הרי זגרוס

הרי זגרוס (פרסית: رشته كوه زاگرس; ארמית: ܛܘܪ ܙܪܓܣ; כורדית: زنجیره‌چیاکانی زاگرۆس; לורית: کو یه لی زاگروس; ערבית: جبال زاغروس) הם רכס הרים בדרום-מערב אסיה המשתרע על פני 1,500 קילומטר לאורך מערב איראן ומקצת ממזרח עיראק, החל מאזור כורדיסטן, לאורך גבול איראן–עיראק ועד למצר הורמוז. הרים אלה מהווים את גבולו המזרחי של המזרח התיכון, לפי הגדרות מסוימות. ההר הגבוה ביותר ברכס זה הוא דנא שפסגתו מתנשאת לגובה 4,409 מטר.

Iran topo blank
מפה טופוגרפית של איראן ובמערבה הרי זגרוס

גאולוגיה

גילו של רכס הרי זגרוס דומה לגילו של רכס הרי האלפים. חגורת הקמט והדחיקה של הרים אלה נוצרה מהתנגשות, שעודנה נמשכת, בין הלוח האירואסייתי ללוח הערבי. ההתנגשות בין שני הלוחות הללו ממשיכה ליצור מעוותים ברכס הרים זה, כאשר העתק כאזרון מחלק את הרכס לשני אזורים עיקריים. באזור הדרום-מזרחי של הרכס נוצרים המעוותים מעל שכבת הליט, בעוד באזור הצפון-מערבי שכבה זו היא דקה מאוד עד לא קיימת, דבר אשר יצר צורות נוף שונות בשני אזורים האלה. בחלק הצפון-מערבי ההרים גבוהים יותר ואזורי המעוות צרים יותר, ואילו בחלק הדרום-מערבי ההרים נמוכים יותר עם אזורי מעוות רחבים יותר. בעקבות ההתנגשות הביאו מאמצים מקרום כדור הארץ לקימוט נרחב של סלעי המשקע הקיימים, והבליה שבאה לאחר מכן הסירה את הסלעים הרכים, כמו חרסית וטין והותירה סלעים קשים יותר, כגון אבן גיר ודולומיט. בליה דיפרנציאלית זו יצרה את הרכסים הישרים של הרי זגרוס.

גאוגרפיה

Dena Mountain-Iran-Mar2012
רכס הר דנא, ההר הגבוה בהרי הזגרוס

הרי זגרוס נחלקים למספר שרשראות הרים מקבילות קטנות יותר. אחת מהן היא שרשרת הרי כוהרוד שרחוקה 300 ק"מ מזרחית למקבילותיה. בתווך בין השרשראות נפרשים עמקים בגובה גבוה יחסית, שבהם אקלים ממוזג ואוכלוסייה צפופה. הנהרות המנקזים את הרכס נשפכים בסופם לאגמי מלח ובדרכם משקים קרקע פורייה לחקלאות ולמסחר. ממערב להרי הזגרוס שוכנת מסופוטמיה.

למרגלותיהם המערביים של ההרים במרכז רכס הזגרוס נמצאים שדות הנפט הראשיים של איראן. כיפות המלח שבהרים אלה הן יעד חשוב לאיתור מקורות נפט, שכן המלח הבלתי חדיר כולא על פי רוב נפט תחת שכבות סלע אחרות.

בהרים אקלים ים-תיכוני[דרושה הבהרה] יבשתי עם חורף קר ומושלג, אביב קריר וגשום וקיץ וסתיו יבשים. כמות המשקעים השנתית בהרי זגרוס נעה בין 400 ל-800 מ"מ בשנה, כאשר עיקר המשקעים יורדים בעונות החורף והאביב. בחורף הטמפרטורות יכולות לרדת עד 25°C-.

היסטוריה אנושית

עדויות לחקלאות מוקדמת מן האלף ה-9 לפנה"ס נמצאו למרגלות הרי זגרוס, סמוך לערים אנשאן ושושן. כמו כן, במערת שאנדר נמצאו שרידים של האדם הניאנדרטלי. עם העדויות המוקדמות ביותר לייצור חקלאי נמנים האתרים חאג'י פירוז טפה וגודין טפה, שם נמצאו עדויות לאחסון יין מן האלף ה-4 עד האלף ה-6 לפנה"ס.

