הר מירון

הַר מֵירוֹן (ערבית: جبل الجرمق, ג'בל אל-ג'רמק) הוא ההר הגבוה ביותר בשטח ארץ ישראל ממערב לירדן.[1] הוא שוכן בסמוך לערים צפת ומעלות תרשיחא ופסגתו מתנשאת לגובה של 1,204 מטר מעל פני הים, והיא הגבוהה ביותר ברכס הרי מירון שבגליל העליון.[2] בעבר התנשא ההר לגובה של 1,208 מטר מעל פני הים, אך צה"ל שיטח את פסגת ההר לצורך הקמת בסיס צבאי והנמיכה במעט.

הר מירון הוא אחד האזורים הגשומים ביותר בארץ, בממוצע יורדים בו כ-900 מילימטר גשם בשנה. במרבית החורפים יורד בהר מירון שלג ולרוב הוא נערם. ההר מכוסה בחורש ים תיכוני שכולל עצי אלון רבים.

הר מירון
Burnt mt meiron
הר מירון (מימין) והר בר-יוחאי ומורדותיהם השרופים בעקבות מלחמת לבנון השנייה
גובה 1,204 מטרים
מיקום מרכז הגליל העליון
רכס הרים גוש מירון
מסלול ההעפלה הקל כביש, צעידה
קואורדינטות 32°59′52″N 35°24′47″E / 32.997866°N 35.413141°E
(למפת אצבע הגליל רגילה)
Etzba hagalil
 
הר מירון
הר מירון
SHMAI1)
קבר שמאי הזקן בהר מירון
עין הזקן
עין הזקן
חניון הפסגה
חניון הפסגה. החניון ממוקם על תוואי שביל ישראל.
Mountmeron
הר מירון בשלג, מבט מצפון
קמפוס גליל 181
מראה מהר מירון לכיוון דרום מזרח

שמו של ההר

שמו הערבי הקדום של ההר היה ג'בל ג'רמק. שמו העברי הנוכחי ניתן לו בראשית שנות ה-50 על ידי ועדת השמות הממשלתית,[3] בשל סמיכותו למירון הקדומה, היושבת במורדו המזרחי.

קודם לכן נקרא ההר בקרב היישוב העברי בשם הר עצמון,[4] בעקבות תיאור הר נישא בשם זה בכתבי יוסף בן מתתיהו. כיום מקובל זיהויו של הר עצמון בגליל התחתון המערבי, שאליו נדד שם זה.[5][6] יוסף ברסלבי כתב שמי שהחדיר את השם "הר עצמון" כשם עברי של ג'בל ג'רמק היה אליהו ספיר שהביא את הזיהוי בספרו "הארץ" שיצא בשנת 1911.[7] ברסלבי משער שספיר לקח את השם מלקסיקון של גוסטב בוטגר שיצא בשנת 1879 בגרמנית והביא את הזיהוי בשם ספ (Sepp).[8][9] השם מירון נכנס באיטיות לתודעה הציבורית ובשנות ה-60 עוד נעשה שימוש בשם "הר עצמון" בהתייחסות להר.[10]

לפי השערה אחת, שמו בתקופת חז"ל היה 'הר זבד'.

שמורת הר מירון

הר מירון הוא מרכזה של שמורת הרי מירון שמשתרעת על פני שטח של כ-100,000 דונם. שמורה זו היא מהגדולות והוותיקות בשמורות הטבע בארץ ישראל. היא הוכרזה כשמורת יער עוד על ידי השלטון הבריטי בשנת 1942.

מלבד הפסגה שסגורה למבקרים בגלל הבסיס הצבאי השוכן בה, אתר הביקור העיקרי בהר הוא שביל הפסגה שמקיף אותה כ-100 מטר מתחת לרום ההר. מהשביל נפרשות תצפיות לרוב שטח הגליל העליון. ממספר נקודות בגוש הרי מירון ניתן לראות את כל רוחב ארץ ישראל, מהים התיכון, הגליל התחתון, הכנרת והגולן. בשמורה נמצא בית ספר שדה הר מירון.

יחודה של שמורת הר מירון בפרט והרי מירון בכלל הוא בזה שהיא מהווה גבול תפוצה דרומי להרבה צמחים שמייצגים את הצומח בהרי טורקיה והלבנון. ניתן למצוא בהרי מירון צמחים כמו: רקפת יוונית, אדמונית החורש, ערער ארזי ועוד.

במשך השנים ניטש מאבק על שימור השמורה מול מספר יישובים שנמצאים בתוכה או על גבולה. בייחוד התפרסם מאבקם של אנשי הכפר בית ג'ן להרחיבו ולבנות דרך לכפר חורפיש. גם התיישבות הבודדים חמדת ימים נאבקה שנים רבות על קיומה בתוך השמורה.
מלבד יישובים אלו, בנה צה"ל בסיסים בלב השמורה, כולל יחידת הבקרה האזורית (יב"א) הצפונית של חיל האוויר על פסגת ההר.

במהלך מלחמת לבנון השנייה נפלו קטיושות רבות בהר מירון וביישובים הסמוכים לו, וגרמו לשריפות גדולות באזור.

