הרפורמה בנמלי הים בישראל

הרפורמה בנמלי ישראל או הרפורמה בנמלים הוא השם שניתן לשינוי מבני כולל בענף הנמלים הימיים בישראל, שהחל בשנת 2003 עם חקיקת חוק הרפורמה בכנסת, ומטרתו הסופית היא הכנסת תחרות בנמלי הים של ישראל (נכון לשנת 2003 - נמל חיפה, נמל אשדוד ונמל אילת) והפרטתם.

עיקר הרפורמה כולל את פירוק רשות הנמלים למספר גופים - חברת נמלי ישראל שתהיה אחראית על החזקה, ניהול ופיתוח של שטחי הנמלים והשכרתם לחברות ההפעלה; חברות נמל אשדוד, נמל חיפה ונמל אילת, אשר אחראיות על מתן השירות ופיתוח מתקני הנמל (בפרט המנופים וניהול מסופי המטענים); ורשות הספנות והנמלים שתהיה אחראית על אסדרת הענף.

נכון לשנת 2014, כעשור לאחר תחילת מימוש הרפורמה בפועל בשנת 2005, ישנה ביקורת על דרך מימוש הרפורמה ואף נטען על ידי מבקר המדינה כי הרפורמה של שנת 2003 נכשלה.[1]

כיום נעשים צעדים נוספים על מנת לקדם תחרות בתחום נמלי הים והיא קידום הקמת נמל המפרץ ונמל הדרום.

רקע

עד לשנת 2003 היו מאוחדים שלושת נמלי הים בישראל תחת גוף אחד - רשות נמלי ישראל. הרשות הייתה אחראית על שטחי הנמל, על הפעלת הרציפים, על פיתוחם ועל שכר העובדים, בדומה לרשות שדות התעופה כיום. כתוצאה מכך נוצר מצב שבו גוף אחד מחזיק בידו את כלל המשאבים לייבוא ולייצוא ימי של מדינת ישראל. כמו כן, ועדי הנמלים השונים היו מאוגדים תחת ועד אחד ובמקרה של שביתה היו מושבתים כלל נמלי ישראל. בנוסף, נוצר חוסר תחרותיות מוחלט בין הנמלים, דבר אשר גרם למשכורות גבוהות לעובדי הנמלים. ברבים מדו"חות השכר במגזר הציבורי זוכים עובדי הנמלים לשכר גבוה מן הממוצע, ולעיתים רבות מופיעים בראש טבלת מקבלי השכר. ריכוז הכח הרב בידי ועדי העובדים של החברה גרם להשבתת כלל הסחר הימי של ישראל בקלות רבה עם החלטה על שביתה.

על מנת להגביר את התחרות בענף, החליטה בשנת 2003 ממשלת ישראל על שינוי מבני בענף הנמלים. עיקרו של השינוי היה הפרדת הנמלים חיפה, אשדוד ואילת, שנוהלו עד אז במסגרת רשות הנמלים, לשלוש חברות נמל ממשלתיות עצמאיות נפרדות, אשר יופרטו בעתיד. תפקיד חברות הנמל הוא לספק את השירות ללקוחות הנמל ולדאוג לפיתוח כלי העבודה בנמל כדוגמת מנופים. בנוסף, הוקמה חברת נמלי ישראל, חברה ממשלתית חדשה שתפקידה להחכיר את שטחי הנמל לחברות ההפעלה, ולפתח שטחי נמל חדשים. בד בבד עם הקמת החברות החדשות הוחלט על הקמת רשות רגולטורית במשרד התחבורה שתהיה אחראית על תכנון ארוך טווח של ענף הנמלים ועל הסדרת הפעילות בו - רשות הנמלים. בשנת 2004 הושלם תהליך החקיקה, ובשנת 2005 הסתיים שלב א' של הרפורמה: חברת הניהול, חברות הנמל והרשות הרגולטורית החלו לפעול.

