הר צין

הר צין מתנשא בשמורת הר ההר בנחל צין, כעשרה קילומטרים מדרום-מערב למעלה עקרבים. ההר בולט מעל פני השטח ונראה למרחוק ליורד מהמעלה, שבו עברה הדרך הישנה לאילת. גובהו של ההר 268 מטר מעל פני הים, אך לעומת סביבתו הוא מתרומם לגובה של 200 מטר בלבד. ההר בולט בנופו הייחודי: צלעותיו משופעות ופסגתו כשולחן שטוח.

הוועדה למתן שמות עבריים לנגב, שפעלה בשנים 1950-1949, קבעה כשמו של ההר את הביטוי המקראי הר ההר, במקום שמו הערבי ג'בּל מדרה (כתיב: מצ'רה), בעקבות הנחייתו של דוד בן-גוריון ולפיה יש לתת שמות עבריים לאתרים בנגב. מאוחר יותר החליטה ועדת השמות הממשלתית כי המקום ייקרא הר צין.

בקרבת ההר נמצא מסוף המטענים בהר צין, שהוא הנקודה הדרומית ביותר שאליה מגיעה רכבת ישראל.

הר צין (הר ההר)
הר צין
הר צין, מבט מהצפון, שדה הבולבוסים
גובה 268 מטר
מיקום הנגב, ישראל
מסלול ההעפלה הקל שביל
קואורדינטות 30°49′55″N 35°03′25″E / 30.8320573°N 35.0568716°E
(למפת צפון הנגב רגילה)
BeershebaNorthNegev
 
הר צין
הר צין
ZIN (TSIN) mount
הר צין
Mount Zin - 16-08-2019.jpeg
הר צין ושדה הבולבוסים
כדורי אליהו בהר צין הר ההר 1
בולבוסים
IL Southern Railway
תחנת הרכבת הדרומית ביותר
שדה הבולבוסים למרגלותיו של הר צין
שדה הבולבוסים למרגלותיו של הר צין

מקום קבורתו של אהרון

בשנת 1903 הציעו החוקרים הגרמנים קאהלר וטרומבול לזהות את ההר כהר ההר - מקום קבורתו של אהרון הכהן. ההר נמצא במיקום המתאים למסופר בתורה: "וַיִּסְעוּ, מִקָּדֵשׁ; וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה, הֹר הָהָר. וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּהֹר הָהָר, עַל-גְּבוּל אֶרֶץ-אֱדוֹם, לֵאמֹר... וַיַּעֲלוּ אֶל-הֹר הָהָר, לְעֵינֵי כָּל-הָעֵדָה... וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם, בְּרֹאשׁ הָהָר; וַיֵּרֶד מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר, מִן-הָהָר".(ספר במדבר פרק כ', כ"ב - כ"ח בהשמטות).

זאב וילנאי כתב: "לפי סברה אחת זהו הר ההר, תחנה בנדודי עם ישראל, עליו מת אהרון הכהן. המסורת העממית מראה את הר ההר בעבר הירדן, בהרי אדום על פסגה רמה הנראית למרחוק ועליה נמצא עד ימינו "קבר אהרון" - א-נבּי הרון, בערבית, הקדוש ליהודים ולערבים" (מדריך ארץ ישראל, 1941).

גאולוגיה

להר הייתה במקור צורה של הר שולחן, בדומה להרים דומים בסביבה. הוא בנוי מרובד עבה של קירטון וחרסיות ומעליו שכבה עבה של גיר המשמרת על צורת השולחן של ההר. בשכבת החרסיות בהר נמצאו שרידי דגים מאובנים. חשיבותו של הר צין מבחינה גאולוגית היא שהוא שריד יחיד לסלעים מתקופת האאוקן - מלפני 56.5 מיליוני שנים עד לפני 35.5 מיליוני שנים.

בהר מחצבי פוספטים, אך הם אינם מנוצלים, משום שהוכרזו כשמורת טבע.

