הרכבת המנדטורית

הרכבת המנדטוריתאנגלית: Palestine Railways, ר"ת P.R.) הייתה חברת רכבות בשליטה בריטית אשר הפעילה שירות רכבות בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, החל משנת 1920 ועד תום המנדט בשנת 1948. את תשתית הרכבת המנדטורית ירשה רכבת ישראל עם קום המדינה. לכל אורך תקופת המנדט הבריטי העסיקה הרכבת המנדטורית אלפי עובדים, ערבים ויהודים והייתה אחד המעסיקים הגדולים בארץ ישראל[2].

הרכבת המנדטורית
מייסדים ממשלת המנדט הבריטי
תאריך הקמה 1920
תאריך פירוק אפריל 1948, קום המדינה
מיקום המטה תחנת הרכבת חיפה מזרח
Haifa1931
תחנת הרכבת חיפה מזרח, מטה הרכבת המנדטורית בארץ ישראל, שנת 1931 לערך. מראהו המפואר של הבניין אבד לבלי שוב לאחר שפוצץ בשנת 1946.
PalestineRailwaysNG1946ca1
קטר 153 בראש רכבת משא על מסילה צרה עם מטען צינורות נפט, בחיפה בשנת 1946 לערך
Second High Commisssioner to Palestine Train
קטר מקושט בראש רכבת המסיעה את הנציב העליון הבריטי לארץ ישראל, הלורד פלומר, 25 באוגוסט 1925
HaifaEastYard19461
מסוף המטענים של הרכבת המנדטורית בתחנת חיפה מזרח בשנת 1946 לערך. במרכז: רכבת המובילה טנקים מדגם שרמן
YarmukBridge19461
גשר אל חמה, זמן קצר לאחר הריסתו בליל הגשרים, 1946
Jaffa-JerLineSubotage1
תוצאות חבלה במסילת יפו-ירושלים בשנת 1946
Rosh Hanikra Tunnel21
הכניסה למנהרת הרכבת הדרומית בראש הנקרה אשר הושלמה בשנת 1942 ואיפשרה את פתיחת קו חיפה-ביירות-טריפולי. בראש הקשת, כתובת[1] המנציחה את בוני המנהרה.
Kantara - Tel Aviv Palestine Railways Ticket
כרטיס נסיעה במחלקה שלישית ברכבת המנדטורית בין קנטרה לתל אביב, משנת 1941. מחיר הכרטיס 405 מיל.
Palestine Railways Schedule 1-5-1944
לוח הזמנים של הרכבת המנדטורית החל מ-1 במאי 1944

שנים ראשונות

הרכבת המנדטורית נוסדה ב-1 באוקטובר 1920 ונטלה עליה את פעולותיה של 'הרכבת הצבאית לארץ ישראל'אנגלית: Palestine Military Railways - P.M.R), ששירתה את חיל המשלוח המצרי במערכה על חצי האי סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. היה זה אחד הצעדים הראשונים בהעברת הניהול של ארץ ישראל מידי השלטון הצבאי הבריטי לידי מינהל אזרחי בראשות נציב עליון. מנהלה הראשון, בין השנים 1920–1929, היה קולונל הולמס (Robert Blake Worsley Holmes) אשר ניהל את הרכבת הצבאית לארץ ישראל עד אותה עת.

הנהלת הרכבת המנדטורית שכנה במתחם תחנת הרכבת חיפה מזרח, והסדנאות הראשיות שלה היו באזור הקישון ובלוד. בחיפה השתמשה הרכבת המנדטורית בעיקר במבנים ובמתקנים שהותירה אחריה הרכבת החיג'אזית בתחנת הרכבת. הצבתה של הנהלת הרכבת המנדטורית בצפון הארץ הצביעה על החשיבות האסטרטגית שייחסו הבריטים לחיפה, בזכות הנמל הנוח שבמקום ובזכות היותה של חיפה צומת רכבות מרכזי בין עבר הירדן וסוריה מצפון, לבין מצרים ושאר ארצות אפריקה מדרום. יש היסטוריונים הרואים בפעילות הרכבת בחיפה את אחד מגורמי הצמיחה העיקריים של העיר בתחילת המאה ה-20[3].

במהלך 1921 הורחבו ונוספו לרשת המסילות בארץ ישראל מספר שלוחות קצרות ששימשו לרכבות מטען בלבד:

שנתיים לאחר היווסדה, בשנת 1922, רכשה הרכבת המנדטורית את קו המסילה בין יפו לירושלים מידי החברה הצרפתית, "חברת הרכבת העות'מאנית יפו-ירושלים והסתעפויותיה" ( Société du Chemin de Fer Ottoman de Jaffa a Jerusalem et Prolongements), תמורת 565,000 ליש"ט. הרכישה התבצעה אף על פי שהשלטון העות'מאני הלאים מסילה זו עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בהתאם לפסק בוררות שניתן ב-4 באוקטובר 1922 בפריז[4]. אף שעיקר פעולותיה של הרכבת המנדטורית היו בתחום ארץ ישראל המנדטורית, היא הופקדה גם על ניהולה ואחזקתה של מסילת הרכבת שבחופו הצפוני של חצי האי סיני, מרפיח ועד קנטרה שתחנת הקצה הצפוני שלה הייתה חיפה מזרח.

החל משנת 1922 תכננו הבריטים להאריך את מסילת הרכבת מחיפה מזרחה עד בגדאד, תוכנית שלא יצאה אל הפועל[5].

פעילות

ב-1 בנובמבר 1920 פרסמה הרכבת המנדטורית לוח זמנים ראשון לרכבות הנוסעים בארץ ישראל. על פי לוח הזמנים יצאה מדי בוקר רכבת מחיפה לקנטרה אשר חצתה את הארץ לאורכה ועצרה בין השאר בעתלית, זכרון יעקב (אז, זמרין), חדרה, טולכרם, קלקיליה, ראש העין (אז ראס אל עין), כפר ג'יניס, לוד, עזה, רפיח ואל עריש. היא הגיעה לקנטרה, מרחק של כ-400 ק"מ, מקץ 12 שעות. רכבת בכיוון ההפוך יצאה מדי לילה מקנטרה. לאחר שהגיעו לקנטרה, חצו הנוסעים את תעלת סואץ במעבורת ועלו על רכבות של הרכבת המצרית לקהיר ולאלכסנדריה. על מסילת הרכבת יפו-ירושלים נעו מדי יום שלוש רכבות, שתיים מהן לירושלים ואחת הגיעה ללוד, וכך גם בכיוון ההפוך. עוד הופעלו רכבות נוסעים בין באר שבע לרפיח, בין חיפה לשכם דרך עפולה וג'נין, בין חיפה לעכו ובין שכם לטול כרם. מחיפה יצאה אף רכבת לדמשק, שלוש פעמים בשבוע, דרך צמח, נסיעה של 12 שעות. בשאר ימי השבוע הסתיימה הנסיעה בצמח[6].

בשנים 1920–1922 פעלה מסילת רכבת צרה (600 מ"מ) בין נמל יפו לעיר גנים, רמת גן של היום ושכונת בורוכוב, לימים גבעתיים. המסילה הונחה על ידי 'הרכבת הצבאית לארץ ישראל' בעת המערכה על ארץ ישראל, לצורך תמיכה לוגיסטית בקו שתי העוג'ות. המסילה נוצלה, ככל הנראה, לנסיעה אחת של רכבת נוסעים אזרחית שעבורה נמכרו כרטיסים, ב-27 באפריל 1921 וכן למשיכת קרונות באמצעות סוסים וּפְרָדוֹת שהובילו חומרי בניין לבניית עיר גנים ושכונת בורוכוב וזאת עד פירוק המסילה בשלהי 1922[7].