ביולי 2013 הודיע שר התחבורה, ישראל כ"ץ, על יציאתם לדרך של המכרזים לקראת הרפורמה בנמלי הים בישראל. בניגוד לדעה הרווחת, על הרפורמה עצמה החלו לעבוד בחנ"י שנים קודם עם חציבת האבן להכנת שוברי גלים לנמלים החדשים ועם הכנת הסטטוטוריקה לנמלים החדשים.  שר התחבורה החליט כי שני המכרזים יפורסמו במקביל על מנת לוודא כי הנמל החדש יופעל בזיכיון על ידי גורם פרטי בשיטת ה-BOT וזאת בניגוד למה שקרה בעבר. מטרת הרפורמה להביא להגברת התחרות בנמלים, באמצעות הקמת נמלי מים עמוקים מתחרים, בחיפה ובאשדוד כמו גם להיערך לשינויים המתרחשים בעולם הספנות הבינ"ל.[2]

עיקרי הרפורמה

מודלים להפעלות נמלי ים בעולם המערבי

על פי מחקר של מכון המידע והמחקר של הכנסת קיימים 4 מודלים להפעלת נמלי ים בעולם המערבי.[3] המודל המקובל ביותר בעולם להפעלת נמל הוא מודל "בעל הבית". במצב זה קיימת חברה ממשלתית אשר אחראית על ניהול ופיתוח הרציפים והמסופים בנמלים, וקיימת חברה אחרת, פרטית או ממשלתית, אשר חוכרת את שטחי הנמל, בדרך כלל למספר עשרות שנים ונותנת את שירותי הפריקה וההעמסה ללקוחות.

עד לרפורמה לא הייתה הפרדה בין החברה המנהלת את הפעילות בנמל ובין החברה המנהלת את הנכסים שלו.

דגם תחזוקה ופיתוח שירותי ליבה תשתיות טיפול במטענים
נמל ציבורי ציבורי ציבורי ציבורי פרטי
נמל רב מפעילים ציבורי ציבורי ציבורי פרטי
בעל הבית ציבורי ציבורי פרטי פרטי
נמל פרטי פרטי פרטי פרטי פרטי

עיקרי הרפורמה

  • הרפורמה יצרה 3 חברות נמל בלתי תלויות אחת בשנייה אשר יוצרות תשתית עתידית להפרטתן. חברת נמל אשדוד, נמל חיפה ונמל אילת הן החברות המפעילות את הנמל ונותנות שירותי נמל. החברה האחראית בפועל על הנמל, על שטחי הנמל ועל פיתוח הנמלים היא חברת נמלי ישראל.
  • הרפורמה הפכה את רשות הנמלים לגוף רגולטורי בלבד אשר תפקידו להסדיר את הענף והוא עוסק ברגולציה ללא התערבות בפיתוח תשתיות וכו'.
  • הרפורמה פיצתה את עובדי הנמלים בסכומים של (להשלים) לטובת הסכמתם לתמיכה בשינוי המבני בענף.

יתרונות הרפורמה

  • הרפורמה הפרידה באופן מעשי את חברות הנמל וגרמה לכך שבאופן תאורטי ניתן יהיה להפריטן בעתיד.
  • אם וכאשר תופרטנה חברות נמל אשדוד ונמל חיפה (נמל אילת כבר הופרטה ופועלת היום על ידי חברה פרטית), תוגדל השקיפות בחברות, ונמלי ישראל יעברו למודל "בעל הבית" הנהוג היום במדינות העולם המערבי בהפעלת נמלי ים.

חסרונות הרפורמה

  • הרפורמה לא הצליחה להגביר את התחרות בין הנמלים ושכר העובדים נשאר גבוה מבין עובדי המגזר הציבורי.
  • הרפורמה לא הצליחה להקטין את כוחם של הוועדים, ועדיין עולות חשדות לנפוטיזם ושחיתות בנמלים.

המצב היום

כעשור לאחר סיום הרפורמה בנמלים, לא הושגו מטרות הרפורמה במלואן: הכח בידי ועדי העובדים של הנמלים נותר גבוה, ולא פעם הושבתו הנמלים ללא סיבה, השכר הגבוה אשר מקבלים העובדים הוא בין הגבוהים במגזר הציבורי, וחברות הנמל נגועות בנפוטיזם וחשד לשחיתות. בשנת 2014 נחשף בערוץ 2 כי יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד, אלון חסן, קידם סגירת חוזים של חברת נמל אשדוד עם חברות חיצוניות שהיו בבעלותו או בבעלות קרובי משפחתו. לאחר מכן נפתחה נגדו חקירה פלילית בנושא זה, והוא אולץ לעזוב את תפקידו והוחלף באבינועם שושן.

