הרי אדום

הרי אֱדוֹם הם הרים פוריים המצויים על רמה בדרום-מערב ירדן, ממזרח לערבה. אורך שרשרת ההרים הוא כ-170 קילומטר. הפסגה הגבוהה ביותר בהרי אדום היא הר רם, כ-40 קילומטר ממזרח לעקבה: גובהה כ-1,754 מטר מעל פני הים, והיא גם הפסגה השנייה בגובהה בירדן אחרי ג'בל אום אד-דמי. בארץ אדום גר בימי קדם העם האֲדומי, אשר לפי המסורת המקראית הוא מצאצאיו של עשיו, אחי יעקב.

רמת אדום היא רמה פוריה ועשירה במים יחסית לסביבתה, בשל גובהה הרב. ממערב מהווה הערבה את גבולה, מדרום ארץ מדין, אשר את גבולה מהווה ואדי חיסמה. ממזרח הופכת הרמה בהדרגה למדבר, ללא תוואי נוף בולט המבדיל ביניהם. מצפון, נחל זרד הנשפך לערבה הוא הגבול עם ארץ מואב. לעיתים מחולקים הרי אדום לשני אזורי משנה: החלק הצפוני, ששוכן מנחל זרד ועד לעיירה שובכ נקרא בשם ג'באל, ואילו הדרומי והגדול מביניהם, משובכ ועד לוואדי חיסמה, הוא הר שעיר הקרוי בפי הבדואים בשם ג'בל א-שערה.

רכס הרי אדום
GabelRum01 ST 07
ואדי רם במבט מפסגת הר רם
גובה 1,754 מטר (הר רם)
מיקום ירדן
רכס הרים הרי אדום
אורך הרכס כ-170 קילומטר
קואורדינטות 30°19′43″N 35°26′31″E / 30.32861°N 35.44194°E

גלריית תמונות

EdomMountains-ymm-IL

הרי אדום במבט מכביש הערבה

Akaba ST 05

הרי אדום ונמל עקבה

Petra Jordan BW 21

פטרה, אתר תירות מפורסם בהרי אדום

EdomSunset

הרי אדום בשקיעה, מבט מגג מבנה ה-IMAX באילת

ראו גם

  • פטרה - עיר עתיקה ואתר תירות מפורסם בשטח הרי אדום.
  • אדום (עם) - העם האדומי אשר על שמו נקראים ההרים.
  • הר שעיר

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

אבן חול נובית

אבן חול נוּבּית (Nubian sandstone) היא אבן חול רבת גוונים, בדרך כלל נוטה לאדום. המקום המפורסם בו היא מצויה הוא מכרות נחושת תמנע, לשעבר מכרות שלמה מצפון לאילת, מכתשי הנגב והסלע האדום בעבר הירדן. היא נפוצה בצפון-מזרח אפריקה, במדבר נוביה שבסודאן ובמצרים, ומכאן שמה. כן היא מצויה בחצי האי ערב, הרי אדום והרי מואב לאורך החוף המזרחי של ים המלח. מחשופים יפים מצויים בשפך נחל ארנון.

אבן החול הנובית היא סלע משקע יבשתי שמקורו בבליה של סלעים מגמתיים (סלעי יסוד) וסלעים מותמרים (סלעים מטמורפיים), של השילד הערבו-נובי.

בחתך סטרטיגרפי סכמתי שנערך באזור אילת אותרה אבן החול הנובית בשכבות מהתקופות הבאות:

אבן חול מגוונת עליונה - בקרטיקון תחתון (חבורת כורנוב).

אבן חול נובית לבנה אמצעית - מתחתיה.

אבן חול מגוונת תחתונה - מתקופת הקמבריום (חבורת ים סוף).אבן החול הנובית מכילה לעיתים ריכוזי מתכות: נחושת, ברזל ומנגן וכן אבני חן.

