הר גריזים

הר גריזיםערבית: جبل جرزيم, תעתיק: ג'בל ג'ריזים), המכונה גם "הר הברכה" (ובעדה השומרונית: "ࠄࠟࠓࠂࠝࠓࠜࠉࠆࠜࠉࠌ - הָרגֶרֵיזֵים", ללא פֶּסֶק בין "הר" ובין "גרזים"), הוא שמו של רכס הררי גדול מדרום לעיר שכם. ההר הגבוה ברכס הוא 'הר גריזים' המקראי, שהיווה חלק ממעמד הר גריזים והר עיבל ועליו נשא יותם בן גדעון את משלו. פסגתו בגובה 881 מ' מעל פני הים והוא מתנשא לגובה של כ-350 מ' מעל סביבתו. ההר הוא חלק מהרי שומרון.

המבנה הגאולוגי של הר גריזים הוא שעשה אותו למקור חשוב להזנת אקוות ההר, המצויה מתחת להרי השומרון. בתחתית ההר, בעיר שכם, נמצאים שלשה מעיינות עתירי שפיעה, המהווים את המקור היציב והחשוב לאספקת המים לעיר וסביבתה, מימי קדם ועד היום.

מקובל לזהות את המקום שמכונה כיום הר גריזים כהר גריזים המקראי, אולם יש המזהים את ההר כהר דרומי יותר, ליד יריחו - או מזרחי יותר, בהר כביר. הר גריזים הוא מקום מקודש לעדה השומרונית, ומהווה בשבילה מוקד לעלייה ברגל בשלוש הרגלים. משנת 1982 עד שנת 2000 התבצעו בהר חפירות ארכאולוגיות בידי יצחק מגן. המִמצאים שנחשפו בהר, מעידים על קיום עיר על הר גריזים בשטח של 20 דונם, בה ישבו יותר מעשרת אלפים תושבים. המִמצאים שנחשפו גודרו והוכנו לקראת ביקורי הקהל, אך מסיבות ביטחוניות אתר העתיקות היה סגור לקהל[1] במשך שנים רבות. ביולי 2012 נחנך בהר גריזים אתר תיירות המקיף שטח של 400 דונם, וכולל את שרידי העיר ההלניסטית והמתחם הביזנטי.[2]

הר גריזים
Grizim
מבט על הר גריזים מתחתיו העיר שכם - 2002
גובה 881 מטר
מיקום מרכז השומרון
רכס הרים הר גריזים
אורך הרכס 4 ק"מ
מסלול ההעפלה הקל כביש
קואורדינטות 32°12′26″N 35°15′56″E / 32.207137°N 35.265684°E
(למפת צפון השומרון רגילה)
North-shomron
 
הר גריזים
הר גריזים
השומרונים והר גריזים

גאוגרפיה

ההר בנוי משני רכסים עיקריים הנמשכים מדרום־מזרח לִצפון־מערב. הרכס הצפוני אורכו כ-4 ק"מ ורוחבו כק"מ אחד, ובחלקו המזרחי נמצאת פסגת ההר. הרכס הדרומי אורכו כ-2.5 ק"מ ורוחבו כ-1.5 ק"מ. שני הרכסים מחוברים בינם במזרח. מצדו המזרחי של הרכס הצפוני משתרעת שלוחה הנקראת תל א-ראס. מסביב לרכס מצויים היישובים שכם (מצפון), כפר קליל (ממזרח), בורין ומדמא (מדרום) וערק בורין (ממערב). על הרכס הדרומי נמצא היישוב הר ברכה, ועל חלק מהרכס הצפוני נמצאת שכונה שומרונית, הקרויה קריית לוזה.

מקור מים

המבנה הגאולוגי של הר גריזים, הר עיבל והעיר שכם מכונים בשם קער שכם. הר גריזים בנוי מיחידות אאוקניות (קרסטיות) של חבורת עבדת ומונח מעל חבורת הר הצופים האטימה. מדובר בקער, שכן השכבות הגאולוגיות של בקעת שכם, הן אלה הצעירות - מתקופת אאוקן תחתון (33.9–55.8 מיליון שנה), והשכבות של הר גריזים הן העתיקות יותר - מתקופת קרטיקון עליון (65–97 מיליון שנה). נוצר מצב שבשלב מסוים בקעת שכם שקעה לעומת ההרים מצידה, מצב המכונה גראבן.

מרכיבי השכבות הגאולוגיות בהר גריזים ובהר עיבל, ואף בעיר שכם, יוצרים מצב שבו מי הגשמים בהרי השומרון בכלל ובהרים אלה בפרט, מחלחלים דרך השכבות הקרסטיות בהר ונושקים לשכבות האטומות בתחתית ההרים, עד כדי הצטברות באקוות ההר. מאקוה זו נובעים מי הגשמים שחלחלו בהר במעיינות בעיר שכם. המעיינות למרגלות הר גריזים מהווים את מקור המים העיקרי העתיק והיציב של שכם והסביבה. בין החשובים שבמעיינות ניתן למנות את "קריון" ואת "ראס אל עין ואסל". כל המעיינות באזור שכם, עשרה במספר, מניבים 2 מלמ"ש (מיליון מ"ק בשנה). חמישה קידוחים נוספים מספקים עוד 6 מלמ"ש.[3]

הר גריזים במקרא

מעמד הר גריזים והר עיבל

הר גריזים מופיע בתנ"ך במספר מקומות. בספר דברים (פרק י"א, פסוקים כ"ט-ל'; פרק כ"ז, פסוק י"ב) צווה משה שבסמוך לכניסתם לארץ ישראל, יקיימו עם ישראל את מעמד הר גריזים והר עיבל, בו יכרתו ברית עם ה' על מצוות הארץ המופיעות בספר דברים, שעליהן לא כרתו ישראל ברית עם ה' עד כה (לעומת שאר המצוות עליהן נכרתה ברית המופיעה בפרשת בחוקותי).

