הר כביר

הר כביר (בערבית הר בילאל) הוא גוש הררי גדול המתנשא מצפון מזרח לשכם ומעל (מדרום) לבקעה הגדולה שיוצר נחל תרצה. בפסגה הצפון-מערבית, בגובה 792 מטר מעל פני הים, נמצאת תצפית נוף רחבה המשקיפה אל הר חרמון בצפון, הר הגלבוע במזרח והרי גלעד. מסביב להר כביר נצפים הרי השומרון; בדרום - מקרוב הרי עיבל וגריזים ובאופק הרי בנימין. בפסגה 792 ניתן לצפות בשלושה ימים: ים המלח, ים כנרת והים התיכון. ההר מכונה גם הר אברהם, על פי המסורת בבוא אברהם אל שכם ואלון מורה קיבל את ההבטחה על ארץ ישראל: "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ. וַיֵּרָא ה' אֶל-אַבְרָם וַיֹּאמֶר: לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת..." (ספר בראשית, פרק י"ב, פסוקים ו'-ז')

לאורך הרכס עוברת דרך נופית לאורך כארבעה קילומטר, בתוך שטח המוכרז שמורת טבע - שמורת הר כביר.

בשיפולים הדרומיים של ההר נמצא היישוב אלון מורה- מראשוני היישובים היהודיים בשומרון. מזרחית יותר נמצאת חוות סקאלי, המכונה גם "גבעה 792", בהתאם לגובה מעל פני הים של הפיסגה מעליו.

על פסגתו המערבית של ההר מצוי "קבר שיח' בילאל אבן רבאח", 767 מטר מעל פני הים. בפסגה שלושה מצפורים המהווים אתר הנצחה לתא"ל יוסף לונץ, מושל שכם לשעבר.

קיימת סברה כי הר כביר הוא הר גריזים המקראי.

בשיפולים הצפוניים של ההר נמצא והוגדר בשנת 1942 על ידי טוביה קושניר, מחללי מחלקת הל"ה, הפרח אירוס השומרון.

הר כביר
הר כביר-חץ
שלוש הפסגות של הר כביר
גובה 792 מטר
מיקום הרי שומרון, ישראל
אורך הרכס 7 קילומטר
מסלול ההעפלה הקל לפסגה המערבית: כל רכב; המזרחית: רכב 4X4
קואורדינטות 32°14′10″N 35°19′54″E / 32.2360°N 35.3316°E
(למפת צפון השומרון רגילה)
North-shomron
 
הר כביר
הר כביר
הר כביר 1
תצפית לצפון: למטה נחל תרצה (ואדי פרעה) ומעליו הר הגלבוע
Sheikh Bilal site on mount Kabir
ציון שיח' בילאל על הר כביר (2016)
הר החרמון מהר כביר
מבט צפונה מהר כביר אל עבר הר החרמון.
הר כביר 2
בורות מים חצובים בפסגה המערבית
HarKabir22
הר כביר (מימין) ומתחתיו - נחל תרצה
Benny Katzover on Mount Kabir
בני קצובר מדריך מטיילים ב"מצפה לונץ" על הר כביר. ברקע - עמק תרצה
Luntz lookout on Har Kabir
כתובת הקדשה ב"מצפה לונץ" על הר כביר

מיקום

רכס הר כביר הוא אחד מארבעה ההרים המקיפים את העיר שכם ואת עמק המכמתת - הבקעה הרחבה ממזרח לעיר. ההר נצפה במלוא גובהו, על שמונה פסגותיו[1] ממבט מצפון - בפני הצופה העולה מבקעת הירדן אל הר השומרון דרך נחל תרצה.

