הרכבת הטרנס-סיבירית

הרכבת הטרנס-סיביריתרוסית: Транссибирская магистраль, Транссиб) היא רשת מסילות הברזל החוצה את סיביר לרוחבה, מרוסיה האירופית עד לסין, למונגוליה ולחבלים הרוסיים המזרחיים. הרכבת משמשת להסעת נוסעים ומטען, ובעתות מלחמה שירתה את האימפריה הרוסית (ולימים את ברית המועצות) להעברת אספקה לחזית והעברת חיילים להגנת העורף.

המסילה הייתה במשך כ-101 שנים מסילת הרכבת הרציפה הארוכה ביותר בעולם.

הרכבת הטרנס-סיבירית
Vladivostok distencemonument
מדינה רוסיה
מידע על ההקמה
התחלת בנייה 1891
פתיחת המסילה 1916
מידע על המסילה
תחילת המסילה תחנת ירוסלבסקי, מוסקבה
סיום המסילה ולדיווסטוק
סוג המסילה נוסעים ומשא
אורך המסילה 9,288 ק"מ
תרשים המסילה
Map Trans-Siberian railway
נתיב המסילה הטרנס-סיבירית. באדום - המסילה המקורית, הרכבת הטרנס-סיבירית. בירוק - קו "באיקל-אמור". בכחול - הקו העיקרי בשימוש היום בין מוסקבה ואומסק. בשחור - הקו הדרומי בין אומסק וטאישט
Vladivostok TSR
התחנה הסופית בולדיווסטוק
Prokudin-Gorskii-25
הגשר על נהר קאמה

נתיבי הרכבת

  • נתיב עיקרי נוסף הוא ה"טרנס-מנצ'ורי", החופף את הנתיב הטרנס-סיבירי עד טרסקיה, כ-1,000 קילומטר מזרחית לימת באיקל. מטרסקיה נמשך הנתיב לכיוון דרום-מזרח, אל תוך סין, ומגיע עד בייג'ינג.
  • נתיב עיקרי שלישי הוא ה"טרנס-מונגולי", החופף את הנתיב הטרנס-סיבירי עד אולן-אודה שעל חופה המזרחי של ימת באיקל. משם נמשך הנתיב דרומה עד בירת מונגוליה, אולן בטור, ממנה הוא נמשך דרום-מזרחה לבייג'ינג.
  • ב-1991 הושלם נתיב רביעי, צפוני, לאחר יותר מ-50 שנה של עבודה לא רצופה. נתיב זה מכונה "באיקל-אמור" והוא נבנה כאלטרנטיבה אסטרטגית לנתיב הטרנס-סיבירי, שעובר קרוב לגבול רוסיה-סין. הנתיב החדש נפרד מהנתיב הטרנס-סיבירי מערבה לימת באיקל ומצפין ממנה, חוצה את נהר אמור ולבסוף מגיע לחוף האוקיינוס השקט.

היסטוריה

עם הקמת ולדיווסטוק ב-1860 התגשמה שאיפה ותיקה של רוסיה לעיר נמל לחוף האוקיינוס השקט. עד 1880 התפתחה ולדיווסטוק לעיר נמל ראשית, ותוך זמן קצר התברר הצורך בתחבורה נאותה בין החבלים המזרחיים והמערביים של רוסיה. בנייה סדירה של הקו הטרנס-סיבירי החלה ב-1891 תחת פיקוח שר האוצר דאז, סרגיי ויטה. בדומה לבניית קו הרכבת בין החוף המזרחי לחוף המערבי בארצות הברית, החלו בוני הקו הרוסים לבנותו במקביל משני קצותיו לכיוון אמצע המסלול. מוולדיווסטוק הונח הקו צפונה לאורך גדתו המזרחית של נהר אוסורי עד חברובסק ליד נהר אמור - קו אוסורי. ב-1890 נבנה גשר מעל נהר אורל ובניית המסילה המשיכה לתוך אסיה. ב-1898 נבנה גשר מעל נהר אוב והעיר הקטנה נובוניקולבסק שהוקמה ב-1883 התפתחה למרכז סיבירי גדול - נובוסיבירסק. באותה שנה הגיעה הרכבת הראשונה לאירקוטסק ולחופי ימת באיקל. המסילה נמשכה מזרחה, לאורך נהרות שילקה ואמור, ובמהרה הגיעה לחברובסק. עוד קודם לכן, ב-1897, נבנה ענף המסילה המחבר את חברובסק לוולדיווסטוק. יישובים רבים הוקמו לאורך המסילה בעקבות הקמת קו הרכבת. אוכלוסייתם הכוללת מונה כמיליון נפשות.

