הרודיון

הרודיוןיוונית: Ἡρώδειον; בערבית: هيروديون; בלטינית: Herodium), או בשמו האחר הר הורדוס, הוא אתר ארכאולוגי, משלהי תקופת בית שני, כיום גן לאומי, כ-12 קילומטרים מדרום לירושלים בספר מדבר יהודה[1]. האתר כולל מבצר, העטוי בגבעה מלאכותית, חומות, מגדלי שמירה ולמרגלותיהם עיר קטנה ("הרודיון תחתית") ובה בריכת מים וארמון רחב ידיים שנבנו על ידי המלך הורדוס בין השנים 22 לפנה"ס ל-15 לפנה"ס, עבורו ועבור אנשי חצרו. לפי יוסף בן מתתיהו הורדוס נקבר באתר בטקס מפואר. במרד הגדול נפלה הרודיון לידי המורדים היהודים, שאיישו את המבצר והתבצרו בו כנגד כוחות הרומאים. גם במרד בר כוכבא שימש האתר כמקום מקלט למורדים היהודים. לאחר המרד ננטש המקום ואוייש לסירוגין עד שננטש סופית בסוף התקופה הביזנטית. למרגלות ההר נמצא מחנה צבאי האחראי על מזרח גוש עציון.

Herodum tunnels
מערות המסתור מתקופת המרד בהרודיון
הרודיון
Herodium from above 2
הרודיון בצילום מן האוויר
מידע על המבנה
סוג מבצר
מדינה ממלכת יהודה
התחלת הבנייה 22 לפנה"ס
סיום הבנייה 15 לפנה"ס
גובה 758 מטר
שימוש ארמון להורדוס
קואורדינטות 31°39′57″N 35°14′29″E / 31.66583°N 35.24139°E
(למפת הרי ירושלים רגילה)
Jerusalem area
 
הרודיון
הרודיון
הרודיון
הכניסה המקורית לאחד מבורות המים בהר המוביל למערכות תת-קרקעיות נוספות
Herodion112
מקווה טהרה בבית המרחץ בהרודיון תחתית
Herodium city
מבט על של הרודיון והרודיון תחתית. בצדה השמאלי של התמונה, מתחת לכביש, ניתן להבחין במעין מתחם מרובע ובמרכזו עיגול קטן בהיר. זוהי בריכת הענק המלאכותית והאי שבתוכה, שסביבה נבנה הגן שבטבורה של הרודיון תחתית
הרודיון91
אחד מבורות המים המרכזיים בהרודיון
Herodium fortress edited
מקום מציאת הקבר
הרודיון989
טרקלין הארמון, ששימש בימי המרד הגדול כבית הכנסת
Samuel and Saidye Bronfman Archaeology WingDSCN5010
ריצפת הפסיפס מבית המרחץ בארמון הורדוס בהרודיון המאה הראשונה לפני הספירה, מוזיאון ישראל
Herodum from south
מבט על המבצר מכיוון כפר אלדד שמדרום לו
Brichot Hordus Herodion
בריכות הורדוס בתחתית הר ההרודיון

שמו של הרודיון

עם תום מלאכת הבנייה קרא הורדוס למקום על שמו - הרודיון, וזהו האתר היחיד הנושא את שמו של המלך הבנאי. מתעודות שנמצאו במדבר יהודה והמתארות את חיי המורדים היהודים במקום בתקופת מרד בר כוכבא, עולה כי שמו של המבצר בפיהם היה "הרודיס", שהוא הגייה אחרת של השם המקורי (ייתכן שזהו שיבוש).

בפי הערבים נקרא המקום ג'בל פורדיס. לשם זה שני הסברים: הראשון גורס כי השם פורידיס הוא גלגול מאוחר של השם הרודיס, ומכאן שבשם זה מונצח זכרו של בונה ההר - הורדוס. לפי הטענה השנייה, מקור השם פורדיס מהמילה פרדיס, גן בערבית. טענה זו מובאת בהרחבה בהמשך.

בפי הצלבנים נקרא ההר "פרנקנברג" (Frankenberg) - "הר הפרנקים", זאת בעקבות מסורת שמביא פליקס פברי בסוף המאה ה-15. מסורת זו מספרת כי לאחר תבוסת הצלבנים בירושלים ברחו הנמלטים אל ההרודיון והתבצרו שם במשך 40 שנה[דרוש מקור].

היסטוריה

הקמת הרודיון

בשנת 28 לפנה"ס, עם סיום חגיגות הנישואין של הורדוס עם אשתו השנייה, מרים (בת הכהן הגדול), הוא הניח את אבן הפינה להרודיון.[2] הארמון נבנה כמעין מבצר על ידי הורדוס בין השנים 22 לפנה"ס ל-15 לפנה"ס, במקום שבו ניהל הורדוס קרב בשנת 40 לפנה"ס בעת מנוסתו מהפרתים (שנלחמו באימפריה הרומית) כנגד יהודים ששיתפו עימם פעולה בראשות מתתיהו אנטיגונוס השני[3]. את מראה הגבעה שלו ("שד" בלשונו של יוסף בן-מתתיהו) קיבל המבצר מסוללות העפר העצומות שנערמו סביב חומותיו בשלב הבנייה השני של הרודיון כאשר הורדוס מכסה בעפר מבנים רבים ביניהם תיאטרון, חדר כס ומחסנים כדי להכין את ההר למאוזוליאום לעצמו. בתוך הסוללות ניצבת חומה כפולה שגובהה כ-20 מטרים וקוטרה כ-63 מטרים. בין החומות בנה הורדוס ארמון מפואר שכלל חדרים רבים, טרקלין ובית מרחץ. צפונית להרודיון, בשטח של כמאה וחמישים דונמים, נבנה חלקו העיקרי של הארמון, מעין עיר קטנה שנקראה הרודיון תחתית ובה נמצאו שרידי בריכות מים ובניינים רבים. הרודיון תחתית המשיכה להתקיים לסירוגין עד לתקופה הביזנטית, ולאחריה ננטשה.

ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו תיאר את האתר בכתביו:

וכאשר עשה הורדוס זכר עולם לקרוביו ולאוהביו, לא זלזל גם בזכר עצמו: על־כן בנה מבצר בהר הפונה אל ארץ ערב וקרא לו הרודיון על שמו. ואף הרמה העשויה בידי אדם, במרחק ששים ריס מירושלים, אשר דמות לה כמראה שַד, גם לה קרא הורדוס בשם הזה וכלל את יופיה בכבוד וברוח נדיבה, כי את ראש הרמה הקיף מגדלים עגולים, ואת כל הכיכר המוקפת מילא ארמונות נהדרים, ולא רק מראה הבתים בפנים היה תאווה לעיניים, כי ־אם גם מחוץ היה עושר רב שפוך על הקירות והקרנות והגגות. המלך פיזר כסף רב למשוך ממרחק מים רבים עד ראש הרמה, ובשיפוע הגבעה חצב מאתיים מעלות שיש לבן צח, כי הייתה הגבעה גבוהה למדי, אף כי כולה נעשתה בידי אדם. וגם בתחתית הגבעה הקים הורדוס בנייני מלכים אחרים, בתי מסכנות (מחסנים) לכלי בית המלך ובתי משכן לעבדיו, עד כי דמתה המצודה הזאת לכל חוקיה לעיר שלמה בתחום ארמון ־מלכים".

אמת מים שאספה את מימיה מבריכות שלמה הובילה את המים לאתר. כיום נמצאים בשטח שרידי אמה רק עד המעיינות באזור הכפר ארטאס, בסמוך לבית לחם (הגבוהים מהאמה). בנוסף לאמת המים, נבנו באתר בורות מים רבים לאספקת מים סדירה לארמון וליושביו, וכן מערכת גדולה של בריכות אגירה חשופות, מרביתן בהרודיון תחתית.

גלגוליו של המבצר

עם בנייתה של הרודיון, הפכה העיר לבירת המחוז שבו שכנה ואוכלסה בקביעות על ידי אנשי חצרו של המלך. המלך עצמו, לטענת החוקרים, השתמש בארמון בעיקר כבית קיט וכמפלט מההמולה ששררה בירושלים בעת שלוש הרגלים. לפי יוסף בן מתתיהו הורדוס נקבר שם בטקס מפואר[4]. לאחר מותו של הורדוס, המשיך בנו ארכלאוס לפקוד את המקום לעיתים קרובות. לאחר הגלייתו של ארכלאוס בשנת 6, בוטל שלטון בית הורדוס ביהודה והיא הפכה לפרובינקיה רומית.

העיר נפלה לידי המורדים היהודים במרד הגדול בשנת 66 לספירת הנוצרים. המורדים, שאיישו את המבצר והתבצרו בו כנגד כוחות הרומאים, בנו בו בתי כנסת ומקוואות ופיר כדי לשאוב את מי בורות המים. כעבור ארבע שנים, לאחר חורבן בית המקדש, השתלט סקסטוס לוסיוס באסוס, נציב יהודה, ומפקד הלגיון העשירי פרטנסיס על המבצר. תיאורו של יוסף בן מתתיהו הוא קצר והוא אינו מזכיר קרב (בניגוד למצדה ומכוור)[5]. מהממצאים במקום הכוללים ראשי חץ ואבני בליסטראות עולה שההשתלטות הייתה כרוכה בקרב.

הרומאים, שחשיבות יהודה בעיניהם ירדה לאחר דיכוי רוב המרד, נטשו עד מהרה את המבצר והוא עמד בשיממונו כיובל שנים, עד שנתפס בשנית בידי יהודים. אותם יהודים שהתיישבו בהר, חצבו בקרביו מערכת של מערות מסתור (המזכירות את מערכות המסתור של בר כוכבא בבית גוברין) והכינו אותו כאתר ללוחמת גרילה לעתיד לבוא. עם פרוץ מרד בר כוכבא שימש האתר כמקום מקלט למורדים היהודים, אך הוא ננטש לחלוטין עם דיכוי המרד בשנת 135.

לאחר שוך הקרבות נותרה הרודיון נטושה במשך כשלוש מאות שנים. במאה ה-5 החלו נזירים ביזנטים ליישב בהדרגה את צפונה של הרודיון תחתית, ולבסוף קמה באתר התיישבות נזירים נוצרית שהסבה אחדים מחדרי הארמון לכנסיות. בחפירות שנערכו בצפון האתר התגלו ארבע כנסיות שכאלה, אשר רצפותיהן מעוטרות עיטורי פסיפס.

טענה נוספת גורסת כי בתקופה הביזנטית היה היישוב מושבת מצורעים שהקימה הקיסרית אודוקיה (אשתו של הקיסר הרומי תאודוסיוס מהמאה הרביעית)[דרוש מקור]. בתקופה הביזנטית נחשבו החולים בצרעת לקדושים הסובלים בעולם הזה למען כלל האוכלוסייה, הצרעת אף נקראה בשל כך בתקופה זו "המחלה הקדושה". החברה התייחסה אל חולי הצרעת בייראה אך בד בבד הרחיקה אותם ככל הניתן ממרכזי היישוב. בחיבור מהמאה ה-14 עולה כי בביקורה בירושלים, בנתה הקיסרית משכן לחולי הצרעת וכינתה אותו "פורידיסיה", מילה שמקורה בפרסית ופירושה - "גן" (מכאן גם מקור המילה העברית "פרדס"), שמשמעותה התגלגלה והפכה ל"גן עדן" (Paradise). שמו הערבי של האתר, ג'בל פורידיס ("הר פורידיס", הר הגן) תומך בטענה שהאתר אכן שימש כמקום מושב למצורעים בתקופה זו. עם הכיבוש הערבי במאה ה-7 ננטש המקום בפעם האחרונה.

כיום שוכן בצפון האתר הכפר הפלסטיני זעתרה, היישוב המרכזי של בני שבט התעמרה, שבתיו מכסים חלק מהעתיקות. גם כביש הגישה לאתר, שנחצב בתקופה שבה היה האתר תחת שלטון ירדני, עובר בשטח שבו שכנה לפנים העיר העתיקה.