בעת העתיקה היו הרי זגרוס מקום מושבם של עמים שונים: הכשים, הגותים, האשורים, העילמיים והמיתניים אשר פלשו לפרקים לערים השומריות והאכדיות של מסופוטמיה. הרים אלה היו למחסום טבעי שהפריד בין מישורי מסופוטמיה לרמה האיראנית. מספר לוחות חרס המפרטים את הקשרים המורכבים בין קבוצות עמים אלה מן האלף ה-2 לפנה"ס נמצאו בתל שמשרה בסמוך לזב הקטן. תל בזמוסיאן, הקרוב לתל שמשרה, היה אתר אשר יושב לסירוגין בין האלף ה-6 לפנה"ס לבין המאה ה-9 לספירה.

בעלי חיים וצמחייה

בהרי זגרוס מספר מערכות אקולוגיות, שהבולטת שבהם היא אזורי היערות והערבה בעלי האקלים הצחיח למחצה. אף על פי שההרים נתונים לרעיית יתר ובירוא יערות, באזור זגרוס צמחייה מגוונת ועשירה. ניתן עדיין למצוא שרידים של החורש האלוני שהיה נפוץ בהרים, כמו גם את ערבות השקד והפיסטוק. ניתן אף למצוא את אבותיהם הקדמונים של רבים מן היבולים של זמננו: חיטה, שעורה, עדשה תרבותית, שקד מצוי, אגוז מלך, פיסטוק, משמש, שזיף, רימון מצוי וגפן.

הרי זגרוס הם גם ביתם של מיני בעלי חיים בסכנת הכחדה, כגון קנית בצרה וצבוע מפוספס. היחמור הפרסי, שנחשב בעבר למין נכחד, התגלה בשלהי המאה ה-20 במחוז ח'וזסתאן בדרום הזגרוס.

ראו גם

עיינו גם בפורטל:
פורטל איראן
אפריקה

אפריקה היא היבשת השנייה בשטחה ובגודל אוכלוסייתה אחרי אסיה. היבשת משתרעת על שטח של 30,244,050 קמ"ר (כולל האיים הסמוכים לה), שהם כ-20.4% משטח היבשה של כדור הארץ. באפריקה מתגוררים (נכון ל-2017) כ 1.2 מיליארד אנשים ב-61 טריטוריות ואזורים (כולל האיים), שהם כמעט 16% מאוכלוסיית כדור הארץ. מצפון ליבשת נמצא הים התיכון, צפון מזרחה מוקף על ידי תעלת סואץ, ים סוף וחצי האי סיני, בדרום-מזרחה נמצא האוקיינוס ההודי, וממערבה של היבשת — האוקיינוס האטלנטי. אם אין מונים את הסהרה המערבית שהיא אזור שנוי במחלוקת, יש באפריקה 54 מדינות, כולל האי מדגסקר ועוד מספר איים שלרוב נחשבים לחלק מהיבשת.

רוב מוחלט של החוקרים כיום סובר שאפריקה היא מקום מוצאם האבולוציוני של ההומינינים, של סוג האדם ושל האנושות בת ימינו. ראיות לכך הן התגליות הרבות, בעיקר במזרחה ובדרומה של היבשת, של מאובני הומינינים קדומים מתקופות של עד 7 מיליון שנים לפני זמננו, כמו סהלאנתרופוס צ'אדנסיס, ארדיפיתקוס רמידוס ומיני אוסטרלופיתקוס; של מאובני מיני אדם מתקופות של עד 2.5 מיליון שנה לפני זמננו, כמו הומו הביליס, הומו רודולפנסיס והומו ארגסטר; ואף מאובני האדם הנבון מתקופה של עד 200 אלף שנה לפני זמננו. גם תגליות גנטיות כמו חוה המיטוכונדרית ואדם כרומוזום Y תומכות במוצאה האפריקאי של האנושות.

אפריקה משתרעת משני צידי קו המשווה והיא היבשת היחידה המשתרעת מהאזור הממוזג של חצי הכדור הצפוני (במגרב) לאזור הממוזג הדרומי (במחוז הכף המערבי). בתווך נמצא המדבר הגדול בעולם (סהרה), האזור הטרופי ומדבריות דרום-מערב אפריקה.

אריוברזנס

אריוברזנס (ביוונית: Ἀριοβαρζάνης בפרסית: آریوبرزن (ארייברדנה); המאה ה-4 לפנה"ס) היה מצביא פרסי, שפיקד על הכוחות הפרסיים בקרב השערים הפרסיים. נחשב לגיבור לאומי באיראן.

בורוג'רד

בורוג'רד (בפרסית: بروجرد) היא עיר ומועצה מקומית במחוז לורסטן במערב איראן.