התיישבות בהר

לאורך שנים הייתה התיישבות יהודית עניפה מסביב להרי מירון. בין היישובים הבולטים: גוש חלב (כיום ג'יש), צפת שמשקיפה על ההר מהר כנען ויישובים קדומים יותר. יש אף הטוענים כי למרגלות ההר שכן היישוב הקדום מירום שמוזכר בתנ"ך כאחד המקומות שנכבשו על ידי יהושע בן נון:

וַיִּוָּעֲדוּ, כֹּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה; וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ יַחְדָּו, אֶל-מֵי מֵרוֹם, לְהִלָּחֵם, עִם-יִשְׂרָאֵל. וַיֹאמֶר ה' אֶל-יְהוֹשֻׁעַ, אַל-תִירָא מִפְּנֵיהֶם--כִי-מָחָר כָעֵת הַזֹאת אָנֹכִי נֹתֵן אֶת-כֻּלָּם חֲלָלִים, לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל; אֶת-סוּסֵיהֶם תְּעַקֵּר, וְאֶת-מַרְכְּבֹתֵיהֶם תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ. וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ וְכָל-עַם הַמִּלְחָמָה עִמּוֹ עֲלֵיהֶם, עַל-מֵי מֵרוֹם--פִּתְאֹם; וַיִּפְּלוּ, בָּהֶם.

ספר יהושע יא, ה

יש הטוענים שזהו "הר עצמון" שהיווה זירת לחימה נגד גלוס בתחילת המרד הגדול.[11]

קרוב לפסגת הר מירון קיימים שרידים של ניסיונות קודמים להתיישב בהר. יישוב זה כונה "ג'רמק" על שם שמו הערבי של המירון. הוא נוסד על ידי ישראל ב"ק ובנו ניסן ב"ק בשנת 1834, אך ננטש לאחר שנים בודדות.

אתרים קדושים

כיום קיימים למרגלות הר מירון אתרים הקדושים ליהודים ולדרוזים. ביניהם ניתן למנות את קבר התנאים, רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בנו, רבי יוחנן הסנדלר וגם קבר נבי סבלאן.

יהושע בן נון

ישנה עדות מהמאה ה-13 לכך שהר מירון זוהה כמי מרום, זירת הקרב של יהושע בן נון במלכי הצפון[12]:

וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר וַיִּשְׁלַח אֶל יוֹבָב מֶלֶךְ מָדוֹן וְאֶל מֶלֶךְ שִׁמְרוֹן וְאֶל מֶלֶךְ אַכְשָׁף. וְאֶל הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מִצְּפוֹן בָּהָר וּבָעֲרָבָה נֶגֶב כִּנֲרוֹת וּבַשְּׁפֵלָה וּבְנָפוֹת דּוֹר מִיָּם. הַכְּנַעֲנִי מִמִּזְרָח וּמִיָּם וְהָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי בָּהָר וְהַחִוִּי תַּחַת חֶרְמוֹן בְּאֶרֶץ הַמִּצְפָּה. וַיֵּצְאוּ הֵם וְכָל מַחֲנֵיהֶם עִמָּם עַם רָב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב וְסוּס וָרֶכֶב רַב מְאֹד. וַיִּוָּעֲדוּ כֹּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ יַחְדָּו אֶל מֵי מֵרוֹם לְהִלָּחֵם עִם יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירָא מִפְּנֵיהֶם כִּי מָחָר כָּעֵת הַזֹּאת אָנֹכִי נֹתֵן אֶת כֻּלָּם חֲלָלִים לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת סוּסֵיהֶם תְּעַקֵּר וְאֶת מַרְכְּבֹתֵיהֶם תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ. וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה עִמּוֹ עֲלֵיהֶם עַל מֵי מֵרוֹם פִּתְאֹם וַיִּפְּלוּ בָּהֶם. וַיִּתְּנֵם ה' בְּיַד יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּם וַיִּרְדְּפוּם עַד צִידוֹן רַבָּה וְעַד מִשְׂרְפוֹת מַיִם וְעַד בִּקְעַת מִצְפֶּה מִזְרָחָה וַיַּכֻּם עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לָהֶם שָׂרִיד. וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ ה' אֶת סוּסֵיהֶם עִקֵּר וְאֶת מַרְכְּבֹתֵיהֶם שָׂרַף בָּאֵשׁ.

עדות אחרת, מהמאה ה-14, זיהתה את מירון כמקום קבורתו של יהושע, הוא הר געש.[12]

הלל ושמאי

עדויות לעלייה לקברי צדיקים במירון קיימות מסוף המאה ה-11.[13] החל מהמאות ה-12 וה-13 הדיווחים, חלקם בידי יהודים וחלקם בידי ערבים, ממוקדים ומוסרים אודות עלייה לקברי הלל ושמאי, וכן על נס של הופעת מים מתוך סלע.[14]

מצד אחד מערה של שמאי ותלמידיו ומצד אחד של הלל ותלמידיו, ובאמצע המערה אבן שוקעת. אבן גדולה וחלולה כמו כוס, ונכנס בבית־קיבולה כארבעים סאה ויותר וכשבאים שם בני אדם הגונים יראו האבן מלאה מים יפים וירחצו ידיהם ויתפללו ויבקשו מה שירצו. ואין האבן חלולה מתחת כי אין באים המים מן הקרקע אלא נעשה כן אם אדם הגון הוא, ואדם שאינו הגון לא יראה המים. ואם ישאבו מן האבן אלף כדי מים לא תהיה חסרה אלא מלאה.

מסעות בנימין, בנימין מטולדה, מתוך מקומות קדושים ומקומות היסטוריים בארץ-ישראל, מיכאל איש-שלום, עמ' צב

מנהגי ההשתטחויות עוררו התנגדות בחוגים רבניים שונים, בשל חשש לאיסור לא תדרשו על המתים. אמנם, יש שביארו איסור זה רק על מתים ולא על צדיקים שהרי גם במיתתם קרויים חיים וראיה מאליהו הנביא שעל אף שהיה כהן נכנס למערת המכפלה.[15] בטקסים אלו השתתפו גם ערבים.[13] החל מהמאה ה-13 נמסר על השתטחויות על קברי צדיקים דווקא בעונת האביב, בעיקר בפסח שני, אך גם במועדים אחרים.[15] במאה ה-14 יש עדויות על עלייה לרגל למירון של יהודים שהגיעו מעבר לים.[16] עד המאה ה-15 ממשיכים דיווחים רבים על עלייה לרגל בפסח שני לקברי הלל ושמאי.[17]

למרגלות ההר בכיוון מזרח שוכן כפר שמאי.

