הר המנוחות

הר המנוחות הוא בית הקברות היהודי המרכזי בירושלים החל מאמצע המאה ה-20. בית הקברות נפתח בשנת 1951, והוא נמצא על גבעת הר המנוחות, שמתנשאת לגובה 750 מטר, בצדה המערבי של ירושלים, מצפון מערב לשכונת גבעת שאול ומעל לכביש 1.

מזרחית להר המנוחות ממוקם בית הקברות גבעת שאול, השני בגודלו מבין בתי הקברות בירושלים.

הר המנוחות
WikiAir IL-13-06 019 - Har HaMenuchot
הר המנוחות ממעוף הציפור
פרטי בית הקברות
סוג בית קברות
דת יהודים
הקמה 1951
אופן הקבורה קבורת שדה, קבורה בקומות
מיקום ירושלים, ישראלישראל
קואורדינטות 31°47′53″N 35°10′40″E / 31.798133333333°N 35.177727777778°E
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map with titles2
 
הר המנוחות
הר המנוחות
Jerusalem-kever-baal-sulam-20-10-06 045
מראה חלקי של הר המנוחות ובמרכזו קברו של יהודה לייב הלוי אשלג המכונה "בעל הסולם"

היסטורית בית הקברות

לאחר שהתברר שלא יהיה ניתן לשוב ולקבור את המתים של ירושלים בבית הקברות בהר הזיתים פעלו השלטונות למצוא אתר חלופי לבית קברות שיהיה קרוב מספיק לעיר, והאתר של הר המנוחות נבחר. במהלך שנת 1950 בוצעו עבודות הכשרת השטח.

בעקבות לחץ של קרובי הנפטרים שהוחזקו זמנית במחצבה בבית העלמין שייח' באדר, ביקשו בצה"ל להעביר את החללים הצבאיים לקבורה בהר הרצל. אולם מכיוון שהחללים הצבאיים והאזרחיים היו קבורים יחד בערימות היה צורך לפנות גם את הנפטרים האזרחיים לקבורה, ובאוגוסט 1950 הועברו הנפטרים לקבורה בהר המנוחות[1]. לאחר קבורה חד פעמית זאת לא התבצעה במקום קבורה נוספת עד סוף שנת 1951[2]. אחד הגורמים המעכבים היה חלוקת המקום בין חברות הקבורה השונות ובינן לבין העירייה שדרשה שהניהול האדמיניסטרטיבי יהיה בידיה[3][4][5]. קבורה של בודדים בהר המנוחות החלה באוקטובר 1951, על ידי אחת החברות קדישא, כאשר העירייה טוענת שהדבר נעשה בניגוד לחוק[6]. באוקטובר 1952 קבעה ועדת השמות הממשלתית את שם בית הקברות כ"הר המנוחות"[7].

אחד המשתתפים בהלוויה במקום תיאר את בית הקברות בנובמבר 1951[8]:

"שני צידי הדרך לבית הקברות מלאים אשפה, סרחון ועשן של משרפת הזבל העירונית. בבית הקברות מתנפלים עליך זבובים ואין מהם מנוס. אף ברז מים אין שם..."

המצב לא השתפר במהלך החודשים לאחר מכן ובמרץ 1952 נמסר בדבר[1]:

"המקום עזוב, רובו חרוש בורות ושיחין"

בהר המנוחות פעלו ארבע חברות קדישא: קהילת ירושלים, אשכנזית פרושית, אשכנזית חסידית וספרדית. החברה קדישא של קהילת ירושלים הכינה בעזרת האדריכל ריכרד קאופמן תוכנית כוללת להר המנוחות. בהתאם לתוכנית, יועד פסגת ההר לשמש כפנתיאון בו נקברו גדולי האומה. שביל גישה רחב יועד להוביל אל הפנתיאון הלאומי. אולם שאר החברות אל הכירו בתוכנית זו, טענה שאין לה תוקף והיא מקפחת אותם[9] ובשנת 1952, התבצעה קבורה על השטח שיועד לשביל והתוכנית סוכלה[10]. בפנתיאון נקברו, בין השאר, פרץ סמולנסקין[11].