אדום (עם)

אֱדוֹם הוא שמו של עם קדום וממלכה, ששכנה בהרי אדום שבדרום עבר הירדן (דרום מערב ירדן של ימינו). חפירות ארכאולוגיות באזור מצאו כי הייתה זו תרבות יישובית-חקלאית עשירה שהוקמה בין המאה ה-13 לפנה"ס למאה ה-11 לפנה"ס. על פי ספר בראשית, האדומים הם צאצאי עשיו, נכדו של אברהם אבינו ותאומו של יעקב אבינו.

השפה האדומית היא שפה שמית שנכחדה, נותרו מעט חותמות וכתובות, בהן כתובת אדומית מחרבת עוזה שבנגב, ונוספת מתל ח'ליפה שבאילת.בכתובות בולטים השמות התאופורים על בסיס שם האל "קוס". הדת האדומית הייתה דת אלילית שהתבססה על אלי הפריון, והאל הראשי שלה נקרא בשם קוס. כל השמות התיאופוריים מכוונים לאל זכר.

גבולות אדום המקוריים היו כגבול הרי אדום, כלומר נחל זרד בצפון, הערבה במערב, ואדי חיסמה ומפרץ אילת בדרום ומדבר ערב במזרח. בתקופות מסוימות בהיסטוריה של אדום התפשטה הממלכה אל הערבה ומעבר לה, על חלקים גדולים של הנגב.

אדום (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

בקעת בית שאן

בקעת בית שאן היא בקעה בצפון ארץ ישראל. הבקעה מכונה גם בשם "עמק בית שאן". הבקעה גובלת בצפון בנחל תבור, במערב בהר הגלבוע, בדרום בנחל מלחה (ואדי אל-מליח) - בואכה השומרון ובמזרח בנהר הירדן, בקטע שלמרגלות רכס הגלעד.

בקעת ים המלח

בקעת ים המלח, או עֵמֶק הַשִּׂדִּים, היא אזור גאוגרפי בין הרי אדום והרי מואב שבממלכת ירדן לבין מדבר יהודה ומדבר צין שבישראל. המקום הנמוך ביותר על פני היבשה בעולם כולו. עומקו כ-427 מטרים מתחת לפני הים. גאולוגית, אזור זה הוא חלק פעיל מבקע ים המלח וככזה הוא מהווה מוקד לרעידות אדמה. במרכזה של הבקעה נמצא ים המלח, ששטחו נמצא בשליטה משותפת של ישראל וירדן. הגבול בין המדינות עובר באמצעו. לפי המסורת היהודית, במקום זה אירעה מהפכת סדום ועמורה, וממנה נוצר השקע העמוק הזה.

האקלים בבקעת ים המלח הוא החם ביותר בישראל ובירדן, כשהממוצע בעונה החמה הוא 38 מעלות צלזיוס ובעונת החורף 20 מעלות, וכמות המשקעים נמוכה ביותר. בעת שיורדים גשמים רבים באזור ירושלים או הר חברון, נוצרים שיטפונות בערוצים היורדים לעבר בקעת ים המלח, אשר מהווים סכנה למטיילים באזור, ואף גורמים במקרים רבים לחסימת הכבישים באזור לנסיעה.

ישנם מיני צמחים רבים המתאימים במיוחד לאקלים זה. החקלאות באזור מתבססת על דקל תמר, ובחורש הטבעי גדלים עצי שיטה שאינם צורכים הרבה מים. ליד מעיינות או במקום בו מי התהום קרובים לפני השטח, גדלים צמחי קנה ועבקנה. באזור מקווי המים אפשר לצפות לפנות ערב בעדרי יעלים. כמו כן, בשנים האחרונות הוחזרו נמרים לטבע באזור זה. הגמל, כבעל חיים שאינו צורך כמעט שתייה, שימש בעבר כלי תחבורה נוח לאזור זה, וגם היום מגדלים הבדווים גמלים באזור. בזוחלים נמצא החילזון הלבן, ונחש שרף עין גדי הגדל רק באזור זה, והוא מהמסוכנים שבנחשים בארץ ישראל.