ג'רמו

ג'רמו (Qal'at Jarmo) הוא אתר ארכאולוגי בדרום כורדיסטן (צפון עיראק), למרגלות הרי זגרוס מזרחית לעיר כירכוכ. באתר התקיימה אחת הקהילות החקלאיות העתיקות בעולם, המתוארכת ל-7090 לפני הספירה, והוא נחשב לאתר נאוליתי חשוב. שטח האתר כ-12-16 אלף מטר מרובע, בגובה 800 מטר מעל פני הים, בלב אזור מיוער של עצי אלון ופיסטוק.

גאולוגיה של הרי היורה

הרי היורה (Jura Mountains) הם רכס הרים המצוי צפונית-מערבית להרי האלפים בשטחן של צרפת ושווייץ. הרכס נוצר לפני כ-35 מיליון שנים בעקבות דחיקה של האלפים לכיוון מערב. היורה הוא רכס מקומט וסלעיו נוצרו במהלך עידן המזוזואיקון, לפני 65–250 מיליון שנים. סחיפה עזה שנגרמה בעקבות המסה של אבן גיר גילתה מחשופים מתקופה זו, ומסבירה את היעדרם של סלעים מהשלישון ומהרביעון, המצויים בעיקר באגנים הגובלים ברכס. הגאולוגיה של הרי היורה מורכבת מאוד בגלל ריבוי השכבות המרכיבות אותם. 95% מסלעי היורה הם אבן גיר וחוואר.

המבנה העמוק של היורה מוכר כתוצאה מקידוחים רבים, וכן ממידע סייסמי שהופק במחצית השנייה של המאה ה-20 ומשמש למחקרי חיפוש נפט ופחם בהרים ובאגן מולאס (Bassin Molassique) הסמוך, השוכן בינו לבין הרי האלפים. תוצאות מחקרים אלה סופקו על ידי חברות הנפט לבקשת גאולוגים שווייצריים בשנות ה-90 של המאה ה-20, וסיפקו הסבר לשאלות רבות הנוגעות לקימוט היורה ולגאומטריה של שכבות המשקעים והתשתית הקדומה של הרכס ושל אגן מולאס.

רכס היורה היה מוקד למחקר ענף שנערך במאות ה-18 וה-19. חוקר הטבע הגרמני אלכסנדר פון הומבולדט, שחקר את תצורות אבן הגיר העשירות במאובנים, כינה אותן בשנת 1799 "גיר היורה" (בגרמנית: Jura Kalkstein). כינוי זה היווה בסיס לשמו של תור היורה (בצרפתית: Jurassique) בעידן המזוזואיקון בו נוצרו אותם סלעים, תור אותו הגדיר המדען הצרפתי אלכסנדר ברוניאר (Alexander Brongniart,‏ 1770–1847) בשנת 1829. שכבות מתור זה נחקרו לראשונה בהרי היורה, אף שהן מייצגות רק חלק מההיסטוריה הגאולוגית של הרכס.

הלוח הערבי

הלוח הערבי הוא אחד הלוחות הטקטוניים על פני כדור הארץ. ההתנגשות שלו עם הלוח האירואסייתי גרמה להיווצרות רכסי ההרים באזור טורקיה ואיראן.

הקימוט האלפיני

הקימוט האלפיני הוא אורוגנזה קדומה שיצרה את החגורה האלפידית – רצף אורוגני הכולל בין השאר את הרי האלפים, הרי היורה והפירנאים באירופה, את הרי האטלס בצפון-אפריקה, את הרי זגרוס, הרי אלבורז, הרי קופט והרי רוד באיראן וכן את הרי ההימלאיה במרכז אסיה. בהרי אלבורז נמצאת הפסגה הגבוהה ביותר במזרח התיכון – פסגת הר הגעש דמאוונד שגובהו 5,610 מ'.

גם רצועת ההר בארץ ישראל היא למעשה חלק משני מהקימוט האלפיני, אך היא נמוכה בהשוואה לאזורי הקימוט האלפיני האחרים כי היא רחוקה ממוקד ההתנגשות.

הקימוט האלפיני צעיר יחסית, בן 60-70 מיליון שנה והוא נמצא עדיין בשלבי התהוות והתפתחות.

ח'ומיין

ח'ומיין (בפרסית: خمین, תעתיק: חֻ'מֵין) היא עיר במזרח צפונה של איראן, בדרום מחוז מרכזי, כ-160 ק"מ מהעיר קום ו-323 ק"מ מטהראן. בשנת 2006 מנתה העיר 83,470 תושבים (ורק כ-25,000 ב-1978).