הבולבוסים

מדרום-מזרח להר צין אתר ובו שדה עם סלעים דמויי בולבוסים[1] ששטחו מאות דונמים. קרקעית השטח בנויה מקירטון רך ועליו בולבוסי הגיר שקוטרם 20–50 ס"מ, בצפיפות של עד 15 בולבוסים למטר רבוע, חלקם מבוקעים. כאשר מנסרים אבן כזו לרוחב, לעיתים נמצא במרכזה מאובן של יצור ימי. אחד ההסברים להיווצרותם הוא שסביב לגרעינים קשים-שלדיים של דגים, צדפות, שבלולים וכו', שהיו בקרקעית הים, הצטברו מינרלים, שהיו לכדורי גיר הדומים לבולבוסים.[2]

מסופר כי כאשר שוברים בולבוס, שהוא ערך טבע מוגן, נודף ממנו ריח אופייני המוכר מנביעות עשירות בגופרית, וגם צבעו כהה יחסית.

הבולבוסים במקום זה ייחודיים בכך שהם עשויים גיר בלבד. בכמה בולבוסים נמצאו שלדי דגים מאובנים ודפוס שיני כרישים. שדה הבולבוסים אינו כלול בשמורה אף שבו הרבה מאוד בולבוסים (שהם ערכי טבע מוגנים) בעלי מבנה ייחודי ובצפיפות יוצאת-דופן.[3]

בשולי שדה הבולבוסים מצא צבי אילן אתר חניה קדום ומאוחר יותר נמצאו כתובת יוונית על בולבוס אחד וצלב חרות על אחר.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ השם בולבוסים הוא שמם הקודם של תפוחי האדמה
  2. ^ ארץ חמדה, עמ' 281
  3. ^ שמורת טבע הר צין (הר ההר), רשות שמורות הטבע
בולבוס (גאולוגיה)

בולבוסים – תרכיזי קלציט המכילים שאריות של חומר אורגני. לבולבוסים צורת כדור פחוסה כשל תפוחי אדמה, וזה גם מקור שמם.

גאודה (פטרולוגיה)

גאוֹדה (Geode; מיוונית: Γεώδης, "גֵיאוֹדיס" – "דמוי כדור-הארץ") היא תרכיז גאולוגי המתהווה בסלעי משקע ובסוגים מסוימים של סלעי יסוד. גאודות הן במהותן חללים בסלע המרופדים במקבצים או בפסים קונצנטריים של גבישים. החלק החיצוני של רוב הגאודות הנפוצות הוא בדרך כלל אבן גיר או דולומיט, בעוד שהפנים מכיל גבישי קוורץ ו/או משקעי כלקדון.

הור ההר

הֹר הָהָר - החלק ההררי של ההר, הוא שם מקום הנזכר בספר במדבר כמקום קבורת אהרן הכהן. הור ההר היה אחת מתחנות בני ישראל בעת נדודיהם במדבר לאחר יציאת מצרים.

המקום מתואר בפירוש רש"י לתורה כ"הר על גבי הר כתפוח קטן על גבי תפוח גדול".

הנגב

הַנֶּגֶב (בערבית: النقب, תעתיק: אל-נקבּ, ובהגייה בדואית: "אל-נגב") הוא אזור גאוגרפי המשתרע בחלקה הדרומי של ארץ ישראל. הנגב הוא חלק מרצועת המדבריות העולמית, וזו הסיבה לתנאי האקלים השוררים בו. הנגב מכסה כ-60% משטח מדינת ישראל, ובחלקו הקטן הוא נמצא מחוץ לה.

קיימות הגדרות שונות לתיחום המדויק של הנגב, שניתנו על ידי חוקרים שונים. עם זאת, מקובל כי ארץ הַנֶּגֶב המקראית, שנפלה בנחלות שבט יהודה ושבט שמעון, השתרעה באזור צפון הנגב של ימינו בלבד, מערד במזרח ועד גרר במערב. זאת, בעוד שמרכז הנגב של ימינו הוא למעשה מדבר צין, שהיווה גבולה הדרומי של ארץ כנען, ודרום הנגב של ימינו הוא למעשה חלקו המזרחי של מדבר פארן הגדול, שבמרכז חצי האי סיני. המילה "נגב" משמשת בתנ"ך גם לציון כללי של הכיוון דרום.

