הרי האלפים

הרי האלפים הם רכס הרים בדרום-מרכזה של אירופה, העובר (ממזרח למערב) דרך המדינות אוסטריה, איטליה, גרמניה, ליכטנשטיין, מונקו, סלובניה, צרפת ושווייץ. האלפים מהווים מחסום גאוגרפי-אקלימי ברור המפריד בין אזור האקלים הים-תיכוני מדרום לאלפים והאזור הממוזג שמצפון להם, מכיוון שהם חוסמים את הרוחות הצפוניות הקרות. ההרים מהווים חלק משרשרת של רכסי הרים הנמשכת מצפון אפריקה ועד דרום-מזרח אסיה. הרי האלפים מצויים במפגש הלוחות הטקטוניים של אירופה ואפריקה.

הפסגה הגבוהה ביותר באלפים היא המון בלאן המתנשא לגובה של 4,810 מטר מעל פני הים. הפסגות הגבוהות של האלפים מכוסות בשלג תמידי, ובעמקים שביניהן נוצרים קרחוני ענק המעצבים את הנוף. מוצאם של רבים מהנהרות הגדולים של מרכז אירופה (בהם: הריין, הדנובה, הפו והרון) הוא באלפים. בזכות מיקומם במרכז אירופה, הרי האלפים מהווים מוקד משיכה לחובבי סקי רבים והוקמו בהם אתרי סקי רבים מאוד, בעיקר באוסטריה, בשווייץ ובצרפת והידועים מביניהם כוללים את אתרי הסקי והכפרים סנט אנטון (אוסטריה), צרמט (שווייץ), אישגיל (אוסטריה), סנט. מוריץ (שווייץ), שאמוני-מון-בלאן (צרפת), ואל טורנס (אתר הסקי הגבוה באירופה שבצרפת) וסלה רונדה (איטליה).

רכס הרי האלפים
Satellitenaufnahme der Alpen
תצלום לווין של רכס הרי האלפים
גובה 4,810, מון בלאן
מיקום אוסטריה  אוסטריה
איטליה  איטליה
גרמניה  גרמניה
ליכטנשטיין  ליכטנשטיין
מונקו  מונקו
סלובניה  סלובניה
צרפת  צרפת
שווייץ  שווייץ
רכס הרים הרי האלפים
אורך הרכס 1,000 ק"מ
קואורדינטות 45°50′1″N 6°51′54″E / 45.83361°N 6.86500°E
מפת הרי האלפים
רכס האלפים
רכס האלפים בצילום מהאוויר

היווצרות

הרי האלפים נוצרו כתוצאה מלחץ של הלוח האפריקני כלפי הלוח האירופאי. לחצים אלו החלו אחרי העלמותו של הים הקדום, תטיס. הלחצים התמקדו בתחום האורוגנזה של התנגשות היבשות שהתחוללה בתקופת הפלאוזואיקון.

היסטוריה

ידוע לנו מעט על מגורים באלפים בתקופות קדומות ממסמכים שנשתמרו אשר נכתבו על ידי גאוגרפים והיסטוריונים יוונים ורומים. פרטים מעטים ידועים לנו על כך מכיבושי אוגוסטוס של שבטים שישבו באלפים, וכך גם מהקרבות שניהל חניבעל באלפים נגד האימפריה הרומית.

על הכיבושים והנדידות התכופים באלפים של השבטים הגרמניים במאות החמישית והשישית, ידועות לנו גם כן רק במתאר, כיוון שלהם, כמו למלכים והקיסרים הפרנקים-קרולינגים, האלפים שימשו כמעט ורק לנתיבי תחבורה, ורק במעט למגורים.

גאוגרפיה

Eiger 2415
הצד הצפוני של הר אייגר במרכז שווייץ

האלפים משתרעים בקשת שאורכה כ-1,000 קילומטרים מהים התיכון בדרום צרפת עד לקרבת העיר וינה ושטחה כ-250,000 קילומטרים רבועים. ההרים מהווים חלק ממערכת הרים עצומה שנוצרה מהתקמטות קרום כדור הארץ בתקופות גאולוגיות קדומות הכוללת את הרי האטלס בצפון אפריקה; הרי הפירנאים, הרי האפנינים, הרי הקרפטים והרי הקווקז באירופה ואת הרי ההימלאיה באסיה.

הרי היורה שבין שווייץ לצרפת נחשבים מבחינה גאולוגית לחלק מהרי האלפים, אך מבחינה גאוגרפית, לעומת זאת, הם נחשבים כרכס הרים עצמאי.

חלוקה משנית

האלפים מתחלקים לשני רכסים, האלפים המזרחיים והאלפים המערביים. הגבול בין שני החלקים הוא הימות קונסטנץ וקומו ונהר הריין.

האלפים המזרחיים

האלפים המזרחיים משתרעים בשטחי אוסטריה, גרמניה, איטליה, ליכטנשטיין, סלובניה ושווייץ. הפסגה הגבוהה ביותר היא ההר ברנינה, המתנשא לגובה 4,052 מטר מעל פני הים.