באזור בקעת ים המלח נמצאת מצדה, בה התבצרו יהודים בתקופה הרומית, וכן היו שהתחבאו במערות במדבר יהודה.

בבקעת ים המלח נמצאים יישובים השייכים למועצה אזורית תמר ולמועצה אזורית מגילות, וכן יישובים השייכים למחוז כרכ.

מטיילים רבים מגיעים לאזור בקעת ים המלח כדי לראות את הנופים הייחודיים לאזור זה. בנוסף, תיירים מן העולם מגיעים לצורכי בריאות לאזור ים המלח, שבו קרינת שמש בזווית המועילה ביותר לחולים מסוימים, וכן חולי פסוריאזיס יכולים להירפא על ידי תכונות ים המלח והשהייה באזור זה.

הגליל העליון

הַגָּלִיל הָעֶלְיוֹן הוא חבל ארץ בצפונה של ארץ ישראל. תחומיו הם הים התיכון במערב, בקעת בית הכרם בדרום, עמק החולה במזרח והר הלבנון בצפון.

הגליל התחתון

הַגָּלִיל הַתַּחְתּוֹן הוא חבל ארץ בצפונהּ של ארץ ישראל. גבולותיו הם עמק יזרעאל בדרום, הכנרת ועמק הירדן במזרח, בקעת בית כרם בצפון ועמק זבולון ומישור עכו במערב.

הגליל התחתון הוא יחידת המשנה הדרומית של הגליל. הוא קרוי "תחתון" בשל היותו פחות הררי מהגליל העליון, ולמעשה זהו חבל הארץ ההררי הנמוך ביותר בארץ-ישראל. פסגותיו של הגליל התחתון מתנשאות עד לגובה של כ־500 מטרים מעל לגובה פני הים. הפסגות הגבוהות ביותר הן הר כמון (602 מטר) שברכס שגור בחלקו הצפוני של הגליל התחתון והר יונה (573 מטר) בחלקו הדרומי.

חז"ל הגדירו את תחומי הגליל התחתון כך: "ומכפר חנניה ולמטן כל שהוא מגדל שקמים גליל התחתון", ויוסף בן מתתיהו הגדירם כך: "לאורכו משתרע הגליל התחתון מטבריה עד כבול, השכנה לעכו שעל חוף הים, ולרוחבו מכפר במישור הגדול הנקרא אכסאל (כסלות תבור המקראית) עד בירסבה (באר שבע הגלילית שליד כפר חנניה)".

הסלע האדום (שיר)

"הסלע האדום" הוא פזמון ישראלי שנכתב בשנות ה-50 של המאה ה-20 על ידי חיים חפר, הולחן בידי יוחנן זראי והושר בידי אריק לביא. בפזמון מתואר מסעם של צעירים ישראלים אל "הסלע האדום": אתר פטרה ובו מקדש החצוב בסלע, באבני החול של הרי אדום.

השיר מתחיל במילים:

פטרה ממוקמת בדרום ירדן, כ-100 ק"מ צפונית לאילת. בשל הקרבה לישראל ויופיו הקסום והמרהיב של המקום, ולאור האתגר שבכך, ניסו במשך השנים מספר צעירים לחצות את הגבול לירדן, כדי לראותו במו עיניהם. הראשונים שעשו זאת היו, ככל הנראה, מאיר הר-ציון ורחל סבוראי. המסע לפטרה, המתואר בפזמון, היה לא פשוט: רבים מאלו שהגיעו נתפסו, רבים כלל לא הצליחו להגיע, ומרבית אלו שנתפסו לא חזרו בחיים לישראל.

כותב השיר, חיים חפר, סיפר כי הוא עצמו ביקש מדוד בן-גוריון להפסיק את שידור הפזמון בקול ישראל כשראה שהוא מעודד הליכה מסוכנת לפטרה. באותו זמן הוא פגש קצין צעיר, שתיאר לו כמה הוא מתרגש מהשיר ושהוא שוקל לצאת למסע לפטרה. "באותו רגע ידעתי שאני נותן יד לחרם" טען חפר. החלטה על כך התקבלה ב-30 ביולי 1958. בהחלטה גם נאסר להשמיע את הבלדה אנקש, אף הוא בביצועו של אריק לביא. בעקבות החלטה זו לא הושמע הפזמון במשך עשרות שנים.