הקו הראשי של רכבת ישראל

הקו הראשי של רכבת ישראל הוא הכינוי שניתן למסילת הרכבת החוצה את ישראל מצפון לדרום, מנהריה למסוף המטענים שבהר צין.

קו זה הוא למעשה מספר מסילות נפרדות שנבנו בתקופות שונות וחוברו בשלב מאוחר לקו אחד - מסילת החוף, מסילת איילון, מסילת הרכבת לירושלים (מקטע תל אביב-לוד) ומסילת הדרום. מהקו הראשי מתפצלות שלוחות - מסילת עכו-כרמיאל, העמק, מסילת השרון, המסילה המזרחית, מסילת הירקון, מסילת הרכבת לראשון לציון הראשונים, קו הרכבת למודיעין וירושלים, מסילת הרכבת לירושלים, מסילת הרכבת תל אביב - בני-דרום, המסילה המזרחית ושלוחות לנמלי ים (נמל אשדוד ונמל חיפה) ולמסופי משא ומטען (מסוף המטענים ברמת חובב, ממגורות חיטה בדבירה וליד גן שמואל, בתי הזיקוק בחיפה ועוד).

לאורך המסילה פועל קו נוסעים בינעירוני של רכבת ישראל שמנצל את הקו כמעט למלוא אורכו - קו נהריה-חיפה-בנימינה-תל אביב-לוד-באר שבע, וקו פרברי בין הקריות לחיפה. בשאר קווי הנוסעים הבינעירוניים והפרבריים נעשה שימוש בחלק מהמסילה לצד שימוש בשלוחות המתפצלות ממנה.

בשנת 2018 פוצל קו הנוסעים לשניים עקב מחסור בציוד נייד ומערכי הקרונות נלקחו לטובת הקו המהיר לירושלים. קו הנוסעים פעיל בסופי השבוע במתכונתו המלאה וצפוי לשוב לפעול בכל ימות השבוע ברבעון השלישי של 2019.

הר בדד

הר בָּדָד או הר מִשְאָר או אינזלברג הוא מונח בגאומורפולוגיה המתאר צורת נוף: תל, גבעה או הר קטן בודדים המתנשאים בחדות מעל מישור משופע קלות או אפילו שטוח. הרי בדד ידועים הם הר כרכום בישראל, צוק הסלע המכונה אולורו באוסטרליה, הר הסוכר בעיר ריו דה ז'ניירו בברזיל ומגדל השטן בארצות הברית.

חורמה

חורמה, עיר עתיקה המוזכרת בכיבושי יהושע. היא מוזכרת פעמים מספר בתנ"ך בעיקר באזור ערי הנגב. יש הממקמים אותה בין באר שבע לעזה, יש הממקמים בין באר שבע לערד ויש הממקמים אותה בעבר הירדן המזרחי מעל הערבה. יש חוקרים הטוענים ששני המיקומים בתחומי הנגב נכונים ומדובר בשתי ערים שנקראו בשם חורמה.

שמה הקודם (כנעני) הוא צפת וניתן לזהותה עם חורבות העיר סרתה הנמצאות על ההר העולה אל הר שעיר, מתחת לעיר טפילה (תופל המקראית). החורבות נמצאות ליד מעיין "עין אל גרבנה" והיא צופה על הערבה. מעליה ממוקמות הערים הראשיות של ממלכת אדום: תופל, סלע ובצרה. לידה עוברת דרך המטפסת אל אדום שייתכן שהיא מעלה עקרבים המקראית. במעלה זה נמלטו כנראה בני ישראל בבורחם מן הכנעני והאמורי והתבצרו בין ההרים שבשיפולי ממלכת אדום. החוקרים הטוענים שהיו שתי ערים בשם חורמה ממקמים את העיר חורמה ששמה הכנעני צפת בצפון מערב הנגב ליד היישוב המקראי תדהר.