החלוקה המשנית של האלפים המזרחיים מבוססת על הליתולוגיה (חלוקה לפי סוגי הסלעים). החלקים העיקריים של האלפים המזרחיים הם:

  • רכס האלפים הגיריים הצפוני - עובר בעיקר באוסטריה, אך גם בדרום בוואריה. הפסגות הגבוהות ביותר מגיעות עד כ-3,000 מטר.
  • האלפים המרכז-מזרחיים - משתרעים באוסטריה ובשווייץ. נישאים עד לגובה של 4,000 מטר.
  • רכס האלפים הגיריים הדרומי - עובר בדרום אוסטריה, וכן בצפון איטליה ובסלובניה.

האלפים המערביים

האלפים המערביים משתרעים בשטח איטליה, צרפת ושווייץ. ההרים בחלק זה של הרכס גבוהים יותר (בממוצע) מהאלפים המזרחיים, אולם הרכס עצמו קצר ומעוקל יותר. הפסגה הגבוהה ביותר באלפים המערביים היא המון בלאן (ההר הגבוה ביותר באלפים בכלל), המתנשא לגובה 4,810 מטר מעל פני הים.

האלפים המערביים נחלקים לשנים עשר חלקים לפי השיטה הגאוגרפית:

  • האלפים הליגוריים
  • האלפים הימיים
  • האלפים הקוטיים
  • האלפים הדאופיניים
  • האלפים הגראיים
  • האלפים השבליים

הרי היורה נחשבים חלק מהאלפים רק מבחינה גאולוגית, אך לא מבחינה גאוגרפית.

קרחונים

במרומי האלפים ישנו שלג עד, והרוחות העזות הנושבות בו לעיתים תכופות גורמות לעיתים לשלג להצטבר בערימות גדולות, המתגלגלות בסופו של דבר במדרונות וגורמות למפולות שלגים מסיביות. השלג שמדרדר אל הבקעות הגבוהות שבין ההרים מצטבר בשכבות, ועל ידי הלחץ העצום שנוצר על השכבות התחתונות הן הופכות לקרחונים, אשר מחליק אט אט במורדות ההר, וכשהוא מגיע לגבהים נמוכים יותר הוא נמס והופך למים.

הרי האלפים
פסגת הרי האלפים בצילום מתוך מטוס בדרכו לגרמניה

פסגות

Matterhorn-EastAndNorthside-viewedFromZermatt
פסגת הר מטרהורן

הפסגות הגבוהות באלפים מתנשאות אל מעל ל-4,000 מטר מעל פני הים. הפסגה הגבוהה ביותר היא המון בלאן. הפסגות הגבוהות ביותר שוכנות באלפים המערביים. להלן רשימת עשר הפסגות הגבוהות באלפים וגובהן במטרים מעל פני הים:

נהרות

האלפים מהווים מקור לנהרות רבים, אשר חלקם מהווים את החשובים שבנהרות אירופה. הנהרות נוצרים לאחר שהקרחונים שגולשים מטה מן ההרים מגיעים למקומות נמוכים ונמסים, היות שהטמפרטורה במקומות האלה גבוהה מדי, וכך הם הופכים לפלגי מים קטנים שבמהלך זרימתם מתחברים והופכים לנהר. הנהרות החשובים ביותר הנכללים בקטגוריה הזו הם הרון, הפו, הדנובה והריין. מכיוון שהנהרות הללו עשירים מאוד במים וזרימתם חזקה, הם משמשים גם להפקת חשמל.

אגמים

האלפים משופעים באגמים רבים, אשר שמם ידוע בכל העולם. האגמים נוצרו לאחר עידן הקרח, כשכל הקרחונים הגדולים שכיסו את הקרקע נמסו, והשאירו אחריהם סלעים שהפריעו את זרימת המים וגרמו להקוותם לתוך העמקים, מה שהפך לאגמים. האגמים מפורסמים מאוד בשל יופיים, והם מושכים תיירים רבים מדי שנה מכל רחבי העולם. בין האגמים הללו ניתן למנות את אגם ציריך, אגם ז'נבה, ימת ארבעת הקנטונים ואגם לוגאנו.

מעברים

Wildhauspass
כביש באלפים

באלפים ישנם מספר מעברים, שהם למעשה אזורים נמוכים יחסית לסביבתם, המשמשים מקומות לחציית האלפים, שכיום עוברים בהם כבישים ורכבות. המעברים שימשו את בני האדם כבר בימי קדם, לצורכי מסחר, מלחמה וצליינות. באותם ימים ההרים היו בלתי ניתנים לחצייה בעונת החורף, אך כיום הודות לפינוי השלגים התגברו על בעיה זו. החשובים במעברים הם מעבר סן ברנאר הגדול, מעבר ברנר, מעבר סנקט גוטהרד, מעבר סימפלון ומעבר מון סני.

Lauterbrunnental (אירופה אוגוסט 2011 234)
הרי האלפים בשווייץ

את האלפים ניתן לחצות כיום גם על ידי מנהרות תת-קרקעיות שיש בו, שהחשובות בהן הן מנהרת סימפלון בין שווייץ לאיטליה, מנהרת מון סני בין צרפת לאיטליה ומנהרת בסיס הגוטהארד בשווייץ.

קו פרשת המים האלפיני

קו פרשת המים של האלפים נמתח בין הים התיכון ממערב, לרכס וינרוואלד ("יער וינה") במזרח, ועובר דרך הפסגות המפורסמות והגבוהות ביותר באלפים. הקו עולה מן הים התיכון בדרום-מזרח צרפת, וברכס ההרים כול דה טנדה הוא זז מעט מערבה וממשיך צפונה. לאחר קילומטרים אחדים הוא עולה לכיוון צפון-מזרח, ולאחר מכן, על גבול שווייץ, יורד לכיוון דרום-מזרח ומסתיים ברכס יער וינה הסמוך לעיר וינה.