ימת באיקל, 60 קילומטר מזרחה לאירקוטסק, הייתה אחד המכשולים הגדולים בבנייה: אורך הימה 640 קילומטר ועומקה המרבי הוא מעל קילומטר וחצי. עקיפה של הימה הייתה כרוכה בהארכה ניכרת של הקו, ואילו בניית גשר לא הייתה אפשרית. המסילה הסתיימה משני צדי הימה ומעבורת מיוחדת, שוברת קרח, נקנתה באנגליה כדי לשאת את הנוסעים מרכבת בצד אחד של הימה לרכבת שנייה בצדה השני. בחורף הוסעו הנוסעים והמטען על גבי הימה הקפואה במזחלות, עד שהושלם ענף המסילה מצדה הדרומי של הימה. עם השלמת קו נהר אמור צפונה לגבול עם סין, ב-1916, הושלמה מסילה רציפה בין סנקט פטרבורג לוולדיווסטוק - קו שהיה לארוך בעולם במשך כ-101 שנים.

חשמול המסילה החל ב-1929 והושלם ב-2002. הוא מאפשר הכפלה של קיבולת הרכבת, עד מטען כולל של 6,000 טון. כיום מוסעות בקו הטרנס-סיבירי מדי שנה 20,000 מכולות מטען לאירופה, מתוכן מגיעות 8,300 מיפן, חלק זעום מהייצוא היפני הכולל לאירופה - 360,000 מכולות בשנה. משרד התחבורה הרוסי זיהה את פוטנציאל הגידול הרב ושם לו למטרה לשלח 100,000 מכולות בשנה ברכבת הטרנס סיבירית, ב-120 רכבות ביום לאורך הקו, עד סוף 2005. גידול זה ניתן להשגה רק אם חלקים שונים של המסילה שבהם עדיין רק צמד פסים יחיד יוכפלו כדי לאפשר נסיעת שתי רכבות (בכיוונים מנוגדים) בו זמנית.

הקו הטרנס-סיבירי הוא נתיב התחבורה החשוב ביותר ברוסיה גם כיום. כ-30% מהייצוא הרוסי משונע ברכבת זו, ותושבים רוסים רבים משתמשים ברכבת לנסיעה בארצם העצומה. עד להפעלת מסילת הרכבת בייקל-אמור בשנות ה-80 של המאה ה-20 זה היה הנתיב המסילתי היחיד שמקשר את סיביר המזרחית עם מרכז רוסיה.

בכל תחנות הרכבת המשמשות את הקו ברוסיה מותאם השעון בתחנה לפי שעון מוסקבה. בתחנות המשרתות את הקו בתחומי מונגוליה וסין הזמנים בתחנה מותאמים לשעון המקומי.

חלקים ישנים של הקו, שאינם משמשים את הקו הפעיל, באזורים שמצפון לולדיווסטוק, משמשים לצרכים רפואיים של כפרי האזור. מדובר בבית חולים בתוך רכבת, אשר עוברת בין הכפרים ונותנת שירותים רפואיים מגוונים, עוד מהתקופה הסובייטית. מסע הרכבת הייחודית נמשך כשבועיים עד שהיא חוזרת לולדיווסטוק, ומתכוננת למסע הבא.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Wikipedia, Yiwu–Madrid railway line, Wikipedia, 2017-04-27
  2. ^ First UK to China exports train departs from DP World London Gateway | DP World London Gateway, www.londongateway.com
בדה

בַּדָה (ברוסית: Бада) הוא כפר בנפת חילוקסקי במחוז צ'יטה שברוסיה, היושב על נהר החילוק. הכפר הוקם ב-1900 בזמן בניית הרכבת הטרנס סיבירית. ב־9 באוקטובר 2002 מנתה אוכלוסיית הכפר 5,382 נפשות.

ביצת פברז'ה

ביצי פברז'ה הן 69 תכשיטים בצורת ביצה שנוצרו על ידי "בית פברז'ה" - בית המלאכה של התכשיטן פטר קארל פברז'ה, בסנקט פטרבורג, בשנים 1885–1917.