הארכאולוג יוחנן אהרוני, בהתבססו על פסוקים מהמקרא, הציע לזהות את חורמה באתר תל משוש.

חצבה

חֲצֵבָה הוא מושב עובדים בערבה השייך למועצה אזורית הערבה התיכונה.

מסילת הדרום

מסילת הדרום או מסילת הנגב היא מסילת רכבת של רכבת ישראל.

נמל אילת

נמל אילת ממוקם לחופו של מפרץ אילת בים האדום. הנמל משמש כשערה הדרומי של מדינת ישראל למדינות המזרח הרחוק, אוקיאניה, מזרח אפריקה ודרומה והודו.

מרבית פעילות הנמל מקורה בייבוא כלי רכב מהמזרח הרחוק וכן מפעילות ייצוא של מפעלי כימיקלים לישראל.

פוספטים בנגב

חברת פוספטים בנגב (פו"ב) הוקמה בשנת 1951 על ידי החברה הממשלתית "מחצבי ישראל". החברה ביצעה כרייה והשבחה של פוספטים בשדות פוספט בנגב.

מרבית הפוספט משמש לייצור דשנים זרחתיים לחקלאות הצומח. פוספט נטול פלואור משמש כתוספת מזון להאבסת בעלי חיים. חומצה זרחתית משמשת לתעשיות שונות כגון דטרגנטים, מזון ותרופות.

הפוספט, לאחר כרייתו, מכיל זרחן מעורב בחומר תפל כדוגמת מלחי כלור שונים ואבן גיר. לאחר כריית הפוספט, משביחים אותו בתהליך אשר כולל הפרדת מלחי הכלור מהזרחן שבפוספט ואז, שטיפתו. הפרדת אבן הגיר מהזרחן שבפוספט נעשית באמצעות קלייה בתנורים בטמפרטורה גבוהה.

בשנת 1951 הוקם מכרה באורון. זהו מכרה הפוספטים הראשון בנגב. יש בו מפעל להעשרת פוספטים ובו מתקן הפרדה ומתקן קלייה. מתקן הקלייה נסגר עקב שיקולים סביבתיים.

מכרה המכתש הקטן, היה פעיל בשנים 1992-1967, והופקו ממנו 15 מיליון טון של פוספט.

בשנת 1977 הוקם מכרה פתוח בבקעת צין. זהו המכרה הגדול ביותר של פוספטים בנגב ויש בו מפעל להעשרת פוספטים. לשם שינוע הפוספטים ממפעל צין נסללה מסילת ברזל מאורון באורך 34 ק"מ בצורת פרסה כדי להתגבר על הפרשי הגובה, החוצה את נחל צין בגשר גבוה וארוך. כן נסללה דרך אספלט טובה היורדת בתלילות ממפעל אורון למפעל צין. הדרך נקראת על שם מרדכי מקלף שהיה מנכ"ל מפעלי ים המלח.

סרטים על-מהירים בהם מתועדים פיצוצי סלעים של פוספטים בנגב, תרמו למחקר שנערך בנושא ריסוק סלעים.

בשנת 1991 התאחדה "פוספטים בנגב" עם "רותם דשנים" ועם "קבוצת אמפרט" האירופאית, תחת השם רותם אמפרט נגב בע"מ. החברה המאוחדת היא חברה בת של כימיקלים לישראל.

צין

האם התכוונתם ל...

קו הרכבת לאילת

קו הרכבת לאילת הוא פרויקט מסילתי שמטרתו לחבר בין מרכז ישראל לאילת בקו רכבת חשמלי. הפרויקט מורכב ויקר וצפוי לכלול 63 גשרים באורך כולל של 4.5 ק"מ ו-5 מנהרות באורך כולל של 9.5 ק"מ, ביניהן מנהרה ארוכה שתחילתה באזור ממשית וסופה בערבה. המרחק בין תל אביב-יפו לאילת עומד על 380 ק"מ, והתכנון מדבר על שעתיים נסיעה במהירות של עד 300 קמ"ש. הקמת קו רכבת לאילת החלה כבר בשנות ה-60 של המאה ה-20 (מסילת הדרום), אך נפסקה בשנת 1977, במרכז הנגב במרחק של 170 ק"מ מהעיר. הפרויקט המוצע מבוסס בחלקו על שדרוג מסילה זו.