AlpbachTirol
האלפים ליד הכפר אלפבאך במדינת טירול שבאוסטריה

תיירות

הרי האלפים מהווים מוקד תיירות עולמי, המושך אליו תיירים רבים מדי שנה. גורמי המשיכה העיקריים הם הנוף, ופעילות סקי בחורף וטיולים בקיץ. הנוף האלפיני מתאפיין באגמים רבים, כפרים קטנים בין ההרים ופסגות מושלגות. גלישות הסקי מתקיימות במדרונות תלולים שאליהם מגיעים המחליקים על ידי רכבל ארוך.

קישורים חיצוניים

רכס הסילוורטה
רכס הסילוורטה
אורוגנזה

אורוגנזה (ביוונית: "יצירת הרים") היא תהליך גאולוגי של יצירת רכסי הרים בטבע כתוצאה מהתכנסותם של לוחות טקטוניים. במהלך אורוגנזה נוצרים בקרום כדור הארץ מבנים אופייניים, דוגמת קמטים, גלישונים והעתקים.

תהליך האורוגנזה מתבטא בהיווצרות אורוגנים – רכסי הרים, דוגמת האלפים והאנדים. אורוגנים אלה מכסים על פי רוב שטחים נרחבים לאורך הגבול בין הלוחות הטקטוניים. במהלך היווצרותם ולאחריה חלים באורוגנים תהליכי שחיקה, בליה וסחיפה המסירים מעל פני הרכס את השכבות העליונות של המסלע – במרבית המקרים סלעי משקע צעירים, וחושפים שכבות פנימיות, בהן סלעי יסוד וסלעים מותמרים שנוצרו כתוצאה מהלחץ הרב שפעל על הרכס במהלך היווצרותו. הגובה הטופוגרפי של אורוגן תלוי באיזוסטזיה, ציפה של סלעים קלים על פני מעטפת כדור הארץ הצפופה.

אורוגנזה היא תהליך של בניית הרים ממישורים על פני שטח ואפילו מקרקעית האוקיינוס, תהליך האורך זמן רב. מדובר בפרקי זמן של מיליוני שנים במהלך התנגשות בין יבשות. הסלעים שבונים את האורוגן עוברים תהליכים של יצירה וגיבוש מחדש ואפילו התמרה חוזרת ונשנית.

אורוגנזה יוצרת בדרך כלל שרשרת הרים המורכבת מרצועות מקבילות וארוכות, בעלות תכונות ומאפיינים דומים לאורך הרצועה. דוגמה לכך ניתן לראות בהרי היורה שנוצרו בקדמת הרי האלפים במהלך הקימוט האלפיני.

איטליה

אִיטַלְיָה, או בשמה הרשמי: הָרֶפּוּבְּלִיקָה הָאִיטַלְקִית (באיטלקית: Repubblica Italiana, ״רֵפּֿוּבְּלִיקָה אִיטַלְיָאנָה״ להאזנה (מידע • עזרה)) היא מדינה בדרום אירופה, המכסה את רוב חצי האי האפניני, ואזורים נוספים. היא כוללת למעלה מ-20 איים, הגדולים שבהם הם סיציליה וסרדיניה. מצפון היא תחומה על ידי הרי האלפים, שם היא גובלת בצרפת, בשווייץ, באוסטריה ובסלובניה. בצפון-מרכז המדינה נמצאת המדינה הזעירה סן מרינו, ובמרכז המדינה, בתוך העיר רומא, נמצאת קריית הוותיקן. בשל צורתה הגאוגרפית המזכירה מגף היא מכונה "ארץ המגף".

בית סבויה

בית סבויה (באיטלקית: Savoia; בצרפתית: Savoie) הוא בית מלוכה חשוב באירופה. בימי הביניים החזיקה משפחת סבויה שטחי אדמה רחבים במערב הרי האלפים ובתחומי שווייץ, איטליה וצרפת של היום. במאה ה-15 קיבל בית סבויה את תואר הדוכסות מהאימפריה הרומית הקדושה. במאה ה-18 השיג בית סבויה גם תארים מלכותיים: תחילה של מלך סיציליה ואחר כך של מלך סרדיניה. במאה ה-19 פעלה המשפחה למען איחוד איטליה ובשנת 1861 נבחר ויטוריו אמנואלה השני מבית סבויה למלך איטליה. מלכות בית סבויה באיטליה נמשכה עד לשנת 1946, שבה נערך משאל עם, בוטלה המלוכה באיטליה והוקמה הרפובליקה האיטלקית. לפי סעיף בחוקה האיטלקית, שבוטל בשנת 2002, נאסרה כניסת הצאצאים הזכרים של בית סבויה לאיטליה.