ח'רמיה

החֻ'רמיה (מפרסית: خرمدينة כלומר "[הדת] השמחה") או ח'ראמדין היא תנועה או מספר תנועות דתיות שקמו בעקבות ההתנקשות בחייו של המצביא אבו מסלם איש ח'ראסאן בשנת 755 לספירה על ידי הח'ליפה העבאסי אל-מנצור. תנועות הח'ראמיה התבססו על סגידה כמעט אלילית לאבו מסלם, מתוך אמונה שהוא לא מת אלא ניצל בדרך נס ונמלט אל משכן נסתר בהרי איראן, שם הוא שוכן עם דמויות אחרות כמו הנביא מחמד וזורואסטר ועתיד לחזור כדי לנקום את הבגידה בו ואף לגאול את האנושות.

חידקל

החִדֶּקֶל הוא אחד הנהרות החשובים בקדמת אסיה. מקורותיו במזרח טורקיה, ומשך רוב מהלכו הוא זורם בשטח עיראק. החידקל הוא אחד משני הנהרות העתיקים של מסופוטמיה ("מסופוטמיה" - "בין הנהרות") לצד נהר הפרת, איתו הוא מתאחד ויוצר את נהר שט אל ערב בדרום עיראק, הנשפך אל המפרץ הפרסי. שני הנהרות מילאו תפקיד חשוב בארצות העתיקות ששכנו לצידם כגון בבל ואשור, ואפילו במקרא ניכרת השפעתם, כשבספר בראשית מוזכר החידקל כשלישי בנהרות גן עדן (בראשית, ב', י"ד).

חלח

חְלַח הוא יישוב עתיק הנזכר במקרא כחלק משטחי השליטה של האימפריה הנאו-אשורית, אולם מיקומו אינו ודאי. חלח מוזכרת בתיאור הגליית תושבי ממלכת ישראל לאחר חורבן עיר בירתם, שומרון, בספר מלכים ב' ובספר דברי הימים.

טבח פרספוליס

טבח פרספוליס הוא הכינוי המקובל למעשה טבח שביצע אלכסנדר הגדול מלך מוקדון באנשי העיר פרספוליס במהלך כיבוש האימפריה הפרסית.

טיסה 3704 של איראן אסמאן איירליינס

טיסה 3704 של איראן אסמאן איירליינס התרסקה בבוקר יום 18 בפברואר 2018 בעת שעשתה את דרכה בטיסה פנימית באיראן מנמל התעופה הבינלאומי מהראבאד בטהראן ליאסוג' . כל 60 נוסעי המטוס וששת אנשי הצוות נספו באסון.

יעל בזואר

יעל בֶּזואר (שם מדעי: Capra aegagrus aegagrus; מוכר גם כעז בר בזוארית או כעז בזואר), הוא אחד מ-6 תת-המינים של עז הבר המצוי ברחבי המזרח התיכון ובאסיה הקטנה - מטורקיה ועד פקיסטן. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1777 על ידי הזואולוג הבריטי ג'והן כריסטיאן ארסלבן. פירוש שמו המדעי (aegagrus) ביוונית הוא "עז פראי". היעל הבזוארי הוא תת-המין הנפוץ ביותר של עז הבר, ובתקופות מוקדמות הוא כנראה היה מצוי גם בישראל. יש הסוברים כי תת-מין זה הוא האב של עז הבית. תת-המין יעל כרתים דומה לו מאוד מבחינה חיצונית, והזיהוי ביניהם קשה למדי בגיל מבוגר. עם זאת, יעל כרתים נוטה לרוב להיות בהיר יותר.

למרות היותו תת-מין של עז הבר, הוא מכונה לעיתים קרובות "יעל" בדומה לתת-מין אחרים בשל הדמיון של הזכרים ליעל מאשר לעז הבית. השם הרשמי של המין - "בזואר", ניתן לו עקב ההימצאות של אבני בזואר בקיבתו לעיתים קרובות (חומר קשה דמוי אבן שנוצר בקיבה משילוב של סידן עם גורם חיצוני כמו שיער), ואשר היו נחשבים בעבר כתרופות טבעיות לניקוי רעלים מהגוף. מקור השם הוא מהמילה הפרסית "פאדזאר" שפירושה אנטי-רעלי. בפרסית היעל גם מכונה "פסנג" שפירושו "רגל סלעים". ליעל הבזוארי יש שמות נוספים על פני תפוצתו, כמו "יעל אנטולי", "יעל פרסי", "יעל טורקי" ו"ג'ייק".

