הר געש

הר געש הוא מבנה גאולוגי הנוצר כאשר מאגמה פורצת דרך סדקים בקרום כדור הארץ ונפלטת אל פני השטח בתהליך הנקרא "התפרצות געשית". "וולקנו", המונח הלועזי להר געש, מושאל מהר הגעש וולקנו (vulcano) שבאיים הליפאריים – איים געשיים בים התיכון. "וולקן" הוא גם שמו הרומי של הפייסטוס, אל הנפחות והאש במיתולוגיה הרומית.

הרי געש הם ביטוי לחום העצום האצור במעמקי כדור הארץ, חום שיש בו כדי להתיך סלעים. צפיפותו של הסלע המותך, המאגמה, קטנה מזו של הסלע המוצק המרכיב את קרום כדור הארץ, לכן המאגמה עולה באטיות. במקומות שבהם מגיעה המאגמה אל פני כדור הארץ מתקיימת פעילות געשית, העשויה להתרחש בשני אזורים גאולוגיים: בגבול בין לוחות טקטוניים ובנקודה חמה הנוצרת, על פי הסברה המקובלת, כתוצאה מהסעת חום מגלעין כדור הארץ באמצעות תימרת מעטפת.

התחום המדעי העוסק בחקר הרי געש נקרא "וולקנולוגיה", והוא ענף מתחום מדעי הגאולוגיה.

MSH80 st helens eruption plume 07-22-80
התפרצות סנט הלנס, 1980
Computer animation showing May 18, 1980 St Helens landslide
הדקות הראשונות בהתפרצות: בירוק - התמוטטות הלוע, באדום - ראשית ההתפרצות
MSH82 st helens plume from harrys ridge 05-19-82
לוע סנט הלנס, צולם בחודש מאי 1982

מחקר הרי געש

Rubens - Vulcano forjando los rayos de Júpiter
"וולקן", ציור של רובנס, 1636 - 1638

בעת העתיקה ראה הפילוסוף אמפדוקלס את העולם כמחולק לארבעה כוחות יסוד: אדמה, אוויר, אש ומים, כאשר הרי געש הם ביטוי ליסוד האש. אפלטון גרס כי כמויות בלתי נדלות של מים חמים וקרים זורמים בנהרות תת-קרקעיים, וכי בעומק כדור הארץ מתפתל נהר אדיר של אש, פיריפלגטון (Pyriphlegethon), המזין את הרי הגעש בעולם. אריסטו ראה באש התת-קרקעית תוצאה של חיכוך הרוח בסלע כאשר היא חודרת מבעד למעברים צרים. הפילוסוף הרומי לוקרטיוס טען כי הר הגעש אתנה חלול, וכי האש התת-קרקעית הבוקעת ממנו מוזנת על ידי רוחות עזות המנשבות על פני הים. אובידיוס האמין כי הלהבות מוזנות באמצעות "מאכלים שמנים" וכי התפרצויות געשיות דועכות כאשר אוזל מקור ההזנה. ויטרוביוס טען כי גופרית, אלום (אבן מלח המורכבת מגופרת אשלגן וגופרת חמרן) וביטומן הם שמזינים את האש התת-קרקעית. תצפיות שערך פליניוס הזקן העלו כי רעידות אדמה קדמו בדרך כלל להתפרצות הר געש. הוא עצמו נהרג כתוצאה מהתפרצות הר הגעש וזוב בשנת 79, התפרצות שתועדה על ידי אחיינו פליניוס הצעיר.

תיאורים של הרי געש בתקופת הרנסאנס קידמו במידה ניכרת את הידע שהיה קיים באותה תקופה, כמו למשל תיאור זרם פירוקלסטי באיים האזוריים בשנת 1580. גאורגיוס אגריקולה טען כי לקרני השמש אין כל קשר להרי געש, והאמין כי תרסיס הנמצא בלחץ רב גורם להתפרצויות של "שמן הרים" ובזלת. יוהאנס קפלר ראה בהרי הגעש נתיב לדמעות ולהפרשות של כדור הארץ: ביטומן, זפת וגופרית. דקארט, אשר הכריז כי אלוהים ברא את הארץ ברגע אחד, הכריז גם כי עשה זאת בשלוש שכבות: המעמקים הלוהטים, שכבת המים והאוויר. הרי הגעש נוצרו, לדעתו, כאשר קרני השמש פילחו את הארץ.

במאה ה-18 פיתח הגאולוג הגרמני אברהם גוטלוב ורנר את ה"נפטוניזם", תאוריה שבבסיסה היה אוקיינוס חובק כול, שנסוג לאט עד למקומו הנוכחי תוך כדי שיקוע של כל סוגי הסלעים והמינרלים בקרום כדור הארץ. חוקר הטבע הסקוטי ג'יימס האטון יצא נגד תאוריית הנפטוניזם של ורנר עם תאוריה משלו שכונתה פלוטוניזם (על שם האל פלוטו), שלפיה משקל המים והאדמה מתחת לימים יוצר לחץ שגורם לחום, להתכת האדמה וליצירת לבה הפורצת מהרי געש. האטון הניח כי התהליכים המעצבים את פני כדור הארץ הם איטיים ואחידים (אוניפורמיים), בהתאם להשקפתו הדתית הדאיסטית, שדגלה באל לא-פרסונלי שיצר את העולם כמכונה מושלמת הפועלת ללא הרף. בהתאם, הוא ניסח את עקרון האחידות. לעקרון האחידות קמה במהלך המאות ה-18 וה-19 תנועת התנגדות בדמות ה"קטסטרופיסטים" – שהצביעו על קיומם של מאובנים ימיים באזורים יבשתיים, והגנו על התפיסה שלפיה שינויים גאולוגיים התרחשו באירועים קטסטרופליים בממדים עצומים, כמו למשל המבול התנכ"י, ולא בהשתנות איטית לאורך מיליוני שנים. כתגובה לקטסטרופיסטים פרסם הגאולוג הסקוטי צ'ארלס לייל ב-1830 את הספר "עקרונות הגאולוגיה" ובו הציג טען בזכות עקרון האחידות על ידי הצגת דוגמאות מרחבי אירופה. לייל, שנחשב לאבי הגאולוגיה המודרנית, סיכם את עקרון האחידות במשפט: "ההווה הוא המפתח לעבר". תאוריות גאולוגיות מודרניות מדברות על שינויים אחידים לאורך שנים לצד שינויים דרסטיים, כמו רעידות אדמה והתפרצויות געשיות, המתרחשים בזמן קצר.

המחקר המודרני מתמקד במעקב אחר התפרצויות געשיות תוך שימוש בסייסמוגרפים הטמונים באזורים געשיים לבדיקת שינויים סייסמיים במהלך התפרצות ובעיקר בחיפוש אחר תדרים הרמוניים המסמנים זרימת מאגמה בצינורות הזנה. כמו כן נערך מעקב אחר שינויים בגודלם ובנפחם של הרי געש, פליטות גזים ושינויי טמפרטורה.

הרקע להיווצרות הרי געש

כדי להבין את היווצרות הרי הגעש והפעילות המתרחשת בהם, צריך להכיר את מבנה כדור הארץ והחומרים המרכיבים אותו ולהבין את התהליכים המתחוללים בהם.

מבנה כדור הארץ

כדור הארץ בנוי מ-3 שכבות עיקריות:

  • גלעין כדור הארץ – הפנים המתכתי של כדור הארץ. הוא מחולק ל-2 חלקים: גלעין פנימי מוצק וגלעין חיצוני נוזלי. רדיוס הגלעין כ-3,500 ק"מ והוא מורכב מניקל וברזל. בגלעין הפנימי מזוהה "גלעין עמוק" ברדיוס של 300 ק"מ, שהוא בעל תכונות פיזיקליות שונות משאר הגלעין.[1]
  • מעטפת כדור הארץ – שכבה המקיפה את גלעין כדור הארץ ועוביה כ-2,900 ק"מ. למעטפת שתי שכבות: המעטפת התחתונה הנמצאת בעומק שבין 670 ל-2,900 ק"מ מפני כדור הארץ, ומעליה המעטפת העליונה שבתחתיתה מצוי אזור מעבר בעומק שבין 400 ל-650 ק"מ.
  • קרום כדור הארץ – השכבה החיצונית של כדור הארץ. עובי הקרום הוא כ-5 ק"מ מתחת לאוקיינוסים ועד 60 ק"מ מתחת לרכסי הרים.

קיים גבול דמיוני בין שכבות כדור הארץ השונות המתאפיין בשינוי מהירות, זווית או עוצמה של גלים סייסמיים, דבר שיש בו כדי להעיד על שוני במצב צבירה או בצפיפות. גבולות אלה נקראים "תחומי אי רציפות", וידועים שלושה: תחום אי הרציפות ג'פריס בין הגלעין החיצוני הנוזלי לגלעין הפנימי והמוצק, תחום אי הרציפות וייכרט-גוטנברג בין המעטפת לגלעין ותחום אי הרציפות מוהורוביצ'יץ' בין קרום כדור הארץ למעטפת.

בחלקו העליון של כדור הארץ מתקיימת חלוקה נוספת, ליתוספירה – שכבה קשיחה הכוללת את קרום כדור הארץ ואת חלקה העליון של המעטפת העליונה, ואסתנוספירה – שכבה גמישה הכוללת את שאר חלקי המעטפת.