רבי שמעון בר יוחאי

דיווח בסוף המאה ה-15 מעיד על עלייה לקברי רבי שמעון בר יוחאי ובנו בשלושת הרגלים, הכוללת הופעת מים כגשם, ומאותה התקופה נעלמת, בהדרגה, ההתייחסות לקברי הלל ושמאי. ככל הנראה, המעבר מקברי הלל ושמאי לקבר הרשב"י נעוץ במסורת ספר הזהר, שהובאה על ידי יהודי ספרד שעלו לישראל בתקופה זו. כמו כן, נהוג היה אז לערוך משמרות תפילה על קברו בראש חודש.[18][13] במאה ה-16 נבנה מבנה על הקבר.[17]

שלושת סוגי הביקורים שהונהגו במירון היו באותה התקופה: ביקור לשם תפילה בעתות משבר, ותפילה להורדת גשם בסוכות; ביקורי מקובלים וחבורותיהם לצורכי התייחדות ועיון בזהר בשלושת הרגלים כתחליף לעלייה לירושלים, בהשארת האר"י; קביעות של לימוד תורה וקבלה לצורך תפילה ותיקון על הגלות. התייחדות במירון בהקשר קבלי המשיכו, בתאריכים שונים, גם במאות הבאות.[18] המשמעות הרוחנית של העלייה למירון, הייתה חלק בלתי נפרד מהתפיסה החדשה, הקבלית, של חיבור לנפש הצדיק המת ולאלוהות, באמצעות מקום קבורתו, לצורך התעלות. קבר הרשב"י היה היעד המרכזי, אך נוספו אליו גם ההשתטחות על קברי הלל, שמאי ור' יוחנן הסנדלר.[13]

במאה ה-16 ניתן דיווח על ישיבה של שלושה ימים של האר"י ואנשי ביתו בל"ג בעומר, וכן של גילוח שערות בנו, כמנהג שכבר היה קיים, כנראה מנהג עממי[19]:

ענין מנהג שנהגו ישראל ללכת ביום ל"ג לעומר על קברי רשב"י ור"א בנו אשר קבורים בעיר מירון כנודע ואוכלים ושותי' ושמחים שם אני ראיתי למוז"ל שהלך לשם פ"א ביום ל"ג לעומר הוא וכל אנשי ביתו וישב שם שלשה ימים ראשו' של השבוע ההו' וזה היה פעם הא' שבא ממצרים אבל אין אני יודע אם אז היה בקי ויודע בחכמה הזו הנפלאה שהשיג אח"כ. והה"ר יונתן שאגי"ש העיד לי שבשנה הא' קודם שהלכתי אני אצלו ללמוד עם מוז"ל שהוליך את בנו הקטן שם עם כל אנשי ביתו ושם גילחו את ראשו כמנהג הידוע ועשה שם יום משתה ושמחה.

חיים ויטאל, שער הכוונות, דרושי הפסח, דרוש י"ב, מתוך שמונה שערים בעריכת שמואל ויטאל

עלייה זו נחשבת על ידי רבים למקורה של הילולת בר יוחאי, שהפכה מאותה תקופה לעלייה לרגל המרכזית במירון.[18]

בתחילת המאה ה-20, כבר היה מירון האתר המרכזי לעלייה לרגל, בכל ימות השנה, בעיקר בתקופה שלאחר פסח, ושיאה בל"ג בעומר. על פי דיווח מאותה התקופה, הגרעין של הפולחן במירון הוא חסידים, שעורכים במקום וסביבו תקופות ארוכות של התייחדות, ריקודים, טבילות ותפילות. הללו אף הנהיגו הקבלה בין הרשב"י לבין הרב נחמן מאומן, דרך גלגול נשמות. הדיווח ממשיך ומתאר כיצד ימים לפני ל"ג בעומר עוסקים במירון בתפילה, קריאת תהילים ועיון בזהר.[20]

למרגלות ההר בכיוון צפון מזרח שוכן היישוב בר יוחאי.

גלריה

רכס הרי מירון מצפת
רכס הרי מירון מצפת
הנוף מהר מירון לצפון-מזרח כשבאופק הר חרמון
הנוף מהר מירון לצפון-מזרח כשבאופק הר חרמון