כיבוש האימפריה הפרסית על ידי אלכסנדר הגדול

הפלישה לאימפריה הפרסית בשנת 334 לפנה"ס פתחה את מסעי המלחמה של אלכסנדר הגדול ביבשת אסיה. אף שצבא האימפריה הפרסית האחמנית היה גדול פי כמה מהצבא היווני-מוקדוני, הצליח אלכסנדר הגדול למוטט תוך שנים ספורות את האימפריה הגדולה ביותר במזרח התיכון. הוא השתלט על שטח האימפריה והיה לשליטה בפועל לאחר רצח דריווש השלישי מלך האימפריה הפרסית, בידי מתנקש מאחשדרפניו. עוד בטרם מות דריווש, התייחס אלכסנדר הגדול אל עצמו כמו "מלך אסיה" במכתב ששיגר אל דריווש, כרמז לעלייתו של כוח חדש וגדול מזה שבו החזיקו מלכי פרס.העילה הרשמית לפלישה המוקדונית לתחומי האימפריה הפרסית, הייתה המעורבות הפרסית, לכאורה, ברצח אביו של אלכסנדר, פיליפוס השני, והרצון המוקדוני לנקום על מעורבות זו. עם זאת, נראה כי הסיבה האמיתית לפלישה הייתה שאיפתו של אלכסנדר הגדול לתהילה אישית ולהנצחת שמו, שאת האפשרות להשיגן באמצעות כיבוש השכנה הגדולה ממזרח, גילה אלכסנדר כשחולשתה של האימפריה הפרסית נחשפה במהלך מסעם של רבבת שכירי החרב היווניים, שלקחו חלק במרד של כורש הצעיר, שתואר בספרו של קסנופון "אנבסיס".הכיבוש המוקדוני היה מהיר יחסית – לאחר הנחלת תבוסה לצבאות הפרסיים המלכותיים בשדות הקרב, עבר השלטון בצורה חלקה לכובש, ללא הצורך לנהל מלחמת גרילה קשה, כפי שאירע באסיה התיכונה. היו לכך מספר סיבות. ראשית, סמכותו של המלך הפרסי שלא הצליח לשמור על שלמות הממלכה, התערערה בקרב נתיניו. שנית, השלטון באזור זה התבסס על מסורת בת אלפי שנים ששורשיה מגיעים עד שומר העתיקה, ומנגנוניו שהיו שלובים עם האצולה הבכירה, בחרו לשתף פעולה עם הכובש במקום לצאת למאבק שלא היה מביא להם תועלת ממשית. שיתוף פעולה זה היה גורם מכריע בכיבושה המהיר של האימפריה.מותו של דריווש לא סיים את תנופת הכיבוש. בסוס, סאטרפ באקטריה, רצח את דריווש, הכריז על עצמו כעל מלך פרס והכתיר את עצמו בשם המלכותי "אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא החמישי". אלכסנדר השתמש בהכרזתו של בסוס כעילה להמשך מסע כיבושיו ופלש לאסיה התיכונה.

כירכוכ

כירכוכ (ערבית: كركوك, טורקית: Kerkük, כורדית: كه‌ركووك, ארמית חדשה: ܟܪܟ ܣܠܘܟ, כרכ סלוכ) היא עיר בצפון עיראק, בירת מחוז כירכוכ (א-תאמים). כירכוכ שוכנת בתחומי האזור הגאוגרפי של כורדיסטן, במקום שבו ניצבה בימי קדם העיר חוריה וכן עיר הבירה החורית ערפה. העיר נמצאת על גדת נהר ח'סה. העיר ערפה הייתה עיר מרכזית באשור במאות ה-10 וה-11 לפני הספירה. הודות למיקומה האסטרטגי של העיר, כירכוכ הייתה לזירת קרבות בימי שלוש אימפריות: אשור, בבל ומדי, אשר שלטו בעיר בתקופות שונות לאורך ההיסטוריה.

כירכוכ מהווה מרכז חשוב בתעשיית הנפט העיראקית. אוכלוסייתה של כירכוכ מגוונת ויושבים בה אשורים, כורדים, ערבים, טורקמנים עיראקים וארמנים. העיר נמצאת במרחק של 250 ק"מ מצפון לבגדד. מצפון-מזרח לעיר שוכנים הרי זגרוס, ממערבה נהרות הזב הגדול

והחידקל, מדרומה הרי חמרין ומדרום-מזרח נהר דיאלא. על פי הערכות בשנת 2003 מנתה אוכלוסיית העיר 755,000 נפש.