50 ביצים נוצרו על ידי פברז'ה עבור הצארים של רוסיה אלכסנדר השלישי וניקולאי השני. שתי ביצים נוספות אשר הוכנו עבור הצאר ("צביר הכוכבים" ו"התרזה הקארליאנית") בשנת 1917 לא הועברו לו בשל מהפכת פברואר. שבע נוספות הוכנו עבור משפחת קלץ' (Kelch) ממוסקבה.

את הביצים יצרו ממתכות יקרות והן עוטרו באבנים יקרות ובאמייל. כיום "ביצת פברז'ה" הפך לשם נרדף לתכשיטי זהב איכותיים וגם למותרות.

בירוביג'ן

בירוביג'ן (ברוסית: Биробиджа́н; ביידיש: ביראָבידזשאן) היא בירת המחוז היהודי האוטונומי שבמזרח הרחוק הרוסי. העיר שוכנת על נהר בירה , 75 ק"מ מהגבול הסיני וליד מסילת הרכבת הטרנס-סיבירית.

החזית המזרחית במלחמת האזרחים ברוסיה

החזית המזרחית במלחמת האזרחים ברוסיה - קרבות במזרח רוסיה, אורל וסיביר שהחלו במהלך 1918 בעקבות מרד הלגיון הצ'כי והסתיימו בשנת 1920.

לאחר מהפכת אוקטובר השלטון הסובייטי הוקם בכל מזרח רוסיה, ערי הסיביר והרי אורל. בהתאם לכך הייתה הסכמה בין הממשלה הסובייטי לבין ראשי הלגיון הצ'כוסלובקי על העברת חיילי הלגיון דרך הרכבת הטרנס-סיבירית לולדיווסטוק. הממשל הסובייטי לא עמד בהבטחותיו ובעקבות כך התרחש מרד הלגיון וכתאוצה מכך הופל המשטר הסובייטי ברוב ערי מזרח רוסיה.

חברובסק

חברובסק (ברוסית: Хаба́ровск) היא עיר בפדרציה הרוסית במזרח הרחוק הרוסי, כ־30 ק"מ מהגבול עם סין. העיר משמשת כבירת מחוז חברובסק ובמשך 18 שנים (משנת 2000 עד 2018) שימשה כמרכזו האדמיניסטרטיבי של מחוז המזרח הרחוק הפדרלי. זהו אחד המרכזים התרבותיים, ההשכלתיים והפוליטיים הגדולים באזור המזרח הרחוק. על פי מפקד אוכלוסין מ־2016 אוכלוסיית העיר עומדת על 611,160 נפש. בעיר קיימת קהילה יהודית, שבראשה עומד משנת 2000 שליח הרבי מליובאוויטש הרב יעקב סנטקוב.

העיר היא השנייה בגודלה במזרח הרחוק הרוסי, אחרי ולדיווסטוק השוכנת כ־800 ק"מ דרומה לה ומקושרת עמה ברכבת לילה לאורך תוואי הרכבת הטרנס סיבירית. מוסקבה נמצאת במרחק 8,533 ק"מ של נסיעת רכבת. בעיר ישנם 2 נמלי תעופה, תחנת רכבת, נמל ים על נהר אמור, צומת כבישים וארבע תחנות רכבת נוספות.

העיר הוקמה בשנת 1858 כמצודה צבאית ונקראה חברובקה על שם ההרפתקן מהמאה ה־17, ירופיי חברוב. משנת 1880 הוכרזה המצודה כעיר והייתה לבירת מחוז פרימורסקי ומשנת 1884 הייתה למרכז האדמיניסטרטיבי של מחוז המושלות עבר האמור. בשנת 1893 חברובקה שינתה שמה לחברובסק. ב־1922 הייתה חלק מרפובליקת המזרח הרחוק שסופחה לרוסיה הסובייטית. מאז 1926 מהווה העיר לבירת מחוז המזרח הרחוק ומשנת 1938 — בירת מחוז חברובסק. משנת 2002עד 2018 הייתה בירת המחוז הפדרלי של המזרח הרחוק הרוסי. בעיר שוכן גם המשרד הפדרלי לפיתוח המזרח הרחוק, מטה הפיקוד הצבאי המזרחי של הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית.