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בישראל כולה הר חרמון הוא הגבוה ביותר
  2. ^ רכס הרי מירון כולל גם את הר הלל (שגובהו 1,071 מטר), הר אדיר (1,008 מטר), הר האר"י (1,045 מטר), הר זבד (1,005 מטר), הר עופאים (1,105 מטר), הר הילה (1,035 מטר), הר חן (990 מטר), הר מצפה הימים (735 מטר), הר שמאי (780 מטר), הר חסד (940 מטר), הר שחל (925 מטר), הר שפנים (945 מטר), הר נריה (1,025 מטר), והר ספסוף (810 מטר).
  3. ^ ישעיהו עשני, הר מירון ולא העצמון, דבר, 18 ביולי 1960
  4. ^ ד"ר יעקב מבשן, במרומי שמים, דואר היום, 29 באוקטובר 1926
  5. ^ ישראל רוזנסון, 'זיכרון מירון', 2003, עמ' 9-10
  6. ^ רחל סבוראי, הר העצמון ־ הוא הג'רמק, למרחב, 17 באוגוסט 1956
  7. ^ אליהו ספיר, ‏הארץ, יפו, 1911, עמ' 102, באתר HebrewBooks
  8. ^ Gustav Boettger, Topographisch-historisches Lexicon zu den schriften des flavius Josephus, Leipzig, 1879, page 39
  9. ^ יוסף ברסלבי, לירידת העצמון מן הגליל העליון אל הגליל התחתון, למרחב, 15 במאי 1956
  10. ^ יהודה הגדרתי, מודיעין ובירנית - שתי האחזויות נח"ל חדשות, הבוקר, 26 בנובמבר 1964
  11. ^ רחל סבוראי, הר מירון או הר עצמון ? לשאלת שמו העברי האמיתי של הר ג'רמק
  12. ^ 12.0 12.1 ריינר, אלחנן. 2012. יהושע הוא רשב"י, חצור היא מירון: לטיפולוגיה של סיפור ייסוד גלילי (עוד פרק בעולמו הדתי של היהודי הגלילי). תרביץ פ ב, 179-218.
  13. ^ 13.0 13.1 13.2 13.3 הוס, בועז, תשס"ב, מקום קדוש, זמן קדוש, ספר קדוש: השפעת ספר הזוהר על מנהגי העלייה לרגל למירון וחגיגות ל"ג בעומר, קבלה 7, לוס אנג'לס, 237-256.
  14. ^ סיימונס, חיים, תשנ"ג, עלייה לקברי צדיקים בחודש אייר, סיני קי"ב, קפ"ט.
  15. ^ 15.0 15.1 גורן, זכריה, תשנ"ב, על מקורו של ל"ג בעומר וגלגוליו, מחקרי חג 3, 36-42.
  16. ^ יערי, אברהם. תשכ"ב. תולדות ההילולא במירון. תרביץ ל"א, 72-101.
  17. ^ 17.0 17.1 לוינסקי, יום טוב. תשי"ט. מאי ל"ג בעומר?. בתוך: לוינסקי, יום טוב (עורך), ספר המועדים ו, אגודת עונג שבת, תל אביב, 336-359.
  18. ^ 18.0 18.1 18.2 בניהו, מאיר, 1987, העלייה למירון, בתוך שילר, אלי (עורך), ספר זאב וילנאי, כרך ב, 326-330.
  19. ^ מתוך אתר הויקי של ד"ר אורי אמיתי
  20. ^ ריינר, אלחנן, 2005, למעלה מהמקום למעלה מהזמן, עת-מול 181.
אדמונית החורש

אַדְמוֹנִית הַחוֹרֶש (שם מדעי: Paeonia mascula) היא צמח רב שנתי ממשפחת האדמוניתיים. צמח זה נפוץ בעולם באופן טבעי בין מרוקו לאיראן. הצמח משמש כצמח נוי בארצות המזרח הרחוק (יפן, סין), באירופה ובצפון אמריקה.

בית ספר שדה

המונח בית-ספר שדה, נטבע במקור כמרכז הדרכה של החברה להגנת הטבע. לחברה להגנת הטבע 12 בתי ספר שדה אשר פרושים ברחבי ישראל מהחרמון ועד אילת. 9 מתוכם כוללים שירותי אירוח ולינה.

בתי ספר שדה ממוקמים בלב הטבע הישראלי, במקומות מרכזיים בעלי נוף ייחודי ובסמיכות רבה למסלולי טיול אהובים ומעניינים. מדריכי החברה להגנת הטבע, צעירים ובוגרים, אשר נמצאים בבתי ספר שדה, מחוברים לשטח ולמתרחש בו ומלווים את המטיילים בין שבילי הטבע והנוף שבאזור.

ראשית הוקם בית ספר שדה בעין גדי ב-1960 וב-1963 הוקם בשדה בוקר בית ספר שדה נוסף. בשנת 1966 היו בישראל שבעה בתי ספר שדה: עין גדי, שדה בוקר, אילת, חוף הכרמל, הר מירון, גליל מערבי ובמושב בר גיורא. בחצי האי סיני הוקמו בשנות ה-70 בתי ספר שדה בשארם א-שייח' ובסנטה קטרינה שפעלו עד לפינוי האזור ב-1981.

בכל שנה מתארחים בבתי ספר שדה אלפי מטיילים: משפחות, תלמידי בתי ספר, צעירים ומבוגרים וזוכים להדרכה על ידי המדריכים אשר מתמחים בתחומם ובאזורם.

חלק מהטיולים השנתיים של בתי-ספר תיכון בישראל המתקיימים במסגרת שיעור של"ח, שנמשכים מספר ימים ודורשים ארגון מקומות לינה ושירותי הדרכה, משתמשים בשירותיהם של בתי-ספר שדה לצרכים אלו. בתי-ספר שדה משמשים גם כמרכזי לימוד עבור קורסי שדה אוניברסיטאיים, וכמרכזי הדרכה למטיילים. בחלק מבתי ספר השדה מתקיימים גם חוגי נוער.

בית ספר שדה הר מירון

בית ספר שדה הר מירון הוא בית ספר שדה הנמצא במרום הגליל בשמורת הטבע הר מירון בגובה 900 מטר מעל פני הים - 300 מטר מתחת לפסגת הר מירון (1204 מטר מעל פני הים) בין נחל נריה ומורן (יובלי נחל כזיב)

בר יוחאי (יישוב)

בַּר יוֹחַאי הוא יישוב קהילתי דתי לאומי השוכן באזור הצפון ליד הר מירון השייך למועצה אזורית מרום הגליל. היישוב נקרא על שמו של רבי שמעון בר יוחאי, הקבור לפי המסורת בהר מירון הסמוך ליישוב.

גאוגרפיה של ארץ ישראל

ארץ ישראל ממוקמת ביבשת אסיה, במזרח התיכון ונכללת באגן הים התיכון. גבולה הצפוני הוא בדרום מדינת לבנון של ימינו וגבולה הצפון מזרחי הוא בדרום מערב סוריה; במזרח ובדרום מזרח היא גובלת במדבר הערבי ובקצה הדרומי נמצא הים האדום; במערב הים התיכון ובדרום מערב סיני.