הכורדים והטורקמנים העיראקים רואים בה עיר בירתם מבחינה תרבותית. היא כונתה "בירת התרבות של עיראק" על ידי שר התרבות של עיראק

בשנת 2010.

משאל עם בנושא האם כירכוכ צריכה להצטרף לכורדיסטן העיראקית היה אמור להיערך בנובמבר 2007 אך נדחה שוב ושוב.

לאור החמרה באלימות אסלאמית באזור ומתקפה של דאעש על מוסול ואתרים נוספים שבשליטת ממשלת עיראק כבשו כוחות כורדיים ביוני 2014 את העיר מידי המדינה האסלאמית. מאז כירכוכ תחת שליטת הממשלה האזורית של כורדיסטן. בעקבות משאל העם של הכורדים לעצמאות החבל הכורדי האוטונמי בספטמבר 2017, פתח צבא עיראק בהוראת ראש ממשלת עיראק חיידר אל עבאדי במתקפה על כירכוכ לכיבוש האזור.הכורדים נסוגו ללא קרבות וכירכוכ חזרה לשליטת ממשלת עיראק בתוך פחות מיומיים.

מלחמותיו של אלכסנדר הגדול

מלחמותיו של אלכסנדר הגדול, שהתרחשו במחצית השנייה של המאה ה-4 לפנה"ס, פתחו עידן חדש בתולדות העולם העתיק. מסעות המלחמה של אלכסנדר, במהלכם השתלט צבאו על שטחים נרחבים, נבעו ממגוון של סיבות ומניעים. אחדות מהן אישיות כמו הרצון לזכות בתהילה, הרצון לחקור ארצות רחוקות וכיוצא באלה. סיבות אחרות היו פוליטיות: איחוד אמיץ יותר של יוון ומוקדון, כינון האימפריה ועוד.

ממלכת מוקדון הייתה ממלכה זוטרה בעולם היווני עד אשר פיליפוס השני, אביו של אלכסנדר הגדול, העלה אותה לגדולה במחצית השנייה של המאה ה-4 לפנה"ס. מוקדון השתלטה על מרבית יוון ונעשו הכנות לקראת הפלישה לפרס. פיליפוס נרצח בלי שהספיק לממש את תוכניתו והיא עברה לבנו. אלכסנדר הגדול עלה על כס השלטון בשנת 336 לפנה"ס וביסס את שלטונו במוקדון על ידי סילוק מתנגדיו.

הוא נלחם במספר אזורים שונים אלה מאלה. בהתחלה נלחם באירופה, בגבולותיה הצפוניים של מוקדון נגד השבטים התראקים והאילירים. מערכה זו הייתה מהירה וחרף תנאי השטח הקשים הצליח להביס את אויביו. בהמשך פנה דרומה ליוון, הכניע את תבאי שמרדה והחריב את העיר.

המטרה הבאה של אלכסנדר הייתה האימפריה הפרסית. אחת המדינות החזקות ביותר בעולם העתיק שהשתרעה מהים התיכון במערב עד הודו במזרח. הייתה זו מעצמה אזורית חזקה ועשירה מאוד. היה לה צי גדול שכלל מאות תלת טוריות, עשרות אלפי שכירי חרב ועשרות אלפי פרשים. בנוסף, היא הייתה יכולה לגייס מאות אלפי חיילי מיליציה בעת הצורך.

לאחר שהביס את האימפריה הפרסית והשתלט על שטחה פלש אלכסנדר לשטחן של באקטריה, סוגדיאנה והמשיך לעבר שטח שכלול כיום בפקיסטן המודרנית והיוונים קראו לו "הודו". שם הצליח להביס את הממלכות ואת העמים השונים, תוך כדי שינוי מבנה הצבא והתאמת הטקטיקה לתנאי השטח. בסופו של דבר נפטר בבבל בשנת 323 בעת הכנות למסע מלחמה נוסף.

קרב השערים הפרסיים

קרב השערים הפרסיים נערך בתחילת שנת 330 לפנה"ס בין אלכסנדר הגדול לאימפריה הפרסית. מעבר השערים הפרסיים נמצא בתוככי האימפריה הפרסית. הגעתו של אלכסנדר למעבר התאפשרה אחרי שהביס את דריווש השלישי בקרב גאוגמלה ואף כבש את בבל.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.