כתב הניו יורק טיימס אשר ביקר בארץ ישראל בשנת 1922, צפה עלייה בתיירות האמריקאית לארץ ישראל, בין השאר בזכות התחבורה המסילתית הנוחה ממצרים. הוא תיאר את מסעו ממצרים לירושלים ברכבת המנדטורית:

"הקרונות ברכבת המנדטורית רחבים ומאווררים ויש בהם מושבים רחבים ומרופדים בנוחות. לקרונות תקרה כפולה, עם חלל בתוכה לצורך איוורור, והארוחות מוגשות בקרון המסעדה. מירושלים לקנטרה הנסיעה היא בשעות היום, כל יום. מקנטרה לעיר הקודש הנסיעה היא בקרונות שינה, בהם משרתים ערבים מגישים לתאים קפה וביסקוויטים תוך שהרכבת מפלסת לה דרכה באיטיות במעלה הרי יהודה. הרכבות מחיפה ויפו מקושרות לרכבת מקהיר דרך קנטרה, בלוד, היא הצומת המוביל לירושלים. הנסיעה לדמשק מחיפה היא 12 שעות; מחיפה ליפו, 4–5 שעות, ומקהיר 17 שעות."[8]

בשנת 1925 הייתה עלייה בכל פעילויותיה של הרכבת המנדטורית, בתנועת נוסעים, בהם תיירים רבים ובתנועת מטענים. על פי הדו"ח שהגישה בריטניה לחבר הלאומים הגיעו הכנסותיה של הרכבת באותה שנה ל-604,500 ליש"ט[9]. אולם פריחה זו בתנועת הנוסעים הייתה קצרת מועד.

הרכבת המנדטורית הפעילה קרונות נוסעים בשלוש מחלקות שונות, שנבדלו ביניהן בנוחות הנסיעה ובמחיר[10].

מן השפל הגדול ועד שנות המלחמה

שנות השלושים הראשונות

בשנת 1930 התמנה מנהלה השני של הרכבת המנדטורית, ססיל ריצ'רד ווב (Cecil Richard Webb), אשר שימש בתפקיד עד לשנת 1942. עם נפילת הבורסה בניו יורק ותחילת השפל הגדול, פחתה במידה ניכרת תנועת התיירות לארץ הקודש. בשנת 1929, בניסיון לעודד את תנועת הנוסעים, הוזילה הרכבת את מחיר כרטיסי הנסיעה במחלקה השלישית, בה נסעו רוב תושבי הארץ. אולם פיתוחם של כבישים נוחים, במיוחד בדרך שבין יפו לירושלים, היווה גורם שהרכבת התקשתה להתחרות בו. בשנים 1931-1930 המשיכה הירידה בפעילותה של הרכבת המנדטורית בכל התחומים[11]. כך למשל, בשנת 1930 נסעו במחלקה השלישית ברכבת 866,041 נוסעים, בשנת 1931 ירד מספרם ל-727,593 נוסעים. הכנסות הרכבת ממכירת כרטיסי נוסעים ירדו בשנת 1931 ב-22,309 ליש"ט, לעומת השנה הקודמת. הכנסות הרכבת המנדטורית בשנת 1931 הסתכמו ב-512,926 ליש"ט לעומת 589,432 ליש"ט בשנת 1930[12]. בשנת 1932 נסגר הקו עפולהשכם (חלק ממסילת השומרון)[13]

בשנת 1933, החליטה הרכבת לשפר את יעילות הנסיעה באמצעות שיתוף פעולה עם חברת אוטובוסים, שהפעילה שירות אוטובוס משלים לתל אביב מתחנת ראש העין, בהתאם לזמני הרכבות, ושירות משלים לירושלים, מתחנת הרכבת לוד (עד לאותה עת נאלצו הנוסעים מתל אביב לחיפה לבצע את המעבר בתחנת לוד, הסמוכה לדרך יפו–ירושלים, ובה גם עבר קו הרכבת יפו–ירושלים, דבר שהאריך מאוד את זמן הנסיעה)[14]. שיתוף פעולה זה הוביל לזמן נסיעה קצר יותר מחיפה לתל אביב ולירושלים.

במרד הערבי

עם פרוץ המרד הערבי הגדול הפכה אף הרכבת המנדטורית למטרה לחבלות[15]. נזקים ניכרים נגרמו למסילות הרכבת ולציוד נייד והנהלת הרכבת נקטה בצעדים שונים כדי להגן על פעילותה. בין השאר נבנו נקודות משמר מבוצרות ליד גשרים וצמתים מרכזיים של רשת המסילות והופעלו סיורים קבועים לאורך המסילות. תחילה היו אלה סיורים רגליים, אולם עד מהרה קם הצורך לבצע את הסיורים בכלי רכב ממוגנים. במוסכי הרכבת בקישון נבנו קרוניות משוריינות, אשר צוידו בחצובות לכלי נשק ובזרקורים ואלה נעו על המסילות ביום ובלילה. כאשר אף קרוניות אלה היו למטרה למיקוש, נבנתה בחזיתן עגלה מיוחדת, בת ציר אחד, אשר חוברה לקרונית במוט ארוך, כך שתגרום לפיצוץ המטען ללא גרימת נזק לקרונית[16]. לעיתים אף הושיבו חיילי הסיור על העגלה תושבים ערבים, כבני ערובה[17]. המאורעות ולצידם החבלות במתקני הרכבת, המשיכו עד להפוגה במרד בחודש ספטמבר 1936.

לצד הפגיעה בתשתית הרכבת הופעל גם טרור שכוון בעיקר לנוסעים היהודים ברכבת, שכלל זריקות אבנים בסמוך למקומות יישוב ערביים (לדוגמה, באזור תחנת טול כרם), והתנכלויות לנוסעים היהודים בידי נוסעים ערביים. טרור זה גרם לבעיות ביטחון קשות לנוסעים היהודיים ברכבת.

בחמשת החודשים הראשונים של שנת 1937 הייתה עלייה בתנועת הנוסעים ובהכנסות הרכבת והסתכמה בסך 423,038 ליש"ט, 82,000 ליש"ט יותר מן התקופה המקבילה בשנת 1936[18]. במאמץ לעודד את תנועת הנוסעים הנהיגה הרכבת המנדטורית, בחודש אוגוסט 1937, מחירי נסיעה מוזלים בסופי השבוע בקו חיפה-תל אביב. נסיעה בקו זה נמשכה 2:20 שעות באותה עת[19]. אולם פריחה זו בתנועת הנוסעים הייתה זמנית בלבד ועם התחדשות מאורעות המרד הערבי, בחודש ספטמבר 1937, שבה הרכבת והייתה למטרה לפורעים. ב-14 באוקטובר 1937 הותקפה רכבת הנוסעים האחרונה לאותו ערב בקו חיפה-לוד, מצפון לראש העין והורדה מן הפסים. אף שאיש מן הנוסעים לא נפגע ושניים מן הפורעים נהרגו בידי חיילים שהיו על הרכבת, האירוע גרם לירידה משמעותית במספר הנוסעים ולזמן מה בוטלו רכבות הנוסעים לאחר רדת החשיכה[20]. שנת 1938 הייתה אחת השנים הקשות לרכבת המנדטורית והיא עמדה בהתקפות וחבלות בלתי פוסקות על מתקניה ופעילותה. במהלך השנה נרשמו כמעט 700 מקרי חבלה נפרדים ברכבת, 44 רכבות הורדו מן הפסים וחלקן ניזוקו באופן קשה, 33 קרוניות סיור הותקפו וניזוקו, 27 מבני תחנות חובלו וחלקם נהרסו כליל ו-21 גשרים ומעבירי מים ניזוקו[21]. ב-5 בספטמבר 1938 הותקפה רכבת משא בין ירושלים ללוד והורדה מן הפסים, תוך גרימת נזק כבד למסילה, אירוע זה גרם לסגירת הקו לירושלים עד לסוף השנה, אז חודשה לירושלים תנועת המטענים בלבד. בשעות הבוקר של אותו היום הייתה אף תחנת הרכבת לוד מטרה להתקפה, מנהל העבודה מאיר בנבנישתי ופקיד הרכבת, משה שטרנפלד, נורו ונהרגו במשרדיהם, בעוד נוסע יהודי שעמד בתחנה נורה בידו ונפצע. הפורעים נמלטו ולא נתפסו[22]. ב-24 בספטמבר 1938 נותקה מסילת הרכבת בין לוד לקנטרה עקב שורה של חבלות, לאורך 75 ק"מ בקטע שבין יבנא לרפיח. התנועה חודשה רק מקץ שבוע ימים ואף אז נעשתה במתכונת מצומצמת. החל מחודש נובמבר 1938 נדרשו נוסעים בדרכים בארץ ישראל להציג מסמכי נסיעה, דבר שגרם לירידה נוספת בתנועת הנוסעים.