ארץ ישראל היא חבל ייחודי ורבגוני, שהיווה ארץ מעבר ופרשת דרכים, ולמעשה לב המזרח התיכון. היא ממוקמת במערבו של האזור הנקרא הסהר הפורה ובדרומו של האזור הנקרא לבנט, אם כי לאחרונה הצטמצם מושג זה לסוריה ולבנון בלבד. על אף שארץ ישראל היא אחת הארצות הקטנות בעולם, היא שוכנת בין יסודות גאולוגיים, פיזיולוגיים ואקלימיים מגוונים, ומהווה נקודת חיבור בין שלוש היבשות העתיקות: אירופה, אסיה ואפריקה.

בארץ ישראל אקלים ים תיכוני, כלומר - הקיץ ארוך, בהיר, חם ויבש, ואילו החורף מתון, בהרים ובצפון קר יותר. הצפון והמרכז המזרחי הרריים, המערב שפלת חוף, במזרח זורם נהר הירדן, הדרום מדברי, 5% מיוערים. מים עיליים מצויים בארץ ישראל בעיקר בשלושת המקומות הבאים: ים כנרת (שטחו 164 קמ"ר), ים המלח (שטחו 310 קמ"ר) ונהר הירדן (אורכו 251 ק"מ). בארץ ישראל נמצא המקום היבשתי הנמוך ביותר בעולם, והוא: חוף ים המלח (ישנן נקודות נמוכות יותר מתחת למים או מתחת לפני הקרח). נכון לשנת 2017, גובה החוף הוא 431 מטר מתחת לפני הים. המקום הגבוה היותר בשטח ממערב לנהר הירדן הוא הר מירון עם גובה של 1,204 מטר. המקום הגבוה ביותר הכולל את הגולן הוא בהר חרמון, כיפה ממערב למצפה שלגים בגובה 2,236 מטרים.

הנקודה היבשתית המרוחקת ביותר על פני כדור הארץ מארץ ישראל היא האי (המיושב) רפּה איטי (שבאיי באס - השייכים לפולינזיה הצרפתית); האנטיפוד של האי הזה ממוקם כמעלה-וחצי דרומית-מזרחית לאילת.

הגליל

הַגָּלִיל הוא חבל ארץ הררי בצפון ארץ ישראל. גבולותיו של הגליל הם עמק יזרעאל ועמק בית שאן בדרום, בקעת הירדן, הכנרת ועמק החולה במזרח, חוף הים התיכון ועמק זבולון במערב, ודרום לבנון בצפון. כיום מקובל בקרב הקהילה הגאוגרפית בישראל לראות בגבול המדיני בין מדינת ישראל ללבנון כגבולו הצפוני של הגליל.

קו הגבול בין הגליל העליון לגליל התחתון הוא בקעת בית כרם, שהיא עמק צר הנמשך ממזרח למערב במרכז הגליל. בעוד הגליל העליון מאופיין בהרים גבוהים, שהגבוה בהם הוא הר מירון, המתנשא לגובה 1204 מטרים. הגליל התחתון מאופיין בהרים נמוכים יחסית, מופרדים על ידי עמקים רחבי ידיים. ההבחנה בין שני חלקי הגליל קדומה, ומוזכרת כבר במשנה: "מכפר חנניה (יישוב בבקעת בית כרם) ולמעלן, כל שאינו מגדל שקמין - גליל העליון, ומכפר חנניה ולמטן, כל שהוא מגדל שקמין - גליל התחתון" (שביעית ט, ב).

כיום הגליל במובן הרחב מתייחס לכל השטח הישראלי מעברו הצפוני של הכרמל (לא כולל הגולן), כך שגם העמקים נכללים בו, אך אזור הקריות בדרך כלל לא נחשב לחלק מהגליל. הגדרה זו חופפת פחות או יותר את מחוז הצפון של משרד הפנים (לא כולל הגולן), אשר כולל גם חלק מרמות מנשה ליד יקנעם עילית אך לא את קריית טבעון שנחשבת לחלק מהגליל ואף יושבת על הקצה הדרום מערבי של הרי הגליל התחתון.

בגליל ישנם עשרות קברי צדיקים, בעיקר מתקופת התנאים, שהמרכזי שבהם הוא קבר רבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי אלעזר במירון, וציונו של התנא רבי מאיר בטבריה. בבית הקברות העתיק בצפת קבורים האר"י ורבנים נוספים מתקופתו, כדומת רבי יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך. כמו כן, אותרו ברחבי הגליל עשרות בתי כנסת מתקופת התלמוד.

הגליל העליון

הַגָּלִיל הָעֶלְיוֹן הוא חבל ארץ בצפונה של ארץ ישראל. תחומיו הם הים התיכון במערב, בקעת בית הכרם בדרום, עמק החולה במזרח והר הלבנון בצפון.

הר אדיר

הר אדיר (בערבית ג'בל עדתיר) הוא הר בגליל העליון אשר נמצא בשטח שמורת הר מירון, בסמוך ליישובים סאסא, מתת וחורפיש.

ההר מתנשא לגובה של 1008 מטרים מעל פני הים ובשל כך, הוא אחד מן ההרים הגבוהים בישראל. הוא מכוסה בחורש ים תיכוני עבות של אלון, אלה, עוזרר וקטלב.

במקום שרידי מצודה מתקופת הברזל, אשר נבנתה ככל הנראה על ידי שושלת בית עמרי מממלכת ישראל.

פסגת ההר סגורה למבקרים ועליה בסיס צה"לי מרובה אנטנות, אשר נראות למרחוק.

הר כנען

הר כנען הוא הר בצפון ישראל, צפון-מערבית לכנרת.