האתר

הרודיון תחתית

הרודיון תחתית הייתה רוב רובו של ארמון הורדוס במקום. בעיר התגלו שרידי ארמון מפואר המשתרע על שטח רב ומכיל חדרים רבים, גנים, אורוות, מחסנים ועוד. חיי הארמון התנהלו כמעט לחלוטין בעיר התחתית, בעוד הארמון המבוצר משמש כמבצר לעתות סכנה ודוחק בלבד. אחד האתרים המרשימים ביותר בהרודיון תחתית הוא בניין ענק, בנוי אבני גזית, שאורכו 130 מטרים ורוחבו כ-60 מטרים. הארכאולוגים מצאו את הבניין במצב שימור עלוב, אך גם מן השרידים המעטים שנותרו ניתן להסיק כי מדובר היה במבנה רב חשיבות לבוניו. בין המבנה הענק למבצר מחבר שביל מעשה ידי אדם באורך של כ-350 מטרים, אשר פשרו אינו מוסבר לחלוטין על ידי החוקרים. יש הטוענים כי הייתה זו דרך שנסללה במיוחד לרגל מסע הלוויה של המלך הורדוס, שנקבר בסופו של דבר במבצר עצמו ולא בעיר התחתית בנבכי הבניין הענק המוזכר כאן.

הרודיון עילית

המילוי המלאכותי של ההר מקיף מעטפת הבנויה משתי חומות עגולות. החיצונית בקוטר 63 מטר והפנימית בקוטר 56 מטר. בין שתי חומות המעטפת תווך בן 3.5 מטר שנועד למעבר בין מגדלי השמירה ולאחסון ציוד ומזון. המעטפת התנשאה לגובה של 10-12 מטר מעל לרצפת הארמון אותו היא מקיפה. המעטפת הבנויה גם מתחת לרצפת הארמון יורדת ומגיעה עד לסלע הטבעי של ההר. החלל בין החומות חולק לכמה קומות על ידי תקרות ורצפות שנתמכו בקורות עץ.

סביב המעטפת בנויים שלושה מגדלי שמירה חצי עגולים שפונים החוצה לכיוון צפון, מערב ודרום. גם המגדלים, כמו המעטפת, חולקו לקומות וכל קומה חולקה ל-4 חדרים. המגדלים שמשו למגורי חיילי המשמר ולמשרתי הארמון.

מגדל נוסף, רביעי, נבנה מעל המעטפת בצד המזרחי שלה. המגדל, בצורת עיגול שלם, וקוטרו 18 מטר. בזמנו התנשא המגדל לגובה 45 מטר אך כיום הוא מתנשא לגובה 20 מטר בלבד מעל רצפת הארמון. בגלל גובהו ומשבי הרוח שהיו בו הוא שימש, בין היתר, למגורי משפחת המלוכה בימי הקיץ החמים. המסד שלו היה אטום והוא נבנה על גבי הסלע הטבעי לשם חיזוקו ומניעת קריסתו בזמן רעידות אדמה. המגדל העגול נבנה אבני גזית, יחד עם זאת משערים החוקרים כי הוא טויח בטיח לבן על בסיס סיד.

הכניסה אל הארמון נמצאת בין המגדל הצפוני למגדל המזרחי, בכיוון צפון מזרח. הכניסה נמצאת בסופו של גרם מדרגות גדול באורך 120 מטר וברוחב 6.5 מטר שמוביל מהרודיון תחתית לארמון ההר המבוצר. גרם המדרגות היה עילי ועבר מעל המילוי המלאכותי של ההר. אולם, בחלק העליון שלו, לקראת סופו, נכנס גרם המדרגות אל תוך המילוי המלאכותי של ההר אל הכניסה היחידה לארמון. באזור זה נבנו קירות תמך משני צידי גרם המדרגות שנתמכו בקשתות למניעת קריסתם בלחץ המילוי המלאכותי של ההר. באמצע גרם המדרגות ובקרבתו מצד שמאל התגלתה במאי 2007 אחוזת קבר שזוהתה על ידי הארכאולוג אהוד נצר כקיברו של הורדוס.

הארמון עצמו נמצא בין חומות המעטפת העגולות. השטח שבין החומות מתחלק לשני חלקים שווים, החלק המזרחי והחלק המערבי. החלק המזרחי הוא חצר פריסטילית, מוקפת עמודים משלושה כיוונים: דרום, מערב וצפון. בצד המזרחי, חצאי עמודים, פילסטרים, אשר מחוברים אל הקיר המזרחי שנתמך במגדל המזרחי. החצר הפתוחה שימשה גן נוי של הארמון.

בדרומו של החלק המערבי של הארמון נמצא הטרקלין. זהו אולם גדול במידות 10X15 מטר, ללא עמודי תמך כי תקרתו נבנתה על קורות עץ ענקיות. בטרקלין נערכו סעודות בית המלוכה. רצפת הארמון לא נמצאה בשלמותה אך נמצאו שרידים של רצפת פסיפס בסגנון אופוס סקטילה עם צורות גאומטריות צבעוניות. הטרקלין היה פתוח בחלקו לכיוון החצר הפריסטילית על ידי פתח רחב ושני חלונות רחבים. בסמיכות לטרקלין נמצא אגף חדרי השינה של הארמון. נמצאו 4-5 חדרי שינה, כולם מעוטרים בציורי פרסקו.

בסמוך לאגף חדרי השינה נמצא בית המרחץ של הארמון. הכניסה אליו דרך חדר ההלבשה, האפודיטורים, אל החדר הפושר, הטפידוריום. משם אפשר לעבור אל החדר החם, הקלדריום, או אל החדר הקר, הפריגידריום. החדר החם בנוי בשיטת ההיפוקאוסט, רצפה כפולה מונחת על עמודי אבן קטנים דרכם עבר האוויר החם שחימם את החדר. החדר הקר שימש גם כמקווה טהרה בתקופת המרד הגדול.

חקר האתר וחפירתו

צורתו הייחודית של האתר משכה את תשומת לבם של הנוסעים והחוקרים של ארץ ישראל, ובהם קונרד שיק, אדוארד רובינסון והורשיו קיצ'נר. במהלך המאות ה-18 וה-19 נערכו במקום סקירות של הממצאים החשופים על פני השטח. בין השנים 19561962 נערכו באתר חפירות ארכאולוגיות בראשות האב וירג'יליו קורבו מבית הספר הפרנציסקני למקרא בירושלים. משלחת זו חשפה את מרבית הממצאים הידועים על המבצר עצמו.