וְהָיָה, כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל. הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה, מוּל הַגִּלְגָּל, אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה.

טקס זה מתואר בספר יהושע, פרק ח', פסוקים ל'-ל"ה.

משל יותם

האזכור האחרון של הר גריזים קשור ליותם בן גדעון, אשר מפסגת הר גריזים נשא את משל יותם בו הוכיח את אבימלך ואנשי שכם על רשעותם ברציחתם את שבעים אחי יותם (ספר שופטים, פרק ט', פסוקים ז'-כ').

זיהוי ההר

SanktuarGeraz2
ההר בשנת 1913 - מבט מ"גבעת עולם" - ללא שינוי עד 2007 - (עליו כורע ברך השומרוני, מימין "תל א-רס" (בטרם נלקחו האבנים שהיו בו) משמאל קבר השייח' ע'אנם

ליד גלגל יריחו

בתלמוד הירושלמי הועלתה הטענה המפקפקת בנכונות זיהויו של הר גריזים עם ההר המקראי. אולי מתוך פולמוס עם השומרונים. לפיה הרי גריזים והר עיבל מצויים בשתי גבעות הסמוכות לגילגל שבעמק הירדן. גרסה זו גם אומצה על ידי נוצרים - כנראה מאותה הסיבה.

וכך נאמר בתלמוד הירושלמי:

הלא המה בעבר הירדן מן הירדן ולהלן. אחרי דרך מבוא השמש מקום שהחמה זורחת. בארץ הכנעני היושב בערבה מול הגלגל אצל אלוני מורה זה הר גריזים והר עיבל שבין הכותים דברי רבי יהודה. רבי אליעזר אומר אין זה הר גריזים והר עיבל של כותים שנא' הלה המה בעבר הירדן מן הירדן ולהלן. אחרי דרך מבוא השמש. מקום שהחמה שוקעת. בארץ הכנעני אילו בין החוי. היושב בערבה אילו בין ההרים. מול הגלגל אין כאן גלגל אצל אלוני מורה. אין כאן אלוני מורה. מה מקיים ר' אלעזר הר גריזים והר עיבל. שתי גבשושיות עשו וקראו זה הר גריזים וזה הר עיבל. על דעתיה דרבי יהודה מאה ועשרים מיל הלכו באותו היום.

בספר יהושע מתקבל כי בני ישראל עלו מהירדן והגיעו להר עיבל ביום אחד. לפי כך כתוב בתלמוד: "על דעתיה דרבי יהודה מאה ועשרים מיל הלכו באותו היום.". אם ההרים הם "מול גלגל" אז יש רק 20 מיל ובני ישראל יכולים לבצע את הדרך ביום אחד.

בספר יהושע נאמר:

" אז יבנה יהושע מזבח, לה' אלוהי ישראל, בהר, עיבל. כאשר ציווה משה עבד-ה' את-בני ישראל, ככתוב בספר תורת משה מזבח אבנים שלמות, אשר לא-הניף עליהן ברזל, ויעלו עליו עולות לה', ויזבחו שלמים. ויכתוב שם, על האבנים את, משנה תורת משה, אשר כתב, לפני בני ישראל. וכל-ישראל וזקניו ושוטרים ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון נגד הכוהנים הלויים נושאי ארון ברית ה', כגר כאזרח, חציו אל-מול הר-גריזים, והחציו אל מול הר עיבל.

בהר כביר

גם היום יש החולקים על זיהויו של הר גריזים וטוענים כי הטעות בזיהויו נובעת מהתיישבותם של עמים זרים באזור לאחר חורבן ממלכת ישראל בידי אשור, אשר "אימצו" את השם גריזים להר עליו הם התיישבו. לפי טענות אלה הר גריזים המקורי הוא הר כביר דהיום, והר עיבל המקורי הוא אותו הר עיבל של ימינו ושעליו נמצא המזבח. טענות אלו מסתמכות על הנאמר בדברים י"א ל':"הלא-המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש... אצל אלוני מרה". דרך מבוא השמש לפי טענות אלו היא הדרך העולה לשכם ממזרח (מכיוון גשר דמיה דהיום) על בסיס נחל תרצה וכשמגיעים מהכיוון הזה למעשה מתייצבים בין שני ההרים - הר כביר והר עיבל. אדם זרטל מספר כיצד עלה הרעיון כי הר כביר הוא הר גריזים[4]: על בסיס תצפיות על סמך ציטוטים מקבילים לתאורים גאוגרפיים בתנ"ך הגיע למסקנה כי הר כביר הוא הר גריזים.

