכה אפריקאית, מסכות מוות ועוד.

שבוי

שבוי הוא חייל או לוחם, המוחזק על ידי האויב לאחר שנתפס במהלך מעשי איבה בין מדינות.

שמואל הנגיד

רבי שמואל בר יוסף הלוי הנגיד (בערבית: أبو إسحاق إسماعيل بن النغريلة, תעתיק: אבו אסחאק אסמאעיל בן א–נע'רילה; 993 - אחרי 1056), מראשוני הראשונים, ומחשובי המשוררים העבריים בספרד של ימי הביניים. שימש גם בתפקידים פוליטיים בכירים בעיר-הממלכה (טאיפה) של גרנדה שבספרד המוסלמית; נתמנה לשר האוצר ולשר הצבא, ובשיא הקריירה הפוליטית שלו שימש כווזיר הגדול, משרה השנייה בדרגתה רק למלך גרנדה.

תסמונת סטוקהולם

תסמונת סטוקהולם (או קרבה רגשית בשבי) היא תופעה שבה אדם המוחזק בכפייה בידי אנשים זרים, מפתח אמפתיה והזדהות נפשית עם האידאולוגיה והמעשים של האנשים המחזיקים בו. התחושות הללו נחשבות לבלתי-הגיוניות בשל הסכנה הממשית האורבת לאדם. תסמונת זו מבוססת בעיקר על טראומה שיוצרת אצל אדם רגשות חיוביים דווקא כלפי זה שפוגע בו או כלפי מי שנתפס כדומיננטי.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.