לאחר כיבוש האזור במלחמת ששת הימים נשלחה לאתר משלחת מטעם האוניברסיטה העברית בראשות פרופ' אהוד נצר, שהחלה את חפירותיה בהרודיון תחתית בשנת 1972. נצר המשיך בחפירת האתר במשך שנים רבות וגולת הכותרת של תגליותיו הייתה הקבר המשוער של הורדוס (ראו למטה).

האתר הרודיון הוכרז כגן לאומי שנים ספורות לאחר תחילת החפירות. ב-2 ביולי 1982 נרצח במקום על ידי מחבלים, דוד רוס רוזנפלד שהיה אחראי על הרודיון מטעם רשות הגנים הלאומיים. לוחית זיכרון לזכרו נמצאת בכניסה לאתר[6]. בימי האינתיפדה השנייה נעצר זרם המבקרים. עם הרגיעה הביטחונית ומאז גילוי הקבר ב-2007 מספר המבקרים במקום עלה משמעותית.

ב-25 באוקטובר 2010, בעת ביקור עם קבוצת ארכאולוגים, נפל נצר בהרודיון, נפצע באורח קשה ונפטר כעבור שלושה ימים.[7]

מציאת קבר הורדוס

Herods grave israel museum 2013 mrach by history on the map efi elian
ארון הקבורה המשוחזר של המלך הורדוס שהוצב מחדש בהריסות המאוזוליאום בהרודיון
קבר הורדוס
שחזור משוער של קבר הורדוס, בצלע ההר המלאכותי שבהרודיון

במאי 2007 הכריז פרופ' אהוד נצר כי מצא את קבר הורדוס, לאחר יותר מ-30 שנות חיפושים באתר.[8] האתר המזוהה עם קבר הורדוס התגלה במהלך חפירות במדרון החיצוני של ההר, מתחת לשרידי חומה המקיפה את הרודיון מסביבו, ומעל הארמון התחתון ששימש כנקודת היציאה למסע ההלוויה של הורדוס, בסמוך לשרידים של גרם מדרגות שעולה אל האתר מהרודיון התחתית. במקום, הצופה צפונה לכיוון ירושלים, התגלה מסד של מאוזוליאום הבנוי אבני גזית מפוארות ושברי סרקופג מנותצים. עיטורי הסרקופג דומים לעיטורי הסרקופגים שהתגלו ב"קברי המלכים" בירושלים מתקופה זו, אך מפוארים מהם. מסד המאוזוליאום הוא 10X10 מטר. האבנים גדולות יותר משאר אבני ההרודיון והובאו מרחוק.

לדעת פרופ' נצר, המורדים היהודים שהסתתרו במבצר במהלך המרד הגדול, כ-70 שנה לאחר מותו של הורדוס, הם אלה שניתצו את הסרקופג, בגלל שנאתם התהומית להורדוס, שמלך בחסות הרומאים. דעות אחרות סוברות כי דווקא המורדים של מרד בר-כוכבא שישבו שם, הם אלה שדאגו לניתוץ הסרקופג. לדעת נצר, הסיבה להימצאות הקבר מחוץ לשטח הרודיון היא השמירה הקפדנית של דיני טומאה וטהרה, שאפיינה את תקופת בית שני. טומאת מת היא טומאה בדרגה הגבוהה ביותר ביהדות ולכן הורדוס, שראה עצמו כיהודי, ביקש לקבוע את מקום קבורתו מחוץ לאזור המגורים בהר, כדי לאפשר לילדיו להשתמש בארמון העליון. באתר עצמו טרם נמצא ממצא אפיגרפי (כתובת חרוטה) כלשהו באתר שיוכיח באופן חד משמעי שאכן מדובר בקברו של הורדוס או בני משפחתו.

המשך החפירות במתחם הקבר חשפו ממצאים נוספים, הבולטים שבהם הם שני סרקופגים נוספים. נצר מציע כי האחד הוא של מלתקי, אשתו השישית של הורדוס, ואימו של ארכלאוס. השני, מציע נצר, הוא של גלפירה אשתו של ארכלאוס. יוסף בן מתתיהו מצידו אינו מוסר היכן נקברו מלתקי וגלפירה. הוא גם אינו מתעד שבהרודיון נקברו דמויות נוספות פרט למלך הורדוס עצמו.

ב-2012 שוחזר קבר הורדוס.

התיאטרון

מזרחה מהמאוזוליאום, מעבר לגרם המדרגות, נחשף תיאטרון בעל קיבולת של 650 עד 750 צופים. בנוסף היה בו מעין יציע כבוד, שאפשר למלך ומקורביו לצפות בהצגות. קירות החדר עוטרו בציורי קיר על טיח יבש (סקו), בניגוד לפרסקו (ציור על טיח רטוב) שהייתה השיטה מקובלת במפעלי הבנייה של הורדוס. הציורים הם בסגנון שהיה מוכר באזור קמפאניה באיטליה ומתארים חלונות דרכם משקיף נוף כפרי.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • אהוד נצר, גילוי קברו של הורדוס, אריאל 28 (182), 2007, עמ' 6-31
  • אהוד נצר, קברו של המלך: גילוי קבר הורדוס בהרודיון, גלילאו: כתב עת למדע ולמחשבה 111, 2007, עמ' 20-31
  • אהוד נצר, התפתחות מערך הקבורה של הורדוס בהרודיון, חידושים בחקר ירושלים 13, 2007, עמ' 59-72
  • אהוד נצר, הרודיון, הוצאת אריאל, תש"ם 1980.
  • אהוד נצר, יעקב קלמן, רועי פורת ורחל צ'אצ'י-לוריס, קבר הורדוס ותיאטרון מלכותי במורד ההר בהרודיון, קדמוניות, 138, 2009, עמ' 104-117
  • הרב דוד אברהם ספקטור, שו"ת הרודיון, -על ההרודיון ביהדות.
  • טום מולר, הורדוס, מפעלי הבנייה המפוארים של מלך שנוי במחלוקת, נשיונל ג'יאוגרפיק, גיליון 127, דצמבר 2008
  • Stiebel G.D., The militaria from Herodium, in Bottini G.C., Di Segni L., Chrupcala L.D. (eds.), One Land – Many Cultures, Archaeological Studies In Honour of Stanislao Loffreda O.F.M., Collectio Maior 41, Jerusalem, 2003, pp. 233–263.