אדם זרטל מתמודד עם הטענה בתלמוד הירושלמי כי אם בני ישראל עלו מהירדן והגיעו להר עיבל ביום אחד, הרי לא ייתכן כי ההרים הם במקומות המשוערים היום. זרטל סבור כי בני ישראל, בטרם נכנסו לארץ היו ב"ערבות מואב מול ירדן יריחו". השטח החנייה של בני ישראל היה בין צפון ים המלח לבין אדם העיר. מגשר אדם העיר, דרך נחל פרעה לשכם של היום, אפשר להגיע תוך יום אחד.

אתרים מקודשים לשומרונים

Samaritanholyday
שומרונים על פסגת ההר בחג השבועות
Har gerizim 170
לפי אמונת השומרונים - האבנים שהציב יהושע בן נון בעת כניסתו לארץ ישראל
Culture of The Samaritans on Mount Gerizim 116
לפי אמונת השומרונים - "גבעת עולם" - אבן השתייה (ברקע החומה המקיפה את אתר החפירות על פסגת ההר)

הר גריזים מקודש לעדה השומרונית. כמחצית מאוכלוסיית העדה השומרונית גרה ב"שכונת לוזה" בשיפולים המערביים של הר גריזים. באותו מקום גם נמצא אתר הקרבת "זבח פסח", מוזיאון השומרונים - גריזים ובית הקברות של העדה.

על ההר עמד מקדש השומרונים שהוקם על ידי סנבלט השני במאה הרביעית לפנה"ס ונחרב בשנת 112 או 111 לפנה"ס על ידי יוחנן הורקנוס. כלל השומרונים, הן מהקהילה בשכם והן מהקהילה בחולון, עולים לרגל להר גריזים שלוש פעמים בשנה: בחג הפסח ובו הם מקריבים את הזבח, בחג השבועות ובחג הסוכות.

מקובל כי בהר ישנם עוד מקומות קדושים לעדה השומרונית:

  1. מקום ה"אבנים", 12 האבנים שיהושע בן נון הציב בעת הכנסו לארץ ישראל.
  2. מקום מזבח "אדם"ו"שת" בנו.
  3. מקום "גבעת עולם".
  4. מקום "אלהים יראה" - בו היה האייל שנראה בסבך לאברהם העוקד את יצחק בנו.
  5. מזבח "יצחק".
  6. מקום "מזבח נח".

בעבר זיהו במקום שתי מצבות יעקב בתחנה השלישית.

החפירות הארכאולוגיות

Volusian Neapolis
מטבע העיר ניאפוליס המראה את המדרגות הרומאיות להר

בשנת 1982 החלו החפירות הארכאולוגיות בהר גריזים ונמשכו ברציפות 22 שנים. היום האתר ערוך לקבלת מבקרים ומנוהל על ידי רשות הטבע והגנים. האתר סגור בימי ראשון. הנושא המעניין בחפירות היה, למצוא עדות לדבריו של יוסף בן מתתיהו, אשר טען שהמקדש על הר גריזים, שנבנה בידי סנבלט, נבנה בתבנית הבית המקדש בירושלים. וכך הוא מספר ב"קדמוניות היהודים": כאשר נפטר יוחנן, הכהן הגדול, ירש בנו את הכהונה הגדולה אחריו. היה לו גם בן נוסף ושמו מנשה. בשומרון משל ב"פחה", סנבלט, כותי לפי גזעו (ממוצא שומרוני) אשר מונה לתפקידו על יד דרוויש המלך האחרון (מלך פרס). "הוא ידע שירושלים הייתה עיר מפוארת ומלכיה הסבו טרדות רבות לאשורים ולתושבי חילת סוריה. לכן שמח לתת למנשה (בנו של הכהן הגדול)) את בתו, הקרויה ניקאסו, לאישה... זקני ירושלים התמרמרו על כך שאחיו של הכהן הגדול החדש יישא אישה נוכריה. מנשה בא לסנבלט והתמרמר שהוא אוהב את ניקאסו אבל הוא לא רוצה להפסיד את האפשרות שהוא יגיע אי-פעם לכהונה הגדולה..."

סנבלט הבטיח לו, שלא זו בלבד שישמור לו על הכהונה, אלא גם ישיג לו את השלטון וימנה אותו מושל על כל המקומות שהוא עצמו שלט בתנאי היה שירצה לדור עם בתו. סנבלט הודיע לו כי ייבנה על הר גריזים, שהוא הגבוה שבהרי שומרון, בית מקדש הדומה למקדש בירושלים וזאת על דעת המלך דרוויש [דרוש מקור: מעובד מתוך (י"א, 302-311)].

המקדש נבנה, נהרס ונשרף בידי המלך החשמונאי יוחנן הורקנוס הראשון (135 -104 לפנה"ס). עד כה לא התגלו ממצאים התומכים בסיפור של יוסף בן מתתיהו. לא מן הנמנע כי המקדש הוא מתחת לכנסייה בראש התל, מקום שטרם נחפר.