בקרבת העיר שוכן נמל התעופה חברובסק.

חילוק (עיר)

חילוק (ברוסית: Хилок), עיר במחוז צ'יטה הממוקמת כ-261 ק"מ מערבה מצ'יטה. חילוק היא עיר ראשית בנפת חילוק. בעיר נמצאת, בסמוך לנהר חילוק, תחנת רכבת של רשת הרכבת הטרנס סיבירית.

יקטרינבורג

יקטרינבורג (ברוסית: Екатеринбург) היא עיר ברוסיה בהרי אורל, במרכז מחוז סברדלובסק, והמחוז הפדרלי של אורל. בין 1924 ל-1991 נקראה סברדלובסק.

העיר נמצאת באורל המרכזית במורדות המזרחיים על גדות הנהר איסט, יובלו של הנהר טובול, שהוא יובלו של אירטיש. אוכלוסיית העיר מונה כ-1,400,000 תושבים (2010), והיא הרביעית באוכלוסייתה ברוסיה (אחרי הערים מוסקבה, סנקט פטרבורג ונובוסיבירסק). דרך העיר עוברת הרכבת הטרנס-סיבירית. בעיר נמצאת נציגות של האקדמיה הרוסית למדעים והעיר נחשבת כמרכז הרביעי בחשיבותו ברוסיה לפיתוח המדע.

כוח המשימה של ארצות הברית בסיביר

כוח המשימה של ארצות הברית בסיביר היה כוח צבאי אמריקאי שהיה מעורב במלחמת האזרחים ברוסיה בולדיווסטוק שבאימפריה הרוסית בסופה של מלחמת העולם הראשונה, לאחר מהפכת אוקטובר, מ-1918 עד 1920.

בשליחת הכוחות לסיביר ניסה נשיא ארצות הברית וודרו וילסון להשיג מטרות דיפלומטיות בנוסף לאלו הצבאיות. מטרה עיקרית אחת הייתה הרצון לחלץ כ-40,000 חיילים מהלגיונות הצ'כוסלובקיים שנעצרו על ידי כוחות בולשביקים בדרכם לולדיווסטוק אליה ניסו להגיע בעזרת הרכבת הטרנס-סיבירית. החיילים הצ'כוסלובקים היו אמורים להגיע בסופו של דבר לארצות הברית ומשם לחזית המערבית, שם יתמכו במדינות ההסכמה. מטרה נוספת הייתה לאבטח כמויות גדולות של אספקה צבאית ששלחה ארצות הברית כדי לתמוך בהשתתפותה של רוסיה במלחמה. באותה מידה הדגיש וילסון את הצורך "לייצב כל ניסיון לשלטון עצמי או הגנה עצמית בו הרוסים עצמם יסכימו לקבל סיוע". באותו זמן, שלטו הבולשביקים על שטחים מעטים בסיביר ווילסון רצה להבטיח שלא הקוזאקים ולא היפנים ינצלו את חוסר היציבות השלטונית וישתלטו על מסילת הברזל והאזורים המקיפים אותה שהיו עשירים במשאבים ובעלי חשיבות אסטרטגית גבוהה.

באופן דומה שלח וילסון כ-5,000 חיילים אמריקנים לארכנגלסק, שם הם נאבקו בבולשביקים במטרה לשמור על האינטרסים של מדינות ההסכמה.

כיכר קומסומולסקאיה

כיכר קומסומולסקאיה (ברוסית: Комсомольская площадь) היא כיכר במוסקבה שבה נמצאות שלוש תחנות רכבת: לנינגרדסקי , ירוסלבסקי וקזנסקי .

הכיכר נקראת באופן לא רשמי "כיכר שלוש התחנות", והיא אחת הכיכרות העמוסות ביותר במוסקבה.

מוגוצ'ה

מוֹגוֹצָ'ה (ברוסית Мого́ча) היא עיר הממוקמת בצפון-מזרח מחוז צ'יטה כ-700 ק"מ מצ'יטה. מוגוצ'ה היא אחת מתחנות הרכבת המרכזיות של רשת הרכבת הטרנס סיבירית. העיר שוכנת במפגש הנהרות מוגוצ'ה ואמזר. בנוסף נמצא בעיר שדה תעופה צבאי ואזרחי.