על ההר ומורדותיו שוכנת העיר צפת. להר שתי פסגות: הראשונה נקראת הר ביריה וגובהה 955 מטר מעל פני הים, והשנייה - גובהה 939 מטר. ההר הוא אחד משני גושי ההרים הגדולים בגליל, ובינו לבין הר מירון מפריד נחל עמוד.

בעבר שכן על הר כנען יישוב קדום בשם יבנית, שהיה אחד הביצורים החשובים בגליל בתקופת המרד הגדול ברומאים. גם לאחר החורבן ישבו ביבנית יהודים, וידוע כי התיישבה בו משמרת הכהנים אימר.

חורפיש

חורפיש (בערבית: حرفيش) היא מועצה מקומית דרוזית במחוז הצפון בישראל, השוכנת בהרי הגליל העליון באזור הררי באזור שמורת הטבע הר מירון. זהו הכפר הדרוזי הצפוני ביותר מכפרי הדרוזים בגליל. הכפר נמצא מזרחית למעלות-תרשיחא, צפונית לבית ג'אן בצפון מערב שמורת הר מירון למרגלות הר אדיר שגובהו 1008 מטרים מעל פני הים בקרבת הר זבול.

מקור השם "חורפיש" הוא בשבט אל-חרפוש שהיו מתגוררים באזור במאה ה-5 לספירה. השם גם מקושר לצמח גדילין מצוי או ברקן סורי ששמו בערבית ח'ורפיש. היישוב הוכרז כמועצה מקומית בשנת 1967. היישוב שוכן בגובה שבין 660–850 מטר מעל פני הים, נהנה מאוויר הרים קריר ונקי האופייני לאקלים הררי גבוה, ונחשב לאחד היישובים הגבוהים מבין יישובי הדרוזים יחד עם בית ג'אן. מהיישוב ניתן לצפות אל הכרמל, החרמון, לבנון והים התיכון.

חרשים

חָרָשִׁים (בקמצים גדולים; ריבוי מן חָרָשׁ) הוא יישוב קהילתי בגליל בתחומי המועצה האזורית משגב, צפונית לכרמיאל, ליד פסגת הר שזור בגובה של כ-850 מ' ובסמוך לשמורת הטבע הר מירון.

היישוב נוסד בשנת 1980 במסגרת תוכנית המצפים בגליל. שמו של היישוב בא לו על שם אתר ארכאולוגי סמוך, "תל חָרָשִׁים", שהיה יישוב עברי קדום בתקופת הברזל, ואשר תושביו נודעו כחרשי ברזל.

חרשים הוא בין היישובים הבודדים בארץ בהם שימור הסביבה מיושם הלכה למעשה. אופן ההשתלבות הסביבתית מהווה מקור השראה ליישובים אחרים. היישוב ממוקם בתוך יער בראשיתי האופייני להר הגבוה של הגליל העליון. תצורות הסלעים והנוף ייחודיות ומרשימות. היער מאופיין במגוון רב מאוד של צמחים ובעלי חיים. האהבה והכבוד הרב שרוחשים תושבי המקום, מוצאים ביטוי בהשתלבותו הייחודית של היישוב בסביבתו ובמזעור הפגיעה בחורש המקיף אותו ונמצא בתוכו. כדי לוודא שחרשים יישאר ישוב צנוע וייחודי, המכבד את סביבתו, בוצע בשנת 2015 תכנון אסטרטגי לפיתוח מרוסן ומבוקר של היישוב ל 25 שנה - עד לשנת 2040, במתווה של ישוב לדורות.

בקרבת היישוב תצפיות נוף ושבילי הליכה בחורש. מסלול טיול פופולרי (המסומן במפת סימון השבילים של החברה להגנת הטבע) יוצא מחרשים ויורד על פני מצוק נחל פקיעין אל הכפר פקיעין.

מזג האוויר בחרשים אופייני לאזור הרי הצפון והוא מתאפיין בטמפרטורות נמוכות יחסית ומשקעים מרובים. כמעט בכל חורף מתרחש אירוע שלג ובשל מיקומו הטופוגרפי, כמות המשקעים השנתית היא כ-1,000 מ"מ (אחד המקומות הגשומים ביותר בישראל). ביישוב ממוקמת תחנה של השירות המטאורולוגי הישראלי, שהחלה לפעול בשנת 1986.

מירון

האם התכוונתם ל...

מירון (מושב)

מֵירוֹן הוא מושב דתי בגליל העליון למרגלות הר מירון השייך למועצה אזורית מרום הגליל.

היישוב הוקם בשנת 1949 על ידי עולים מהונגריה ומרומניה וחיילים משוחררים דתיים ממלחמת העצמאות. הוא הוקם על אדמות הכפר הערבי מירון, שחרב במלחמת העצמאות.

היישוב נקרא בשמה של מירון הקדומה ששכנה בסמוך, ושמה נשתמר בשם הכפר הערבי שהיה במקום. המקום מוכר בזכות קבר רבי שמעון בר יוחאי, הנמצא בשוליו, אליו מגיעים מאות אלפי אנשים בל"ג בעומר מדי שנה.

יו"ר ועד היישוב הוא דוד קליין.

רב המושב משנת תשי"ט הוא הרב מאיר שטרן.

מסע מים אל ים

מסע מים אל ים (חוף לחוף) הוא נתיב הליכה ארוך ושמו של מסע רגלי ידוע בתנועות הנוער, שנערך בין שני חופים בצפון ישראל, מחוף הים התיכון ועד חוף ים כנרת. המסע היה נפוץ במיוחד בשנות ה-50 וה-60, והיה חלק מהפעילויות הקבועות בתנועות הנוער ובתי הספר. המסלול מתחיל באזור חוף אכזיב, וכולל הליכה בעיקר דרך נחל כזיב ונחל עמוד, לאורך מסלול שאורכו כ-60 - 70 ק"מ. הצעידה נמשכת בין יומיים לארבעה ימים וכוללת לינה במקומות שונים בדרך, כמו המונפור, או שמורת הר מירון.