לפי גרסת ספר נחמיה, סנבלט פחת בקש בהקמת המקדש לרצות את נכדו של הכהן הגדול אלישיב שנישא לבתו. הוא החליט להשיא את בתו לנצר של הכהונה הגדולה בירושלים ובכך להפוך את זרעו אחריו לכהנים מן העדית של הכהונה הירושלמית. נראה שיחד עם נכדו של אלישיב הכהן הגיעו להר גריזים כהנים יהודים נוספים שבנו את המקדש בהר גריזים בתבנית המקדש בירושלים, ושימשו בקודש. הדבר עורר את זעמו של נחמיה, וסילק את אלישיב מירושלים: "ומבני יהוידע בן אלישיב הכהן הגדול חתן לסנבלט החרני ואבריחהו מעלי" (נחמיה יג כח).

על סמך החפירות הארכאולוגיות מתברר, שעל הר גריזים נבנו שני מקדשים הראשון במאה ה-5 לפנה"ס והשני, גדול יותר, בראשית המאה ה-2 לפנה"ס. מסביב למקדש הוקמה עיר גדולה ששטחה למעלה מ-400 דונם ושאוכלסה בלמעלה מעשרת אלפים איש.

בחפירות נתגלו כארבע מאות אלף עצמות קורבנות שכללו את בעלי החיים שהקריבו, על-פי התורה, כבשים, עזים, מעט פרות ותורים - בני-יונה.

בחפירות נתגלו כשבעה-עשר אלף מטבעות זהב, כסף וברונזה, אלפי כלי חרס, כלי אבן, כלי נחושת כסף וזהב.

אתרי ההר

Culture of The Samaritans on Mount Gerizim 136
אתר הכנסייה - מתחתיו אולי שרידי ההעתק לבית המקדש
Culture of The Samaritans on Mount Gerizim 289
שרידי העיר על ההר

מלבד האתרים המקודשים לשומרונים, מצויים בהר כמה אתרים אחרים:

  1. שרידי המדרגות הרומאיות העולות להר - כפי שנטבע במטבעות העיר.
  2. תל א-רס - פסגה 823.
  3. קבר השייח' ע'אנם - המבנה עם הכיפה בפסגת ההר. הקבר מיוחס לשייח' ע'אנם, מנכבדי שכם במאה ה-12. מסורות יהודיות ושומרוניות מזהות בקבר זה את קברו של חמור (נשיא שכם).
  4. כנסיית מרים (תיאוטוקוס) - שרידי כנסייה מהתקופה הביזאנטית. הכנסייה נמצאת במתחם מתומן בסמוך לקבר השייח' ע'אנם, במקום הגבוה ביותר בהר - 881 מטר מעל פני הים.
  5. אחוזת אל-מסרי שנבנתה בסוף שנות התשעים כהעתק לוילה המפורסמת באיטליה.
  6. בראש ההר נמצא מצפה יוסף הצופה אל קבר יוסף

בצפון מזרח ההר נמצא מקום בשם "מצפה יוסף" המשקיף על קבר יוסף. במקום ישנו בית מדרש מאולתר הנקרא "יסוד הנצח" המשמש את היהודים שבאים להתפלל במקום. בשנת 1983 הוקמה על הגבעה הסמוכה לשומרונים היישוב היהודי הר ברכה. במקום הוקמה גם ישיבה.

המדרגות להר

לפי מטבעות מהמאה ה-2 ואילך, המייצגות את סמל העיר שכם, מוליכות מהעיר שכם אל הר גריזים מדרגות. שרידי המדרגות מצויות עד היום בחלק העליון של ההר. במטבעות מבחינים בשתי דרכים העולות להר: מצד שמאל - המדרגות ומצד ימין - שביל לעגלות ולבהמות. בראש ההר בתל א-ראס מבנה של מקדש רומי ושורת עמודים בתחתית העיר, הקארדו של העיר - ניאפוליס הרומאית. בחפירות התברר כי היה כאן "מקדש" עם פסלו של זאוס.[5] המקדש נבנה סמוך לחורבות מקדשם של השומרונים.

לפי עדות של עולי רגל מהעיר בורדו בצרפת בשנת 333 היו 300 מדרגות. בצילום אוויר ניתן להבחין במסלולים.[6] היה אפשר לרדת במדרגות עד שנת 2000. המסלול עבר בחורשת אורנים וממנו נשקף מבט על העיר שכם לכל זוויותיה ועל הר עיבל הנמצא ממול.

חשיפת המדרגות התרחשה רק בשנת 1934, כאשר שיטפון גדול גרם לכך שיראו שני שרידים קדומים: מדרגות האבן מתקופת אדריאנוס קיסר שהובילו מתחתית הר גריזים עד לראשו ואת בית הכנסת השומרוני הקדום "כנשת מיה" אשר ליד "עין אל-מא" סמוך לשכם.[7]

חורשת האורנים על הר גריזים אינה טבעית ואינה מעידה על ה"ברכה" השורה על ההר לעומת ה"קללה" השורה על הר עיבל החשוף יותר מצמחייה. היער ניטע על ידי מחלקת הייעור של ממשלת המנדט הבריטי שנטע חורש דומה, אם כי קטן יותר בהר עיבל.