תהליכים

בחלקים השונים של כדור הארץ ובמעברים ביניהם מתרחשים תהליכים רבים הגורמים להיווצרות הרי געש ומשפיעים על אופיים ומיקומם:

  • זרמי הערבול – תנועה איטית במעטפת הנובעת משינויים תמידיים בצפיפות. שינויים אלה מתרחשים בעקבות העברת חום מסלעים אל האוקיינוסים ואל האטמוספירה. איבוד חום זה מקרר את הסלעים, גורם לכיווצם ולשקיעתם מתחת ללוחות טקטוניים באזורי הפחתה. שקיעתם נעצרת במקום בו הצפיפות בה הוא נתקל מונעת ממנו לשקוע יותר. נקודה זו היא "שכבת הגבול התרמי", ובה שב החומר ששקע וסופג חום מהשכבה מתחתיו, מתרחב ועולה כעמוד חם בחזרה לכיוון הקרום. דוגמה להמחשת תהליך זה היא מנורת לבה, שבה השעווה מתפקדת כחומר הסלעי.
  • תימרת מעטפת – עמוד חם של חומר סלעי מותך העולה מהגבול שבין המעטפת לגלעין כדור הארץ דרך המעטפת כלפי קרום כדור הארץ. החום גורם להתרחבות ולירידה בצפיפות החומר ובמשקלו הסגולי, וכך הוא מצליח להיתמר מעלה. תופעה משוערת זו מהווה הסבר לריכוזים של פעילות געשית הנקראים נקודות חמות.
  • טקטוניקת הלוחות – הלוחות הטקטוניים הם משטחים סלעיים עצומים בגודלם, אשר משתרעים מתחת ליבשות ולאוקיינוסים. לוחות אלה נעים בתנועה איטית מאוד, ובמשך אלפי שנים מצטברת תנועה זו וגורמת לנדידת היבשות. זרמי הערבול מניעים מעליהם את הלוחות, וכוח המשיכה של כדור הארץ מושך כלפי מטה את הלוחות הנדחקים לתוך השקעים האוקייניים. הלוחות הליתוספריים נעים כגוש אחד מעל האסתנוספירה הנוזלית, ובגבולות שביניהם מתרחשת פעילות סייסמית וגעשית. גבולות אלה מתחלקים לשלושה סוגים:
  • גבול פתיחה – גבול כזה מתקיים בין לוחות הנעים בכיוונים מנוגדים ומתרחקים זה מזה, לרוב בקרקעית אוקיינוסים. לפתיחה כזו מתלווים סדקים הנוצרים ממתיחה המאפשרים למאגמה לחדור לרווח שנוצר בין הלוחות ולפליטת לבה בזלתית לאורך השוליים החדשים.
Oceanic-continental convergence Fig21oceancont i18
סגירת אוקיינוס-יבשה
  • גבול סגירה – גבול בין לוחות הנעים ומתקרבים זה לקראת זה ולוח אחד חודר מתחת ללוח שני. קרום אוקייני הבנוי מסלעים בזלתיים נושא עליו סלעי משקע ימיים המכילים כמות ניכרת של מים, והוא שוקע אל המעטפת החמה מתחת לקרום יבשתי. נוכחות הסלעים הקרים מורידה את נקודת ההתכה, ומאפשרת התכה חלקית בעומק רדוד יחסית בהשפעת חום המעטפת. בדרך זו מתקבלת מאגמה אנדזיטית הנעה כלפי מעלה ומצטברת בתאי מאגמה, ואלה מזינים את הפעילות הגעשית המתרחשת מעל לנקודת ההתכה. במפגש בין שני לוחות אוקייניים נוצרת קשת איים – קשת של איים געשיים, שצדה הקמור פונה לאוקיינוס. מפגש בין שני לוחות יבשתיים גורם לבניית רכסי הרים בתהליך אורוגנזה, להתרחשות התמרה ולרעידות אדמה. באזורים אלה נדירה פעילות געשית.
  • גבול חילוף (טרנספורם) – גבול בו הלוחות נעים זה לצד זה לאורך העתק יחיד או קבוצה של העתקים מקבילים ללא יצירת לחץ בין הלוחות או מתיחה שלהם. בגבולות אלה מתרחש מספר רב של רעידות אדמה, ופעילות געשית מתקיימת במקרה של היפרדות בין הלוחות.
  • טבעת האש – כינוי לרצועה ארוכה המקיפה את האוקיינוס השקט ובה אזורים המתאפיינים בפעילות געשית נמרצת וברעידות אדמה תכופות בגלל תזוזת הלוחות הטקטוניים. למעלה מ־80% מההתפרצויות הגעשיות ורעידות האדמה בעולם מתרחשות באזורים אלה. בין המדינות הנכללות בטבעת האש: אלסקה, צ'ילה, קליפורניה, יפן והודו. מאחר שרוב הפעילות הגעשית בטבעת האש היא תת-מימית, היא גורמת לעיתים לגלי צונמי, דוגמת מקרים אחדים בהם התפרצויות געשיות באזור יפן גרמו לצונמי שחצה את כל האוקיינוס השקט ופגע במדף היבשתי של מערב אמריקה, גם הצפונית וגם הדרומית.
  • נקודה חמה – אזור פעיל מבחינה געשית המצוי מעל תימרת מעטפת אך לא בשולי לוח טקטוני. זוהו בין 40 ל-50 נקודות חמות בכדור הארץ, כשהפעילות ביותר מביניהן מצויות מתחת לאיי הוואי, האי ראוניון, פארק ילוסטון, איי גלאפגוס ואיסלנד. פיזורן של נקודות חמות על פני כדור הארץ איננו אקראי לחלוטין: נקודות חמות הן אנטיפודים (כלומר מצויות משני צדי כדור הארץ על ציר העובר דרך מרכז כדור הארץ), שמיקומן והעובדה כי גיל היווצרותן המשוער קרוב, שוללים את האפשרות שמדובר בתופעה מקרית.

היווצרות הר געש

התפרצות געשית

התפרצות געשית היא תהליך בו פורצת מאגמה מסדקים בקרום כדור הארץ אל פני השטח ונוצרים הרי געש. המאגמה היא חומר סלעי מותך המכיל תמיסות סיליקטיות בטמפרטורה גבוהה (אלפי מעלות צלזיוס), ומקורה במעטפת כדור הארץ. צפיפות המאגמה נמוכה יחסית לסלעי הקרום, ולכן היא נוטה לעלות כלפי מעלה. כאשר נחסמת דרכה על ידי סלעי הקרום, מתחילה המאגמה להצטבר וליצור מאגר הנקרא תא מאגמה. תא מאגמה מלא יוצר לחץ רב על הסלעים המקיפים אותו, וכאשר נוצרים בהם סדקים – הם משמשים צינורות הזנה שדרכם פורצת המאגמה אל פני השטח. במהלך ההתפרצות נפלטים מן הסדק חומרי פליטה שונים, שחלק מהם נוחתים בסמוך ויוצרים מסביב לסדק סוללה של רסק סלעים, לבה ואפר. כל התפרצות גורמת להיווצרות חומר נוסף המגביה ומעבה את הסוללה, וכך מתפתח הר געש בצורת חרוט.

חומרי פליטה געשיים

החומרים המשתחררים במהלך התפרצות געשית הם מאגמה, גזים ואדי המים שהיו כלואים בה, וכן הסלעים הבונים את תא המאגמה ואת צינור ההזנה, הנדחפים החוצה מפאת הלחץ הרב. השתחררותם יוצרת תוצרים געשיים:

Puu Oo - boulder Royal Gardens 1983
פצצה געשית
  • אבק – חלקיקים שגודלם פחות מ-500 מיקרומטר
  • אפר געשי – פתיתים שגודלם מגיע עד 2 מ"מ
  • לפילי – טיפות מותכות שגודלן נע בין 2 ל-64 מ"מ
  • דמעות פלה ושערות פלה – טיפות לבה שחורות בעלות מבנה אווירודינמי או סיבים שנוצרו מטיפות לבה שהועפו באוויר ונמתחו, קרויות על שם פלה – אלת האש והרי הגעש של הוואי.
  • פצצה געשית – גושי סלע מותכים שגודלם יותר מ-64 מ"מ
  • בלוק געשי – גושי סלע מוצקים שגודלם יותר מ-64 מ"מ

החומרים הנפלטים במהלך ההתפרצות ונופלים לקרקע נקראים טפרה.

מיון הרי געש

מבנה

פליטת הלבה, האפר והסלעים יוצרת הרי געש במבנים שונים, הנובעים מסוג ההתפרצות ומן האופן בו תוצריה מצטברים מסביב ללוע.

חרוט געשי

לרוב הרי הגעש מבנה אופייני המורכב מחרוט שבפסגתו פעור לוע. כל התפרצות גורמת להצטברות חומר נוסף המגביה ומעבה את הסוללה, וכך מתפתח הר געש בצורת חרוט. חרוטים געשיים הם מהמבנים הפשוטים הנוצרים בהתפרצות געשית, והם נבנים מפליטת חומר מתוך צינור ההזנה ומהרבדה חרוטית של שכבות מסביב ללוע. חרוטים געשיים נבדלים זה מזה בהרכב ובגודל החלקיקים הבונים אותם:

חרוט אפר
Cinder cone heb
חרוט אפר

חרוט אפר הוא הצורה הנפוצה ביותר של הר געש וגובהו אינו עולה בדרך-כלל על כמה מאות מטרים. החרוט נוצר מנפילת טפרהחומר פירוקלסטי המועף מצינור ההזנה לאוויר ושב ונוחת על הקרקע. שכבות החומר נערמות מסביב ללוע בפליטה מחזורית, וביניהן ניתן לעיתים למצוא שכבות לבה. החלקיקים אינם מלוכדים, וגודלם הולך וקטן ככל שמרחקם מהר הגעש גדל. הטפרה – בזלתית או אנדזיטית – נפלטת לרוב בהתפרצות סטרומבוליאנית ובונה הר געש שמדרונותיו ישרים ותלולים שבמרכזו לוע רחב. חרוטי אפר נקראים גם "חרוט טוף" ו"חרוט סקוריה" בשל הרכבם. הרי געש שנוצרו באופן זה הם הר פרס, הר בנטל והר אביטל ברמת הגולן. הר הגעש סֶרוֹ נֶגְרוֹ (Cerro Negro) בניקרגואה נחשב לחרוט האפר הפעיל ביותר בהיסטוריה, אולם המפורסם בהם הוא פריקוטין – חרוט טוף וסקוריה במקסיקו שהיווצרותו ב-1943 התרחשה למול עיניהם של איכרים תושבי כפר סמוך.