מן הפסגה צונח הרכס בשיפוע תלול ביותר, ומאבד בבת אחת מאות מטרים של גובה, עד שהוא נבלע בחגורת הירק של עמק נחל תרצה, הזורם למרגלות הרכס מצפונו. יש כאן ניגוד מ"ההר הגדול" (ג'בל כביר) אל העמק הפורה והשופע מים שלמטה, המהוה ללא ספק גורם נכבד ביופיו ויחודו של האתר.[2]

מצפה לונץ

במרומי הר כביר, הוקם ביוזמת שושנה אילן, עובדת המועצה האזורית שומרון ורשות הטבע והגנים, בסיוע קק"ל "מצפה לונץ", על שם יוסף לונץ שהיה מושל שכם, ידיד ההתיישבות וידיד גרעין אלון מורה.[3] זוהי נקודת תצפית ייחודית המשקיפה על נוף מרהיב בהיקף של 360 מעלות. ממנה ניתן לצפות על המקומות הבאים:

בצפון: מלבד הרי חרמון והגלבוע על מעיינות "עין בידאן" - קבוצת נביעות שופעת, אתר קידוחי מים חשוב וממנו יורדת בקעה פורייה לבקעת-הירדן. דרומית מעין בידאן ניכר בשטח, תל נמוך, הוא תל תרצה (תל אל-פרעה) - שרידיה של תרצה בירת ממלכת ישראל לפני בניית העיר שומרון. רחוק יותר העיר טובאס - עיירה ערבית המשמרת בשמה את תבץ, מקום מותו של אבימלך (שופטים ט').

במזרח: רס רמלי, רס ג'דיר - רכסי-הרים בצפון-מזרח השומרון. במורדות הכפר טמון, מקום הולדתו של השודד האגדי "אבו ג'ילדה". בבקעת הירדן נראים היישובים היהודיים בקעות, רועי וחמרה - מצפון לכביש נחל תרצה. מעבר לבקעת הירדן בגלעד ניתן להבחין בנחל יבוק, אפיק הנחל הגדול החוצה את הרי-הגלעד.

בדרום: ארומה המקראית היום תל עורמה, חרבות עירו של אבימלך בן גדעון (שופטים ט', מא). ההתנחלות כפר תפוח, יישוב קהילתי במרכז השומרון וכביש 505 ("כביש חוצה שומרון"). קרוב יותר להר כביר נראים הכפרים הערבים: חווארה, מוצאו של סנבלט שהתנכל לעולים מבבל בראשות עזרא ונחמיה. (ספר נחמיה, פרק ב'), רוג'ייב - בו בוצע ניסיון ההתיישבות הראשון של מתנחלי אלון מורה בשנת 1980, לידו מחנה צבאי המשמש את החטיבה המרחבית של שכם וכפר קליל, בעבר - יישוב שומרוני. וכמובן נראה את הר גריזים (נ.ג. 880). למרגלות הר גריזים נצפה בשני מחנות פליטים גדולים: בלאטה ועסכר. ביניהם הייתה נראית כיפתו של קבר יוסף, אשר פונה על ידי צה"ל ונשרף עד היסוד. מעליו התל הקדום של שכם, "תל בלטה", ומאחריו העיר שכם, בבקעה שבין הר גריזים לבין הר עיבל .

במערב הר עיבל, וביום בהיר אפשר לצפות בהרי השומרון עד לשפלת החוף. במורדות הר כביר הכפרים עזמוט, דיר-אל-חטב, סלם.

שיח' בילאל

כקברי שיח' רבים גם קבר שיח' בילאל ממוקם על פסגה גבוהה. בבית התפילה הקטן, הצמוד לקבר, מלאים היו הקירות בכתובות שרידים ל"זיארה", עליה לרגל, שהתקיימה למקום על ידי תושבי הסביבה.

שיח' בילאל אבן רבאח היה שמו של מואזין - קורא לתפילה - ששימש את מוחמד, נביא האסלאם. מסופר שנטל חלק במסעות הכיבוש המוסלמיים ובקר בארץ יחד עם הח'ליפה עומר בשנת 638. מיחסים לו סגולה להורדת גשמים ופוקדים את קברו לתפילה ולבקש בקשות. שיח' בילאל עזר להפיץ את האסלאם באפריקה והמוסלמים באתיופיה מייחסים את דתם אליו.