מלחמת העולם השנייה

בשנות מלחמת העולם השנייה גדלה פעילות הרכבת באופן חד. הדבר התבטא הן במספר הנוסעים בשנים 19441945, שגדל פי שלושה ממספרם בתקופה שבין 19381939, והן בהכפלת כמות הסחורה ששונעה ברכבות[23]. בשנת 1939 הפעילה הרכבת 62 קטרי רכבות לקו הראשי וכן 14 קטרי עיתוק. בקו הרכבת הפרברית בין חיפה לקריות פעלו שני קרונועי קיטור מתוצרת Sentinel-Cammell. הרכבת המנדטורית אף הגדילה את מצבת העובדים במחצית הראשונה של שנות ה-40 ומספרם עלה על 7,000 איש. בשנת 1942 התמודד הצבא הבריטי עם הצורך להעביר כוחות וציוד צבאי למצרים, כדי להילחם בכוחות קורפוס אפריקה בפיקודו של גנרל ארווין רומל אשר התקדמו לעבר מצרים. כחלק מן המאמץ לייעל את תנועת הרכבות מנמל חיפה דרומה לעבר קהיר, נפתח בחודש אוגוסט גשר פירדאן מעל תעלת סואץ, אשר איפשר נסיעה רצופה מחיפה ועד קהיר. בחודש אוגוסט נפתח אף לתנועה קו חיפה-ביירות ובחודש דצמבר הושלמה המסילה עד טריפולי ובכך הושלם קו חיפה-ביירות-טריפולי (אנגלית: Haifa-Beirut-Tripoli Line, ר"ת HBT). לצורך בניית הקו נחצבו בין השנים 1941–1942 בידי חילות ההנדסה של דרום אפריקה ושל ניו זילנד מנהרות הרכבת בראש הנקרה והמסילה נפתחה לשימוש ב-24 באוגוסט 1942.

ב-1943 נבנתה שלוחת רכבת מתחנת הרכבת כפר ג'יניס מערבה למחנות הצבא הבריטי בתל ליטוינסקי וזאת על מנת להוביל פצועים לבית החולים.

שנותיה האחרונות של הרכבת המנדטורית

PikiWiki Israel 1205 On the way to Jerusalem בנסיעה לירושלים
הרכבת בדרך לירושלים, 1947
רכב מיוחד לאבטחת מסילות רכבת על ידי הצבא הבריטי בארץ ישראל
רכב מיוחד לאבטחת מסילות רכבת על ידי הצבא הבריטי, 1936

עם תום מלחמת העולם השנייה חל צמצום ניכר בקוויה של הרכבת המנדטורית[24]. שלושה אירועים מרכזיים, בשנת 1946, הביאו לצמצום זה:

הרכבת המנדטורית במחצית שנות ה-40 הסיעה רק חלק קטן מתנועת הנוסעים בארץ ישראל. רוב הנוסעים בארץ העדיפו להשתמש בשירות האוטובוסים. תנועת רכבות המשא בתקופה זו הייתה ערה יותר ועיקר המטענים ששונעו היו גרעינים, מוצרי אספקה, מלט וחומרי בנין, מטענים כבדים שהגיעו לנמלי הים, פוספטים והדרים ליצוא וכן דלק לצריכה מקומית[25]. שנת 1946 הייתה אחת השנים הקשות ביותר לרכבת המנדטורית. ב-14 באפריל פרצה שביתה כללית ברכבת, אשר שיתקה את תנועת הרכבות לחלוטין למשך 10 ימים. שני ארגוני העובדים ברכבת שיתפו פעולה בשביתה זו, איגוד פועלי הרכבת הערבי והאיגוד הבינלאומי של פועלי רכבת, דואר וטלגרף (אנגלית: International Union of Railway, Postal and Telegraph Workers)[26].

1946–1948: כרוניקה של התקפות

החל מחודש אפריל 1946 ובמשך שנת 1947, ידעה הרכבת המנדטורית רצף של חבלות במסילותיה ובמתקניה, שבוצעו על ידי האצ"ל, הלח"י, הפלמ"ח וגורמים נוספים לא מזוהים[27]. עלות תיקון חבלות אלה בשנים 1946–1947 לבדן, הוערך בסכום העולה על 300,000 ליש"ט. על אף כמות החבלות ניסתה הנהלת הרכבת להמשיך ולקיים את שירותיה בסדירות ואף נרקמו תוכניות לחיבור מסילותיה של הרכבת המנדטורית לרשת המסילות האירופית דרך לבנון וטורקיה[28].