המעונות המלכותיים של בית סבויה בעיר טורינו ובמחוז פיימונטה נבחרו כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

גאליה

גאליה (בלטינית: Gallia) הוא שמו ההיסטורי, בתקופת הברזל ובתקופה הרומית, של אזור במערב אירופה החופף בגבולותיו לצרפת המודרנית ולאזורים נוספים ממערב לנהר הריין, בהם בלגיה, לוקסמבורג וחלקים מערביים של שווייץ, הולנד וגרמניה. באזור זה ישבו בתקופת האימפריה הרומית הגאלים, שהם עם קלטי, אשר התפשטו אף מחוץ לגבולות גאליה. בין היתר, הם יישבו את המישורים בצפון איטליה, באזור שכונה על ידי הרומאים בשם גאליה קיסאלפינה (הצד הקרוב של הרי האלפים). החלק הנותר של גאליה היה "גאליה טראנסאלפינה" (גאליה שמעבר לאלפים), אלו היו שטחי גאליה שמצפון להרי האלפים ועד בלגיה של ימינו.

גאלים

גאלים היו עם בעת העתיקה ממוצא קלטי, ששמו מוזכר בראשונה בכתבים רומיים במאה ה-4 לפנה"ס. תחילה כינו הרומים את כל הקלטים בשם גאלים, אך בתקופות מאוחרות יותר יוחד השם לתושבים הקלטים של גאליה.

במאות ה-5 וה-4 לפנה"ס שבטים גרמניים דחקו את הגאלים מאזור הדנובה. הגאלים שנאלצו לחפש לעצמם אזור מחיה חדש, הכירו את אזור עמק נהר הפו באיטליה ממסחר שערכו עם האטרוסקים שישבו שם, וידעו שהשטח ריק יחסית.

במהלך המאות ה-5 וה-4 לפנה"ס יושב חלק הארץ שבין הרי האלפים לבין עמק נהר פו בשבטים גאליים. חלקם התיישבו כחקלאים ורועי בקר שלווים וחלקם, בהם שבט Senones בהנהגת ברנוס, פלשו דרומה ומוטטו את האומה האטרוסקית. כאשר הגיעו לעיר קולסיום (Clusium) קראו תושבי העיר לעזרת רומא. על פי טיטוס ליוויוס, הרומים שלחו משלחת בת שלושה נציגים, האחים Fabii, שהפרו את כללי Ius Gentium המקובלים לגבי שגרירים, תקפו בנשק את הגאלים, פגעו באנשי המשא ומתן מהצד הגאלי ונמלטו חזרה לרומא. הגאלים ביקשו את הסגרת אנשי המשלחת ונדחו. הצבא הגאלי הגיע למרחק של כ-15 ק"מ מצפון לרומא, ושם הצליחו הגאלים להביס את הצבא הרומי, בקרב אליה שנערך ב-387 לפנה"ס, (על פי גרסאות אחרות נערך הקרב ב-390).

מגיני העיר התבצרו בגבעת הקפיטולין והגאלים נכנסו לרומא, בזזו אותה ושרפו אותה. על פי האגדה הרווחת, באחד הניסיונות לכבוש את גבעת הקפיטולין העירו האווזים של מקדש יונו את הרומאים וכך נמנע כיבוש המקום. אולם, האספקה של הנצורים נגמרה והם נאלצו לשלם לגאלים כופר בסך 1,000 ליבראות זהב (327 ק"ג).

ליוויוס מספר כי בעת ביצוע התשלום התברר לרומאים שהגאלים משתמשים במשקולות מזויפות. הרומאים פנו לברנוס שיכבד את ההסכם ויושיעם, אולם הוא השליך את חרבו על כף המאזניים בה היו המשקלות וקבע: Vae victis – "אבוי למנוצחים" והרומאים הביאו עוד זהב כדי לשלם את המחיר המופקע.

אירוע זה היה הזרז להקמת הצבא הרומי החזק, במטרה למנוע השנות מקרים כאלו.

במאה ה-2 לפנה"ס נכבשו רוב שטחי הגאלים באיטליה על ידי הרומים, ובשנת 51 לפנה"ס נכבשה גאליה עצמה.

עמים קלטיים נוספים כונו לעיתים גאלים.

גרנובל

גְרֶנוֹבְּל (בצרפתית: Grenoble) היא עיר בדרום-מזרח צרפת, לרגלי הרי האלפים. היא בירת מחוז איזר (Isère) שבחבל אוברן-רון-אלפ.

במפקד האוכלוסין שנערך ב-1999 נספרו בגרנובל 153,317 תושבים (156,107 לפי אומדן 2006). באזור המטרופולין של העיר נספרו 514,559 תושבים באותו מפקד אוכלוסין.

האלפים הברניים

האלפים הברניים (בגרמנית Berner Alpen בצרפתית Alpes bernoises) הם רכס הרים בהרי האלפים בדרום מערב שווייץ.

אף על פי שמשמם ניתן להבין כאילו הם שייכים לקנטון ברן, רכס האלפים הברניים עובר גם בקנטונים הסמוכים פריבורג, וו, וואלה. ואכן יש המכנים את הרכס ה'אלפים הפריבורגים' או 'האלפים של קנטון וו' בהתאמה.

הנקודה הגבוהה ביותר ברכס היא הר פינסטרארהורן (Finsteraarhorn), שהוא גם הנקודה הגבוהה ביותר בקנטון ברן.

גבולות הרכס הם עמק הרון מאגם ז'נבה במערב עד העיר מרטיני שם פונה העמק מזרחה והופך לגבולם הדרומי עד לחיבורו עם נהר ארה על ידי נהר טוטנסיבאך (Totenseebach) היורד מאגם טוטנסי (Totesee), נהר ארה ממזרח עד לאגם ברינץ, והאגמים ברינץ ותון מצפון. הגבול הצפון-מערבי שלהם אינו מוגדר בבירור, והוא עובר בערך בקו שבין אגם ז'נבה ואגם תון, שם מתמזגים ההרים בהדרגה אל תוך השפלה השווייצרית ונעלמים באזור העיר פריבורג.