מאחר שהוא בית העלמין העירוני הרשמי, הוא מספק קבורה בחינם לאזרחי ישראל (אם כי הבחירה של החלקה נותרת בידי חברת קדישא העירונית, ואם בן זוג רוצה להיקבר בחלקה סמוכה, הוא או היא חייבים לשלם עבורה).

בית הקברות נמצא במגמת התרחבות עם חלקים חדשים הנפתחים ובשנים האחרונות הורחב שטחו על שטח יער ירושלים.

כמו בתי קברות יהודים אחרים בירושלים, החלקות בהר המנוחות מכילות קבר תת-קרקעי ומעליו אבן מלבנית גדולה שעליה חקוקים שם, תאריך ודברים בשבחו של הנפטר. במקרה של רבנים מפורסמים שקבורים בו, כל החלק העליון של מצבת האבן חקוק בפסוקים או ביטויים המשבחים את מעשיו של המנוח. שמותיהם של בני משפחתו של המנוח, שמתו בשואה, ולכן לא היה להם קבר לעיתים קרובות חרוטים בצד המצבה.

הקברים בהר המנוחות מחולקים לחלקות המופעלות על ידי חברה קדישא (הפרושים, החסידים, הספרדים, וההנהגה של קהילות ירושלים). בשנת 2014 נחנכה לראשונה בהר המנוחות חלקת קבורה פרטית של חברת "אוויסון ישראל" המכילה למעלה מ־400 חלקות לקבורת שדה.[דרושה הבהרה] בסמוך לכניסה הראשית נמצאים חלקות הרבנים הכוללות את גדולי הדור של 60 השנים האחרונות מכל רחבי העולם. הקבר הידוע מביניהם הוא קברו של האדמו"ר אהרן רוקח מחסידות בעלז שאת מצבתו נוהגים לפקוד אלפי מבקרים מדי שנה.

כהנים קבורים באזור נפרד מחוץ לכניסה הראשית, כדי שבני משפחותיהם שאינם מורשים להיכנס לבתי הקברות כדי למנוע טומאה יוכלו לעמוד על הכביש ולהתפלל בסמוך למקום קבורתם.

אישים נודעים הקבורים בהר המנוחות

לרשימת האישים הקבורים בהר המנוחות ולהם ערך בוויקיפדיה ראו יהודים הקבורים בהר המנוחות.

חלקת יקירי ירושלים

בראש ההר, במרכז בית הקברות, מצויה חלקת יקירי ירושלים, בה קבורים ראשי העירייה, יקירי ירושלים וכן כמה אישים מרכזיים בחיי היישוב והתנועה הציונית.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 ע. מרגלית, על שאלה כאובה אחת, דבר, 26 במרץ 1952
  2. ^ חלוקי דעות על בעלות בתי העלמין בירושלים, שערים, 26 ביולי 1951
  3. ^ הויכוח בעירית ירושלים בעניין בית העלמין, הצופה, 6 בנובמבר 1951
  4. ^ חיים יפת, בין גבעת רם להר המנוחות, הבוקר, 18 בנובמבר 1951
  5. ^ חרפת בית העלמין בירושלים, על המשמר, 22 באפריל 1952
  6. ^ נקברו בלי רשות, מעריב, 17 באוקטובר 1951
  7. ^ ביה"ק בירושלים - הר המנוחות, הבוקר, 2 בנובמבר 1951
  8. ^ דוד לוי, חדר מתים, דבר, 27 בנובמבר 1951
  9. ^ ד. ירושלמי, בעיית הקבורה בירושלים, במערכה, 9 בנובמבר 1961
  10. ^ ישראל בר זכאי, על בית העלמין בירושלים, הצופה, 18 בדצמבר 1952
  11. ^ עצמות סמולנסקין הובאו למנוחות, הארץ, 29 במאי 1952
לחצו כדי להקטין חזרה
הר הביתEast Jerusalem Map HE1a1.PNG

מפת ירושלים
אהרן רוקח

רבי אהרן רוֹקֵחַ (מכונה המהר"א מבעלז, בחסידות בעלז מכונה "הרב זכרונו לברכה"), אלול ה'תר"ם - כ"א באב ה'תשי"ז; 1880 - 18 באוגוסט 1957) היה האדמו"ר הרביעי של חסידות בעלז. תחת הנהגתו השתקמה חסידות בעלז בארץ ישראל לאחר השואה.