בנוסף, במסגרת דיוני ועדת טרכטנברג, עלתה ההבנה כי הרפורמה לא השיגה את מטרתה עקב כך שסחורות אשר מיועדות להגיע לדרום הארץ יובאו לישראל בדרך כלל דרך נמל אשדוד, וסחורות המיועדות לצפון - דרך נמל חיפה. על מנת להגביר את התחרות בשני הנמלים, הוחלט על הקמת נמל הדרום שיתחרה בנמל אשדוד, ונמל המפרץ שיתחרה בנמל חיפה.

לפי דוח טרכטנברג, "מבחינה שנעשתה על ידי גורמי המקצוע במשרדי התחבורה והאוצר עולה כי התפוקות בתחום המכולות לצוות עבודה בנמלי ישראל נמוכות ביחס לנמלים אחרים בעולם: בין 15% ל-25% נמוכות ביחס לנמלים במזרח התיכון, ואף נמוך מכך ביחס לנמלים מתקדמים בעולם. העלות הנגזרת מכך למשק הלאומי נאמדת במאות מיליוני שקלים בשנה. הכשל המרכזי בענף הוא היעדר תחרות. חברות הנמל הקיימות מהוות מונופול אזורי, כל אחת בתחומה, וביחד מהוות דואופול ארצי".[4]

הרפורמה בנמלים מתקדמת מאז. הונחה אבן פינה, יש זוכים במכרזים של הקמת הנמלים והפעלתם.

באשדוד זכו במכרז ההקמה - החברה הסינית "צ'יינה הארבור".[5] במכרז ההפעלה זכתה חברת TIL ההולנדית.[6] 

בחיפה זכו במכרז ההקמה - קבוצה משותפת של שפיר הנדסה ואשטרום.[7] במכרז ההפעלה זכתה חברת SIPG הסינית.[8] ביוני 2018 הושגו הסכמות בין ההסתרות, נציגות העובדים והמדינה באשר להשלכות הרפורמה על נמל חיפה הקיים. במסגרתם הוסכם בין היתר על הכנסתו של משקיע פרטי לנמל במטרה להכין אותו לתחרות[9]. עוד, הוסכם באוגוסט 2019 בין ההסתדרות, נמל חיפה, חברת נמלי ישראל ומשרדי התחבורה והאוצר כי עובדי מחלקת הים של נמל חיפה הקיים יעברו לעבוד בחברת-בת ממשלתית חדשה של חברת נמלי ישראל, אשר תשרת את שני הנמלים עד שנת 2054[10].

עד כה, בית הדין לעבודה לא התיר לעובדי הנמלים להשבית את העבודה בפועל בגלל הרפורמה[11]. ביוני 2017 הגיעו ההסתדרות והמדינה להסכם המבטיח את ביטחונם התעסוקתי של עובדי דור ב' בנמלים הקיימים למשך 10 שנים, בכפוף לחתימת הסכמי רפורמה סופיים בנמלים[12]. במאי 2018 שבתו עובדי שני הנמלים הוותיקים בלא אישור בית הדין, וחזרו לעבוד לאחר שבית הדין הטיל קנסות אישיים באלפי שקלים על ראשי הוועדים[13] .