עמק הרון מפריד בין האלפים הברניים לבין האלפים השבליים (Chablais Alps) ממערב, ובין האלפים הפניניים (Pennine Alps) מדרום. חלקו העליון של עמק הרון מפריד בינם לבין האלפים הלפונטיניים (Lepontine Alps) בדרום מזרח.

מעבר גרימזל ונהר ארה מפרידים בינם לבין האלפים האוריים (Uri Alps) ממזרח, ובין האלפים האמנטליים (Emmental Alps) מצפון.

השלגים המפשירים ברכס האלפים הברניים מתנקזים על ידי נהר ארה ויובלו נהר זאנה (Saane) מצפון, ועל ידי נהר הרון מדרום ונהר רויס (Reuss) ממזרח.

הנוף המדהים ושפע האפשרויות לטיול שהורחבו עם פריסת קוי הרכבת, הפכו את החלק הצפוני של האלפים הברניים, המכונה גם רמת ברן, לאחד האזורים המתוירים ביותר בהרי האלפים, והשמות גרינדלוולד, לאוטרברונן ואינטרלאקן הפכו לשמות מפורסמים בכל העולם.

האלפים הדינריים

האלפים הדינריים (בסלובנית: Dinarsko gorstvo, בקרואטית ובוסנית: Dinarsko gorje או Dinaridi, בסרבית: Динарске планине או Динариди) הם רכס הרים בדרום-מזרח אירופה המשתרע בחלקו המערבי של חבל הבלקן. הרכס נמשך לאורך הים האדריאטי מסלובניה בקצהו הצפון-מערבי, דרך קרואטיה, בוסניה והרצגובינה, מונטנגרו וסרביה, ומסתיים באלבניה בקצהו הדרום-מזרחי.

האלפים הדינריים הם המשכם של הרי האלפים המזרחיים, ונבדלים מהם באוכף במערבה של סלובניה. מדרום המשכם בהרי פינדוס והפלופונסוס ביוון. שטחו של הרכס הוא כ-200,000 קמ"ר, אורכו 700 ק"מ, והוא משתרע בצורת קשת בין קווי האורך 46° ו-42° צפון. רוחבו של הרכס בחלקו הצפוני הוא 50 ק"מ בלבד, ונישא לגובה של 1,528 מטר בפסגת הר ריסניאק. בחלקו הדרומי מתרחב הרכס לכ-350 ק"מ, והר יזרצה (אלבנית Maja e Jezercës; סרבית Jezerski Vrh או Језерски Bрх, "פסגת האגם"), הנישא לגובה של 2,694 מטר, הוא הפסגה הגבוהה באזור זה.

האלפים הדינריים עשויים מסלעי משקע: אבן גיר, אבן חול ודולומיט מתקופת המזוזואיקון ותחילת הקנוזואיקון. כאשר נוצר הקמט האלפיני לפני 100 עד 50 מיליון שנה, התרוממו האלפים הדינריים ונחשפו לתהליכי בליה קארסטיים ואחרים אשר עיצבו את נופם. חבל קראס שבמערב סלובניה נמצא בצפונו של רכס האלפים הדינריים, והעניק את שמו לתופעת הקארסט. הרכס המערבי של האלפים הדינריים שקוע בחלקו מתחת לפני הים האדריאטי, ופסגותיו מתרוממות מעל פני הים בדמות האיים הרבים שלאורך הריביירה הקרואטית. באלפים הדינריים, כמו בכל הבלקן, אין עדות לפעילות בליה קרחונית משמעותית, למעט בהרי פרוקלטייה (Prokletije) שבדרום הרכס. גם כיום קיימים קרחונים מועטים רק בעמקים הדרומיים של הרכס ובגובה של מעל 600 מטר.

שרידי הביצורים הפזורים באלפים הדינריים, הם עדות למאות שנים של לחימה באזור. במאה ה-3 לפני הספירה, בימי השלטון הרומי שימשו ההרים מקום מחסה לשבטים האילירים, מפני הכיבוש הרומי, שהחל לחופי הים האדריאטי. במאה ה-20 שימשו ההרים כמקום מועדף ללוחמת גרילה של ארגוני פרטיזנים יוגוסלבים, שהיוו את אחת מתנועות ההתנגדות המוצלחות של מלחמת העולם השנייה. ההרים מיושבים בדלילות, כאשר יערנות ומכרות הם שני ענפי התעסוקה העיקריים של תושביהם.

לפי גובה ממוצע, תושבי האלפים הדינריים, הן גברים (185.6 ס"מ) והן נשים (171 ס"מ), הם הגבוהים בעולם.

האלפים של פרובאנס עילית

האלפים של פרובאנס עילית (בצרפתית: Alpes-de-Haute-Provence) הוא אחד ממחוזות צרפת, ושוכן בדרום-מזרח צרפת המטרופוליטנית. בירתו היא דין-לה-בן (Digne-les-Bains), ומספר קוד המחוז הסידורי הוא 04. המחוז מקיף 4 רבעים, 30 קנטונים ו-200 קהילות (רשויות מקומיות). הוא מוקף על ידי המחוזות האלפים העליונים, דְרוֹם, ווקלוז, ואר והאלפים הימיים, ובצפון-מזרח יש לו גבול עם איטליה. המחוז, שכשמו, תופס את החלק הצפון-מזרחי ההררי של פרובאנס, נוצר כאחר מ-83 מחוזות שנולדו במהפכה הצרפתית, ועד 1970 נקרא האלפים התחתיים (Basses-Alpes). גבולותיו עוצבו לאורך מפנה המאה ה-19.