זה למעשה אינו קבר אלא ציון. המוסלמים טוענים כיום כי קברו של שיח' בילאל הוא במקום שהיהודים קוראים קבר רחל בבית לחם.

מבנה גאולוגי

הרי השומרון הם בעלי "מבנה שבור", המאפיין את השומרון לכל ארכו, לעומת ה"מבנה במתי" של הרי יהודה. לכן, בהרי יהודה ניתן למצוא עיבוד שטחים חקלאיים על במת ההר ואילו בהרי השומרון השטחים החקלאיים הם רק בבקעות שבין ההרים.

למרגלות הר עיבל יצר ואדי אברד ה"חתך" בצלעו של ההר, במקום בו כביש משכם לבקעת הירדן יורד לנחל תרצה. החתך מאפשר לנו הצצה ללא מאמץ מיוחד אל בטן האדמה:

  • בראש הר עיבל בולטים סלעי גיר קשים, היוצרים נוף טרשי שהצבע השולט בו אפור.
  • מתחתם, בערך עד קו הכביש, נבחין בסלע אחר - קירטון - בהיר מאוד ורך, היוצר נוף "מתון" ו"מעוגל" יותר.
  • אם ננסה לחפש את אותן שכבות גם מעברו השני של הואדי, בצלעו של הר כביר נגלה כי זה עשוי כולו טרשי גיר אפורים מסוג אחד.

יוצא ששני צידי החתך שונים זה מזה. הסיבה לכך היא שהסלעים בהר עיבל נוצרו בתקופות גאלוגיות אחרות מאשר הסלעים של הר כביר.

אירוס השומרון

אירוס השומרון, הייחודי להרי שומרון, מצוי במורדות הצפוניים של הר כביר. הוא התגלה על ידי בוטנאי אמריקאי ובשנת 1942 נחקר על ידי טוביה קושניר. הוא פורח בעונת האביב. האירוס מצטיין בפרחים גדולים ומפוארים בגוני סגלגל וורוד בהירים, הנשאים לגובה 30–40 ס"מ. הפרחים שונים מאוד זה מזה בדגם ובצבע, בעיקר בעלה העטיף החיצוני. המין קרוב לאירוס ההדור הגדל במזרח הגליל העליון.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • עמנואל הראובני, פסגות - טיולים לפסגות ההרים ואל נקודות תצפית, כנרת בית הוצאה לאור, 1993.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ נקודות הגובה: (ממערב למזרח) 767, 758 ,763,792,771,700,704,673
  2. ^ ניסוח מבריק זה, המתאר במדויק את חווית המבקר בהר מופיע בחוברת "ארץ שכם" שנכתבה על ידי אריה ברונשטיין, אברהם שבות ומנחם ברודי, בשנת 1987
  3. ^ שומרון, מצפה הר כביר, מעריב, 15 באוקטובר 1984
Har kabir
הר כביר. משמאל לימין: השיפולים המזרחיים של הר עיבל, בקעת נחל תרצה, פסגת שיח בילאל, אלון מורה, ישיבת ברכת יוסף והמשך הרכס למזרח. קדימה מחנות הפליטים עסכר ובלאטה בעמק המכמתת, מזרחית לעיר שכם. בינם לבין העיר קבר יוסף
אלון מורה

אֵלוֹן מוֹרֶה היא התנחלות בשומרון, הסמוכה לעיר שכם וצופה אל תל בלטה, אשר הוצע לזהותו עם שכם המקראית.

הקמת אלון מורה, מהוותיקות בהתנחלויות, לוותה במאבק ממושך של מייסדיה במשך כשבע שנים, עד לקבלת אישור מממשלת ישראל להקמת היישוב. במהלך שנים אלו התגבשה תנועת גוש אמונים, שריכזה את הפעילות האזרחית ליישוב יהודים בשטחי יהודה ושומרון וחבל עזה.