אלי שילר

אלי שילר (1938 - 2 בדצמבר 2018) היה חוקר ירושלים וארץ ישראל, מורה דרך, עורך, מייסד ובעלים של הוצאת אריאל ומחברם של עשרות מאמרים.

אשר פריינד

הרב אשר פריינד (רֶבּ אוּשֶׁר בפי חסידיו) (כ"ה באלול תר"ע, ספטמבר 1910[דרוש מקור] - י"א בתשרי תשס"ד, 6 באוקטובר 2003) היה צדיק ירושלמי, אשר נודע בשיטתו בעבודת הנפש ובסיועו לנזקקים. מקים מוסדות "יד עזרה".

בית ישראל (קיבוץ)

בית ישראל הוא קיבוץ עירוני בשכונת גילה א' שבירושלים. בקיבוץ, הממוקם בתוך מתחם דיור ציבורי של עמידר אשר שימש בעבר כמרכז קליטה, חברים דתיים וחילונים, יוצאי קיבוצים וערים מכל רחבי הארץ, והוא פועל לחיזוק השכונה דרך פרויקטים חברתיים וחינוכיים.

בתי נייטין

בתי נייטין הוא מתחם בניינים שנבנו במקור כהרחבה של שכונת מאה שערים בירושלים.

גבעת שאול

גבעת שאול היא שכונה ואזור תעשייה במערב ירושלים, מדרום לכביש 1. השכונה ממוקמת בצמוד לכניסה הראשית לעיר, וגובלת בשכונת קריית משה בדרומה ובמזרחה. תושבי השכונה חרדים ודתיים לאומיים. אזור התעשייה נמצא בין שכונת גבעת שאול ממזרח להר נוף ממערב, והוא מתפשט דרומה גם במערב קריית משה, עד לבית הכרם. הנכנסים לירושלים דרך צומת גינות סחרוב, עוברים דרך גבעת שאול בדרכם לתוך העיר.

המושבה הגרמנית (ירושלים)

המושבה הגרמנית בירושלים נבנתה על ידי גרמנים חברי כת הטמפלרים ב-1873, כמושבה החמישית מתוך שמונה המושבות שבנו הטמפלרים בארץ ישראל. מושבות נוספות נבנו ביפו, בחיפה ובגליל.

טנטור

טנטור הוא מתחם נוצרי בדרום ירושלים.

טנטור ממוקם בקרבת השכונות גילה ובית צפאפא בדרך לבית לחם. השם "טנטור", שפירושו בערבית כובע מחודד, ניתן למקום מאחר שהוא שוכן על גבעה בולטת. בשנת 1869 רכש הרוזן ברנרד קבוגה, קונסול אוסטרו-הונגריה בירושלים את האדמות בסיוע מסדר אבירי מלטה. ב-1877 נפתח במקום בית חולים קטן.

בעקבות ביקור האפיפיור פאולוס השישי בישראל (1964) רכש הותיקאן את המתחם והחכירו לאוניברסיטת נוטרה דאם. בשנת 1972 נפתח באתר "מכון טנטור", מכון מחקר תאולוגי המשותף לכל זרמי הנצרות, שתוכנן על ידי האדריכל פרנק מונטנה.

יפה נוף (ירושלים)

יפה נוף היא שכונה במערב ירושלים, אשר הוקמה ב-1929. יחד עם רמת בית הכרם וגבעת בית הכרם היא מרכיבה את שכונת בית הכרם רבתי. שמה של השכונה, יפה נוף, כאחד משמות ירושלים.

מוצא

מוצא (או מוצא תחתית) היא מושבה חקלאית לשעבר בהרי ירושלים בפאתיה המערביים של ירושלים, בסמוך לנחל שורק, בגובה ממוצע של 580 מטר מעל פני הים. כיום היא שכונה של הבירה.