בין נובמבר 1942 לספטמבר 1943 הוא היה כבוש בידי איטליה הפאשיסטית.

גאוגרפית כמו גם דמוגרפית, המחוז נחלק לשלושה חלקים: מישורי-גבעתי, תת-אלפיני ואלפיני. הראשון כולל גבעות ועמקים שהם חלק מפרובאנס העילית, ובו מתרכזים עיקר האוכלוסייה והפעילות הכלכלית שמחוץ לתיירות האלפינית; השני מאופיין בהרים בינוניים בגובהם ובכפרים מבודדים, והשלישי כולל את הפסגות שבין 2,000 ל-3,000 מטרים ואזורי העמקים שביניהן, אתרי הסקי, ומספר נהרות. בחלק זה גם עובר אחד הכבישים הגבוהים ביותר באירופה, כביש מחוזי D64 (גובה 2,802 מ') שמקשר את אזור העיירה ברסלונט לאזור הנחלים שנשפכים באלפים הימיים. פני השטח של המחוז מחורצים ותלולים, והקשר עם הסובב קשה. בשנת 1877 הגישה ל-55 יישובים לא הייתה אלא נתיבי פרדות.

עד אמצע המאה ה-20 סבל המחוז מהגירה שלילית של אנשי הכפרים, ובחמישים השנים האחרונות נצפה גידול באוכלוסייה; אמנם, אלו שמקרוב באו מתרכזים ביישובים הנוחים, ואינם מעבדים עוד את האדמה.

בשנת 2015 התרסק מטוס בטיסה 9525 של ג'רמנווינגס מעל אזור זה בידי הטייס.

הרי הדולומיטים

הדּוֹלוֹמִיטִים (באיטלקית: Dolomiti, בגרמנית: Dolomiten, בפורלן: Dolomitis) הם רכס הרים המהווה חלק מהרי האלפים. הרכס נמצא בצפון איטליה, ונמשך מנהר אדיג'ה במערב עד עמק פְּיֵבֵה במזרח. גבול הדולומטים הצפוני הוא עמק פּוּסְטֶר, והדרומי הוא עמק סוּגָנָה.

נהוג לחלק את הרכס לדולומיטים המערביים והדולומיטים המזרחיים, כאשר ההפרדה נעשית לאורך הציר שבין עמק בַּדְיָה לבין עמק קוֹרְדֵבוֹלֶה, דרך מעבר קָמְפּוֹלוֹנְגוֹ. בתחום זה ישנם יותר מארבעים קרחונים.

הרכס נמצא בתחומי נפת בלונו (Belluno) שבמחוז ונטו, ונפות דרום טירול וטרנטו שבמחוז טרנטינו-אלטו אדיג'ה.

הרי הדולומיטים נוצרו לפני 200 מיליון שנה, מתוך ים קדמון שכיסה את האזור. הם מאופיינים במצוקים גבוהים וחשופים, היוצרים נופים דרמטיים במיוחד.

הפסגה הגבוהה ביותר ברכס היא פסגת מרמולדה (3,343 מ').

ונטו

ונטו (איטלקית: Veneto) הוא מחוז בצפון-מזרח איטליה, הגובל במחוזות לומברדיה, פריולי-ונציה ג'וליה, אמיליה-רומאניה, טרנטינו-אלטו אדיג'ה ובמדינת אוסטריה. המחוז שוכן בין הרי האלפים לים האדריאטי, ובתוכו זורם נהר הפו.

בירת המחוז היא העיר ונציה.

כלכלת המחוז, אשר בעבר הייתה מבוססת בעיקר על חקלאות ודיג, מבוססת כיום על תעשייה כבדה, תעשיית אופנה ומפעלי היי-טק. באוקטובר 2017 נתקיים במחוז משאל עם ובו הכריעו התושבים בעד דרישה לאוטונומיה.

טוסקנה

טוסקנה (באיטלקית: Toscana) היא מחוז במרכז איטליה הגובל במחוז לאציו בדרום, באומבריה במזרח, באמיליה-רומאניה ובליגוריה בצפון, ובים הטירני במערב. במחוז מתגוררים כ-3.8 מיליון בני אדם, ובירתו היא פירנצה.

זהו חבל ארץ בעל נופים מגוונים. בחלקו הצפוני הוא הררי, מדרום לפירנצה משתרע אזור של גבעות, ובחלקו הקטן, בעיקר באזור סיינה, הוא מישורי.

בחלקו הצפון-מערבי משתרעים הרי האפנינים, בצפון-מזרח נמצאים הרי האלפים הטוסקניים, ואילו בדרום מתנשא הר אמיאטה הגבוה, שבחורף פועל בו אתר סקי. המחוז נחשב לאחד היפים והרומנטיים באיטליה, ומבקרים בו מיליוני תיירים בכל שנה.