המסלול מחולק בדרך כלל לשלושה חלקים עיקריים הנעשים כל אחד ביום נפרד:

בין חוף אכזיב למעלות, אבירים או אלקוש- בתוואי נחל כזיב תחתון.

בין מעלות / אבירים / אלקוש למירון בתוואי נחל כזיב עליון, הר מירון ונחל מירון.

בין מירון לחוף הכנרת - בתוואי נחל מירון ונחל עמוד.כאשר המסלול נעשה כטיול תרמילים רציף (עם ציוד מלא), הוא נמשך לרוב יותר משלושה ימים (ומחולק לחלקים קטנים יותר).

בתנועת השומר הצעיר, בשנות השישים, משתתפי המסע היו תלמידי כיתות ח'. המסע התחיל מקבוץ אדמית שעל גבול הצפון, נע לאורך נחל בצת ומשם עבר לנחל כזיב. המחצית הראשונה של היום השלישי כללה עלייה לפיסגה החשופה דאז של הר מירון. למסע היה אופי מחשל וכלל נשיאת כל הציוד הנצרך על הגב, וחציית גשר צנורות צר וחסר מעקה, מעל לנחל עמוד תחתון. מסלול המסע הסתיים בלילה הרביעי בחוף מלצ'ט, על שפת הכנרת. בפסח 2009 חודש הטיול בשכבת ח' הארצית של התנועה.

גם כיום בתנועות הנוער השומר הצעיר, הנוער העובד והלומד והצופים, חניכי כיתה ח' עוברים את המסלול בחופשת הפסח.

שביל ישראל חובר למסלול באזור פסגת הר מירון, ומלווה אותו לאורך נחל מירון ונחל עמוד, כמעט עד חוף הכנרת.

המסע עצמו ממשיך להתקיים בהיקפים קטנים גם כיום (נכון ל-2007), בקרב תנועות נוער, בתי ספר וארגונים, תוך בחירת מסלולים והיקפים שונים.

הזמר שלמה ארצי הוציא ב-1974 אלבום אותו הקדיש "לכל החברים מהמסע מים אל ים".

בשנת 2007 הוכשר מסלול מסודר ואחיד לכל אורך המסלול על ידי 'עמותת ידידי גדוד החבלה של הצנחנים' לזכר חבריהם שנפלו במלחמת לבנון השנייה. במסגרת פרויקט זה הוכשר נתיב הליכה בין אבירים לגשר אלקוש (נקודת חציית נחל כזיב על ידי כביש 89), קטע הליכה שנערך עד אז על כביש, או שדולג.

נקודות למילוי מי שתייה לאורך המסלול - ממערב למזרח (מעודכן לאביב 2018):

אנדרטת יד לי"ד, ליד חוף אכזיב

גן לאומי אכזיב, ליד חוף אכזיב

פארק גורן (לא נמצא בתוואי המסלול עצמו)

יישוב אבירים, ליד מגרש הכדורסל

תחנת דלק ליד גשר אלקוש (לא נמצא בתוואי המסלול עצמו)

חניון חרבת חממה במירון, כמו גם בי"ס שדה הר מירון

חניון הפיתול בהר מירון

חניון כפר שמאי, נקרא גם חניון נחל עמוד (לא נמצא בתוואי המסלול עצמו)

מתקן מקורות ליד כביש 85

נחל דישון

נַחַל דִּישוֹן (בעבר ואדי חינדאג') הוא הגדול שבנחלי הגליל העליון המזרחי. ראשיתו במורדות המזרחיים של הר מירון, אורכו כ־26 ק"מ, ובסיומו הוא נשפך לנהר הירדן (בעבר לאגם החולה), מצפון לגשר הפקק.

שטח הניקוז של הנחל משתרע על 96 קמ"ר, והוא כולל את השטח התחום בין המורדות המזרחיים של הרי מירון - סאסא - דובב במערב, אזור גוש חלב - דלתון - עמוקה מדרום, ויראון - אביבים - דישון מצפון. שטח הניקוז של הנחל תחום מדרום על ידי נחל מחניים ונחל ראש פינה, ומצפון על ידי נחל גרשום.

בנחל ובסביבותיו נובעים מספר מעיינות, העיקריים שבהם הם עין דישון ועין אביב.

בתקופות קדומות ניצלו תושבי האזור את מימי הנחל לשם הפעלת טחנת קמח. עד 1948 היה הנחל נחל איתן אך כיום הוא נחל אכזב, ומימי מעיינותיו נשאבים לטובת מפעל 'עין אביב' של חברת מקורות, לטובת צורכי האוכלוסייה והחקלאות באזור. בנחל תופעות גיאולגיות שונות ובאביב ובחורף זרימת המים בו מרשימה. בעקבות פיגוע אוטובוס ילדי אביבים נסלל כביש עוקף לכביש הצפון בין דובב לאביבים, המתבסס בחלקו על תוואי נחל דישון ונחל יראון, יובל של נחל דישון.

חלקים מהנחל הם שמורת טבע (שמורת נחל דישון ושמורת יער ברעם), וחלקים אחרים משמשים למרעה. חלק משטח הניקוז של הנחל (נחל קציון ונחל מרות) הוא שטח אש, שגבולותיו מגיעים עד לאפיק הנחל בחלקו התחתון.