חרוט לבה

חרוט לבה דומה במבנהו לחרוט געשי, אך הוא בנוי מזרמי לבה שהתקררו ונקרשו לסלע ולא מאפר געשי. הר געש חרוטי זה נוצר מזרמים ומקילוחי לבה. גזים הנמצאים בתוך מאגמה דלילה קורעים את הנוזל הלוהט לנתזים הנערמים מסביב לצינור ההזנה. נתזים אלה עדיין חמים כשהם נוחתים על הקרקע, והם נקרשים במגוון צורות תוך שהם "מולחמים" זה לזה. בנייתו של חרוט לבה היא מחזורית ונובעת מהתפרצויות ממושכות המלוות בהפוגות. דוגמאות לחרוט לבה הם קילימנג'רו – הר געש רדום בטנזניה, וקרני חיטין – הר געש כבוי בגליל התחתון.

חרוט מגן
Shield volcano heb
חרוט מגן

חרוט לבה הנוצר מקילוחי לבה בזלתית דלילה הנפלטת לרוב בהתפרצות הוואינית וזורמת במורד ההר מתוך הלוע או מתוך מערכת סדקים היוצאת מבסיסו. הרי געש אלה רחבים (מקילומטרים בודדים עד יותר מ-100 ק"מ), קמורים ובעלי מדרונות מתונים (מעלות בודדות), והם נוצרים מעל נקודות חמות. לועותיהם של חרוטי המגן הם קלדרות עמוקות ורחבות שנוצרו מהתמוטטות בשל סדקים טבעתיים שנוצרו מסביב לשולי תא המאגמה. מקור השם באיסלנדית: Skjaldbreiður – מגן רחב. רבים מהרי הגעש הגדולים בכדור הארץ הם חרוטי מגן, דוגמת הר הגעש התת-ימי מסיב טאמו. ברבים מחרוטי המגן ניתן למצוא שכבות של לבת פָּהוֹיהוֹי – לבה נוזלית שנקרשה ושטח פניה חלק או דמוי חבלים. סוג זה של חרוט געשי נפוץ בהרי הגעש של הוואי, שהבולט בהם הוא מאונה לואה – הר הגעש הפעיל הגדול ביותר על פני כדור הארץ שגובהו כ-9,400 מטרים מבסיסו על קרקעית האוקיינוס וכ-4,170 מעל פני הים. גבוה ממנו בעשרות מטרים הר הגעש הכבוי מאונה קיאה – גם כן בהוואי. דוגמאות נוספות לחרוטי מגן הם ארטה אלה באתיופיה, האיים הגעשיים של גלאפגוס ו"פִּיטוֹן דֶה לָה פוּרנֶז" (Piton de la Fournaise, בצרפתית: "פסגת הכבשן") באי ראוניון.

"קערת מרק הפוכה"

הר געש זה הוא חרוט מגן בעל מדרונות מתונים בבסיסו ותלולים בראשו, ובפסגתו קלדרה רחבה מאוד ביחס לגודל הר הגעש, הגורמת לפסגה להיראות קטומה ושטוחה.[2] מבנה זה נפוץ בעיקר באיים הצעירים במערב גלאפגוס, דוגמת איסבלה ופרננדינה. תופעה זו אמנם אינה ייחודית לגלאפגוס, אבל היא נדירה למדי במקומות אחרים. מבנה הקלדרה, גודלה, רוחבה ועומקה יכולים להשתנות בין התפרצויות בהרי געש פעילים: הקלדרה בראש הר הגעש יכולה להעמיק כאשר תא המאגמה מתחת להר התרוקן וקרקעית הקלדרה מתמוטטת לתוך התא הריק – כפי שקרה בפרננדינה ב-1968 כאשר קרקעית הקלדרה צנחה ב-200 מטר, או להתרחב כאשר קירותיה מתמוטטים לתוך הקרקעית – כפי שאירע שם ב-1988.

הדעות באשר לסיבות ולדרך התהוות מבנה זה עדיין חלוקות. תאוריה אחת גורסת כי מורפולוגיה זו היא תוצאה של פיזור צינורות ההזנה בהר הגעש: רובם נפערים בסדקים היקפיים בפסגה או בסדקים הטבעתיים במורדותיו התחתונים. מיקום צינורות ההזנה והסדקים משליך על פיזור הלחצים בהר הגעש, וכתוצאה מכך גדל הר הגעש לרוחב במורדותיו התחתונים וכלפי מעלה בפסגתו. הסיבה למיקום ייחודי זה של צינורות ההזנה עדיין אינה ידועה. לעומתה טוענת תאוריה שנייה כי מבנה זה משקף את תבנית חדירת המאגמה אל תוך הר הגעש: המאגמה החודרת לצינור ההזנה מתפיחה את חלקו המרכזי של הר הגעש ודוחפת את הפסגה למעלה, ובכך גורמת לתלילותם של המורדות העליונים.[3]

הר געש שכבתי
Stratovolcano heb
הר געש שכבתי

חרוט געשי זה נקרא גם "הר געש מרוכב" ו"סטרטו-וולקנו" (stratum בלטינית: שכבה, רובד). הר געש שכבתי נבנה משכבות המורבדות לסירוגין של קילוחי לבה וטפרה – כלל החומרים הנפלטים במהלך ההתפרצות, בהם אפר געשי. חומרים אלו נבדלים בהרכבם ובין שכבותיהם ניתן למצוא שרידים למפולות אדמה, לזרמים ונחשולים פירוקלסטיים וללהארים. הר געש כזה בנוי כחרוט מחודד שמדרונותיו תלולים למעלה ומתונים למטה, ובפסגתו לוע צר. חרוטים מסוג זה נוצרים לרוב כתוצאה מהתפרצות פליניאנית, אם כי גם התפרצות סטרומבוליאנית עשויה ליצור הר געש במבנה זה.

הרי געש שכבתיים נוטים להיות שונים זה מזה, בעיקר בשל הבדלים בסוג ההתפרצות ובהרכב חומרי הפליטה. לדוגמה: אטנה בנוי מלבה בזלתית, פוג'י מלבה בזלתית ואנדזיטית, הר ריינייר מלבה אנדזיטית, לאסן בצפון קליפורניה מלבה דקיטית (דקיט – אנדזיט המכיל קוורץ) וסנט הלנס מלבה אנדזיטית-דקיטית. לכמה מחרוטים אלה יותר מלוע אחד, ופסגתם של אחרים ניתן למצוא קלדרות הפרוצות בצדן (כמו אמפיתיאטרון) כתוצאה מהתפרצות צדדית, דוגמת הקלדרה של סנט הלנס בהתפרצות בשנת 1980. הרי געש שכבתיים נוצרים לרוב מעל גבולות טקטוניים, בעיקר באזורי הפחתה דוגמת טבעת האש. דוגמאות נוספות להרי געש שכבתיים: פינטובו ומאיון בפיליפינים, שסטה בארצות הברית, אטנה, וזוב וסטרומבולי באיטליה ואגואה (Agua) בגואטמלה.

רמה געשית

Extent of Siberian traps he
מפת השתרעות של מדרגות סיביר

רמה געשית היא מישור נרחב וגבוה מסביבתו הנוצר על ידי חומרים הנפלטים מהר געש. פליטת החומרים יוצרת כיסוי בעובי רב הנצבר במהלך תקופה ארוכה כתוצאה מפעילות געשית חוזרת ונשנית.

רמה בזלתית

רמות בזלתיות נוצרות על ידי התפרצויות געשיות חוזרות ונשנות ופליטת לבה בזלתית דלילה. התפרצויות אלה אינן מתפוצצות אלא מתאפיינות בזרימה מתונה של לבה על-פני השטח מתוך צינורות הזנה או מערכות סדקים. זרמי לבה אלה יוצרים שכבת כיסוי המתעבה והולכת עם כל התפרצות נוספת, דוגמת משטחי הבזלת הנרחבים (Large Igneous Provinces):

  • מדרגות סיביר (Siberian Traps) – אזור בצפון אסיה המכוסה שכבת בזלת בעובי של 7 ק"מ על שטח של כ-4 מיליון קמ"ר, שהצטמצם לאחר בליה לכ-2 מיליון קמ"ר. האירוע שיצר את מדרגות סיביר הוא הנרחב ביותר מאז הפרקמבריון ומשך התרחשותו מוערך בכמיליון שנה.
  • מדרגות אומיישאן (Emeishan Traps) בחבל סצ'ואן בדרום-מערב סין, שנפחן קטן בהרבה מזה של מדרגות סיביר, אך הן מהוות תוואי בולט ומרשים.

מדרגות סיביר ומדרגות אומיישאן נוצרו בסוף הפרם לפני כ-250 - 260 מיליון שנה.

  • מדרגות דקאן (Deccan Traps) – משטח בזלת נרחב המצוי ברמת דקאן במרכזה של הודו ומהווה שכבת בזלת בעובי של יותר מ-2 ק"מ ששטחו המקורי מוערך ביותר מ-1.5 מיליון קמ"ר – כחצי משטחה של המדינה. משטח נרחב זה נוצר בהתפרצויות עזות אשר התרחשו במשך עשרות אלפי שנים בסוף הקרטיקון.

משערים כי רמות בזלתיות נמצאו בעת היווצרן מעל נקודות חמות או תימרות מעטפת, וקיימת טענה כי ההתפרצויות הגעשיות הנרחבות שבנו רמות אלה קשורות להכחדות המוניות בגבול קרטיקון-שלישון ובגבול פרם-טריאס.[4][5][6] רמות בזלתיות נוספות המכסות שטחים בגדלים שונים קיימות במקומות רבים בעולם, למשל רמת תוליאן, הרמה האתיופית, רמת קולומביה בצפון-מערב ארצות הברית ובישראל – בדרום רמת הגולן ובכמה אזורים בגליל דוגמת רמת יששכר ורמת כורזים.