עלות המיזם הענק כשבעה מיליארד ש"ח אך ייתכן שבסופו של דבר המיזם יעלה עד 40 מיליארד ש"ח. הוצאות המיזם כוללות רכישת ציוד נייד חשמלי, הכפלת מסילות קיימות (באר שבע-דימונה), שדרוג מסילות, חשמול מסילות וסלילת 240 ק"מ חדשים, העלות אינה כוללת את החיבור לאילת שכנראה יתבצע על ידי חפירת נמל התעלה חדש, שסביר שיהיה נתון במחלוקת, לאור השלכותיו על העיר אילת ועל מפרץ אילת.

רכבת ישראל

רכבת ישראל בע"מ היא חברה ממשלתית, האחראית להפעלת התחבורה המסילתית בישראל. החברה עוסקת בשינוע נוסעים ומטען באמצעות רכבות, מפעילה את תחנות הנוסעים ותחנות טעינת משא ואחראית על תכנון ופיתוח תשתיות הרכבת במדינה.

אגרות חוב של החברה נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב.

יושב ראש דירקטוריון רכבת ישראל הוא דן הראל. מנכ"ל רכבת ישראל הוא מיכה מייקסנר.

תוכנית הפיתוח של רכבת ישראל

תוכנית הפיתוח של רכבת ישראל היא תוכנית לפיתוח תשתית הרכבות בישראל. תחילת התוכנית ב"תוכנית החומש" שגובשה בתחילת העשור הראשון של המאה ה-21 והמשכה בתוכנית האסטרטגית לשנת 2040. תוכנית זו משפיעה רבות על התחבורה בישראל, על התפתחות מרכזי התעסוקה ועל פיזור האוכלוסייה.

מאז קום המדינה ועד לתחילת תוכנית זו היה פיתוח הרכבת מועט ולא נבנו כמעט תחנות וקווים חדשים.

תחנות רכבת בישראל

בשטחי מדינת ישראל פזורות עשרות רבות של תחנות רכבת אשר נבנו בתקופות שונות ומשמשות למטרות שונות. הידועות שבהן הן תחנות רכבת הנוסעים המודרניות, אך קיימים גם מסופי מטען, תחנות רכבות תפעוליות, ותחנות רכבת היסטוריות שהשימוש בהן פסק.

התחנות מבטאות את צורכי התחבורה של הארץ בעבר, בהווה ובעתיד, מהרכבת של סוף המאה ה-19, דרך מסילות הברזל העות'מאניות והבריטיות של מלחמת העולם הראשונה, הרכבת המנדטורית ולבסוף רכבת ישראל לתקופותיה, מתחילתה כדור הבא של הרכבת המנדטורית, דרך הדעיכה בשנות ה-70, ועד הצמיחה מחדש מסוף שנות התשעים, שניתן לראות את ביטויה במספר הגבוה של תחנות חדשות אשר נבנו מאז.

תחנת הרכבת דימונה

תחנת הרכבת דימונה היא תחנת רכבת ישראל בעיר דימונה. התחנה משמשת כתחנת קצה לקו הנוסעים באר שבע - דימונה. המסילה עליה התחנה נמצאת ממשיכה עד הר צין.

תחנת הרכבת חצבה

תחנת הרכבת חצבה היא תחנת נוסעים מתוכננת של רכבת ישראל העתידה לשרת את היישוב חצבה, התחנה היא חלק מפרויקט קו הרכבת לאילת, כיום קיימת מסילה המגיעה כמעט עד חצבה (מסילת הרכבת לצין המיועדת לשינוע פוספטים) אך במסגרת העבודות יוקם קטע חדש ומשודרג.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.