מסילת הברזל הטרנס-אסיאתית

מסילת הברזל הטרנס-אסיאתית (בראשי תיבות TAR, מאנגלית Trans-Asian Railway) היא מיזם שנועד ליצור רשת מסילות משולבת עבור רכבות משא לרוחב אסיה ואירופה. TAR הוא מיזם של הוועדה החברתית והכלכלית עבור אסיה והאוקיינוס השקט (בראשי תיבות UNESCAP) של האו"ם.

המיזם החל בשנות ה-60 של המאה ה-20 במטרה לייצר מסילת ברזל רציפה שאורכה כ-14,000 קילומטרים בין סינגפור לאיסטנבול בטורקיה, עם אפשרות לקישורים למקומות נוספים באירופה ובאפריקה. באותה העת היו הטיסות והובלת מטענים באוניות מפותחים פחות, והמיזם הבטיח לקצץ בצורה משמעותית בזמן הובלת המטענים ובמחירי ההובלה בין יעדים באסיה ליעדים באירופה. מכשולים מדיניים וכלכליים עכבו את התפתחות ה-TAR בשנות ה-60, ה-70 וה-80. בשנות ה-90, משהגיע קץ המלחמה הקרה והחלה נורמליזציה של היחסים בין כמה ממדינות האזור, השתפרו סיכויי ההצלחה של יצירת רשת מסילות לרוחב יבשת אסיה.

כיום רואים את מיזם TAR כאמצעי להתמודד עם הגידול העצום בסחר הבינלאומי שבין מדינות אסיה ואירופה ולאפשר את תנועת המטענים הגדלה מדי שנה. המיזם נחשב גם כדרך לשפר את הנגישות ואת כלכלת המדינות שאין להן מוצא לים כדוגמת לאוס, אפגניסטן, מונגוליה והרפובליקות של מרכז אסיה.

רוב רשת מסילות הברזל קיים כבר כיום, ועם זאת נותרו כמה פערים משמעותיים. האתגר הגדול ביותר הוא ההבדל ברוחב מסילות הברזל שברחבי אסיה ואירופה. קיימות ארבע מידות רוחב עיקריות של מסילות הברזל. רוב אירופה, טורקיה, איראן, סין, קוריאה הצפונית וקוריאה הדרומית משתמשות ברוחב של 1,435 מילימטר המכונה גם הרוחב הסטנדרטי. פינלנד, רוסיה והרפובליקות לשעבר של ברית המועצות משתמשות במסילה שרוחבה 1,520 מילימטרים. רוב מסילות הברזל בהודו, פקיסטן, בנגלדש וסרי לנקה הן ברוחב של 1,676 מילימטרים, ורוב מסילות הברזל בדרום מזרח אסיה הן ברוחב של מטר אחד. במרבית המקרים אין הכוונה במיזם TAR לשנות את רוחב מסילות הברזל הלאומיות. מתקנים ממוכנים יבנו על מנת לשנע מכולות מרכבת לרכבת בנקודות בהן משתנה רוחב המסילה.

עד 2001 נבחנו ארבעה פרוזדורים:

הפרוזדור הצפוני- יחבר את אירופה ואזור האוקיינוס השקט דרך גרמניה, פולין, בלארוס, רוסיה, קזחסטן, מונגוליה, סין וקוריאה, כשחילופי רוחב מסילות יתרחשו בגבול פולין-בלארוס, (1,435 מ"מ ל-1,520 מ"מ), בגבול קזחסטן-סין (1,520 מ"מ ל-1,435 מ"מ) ובגבול מונגוליה-סין (1520 מ"מ ל-1435 מ"מ) הרכבת הטרנס-סיבירית בת ה-9,200 קילומטרים מכסה את רוב המרחק הכלול בפרוזדור זה ומשנעת כיום כמות גדולה של מטענים ממזרח אסיה למוסקבה ולשאר אירופה. בשל בעיות מדיניות בין קוריאה הצפונית לדרומית נאלצים כיום לשנע את המטענים מקוריאה הדרומית בהובלה ימית לנמל ולדיווסטוק על מנת שיגיעו לנתיב זה.