רמה פירוקלסטית

רמה פירוקלסטית נבנית בהדרגה, בדומה לרמה בזלתית, אם כי חומרי הבנייה אינם זרמי לבה אלא זרמים פירוקלסטיים. דוגמאות: רמת שיראסו-דאיצ'י (Shirasu-Daichi) – המכסה את דרום האי היפני קיושו, ורמת ואימארינו (Waimarino, מכונה גם "הרמה המרכזית") – המכסה שטח נרחב במרכז האי הצפוני של ניו זילנד.

הר געש של קרח

Cryovolcanism on enceladus
תימרות קיטור באנקלדוס

הר געש של קרח הנקרא "קריו-וולקנו" (קריו ביוונית κρύο: קר, קפוא) הוא גוף המצוי על גופים קרחוניים כגון ירחים. קריו-וולקנו אינו פולט סלע מותך אלא חומרים נדיפים כקיטור, אמוניה, פחמן דו-חמצני, חנקן ומתאן, מלווים בחלקיקים מוצקים. לחומרי פליטה אלה ניתן השם "קריו-מאגמה". קריו-וולקנו מייצר תימרת קיטור חמה ביותר מ-100 מעלות צלזיוס מפני השטח הקפואים. בהיחשפה לריק החללי מתמצקת תימרת הקיטור במהירות והופכת לענן אבק. במקום בו כוח המשיכה חלש, עשויה התימרה לברוח מאותו גוף ממנו נפלטה ולהקיף אותו כטבעת.

לראשונה זוהה קריו-וולקנו על ירחו של נפטון, טריטון, כאשר בשנת 1989 זיהתה הגשושית וויאג'ר 2 שכבה של חנקן מעל הקרום הכהה של טריטון. מבנה נוסף זוהה על אנקלדוס, ירחו של שבתאי, באמצעות החללית קאסיני בשנת 2005. ראיות לא ישירות מציעות שקיימים קריו-וולקנו נוספים בגופים אחרים כגון אירופה, טיטאן, גנימד, מירנדה וקווה-וואר בחגורת קויפר.

הגורם להתפרצויות אלה הוא חיכוך גאות - כוח המשיכה העצום של ענק הגז אותו מקיפים הירחים חזק יותר בחלקו של הירח הקרוב אליו, וחלש יותר בחלקו הרחוק. כך נוצר כוח מתיחה המומר לחום רב שמתיך את ליבת הירח[7].

הר געש של בוץ

Bledug Kuwu 2
הר געש של בוץ, ג'אווה

הר געש של בוץ הוא תופעה גאותרמית בה נפלטים סילוני בוץ וגזים בטמפרטורות נמוכות מאלה של פליטת מאגמה. תחילתו בהיווצרות סדק אליו חודר סלע רך בסביבה רוויה במים. הסלע יוצר פקק בוצי המשתחרר בלחץ גזים. התפרצות בוצית עשויה להתרחש גם במהלך התפרצות פריאטית בעוצמה נמוכה. מבנים כאלה יכולים להגיע לקוטר של 10 ק"מ ולגובה של 700 מ'. במקרים רבים הם סמוכים למעיינות חמים ופומרולות, ואף לקידוחי נפט.[8] ידועים מבנים כאלה במקומות רבים בעולם, לדוגמה: בחצי האי טאמאן, באינדונזיה, במחוז שינג'יאנג בסין, באזרבייג'ן, באלסקה ובקולומביה.

בפארק הלאומי ילוסטון מתקיימת פעילות הידרותרמית ענפה היוצרת גייזרים, מעיינות חמים ופומרולות לצד בורות בוץ מבעבעים. בורות בוץ אלה אינם הרי געש של בוץ מאחר שהם מבעבעים בשל פליטת חום מאזורים עמוקים יותר של הקרום ואינם פולטים סילוני גז.

מיקום הרי געש

לבד מהרי געש שמבסיסם עד פסגתם נמצאים על-פני השטח, מצויים הרי געש מתחת לפני השטח:

הרי געש תת-ימיים

הרי געש תת-ימיים נפוצים מאוד על קרקעית האוקיינוסים, בעיקר בשולי לוחות טקטוניים פעילים וברכסים מרכז אוקייניים, ורוב פליטת המאגמה על-פני כדור הארץ מתבצעת באמצעותם. באוקיינוסים נוצרות שרשרות של איים געשיים – הרי געש תת-ימיים שפסגתם בולטת מעל פני המים. בשרשרת האיים של הוואי בולט מאונה לואה המתנשא לגובה של 9,100 מטרים מעל בסיסו על קרקעית האוקיינוס השקט. הרי געש תת-ימיים פעילים הנמצאים במים רדודים ניכרים בהתפרצויותיהם הנראות מעל פני הים, דוגמת הונגה טונגה באוקיינוס השקט וקיק אם ג'ני בים הקריבי. פעילותם של הרי געש עמוקים יותר אינה ניכרת, מאחר שמשקל המים מעליהם מונע את שחרור חומרי הפליטה. עם זאת, לעיתים ניתן למצוא סימנים להתפרצות כזו, דוגמת רפסודות פומיס (Pumice rafts) – שכבה דקה של סלעי פומיס הצפה על-פני המים, כפי שאירע סמוך לאיי פיג'י בשנים 1979 ו-1984 ובהתפרצות תת-ימית סמוך לאיי טונגה באוגוסט 2006.[9] בשנת 1650 התגלה בים האגאי הר הגעש התת-ימי קולומבו (Kolumbo), באמצעות זרם פירוקלסטי ופומיס שנשלחו על פני הים לעבר חופי סנטוריני. עדיין לא ידוע רבות על מקומם של הרי געש תת-ימיים רבים ועל פעילותם, אך קיימות הערכות שכ-20 הרי געש מתפרצים מדי שנה לאורך הרכס המרכז אוקייני ויוצרים כ-2.5 ק"מ רבועים של קרום אוקייני חדש.

Bear Seamount guyot
"גויו"

הרי געש תת-ימיים נוצרים במגוון צורות, אך לרובם מבנה חרוטי הנוצר משכבות של בזלת כרים. הרי געש אלה נחלקים לכמה סוגים:

  • הרי מצולה – הרי געש תת-ימיים שפסגותיהם אינן מגיעות לגובה פני הים.
  • במות מצולה – הרי מצולה שפסגותיהם שוטחו עקב שחיקתן על ידי גלים בעת שפני הים היו נמוכים יותר, והם כוסו שנית כאשר פני הים עלו.
  • אטול – הר געש תת-ימי שפסגתו נשחקה כאשר עלתה מעל פני הים, ונבנתה סביבו שונית אלמוגים.
  • גוּיוֹ (guyot) – פסגותיהם של איים געשיים שבלטו מעל פני הים בעת פעילותם מעל לנקודה חמה, נוטות להישחק בעת שהם שוקעים מתחת לפני המים כאשר הקרום הנושא אותם עובר את הנקודה החמה, מתקרר ונעשה צפוף ודחוס יותר. הר געש כזה נקרא "גוּיוֹ".[10]

הרי געש תת-קרחוניים

הרי געש תת-קרחוניים נוצרים מתחת לכיפות קרח בהתפרצות תת-קרחונית. בנייתם מתחילה בלבה הפורצת מהר הגעש, זורמת מעל הקרח וממיסה אותו. התקררות מהירה של הלבה יוצרת פלגוניט (סוג של זכוכית געשית הנוצר במגע עם מים).

הרי געש תת-קרחוניים יוצרים שני מבנים אופייניים:

  • מבנה שכבתי ייחודי – בהתפרצות תת-קרחונית נוצרות במקביל שתי שכבות: שכבה תחתונה המכילה היאלוקלסטיט ובזלת כרים – הנוצרת במגע עם קרח מומס מתחת לכיפת הקרח, ושכבה עליונה של זרמי לבה על-פני הקרח. כאשר הקרח נמס אין הוא תומך עוד בשכבת הלבה העליונה, וזו קורסת ומשוכבת מעל לבזלת הכרים. כך נוצר מבנה של שכבות לבה ובזלת כרים לסירוגין החוזר על עצמו בכל התפרצות נוספת.
  • טויה (tuya) – מבנה תלול ושטוח-פסגה הנוצר כאשר לבה פורצת מבעד לשכבת קרח עבה ונקרשת מעליה. טויה נבנה בהדרגה משכבות אופקיות של לבה בזלתית הנצברות זו על-גבי זו. במקומות בהם נמס הקרח נחשף הר הגעש, והוא בולט מעל סביבתו כהר שולחן.

הרי געש תת-קרחוניים נפוצים בעיקר באיסלנד ובאנטארקטיקה אך מצויים גם בקולומביה הבריטית, בפטגוניה הצ'ילאנית ובצ'ילה.

סוג ההתפרצות

Sarychev Peak
התפרצות הר הגעש סארייצ'ב באי מאטואה שבאיים הקוריליים שבמזרח רוסיה, צילום מתחנת החלל הבינלאומית

הרי געש נבדלים זה מזה בכמה מרכיבים:

מנגנון ההתפרצות

  • התפרצות מאגמטית – שחרור גז בתהליך הפחתת לחצים ופליטת מאגמה ביחד עם הגזים ואדי המים הכלואים בה.
  • התפרצות פריאטית – שחרור קיטור בלחץ גבוה עקב הבדל טמפרטורות במפגש בין מאגמה ומים. בהתפרצות מסוג זה לא נפלטת מאגמה.
  • התפרצות פריאטו-מאגמטית – שילוב של התפרצות פריאטית ומאגמטית. בסוג זה של התפרצות נפלטים גם מאגמה ותוצריה וגם קיטור.