בילאל אבן רבאח

בילאל אבן רבאח (בערבית: بلال بن رباح, או אל "בילאל אל-חבשי"; נולד בין השנים 578-584 במכה) היה אתיופי שהיה המואזין הראשון באסלאם.מוחמד נביא האסלאם בחר בבילאל שהיה עבד לשעבר למואזין וכך הוא היה למואזין הראשון בהיסטוריה של דת זו.הוא היה בין העבדים ששוחררו על ידי אבו בכר, והיה ידוע בקולו הערב בקריאת מאמיני האסלאם לתפילה.

הוא נפטר בין 638-642.

נאמר על בילאל שהיה בין הנאמנים ביותר למוחמד ולעלי בן אבי טאלב מבין חברי הצחאבה. מעמדו המכובד בתקופת ייסוד האסלאם מוצג לעיתים כראיה על חשיבות השויון הבין גזעי באסלאם.

קברו של בילאל נמצא בבית הקברות העתיק באב א-צע'יר בדמשק.

על פסגת הר כביר צפונית להתנחלות אלון מורה, ישנו מבנה שנבנה, על פי המסורת, לכבודו.[דרוש מקור]

הר גריזים

הר גריזים (בערבית: جبل جرزيم, תעתיק: ג'בל ג'ריזים), המכונה גם "הר הברכה" (ובעדה השומרונית: "ࠄࠟࠓࠂࠝࠓࠜࠉࠆࠜࠉࠌ - הָרגֶרֵיזֵים", ללא פֶּסֶק בין "הר" ובין "גרזים"), הוא שמו של רכס הררי גדול מדרום לעיר שכם. ההר הגבוה ברכס הוא 'הר גריזים' המקראי, שהיווה חלק ממעמד הר גריזים והר עיבל ועליו נשא יותם בן גדעון את משלו. פסגתו בגובה 881 מ' מעל פני הים והוא מתנשא לגובה של כ-350 מ' מעל סביבתו. ההר הוא חלק מהרי שומרון.

המבנה הגאולוגי של הר גריזים הוא שעשה אותו למקור חשוב להזנת אקוות ההר, המצויה מתחת להרי השומרון. בתחתית ההר, בעיר שכם, נמצאים שלשה מעיינות עתירי שפיעה, המהווים את המקור היציב והחשוב לאספקת המים לעיר וסביבתה, מימי קדם ועד היום.

מקובל לזהות את המקום שמכונה כיום הר גריזים כהר גריזים המקראי, אולם יש המזהים את ההר כהר דרומי יותר, ליד יריחו - או מזרחי יותר, בהר כביר. הר גריזים הוא מקום מקודש לעדה השומרונית, ומהווה בשבילה מוקד לעלייה ברגל בשלוש הרגלים. משנת 1982 עד שנת 2000 התבצעו בהר חפירות ארכאולוגיות בידי יצחק מגן. המִמצאים שנחשפו בהר, מעידים על קיום עיר על הר גריזים בשטח של 20 דונם, בה ישבו יותר מעשרת אלפים תושבים. המִמצאים שנחשפו גודרו והוכנו לקראת ביקורי הקהל, אך מסיבות ביטחוניות אתר העתיקות היה סגור לקהל במשך שנים רבות. ביולי 2012 נחנך בהר גריזים אתר תיירות המקיף שטח של 400 דונם, וכולל את שרידי העיר ההלניסטית והמתחם הביזנטי.

השומרון

חבל השומרון (ערבית: السامرة, תעתיק: א-סאמרה) הוא אזור גאוגרפי היסטורי במרכז ארץ ישראל, אשר מהווה חלק משדרת ההר המערבית. האזור נקרא על שם העיר שומרון, בירת ממלכת ישראל בימי אחאב.

חבל השומרון מורכב מהר אפרים והרי בנימין, ושטחו מתחלק לנחלות השבטים בנימין, אפרים ומנשה. בצפון הוא גובל בעמק יזרעאל, במזרח בבקעת הירדן, בדרום ביהודה ובמערב בשרון. רוב השטח הררי והפסגות הגבוהות שבו הן הר בעל חצור, הר עיבל והר גריזים.