בפסגה, אליהן מגיעות המדרגות, התצפית הטובה ביותר על העיר שכם למרגלותיה וסביבותיה. ביום בהיר ניתן לצפות מפסגה זו - בגובה 823 מטר מעל פני הים - על מישור החוף מארובות הפחם בתחנת החשמל בחדרה עד לתל אביב.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • זאב ח. ארליך (זאבו), מהר גריזים לעיראק בורין, החברה להגנת הטבע - ספריית יהודית - דפים בידיעת הארץ, 1988
  • אריה יצחקי, מדריך ישראל - אנציקלופדיה שימושית לידיעת הארץ - השומרון, כתר - משרד הביטחון, 1980
  • אדם זרטל, עם נולד - מזבח הר עיבל וראשית ישראל, הוצאת למשכל הוצאה לאור והפצה בע"מ - מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, תל אביב, 2000

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ כיום (2013) אין מגבלות ביטחוניות על הביקור באתר.
  2. ^ זיו ריינשטיין, הר גריזים נפתח לציבור, באתר ynet, 5 ביולי 2012
  3. ^ מקור:חיים גבירצמן, מפעלי המים ביהודה ושומרון, מחקרי יהודה ושומרון - קובץ ט"ו, המכללה האקדמית יהודה ושומרון - מו"פ אזורי השומרון ובקעת הירדן, אריאל, 2006
  4. ^ פרק 14: היכן הר גריזים
  5. ^ מקור: יצחק בן צבי,עמ'202
  6. ^ מקור:אריה יצחקי, עמוד 284
  7. ^ מקור: יצחק בן צבי, עמ'201
אדם זרטל

אדם זֶרטָל (3 בדצמבר 1936 - 18 באוקטובר 2015) היה ארכאולוג, פרופסור לארכאולוגיה של ארץ ישראל והמזרח הקדום באוניברסיטת חיפה, מרצה במכללה האקדמית כנרת בעמק הירדן, והוביל במשך שנים רבות את סקר הר מנשה. התפרסם בציבור הרחב בעקבות גילוי מזבח הר עיבל. בנוסף גילה זרטל והגדיר אתרי כף רגל בבקעת הירדן.

האלות האטלנטיות

שמורת האלות האטלנטיות היא שמורת טבע שבה מטע עצי אלה אטלנטית, הסמוכה לגבעת סנה יעקב שבמעלה ההר המוביל ליישוב הר ברכה, המהווה חלק מרכס הר גריזים בשומרון.

הר ברכה

בְּרָכָה או הַר בְּרָכָה, היא התנחלות ויישוב קהילתי דתי בשומרון, בשטח המועצה האזורית שומרון, מדרום לשכם.

שמו של היישוב נגזר מהפסוק: "וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל". היישוב נמצא על השלוחה הדרומית של רכס הר גריזים, בסמוך לקריית לוזה.

הר גריזים (אתר ארכאולוגי)

האתר הארכאולוגי בהר גריזים הוא אתר עתיקות השוכן בראש הר גריזים שבשומרון, בתחומי קריית לוזה. באתר זה שרידי בנייה מרשימים המיוחסים למקדשים השומרונים מהתקופה הפרסית והתקופה ההלניסטית.

הר כביר

הר כביר (בערבית הר בילאל) הוא גוש הררי גדול המתנשא מצפון מזרח לשכם ומעל (מדרום) לבקעה הגדולה שיוצר נחל תרצה. בפסגה הצפון-מערבית, בגובה 792 מטר מעל פני הים, נמצאת תצפית נוף רחבה המשקיפה אל הר חרמון בצפון, הר הגלבוע במזרח והרי גלעד. מסביב להר כביר נצפים הרי השומרון; בדרום - מקרוב הרי עיבל וגריזים ובאופק הרי בנימין. בפסגה 792 ניתן לצפות בשלושה ימים: ים המלח, ים כנרת והים התיכון. ההר מכונה גם הר אברהם, על פי המסורת בבוא אברהם אל שכם ואלון מורה קיבל את ההבטחה על ארץ ישראל: "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ. וַיֵּרָא ה' אֶל-אַבְרָם וַיֹּאמֶר: לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת..." (ספר בראשית, פרק י"ב, פסוקים ו'-ז')

לאורך הרכס עוברת דרך נופית לאורך כארבעה קילומטר, בתוך שטח המוכרז שמורת טבע - שמורת הר כביר.

בשיפולים הדרומיים של ההר נמצא היישוב אלון מורה- מראשוני היישובים היהודיים בשומרון. מזרחית יותר נמצאת חוות סקאלי, המכונה גם "גבעה 792", בהתאם לגובה מעל פני הים של הפיסגה מעליו.

על פסגתו המערבית של ההר מצוי "קבר שיח' בילאל אבן רבאח", 767 מטר מעל פני הים. בפסגה שלושה מצפורים המהווים אתר הנצחה לתא"ל יוסף לונץ, מושל שכם לשעבר.

קיימת סברה כי הר כביר הוא הר גריזים המקראי.

בשיפולים הצפוניים של ההר נמצא והוגדר בשנת 1942 על ידי טוביה קושניר, מחללי מחלקת הל"ה, הפרח אירוס השומרון.