סוג ההתפרצות

Vulcanic rock, near Lipary, Sicily
סלע געשי בים ליד ליפארי, אחד מן האיים הליפאריים לחופי סיציליה

פליטת מאגמה

פליטת המאגמה בהתפרצויות געשיות מתרחשת בשלושה אופנים הנבדלים בעוצמתם:

  • קילוח – לבה דלילה הזורמת במורד הר הגעש בקילוחים שאינם מתפרצים.
  • מזרקות – קילוחי לבה עזים הנזרקים לגובה המגיע אף למאות מטרים, אך אינם תוצאה של התפרצות מתפוצצת.
  • עמוד התפרצות – כאשר המאגמה הנפלטת סמיכה וצמיגה, היא כולאת בתוכה גז בלחץ גבוה. במהלך שחרור הגז נפלטת המאגמה בעוצמה כעמוד גבוה של אפר געשי הנראה כפטריה, וכן נשמעים קולות פיצוץ.

עוצמת ההתפרצות

עוצמת ההתפרצות של הרי געש מחושבת על-פי מדד התפרצות געשית – שקלול של נתונים הכוללים את נפח הטפרה, גובה עמוד ההתפרצות ותצפיות נוספות המספקות מונחים איכותיים המתארים פרטים נוספים, כגון משך ההתפרצות, קולות ורעשים בעת ההתפרצות, הרכב החומר הנפלט ועוד. המדד (Volcanic Explosivity Index – VEI) שפותח בשנת 1982 מציג את עוצמת ההתפרצויות בסקאלה לוגריתמית מערך 0 עד ערך 8: כל יחידה מייצגת עוצמה הגדולה פי 10 מזו של היחידה הקודמת. באופן זה, התפרצות בעוצמה 6 תהיה חזקה פי 10 מהתפרצות בעוצמה 5.

הר געש אדיר

המכון הגאולוגי של ארצות הברית קבע סף פליטה להתפרצות געשית. על פי ההגדרה, כל התפרצות געשית של אירוע בודד שבה יפלטו למעלה מ-1,000 קילומטר קוב, תחשב כ"מגה התפרצות". בהתפרצות כזו קיים סיכון לפגיעה מהותית בכל מיני החי והצומח שעל פני כדור הארץ.

תדירות פעילות

  • הר געש פעיל – הר געש הפולט לבה, אדים או אפר געשי בתכיפות או בתדירות קבועה. גם כאשר לא מתרחשת פליטה, הר הגעש ייחשב כפעיל אם הטמפרטורה של לועו גבוהה יחסית לזו של סלעי הסביבה.
  • הר געש רדום – הר געש שאינו מתפרץ בקביעות או שמתפרץ לעיתים רחוקות. הגדרה זו אינה מוחלטת והיא נובעת מתוך זהירות כשמדובר בהר געש שלא הראה פעילות במשך זמן רב, לאחר שהרי געש שנחשבו כבויים הפתיעו בהתפרצויות עזות – דוגמת פינטובו, וסומה שקרס ובקלדרה שלו נוצר וזוב – שגם הוא נחשב כבוי עד תחילת פעילותו בשנת 150 לפנה"ס לערך.
  • הר געש כבוי – הר געש שאינו מתפרץ עוד או שחלפו מיליוני שנים מאז התפרצותו האחרונה.

הרי געש הנוצרים במהלך התפרצות יחידה – ללא התפרצויות נוספות – נקראים "הרי געש מונוגנטיים", לעומת "הרי געש פוליגנטיים" המתפרצים שוב ושוב.

מיון מינרלוגי

הלבה הנפלטת בהתפרצות געשית שונה בהרכבה מהר געש אחד למשנהו. כשהלבה מכילה כמות יחסית גדולה יותר של סיליקה וקוורץ (לבה "חומצית"), היא נוטה להיות צמיגה יותר ולפרוץ בעוצמה גבוהה יותר.

מבנים ותוצרים געשיים

Hawaiian lava tube
צינור לבה
MSH06 aerial crater from north high angle 09-12-06
כיפה געשית בלוע סנט הלנס

מבנים רבים נוצרים מתחת להר הגעש, בתוכו, על מדרונותיו ובסביבתו:

  • תא מאגמה – מאגר של סלע מותך הנמצא מתחת להר הגעש.
  • צינור הזנה – צינור המוליך את המאגמה מתא המאגמה אל הלוע.
  • דיאטרם – הוא צינור הזנה רחב בראשו שנוצר מהתפוצצות גזים.
  • פקק געשי – התקרשות של מאגמה בתוך צינור ההזנה.
  • לוע – שקע שנוצר בפסגת הר הגעש כתוצאה מהתפרצות געשית, קצהו העליון של צינור ההזנה.
  • קלדרה – לוע שנוצר מהתמוטטות בשל היערמות חומר רב על הר הגעש והתרוקנות תא המאגמה.
  • מאר – לוע התפוצצות משנית.
  • חרוט טפיל – נוצר במורדות הר הגעש כתוצאה מהיווצרות צינור הזנה חדש לאחר שצינור ההזנה הקודם נסתם בפקק געשי.
  • גופי חדירה – המאגמה החודרת לסדקים בקרום יוצרת מגוון של גופי חדירה: סיל, בתולית, סדן, דייק ולקולית.
  • מערכת סדקים – סדקים הנפערים לאורך הר הגעש וסביבתו המהווים מוצא לזרמי לבה.
  • פומרולה – אדי מים ותערובת גזים המיתמרים מסדקים בהרי געש שלא בזמן התפרצות.
  • סולפטרה – נביעה של מים חמים עשירים בחומצה גופריתית.
  • מערות לבה – חללים גדולים הנוצרים מבועות ענקיות של גז ואדי מים אשר הלבה שהכילה אותם נקרשה סביבם.
  • צינור לבה – צינור הנוצר בזרם לבה כאשר הקרום החיצוני נקרש ועדיין מתקיימת בתוכו זרימה.
  • מנסרות בזלת – נוצרים מהתקררות איטית של לבה.
  • כיפה געשית – מבנה קמור הנוצר ממאגמה צמיגה מאוד הנדחפת על ידי לחץ גזים מתוך צינור ההזנה. אם המאגמה נקרשה בטרם נדחפה, היא תתרומם כערימת סלעים.

תוצרי הר געש

House buried under vulcanic ash, in Sicily
בית קבור באפר געשי, מהתפרצות הר אטנה

הלבה והאפר הגעשי הנפלטים מהר הגעש יוצרים תוצרים מגוונים בהרכבם ובצורתם:

תופעות געשיות

  • זרם פירוקלסטי – זרם צפוף של גזים לוהטים וטפרה הזורם במהירות גבוהה במורד הר הגעש.
  • נחשול פירוקלסטי – זרם פירוקלסטי בצפיפות נמוכה המכיל כמות גדולה של גז ביחס לחומר מוצק.
  • להאר – נחשול המורכב מאפר געשי מעורב במים הזורם כנהר ומתקשה כבטון.
  • מפולות – התפרצות געשית עזה ורעידות האדמה המתרחשות בשלביה השונים גורמות לזעזוע ולהרס מבני בהר הגעש. כתוצאה מכך נוצרות מפולות של קרקע וסלעים.
  • המסת קרחונים – החום הנוצר בסביבת הר הגעש כתוצאה מהתפרצות געשית ופליטת חומרים לוהטים גורם להמסת קרחונים בסביבתו הקרובה של הר הגעש.
  • מעיינות חמים – נביעה של מים חמים שמקורם בעומק קרום כדור הארץ.
  • גייזרים – מעיין חם המתפרץ בעוצמה ומעלה לאוויר עמוד של מים חמים וקיטור.

תפוצה

בכדור הארץ

כ-1,560 הרי געש שהתפרצו בהולוקן פזורים בכדור הארץ,[11] רבים מהם נמצאים במפגש בין לוחות טקטוניים – על הקרום היבשתי ועל הקרום האוקייני – וכמה מהם נמצאים במרכז לוחות. מסיב טאמו הוא הר הגעש הגדול ביותר, והוא שוכן על קרקעית האוקיינוס השקט מזרחית ליפן.

בארץ ישראל

בארץ ישראל לא מתרחשת פעילות געשית. עם זאת, קיימים שרידים רבים לפעילות כזו בעבר:

במערכת השמש

בגופים שונים במערכת השמש קיימים הרי געש – חלקם פעילים וחלקם כבויים. שרידים לפעילות געשית בירח נמצאו בימות, שרבות מהן מהוות משטחי בזלת נרחבים. גם במאדים התקיימה פעילות געשית, שהשתמרה באולימפוס מונס – הר הגעש הגבוה ביותר במערכת השמש. קרוב ל-90% מפני השטח של נוגה נראים כמכילים לבה בזלתית קרושה חדשה יחסית ועל פניו נראים הרי געש נישאים. על איו, ירחו של צדק, מתנשא הר הגעש טוושטר (Tvashtar). זוהו הרי געש גם על טריטון – ירחו של נפטון, על אנקלדוס – ירח של שבתאי, ובגופים אחרים כגון אירופה, טיטאן, גנימד, מירנדה וקווה-וואר בחגורת קויפר.

הרי געש בתרבות

דתות קדומות הקצו אל לכל תופעת טבע, ובהן לתופעות געשיות. במהלך השנים התפתחו מיתולוגיות, מסורות ואמונות שניסו להסביר את אותן תופעות: באירופה נתפסו הרי געש כסדנאות תת-קרקעיות של האל וולקן, המכין נשק לגיבורי מלחמה, והאמינו כי בשל עבודתו רבת העוצמה מתחת לפני הקרקע נוצרות רעידות אדמה והתפרצויות געשיות. התנ"ך מכיל התייחסויות רבות לאירועים שניתן לפרשם כתופעות געשיות, כמו למשל המטרת גופרית ואש על סדום ועמורה (בראשית, י"ט, כ"ד-כ"ה).