רוב האזור הועבר לשליטת הרשות הפלסטינית ובו גם יישובים יהודיים בשליטת מדינת ישראל במשטר המנהל האזרחי. חבל השומרון הוא גם שמו של המחוז בממשל הצבאי, ממלחמת ששת הימים ועד להסכמי אוסלו.

ואדי מכוך

נַחַל מַכּוּךְ הוא הצפוני בנחלי מדבר יהודה. הנחל יורד מהר בעל חצור, ונשפך לבקעת הירדן מצפון ליריחו.

חוות סקאלי

חוות סקאלי (גבעת פורת יוסף) היא חווה חקלאית שהוקמה בשנת תשנ"ח, 1998, על ידי יצחק סקלי כ-4 ק"מ מזרחית לאלון מורה, על רכס הר כביר, בגובה 792 מטר מעל פני הים.

החווה משקיפה צפונה אל החרמון, הרי הגליל העליון ורמת הגולן, ומזרחה אל בקעת הירדן. בימי ראות טובה ניתן לראות ממנה את ים המלח.

צפונית לחווה לאורך הרכס משתפל מדרון תלול אל נחל תרצה. הנפילה החדה של המתלול - כשמונה מאות מטרים - היא מהחריפות בישראל ויוצרת תמונת נוף ייחודית.

חורשת טל

חורשת טל או בערבית שג'רת אל-עשרה (חורשת העשרה) הוא אתר נופש ובילוי בצפון עמק החולה, ברובו גן לאומי ובחלקו שמורת טבע. חורשת טל נמצאת על כביש 99, מזרחית לקריית שמונה.

יער ריחן

שְׁמוּרַת יַעַר רֵיחָן הוא שמורת טבע המהווה את אחת השמורות החשובות ביותר במרחב העצום של השומרון חסר היערות. היער נמצא בצפון השומרון ליד כפר אום א-ריחאן והיישובים ריחן וטל מנשה. בתחום השמורה נמצאות שתי בריכות מים עונתיות קטנות שאחת מהן צמודה לבית היערן. באזור אתר ארכאולוגי על שטח של 30 דונם ובו שרידי עיירה מהתקופה הביזנטית בארץ ישראל. ליד יער ריחן מצוי יער שקד, הסמוך ליישוב שקד. השטח הטרשי, שאינו נוח לעיבוד, והמרחק ממנו ליישובים השכנים, שאינו נוח לרועי צאן - גרמו לכך שהחורש נשמר בצורתו הטבעית: צפוף מאוד וניתן להלך בו רק בשבילים שהוכנו למטרה זו.

מעיין כפיר

מעיין כפיר (בערבית: عين الكبيرة, תעתיק: עין אל כבירה, תרגום: המעיין הגדול) הוא מעיין שכבה קדום הסמוך להתנחלות אלון מורה ונכלל בתחומה המונציפאלי.

ככל הנראה כבר בשלהי תקופת בית שני השתמשו תושבי הסביבה השומרונים במעיין (זאת, לפי ממצאים של חרסים שנמצאו במקום החל מתקופה זו).[דרוש מקור] ליד המעיין קיימת ניקבה עתיקה מהתקופה הביזנטית ולצידה בריכה, ששימשו להגברת זרימת המים. אורך הניקבה כ-70 מטר, היא מצופה אבנים מסותתות ומקורה בקשתות ובקמרונים מחודדים מאבן. כמו כן, ישנם שרידים עתיקים של אמת מים שהובילה מים לעיר שכם ו-5 ברכות גדולות (כ-100 קוב כל אחת). גובה קמרונות הנקבה נע בין 1 ל-2 מטרים ורוחבה כחצי מטר. משערים כי הסיבה להשקעה הרבה בנקבה למרות ספיקת המים הנמוכה של המעיין היא העובדה שהמעיין הוא מקור המים היחיד הנובע במורדותיו המערביים של הר כביר וכתוצאה מכך היה בעל חשיבות לתושביהם הקדומים של הכפרים סאלם, בית דג'ן, דיר אל-חטב ועזמוט.ב-2009 שופצו המעיין וסביבתו בידי תושבי אלון מורה, במסגרת השיפוץ נבנתה בריכת בטון, ניטעו סביבה עצים והוקמו שולחנות פיקניק. שיפוץ המעיין נעשה לזכרו של אבנר כפיר חזי, חייל צה"ל תושב אלון מורה, שנהרג בלבנון בדרך לבופור ב-19 במרץ 1997, בעת ששימש חובש קרבי. בנובמבר 2010 הרס המנהל האזרחי את הבריכה שנבנתה ללא אישורים. באפריל 2011 במהלך אירועי חול המועד פסח נחנכה הבריכה מחדש גדולה יותר, במיקום מאושר ומוסדר במרחק 50 מטר מהבריכה הקודמת.