קישורים חיצוניים

בנושא קבר הורדוס

הערות שוליים

  1. ^ האתר נמצא בשטח C של יהודה ושומרון, בסמוך להתנחלויות נוקדים, כפר אלדד, מעלה רחבעם ותקוע ולכפרים הבדואים זעתרה ותוקוע
  2. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 15, פרק ט, פסקה ד, סעיף 323; אריה כשר ואליעזר ויצטום, הורדוס: מלך רודף ורדוף, עמ' 171.
  3. ^ יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים ספר א, פרק 13, 265.
  4. ^ מלחמת היהודים ספר א', 33, 673.
  5. ^ מלחמת היהודים ספר ז', 6, 163.
  6. ^ דוד רוס רוזנפלד ז"ל באתר אזרחים נפגעי פעולות איבה
  7. ^ דור גליק, מת הארכיאולוג הידוע אהוד נצר, שנפל בהרודיון, באתר ynet, 28 באוקטובר 2010
  8. ^ עמירם ברקת, חוקר בכיר: מצאתי את קבר הורדוס, באתר הארץ, 8 במאי 2007
מראה פנורמי של הארמון העליון בהרודיון מכיוון דרום
מראה פנורמי של הארמון העליון בהרודיון מכיוון דרום
מראה פנורמי של הארמון העליון בהרודיון מכיוון צפון
מראה פנורמי של הארמון העליון בהרודיון מכיוון צפון
אהוד נצר

אהוד נצר (מנצ'ל, 13 במאי 1934 – 28 באוקטובר 2010) היה ארכאולוג ופרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים. התמחה באדריכלות של תקופת בית שני ובפרט בתקופת הורדוס. בנם של יוסף ופועה מנצ'ל.

איבי הנחל

אִבֵּי הנחל היא התנחלות בגוש עציון, השוכנת בתחום המתאר של היישוב מעלה עמוס, השייך למועצה אזורית גוש עציון, בגובה ממוצע של כ-800 מטר מעל פני הים. אבי הנחל צופה אל עבר ים המלח והרי ירדן ממזרח, הר הרודיון וירושלים מצפון ונחל ערוגות ממערב ומצדה הדרומי שוכנת שמורת הטבע אל כנוב.

אמבטיה

אמבטיה או אמבט היא מכל מים פתוח המשמש לרחצת הגוף כולו בטבילה בו.

גוש עציון

גּוּשׁ עֶצְיוֹן הוא שמה של קבוצת יישובים יהודיים מדרום לירושלים, בין בית לחם לבין חברון. ניסיונות ההתיישבות היהודית באזור החלו ב-1927. ארבעה קיבוצים שהוקמו בגוש בשנים 1943–1947 נחרבו במלחמת העצמאות. לאחר מלחמת ששת הימים חודשה ההתיישבות היהודית בגוש עציון, וכיום מתגוררים בגוש כ-90,000 אזרחים ישראלים (רובם בביתר עילית). מרבית היישובים, למעט היישובים ביתר עילית ואפרת משתייכים למועצה אזורית גוש עציון.

האזור נקרא על שמו של שמואל צבי הולצמן (הולץ בגרמנית הוא עץ).

הגן הלאומי והאוניברסיטאי ע"ש טבצ'ניק

הגן הלאומי והאוניברסיטאי ע"ש מוריס ופרידה טבצ'ניק (נקרא גם בקיצור: גן טבצ'ניק) הוא גן לאומי המצוי במורדותיו הדרומיים של הר הצופים ומשתייך אל האוניברסיטה העברית בירושלים הנמצאת בצמוד אליו. בגן מצויים שני בתי קברות זעירים וכמה מצפורים הצופים אל הר הזיתים ואל עמק צורים הנמצא במורדותיו.

הורדוס

הוֹרְדוֹס (ביוונית: Ἡρῴδης (הֵרוֹדֵס), ‏74 לפנה"ס - 4 לפנה"ס) היה מלך יהודה משנת 37 לפנה"ס עד מותו ומייסד שושלת בית הורדוס. הוא מכונה גם "הורדוס הגדול", כדי להבדילו מבניו שנקראו על שמו.

הביוגרפיה של הורדוס מבוססת בעיקר על כתביו של יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס). ידוע על קיומו של חיבור שלא שרד מאת פטולומיאוס בשם "ההיסטוריה של המלך הורדוס".

ימי שלטונו של הורדוס ביהודה היו תקופת ביניים, בין שלטון מלכי בית חשמונאי לבין שלטון נציבי רומא, כשהארץ נשלטה באופן עקיף על ידי הרומאים באמצעות שלוחם ועושה דברם - הורדוס, כמלך הווסאל. מעמד זה העניק לו ולממלכתו, יהודה, אוטונומיה בנושאי פנים אך חייבו להיות כפוף במדיניות החוץ, ובכלל - לרומא.

הורדוס נודע במפעלי הבנייה האדירים והמפוארים שהקים, בזכותם הוא מכונה גם "המלך הבנאי".

הוא בנה מחדש את בית המקדש, והפך אותו למבנה מפואר ביותר. הוא בנה מחדש את העיר שומרון, ושינה את שמה ל"סבסטיה", כמחווה לקיסר אוגוסטוס. הוא הקים עיר נמל גדולה בקיסריה, אף היא לכבוד הקיסר אוגוסטוס. שרידים ממפעלי הבנייה של הורדוס ניתן למצוא גם במצדה, שהייתה ארמון-מקלט שבנה לעצמו, וכן בהרודיון, שם גם נקבר אחרי מותו, ובארמונות החורף שבנה לעצמו ליד יריחו.