ביהדות

איזכור מפורש להר געש מופיע בספר יהושע אודות מקום קבורתו של יהושע: "וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ, בְּתִמְנַת-סֶרַח אֲשֶׁר בְּהַר-אֶפְרָיִם, מִצְּפוֹן, לְהַר-גָּעַשׁ."[13] אף שהאגדה מספרת שההר געש באופן חד פעמי מפני שלא הספידו כראוי את יהושע לאחר מותו,[14] אין שום הוכחות שהמקום הנזכר הוא הר געש במובן המקובל בימינו, וכפי הנראה זהו שם של מקום.

הרי הגעש הוזכרו פעמיים בספר תהילים: "גַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ" (תהילים, קמ"ד, ה') ו"הַמַּבִּיט לָאָרֶץ, וַתִּרְעָד. יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ" (תהילים, ק"ד, ל"ב).

בהלכה היהודית נפסק שהרואה הר געש מתפרץ צריך לברך ברכת שכוחו וגבורתו מלא עולם.

המיתולוגיה האצטקית

במיתולוגיה האצטקית נקשרו סיפורים להרי הגעש פופוקטפטל ואיצטקיהואטל. פופוקטפטל היה לוחם שאהב את איצטקיהואטל. אביה של איצטקיהואטל שלח אותו לקרב בווחאקה (אזור במקסיקו), והבטיח כי יוכל לשאת את בתו לאישה לכשישוב (דבר שאביה של איצטקיהואטל הניח כי לא יקרה). לאיצטקיהואטל נאמר כי אהובה מת וכאשר שמעה זאת, מתה מצער. כאשר שב מן הקרב ושמע על גורל אהובתו, אף פופוקטפטל מת מצער. האלים כיסו אותם בשלג והפכו אותם להרים. הר איצטקיהואטל נקרא "האישה הנמה" כיוון שצלליתו דומה לדמות אישה השוכבת על גבה. פופוקטפטל, לעומת זאת, ממטיר אש על הארץ בזעם אדיר על אבדן אהובתו.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "גלעין עמוק"
  2. ^ איור של "קערת מרק הפוכה"
  3. ^ מבוא קצר לגאולוגיה של איי גלאפגוס
  4. ^ דיואי מקלין, הקשר בין הכחדת קרטיקון לוולקניזם, 1981
  5. ^ דיואי מקלין, 1995
  6. ^ גילן של מדרגות אמישן והקשר לאירועים פרמו-טריאסיים
  7. ^ קריו-וולקנו
  8. ^ סילווי קאופמן, לה מונדחשש באינדונזיה: עיר בת 3 מיליון תושבים תכוסה בוץ, באתר הארץ
  9. ^ ים-אבן והר געש
  10. ^ תרשים היווצרות "גוּיוֹ"
  11. ^ http://www.volcano.si.edu/list_volcano_holocene.cfm
  12. ^ How to climb a South American volcano - כתבה ב-BBC על כמה מהרי הגעש של אמריקה הדרומית
  13. ^ יהושע כ"ד, ל'
  14. ^ פרשנות של רש"י על יהושע כ"ד, ויקיטקסט
אגם

אֲגַם או ימה הוא גוף גדול של מקווה מים (בדרך כלל מים מתוקים) המוקף יבשה.

אגמים גדולים נקראים לפעמים "ים", וימים קטנים נקראים לפעמים "אגם". למשל, ים כנרת וים המלח הם למעשה אגמים. האגם הגדול בעולם הוא מלוח - הים הכספי. האגם העמוק ביותר הוא ימת באיקל בסיביר. המונח אגם משמש גם לתיאור אתרים יבשים בדרך כלל המתמלאים מים רק לאחר גשמים כבדים, כמו למשל אגם אייר באוסטרליה.

אגמים יכולים להיווצר בדרכים מגוונות:

אגמים טקטוניים - נוצרו עקב תזוזות טקטוניות של הלוחות היבשתיים. לדוגמה, ימת בייקל במזרח סיביר, ים כנרת וים המלח מתזוזת השבר הסורי אפריקני.

אגמים וולקניים - נוצרו עקב פעילות געשית: בלועות הר געש (Okama ביפן, ברכת רם ברמת הגולן), או כתוצאה מחסימת נחלים על ידי זרמי לבה ומהתפוררות ושבירה של מגמה מתקררת (אגם החולה).

אגמים שנוצרו עקב גלישת קרקע - גלישת הקרקע חוסמת לעיתים נחלים, במעלה הסכר מתאספים המים ונקווה אגם.

אגמים קרחוניים (גליצאליים) - נוצרו עקב גלישת קרחונים. כאשר הקרחון גולש הוא חורץ במשקלו את הקרקע וסוחף עמו אדמה רבה. המסת הקרחון וקפיאתו מחדש מביאה להתפוררות הקרקע ולהיווצרות מגרעות שבהן נקווים מים. האגמים הגדולים בארצות הברית וכן מרבית האגמים בעולם נוצרו בדרך זו.

אגמי המסה - שנוצרו עקב תהליכי המסה כימית של סלעים או מינרלים הגורמות להיווצרות מגרעות שבהן נקווים מים. אגמים כאלו מצויים בעיקר באזור של מסלע גיר ונופי קרסט. אזור הלג'ה הגדולה בסוריה ובאזור מבצר נמרוד ברמת הגולן.

אגמים שנוצרו עקב פעילות נחלים - דמויי פרסה או טבעת. כתוצאה מהשתנות ערוצי נחלים והתנתקותם מהערוץ המרכזי. נפוץ באגמים בסמוך לשפך הנחל לים.

אגמים שנוצרו עקב פעילות הרוח - בעיקר באזורי דיונות, עקב שחיקת הדיונה והסעת החול מעל שכבה אטימה נוצר מקום נמוך שאליו נאספים מים.

אגמים אורגניים (בוג) - אגמים קטנים שנוצרים על קרקעית כבול המתאפיינת בתכולה גבוהה מאוד של חומר אורגני. תהליכי היצירה אינם ברורים לחלוטין. מאופיין על ידי צמחים אקזוטיים אוכלי חרקים, המים בדרך כלל צלולים ומעט חומציים.

אגמים מעשה ידי אדם - כתוצאה מפעילות אנתרופוגנית, דוגמת הקמת סכרים להפקת חשמל (אגם פאוול לפני סכר הובר בארצות הברית, אגם נאצר לפני סכר אסואן במצרים) או אגמים לנופש וקיט (כדוגמת פארק הירקון ואגמון הסופרלנד).פינלנד ידועה כ"ארץ אלף האגמים", ומינסוטה היא "ארץ עשרת-אלפי האגמים".

אטול

אָטוֹל (באנגלית: Atoll) הוא סוג של אי בעל מבנה טבעתי המצוי באוקיינוסים טרופיים. מבנהו הטבעתי יכול להיות פתוח או סגור והוא למעשה שונית אלמוגים המַקיפה לגונה רדודה. הלגונה נוצרה בשל שקיעת הר געש, לעתים שרידיו עדיין בולטים מעל המים.

רבים מאיי האוקיינוס השקט הם אָטוֹלִים. מרבית האטולים הם זעירים, בלתי מאוכלסים והצמחייה בם מועטה, אך קיימים גם אטולים גדולים בני אלפי דונם המכוסים בצמחייה, ובשל כך גם מיושבים.

כבר בשנת 1842 צ'ארלס דרווין תיאר את האטולים כסוג של איים והציע הסבר להיווצרותם, בהתבסס על שנות תצפית שערך במהלך מסעותיו באונייה "ביגל" בין השנים 1831–1836.

אטנה

אֵטְנה (איטלקית וסיציליאנית Etna) הוא הר געש פעיל השוכן באיטליה במזרח האי סיציליה. אטנה הוא הר הגעש הפעיל והגבוה ביותר באירופה. גובהו 3,330 מטר. הר אטנה הוא אחד מהרי הגעש הפעילים ביותר בעולם ומתרחשת בו פעילות געשית קבועה. בסביבתו הקרובה מצויים כפרים רבים, אולם תושביהם מסרבים לעקור למקומות יישוב חלופיים בשל האדמה הגעשית הפורייה שסביבו.

הר אטנה הוכרז על ידי האגודה הבינלאומית לוולקנולוגיה ולכימיה של פנים כדור הארץ כאחד מהרי הגעש של העשור. בשנת 2013 הוכרז ההר כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

אפר געשי

אפר געשי (או אפר וולקני) הוא אחד מסוגי החלקיקים הנפלטים מהר געש בעת התפרצות געשית, אשר במהלכה מאגמה יכולה לפרוץ החוצה ולזרום בצורת לבה, או ליצור תגובה עם מים הגורמת להתפוצצויות, שחרור כמויות גדולות של עשן וקיטור, העפת סלעים, ושחרור אפר געשי וחלקיקים נוספים לאוויר.

את החלקיקים הנפלטים בעת התפרצות הר געש נהוג לחלק לשלושה סוגים על פי גודלם:

אפר געשי: עד 2 מ"מ

לפילי: 2 - 64 מ"מ

פצצה געשית או "בלוק געשי": מעל 64 מ"מעמוד העשן שנראה פעמים רבות מעל הר געש מתפרץ מורכב בעיקר מאפר ומקיטור. החלקיקים הזעירים יכולים להיות מועפים למרחקים רבים, בהתאם למהירותה וכיוונה של הרוח. שלא כמו אפר שנוצר לאחר שריפה של עץ או חומר דליק אחר, אפר געשי הוא חומר שוחק וקשה, אינו מסיס במים ואף מוליך חשמל, בעיקר כשהוא רטוב.

כשאפר מתחיל ליפול במהלך שעות היום, השמים מתמלאים באובך, וצבעם נעשה צהבהב, אך לפעמים האפר הנופל יכול להיות כל כך צפוף עד שהראות נעשית לקויה ואף בלתי אפשרית וצבע השמים נעשה שחור.