תאריך אופי החבלה המבצע נזקים עלות התיקון בליש"ט
12 בינואר 1946 שוד רכבת הכסף אצ"ל רכבת שהובילה כסף שנועד לתשלום משכורות לעובדי ממשלת המנדט הותקפה ונשדדו 35 אלף לא"י
2 באפריל 1946 חבלה במסילה הראשית: יבנא-איסדוד, חיפה-עכו אצ"ל ולח"י הרס חמישה גשרים, נזק למסילות, לתחנות ולציוד נייד. הרוג אחד. 15,930
10 ביוני 1946 התקפה על שלוש רכבות נוסעים בקווים יפו-ירושלים ולוד-חיפה אצ"ל נזק לשלושה קטרים, עשרה קרונות והמסילה 83,120
16 ביוני 1946 התקפה על גשר נחל הבשור (סמוך לדיר אל בלח) בליל הגשרים פלמ"ח הגשר ניזוק אך תוקן 2,750
17 ביוני 1946 התקפה על מוסכי הרכבת בחיפה לח"י הפיצוץ גרם להרס ניכר למבנים ולמשרדים 27,592
17 ביוני 1946 התקפה על מסילת הרכבת החיג'אזית בליל הגשרים פלמ"ח גשר מס' 2 על הירמוך, בק"מ 93.4 מחיפה, נהרס כליל 103,635
8 בספטמבר 1946 התקפה על תא איתות בגשר פז (אז "גשר של"), חיפה אצ"ל נהרס תא האיתות ונותקו קווי התקשורת בקווים חיפה-עכו וחיפה-צמח 2,350
9 בספטמבר 1946 התקפות שונות על המסילה הראשית אצ"ל נזקים קטנים למסילה 500
20 בספטמבר 1946 פיצוץ בניין תחנת הרכבת חיפה (מזרח) אצ"ל נהרס חלקו המרכזי של הבניין, כולל מגדל השעון 22,795
23 בספטמבר 1946 התקפה על רכבת דלק בין חדרה לבנימינה אצ"ל נזק כבד לקטר ולארבעה קרונות 2,838
8 באוקטובר 1946 פיצוץ מוקש מתחת לרכבת צבאית בין זכרון-יעקב לבנימינה לח"י נזק למסילה בלבד 100
22 באוקטובר 1946 פיצוץ מוקש מתחת לרכבת משא בין יפו ללוד לח"י שימוט של שני קטרים וקרון בילום, נזק למסילה 635
30 באוקטובר 1946 פיצוץ בתחנת הרכבת בירושלים אצ"ל נזק חלקי לבניין ולשני קרונות נוסעים. פצוע והרוג 3,660
1 בנובמבר 1946 מוקש התפוצץ תחת רכבת משא בין לוד לבנימינה לח"י נזק לקטר ולגשר 557
3 בנובמבר 1946 מוקשים התפוצצו תחת רכבות משא בין ראש העין וקלקיליה ובין לוד וירושלים אצ"ל ולח"י שימוט קטר ושבעה קרונות. שני פצועים 3,615
5 בנובמבר 1946 מוקש התפוצץ תחת רכבת דלק מחיפה ללוד אצ"ל ולח"י הרכבת עלתה באש, שני קרונות דלק במשקל 30 טון נשרפו, נזק למסילה. 2,185
5 בנובמבר 1946 רכבת מוקשה בקו יפו-ירושלים לח"י שימוט קטר וקרון בלימה, נזק למסילה. 2,910
7 בנובמבר 1946 מוקש התפוצץ תחת רכבת צבאית בין רחובות ללוד אצ"ל שימוט שלושה קרונות, נזק למסילה. שלושה פצועים קל. 100
10 בנובמבר 1946 פיצוץ תחנת ראש העין אצ"ל בנין התחנה נהרס כליל. שוטר נפצע אנושות. 7,040
11 בנובמבר 1946 פיצוץ במסילה מדרום לקלקיליה לח"י נזק למסילה 100
13 בנובמבר 1946 פיצוץ קרונית סיור סמוך לירושלים הקרונית נהרסה כליל. נזק למסילה. שישה שוטרים נהרגו. 2,085
13 בנובמבר 1946 פיצוץ רכבת משא סמוך לתל אביב לח"י שימוט ונזק כבד לקטר ולשלושה קרונות. שני פצועים והרוג. 4,250
15 בנובמבר 1946 פיצוץ קרונית סיור צבאית סמוך לבנימינה לח"י נזק ושימוט לקרונית, נזק למסילה. שלושה חיילים פצועים. 158
17 בנובמבר 1946 מוקש התפוצץ תחת רכבת משא בקו לוד-עזה אצ"ל שימוט קרון ונזק למסילה 215
17 בנובמבר 1946 שני פיצוצים במסילה הראשית אצ"ל נזק למסילה. פצוע והרוג בעת ניסיון לסילוק מטענים שלא התפוצצו. 350
18 בנובמבר 1946 פיצוץ מוקש תחת קרונית צבאית משוריינת בקו לוד-רחובות וניתוק מסילת כפר ג'יניס-ראש העין בפיצוץ. לח"י שימוט קרונית ונזק למסילה 191
19 בנובמבר 1946 פיצוץ במסילת קלקיליה-ראש העין אצ"ל נזק למסילה 100
20 בנובמבר 1946 מיקוש קו יפו–ירושלים בעת פיצוץ המוקשים לצורך סילוקם ניזוקה המסילה 150
23 בנובמבר 1946 מיקוש קו יפו–ירושלים בעת פיצוץ המוקש לצורך סילוקו ניזוקה המסילה 90
2 בינואר 1947 התקפה על תחנת תל אביב נזק למבנים, לסככות ולתאורה, שלמה ברכה, שומר ששמר במקום נפצע אנושות ומת מפצעיו יום לאחר מכן 310
8 במרץ 1947 התקפה על תחנת תל אביב נזק למכלים ולמתקני חשמל 55
13 במרץ 1947 מיקוש רכבת דלק בקו חיפה-לוד ורכבת משא בקו לוד–ירושלים לח"י שימוט 16 קרונות דלק, נזק למסילה. קטר וארבעה קרונות התדרדרו לעמק וניזוקו קשות. פצוע והרוג. 14,025
22 באפריל 1947 פיצוץ רכבת נוסעים בקו קהיר–חיפה, בין יבנא לרחובות לח"י נזק לשני קרונות נוסעים וקרון שינה. שישה פצועים ושמונה הרוגים. 59,245
15 במאי 1947 מיקוש שלושה גשרים בקו הראשי. מוקשים התפוצצו תחת רכבת בין תחנת חיפה מרכז לכפר סמיר ובין לוד לרחובות. עוד ארבעה מוקשים אותרו ופוצצו. אצ"ל שני גשרים ניזוקו קשות. נזק למסילה. שני פצועים ושני הרוגים. 2,882
27 במאי 1947 פיצוץ מוקשים בקו יפו–ירושלים ובין זכרון-יעקב לבנימינה אצ"ל נזק קל למסילה 40
27 במאי 1947 פיצוץ תחנת הרכבת רמלה אצ"ל הרס בנין התחנה 5,000
28 במאי 1947 ניסיון חבלה במסוף הדלק נזק לגדרות ולגגות 200
4 ביוני 1947 מיקוש רכבת מס' 200 בקו יפו–ירושלים ורכבת 51 מחיפה ללוד אצ"ל נזק למסילה, שימוט קטר וקרונות 815
5 ביוני 1947 פיצוץ תחנת הרכבת עתלית אצ"ל הרס שני משרדים וחדר המנהל. נזק לתא האיתות. 1,500
14 בנובמבר 1947 פיצוץ בקו הראשי נזק למסילה 150
29 בפברואר 1948 פיצוץ מוקשים מתחת לרכבת שהובילה חיילים בריטים ליד רחובות לח"י 28 חיילים בריטים הרוגים
31 במרץ 1948 פיצוץ מוקש מתחת לרכבת ליד בנימינה לח"י 40 הרוגים ו-60 פצועים. כלל הנפגעים היו אזרחים, רובם ערבים[29]

שלהי המנדט הבריטי

לאחר כ"ט בנובמבר, משפרצה בארץ מלחמת העצמאות, בה היו מעורבים ארגוני לוחמים יהודים וערבים, בלטה הסולידריות בין שני העמים בקרב פועלי הרכבת המנדטורית. סולידריות זו הגיעה לשיאה באירועי טבח בתי הזיקוק: בבוקר יום ה-30 בדצמבר 1947 תקפו לוחמי אצ"ל, מתוך מכונית חולפת, קבוצה גדולה של פועלי-יום ערבים שהמתינו בכניסה לבתי הזיקוק לנפט במפרץ חיפה. כתוצאה מן ההתקפה נהרגו שישה פועלים ו-42 נפצעו. מיד אחר כך, פרץ המון זועם לשטח בתי הזיקוק והרג 41 פועלים יהודים אשר עבדו שם ופצע 49 אחרים.