רק לאחר הסכם השלום עם ירדן בשנת 1994 יכלו אזרחי ישראל לבקר באופן חוקי בירדן ובפטרה.

הערבה

הערבה (בערבית: وادي عربة) היא עמק צר וארוך המשתרע מדרום ים המלח ועד מפרץ אילת ומפריד בין הרי אדום ממזרח ובין הר הנגב ממערב. אורכה של הערבה כ-175 ק"מ בקירוב מצפון לדרום. מקורות המים בערבה מועטים. בכמה מקומות, יש בערבה מחצבי נחושת ומחצבים אחרים, אך עיקר חשיבותה כאזור מעבר.

השם קדום (נזכר בתיאור נדידתם של בני ישראל בצאתם ממצרים) ופירושו אזור שומם ויבש, נרדף למדבר. יש המחשיבים את אילת כבירת אזור הערבה, משום שהיא המרכז הכלכלי והעסקי של יישובי הערבה. קו הגבול בין ירדן לישראל עובר לאורך הערבה.

השומרון

חבל השומרון (ערבית: السامرة, תעתיק: א-סאמרה) הוא אזור גאוגרפי היסטורי במרכז ארץ ישראל, אשר מהווה חלק משדרת ההר המערבית. האזור נקרא על שם העיר שומרון, בירת ממלכת ישראל בימי אחאב.

חבל השומרון מורכב מהר אפרים והרי בנימין, ושטחו מתחלק לנחלות השבטים בנימין, אפרים ומנשה. בצפון הוא גובל בעמק יזרעאל, במזרח בבקעת הירדן, בדרום ביהודה ובמערב בשרון. רוב השטח הררי והפסגות הגבוהות שבו הן הר בעל חצור, הר עיבל והר גריזים.

רוב האזור הועבר לשליטת הרשות הפלסטינית ובו גם יישובים יהודיים בשליטת מדינת ישראל במשטר המנהל האזרחי. חבל השומרון הוא גם שמו של המחוז בממשל הצבאי, ממלחמת ששת הימים ועד להסכמי אוסלו.

השפלה

שפלת יהודה (או בקיצור: השפלה) היא אזור גאוגרפי בישראל במעבר בין הרי יהודה למישור החוף. גבולותיה: במזרח - הרי יהודה - הרים תלולים וגבוהים (ומכאן שמה - שפלה - נמוכה יחסית), במערב - המעבר ההדרגתי למישור החוף, בצפון מזרח - שולי הר שומרון ואזור מעבר אפק-ראש העין (עמק איילון ותוואי נחל איילון), בצפון מערב - ראשון לציון, בדרום - צפון הנגב (אזור נחל שקמה).

אורכה כ-55 ק"מ, רוחבה הממוצע כ-10–15 ק"מ וגובהה 120–460 מטר מעל גובה פני הים.

האקלים של צפון השפלה לח וקריר יותר מהאקלים שבדרומה. כמות הגשמים הממוצעת בשפלה היא מ-250 מילימטרים בדרומה ועד 500–600 מילימטרים בצפונה. הטמפרטורה הממוצעת השנתית בשפלה גבוהה מזו שבמישור החוף ובקיץ שורר בשפלה חום כבד, בדרך כלל, מכיוון שרוח הים כמעט אינה מגיעה אליה.

השרון

השרון, המכונה גם מישור החוף התיכון, הוא חבל ארץ בארץ ישראל. מבחינה אדמיניסטרטיבית, השרון היא אחת מארבע הנפות של מחוז המרכז, אולם אין חפיפה מלאה בין השטח האדמיניסטרטיבי של נפת השרון במחוז המרכז לבין השטח של השרון כחבל ארץ.