המושבה נוסדה בשנת 1894 על ידי הארגון היהודי "בני ברית" כיישוב חקלאי יהודי מבודד על הדרך מירושלים ליפו, כארבעה קילומטרים מערבית לירושלים, בסמוך לכפר הערבי קאלוניה, ששימר בשמו את היישוב הרומי "קולוניה אמאוס". החל משנת 1933, עם הקמתו של מושב העובדים מוצא עילית, שונה שם המקום מ"מוצא" ל"מוצא תחתית", ובשנת 1993 צורפה מוצא תחתית לירושלים.

מזכרת משה

מזכרת משה היא שכונה בירושלים שנוסדה בשנת 1882, ובנייתה הושלמה בשנת 1885, הודות לסיוע הכספי שקיבלה מ'קרן משה מונטיפיורי', שהוקמה בשנת 1874, במלאת תשעים שנה לנדבן היהודי-בריטי משה מונטיפיורי. השכונה נועדה לציבור תושבים אשכנזים, בעוד שהשכונה הסמוכה, אהל משה, שנוסדה כשנה אחריה מכספי הקרן, נועדה לספרדים.

נחלת צדוק

נחלת צדוק היא שכונה קטנה בירושלים, הממוקמת בדרום גוש הנחלאות בין שכונת שערי חסד לשכונת נחלת אחים. גבולה הדרומי הוא רחוב הגר״א, וגבולה הצפוני רחוב ישראלס. רחובה הראשי הוא רחוב נחלת צדוק.

סוכת שלום (שכונה)

שכונת סוכת שלום היא שכונה יהודית הממוקמת במזרח שכונת נחלאות שבירושלים, בין הרחובות סוכת שלום ומסילת ישרים. השכונה נבנתה בשנת 1888 במתכונת שכונות החצר, אך עם הגידול בביקוש למגורים בתחילת המאה ה-20 נבנתה החצר דירות ואופייה של השכונה השתנה. השכונה נבנתה כשכונת מסחר - כלומר על ידי משקיע ולמטרות רווח, על ידי השותפים יוהנס פרוטיגר, יוסף נבון ביי, ושלום קונסטרום. שותפים אלו הם שהקימו גם את השכונות מחנה יהודה, נווה שלום, בית יוסף ועיר שלום.

שם השכונה בא לה משמו של יוזם הקמת השכונה, שלום קונסטרום, ומברכת השכיבנו בנוסחה המיוחד לשבת. משמעות נוספת היא על שם הספר סוכת שלום של הרב אליהו גוטמכר.

קריית אונסדורף

קריית אוּנְסְדוֹרף היא שכונה חרדית בצפון ירושלים הממוקמת על יד קריית מטרסדורף.

השכונה הוקמה באמצע שנות ה-60 במסגרת פעילות משותפת של הסוכנות היהודית וקבוצות דתיות בארצות הברית להקמת קריות דתיות עבור עולים חרדיים מארצות הברית. השכונה הוקמה ביוזמת הרב משה הורוביץ רבה של קהילת אונסדורף בניו יורק (ויליד העיירה אונסדורף) שקרא לה על שם העיירה אונסדורף (בגרמנית: Hunsdorf, כיום הוּנְצוֹבְצֶה (אנ') שבסלובקיה). השכונה הוקמה בסמוך לקריית מטרסדורף שהוקמה לפניה.

קריית צאנז (ירושלים)

קריית צאנז היא שכונה חרדית בירושלים, צפונית לשכונת קריית בעלז. גובלת בשיכון חב"ד, קריית בעלז ועזרת תורה.

השכונה נוסדה על ידי הרב יקותיאל יהודה הלברשטם, האדמו"ר מצאנז, כשכונה כלל-חרדית, והיא המקבילה לקריית צאנז בנתניה. במרכז השכונה נמצאים בתי כנסת מרכזיים למגזרים השונים - בית המדרש המרכזי של חסידי צאנז, בית המדרש "אהבת תורה" הליטאי ובית הכנסת "מגן אברהם" הספרדי.