שמע המאורעות הגיע עד מְהֵרָה למוסכי הרכבת בקישון, הנמצאים בקרבת מקום. אף שמספר פועלים ערבים צעירים ביקשו לנקום בפועלים יהודים, התערבו ראשי איגוד פועלי הרכבת הערבי, מנעו פעולות נקם ודאגו ללוות את הפועלים היהודים לבתיהם בבטחה[30]. ב-27 בפברואר 1948 התפרסם בעיתונות המקומית מכתבו של ארתור קירבי (A.F. Kirby), מנהלה השלישי והאחרון של הרכבת המנדטורית, בו הוא משבח את עובדי הרכבת היהודים והערבים אשר למרות התקפות וחבלות מצליחים לקיים את שירותי הרכבת בארץ ומוחה על חוסר ההערכה לו זוכים עובדים נאמנים אלה[31]. קירבי קרא לצדדים הלוחמים להפסיק להתנכל למסילות הרכבת והבטיח כי הרכבת המנדטורית תמשיך לפעול ככל שתוכל.

קירבי דיווח כי נכון לאותה עת היו 50 מעובדי הרכבת במהלך טיפול רפואי לאחר שנפצעו כתוצאה מן החבלות. החל מחודש דצמבר 1947 החלה תופעה של שוד רכבות ובשלושה חודשים נשדדו מרכבות בארץ כ-70 טון חיטה, 120 טון שעורה, 28 טון אורז, 200 טון קמח ולא יותר מ-40 טון סוכר. למרות החבלות, פעלו עדיין בחודש פברואר המסילות שבין חיפה ללוד ובין לוד לירושלים, אולם המסילה בין לוד לתל אביב ויפו נסגרה לתנועה לאחר חבלות חוזרות ונשנות. החל מן ה-1 במרץ 1948 הפסיקה הרכבת המנדטורית למכור כרטיסי נסיעה ליעדים מחוץ לגבולות ארץ ישראל, או לקבל משלוחי סחורות בינלאומיים[32]. הרכבת המנדטורית הודיעה באופן רשמי על הפסקת פעולותיה בארץ ישראל, מטעם הממשלה הבריטית, ביום 1 באפריל 1948[33], אולם בפועל המשיך לפעול שרות רכבות מצומצם של הצבא הבריטי[34].

ב-22 באפריל 1948 העלו באש לוחמי ההגנה את בית חורי בהדר הכרמל בחיפה, זאת לאחר שהתבצרו בו צלפים ערבים אשר ירו לכיוון השכונה היהודית. הבניין שימש כמטה הרכבת המנדטורית ובשריפה אבדו לעד רבים מן המסמכים אשר תיעדו את פעילותה בארץ ישראל. למרות זאת העביר מנהל הרכבת, קירבי, את מטהו לתחנת הרכבת חיפה מרכז, בניסיון להעביר באופן מסודר את נכסיה של הרכבת המנדטורית לרשויות המדינה העצמאית.

בשטחה של מדינת ישראל תפסה את מקומה רכבת ישראל, שנסיעה ראשונה שלה נערכה כבר בראשית מאי 1948, קודם הכרזת העצמאות[34].

מסילות ותחנות

Trainhours22
פירוט תנועת הרכבת מירושלים בתקופת המנדט

המסילות העיקריות אותן הפעילה הרכבת המנדטורית היו:

הרכבת אף הפעילה מסילות שלא בבעלותה:

  • מסילת הרכבת החיג'אזית בארץ ישראל (רכבת העמק): מסילה זו, ברוחב 105 ס"מ, נסללה במקור כחלק מרשת מסילת הרכבת החיג'אזית לטובת עולי הרגל למכה ומדינה והתחברה בעיר דרעא לשדרה הראשית של המסילה החיג'אזית. בתחומי ארץ ישראל כללה המסילה החיג'אזית את הקטע שבין חיפה לצמח לאורך 86.9 ק"מ, מתוכם 4 הק"מ בין חיפה לנשר היו במסילה דו-רוחבית (מסילה תקנית ומסילה צרה). מסילה מחיפה לעכו באורך 18.5 ק"מ (מהם 1.2 ק"מ בכניסה לעכו היו מסילה צרה בלבד). מסילה מעפולה לשכם ולטול כרם באורך כולל של כ-90 ק"מ, חלקים נרחבים ממסילה זו לא הופעלו החל משנות ה-30.

מחוץ לגבולות ארץ ישראל הפעילה הרכבת את המסילות הבאות:

  • מסילת הרכבת החיג'אזית בעבר הירדן: מסילה צרה באורך 323 ק"מ החל מגבולה הצפוני של עבר הירדן עם סוריה ועד לעיר מען.
  • מסילת הרכבת מרפיח לקנטרה[35]: מסילה ברוחב תקני לאורך 205 ק"מ לאורך חופו הצפוני של חצי האי סיני בשטחה של מצרים.

שמה העברי של הרכבת המנדטורית

לאורך שנות קיומה לא קבעה הנהלת הרכבת המנדטורית שם עברי רשמי לחברה. בין השמות בהם כינתה עצמה הרכבת המנדטורית בימי פעולתה היו:

  • רכבת פלשתינה א"י – בלוח זמנים (ללא תאריך) משנות ה-20 המוקדמות.
  • מסלות ברזל ארץ-ישראל – בלוח זמנים אשר היה בתוקף החל מ-1 בנובמבר 1924.
  • רכבות ארץ-ישראל – בלוח זמנים משנת 1935.
  • מסלת ברזל פלשתינה (א"י) – בלוח זמנים אשר היה בתוקף החל מ-1 במאי 1944.

תמונות

Movement order, Kantara military railway 1918

צו תנועה צבאי לנסיעה ברכבת מביירות לירושלים, עבור קצין מודיעין, לכיוון אחד, 1918

Palestine disturbances 1936. Sand-bag barricades in the railway station of Atlit

תחנת הרכבת עתלית עם שקי חול בימי המאורעות, 1936

Palestine disturbances 1936. Palestine railroad train, showing aeroplane escort flying above