הפרוזדור הדרומי יימתח בין אירופה לדרום מזרח אסיה, ויחבר את טורקיה, איראן, פקיסטן, הודו, בנגלדש, מיאנמר, ותאילנד עם קישורים למחוז יונאן בסין ודרך מלזיה לסינגפור. כיום חסרים קטעים במזרח איראן, בין הודו למיאנמר ותאילנד, בין תאילנד וקמבודיה, בין קמבודיה לווייטנאם ובין תאילנד ליונאן. שינוי רוחב מסילה מתרחשים, או עתידים להתרחש בגבול איראן-פקיסטן (1,435 מ"מ ל-1,676 מ"מ), גבול הודו-מיאנמר (1,676 מ"מ למטר) ולסין (מטר ל-1,435 מ"מ).

רשת דרום מזרח אסיה

הפרוזדור צפון-דרום יחבר את צפון אירופה עם המפרץ הפרסי. הנתיב הראשי יתחיל בהלסינקי בירת פינלנד וימשיך דרך רוסיה לים הכספי, שם יתפצל לשלושה נתיבים: נתיב מערבי דרך אזרבייג'ן, ארמניה ומערב איראן, נתיב מרכזי לאורך הים הכספי ולאיראן באמצעות מעבורת, והנתיב המזרחי דרך קזחסטן, אוזבקיסטן, וטורקמניסטן למזרח איראן. כל הנתיבים מתכנסים בבירת איראן טהראן וממשיכים לנמל האיראני בנדר עבאס.

נובוסיבירסק

נוֹבוֹסִיבִּירְסְק (ברוסית: Новосибирск) היא עיר מרכזית בפדרציה הרוסית, בדרום-מערב סיביר, ומרכז מחוז נובוסיבירסק. אוכלוסייתה, נכון ל-2014, מונה יותר ממיליון וחצי תושבים, והיא העיר השלישית בגודלה במדינה (אחרי מוסקבה וסנקט פטרבורג). היא מכונה לעיתים "בירת סיביר" ו"שיקגו הסיבירית", בשל היותה המרכז האדמיניסטרטיבי והכלכלי של המחוז הפדרלי הסיבירי.

נרצ'ינסק

נרצ'ינסק (רוסית Нерчинск, סינית 尼布楚) היא עיר במחוז צ'יטה שוכנת בחוף נהר נרצ'י. נרצ'ינסק היא עיר ראשית של נפת נרצ'ינסקיי משנת 1937. אוכלוסייתה מונה 14,959 תושבים נכון ל-2010.

נרצ'ינסק היא אחת מהערים הרוסיות העתיקות בעבר הבאיקל. קוזאק רוסי פיטר בקטוב בנה את מצודה ראשונה במיקומה של נרצ'ינסק בשנת 1654. ההסכם נרצ'ינסק בין רוסיה לבין סין נחתם בעיר זו ונרצ'ינסק נהפכה לעיר מרכזית באזור ענק. לפריחתה של העיר נמצאו כסף ועופרת ואסירים רבים מאירופה נשלחו לכאן כעובדי מכרות רבות. אזורה של נרצ'ינסק נהפך לבית סוהר ענק בהיסטוריה של האימפריה הרוסית שקיים עד שנת 1917. בסוף המאה ה-19 הרכבת הטרנס-סיבירית פסחה על העיר וזה גרם לירידתה של נרצ'ינסק מכל הבחינות.

פטרובסק-זבאיקלסקי

פֶטְרוֹבְסְק-זַבַייקַלְסְקִי (רוסית: Петровск-Забайкальский) היא עיר במחוז צ'יטה ברוסיה, כ-400 ק"מ מערב מצ'יטה. בעיר תחנת רכבת של הרכבת הטרנס סיבירית.

צ'יטה (עיר)

צ'יטה (רוסית Чита) היא עיר בסיביר, רוסיה, בירת אזור עבר הבאיקל (זבאיקליה) לשעבר בירת מחוז צ'יטה.

קרון מסעדה

קרון מסעדה (באנגלית אמריקנית:‏ Dining car, באנגלית בריטית: Restaurant car) הוא קרון רכבת המשמש כמסעדה וכחדר אוכל. ברכבות הנוסעות למרחקים ארוכים כגון הרכבת הטרנס-סיבירית וקו הקליפורניה זפר קרון המסעדה הוא מקום הבילוי המרכזי של הנוסעים במחלקה הרגילה אשר עבורם הישיבה שם היא ברירת המחדל היחידה.