דימויו של הורדוס נותר כשל שליט אכזר, ששלט בכוח הזרוע בניגוד לרצונו של העם. דימוי זה נובע מההתנגדות העזה כלפיהם שעוררו הוא ויורשיו מצד קבוצות שונות בממלכת יהודה, במיוחד מצד הפרושים וכן מהנוצרים הראשונים. גם לפרושים וגם לנוצרים הראשונים הייתה השפעה רבה על העם לאחר חורבן בית שני (כ-70 שנה לאחר מותו של הורדוס), ושתי קבוצות אלה עיצבו את הזיכרון ההיסטורי של תקופת הורדוס. יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלאביוס), שספריו הם המקור ההיסטורי העיקרי על ימי מלכות הורדוס, מתאר מעשי זוועה שחולל הורדוס. השנאה וההסתייגות מהורדוס נבעו ממוצאו האדומי, ומרדיפתו הקנאית את צאצאי בית חשמונאי ורציחתם בזה אחר זה, כמו גם מהתנהגותו המתריסה מול הסנהדרין, חנופתו לאדוניו הרומאים, ואכזריותו הפראית אף כלפי בני משפחתו הקרובים. על אף זאת, תקופת מלוכתו מנעה שלטון רומאי ישיר על יהודה. לאחר מותו, כשכשלו בניו בניסיון לייצב את שלטונם בארץ, החל עידן של דיכוי קשה תחת שלטון נציבים רומים, שהסתיים במרד הגדול ובחורבן בית המקדש השני.

בברית החדשה מתואר הורדוס כשליט אכזר, שהורה בין השאר על הרג כל הילדים בבית לחם בשל הידיעה על לידתו של משיח בן דוד (כלומר ישו, מי שאמור להיות מלך היהודים במקומו) בבית לחם. בגלל סיפור זה והעובדה שהורדוס מת בשנת 4 לפנה"ס סבורים מרבית החוקרים היום שהולדת ישו התרחשה לכל המאוחר בשנה זאת, ולא כפי שחשבו יוזמי הספירה הנוצרית וההיסטוריונים מאותה עת, בשנה הראשונה שלה. על רקע סיפור זה, כתב המחבר הרומאי מקרוביוס (תחילת המאה ה-5 לספירה): "כששמע (הקיסר אוגוסטוס) כי בין הבנים מתחת לגיל שנתיים שהורדוס מלך היהודים ציווה בסוריה להמית היה גם בנו של המלך עצמו, אמר (תוך משחק מילים ביוונית): 'עדיף להיות חזירו (hus, ὗς) של הורדוס מאשר בנו (huios, υἱός)'".

החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה

החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה נוסדה ב-6 באפריל 1913 על ידי קבוצת אנשי רוח ארץ-ישראליים במטרה להעמיק את המחקר ההיסטורי, הגאוגרפי והארכאולוגי של ארץ-ישראל. בין המקימים היו אברהם יעקב ברוור, דוד ילין ואהרן מאיר מזי"א.

המרד הגדול

המרד הגדול, בשנים 66 – 73/74, היה הראשון מבין שלוש מרידות גדולות שמרד העם היהודי נגד האימפריה הרומית. המרידה השנייה הייתה מרד התפוצות, והשלישית הייתה מרד בר כוכבא.

המרד החל בשנת 66 לספירה, בין הגורמים לו – אכזריות השלטון הרומי, סכסוך בין יהודים לאוכלוסייה ההלניסטית בארץ ישראל, ייאוש ממותו של מלך יהודה אגריפס הראשון וכן מתחים פנימיים בין הצדוקים לפרושים וכיתות אחרות. לאחר הצלחות ראשוניות של המורדים, נשלחו המצביאים הרומאים אספסיאנוס ובנו טיטוס לדכא את המרד. שיאם של הקרבות היה בשנת 70 לספירה, עם כיבוש ירושלים והחרבת בית המקדש על ידי טיטוס, אולם דיכוי המרידה בכל מעוזי המורדים, בהם מכוור ומצדה, נמשך כשלוש שנים נוספות.

המרד נכשל כישלון חרוץ, ומנהיגיו נהרגו או נלקחו בשבי. הגליל וירושלים חרבו, מאות אלפי יהודים נהרגו, נפלו בשבי, הוגלו או נמכרו לעבדות, ומרכזו הרוחני והדתי של העם היהודי, בית המקדש השני, חרב. כמעט כל המידע אודות המאורעות נמסר בידי יוסף בן מתתיהו בספרו "תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים".

הרי יהודה

הרי יהודה (בערבית: جبال الخليل‎, תעתיק: ג'בל אלח'ליל), הוא האזור ההררי המשתרע מהר בעל חצור ועד לבקעת באר שבע בדרום, בין השפלה ממערב ומדבר יהודה במזרח. הרי יהודה מהווים חלק משדרת ההרים המערבית של ארץ ישראל והיוו את לב ממלכת יהודה.

ההרים בנויים בעיקר מסלעי גיר ודולומיט. וחלק גדול מהם הוא מדבר - מדבר יהודה.

נהוג לחלק את הרי יהודה לשלושה חלקים: בצפון - הרי בית אל ששיאם, הר בעל חצור, מתנשא לגובה 1,016 מטר מעל פני הים; במרכז - הרי ירושלים, האזור הנמוך בהרי יהודה שגובהו כ-918 מטרים בשיאו; ובדרום -הר חברון, ששיאו, (חלחול) מגיע לגובה 1,026 מטרים מעל פני הים.

יישובים מרכזיים בהרי יהודה: ירושלים, ביתר עילית, חברון, בית לחם, רמאללה ומעלה אדומים.

ביולי 1965 הוכרז גן לאומי "הרי יהודה" בשטח של כ-26,000 דונם המרוכזים בהרי ירושלים. שטחו של הגן אינו רציף והוא נחלק לשטחים קטנים בהר הרוח, הר ההגנה ונחל רפאים ולשטח גדול בצורת פרסה המקיף את היישובים בית מאיר ושורש ממערב.

חורשת טל

חורשת טל או בערבית שג'רת אל-עשרה (חורשת העשרה) הוא אתר נופש ובילוי בצפון עמק החולה, ברובו גן לאומי ובחלקו שמורת טבע. חורשת טל נמצאת על כביש 99, מזרחית לקריית שמונה.