בעת הנפילה, הטמפרטורות צונחות, רעמים וברקים נשמעים וריח חזק של גופרית נישא באוויר, ואם מתלווה להתפרצות גם גשם, אזי הבוץ הנוצר זורם במהירות עצומה ויוצר נהר בוץ הנקרא "להאר" והמסוגל להרוס כמעט כל מה שימצא בנתיבו.

בהתאם לכמותם, משקעי אפר על הקרקע לאחר התפרצות יוצרים השפעה הרסנית על המערכת האקולוגית המקומית והאזורית – קריסת גגות של מבנים, נפילת עצים, זיהום מקורות מים, הרס תשתיות ועוד.

אפר געשי כשלעצמו איננו רעיל, אך אם הוא נשאף על ידי בני אדם או בעלי חיים, הוא יסכן את חייהם שכן הוא יוצר בצקות בריאות, ויכול אף לגרום לחנק (לאפר געשי ישנה יכולת עצומה של סיפוח נוזלים ואם הוא מגיע לריאות, אדי המים נספחים אליו ונוצר משקע מוצק בריאות).

חלקיקי אפר קטנים מאוד יכולים להישאר באטמוספירה למשך שנים רבות והם יכולים להתפזר בכל העולם באמצעות רוחות וזרמי סילון (דוגמה לכך היא זיהויו של הר הגעש טובה באינדונזיה שהתפרץ לפני כ-76,000 שנים). לחלקיקים הנשארים באטמוספירה ישנה גם משמעות אקלימית שכן הם חוסמים מעבר של קרני אור וגורמים לצניחת טמפרטורות עולמית כמו במקרה של התפרצות הר הגעש פינטובו בפיליפינים בשנת 1991.

מקורה של המאגמה יכול להיות בתא מאגמה או בצינור הזנה. בשני המקרים, המאגמה תפרק חתיכות מהסלע שיוצר את תקרת תא המאגמה או צינור ההזנה (ויווצרו קסנוליתים) ולעיתים אף יתחילו להתגבש מינרלים מסוימים, לפי שורת בואן, אם הטמפרטורה נמוכה מספיק כדי לגרום לגיבוש מינרלי.

כשמאגמה עולה ממעמקי האדמה, מתנדפים ממנה מים וגזים שהיו מומסים בה עוד בהיותה בבטן האדמה, בתהליך של הפחתת לחץ (דקומפרסיה), בדומה לפתיחה של פחית משקה מוגז. לכן, כאשר מתרחשת התפרצות געשית היא מלווה בענני עשן שצבעו בדרך כלל לבן, אלא אם כן הוא מכיל גם חלקיקים מוצקים ואז יהיה צבעו אפור עד שחור.

בעת ההתפרצות המאגמה עולה לפני השטח כתערובת של גזים לוהטים וחלקיקים מותכים. החומר המוצק נקרע לרסיסים ומתפשט במהירות ונע במהירויות עצומות של יותר מ-160 קמ"ש.

אפר געשי יכול לסכן מטוסים ויושביהם מכיוון שהוא יכול לחדור למטוס דרך מערכות הקירור ולשתק את המנועים, ומכשירי האלקטרוניקה ואף להמית את הטייסים.

גוואדלופ

גוואדלופ (בצרפתית: Guadeloupe) היא מושבת איים צרפתית באיי ליווארד בים הקריבי, ובה חיים כ-400 אלף תושבים (נכון ל-2015).

כריסטופר קולומבוס גילה את האיים ב-3 בנובמבר 1493 וקרא להם על שם המנזר סנטה מריה דה גוואדלופה בספרד. הצרפתים השתלטו על האיים ב-1635, ובהדרגה כבשו אותם מהילידים שחיו בהם.

גוואדלופ מורכבת מחמישה איים. בין שני האיים המרכזיים מפרידה לשון ים המכונה נהר הסאלי.

עיר הבירה של גוואדלופ היא העיירה בָּאס טֶר (Basse Terre), הנמצאת על האי באס טר. האי באס טר הוא האי ההררי ביותר בגוואדלופ, ובו ההר הגבוה בגוואדלופ, לה סופרייר (La Soufrière), שהוא הר געש פעיל.

האי המרכזי השני בגוואדלופ הוא גרנד טר (Grande terre), אי זה הוא אזור שטוח, מי השתייה בו מובאים מבאס טר.

ה"נהר המלוח" (Rivière Salée) מפריד בין שני האיים.

הגידולים העיקריים בגוואדלופ הם קנה סוכר, בננות, קקאו, קפה, וניל ורום. בערך שלושה רבעים מהייצוא הם למדינות השייכות לצרפת, כגון פולינזיה הצרפתית, ראוניון ועוד.

הר

הר הוא מבנה גאולוגי הבנוי מסלעים ואדמה המתנשא לגובה של לפחות כמה מאות מטרים מעל לסביבתו. רוב ההרים בעולם אינם פסגות יחידות, אלא הם ערוכים בצורת רכסים. הר נחשב לצורת נוף גבוהה יותר מאשר גבעה, אך ההבדל ביניהם אינו מוגדר בצורה חד משמעית.

חלק גדול מההרים הגבוהים בעולם נמצאים בתוך רכסי הרים, שנוצרים כתוצאה מפעילות טקטונית. רכסי ההרים הגבוהים בעולם ערוכים בשתי חגורות גדולות: "החגורה העולמית", המקיפה את האוקיינוס השקט, וחגורה הנמשכת ממזרח למערב על פני אסיה ואירופה. רכס ההרים הגבוה בעולם הוא ההימאליה, ובו הפסגה הגבוהה ביותר, האוורסט, שגבהה 8,848 מטר מעל פני הים.

הר סנט הלנס

הר סנט הלנס (Mount St. Helens) הוא הר געש פעיל במדינת וושינגטון שבצפון ארצות הברית, כ-155 ק"מ דרומית לסיאטל. גובהו מעל 2,549 מטר. ההר נקרא על שם הדיפלומט הבריטי, לורד סנט הלנס, ידידו של מגלה הארצות, ג'ורג' ונקובר, אשר חקר את האזור בסוף המאה ה-18.

הר סנט הלנס הוא הר געש שכבתי, אחד מהרי הגעש המרכיבים את הקשת הגעשית של רכס קסקייד, המהווה חלק מטבעת האש המקיפה את האוקיינוס השקט. ההר נולד בהתפרצות ענק שהתחוללה לפני כ-2,500 שנה.

התפרצותו האחרונה הרת האסון של ההר התחוללה ב-18 במאי 1980. הייתה זו ההתפרצות הקטלנית וההרסנית ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית. 57 בני אדם נהרגו, ו-250 בתים, 47 גשרים וקילומטרים רבים של מסילות רכבת וכבישים נהרסו. קדמו להתפרצות חודשיים של פעילות סייסמית אינטנסיבית, בעקבותיה נסגר שטח ההר לציבור וניצלו חיי אלפים. ההתפרצות האלימה, דרגה 5 במדד התפרצות געשית, שינתה כליל את צורת ההר, הנמיכה את גובהו מ-2,950 ל-2,550 מטרים והעלימה את כיפתו, אשר במקומה נפער לוע געשי דמוי פרסה, 1.6 ק"מ רוחבו. כמות האפר הגעשי שניפלט בהתפרצות הוערך בכ-2.9 ק"מ מעוקבים.

כ-10 ק"מ דרומית להר נמצאת מערת הקופים. זהו צינור לבה, מעל שלושה ק"מ אורכה, אשר נוצר מזרימת לבה.

הר פוג'י

הר פוג'י (ביפנית: 富士山 (מידע • עזרה), פוּגִ'י-סָאן) הוא הר געש במרכז האי הונשו, הגדול באיי יפן. זהו ההר הגבוה ביותר ביפן, והוא מתנשא לגובה של 3,776 מטרים. הר פוג'י הוא הר געש פעיל, והתפרצותו האחרונה ארעה בשנת 1707.

להר פוג'י מקום מיוחד בתרבות היפנית, והוא מקודש בעיני היפנים. במשך מאות שנים ההעפלה על ההר הייתה טקס דתי, כתות מסוימות סגדו להר לבדו, וציירים יפנים רבים הנציחו את ההר בסדרות ציורים מפורסמות. היום, הר פוג'י מהווה אתר תיירותי מהפופולריים ביפן, וכ-200,000 איש עולים לפסגת ההר מדי שנה.

לעיתים מוזכר ההר במערב בשם "פוּגִ'י-יָאמָה", אך מדובר בקריאה שגויה של הקאנג'י המרכיבים את השם "פוג'י-סאן". מקור השם של ההר אינו ברור: הקאנג'י בשם ההר משמעותם "עושר" ו"שפע", אך ככל הנראה הם נבחרו מטעמי הגייה ולא מטעמי משמעות. על-פי פירוש עממי, פירוש השם הוא "אין כמוהו", ואילו אגדה עתיקה טוענת כי משמעות השם היא "בן-אלמוות".

וזוב

הר וֵזוּב (באיטלקית: Monte Vesuvio) הוא הר געש ממזרח לנאפולי הצופה על מפרץ נאפולי, אחד משלושת הרי הגעש הפעילים באיטליה, ומהאלימים ביותר על פני כדור הארץ.

התפרצות הווזוב בשנת 79 לספירה החריבה את הערים הרומיות פומפיי והרקולנאום. הייתה זו ההתפרצות המתועדת הראשונה בהיסטוריה. מאז התפרץ הווזוב פעמים רבות ונחשב לאחד מהרי הגעש המסוכנים בעולם עקב צפיפות האוכלוסין הגבוהה סביבו. במקרה של התפרצות נמצאים כשלושה מיליון איש בטווח הסכנה.

חרוט געשי

חרוט געשי הוא אחד הצורות הגעשיות הפשוטות והנפוצות ביותר והמבנה האופייני במרבית הרי הגעש. החרוט נוצר מהתפרצות געשית הנערמת סביב לוע הר געש בצורת חרוט עם שקע במרכז פסגתו.