בכתובות מצריות על מסעו של אמנחותפ השני לארץ כנען, שעבר גם בשרון, נקרא האזור "פא-עמקו סרן" (עמק שרון), בכתובת אשמונעזר של מלך צידון מהמאה ה-5 לפנה"ס נכתב: "ועוד נתן לנו אדון המלכים, את דאר ואת יפו, ארצות הדגן האדירות אשר בשדה שרון". על פי הכתובת הזאת, יפו הייתה חלק מהשרון. והשרון היה אסם התבואה של צידון.

ים סוף

ים סוּף, המכונה גם הים האדום (בערבית: أَلْبَحْر الْأَحْمَر; תעתיק מדויק: אַלְבַּחְר אלְאַחְמַר), הוא ים בין-יבשתי המהווה שלוחה של האוקיינוס ההודי. הוא מחובר באופן מלאכותי לים התיכון באמצעות תעלת סואץ, ולחופיו שוכנות המדינות ג'יבוטי, אריתריאה, סודאן, מצרים, ישראל, ירדן, ערב הסעודית ותימן.

מישור החוף

מישור החוף הוא חבל ארץ מישורי בארץ ישראל המשתרע לאורך חוף הים התיכון, מגבול הצפון (מישור החוף הצפוני) בראש הנקרה ועד לגבול מצרים בדרום (מישור החוף הדרומי), ברצועת עזה.

מישור החוף הוא אזור נוח לפיתוח ולהתיישבות. קרקעות הסחף עמוקות ופוריות, האקלים ממוזג, גשמים עם טמפרטורות נוחות, ומפלס גבוה של מי תהום המאפשר שאיבת מים בקלות יחסית. החלק המישורי נוח לתנועה ולמעבר והסמיכות לים התיכון מהווה מקור פרנסה.

מפרץ אילת

מפרץ אילת, הידוע מחוץ לישראל כמפרץ עקבה (ערבית: خليج العقبة), הוא לשון ים ארוכה וצרה, שלוחה צפונית של הים האדום המפרידה בין חצי האי סיני ובין חצי האי ערב. אורכו של המפרץ כ-180 קילומטר, ורוחבו המרבי 25 קילומטר. שטח המפרץ הוא 2,880 קמ"ר המהווים כ-0.5% משטח הים האדום כולו. נפח המפרץ הוא 2,500 ק"מ מעוקב, המהווים כ-1% מנפח הים האדום כולו. עומקו הממוצע הוא 900 מטר מתחת פני הים והעומק המרבי הוא 1,820 מטר מתחת פני הים (באזור שמול נואיבה בסמוך לחוף הסעודי). מבחינה גאולוגית, מפרץ אילת מהווה חלק מהבקע הסורי-אפריקני ומכאן עומקו הרב.

משני עבריו של מפרץ אילת מתנשאים הרים תלולים - הרי סיני ממערב והרי אדום ומדין ממזרח. זווית השיפוע הממוצעת של קרקעית המפרץ היא 21% ובקטעים מסוימים מגיע השיפוע למעל 50%. מפרץ אילת נחשב לים טרופי, שטמפרטורת מימיו היא יותר מ-20 מעלות צלזיוס בממוצע השנתי. מאות מינים של דגים טרופיים מצויים בשפע במפרץ, העשיר גם בצדפים, בחלזונות, באלמוגים ובחסרי חוליות אחרים. כל אלה מושכים אליו תיירים וצוללים רבים מרחבי העולם. מפרץ אילת הוא עורק תחבורה חשוב של ישראל יחד עם ארצות רבות באפריקה ובאסיה, בנוסף לתעלת סואץ. בכניסה אל המפרץ מצד הים האדום, מול ראס נצרני, שוכנים שני איים קטנים - טיראן וסנפיר. שני האיים, שבעבר היו בבעלות סעודית, העברו לידי מצרים לפני מלחמת ששת הימים. ערב מלחמת ששת הימים, סגרו המצרים את מצרי טיראן מפני שיט ישראלי ואיימו על הספינות בתותחים שהיו בראס נצרני. במהלך מלחמת ששת הימים, השמידו כוחות צה"ל את התותחים ופתחו מחדש את המפרץ לשיט אוניות.