יהודה (חבל ארץ)

חבל יהודה הוא אזור היסטורי הנמצא במרכז ארץ ישראל, חלקו נכלל בתחומי יהודה ושומרון. האזורים סביבו הם: השומרון מצפון, בקעת הירדן במזרח, הנגב בדרום ומישור החוף הדרומי במערב. ערים עיקריות בחבל ארץ זה: ירושלים, חברון, בית לחם, בית שמש, מעלה אדומים, ביתר וערד. האזור מאוכלס ביהודים ובערבים.

על פי המקרא, נחלת שבט יהודה התפתחה לממלכת יהודה, שכללה גם את שבט בנימין ואת נחלתם. יש להבדיל בין ממלכת יהודה, שגבולותיה הצפוניים נעו עם השנים אך הקבילו פחות או יותר לגבול נחלת בנימין (קו יריחו-בית אל-בית חורון), לבין חבל הארץ יהודה, שגבולותיו נקבעים לפי טופוגרפיה או אופי החי והצומח ולכן רבות הדעות בקשר למיקומם.

מבחינה טופוגרפית, נהוג להעביר את קו הגבול בין יהודה לבין השומרון בקו ואדי עוג'א, רמת חצור (המגיעה בפסגתה לגובה 1016 מ') ונחל שילה.[דרוש מקור] מצפון לקו זה, האזור נמוך יותר ונעשה יותר מבותר, כחלק מכל הרכס המערבי של ארץ ישראל. לפי החי והצומח יש לגבולות יהודה שלל אפשרויות, שהצפוניות שבהן מגיעות ליישוב רחלים.

ישוע בן גלגולא

ישוע בן גלגולא היה אחד ממנהיגי מרד בר כוכבא, מפקד הרודיון בזמן המרד, ואולי אף סגנו של מפקד המרד, שמעון בר כוכבא.

המידע אודות ישוע בן גלגולא עולה מאגרות שהגיעו מוואדי מורבעת שבמדבר יהודה, באחת האיגרות הוא אף נקרא ישוע "ריש המחנה" - כינוי המעיד על תפקידו החשוב. ישוע בן גלגולא מתבקש על ידי מנהיג המרד לבצע בקשות אדמיניסטרטיביות שונות כמו לשלוח חיטה ללוחמים, להכין להם מקום לינה, ולחזק את הביצורים במקום מושבו. כל האיגרות נמצאות במוזיאון ישראל שבירושלים.

ישוע היה כנראה אחיה של סלומי בת ואנוס גלגולא (שמופיעה בתעודה מורבעת 115), ומוצאו מן הכפר בית בצי שבפלך הרודיון. מנחם מור גורס כי ישוע בן גלגולא היה אחראי על הגזרה הצפונית במערכה וכמו שאר המנהיגים האדמיניסטרטיביים היה אחראי על ביצוע החלטות המינהל האזרחי. ישוע בן גלגולא ומשפחתו, יחד עם הלל בן גריס, הפרנס של הרודיון ומשפחתו, נמלטו למערות ואדי מורבעאת בסופו של מרד בר כוכבא.

כביש 398

כביש 398 הוא כביש אורך המחבר את הגן הלאומי הרודיון לירושלים. הכביש מתחיל בדרום ירושלים בכביש 60 מזרחית לגבעת המטוס, עובר בין הר חומה לצור באהר, חוצה את גדר ההפרדה ב"מעבר הר חומה", עוקף את בית סאחור ממזרח, עובר ליד בסיס שדמה החולש על הכביש, מערבית לזעתרה מתעקל דרומית-מערבית ומסתיים ב"כיכר הרודיון" במפגש עם כביש 356. הכביש מוכר גם בשם כביש עוקף בית סאחור, כביש עוקף זעתרה ולעיתים בשם כביש ליברמן.

מבצר

מִבְצָר (או מְצוּדָה) הוא מתחם מבוצר, שנועד להגן על האנשים שבתוכו בפני תקיפה וכן לספק נקודת משלט אסטרטגית. ישנם סוגים רבים של מבצרים, שנבדלים זה מזה בגודל ובתכנון.

המבצר הוא מתחם קטן יחסית (שטחו המבוצר לרוב לא עולה על 10,000 מ"ר) ומבוצר, שנועד לצורכי שליטה צבאית והגנה מפני אויב. המבצר תמיד יהיה מוקף בחומה, שתפקידה הוא למנוע מאנשים לא רצויים להיכנס, וכן לבלום התקפות ירי והסתערות של האויב. רוב המבצרים כוללים אמצעי הגנה נוספים מלבד חומה ועל כך יפורט בהמשך. המבצר נבדל מטירה בכך שמטרתו היא צבאית בעיקרה ואילו הטירה היא למעשה ארמון מבוצר (אם כי היו מבצרים וטירות שלמעשה שימשו הן כארמון מבוצר והן כמרכז צבאי).

לעיתים, מבצרים הוקמו בשרשרת כחלק מרשת של מבצרים, שחלשו אחד על השני, ויכלו לסייע אחד לרעהו בשעת הצורך. ביצורים כאלה היו נפוצים בעיקר באזורי גבולות שבהם התרחשה לחימה לעיתים קרובות ופעמים רבות מבצרים אלה החליפו ידיים.

מדבר יהודה

מִדְבַּר יְהוּדָה הוא אזור גאוגרפי במזרח ארץ ישראל, בין הרי יהודה לים המלח. אורכו של המדבר הוא כ-85 קילומטר ורוחבו כ-25 קילומטר. הוא אינו חלק מרצועת המדבריות העולמית, ומוגדר מדבר צל גשם.

האזור מאופיין באקלים מדברי ובטופוגרפיה של רמה המסתיימת במזרח במצוק (חלק ממצוק ההעתקים), שאותו חורצים אפיקי נחלים הזורמים ממערב למזרח.

מקור שמו של המדבר הוא בתנ"ך, שם מחולק המדבר גם לאזורי משנה - מדבר תקוע, מדבר זיף ומדבר מעון.

מערות סמך

מערות סמך הוא גן לאומי באזור דרום השפלה, הממוקם כשני קילומטרים מזרחית לנועם ושלושה קילומטרים מערבית ללכיש, בסמוך לכביש 6. בגן שלוחה קירטונית עם מערות פעמון וחורבת סמך שהיה מאוכלס מהתקופה הרומית עד סיום התקופה העות'מאנית בארץ ישראל. כמו כן, נמצא בו קבר שייח, עבדאללה. הגן בשטח 723.35 דונם הוכרז ב-16 ביולי 2003.