כל התפרצות גורמת להצטברות חומר נוסף המגביה ומעבה את הסוללה, וכך מתפתח הר געש בצורת חרוט. חרוטים געשיים נבדלים זה מזה בהרכב ובגודל החלקיקים הבונים אותם ובהתאם לאופי וגודל השברים הנפלטים במהלך ההתפרצות. ומהבולטים שבהם הוא חרוט האפר שהוא גם הנפוץ שבהם וגובהו אינו עולה על כמה מאות מטרים. החרוט נוצר מנפילת טפרה – חומר פירוקלסטי המועף מצינור ההזנה לאוויר ושב ונוחת על הקרקע.

בהר געש בו הלבה הנשפכת דלה בגזים, בדרך כלל יתקבל חרוט געשי שטוח במיוחד, שתלילות מדרונותיו מועטה. דוגמה לחרוט כזה נמצאת ברכס דלוה, הנמצא בסמוך לחורבות הכפר דלוה.

טפרה

טֶפְרָה - החומר שנפלט לאוויר בהתפרצות הר געש ונופל אחר כך לקרקע. הרכב הטפרה הוא בדרך כלל ריוליטי, שכן הרי הגעש הסוערים ביותר הם תוצרים של מאגמה פלסית, כלומר שהיא עשירה בסיליקה וצמיגותה גבוהה.

מקורו של המונח Tephra הוא מיוונית ופירושו "אפר". המונח הוצע על ידי סיגורדור טאורארינססון (Sigurdur Thorarinsson), וולקנולוג איסלנדי, בשנת 1954 בעת התפרצות הר הגעש "הקלה" (Hekla).

טראומה נפשית

טראומה נפשית, ובעברית: "בהלת" (ביוונית: τραῦμα, פצע) או פסיכוטראומה היא נזק שנגרם לנפש בעקבות חוויה או חוויות קשות במיוחד. החוויה הטראומטית עשויה להיות חד-פעמית או חוזרת ונשנית, והיא מכניסה את האדם למצב של הלם, בו הוא אינו מסוגל להתמודד ולספוג בו את הרעיונות והרגשות הקשורים בחוויה. טראומה יכולה להיווצר מסוגים שונים של מאורעות, אך לרוב ישנם היבטים משותפים:

בדרך כלל החוויה קשורה בתחושת חוסר ישע חזקה בפני איומים אמיתיים או מדומים לחיים, לשלמות הגופנית או לצלילות הדעת.

לעיתים קרובות יש חילול עולמו של האדם כפי שהוא הכיר אותו עד כה, דבר המכניס אותו למצב קשה של בלבול וחוסר-ביטחון.טראומה נפשית עשויה להתלוות לטראומה גופנית, או להתקיים באופן עצמאי. גורמים נפוצים לטראומה נפשית הם התעללות ואלימות, כשזה כולל גם את האיום בכך, או היות עד לדבר, במיוחד בתקופת הילדות. לעיתים גם ביצוע עבירות מסוימות, כגון אונס, עשויים ליצור טראומה אצל מבצע העבירה כמו אצל הקורבן. גם אסונות טבע כגון רעידת אדמה או התפרצות הר געש, או מלחמות עשויים ליצור טראומות, לעיתים אף ברמה ציבורית המונית.

על פי המדריך האבחוני DSM, במצבים בהם הטראומה הנפשית מתמשכת יותר מחודש ימים, והאדם מפתח תסמיני חרדה קשים, חווה שוב ושוב את האירוע הטראומטי במחשבותיו ורגשותיו, ומסגל לעצמו דפוסי הימנעות מגירויים שקשורים לאירוע - הוא עלול לפתח הפרעת דחק פוסט-טראומטית או הפרעת חרדה אחרת.

לבה

לַבָּה היא סלע מותך הנפלט מהר געש במהלך התפרצות געשית, ומקורה במאגמה שנפלטו ממנה מרבית הגזים. הלבה הנפלטת נוזלית, חמה מאוד – 700 - 1,200 מעלות צלזיוס, ועשויה להיות צמיגה מאוד – בערך פי 100,000 ממים. בהתקררותה יוצרת הלבה סלעים געשיים, הנקראים גם "סלעי פרץ". בהתמצקותה שותפה הלבה לבניית הרי געש ורמות געשיות. מקור השם בלטינית: Lavo – לשטוף.

הלבה נפלטת מהר הגעש בכמה אופנים:

קילוחי לבה – פליטה מתונה של לבה דלה בגזים מלועו של הר געש או מסדקים במורדותיו ובסביבתו. הקילוח מחולק למתלול – חזית הקילוח, וגב – חלקו העליון של הקילוח. ככל שהקילוח מתרחק ממקורו, כך הופכת הלבה צמיגה ואיטית יותר, ומתלול הקילוח הופך גבוה יותר.

שפכי לבה – זרמים מתונים הנפלטים מסדקים הנוצרים במורדותיו ובסביבתו של הר געש.

וילונות לבה – פליטה של יריעות לבה רציפות.

מזרקות לבה – התפרצות לא מתפוצצת מתוך הלוע הפולטת לאוויר זרמי לבה גבוהים (עד 500 מ'), בזרם רציף או בסדרת זרמים קצרים. מזרקות לבה אופייניות להתפרצות הוואינית וסטרומבוליאנית.

לוע הר געש

לוע הוא שקע שנוצר בהר געש כתוצאה מפעילות געשית. שקע זה הוא קצהו העליון של צינור הזנה, דרכו נפלטת מאגמה אל פני השטח. צורתו כאגן מעוגל נובעת מחלל שנותר לאחר שהמאגמה שזרמה דרכו נפלטה או חזרה וירדה אל תא המאגמה. מסביב לשקע מצטבר חומר געשי שנפלט בעת ההתפרצות, ובמקרים רבים הוא נערם בצורת חרוט מסביב ללוע.

מספר הר געש

מספר הר געש (באנגלית: Volcano Number או בקיצור VNum) הוא זיהוי להרי געש במערכת היררכית ושיטתית המחולקת לאזורים גאוגרפיים על-פני כדור הארץ. המספרים נקבעו לראשונה בקטלוג שפותח בסוף שנות ה-30 של המאה ה-20 לצורך פרויקט "קטלוג הרי געש פעילים בעולם" (Catalog of Active Volcanoes of the World) במסגרת "האגודה הבינלאומית לוולקנולוגיה ולכימיה של פנים כדור הארץ" (International Association of Volcanology and Chemistry of the Earth's Interior – IAVCEI),‏ ומנוהל כיום על ידי מוסד סמית'סוניאן במסגרת התוכנית לגעשיות עולמית (Global Volcanism Program) או בראשי תיבות GVP.

המדינות של ה-GVP הייתה לשלב במספר את גיל הר הגעש ומידע גאוגרפי והיסטורי עליו. עקב כך שינה ה-GVP לעיתים קרובות מספרי הר געש, בדרך כלל על מנת לאפשר הגדרה של הרי געש חדשים באזור גאוגרפי מסוים, ופעולה זו פגעה במטרה המקורית למנוע אי בהירות. ב-2013 העביר ה-GVP את הקטלוג לבסיס נתונים חדש והחליט בהזדמנות זו לשנות את השיטה.

צינור הזנה (גאולוגיה)

צינור הזנה הוא מבנה גאולוגי, תעלה אנכית במרכזו של הר געש חרוטי, דרכו זורמת מאגמה מתוך תא מאגמה אל פני השטח במהלך התפרצות געשית. צינור הזנה עשוי להיות צר (מטרים ספורים) או רחב מאוד (800 מטרים), ובראשו נמצא לועו של הר הגעש. עומקו של צינור ההזנה תלוי במיקום תא המאגמה המצוי בתחתיתו.

קילימנג'רו

קילימנג'רו (בסווהילי: Kilima Njaro, כלומר "הר נג'ארו") הוא ההר הגבוה ביותר באפריקה, והוא מתנשא לגובה של 5,895 מטרים. ההר הוא הר געש רדום ופסגתו כמו רוב שטחו שוכנים בצפונה של טנזניה. חלק ממורדותיו הצפוניים נמצאים בשטחה של קניה.

המראה של ההר מיוחד ולא רגיל ביחס לאזור שבו הוא שוכן, כהר בגובה רב המכוסה שלג הנראה מבעד לסוואנה האפריקאית המישורית והיבשה.

פסגתו של ההר מכוסה במעטה שלג תמידי, כניגוד לסביבה ולאקלים האפריקאי החם והצחיח שבו הוא שוכן ובהתחשב בעובדה שההר נמצא במרחק 350 קילומטרים בלבד מקו המשווה.

שמורת הר אביטל

שְׁמוּרַת הַר אֲבִיטַל נמצאת דרום מזרחית מקיבוץ מרום גולן.

מקור שם השמורה הוא בהר אביטל הסמוך אליה ועקב כמות הטל הגדולה המתעבה לטיפות מים על הקרקע והצמחים - כ-60 מילימטרים בשנה.[דרוש מקור]בשמורה שריד של הר געש מעל בקעת קוניטרה, בגובה של כ-240 מטרים. מגובה זה ניתן לצפות לכל הכוונים בנוף. במרכז ההר לוע בקוטר של 1300 מטרים, ובתחתיתו שני הרי געש קטנים בגובה של כ-7 מטרים מעל לסביבה.

שמורת הר חרמונית

שְׁמוּרַת הַר חֶרְמוֹנִית היא שמורת טבע הנמצאת צפון מזרחית מקיבוץ אל-רום ודרום מזרחית מהכפר בוקעאתא.

השמורה מקיפה את הר חרמונית לאורך כשני קילומטרים וברוחב כקילומטר אחד. מקור שם השמורה הוא על שם הר חרמונית הסמוך אליה, הר געש שלועו פתוח לצד מערב; מפסגתו נוף לצפון הגולן, לחורן ולכתף החרמון. שם נוסף לשמורה הוא שמורת תל א-שיח'ה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.