בקצהו הצפוני של המפרץ נמצאות ערי הנמל והקיט, אילת בישראל ועקבה בירדן. לאורך מזרח סיני, בחוף המצרי של המפרץ מצויים אתרי צלילה ותיירות רבים, יישובים קטנים וכפרי נופש. ביניהם אי האלמוגים, נואיבה, דהב והפרקים הלאומיים - ראס אבו גלום ונבק. האי טיראן מפורסם גם בזכות עולם החי המגוון שבו ובשוניות האלמוגים שסביבו. מקננות בו ציפורי ים רבות כדוגמת שלך, שחפים, שחפיות ולבניות.

אזור המפרץ משופע באתרי טבע, תופעות גאולוגיות מרתקות, שוניות אלמוגים ייחודיות ומגוון בעלי חיים וצמחים. עושר אקולוגי זה נובע מהיותו של המפרץ אזור סגור בו הגלים חלשים יחסית, ובנוסף בזכות הסביבה היבשה לא נשפכות כמויות גדולות של מים מעורבים בחול ופסולת למפרץ. גורמים אלו תורמים תרומה מכרעת לשקיפות המים; כתוצאה מכך קרני השמש יכולות לחדור עמוק ולהפרות את הדגים והאלמוגים בעומק. הרי אדום והמדבר הצחיח המקיף את המפרץ יוצרים סביבת חיים מרהיבה המחייבת שמירה קפדנית על האיזון הטבעי הנחוץ להמשך קיומה.

עבר הירדן

עבר הירדן או עבר הירדן המזרחי הוא חלקה של ארץ ישראל המקראית הנמצא ממזרח לנהר הירדן. מאז הקמתה של ממלכת ירדן בשנת 1946, מרבית שטחו של עבר הירדן נמצא בשליטתה.

עין יהב

עֵין יַהַב הוא הראשון והגדול במושבי הערבה, המשתייך למועצה אזורית הערבה התיכונה. הוא מונה כ-700 תושבים.

חלק גדול חברי המושב עוסקים בחקלאות, בעיקר בגידול ענבים, מלונים, פלפלים, עגבניות ותמרים.

בתחילת שנת 2010 חל שינוי במגמת התעסוקה במקום ותושבים רבים עברו לעסוק בתיירות, צימרים, הסעדה ואטרקציות נוספות שהוקמו במושב.

בתחום המושב שרידי מצודה רומאית, שישבה על צומת דרכים קדום בערבה. ממזרח למושב, בשיפולי הרי אדום, נמצאים מכרות הנחושת הגדולים של פונון המקראית.

עמק יזרעאל

עמק יִזְרְעֶאל (בערבית: مرج ابن عامر (מרג' אבּן עאמר), "עמק בן עאמר", וגם سهل زرعين (סַהְל זִרְעין), "מישור זרעין") הוא עמק גדול בצפון ארץ ישראל, תחומיו בין הרי הגליל התחתון, הרי השומרון ורכס הכרמל, והוא נמשך ממישור החוף ועד לבקעת הירדן. עמק יזרעאל הוא הגדול בשברי המשנה של השבר הסורי אפריקני.

פטרה

פטרה (מיוונית Πέτρα, "פטרוס" - אבן) היא עיר נבטית קדומה המפורסמת בארמונות הקבורה שלה החצובים באבן החול של הרי אדום, ומכאן שמה בעברית "הסלע האדום". העיר הייתה בירת הנבטים ונבחרה בשנת 2007 כאחד משבעת פלאי תבל החדשים.

פטרה שוכנת בדרום ירדן, כמאה ק"מ צפונית לאילת. היא מכונה גם "העיר הוורודה" בפי התושבים המקומיים בשל גוון המסלע.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.