להבדיל מקרונות הבר והמזנון הפופולרים מאוד באירופה ואוסטרליה שבהם הנוסעים יכולים לקנות או להזמין אוכל ושתייה שאותם הם נושאים למקום הישיבה, קרונות המסעדה כוללים בעיקר שולחנות, כיסאות ומטבח אוכל הנמצא בקרון נפרד בדרך כלל. סוג נוסף של קרונות אוכל אשר דומים מעט לקרונות המסעדה הם קרונות הגריל: בקרונות אלו הנוסעים קונים מזון מהיר שאותו אוכלים בישיבה על ספסלי עץ הקבועים משני צידי הקרון.

רכבות המזרח הרחוק

רכבות המזרח הרחוק (ברוסית: Дальневосточная железная дорога) היא חברת רכבות לתחבורה מסילתית ברוסיה החוצה את חבל פרימוריה, חבל חברובסק, חבל אמור, המחוז היהודי האוטונומי ויקוטיה.

רכבת הצפון (רוסיה)

רכבת הצפון (ברוסית: Северная железная дорога; "הרכבת הצפונית") היא רשת רכבות המקשרת את מוסקבה עם ארכנגלסק בחוף האוקיינוס הארקטי. היא עוברת במחוזות ארכנגלסק, קומי, וולוגדה, קוסטרומה, יארוסלבל, איוואנובו וולדימיר שבפדרציה הרוסית.

רכבת ירוסלבל, שבבעלות סאבה ממונטוב, הייתה בין הרכבות הראשונות ברוסיה. קו אלכסנדרוב - ירוסלבל - וולוגדה נפתח בשנת 1872. ישנם כמה אנדרטאות לסאבה ממונטוב לאורך תוואי המסילה. הקו המקורי מוסקבה – ירוסלבל כבר לא מופעל מיארוסלבל והועבר לבעלות רכבת מוסקבה בשנת 1959.

בשנת 1894 החלה בניית הרכבת המחברת בין וולוגדה לארכנגלסק. ההחלטה התקבלה על מנת לבנות את הקו לאורך המסלול הקצר ביותר שניתן, אשר באותה העת עבר באזור מאוכלס בדלילות ולא לאורך אחד מנתיבי המסחר הקיימים, דרך קרגופול או ורחובאז'יה. הבנייה הושלמה בשנת 1897.

קו צ'רופבץ – וולוגדה – ויאטקה פועל משנת 1906. זהו קישור המחבר את מסילת הרכבת הצפונית למסילת פרם ממזרח. הם מהווים את התוואי המקורי או הצפוני של הרכבת הטרנס-סיבירית הגדולה. מסילה ארוכה לעיירת הכרייה וורקוטה, המכונה קו היישוב פצ'ורה, הוקמה בעבודת אסירי הגולאג בשנים 1937 - 1941. המטה שלה היה בקוטלס.

כיום הרכבת הצפונית היא חברת בת של חברת הרכבות הרוסית. אורכה הכולל הוא 5,956 ק"מ. המטה נמצא בגבול וולגה בירוסלבל. סניפיו ממוקמים בירוסלבל, וולוגדה, ארכנגלסק, סולוויצ'גודסק ובסוסנוגורסק.

רכבת נוסעים

רכבת נוסעים היא אמצעי תחבורה ציבורי המיועד להסיע מספר רב של נוסעים בין תחנות רכבת תוך שימוש ברשת מסילות. רכבות נוסעים פועלות בדרך כלל בין נקודות בהן יש תנועת נוסעים גדולה, אולם קיימים גם קווי רכבת נוסעים באזורים דלילי אוכלוסייה.

רכבת נוסעים יכולה להיות מורכבת ממערכי קרונועים או ממספר קרונות נוסעים הנגררים או נדחפים על ידי קטר. בנוסף לפעמים כוללת רכבת נוסעים קרון משא המיועד למטענם של הנוסעים, קרון כוח לאספקת חשמל לתאורה ולמיזוג האוויר ברכבת, וברכבות מסוג מו-דו גם קרון ניהוג המאפשר לשלוט בקטר כאשר הוא דוחף את הרכבת. אורכה הכולל של רכבת נוסעים מוגבל על ידי אורך הרציפים שבתחנות בהן היא עוצרת, ולכן בדרך כלל אינו עולה על 500 מטרים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.