הר עיבל

הר עיבל (ערבית: جبل عيبال. נקרא גם جبل إسلامية - ג'בל אסלאמיה, או جبل الشمالي - ג'בל א-שמאלי - ההר הצפוני. בעברית מכונה גם 'הר הקללה' או 'הר הברית') הוא שמו של גוש הררי גדול מצפון לעיר שכם בגובה 940 מטר מעל פני הים. הר זה הוא הגבוה בהרי מרכז וצפון השומרון. מההר יש שליטה מלאה על העיר שכם. על פסגת ההר מתקן צבאי. גם בתקופת המנדט הבריטי היה מתקן צבאי דומה על ההר. פסגת ההר היא בשליטה ישראלית מלאה אך הדרך אליו עוברת באזור בו יש לישראל רק שליטה צבאית (אזור B). הדרך להר יוצאת מההתנחלות שבי שומרון ועוברת בשיפולי העיר שכם. אתר מזבח הר עיבל נמצא ליד שטח שבשליטה מלאה של הרשות הפלסטינית (אזור A). עם זאת מתקיימים בהר ובאתר הארכאולוגי ביקורים, המתואמים עם כוחות הביטחון. באוקטובר 2014 נחנך שביל מסומן "סובב הר עיבל".

השומרון

חבל השומרון (ערבית: السامرة, תעתיק: א-סאמרה) הוא אזור גאוגרפי היסטורי במרכז ארץ ישראל, אשר מהווה חלק משדרת ההר המערבית. האזור נקרא על שם העיר שומרון, בירת ממלכת ישראל בימי אחאב.

חבל השומרון מורכב מהר אפרים והרי בנימין, ושטחו מתחלק לנחלות השבטים בנימין, אפרים ומנשה. בצפון הוא גובל בעמק יזרעאל, במזרח בבקעת הירדן, בדרום ביהודה ובמערב בשרון. רוב השטח הררי והפסגות הגבוהות שבו הן הר בעל חצור, הר עיבל והר גריזים.

רוב האזור הועבר לשליטת הרשות הפלסטינית ובו גם יישובים יהודיים בשליטת מדינת ישראל במשטר המנהל האזרחי. חבל השומרון הוא גם שמו של המחוז בממשל הצבאי, ממלחמת ששת הימים ועד להסכמי אוסלו.

התנחלות השבטים

התנחלות השבטים היא אירוע מקראי המתואר בספר יהושע ובספר שופטים, המתאר את התנחלותם של שנים עשר השבטים בשטחי ארץ ישראל ועבר הירדן לאחר יציאת בני ישראל ממצרים וארבעים שנות נדודים במדבר. התקופה שלאחר תקופה זו, המכונה גם תקופת ההתנחלות, ועד לתקופת המלכים, מכונה תקופת השופטים.

חלק מהחוקרים סבורים כי תהליך ההתנחלות והתגבשות עם ישראל בארץ ישראל התבצע בצורה שונה מזו המתוארת בספר יהושע. לא ככיבוש מהיר, אלא ככניסה איטית של שבטים. חלק מהממצאים הארכאולוגים לא תואם את הסיפור המופיע בספר יהושע, למשל החומות שנמצאו ביריחו תוארכו לתקופת הברונזה הקדומה, יותר מאלף שנים לפני התיארוך המקובל לגבי תקופת ההתנחלות. נמצאו גם שרידי ביצורים מתקופת הברונזה התיכונה II ‏ (1550-2000 לפנה"ס), אבל השרידים האפשריים מתקופת הברונזה המאוחרת שבה לכאורה נכבשה העיר בידי יהושע, לא עמדו בפגעי הזמן ומזג האויר, ונסתחפו לשכבה עבה של עפר צבעוני. גם בחפירות אֶ-תֵל, שהציעו לזהותו עם העי, נמצא כי העיר הייתה הרוסה מאות שנים לפני תקופת הכיבוש המשוערת של בני ישראל.

יותם בן גדעון

יוֹתָם בֶּן גִּדְעוֹן הוא דמות מקראית המוזכרת בפרק ט' בספר שופטים.

לאחר שהשופט גדעון הושיע את ישראל מהמדיינים, בקשו בני ישראל להמליך אותו למלך עליהם. גדעון סירב באומרו כי רק אלוהים לבדו ראוי למשול ולא בן אנוש כמוהו.

לאחר מותו, המליך עצמו בנו, אבימלך בן גדעון, על העיר שכם.

כדי שיהיה המועמד היחיד לרשת את אביו, הרג אבימלך את 70 אחיו מצד אביו "על אבן אחת". רק האח הצעיר ביותר, יותם, הצליח להסתתר בעת הטבח וכך ניצל. כאשר נודע ליותם שבעלי שכם (שליטי שכם) המליכו את אבימלך, עלה על הר גריזים ומשם נשא משל, הקרוי על שמו - "משל יותם" - שמטרתו הייתה להתריע בפני בעלי שכם על המהלך השגוי שבהמלכת אבימלך.