צפי להפעלת הנמלים: שנת 2020

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3711224,00.html
  2. ^ הרפורמה בנמלים
  3. ^ איתמר מילרד, תמיר אגמון, הקמת שני נמלי ים בהפעלה פרטית: תיאור, ניתוח וסקירה משווה
  4. ^ אמנון פורטוגלי, על הרפורמה בנמלים - תמונת מצב והמלצות
  5. ^ חברת נמלי ישראל: חברת Pan Mediterranean Engineering של צ'יינה הארבור זכתה במכרז להקמת נמל הדרום באשדוד
  6. ^ החברה ההולנדית TIL זכתה במכרז להפעלת הנמל החדש באשדוד
  7. ^ רשמית: שפיר הנדסה ואשטרום זכו במכרז להקמת נמל חיפה החדש
  8. ^ SIPG הסינית זכתה במכרז להפעלת הנמל החדש בחיפה
  9. ^ ניצן צבי כהן, ‏עיקרי הרפורמה בנמל חיפה: תחרות, שקט תעשייתי והתייעלות, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 5 ביוני 2019
  10. ^ ניצן צבי כהן, ‏הסכם היסטורי במפרץ חיפה: מחלקת הים תהפוך לחברה ממשלתית שתשרת את שני הנמלים, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 27 באוגוסט 2019
  11. ^ ניצן צבי כהן, ‏ארבע שנים ללא הזכות לשבות, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 17 בדצמבר 2018
  12. ^ ניצן צבי כהן, ‏הממשלה התחייבה: לאחר הקמת הנמל הפרטי לא יפוטרו עובדי נמל במשך עשור, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 13 ביוני 2017
  13. ^ צחי שדה ואחיה ראב"ד, השביתה הפרועה בנמלים הסתיימה: ראשי הוועדים הורו על חזרה לעבודה, באתר ynet, 12 במאי 2018
אילת

אֵילַת היא העיר הדרומית ביותר במדינת ישראל והיחידה בה לחופי הים האדום, והיא משמשת כעיר נמל ותיירות מרכזית. העיר שוכנת בדרום הערבה, שייכת למחוז הדרום, ומתגוררים בה כ-65,000 תושבים.

בתקופת המנדט שכנו במקום יישוב בדואי קטן בשם אום א-רשראש (בערבית: أم الرشراش) ונקודת משטרה בריטית. בימי קדם שכנה בסמוך למקומה של אילת העיר עציון גבר, הנזכרת רבות בתנ"ך. ב-1949 נכבש המקום במסגרת מלחמת העצמאות, ושימש בעיקר כמחנה צבאי. אילת נוסדה כיישוב אזרחי בשנת 1952, והוכרזה כעיר בשנת 1959.

העיר נקראת על שם העיר המקראית אֵילַת (גם: אֵילוֹת), הנזכרת מספר פעמים בתנ"ך, לצד עציון גבר, בתקופות ממלכת ישראל המאוחדת וממלכת יהודה כעיר נמל יהודית על שפת ים סוף - "תחנת הצי המסחרי של העם העברי". בדיון בוועדה הגאוגרפית (שקדמה לוועדת השמות הממשלתית) על שמה של העיר, הייתה התלבטות אם לקרוא לעיר "אילת החדשה" או "עציון גבר". אף על פי שהיה ברור כי אין מדובר באילת המקראית, בכל זאת הוחלט לקרוא לעיר בשם "אילת", מאחר שהשם כבר נטמע בציבור.מדרום לאילת נמצאת העיירה טאבה, שבשליטת מצרים, וממזרח לה נמצאת העיר עקבה, שבשליטת ירדן. שטח השיפוט של אילת הוא 84,789 דונם, והיא העיר הרביעית בגודל שטח שיפוטה בישראל. משנת 1985 מוגדר אזור אילת כ"אזור סחר חופשי", הפטור ממע"מ (פרט למוצרים בודדים) וממיסים נוספים.

החיבור בין העיר אילת לשאר חלקי ישראל מתקיים באמצעות כביש 90, לאורך הערבה, וכן באמצעות כביש 40, העובר באזורי המישר, מכתש רמון והר הנגב. ניתן להגיע ממרכז הארץ לנמל התעופה רמון גם בטיסה האורכת בממוצע כ-35 דקות.

נמל אילת

נמל אילת ממוקם לחופו של מפרץ אילת בים האדום. הנמל משמש כשערה הדרומי של מדינת ישראל למדינות המזרח הרחוק, אוקיאניה, מזרח אפריקה ודרומה והודו.

מרבית פעילות הנמל מקורה בייבוא כלי רכב מהמזרח הרחוק וכן מפעילות ייצוא של מפעלי כימיקלים לישראל.