בין האטרקציות התיירותיות הרבות במחוז ניתן למנות את הגלריות שבפירנצה, פיאצה דל קמפו שבסיינה, המגדל הנטוי של פיזה, המרכז ההיסטורי בסן ג'ימיניאנו, ערים כגון לוקה, ליבורנו, וולטרה, ועוד רבות אחרות. בנוסף, באזור ממוקמות למעלה מ-120 שמורות טבע.

מחוז טוסקנה ידוע היטב גם בזכות היינות המיוצרים בו. המפורסמים שבהם הם יינות הקיאנטי ובנוסף וינו נובילה די מונטפולצ'אנו, ברונלו די מונטלצ'ינו וסוגים נוספים. מהניב שדובר בטוסקנה, ובמיוחד הניב של פירנצה, התפתחה האיטלקית המודרנית.

טורינו

טורינו (באיטלקית: Torino; בפיימונטית: Turin) היא העיר הרביעית בגודל האוכלוסייה באיטליה. בשנת 2012 נאמדה האוכלוסייה ב-911,823 תושבים, ובמטרופולין שלה מתגוררים כ-2.2 מיליון תושבים (2005). שיעור הזרים באוכלוסיית העיר נאמד ב-9%‏. טורינו היא העיר השלישית באיטליה בהיקף פעילותה הכלכלית, אחרי רומא ומילאנו. העיר משמשת מרכז תעשיית חשוב ומרכז עסקי ותרבותי בצפון מערב איטליה. בנוסף לכך נושאת העיר בתפקיד בירת מחוז פיימונטה. העיר ממוקמת על הגדה המערבית של נהר הפו סמוך למורדות הרי האלפים האיטלקיים. טורינו הייתה עיר הבירה הראשונה של ממלכת איטליה שנוסדה בשנת 1861.

טורינו מפורסמת בקבוצת הכדורגל יובנטוס (Juventus FC), אחת מהקבוצות הכדורגל המצליחות בעולם. בעיר ממוקם המטה של חברת המכוניות פיאט (Fiat). העיר אירחה את משחקי אולימפיאדת החורף בשנת 2006.

טיפוס הרים

טיפוס הרים או אלפיניזם הוא ספורט או תחביב. מטפסי הרים ידועים גם כאלפיניסטים. מטפסי הרים יכולים לטפס על משטחים סלעיים או מכוסי קרח או שלג.

הסוג הפשוט של טיפוס הרים הוא ההליכה בין הגבעות או טיפוס על סלעים. קיומן של פסגות מהווה אתגר עבור מטפסי ההרים והם ניסו לטפס עליהן. ההיסטוריה המודרנית של טיפוס ההרים מתחילה עם כיבוש פסגת ההר מון בלאן באוגוסט 1786. פסגת מטרהורן נכבשה ב-1865 ובהמשך נכבשו כל פסגות הרי האלפים. כיבושי הפסגות נמשכו בהרים שמחוץ ליבשת אירופה וב-1953 נכבשה פסגת אוורסט, הגבוה בהרים על פני כדור הארץ.

מזג האוויר בהרים משתנה במהירות ולכן קיימות סכנות מצד הטבע כמו, קור, קרח, גשם וערפל.

בפסגות ההרים הגבוהים יש קרח ושלג בכל ימות השנה וגם קרחונים או נחלי קרח.

טירול

טירול (בגרמנית: Tirol) היא אחת ממדינות אוסטריה, השוכנת במערב אוסטריה. שכנותיה הן: במערב פורארלברג, במזרח קרינתיה ומדינת זלצבורג, בצפון בוואריה שבגרמניה ובדרום איטליה. מדינת טירול מתחלקת לשני חלקים: צפון טירול ומזרח טירול. שני החלקים מופרדים על ידי מדינת זלצבורג, והמרחק ביניהם הוא כ-10–20 ק"מ. יחד עם מחוז טרנטינו - אלטו אדיג'ה האיטלקי, היא מיוצגת באיחוד האירופי בשם האזור האירופאי טירול-דרום טירול-טרנטינו (בגרמנית: Europaregion Tirol-Südtirol-Trentino, באיטלקית: Euregio Tirolo-Alto Adige-Trentino).

טירול הוא חבל הררי, המהווה חלק משרשרת הרי האלפים. ההר הגבוה ביותר הנמצא במזרח טירול הוא גרוסגלוקנר שברכס הרי הוהה טאורן, המתנשא לגובה של 3,798 מ' ומהווה את הנקודה הגבוהה ביותר באוסטריה. ההר הגבוה ביותר בצפון טירול הוא הווילדשפיצה 3,768 מ' (wildspitze). בירת טירול היא אינסברוק, שהיא גם העיר הגדולה ביותר בה והחמישית בגודלה באוסטריה. העיר ידועה באוניברסיטה שלה, במיוחד בזכות טכניקות הרפואה המתקדמות שלה. ערים גדולות נוספות במדינה הן קופשטיין, שוואץ, רויטֶה, ליינץ ולאנדֶק. טירול נודעת בעיקר בשל אתרי הסקי הרבים שלה המושכים מדי שנה תיירים רבים. בין מוקדי התיירות היותר פופולריים ניתן למנות את האתרים בקיצביהל, בסן אנטון ובסרפהאוס.