רכבת בלווי אווירי בימי המאורעות, 1936

Palestine disturbances 1936. Capsized locomotive

קטר הפוך במסילה ליד לוד בימי המאורעות, 1936

Armoured tanks escorting trains

טנקים ומשוריינים מלווים רכבת בימי המאורעות, 1936

Armoured concrete coach escorting passenger train

קרון בונקר מבטון מלווה רכבת נוסעים בימי המאורעות, 1936

Machine-gun coach at the rear of passenger train

קרון עם מקלעים מלווה רכבת נוסעים מיפו לירושלים בימי המאורעות, 1936

The disconnected rails which caused the derailment

מסילה מפוצצת ליד ראש העין בימי המאורעות, 1936

Achziv rail station

שלט באתר גשר הרכבת באכזיב

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 46th COY S.A.E.C 1942
    46th Survey Company, South African Engineer Corps, 1942 - פלוגת הסקר ה-42, חיל ההנדסה של דרום אפריקה, 1942
  2. ^ Zachary Lockman, Comrades and Enemies: Arabs and Jewish Workers in Palestine, 1906-1948. Berkeley: University of California Press, 1996.
  3. ^ Johnny Mansour, The Hijaz-Palestine Railway and the Development of Haifa. Jerusalem Quarterly, 2006(28).
  4. ^ Michael P. Reynolds, The Jaffa Jerusalem Railway Company Arbitration 1922 Arab Law Quarterly, Vol. 6, No. 2. (1991), pp. 215-223
  5. ^ Morton B. Stratton, British Railways and Motor Roads in the Middle East, 1930-1940 Economic Georgraphy, 1944;20:189-203
  6. ^ Paul Cotterell The Railways of Palestine and Israel. Oxon,GB:Tourret Publishing, 1984 . pp. 139–140 מקור מידע עיקרי לערך זה
  7. ^ אילן גל-פאר, הרכבת ל"עיר גנים": פרשה מראשיתן של רמת גן ושכונת בורוכוב, אריאל, חוברת 147–148, 2001
  8. ^ T. Walter Williams, TOURISTS TO PALESTINE; Easter Sunday Expected to See Many More Americans in Jerusalem Than Heretofore New York Times, January 8, 1922
  9. ^ Document Report by His Britannic Majesty's Government to the Council of the League of Nations on the Administration of Palestine and Transjordan for the Year 1925
  10. ^ רכבת תל אביב-חיפה חידשה מהלכה, הצופה, 21 בספטמבר 1949
  11. ^ Palestine Railways & Operated Lines: Report of The General Manager on the Administration of the Railways. For the year ended 31st December, 1931. Azriel Press, Jerusalem.
  12. ^ Report of The General Manager 1931. pp. 10.
  13. ^ בטלה רכבת עפולה־שכם, דבר, 29 בפברואר 1932
  14. ^ Cotterell, pp. 45
  15. ^ PALESTINE AND TRANS-JORDAN for the year 1936 מדווח, למשל, על שנים עשר חבלות במסילת הברזל באזור לוד ביוני 1936
  16. ^ Cotterell, pp. 64–66
  17. ^ זאב גלילי, כך חיסלו הבריטים את האינתיפאדה, הגיון בשגעון, 14 ביולי 2006
  18. ^ Revenue Increase of Palestine Railways. The Palestine Post, August 16' 1937.
  19. ^ Changes in Palestine Railways weekend excursions. The Palestine Post, September 10, 1937.
  20. ^ Bullets and Bombs at Two Jerusalem Buses: Train Derailed at Ras El Ain: Four Arabs Killed. Palestine Post, October 15, 1937.
  21. ^ Cotterell, pp. 65.
  22. ^ Two Jewish Railway Employees Murdered. Palestine Post, September 6, 1938.
  23. ^ Palestine Railways in Wartime. Palestine Post, August 24, 1945.
  24. ^ Walter Rothschild, Railways in Israel: The past and the future. Israel Affairs 1999;5:144–157.
  25. ^ Report of The General Manager on the Administration of the Palestine Railways and Operated Lines:1946/1947. Warhaftig's Press. Haifa, Palestine. p. 5
  26. ^ Zachary Lockman, Comrades and Enemies
  27. ^ Report of The General Manager 1946/1947. pp. 12-14
  28. ^ רכבת א"י ומסילותיה. הוצאת "תור", עבור הנהלת הרכבות של א"י. עמ' ב'.
  29. ^ עשרות הרוגים ופצועים ערבים, דבר, 1 באפריל 1948
  30. ^ Zachary Lockman, Comrades and Enemies. Chapter 8: The Descent into Madness
  31. ^ Record of work done in difficult period: Railways' Loyal Battle. Palestine Post, February 27, 1948.
  32. ^ Palestine Post, February 6, 1948.
  33. ^ Palestine Railways - Notice. Palestine Post, March 16, 1948.
    תנועת הרכבות הופסקה כליל, קול העם - Kol Haam, 12 באפריל 1948
  34. ^ 34.0 34.1 רכבת עברית ראשונה הגיעה מחיפה לחדרה, על המשמר, 4 במאי 1948
  35. ^ מפות ותאור תחנות בקו זה, 1948 לערך, אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
ערך מומלץ
אגד תעבורה

אגד תעבורה בע"מ היא חברת אוטובוסים ישראלית שהוקמה בשנת 2006 על ידי איחוד החברות "אגד פלוס תעבורה" ו"אגד אישי". החברה מפעילה, באמצעות כ-500 אוטובוסים, את התחבורה הציבורית בנתניה, במבשרת ציון, מעלה אדומים, גבעת זאב, שומרון, בנימין, גוש עציון, הר חברון ובקעת הירדן.

גשר הרכבת הבריטי על נחל אופקים

הגשר הבריטי הוא גשר רכבת ממתכת מדרום לאופקים. הגשר עובר מעל נחל אופקים (שנקרא בתקופת הקמת הגשר "וואדי חנפיש") והיה חלק ממסילת הרכבת רפיח - באר שבע שנחנכה ב-8 במאי 1918. מסילה זו נבנתה, בהדרגה, מרפיח מזרחה, על מנת לתמוך, לוגיסטית, במאמץ של חיל המשלוח המצרי (1916) להבקיע את שערי ארץ ישראל במסגרת המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה תחילה מול העיר עזה ומאוחר יותר מול באר שבע. הגשר עצמו נבנה לאחר כיבוש באר שבע על מנת להשלים את סלילת קו עד העיר. בסיום סלילתו עבר הקו בעל רוחב הפסים התקני - 143.5 ס"מ, מרפיח במערב, לצד מעיינות נחל הבשור, ומעל נחל אופקים ונחל פטיש בואכה תחנת הרכבת המנדטורית בבאר שבע.

דן באר שבע

דן באר שבע היא מפעילת התחבורה הציבורית הפנימית בבאר שבע.

דן בדרום

חברת דן בדרום תחבורה (2015) בע"מ, המוכרת בשמה המקוצר דן בדרום הוקמה בשנת 2015 על ידי חברת נהור, חברת בת של דן חברה לתחבורה ציבורית, על מנת להתמודד במכרזי הפריפריה בדרום הארץ, דבר שמשרד התחבורה אוסר על חברת דן, ולכן הקימה דן את חברת דן בצפון שמפעילה את המטרונית ואת דן בדרום שמפעילה קווי תחבורה ציבורית בצפון הנגב.

מנכ"ל החברה הראשון היה יורי ברונשטיין אשר עבר לחברת דן באר שבע ובמקומו טל כהן מונה למנכ"ל החברה עד היום.

המסילה המזרחית ההיסטורית

המסילה המזרחית היא מסילת רכבת היסטורית אשר עברה לאורך אזורי השרון, השפלה והנגב של ארץ ישראל והקצה הדרומי שלה הגיע עד מערבו של חצי האי סיני. נסללה על ידי יחידות הצבא העות'מאני בשנים 1915–1917 כציר לוגיסטי לשינוע כוח אדם ומשאבים במהלך המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. התחברה למסילות שנעו לרוחבה של ארץ ישראל, בצפון רכבת העמק, שהייתה שלוחה של הרכבת החיג'אזית באמצעות מסילת השומרון ובמרכז מסילת הרכבת יפו-ירושלים.

לאחר כינון המנדט הבריטי הופעלה המסילה על ידי הרכבת המנדטורית, הוארכה עד חיפה והיוותה את הקטע המרכזי של הקו הראשי ברשת המסילות בארץ ישראל.

לאחר הכרזת העצמאות של מדינת ישראל עברה המסילה לידי רכבת ישראל, והמשיכה לשמש כחלק מהקו הראשי של רכבת ישראל עד הקמת מסילת החוף, שהחליפה אותה.

גורמי תכנון שונים מקדמים את חידושה והרחבתה של המסילה המזרחית (בין חדרה ללוד), כולל הקמתן של שבע תחנות נוסעים ומסוף מטענים ארצי.

הקו הראשי של רכבת ישראל

הקו הראשי של רכבת ישראל הוא הכינוי שניתן למסילת הרכבת החוצה את ישראל מצפון לדרום, מנהריה למסוף המטענים שבהר צין.