נחל הקיבוצים

נַחַל הַקִּבּוּצִים הוא נחל איתן הזורם בעמק המעיינות שבבקעת בית שאן.

נחל קנה

נחל קָנָה הוא הצפוני שביובלי הירקון. מקורו של הנחל הוא בקרבת עקרבה שממזרח לאיתמר, במזרח השומרון. הוא חוצה את כביש 5066, הוא כביש המחבר בין כביש 55 - שכם - כפר סבא - צומת רעננה לבין כביש 505 - כביש "חוצה שומרון". הנחל יוצא למישור החוף ליד הכפר ג'לג'וליה, ונשפך לירקון באזור פרדס בחריה, מול שפך נחל שילה. שמורת נחל קנה היא מהגדולות במערב השומרון. באפיק נחל קנה מספר נביעות המכילות מים כל השנה ביניהן "עין אל ביצה", "עין תנור" המכונה בפי המקומיים "בריכת הצבים", ו"עין פוואר".

אחת הסברות לשמו של הנחל היא על שם צמח הקנה הצומח על גדותיו.

נוסף על המעיינות המצויים בנחל, ישנם אתרים ארכאולוגיים רבים בנחל. מהמוכרים יותר היא "חרבת שאחדה" המצויה סמוך לחוות יאיר ונופים, חורבות עיר עתיקה ששימשה כמקום יישוב יהודי כבר מתקופת ההתנחלות ועד תקופת חורבן בית שני. בין החורבות ניתן לראות בית די גדול שאבניו מסותתות בסיתות שוליים גס המשויך לתקופת החשמונאים, וכן שרידי בית בד גדול המעיד על קיום תעשייה ענפה שהכניסה רווחים לתושבי העיר.

ב"מערת נחל קנה" הנמצאת סמוך לכפר הערבי קראוות בני חסן נמצאו 8 מטבעות זהב מתקופה עתיקה ביותר.

נחל תרצה

נַחַל תִּרְצָה (בערבית: وادي‎ الفارعه - ואדי אל-פארעה) הוא הגדול בנחלים המנקזים את מזרח השומרון לבקעת הירדן וים המלח. אורכו כ-40 קילומטרים ושטח אגן הניקוז שלו הוא 300 קמ"ר. זרימתו מתמדת והוא הנחל האיתן היחיד במזרח השומרון.

הנחל מתחיל מזרחית לשכם, בבקעת בית דג'ן ונמשך צפונה, שם הוא נקרא ואדי עזמוט ואחר כך ואדי בידא. באזור עינות בידאן שעל כביש שכם-גשר אדם (כביש 57) הוא פונה מזרחה בתוך בקע טקטוני, ומשלים בנקודה זו את הקפתו של הר כביר, ומנקז באופן זה את כל מורדות ההר.

מי הנביעות הזורמים בנחל משמשים את החקלאים הפלסטינים באזור להשקיית שדותיהם שלאורך הנחל, בעיקר באזור הג'יפתליק.

קילומטרים ספורים מזרחה משם נשפך נחל תרצה לנהר הירדן. הנחל תרצה קרוי על שם העיר המקראית תרצה.