במשל מספר יותם על העצים המבקשים להם מלך ופונים אל עצי פרי שונים המסרבים לבקשתם. לפי פרשן התנ"ך רש"י, עץ הזית מסמל את השופט עתניאל בן קנז, התאנה מסמלת את דבורה הנביאה והגפן מסמל את אביו, גדעון. את אחיו אבימלך, לעומת זאת, המשיל יותם לאטד - שיח עקר וקוצני שנוטה לבעור באש ולהבעיר את סביבתו - הממליך עצמו כמלך על העצים, ולבסוף ממנו יוצאת האש המבעירה את עצי הלבנון, ובנמשל - אנשי שכם.

ישיבת הר ברכה

ישיבת הר ברכה היא ישיבת הסדר הנמצאת בהר ברכה בשומרון. הישיבה הוקמה בחודש אלול ה'תשנ"ב, 1992, על ידי הרב אליעזר מלמד, שכיהן כראש הישיבה, ובמשך שנתיים (הת'שע"ו - הת'שע"ח) פרש מראשות הישיבה והחליפו הרב גור גלון, ובשנת ה'תשע"ט חזר הרב מלמד לכהן כראש הישיבה. הישיבה ממשיכה את הקו האידאולוגי של ישיבת מרכז הרב שבה למדו ראש הישיבה והרב זאב סולטנוביץ'.

לישיבה חלק מרכזי בפיתוח היישוב הר ברכה ורבים מבוגריה קובעים בו את בתיהם.

כ"א בכסלו

כ"א בכסלו הוא היום העשרים ואחד בחודש השלישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש התשיעי

למניין החודשים מניסן.

מוזיאון השומרונים - גריזים

מוזיאון השומרונים - גריזים הוא מוזיאון הנמצא במרכז שכונת השומרונים קריית לוזה, על הר גריזים, מול בית הכנסת השומרוני. המוזיאון מנוהל על ידי הכהן יפת בן אשר ומצויים מוצגים מגוונים על התרבות השומרונית, ביניהם ספר תורה שומרוני, תערוכה מתמדת של כתבי יד, פרוכות קיר, סוכה שומרונית ודגמים של הר גריזים.

מזבח הר עיבל

מזבח הר עיבל (או מזבח יהושע) הוא אתר ארכאולוגי השוכן על השלוחה הצפונית-מזרחית של הר עיבל, שלוחת אל-בורנאט (בגובה 785 מטר מעל פני הים), במדרגה השלישית של ההר, מהפסגה ומטה (הפסגה היא בגובה כ-940 מטר מעל פני הים). האתר נחפר במהלך סקר הר מנשה בין השנים 1982 - 1989 על ידי משלחת בניהולו של פרופ' אדם זרטל, שתיארך את האתר לרבע האחרון של המאה ה-13 לפנה"ס וזיהה אותו עם המזבח המתואר בספר דברים, פרק כ"ז, פסוקים א'-י', ובספר יהושע, פרק ח' כחלק מרכזי ממעמד הברכה והקללה, ולכן קרא לו 'מזבח יהושע'.

מעמד הר גריזים והר עיבל

מעמד הר גריזים והר עיבל או מעמד הברכה והקללה הוא מעמד שאירע בהר גריזים והר עיבל שבשומרון, סמוך לכניסת עם ישראל לארץ ישראל בראשית תקופת ההתנחלות, בתום ארבעים שנות הנדודים במדבר. המעמד כלל בניית מזבח בהר עיבל והקרבת קרבנות עולה ושלמים עליו, כתיבת חלקים מספר התורה על גבי אבנים, ברכת הלויים את השומר את מצוות ה' וקללת העובר על מצוותיו, ובסיום המעמד קריאת דברי הברכה והקללה הכתובות בפרשת כי תבוא באוזני העם על ידי יהושע בן נון.

מצפה יוסף

מצפה יוסף הוא מצפה הסמוך לראש הר גריזים, הצופה על קבר יוסף.

מצפה יוסף נמצא סמוך לפסגת הר גריזים בכתף ההר היורדת לכיוון מחנה הפליטים בלאטה, במקום הנקרא בפי הערבים תל א ראס, בנקודה שגובהה כ-800 מטרים מעל פני הים, הצופה על העיר שכם, עתיקות שכם הקדומה, וכן על קבר יוסף ומכאן שמו- מצפה יוסף. המצפה מפורסם כאתר תיירותי בשל היותו הנקודה הקרובה ביותר לקבר יוסף שניתן ליהודים להגיע אליה בחופשיות באור יום.

ממצפה יוסף ניתן לראות גם את הר עיבל וכן ניתן לצפות בשלושת גבולות הארץ ממקום אחד: במערב ניתן לראות את הים התיכון, ממזרח ניתן להבחין בהרי עבר הירדן ובימי ראות-טובה ניתן להבחין בחרמון במבט צפונה. במצפה יוסף נערכו עצרות תפילה המוניות בשנים שלא ניתן היה להיכנס לקבר יוסף בשכם.

כיום המקום מאובטח על ידי מוצב של צה"ל שממוקם לצד המצפה.

בתחילת שנת 2012 המצפה שופץ בידי המועצה האזורית שומרון שהתקינה לאורך המצפה מעקה בטיחותי, שילוט ומפות של הנוף.

קריית לוזה

קריית לוזה (בערבית: قرية لوزة) הוא יישוב שומרוני הנמצא בראש הר גריזים, בסמוך להתנחלות הר ברכה ולעיר שכם.