נמל אשדוד

נמל אשדוד הוא הנמל הגדול בישראל מבחינת מספר אוניות המטען שעוברות דרכו והיקף שינוע המטענים. נמל אשדוד פועל לצד שני הנמלים המסחריים האחרים בישראל - נמל חיפה ונמל אילת. נמל אשדוד ממוקם בצפון-מערב העיר אשדוד, לחוף הים התיכון, במישור החוף הדרומי של ישראל, ומשמש גם למעבר סחורות עבור ממלכת ירדן.

מבחינה חוקית שייכים נכסי הנמל לחברת נמלי ישראל, ותפעול הנמל נעשה על ידי חברת נמל אשדוד, כך שהמונח "נמל אשדוד" מדבר על שטחו הפיזי של נמל אשדוד והציוד המותקן בו.

נמל הדרום

נמל הדרום הוא נמל ים מסחרי המוקם בימים אלה מצפון לנמל אשדוד ובסמוך לתחנת הכוח אשכול, כחלק מתוכנית כוללת של משרד התחבורה, משרד האוצר, וחברת נמלי ישראל לתת מענה לצורכי המשק בתחום הסחר הימי, לגידול בממדי האניות ולחיזוק כלכלת ישראל התלויה בשעריה הימיים. הקמת הנמל החדש נעשית על ידי חברת נמלי ישראל המופקדת על פיתוח הנמלים. נמל הדרום צפוי להיות מופעל על ידי חברת הפעלה בינלאומית TIL מהולנד, ולהוות נמל ימי נוסף לצד נמל אשדוד, הפועל בבעלות פרטית, לייבוא וייצוא של סחורות מדרום הארץ, ובכך לסייע לפתיחת ענף הנמלים לתחרות ולהתייעלות לרווחת הציבור, היצואנים והיבואנים, במסגרת הרפורמה בנמלים שהחלה בשנת 2005.

נמל עתידי נוסף המוקם כעת הוא נמל המפרץ אשר יתחרה בנמל חיפה.

בניית הנמל צפויה להסתיים במהלך שנת 2021.

נמל המפרץ

נמל המפרץ הוא נמל בהקמה, הנבנה בימים אלה ליד נמל חיפה. הקמת הנמל החדש נעשית על ידי חברת נמלי ישראל המופקדת על פיתוח הנמלים.

נמל המפרץ יופעל על ידי חברת הפעלה בינלאומית SIPG משנגחאי והוא ישמש כנמל ימי נוסף לייבוא וייצוא של סחורות מצפון הארץ. הקמת הנמל היא חלק מתוכנית כוללת של משרד התחבורה, בהובלת שר התחבורה ישראל כץ, משרד האוצר, וחברת נמלי ישראל שנועדה לתת מענה לצורכי המשק בתחום הסחר הימי, לגידול בממדי האניות ולחיזוק כלכלת ישראל התלויה בשעריה הימיים. בנוסף, הקמתם של נמלים חדשים ומתחרים בחיפה (נמל המפרץ) ובאשדוד (נמל הדרום) תפתח את ענף הנמלים לתחרות ולהתייעלות לרווחת הציבור, היצואנים והיבואנים. וזאת בהמשך לרפורמה בנמלים שהחלה בשנת 2005.

נמל עתידי נוסף המוקם כעת באשדוד הוא נמל הדרום אשר יתחרה בנמל אשדוד.

בניית הנמל עתידה להסתיים במהלך שנת 2021.

קרן ברק

קרן ברק (נולדה ב-20 בספטמבר 1972, י"ב בתשרי ה'תשל"ג) היא חברת כנסת מטעם מפלגת הליכוד. לפני כן הייתה בעלת חברה לייעוץ אסטרטגי וקשרי ממשל במסגרתה הובילה מאבקים פרלמנטריים, רפורמות ושינויי חקיקה בתחומים כלכליים וחברתיים.

רשות הספנות והנמלים

רשות הספנות והנמלים הוקמה בשנת 1961, במקור בשם "רשות הנמלים". תפקידיה העיקריים היו לדאוג ליעילותם של הנמלים בישראל ולהבטיח את פיתוחם התמידי, בהתאמה להיקף תנועת המטענים.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.