רכס טמון

רכס טמון (נקרא גם 'הטמון') הוא רכס פסגות בקמר המזרחי של השומרון, הנמצא בין בקעת נחל תרצה לבקעת הבקיעה. כיוון הרכס הכללי הוא דרום-מזרח לצפון-מערב, בדומה לרוב רכסי השומרון. ייחודו של רכס טמון הוא בנטיות הגאולוגיות החריפות המאפיינות אותו, כתוצאה מפעילות טקטונית חזקה, והוא מורכב משברים, הורסטים וגראבנים רבים.

רכס טמון הוא הצר ביותר בכל השרשרת המקוטעת של ההרים מהגלבוע עד אזור מעלה החמישה ונס הרים שבמבואות ירושלים, הכוללת את הר כביר, הר גדיר ורכס טמון.

שמו נובע מהיותו הרכס הנמוך ביותר מבין רכסי מזרח השומרון ועקב כך טמון בין הר כביר להר גדיר.

רכס טמון מתנשא מעל בקעותיו במתלול חריף לאורך כששה וחצי קילומטרים (מנ.ג.431 במערב ועד נ.ג. 274 במזרח). בחלק מהמקומות ניתן לצפות מהפסגה אל הנוף דרומה וצפונה מנקודה אחת, ומתקבל מראה מרהיב של מזרח השומרון מלוא העין. חלק זה של הרכס תלול מאד, ומגיע לנפילת גובה של כ-500 מטרים צפונה אל תוך בקעת טמון, וכ-600 מטרים דרומה אל תוך בקעת נחל תרצה.

עקב ייחודיות הנופית והגאולוגית של הרכס שטח של כ-18,485 דונם ממנו אושר כשמורת טבע בצו אלוף, אך כיום חלקי השמורה אשר נמצאים בשליטת הרשות הפלסטינית אינם מנוהלים כשמורת טבע וסובלים מבנייה בלתי חוקית של אנשי הכפר טמון.

שמורת אלוני אבא

שמורת טבע אלוני אבא היא שמורת טבע בגליל התחתון המערבי הממוקמת בין מושב בית לחם הגלילית וקיבוץ אלונים בסמיכות למושב אלוני אבא, ובה שרידיו של יער אלונים קדום. שטחה של השמורה הוא כ-960 דונם. שמורת הטבע נקראת על שם היישוב הסמוך אלוני אבא.

שמורת ביצת ואדי מלחה

שְׁמוּרַת מְלֵחָה, בִּצַּת וָאדִי מַלָחָה, היא שמורת טבע במרכז בקעת הירדן, השוכנת בחלקו העליון של ואדי מלחה, מזרחית למושב תומר. התנאים הגאוגרפיים הייחודיים בשמורה גורמים למליחות גבוהה במיוחד בקרקע, המשפיעה על הצומח בה. זהו המקום היחיד במזרח התיכון בו צומח טופל אדום. על הבולטים בעופות השמורה נמנה פרנקולין. בשמורה מסלול הליכה ורכיבה, באורך 4.5 ק"מ.

שמורת הר אביטל

שְׁמוּרַת הַר אֲבִיטַל נמצאת דרום מזרחית מקיבוץ מרום גולן.

מקור שם השמורה הוא בהר אביטל הסמוך אליה ועקב כמות הטל הגדולה המתעבה לטיפות מים על הקרקע והצמחים - כ-60 מילימטרים בשנה.[דרוש מקור]בשמורה שריד של הר געש מעל בקעת קוניטרה, בגובה של כ-240 מטרים. מגובה זה ניתן לצפות לכל הכוונים בנוף. במרכז ההר לוע בקוטר של 1300 מטרים, ובתחתיתו שני הרי געש קטנים בגובה של כ-7 מטרים מעל לסביבה.

שמורת הר חרמונית

שְׁמוּרַת הַר חֶרְמוֹנִית היא שמורת טבע הנמצאת צפון מזרחית מקיבוץ אל-רום ודרום מזרחית מהכפר בוקעאתא.