החל מ-15 במרץ 2013 החל שחרור מי ששת המעיינות המזינים את נחל דישון ובראשם עין אביב באמצעות קידוחי עומק, במטרה להפוך את הנחל לנחל איתן בשנית. במקביל מתבצע טיהור של מי קולחין ושימושם בחקלאות במקום הזרמתם לנחל. בנוסף נאסרה כניסת כלי רכב (כמו טרקטורונים) לחלקו התיכון של הנחל כדי למנוע את סימני הגלגלים שלהם (קוליסים) בשטח. המטרה היא גם למנוע פגיעה בבעלי החיים (בעיקר דו-חיים) השוכנים בנחל.אל הנחל נשפכים שלושה יובלים מרכזיים:

נחל אביב

נחל גוש חלב

נחל צבעוןהחל משנת 1998 מתקיימת בנחל מדי שנה "צעדת האביב" לזכר נופלי מושב דישון הסמוך לנחל.

נחל כזיב

נַחַל כְּזִיב הוא נחל איתן בגליל המערבי. הנחל הוא הגדול ביותר בגליל המערבי, הן באורכו והן בשטח אגן הניקוז שלו.

נחל עמוד

נַחַל עַמּוּד הוא נחל באזור הגליל העליון הנשפך אל הכנרת. זהו הגבוה שבנחלי הארץ המושכים מים כל ימות השנה.

עין אל-אסד

עין אל-אסד (בערבית: عين الأسد) הוא כפר דרוזי בגליל העליון, ממזרח לבקעת בית הכרם, בתחום המועצה האזורית מרום הגליל. גובהו בין 550 ל-600 מטרים מעל פני הים.

הכפר הוקם בשנת 1899, על ידי דרוזים בני היישוב בית ג'ן. ב-1949 התיישבו בו כמה משפחות של ערבים מוסלמים שגורשו מהכפר הסמוך אל-פארדיה, אולם בשל סכסוכים שנתגלעו בינם לבין תושבי המקום עזבו מרביתם זמן קצר לאחר מכן, וכיום נותרו רק שתי משפחות מהם בכפר.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2018, מתגוררים בעין אל-אסד 872 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.1%‏.

הכפר שוכן למרגלות הר כפיר, בחלקו הדרומי של גוש הרי מירון. שמו נקרא על שם מעיין הנובע בתחומו, "עין אל-אסד" (בעברית "עין האריה"). בערוצים הסמוכים לכפר נובעים מעיינות נוספים, בהם עין לביאה ועין הארי. סביב הכפר כרמי זיתים ובוסתנים רבים, ובמדרון מעליו חורש ים תיכוני המהווה חלק משמורת הר מירון. בכפר עצמו כמה נקודות תצפית המשקיפות אל רחבי הגליל התחתון, הר תבור, חיפה, הים התיכון והכנרת.

בזכות הנוף היפה הנשקף ממנו וקרבתו לשמורות הטבע הגדולות בגליל, התפתח בעין אל-אסד מראשית המאה ה-21 ענף תיירות הפנים. פועלים בו כמה בתי אירוח ומסעדות בסגנון דרוזי מסורתי.

שמורות טבע בישראל

שמורת טבע היא חבל ארץ שהוכרז כמקום מוגן מפני שינויים אשר עלולים לשנות את אופי החי, הצומח והדומם בו ולפגוע במאזן השורר ביניהם. שמורת טבע מיועדת בעיקר לשמור על מצב קיים, של צמחים, בעלי חיים ודומם, אשר נוצרו עקב האופי המיוחד של טבע המקום. הרשות הממשלתית האחראית להכרזה, פיתוח ואחזקת שמורות הטבע בישראל היא רשות הטבע והגנים. עד סוף שנת 2009 הוכרזו בישראל 230 שמורות טבע. סה"כ נעשו 258 הכרזות, 28 הכרזות היו הרחבות לשמורות קיימות.

שמורות טבע בישראל Flag of Israel.svg
הגולן אירוס הביצות נובאלי עלבקעת הבטיחהבריכת בראוןגמלאהר אביטלהר חרמוןהר חרמוניתהר פרסהר שיפוןיער אודםיער יהודיהנחל אל עלנחל גילבוןנחל משושיםנחל חרמוןסוסיתא
צפון איי אכזיבאיי חוף דור ומעגן מיכאלאלוןשמורת אלוני אבאאלוני בית קשתשמורת אלוני ברעםאלוני יצחקבוריקהגאון הירדןהחולההר ארבלהר חורשןהר יונה • הר מירון • הר שכניהחוטם הכרמלחוף דור-הבוניםחורבת קרתאחורשת טלמערת פערנחל בזקנחל בצתנחל דישוןנחל הקיבוציםנחל כזיבנחל מערותנחל עיוןנחל עמודנחל ראש פינהנחל שנירנחל שרךנחל תבורנחל תותעיוןעין אפקעין ארובותעין נוטרהעין תאופארק הכרמלראש הנקרהתל דןשמורת שקמונהתל אנפהתל שמרון
מרכז ביצת זיתאבני ציון (חרוצים)בריכת דורהבריכת יערגבעת האירוסיםגדורגעשהאירוסיםהדסיםהמסרקהר הטייסיםחולות ניצניםחורבת מדרסחורבת סעדיםמערת אבשלוםמערת התאומיםנאות קדומיםנחל דולבנחל פולגנחל קטלבנחל שורקנחל תניניםעינות גיבתוןשער פולג
יהודה אלוני שמואלשמורת אל כנובואדי מכוךנחל אוגנחל בזק עילינחל פרתעינות צוקיםקנה וסמר
השומרון הר כביריער אום צפאיער ריחןנבי רביחנחל פצאלנחל קנהעינות זרקארכס טמוןשמורת ביצת ואדי מלחה
הנגב בקעת תמנעבתרונות רוחמהגבעות להבהבשורהמכתש הגדולהמכתש הקטןהר חירןהר עמשאהרי אילת • חולות משאבים • חולות סמרחוף האלמוגיםחי ברמכתש רמוןמכתשים בנגבנחל גררנחל ערוגותנחל ציןעין גדיערבת עברונה • שמורת פארק הלס • שמורת פורה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.