קו זה הוא למעשה מספר מסילות נפרדות שנבנו בתקופות שונות וחוברו בשלב מאוחר לקו אחד - מסילת החוף, מסילת איילון, מסילת הרכבת לירושלים (מקטע תל אביב-לוד) ומסילת הדרום. מהקו הראשי מתפצלות שלוחות - מסילת עכו-כרמיאל, העמק, מסילת השרון, המסילה המזרחית, מסילת הירקון, מסילת הרכבת לראשון לציון הראשונים, קו הרכבת למודיעין וירושלים, מסילת הרכבת לירושלים, מסילת הרכבת תל אביב - בני-דרום, המסילה המזרחית ושלוחות לנמלי ים (נמל אשדוד ונמל חיפה) ולמסופי משא ומטען (מסוף המטענים ברמת חובב, ממגורות חיטה בדבירה וליד גן שמואל, בתי הזיקוק בחיפה ועוד).

לאורך המסילה פועל קו נוסעים בינעירוני של רכבת ישראל שמנצל את הקו כמעט למלוא אורכו - קו נהריה-חיפה-בנימינה-תל אביב-לוד-באר שבע, וקו פרברי בין הקריות לחיפה. בשאר קווי הנוסעים הבינעירוניים והפרבריים נעשה שימוש בחלק מהמסילה לצד שימוש בשלוחות המתפצלות ממנה.

בשנת 2018 פוצל קו הנוסעים לשניים עקב מחסור בציוד נייד ומערכי הקרונות נלקחו לטובת הקו המהיר לירושלים. קו הנוסעים פעיל בסופי השבוע במתכונתו המלאה וצפוי לשוב לפעול בכל ימות השבוע ברבעון השלישי של 2019.

הרכבת הצבאית לארץ ישראל

לאורך ציר התקדמותם מתעלת סואץ-קנטרה, לאורך חופי סיני בואכה שערי ארץ ישראל-רפיח, תכננו מהנדסי הרכבת הצבאית לארץ ישראל (באנגלית: Palestine Military Railways, ר"ת P.M.R, לימים הרכבת המנדטורית) הבריטים מסילת ברזל, תכנון שגדודי העבודה המצריים הוציאו לפועל. לא כל המסילות שבנו הבריטים היו ברוחב תקני. מיון המסילות נעשה לפי מידת הרוחב שבין הקצוות הפנימיים של שני פסי המסילה. "מסילה ברוחב תקני" היא זו שרוחבה 143.5 ס"מ. רוחב נמוך מהנ"ל נקרא "מסילה צרה" ואילו מעל 143.5 ס"מ קרוי "מסילה רחבה". הרוחב התקני הנו השכיח במרבית המסילות בעולם לרבות המסילות בישראל.

הרכבת הקלה בבאר שבע

הרכבת הקלה בבאר שבע היא מערך תחבורה ציבורית עתידי להסעת המונים בבאר שבע באמצעות רכבת קלה.

מסילת איילון

מסילת האיילון היא מסילת רכבת של רכבת ישראל, שעוברת לאורך נחל איילון בין הנתיבים של נתיבי איילון ומחברת בין מסילת החוף בתחנת הרכבת תל אביב מרכז ובין מסילת הרכבת לירושלים בתחנת הרכבת תל אביב דרום - תפעולית (מקטע תל אביב-לוד). אורכה כ-5 ק"מ והיא מהווה חלק מהקו הראשי של רכבת ישראל. זאת המסילה הראשונה בישראל שנבנתה מלכתחילה כמסילה כפולה והיא כיום המסילה העמוסה ביותר ברשת המסילות של רכבת ישראל. המסילה משמשת את כל קווי הנוסעים הבינעירוניים ואת הקווים הפרבריים של גוש דן.

מסילת הרכבת יפו–ירושלים

מסילת הרכבת בין יפו לירושלים נסללה לראשונה בשלהי המאה ה-19. המסילה הייתה בשימוש החל בימי השלטון העות'מאני, במהלך ימי המנדט הבריטי ועד שנת היובל של מדינת ישראל. בשנת 1998 הוחלט להשבית את קטע המסילה שבין תחנת הרכבת ירושלים לבין תחנת הרכבת נען ("קו הרכבת בתוואי נחל שורק"), לאחר שנים של ירידה במספר הנוסעים ולאחר אירועים חוזרים ונשנים של שימוט מהמסילה והארכת זמן הנסיעה בגלל המצב הפיזי הגרוע של פסי הרכבת. מקטע תל אביב-לוד נותר פעיל שנים רבות כחלק מהקו בין לוד לרחובות והקו בין לוד לבאר שבע.

בתחילת המאה ה-21 הוחלט להשמיש מחדש את הקו לירושלים, במקביל להנחת מסילה חדשה בין תל אביב לירושלים בתוואי הקרוב לכביש 1 (קו הרכבת המהיר לירושלים). פרויקט חידוש הקו בתוואי המקורי ספג ביקורת קשה ונחשב לבזבזני ונעדר-תכנון. בעתיד ייתכן שהמסילה תוסב לשמש רכבות משא בלבד. כיום, משתמשות במסילה אך ורק רכבות נוסעים, שכן לא נבנה מתקן להעמסת מכולות באזור תחנת מלחה. כמו כן הוצע לשנע דרכה ברכבות מכולות זבל לאתרי ההטמנה בנגב כחלופה להסעת משאיות זבל.

נרקיס גל הסעות

נרקיס גל הסעות בע"מ היא חברת הסעות ישראלית המפעילה קווי תחבורה ציבורית בשם "גלים".

החברה, שנוסדה בשנת 1996 כחברה פרטית, זכתה ב-2009 במכרז להפעלת ארבעה קווים עירוניים וארבעה קווים בין-עירוניים בעיר רהט.

ברשות החברה 26 אוטובוסים שפועלים ב-11 קווי תחבורה ציבורית חדשים, בהם 4 קווים עירוניים ו־4 קווים בין-עירוניים.

מחירי הנסיעה ברהט נמוכים יותר ממחירי הנסיעה הנהוגים בישראל, ודומים לאזורי עיירות הפיתוח. החברה פועלת גם עם הכרטיס החכם "רב-קו".

חברת גלים היא חברת התחבורה הציבורית הקטנה והאחרונה בתחום בשירותי התחבורה הציבורית בישראל ומפעילה את מספר קווי האוטובוס הנמוכים ביותר בארץ.

נתיבי היובל

נתיבי היובל בע"מ היא חברה ייעודית (Special Purpose Entity) אשר זכתה במכרז למימון, הקמה, תפעול ותחזוקת פרויקט כביש 431

בשיטת PFI ‏ (Private Finance Initiative) .בהתאם לתנאי המכרז, אחראית נתיבי היובל על הקמת הכביש ותפעולו בתקופה של 25

שנים תמורת תשלום מהמדינה, שלאחריה יוחזר הכביש למדינה, ללא תמורה.

עילית

עילית קווי תחבורה בע"מ הייתה חברת תחבורה ציבורית ישראלית שהוקמה בשנת 2005. ב-3 ביולי 2011 החברה התמזגה עם חברת קווים, הממשיכה ומפעילה את קווי האוטובוס בביתר עילית ואליה תחת המותג "עילית".

בשנת 2006 זכתה החברה לראשונה במכרז להפעלת קווי התחבורה הציבורית העירוניים ביישוב ביתר עילית, את הקווים להסעת תלמידים בו, וכן את קווי התחבורה הבין-עירוניים ממנו ואליו, לירושלים, בית שמש, בני ברק, מודיעין עילית, אלעד, ולקריית גת, ולכפר חב"ד. ובסופי שבוע גם לנתניה, רחובות, חפץ חיים, יסודות וגבעת זאב. החברה החליפה בכך את חברת "ביתר-תור" שפעלה בביתר עילית עד אז. לעילית הייתה שותפות בחברת אפיקים המפעילה את התחבורה הציבורית בשומרון ובקווים הבינעירוניים באשדוד (אשדוד-ת"א, אשדוד-יבנה, אשדוד-רחובות, אשדוד-אשקלון) ובקווים הבינעירוניים באשקלון.