נוקדים

נוֹקְדִים או אל-דוד היא התנחלות משותפת לדתיים ולחילונים המשתייכת למועצה אזורית גוש עציון.

ההתנחלות הוקמה בשנת 1982 דרומית-מזרחית לעיר בית לחם, ליד הרודיון על ידי קבוצת משפחות מההתנחלות הסמוכה תקוע. המתנחלים הראשונים קראו ליישובם אל-דוד על שמם של דוד רוזנפלד, שהיה תושב תקוע ונרצח בעת שמירה בהרודיון, ואליהו פרסמן, שהיה אף הוא תושב תקוע, ונהרג במהלך מלחמת לבנון הראשונה. בתחילה התגוררו תושבי המקום בקראוונים באזור שקיבל את הכינוי "היישוב הזמני", שבו שוכן כיום כפר אלדד. לאחר כעשר שנים, בהן התגוררו התושבים בקראוונים, עברה ההתנחלות למקום הקבע על השפה הצפונית של נחל תקוע. ההתנחלות משקיפה על נוף מדבר יהודה והרי מואב ממזרח, על נופה ההררי של נפת חברון ממערב ועל הרודיון מצפון. שם ההתנחלות שונה ל"נוקדים" (מגדלי צאן), ככתוב על מקצועו של הנביא עמוס אשר היה מתקוע: "דִּבְרֵי עָמוֹס, אֲשֶׁר-הָיָה בַנֹּקְדִים מִתְּקוֹעַ" (עמוס, א', א').

בהתנחלות פועלת המכינה הקדם צבאית "מגן שאול", שאליה מגיעים מכל רחבי ישראל צעירים לפני גיוס לשנת לימודים (עם אפשרות לשנת לימודים נוספת) לפני שירותם הצבאי. כמו כן, למכינה יש "תוכנית בוגרים" בשיתוף עם "מכללת הרצוג - גוש עציון" המיועדת לבוגרי צבא הרוצים להמשיך בלימודים תורניים, תוך לימודי הוראה. רב המכינה הוא הרב איתמר כהן.

נוקדים שוכנת ממזרח לכפר תוקוע ולהתנחלות תקוע וממערב למאחז מעלה רחבעם. בקרבת ההתנחלות נמצאים החווה החקלאית "כרי צאן", כפר אלדד (שמבחינה מוניציפלית שכונה של נוקדים), וחוות שדה בר, אשר הוקמה ב-1998 כמאחז, וצורפה בינואר 2011 לנוקדים.

שר הביטחון לשעבר ויו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן וחבר הכנסת לשעבר מיכאל גורלובסקי מתגוררים בנוקדים.

בשנת 2010 החליטה מזכירות היישוב כי היא אוסרת על אזרחים ישראלים ממוצא רוסי שאינם יהודים על פי ההלכה לקנות בית ביישוב, זאת מחשש להתבוללות. בעקבות ההחלטה שלח אביגדור ליברמן, שר החוץ דאז ותושב היישוב, מכתב בו הוא מתרעם על ההחלטה וקורא לה "החלטה בזויה ומקוממת"בשנת 2014 הוקם במקום בית הספר היסודי "קדם". אופיו של בית הספר הוא משלב דתיים וחילונים יחדיו, לפי רוח היישוב. בית הספר משרת את תושבי נוקדים, כפר אלדד ושדה בר.

בית הכנסת הוותיק והמרכזי הוא בית הכנסת הכלל ישראלי שבו מתפללים בכלל הנוסחים (מתחלף מדי תפילה). בנוסף,קיימים ביישוב בית כנסת ספרדי ובית כנסת אשכנזי שפעיל בשבתות. עד לשנת 2016 שימש הרב ירון דוראני כרב היישוב.

סקסטוס לוקיליוס באסוס

סקסטוס לוקיליוס באסוס (בלטינית: Sextus Lucilius Bassus) היה מפקד צבא רומאי, נציב יהודה, ומפקד הלגיון העשירי פרטנסיס בשנים 71-73. הוא כבש את הרודיון ומכוור, ונפטר בזמן שירותו בפרובינקיה.

פארק השרון

פארק השרון הוא גן לאומי לצד כביש 4 והכניסה אליו היא דרך תחנת רכבת חדרה-מערב. זהו שטח רחב-ידיים, מיוער בעצי חרוב ואלון התבור, המהווה שריד ליער אלונים גדול- יער השרון שכיסה פעם את האזור שהשתרע מצפונה של ישראל, סמוך לחרמון, ועד נחל איילון בדרום.

Flag of Israel.svg גנים לאומיים בישראל
הגולן והגליל אכזיבארבלבית הכנסת בכפר נחוםברעםהר תבורחורשת טלחורבת מניםחמת טבריהחצורכורזיםכורסיכפר נחוםמבצר יחיעםמבצר נמרודמונפורנחל צלמוןסוסיתאציפוריקרני חיטיןראש הנקרהשדה עמודיםתל חיתל יודפתתל קדש
השרון והשומרון אביחילאפולוניהבית אלפאבית שאןבית שעריםגן השלושההר גריזיםהר הכרמלחוף השרוןכוכב הירדןמבצר קאקוןמעיין חרודנחל אלכסנדרנחל מהר"לסידנא עליפארק השרוןצור נתןקיסריהשומרוןתל מגידותל שקמונה
יהודה ומישור חוף יהודה בית גובריןבית עיטאבגן המלךהגן הבוטני הלאומיהגן הלאומי והאוניברסיטאי ע"ש טבצ'ניקהקסטלהר צובה • הרודיון • הרי יהודהחוף פלמחיםגבעות הכורכר נס ציונהירקוןמאוזוליאום מזורמגדל אפקמורדות הר הצופיםמערות סמךנבי סמואלנחל רוביןסובב חומות ירושליםעין חמדעמק צוריםקומראןתל גזרתל לכישתל צפית
הנגב אנדרטת חטיבת הנגבאשכולאשקלוןממשיתמצדהניצנהעבדתעין עבדתעתיקות עין גדישבטהתל באר שבעתל ערד

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.