השמורה מקיפה את הר חרמונית לאורך כשני קילומטרים וברוחב כקילומטר אחד. מקור שם השמורה הוא על שם הר חרמונית הסמוך אליה, הר געש שלועו פתוח לצד מערב; מפסגתו נוף לצפון הגולן, לחורן ולכתף החרמון. שם נוסף לשמורה הוא שמורת תל א-שיח'ה.

שמורת הר פרס

שְׁמוּרַת הַר פֶּארֶס היא שמורת טבע הנמצאת ברמת הגולן, מדרום-מזרח למושב קשת.

השמורה נקראת על שם הר פרס הנמצא בתחומה. מפסגתו של ההר נוף אל החרמון, לגולן התחתון, הגלעד והבשן. כאשר יש ראות טובה ניתן לצפות אל החורן במזרח ואל הכנרת, הגליל והעמקים במערב.

השמורה משתרעת סביב הר פארס, כקילומטר וחצי לכל כיוון.

דרומית מזרחית להר נובעים מעיינות גשור וסביבם חורש של עצי צפצפה.

חלק ניכר משטחי השמורה אסורים לכניסה ובחלקם מצויים שדות מוקשים.

שמורת נחל שרך

שְׁמוּרַת נַחַל שָׁרָךְ היא שמורת טבע בישראל, שהוכרזה בשנת 1969. השמורה משתרעת בקרבת גבול לבנון, צפונית לכביש הצפון. מקור השם בשרכים הגדלים על גדות הנחל. ראשיתו של הנחל בתחומי לבנון, וחלקו האחרון נמצא בשמורת נחל בצת.

שמורות טבע בישראל Flag of Israel.svg
הגולן אירוס הביצות נובאלי עלבקעת הבטיחהבריכת בראוןגמלאהר אביטלהר חרמוןהר חרמוניתהר פרסהר שיפוןיער אודםיער יהודיהנחל אל עלנחל גילבוןנחל משושיםנחל חרמוןסוסיתא
צפון איי אכזיבאיי חוף דור ומעגן מיכאלאלוןשמורת אלוני אבאאלוני בית קשתשמורת אלוני ברעםאלוני יצחקבוריקהגאון הירדןהחולההר ארבלהר חורשןהר יונההר מירוןהר שכניהחוטם הכרמלחוף דור-הבוניםחורבת קרתאחורשת טלמערת פערנחל בזקנחל בצתנחל דישוןנחל הקיבוציםנחל כזיבנחל מערותנחל עיוןנחל עמודנחל ראש פינהנחל שנירנחל שרךנחל תבורנחל תותעיוןעין אפקעין ארובותעין נוטרהעין תאופארק הכרמלראש הנקרהתל דןשמורת שקמונהתל אנפהתל שמרון
מרכז ביצת זיתאבני ציון (חרוצים)בריכת דורהבריכת יערגבעת האירוסיםגדורגעשהאירוסיםהדסיםהמסרקהר הטייסיםחולות ניצניםחורבת מדרסחורבת סעדיםמערת אבשלוםמערת התאומיםנאות קדומיםנחל דולבנחל פולגנחל קטלבנחל שורקנחל תניניםעינות גיבתוןשער פולג
יהודה אלוני שמואלשמורת אל כנובואדי מכוךנחל אוגנחל בזק עילינחל פרתעינות צוקיםקנה וסמר
השומרון • הר כביר • יער אום צפאיער ריחןנבי רביחנחל פצאלנחל קנהעינות זרקארכס טמוןשמורת ביצת ואדי מלחה
הנגב בקעת תמנעבתרונות רוחמהגבעות להבהבשורהמכתש הגדולהמכתש הקטןהר חירןהר עמשאהרי אילת • חולות משאבים • חולות סמרחוף האלמוגיםחי ברמכתש רמוןמכתשים בנגבנחל גררנחל ערוגותנחל ציןעין גדיערבת עברונה • שמורת פארק הלס • שמורת פורה

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.