רכבת ישראל

רכבת ישראל בע"מ היא חברה ממשלתית, האחראית להפעלת התחבורה המסילתית בישראל. החברה עוסקת בשינוע נוסעים ומטען באמצעות רכבות, מפעילה את תחנות הנוסעים ותחנות טעינת משא ואחראית על תכנון ופיתוח תשתיות הרכבת במדינה.

אגרות חוב של החברה נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב.

יושב ראש דירקטוריון רכבת ישראל הוא דן הראל. מנכ"ל רכבת ישראל הוא מיכה מייקסנר.

שירותי אוטובוסים מאוחדים נצרת

שירותי אוטובוסים מאוחדים נצרת בע"מ היא חברת אוטובוסים המפעילה שירותי תחבורה ציבורית באזור נצרת, נוף הגליל ובסביבתן. החברה שייכת במלואה לחברת הנסיעות והתיירות נצרת והיא מפעילה 24 קווי אוטובוס ושירותי הסעת תלמידים באמצעות 85 האוטובוסים שבבעלותה. בחברה 180 עובדים, מהם 130 נהגים, וברשותה שני מוסכים בנוף הגליל. החברה נוסדה ב-1956.

שרותי אוטובוסים הייתה החברה הראשונה בארץ שהפעילה אוטובוסים זעירים בקווי תחבורה עירוניים.

תחנות רכבת בישראל

בשטחי מדינת ישראל פזורות עשרות רבות של תחנות רכבת אשר נבנו בתקופות שונות ומשמשות למטרות שונות. הידועות שבהן הן תחנות רכבת הנוסעים המודרניות, אך קיימים גם מסופי מטען, תחנות רכבות תפעוליות, ותחנות רכבת היסטוריות שהשימוש בהן פסק.

התחנות מבטאות את צורכי התחבורה של הארץ בעבר, בהווה ובעתיד, מהרכבת של סוף המאה ה-19, דרך מסילות הברזל העות'מאניות והבריטיות של מלחמת העולם הראשונה, הרכבת המנדטורית ולבסוף רכבת ישראל לתקופותיה, מתחילתה כדור הבא של הרכבת המנדטורית, דרך הדעיכה בשנות ה-70, ועד הצמיחה מחדש מסוף שנות התשעים, שניתן לראות את ביטויה במספר הגבוה של תחנות חדשות אשר נבנו מאז.

תחנת הרכבת דיר סניד

תחנת הרכבת דיר סניד (בערבית: دير سنيد, באנגלית: Deir Suneid) היא תחנת רכבת היסטורית לנוסעים ולמשא שהוקמה על ידי הרכבת המנדטורית ושימשה גם את רכבת ישראל עד שנת 1973. שרידי התחנה, שלושה מבנים, שוכנים מזרחית לנתיב העשרה ולכביש 4, סמוך לרצועת עזה.

תחנת הרכבת חדרה מזרח

תחנת הרכבת חדרה מזרח הייתה תחנת נוסעים על המסילה המזרחית בקו חיפה - ראש העין, הממוקמת בשטחה המוניציפלי של חדרה.

תחנת הרכבת נען

תחנת הרכבת נען הייתה בעבר תחנת משא של הרכבת המנדטורית, מיקומה ליד כפר נענה העתיק, לא רחוק מקיבוץ נען.

תחנה זאת משמשת כצומת לקוים לירושלים ולבאר שבע.

תחבורה בישראל
כבישי ישראל כביש 1כביש 2 (כביש החוף)כביש 3כביש 4כביש 5כביש 6 (חוצה ישראל)כביש 7כביש 9כביש 12כביש 20 (נתיבי איילון)כביש 22 (נתיבי המפרץ)מנהרות הכרמל (כביש 23)כביש 25כביש 31כביש 40כביש 50 (כביש בגין)כביש 60כביש 65כביש 70כביש 77כביש 90כביש 431כביש 443כביש 471כביש 531כביש 899 (כביש הצפון)ציר אלון • לרשימה המלאה
מכולות בנמל חיפה

בואינג 767 של חברת אל-על

נתיבי איילון

מערך קרונועים
חברות כבישים נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורהחברת דרך ארץחברת כביש חוצה ישראלחברת נתיבי איילוןנתיבי הכרמל מערכות ותפעולנתיבי היובל
אוטובוסים אגדאגד תעבורהאפיקיםגליםדןדן באר שבעדן בדרוםמטרופוליןנסיעות ותיירות נצרתנתיב אקספרססופרבוסקווים - עיליתרמה תחבורה ציבורית גולןשירותי אוטובוסים מאוחדים נצרת
תחנות מרכזיות התחנה המרכזית החדשה של תל אביבהתחנה המרכזית הישנה של תל אביבמסוף 2000התחנה המרכזית של ירושליםהתחנה המרכזית החדשה של ראשון לציוןמרכזית המפרץמרכזית חוף הכרמלמרכזית הקריותהתחנה המרכזית של באר שבעהתחנה המרכזית של אשדודתחנה מרכזית יבנהתחנה מרכזית מודיעיןהתחנה המרכזית של נתניהתחנה מרכזית חדרההתחנה המרכזית של הרצליהתחנה מרכזית קריית גתהתחנה המרכזית של קריית שמונהתחנה מרכזית בית שאןתחנה מרכזית דימונהתחנה מרכזית ערדהתחנה המרכזית של עכותחנה מרכזית נהריהתחנה מרכזית כפר סבאתחנה מרכזית רחובותהתחנה המרכזית של לודהתחנה המרכזית של אשקלוןהתחנה המרכזית של טבריההתחנה המרכזית של צפתתחנה מרכזית כרמיאלתחנה מרכזית אילתמסוף צומת רעננהתחנה מרכזית רמלה
נמלים נמל אילתנמל אשדוד (נמל היובל) • נמל הדרוםנמל המפרץנמל חיפהנמל הקישוןהמרינה הכחולהמרינה אשקלוןמרינה הרצליה

נמל חדרה (נמל מסחרי) • נמל אשקלון - קצא"א (נמל מסחרי) • נמל מספנות ישראלרשות הספנות והנמליםחברת נמלי ישראל

רכבת ישראל פורטל רכבת ישראל • הקו הראשי של רכבת ישראלמסילת הרכבת יפו–ירושליםקו הרכבת המהיר לירושליםמסילת איילוןתחנות רכבת בישראל
מערכת תנועה עתירת נוסעים כרמליתמטרוניתרכבליתרכבל חיפהמסילת חיפה–נצרתהרכבת הקלה בתל אביב (הקו האדום, הקו הירוק, הקו הסגול, הקו החום) • קווי מטרו בתל אביב (קו M1, קו M2, קו M3) • הרכבת הקלה בירושלים (הקו האדום, קו הקמפוסים, הקו הירוק, הקו הכחול) • הרכבת הקלה בבאר שבעהרכבל לכותל
תעופה רשות התעופה האזרחיתרשות שדות התעופהנמל התעופה בן-גוריוןנמל התעופה רמוןאל עלישראיירארקיעסאן דור • שדות תעופה בישראל
היסטוריה נמל תל אביבנמל יפו • הרכבת המנדטורית • רכבת העמקחברות תעופה עבריות ביישובכביש הנפטכביש הגבורהדרך בורמההרפורמה בנמלים
שונות הרשות הארצית לתחבורה ציבוריתמשרד התחבורה והבטיחות בדרכיםמוניות בישראלמוניות שירות בישראלרב-קותחבורה בתל אביבתחבורה ציבורית בישראלתל-אופן • ערכים נוספים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.