שומרונים

שומרונים (בעברית שומרונית: ࠔࠠࠌࠝࠓࠩࠉࠌ - שָׁמֶרִים, "שומרי התורה") הם עם וקבוצה אתנית-דתית ייחודית הטוענת להיותה המשך ישיר של בני ישראל. מרבית השומרונים חיים כיום בהר גריזים ליד שכם ובעיר חולון. שפתם של השומרונים דומה לעברית עתיקה, ואורח חייהם מתבסס על נוסח ייחודי של התורה (הכתוב בכתב שומרוני, שהוא שונה מעט מן הכתב העברי הקדום, ובנוסף גם מכיל שינויים עלילתיים קלים). במהלך ההיסטוריה נתגלעו מחלוקות בעלות אופי דתי בין השומרונים לבין היהודים. לאורך ההיסטוריה חוו השומרונים פרעות ומעשי טבח, בעיקר על ידי הביזנטים והצלבנים. מתוך כלל השומרונים, שאוכלוסייתם מנתה מעל למיליון נפש בימיו של מנהיגם הנערץ, בבא רבה, במאה ה-4, שרדו בתחילת המאה ה-20 כ-150 נפש בלבד.השומרונים מהווים כ-0.01% מאוכלוסיית ישראל.

שכם

שְׁכֶם (בערבית: نابلس (מידע • עזרה) - נַאבְּלוּס) היא העיר הפלסטינית השנייה בגודלה ביהודה ושומרון, המשמשת כמרכז המסחר והשירותים החשוב בשומרון. אוכלוסיית העיר מונה כ־170,000 תושבים (כולל מחנות הפליטים הסמוכים לה, רוב מוסלמי, מיעוט נוצרי וקהילה שומרונית קטנה), והיא שוכנת בשטח הרשות הפלסטינית, כ-51 ק"מ מצפון לירושלים. בתחומי שכם מספר מחנות פליטים פלסטינים (בלאטה, עסכר ישן, עסכר חדש ומחנה עין בית אל מא - "מחנה שכם") שסופחו בשנת 1965 למרכז השיפוט של העיר.

שכם הקדומה

שכם הקדומה או שכם העתיקה היא עיר מקראית, שעל פי ממצאים ארכאולוגיים הייתה קיימת כבר בתקופה הכלקוליתית. במקרא מופיעה שכם כעיר חשובה במרכז ארץ כנען, שאוכלסה על ידי העם החיוי מבני כנען, ולאחר כיבוש הארץ על ידי עם ישראל בראשית תקופת ההתנחלות יועדה להיות אחת משלוש ערי המקלט שבעבר הירדן המערבי, ולכך אכן שימשה בשנותיה הראשונות, אולם ברוב שנות קיומה ישבו בה כנענים מבעלי שכם, וישראלים משבט מנשה.

בראשית התפלגות הממלכה שימשה שכם לזמן מה כעיר הבירה של ממלכת ישראל, אך כעבור זמן קצר הועתקה הבירה לעיר תרצה, ומעמדה של שכם נפגע ללא שוב עד גלות עשרת השבטים. על פי המסופר במקרא, גם לאחר חורבן בית המקדש הראשון נותרה התיישבות ישראלית מועטה בשכם, אך היא פסקה לאחר רצח גדליהו בן אחיקם ורציחת אנשי שכם על ידי ישמעאל בן נתניה זמן קצר לאחר החורבן. חשיבות נוספת הוענקה לשכם בשל היותה מקום קבורתו של יוסף, שנקבר בחלקת השדה שרכש יעקב מבעלי שכם בעת שובו לארץ מחרן.

Flag of Israel.svg גנים לאומיים בישראל
הגולן והגליל אכזיבארבלבית הכנסת בכפר נחוםברעםהר תבורחורשת טלחורבת מניםחמת טבריהחצורכורזיםכורסיכפר נחוםמבצר יחיעםמבצר נמרודמונפורנחל צלמוןסוסיתאציפוריקרני חיטיןראש הנקרהשדה עמודיםתל חיתל יודפתתל קדש
השרון והשומרון אביחילאפולוניהבית אלפאבית שאןבית שעריםגן השלושההר גריזיםהר הכרמלחוף השרוןכוכב הירדןמבצר קאקוןמעיין חרודנחל אלכסנדרנחל מהר"לסידנא עליפארק השרוןצור נתןקיסריהשומרוןתל מגידותל שקמונה
יהודה ומישור חוף יהודה בית גובריןבית עיטאבגן המלךהגן הבוטני הלאומיהגן הלאומי והאוניברסיטאי ע"ש טבצ'ניקהקסטלהר צובההרודיוןהרי יהודהחוף פלמחיםגבעות הכורכר נס ציונהירקוןמאוזוליאום מזורמגדל אפקמורדות הר הצופיםמערות סמךנבי סמואלנחל רוביןסובב חומות ירושליםעין חמדעמק צוריםקומראןתל גזרתל לכישתל צפית
הנגב אנדרטת חטיבת הנגבאשכולאשקלוןממשיתמצדהניצנהעבדתעין עבדתעתיקות עין גדישבטהתל באר שבעתל ערד

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.