מון בלאן

מוֹן בּלָאן (בצרפתית: Mont Blanc "הר לבן"), מונטה ביאנקו (באיטלקית: "הר לבן") או לה דאם בלאנש ("הגברת הלבנה" בצרפתית), הוא ההר הגבוה ביותר בהרי האלפים וכמו כן גם באגן הים התיכון. המון בלאן הוא גם ההר השביעי בגובהו באירופה. גובהו מוערך בכ-4,808 מטרים, אך הוא משתנה משנה לשנה במספר מטרים, בהתאם למצב האקלים אשר משפיע על כמות השלג בפסגתו.

חלק אחד של המון בלאן נמצא בשטחה של צרפת, במחוז סבואה עילית וחלקו האחר באיטליה במחוז ואל ד'אוסטה. שלוש העיירות המקיפות את המון בלאן הן קאורמיור (Courmayeur) או קורמאיור האיטלקית וסן ז'רווה ל'בן (Saint-Gervais-les-Bains) ושאמוני (Chamonix) הצרפתיות (האחרונה אירחה את משחקי החורף האולימפיים הראשונים בהיסטוריה). בין שאמוני וקאורמיור מחבר רכבל העובר דרך רכס ההרים. בשנים 1957–1965 נחפרה מנהרת המון בלאן המחברת בין קורמאיור לשאמוני. אורכה של המנהרה 11.6 קילומטרים והיא אחד מנתיבי התחבורה העיקריים שבהם חוצים את האלפים.

המון בלאן הוא אתר פופולרי מאוד בקרב מטפסי הרים וחובבי סקי.

מסע חניבעל לחצי האי האפניני

בתחילת המלחמה הפונית השנייה יצא המצביא הקרתגי חניבעל ברקה למסע מלחמה מזורז לאורך צפון היספניה וגאליה במטרה להגיע אל איטליה, המסע הגיע לשיאו כאשר חניבעל חצה את הרי האלפים. המסע הפך לאגדה, והיה לאחד ההישגים הצבאיים המרשימים ביותר אי פעם.

פו (נהר)

פּוֹ (באיטלקית: Po) הוא נהר בצפון איטליה. אורכו הכולל כ-652 ק"מ, והוא הארוך בנהרות איטליה.

הנהר פו הוא גורם מכריע בגאוגרפיה של צפון איטליה, היות שאגנו משתרע על פני רוב חלקי צפון איטליה. ב-30 הקילומטרים הראשונים שלו יורד הנהר כ-1,600 מטרים. בדרכו אל הים האדריאטי מצטרפים אליו נחלים ויובלים רבים המנקזים את המדרון הדרומי של הרי האלפים והמדרון הצפוני של הרי האפנינים. הנהר עובר דרך מספר ערים איטלקיות דוגמת טורינו, קרמונה ופרארה, ולבסוף יוצר דלתה במקום בו הוא נשפך אל הים; אזור זה ידוע בצלופחיו. עמק הפו הרחב סביב הפו הוא האזור המתועש ביותר באיטליה, והוא מיושב בצפיפות.

עמק הפו התחתון יושב בידי בני תרבויות פלאוליתיות ונאוליתיות, שבנו בתיהם על סוללות לאורך גבולות הנהר הבוציים. מאוחר יותר ניסתה התרבות המקומית להטות את מי הנהר לצורכי השקיה מלאכותית. הישגים אלו אינם של הרומאים, וחוקרים מייחסים אותם לתרבות האטרוסקית. שמו הקלטי של הפו היה בּוֹדִינקוּס שפירושו "ללא תחתית". הרומאים כינו אותו בשם פאדוס (Padus).

דלתת הפו הוכרזה על ידי אונסק"ו כשמורה ביוספרית ב-2015.

קרינתיה

קרינתיה (בגרמנית: Kärnten) היא אחת מתשע מדינות אוסטריה הממוקמת בדרום המדינה, וגובלת עם סלובניה ואיטליה. שטח המדינה הוא 9,536 קמ"ר, רובו משתרע על הרי האלפים והוא משופע בכ-200 אגמים שהגדול שבהם הוא אגם ורתר. אוכלוסיית קרינתיה מונה כ-560,000 תושבים נכון לשנת 2009. בירתה היא קלגנפורט והעיר השנייה בחשיבותה היא פילאך (או וילאך). שתי הערים האלו קשורות בקשר כלכלי חזק.

תושבי המדינה הם דוברי גרמנית בניב ייחודי, מלבד המיעוט הסלובני שמונה כ-14,000 נפש ומרוכז בדרום המדינה. עד שנהרג ב-11 באוקטובר 2008, שימש ירג היידר, כמושל קרינתיה. דמותו של היידר הייתה שנויה במחלוקת בעקבות כמה גילויי דעת קסנופוביים שהיו לו והשתייכותו לימין הקיצוני.

לאחר תום מלחמת העולם השנייה הוכללה קרינתיה באזור הכיבוש הבריטי.

מקור שמה של קרינתיה בקרנים, עם קלטי שישב באזור החל במאה ה-5 לפנה"ס. דוכסות העבר של קרינתיה הייתה חלק מהאימפריה הרומית הקדושה עד 1806, כשהתפרקה וקרינתיה הפכה למדינת כתר באימפריה האוסטרו-הונגרית. הגבול הנוכחי של אוסטריה עם סלובניה נקבע במשאל עם ב-10 באוקטובר, 1920.

התעשיות העיקריות בקרינתיה הן תיירות, אלקטרוניקה, הנדסה, ייעור וחקלאות. לתאגידים הרב-לאומיים פיליפס וסימנס AG פעילות רבה במדינה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.