רב השכונה הראשון היה המו"צ הרב שלום אייזנברגר, מונה לתפקיד על ידי האדמו"ר יקותיאל יהודה הלברשטאם. לימים מינה האדמו"ר גם את חתנו הרב דוב וייס לכהן כרב בשכונה וכן כרבם של חסידי צאנז בירושלים. כיום הרב דוב וייס אינו משתייך לחסידות צאנז ומכהן כרב השכונה הרשמי מטעם המועצה הדתית בירושלים, הוא עומד בראש מוסדות עצמאיים, בית הכנסת "באר מים חיים" בשכונה, וכן ישיבה גדולה "תורת חיים" וכולל אברכים.

רחובות השכונה נקראים על שמות ספריהם של רבני ירושלים: "אמרי בינה" - על שם ספרו של הרב מאיר אוירבך, רבה של ירושלים, "זית רענן" - על שם ספרו של רבי משה יהודה לייב זילברברג מקוטנא שהתיישב בירושלים במחצית השנייה של המאה ה-19, "תורת חסד" - על שם ספרו של רבי שניאור זלמן פרדקין, "הגאון מלובלין". וכן על שמות ספריהם של אדמו"רי צאנז: "דברי חיים" - על שם ספרו של מייסד שושלת חסידות צאנז רבי חיים הלברשטאם, ו"שפע חיים" - על שם ספרו של האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם.

בעשור הראשון של המאה ה-21 התרחבה השכונה לכיוון כביש רמות, ונוסף בה רחוב "דורש טוב", שם נוסד בית כנסת מרכזי של חסידות סלאנים בישראל. כמו כן נפתח כביש חדש שמחבר בין כביש רמות לקריית בעלז. פתיחת הכביש הייתה מלווה במאבקים מצד חלק מהתושבים שלא רצו שהכביש יהפוך את השכונה לסואנת.

שכונות הגנים בירושלים

שכונות הגנים הן שש שכונות מגורים יהודיות שהוקמו במערב ודרום ירושלים בשנות ה-20 של המאה ה-20, לפי תכנונו של האדריכל ומתכנן הערים ריכרד קאופמן, על פי אסכולת עיר הגנים של אבנעזר הווארד.

שכונות הגנים היו מרווחות וירוקות. רחובותיהן הותאמו לטופוגרפיה הירושלמית, ונבנו בהן שדרות-גן. בשכונות נבנו בתים חד-קומתיים בעלי גינה, מה שהיווה חידוש בירושלים, שהייתה חסרה גינות פרטיות וגנים באותה תקופה. הנקודה הגבוהה ביותר בכל שכונה הייתה מיועדת להקמתו של מבנה ציבורי.

שכונות הגנים סימלו לראשונה את פריצתן של השכונות היהודיות בירושלים הרחק מהעיר העתיקה ורחוב יפו, כאשר תושבי השכונות העדיפו את השקט, המרחב והירק על פני הקירבה למרכז העיר.

שכונות הטבעת

שכונות הטבעת הן חמש שכונות בירושלים, נווה יעקב, גילה, תלפיות מזרח, רמות-אלון ופסגת זאב, שהוקמו על שטחים שנכבשו על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים וסופחו מוניציפלית לעיר. מטרת הקמת השכונות הייתה יצירת רצף שכונות מגורים יהודיות סביב מרכז העיר. כיום מתגוררים בשכונות אלה כ-165,000 איש.

שכונות חרדיות בירושלים

השכונות החרדיות בירושלים הן שכונות בירושלים שבהן רוב ברור לתושבים חרדים מן הזרמים השונים, ואורח החיים החרדי לגווניו ניכר ברחובותיהן. בנוסף לשכונות החרדיות הוותיקות, מתגוררים חרדים בכל שכונות העיר. בנוסף, ישנן בעיר מספר שכונות, רובן בסמוך לשכונות החרדיות הוותיקות שבהן ניכרת מגמת התחרדות, כשחלק ניכר מאוכלוסייתן מתחלף באוכלוסייה חרדית כחלק מתהליך הגידול הטבעי המהיר של המגזר החרדי.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.