הרובע הנוצרי

הרובע הנוצריערבית: حارة النصارى) הוא הרובע הצפון-מערבי מבין ארבעת רובעי העיר העתיקה של ירושלים, לצד הרובע המוסלמי, הרובע היהודי, והרובע הארמני. שמו היה מקובל מאז המאה ה-19.[1] ברובע הנוצרי כ־40 מבני דת, בעיקר כנסיות, הידוע שבהם כנסיית הקבר במרכזו, מנזרים ואכסניות לעולי רגל נוצריים. אוכלוסיית הרובע הנוצרי מונה כ-6,000 תושבים.

Jerusalem Christian Quarter-He
1938 מבט על הרובע הנוצרי צלום מגג רוקפלר - iדגניi btm12035.jpeg
מבט על הרובע הנוצרי צלום מגג מוזיאון רוקפלר, 1938
Rovava
הרובע הנוצרי במבט ממגדל דוד
Sepulchrecenter
כנסיית הקבר בלב הרובע הנוצרי
Rova41
חיי לילה ברובע הנוצרי.

התפתחות הרובע

במאה ה־19 עבר הרובע הנוצרי מהפכת בנייה בעקבות רצונן של מדינות אירופה להגביר את השפעתן באזור. השלטונות העות'מאניים ניסו להתנגד למהפכת בנייה זו על ידי הקשחת כללי רכישת הקרקעות באזור. מעורבות אישית של ראשי מדינות אירופה (ובהם הקיסר הגרמני וילהלם השני וקיסר אוסטריה פרנץ יוזף) איפשרו בניית מבנים של מסדרים נוצריים ממדינות אלה.

לקראת סוף המאה ה-19 לא נותר עוד שטח פנוי ברובע הנוצרי למבני דת נוספים, חרף הביקוש הגובר לקרקע להקמת מוסדות כאלה. פתיחת תעלת סואץ ב-1869 הגבירה את זרם הצליינים האירופיים שהגיעו לירושלים, ומעצמות אירופה והכנסיות השונות התחרו ביניהם על רכישת השפעה ונציגות בולטת בעיר הקודש. הצרפתים הקימו אכסניה לצליינים, בית חולים ומנזר על קרקע פנויה מחוץ לחומת העיר העתיקה, בחלק הנושק לרובע הנוצרי - זהו המתחם הצרפתי. עוד לפניהם התבססו הרוסים במגרש הרוסים הסמוך. בעקבות התפשטות זו של הרובע החוצה, התעורר הצורך במעבר שיקשר בין הרובע שבתוך החומות למבני הדת שמחוץ להן, ועל כן בשנת 1889 ניאותו השלטונות העות'מאנים לדרישה הנוצרית לפריצת שער נוסף בחומת העיר העתיקה בתחום הרובע הנוצרי, שנודע בשם "השער החדש".

מאפייני הרובע

הרובע הנוצרי בנוי סביב כנסיית הקבר המהווה את לבו של הרובע, וסמוכים אליה כנסיות ומנזרים. ככלל הרובע איננו מאופיין במבני מגורים (אלה מצויים בקצהו הצפון מזרחי של הרובע - בקרבת שער שכם), אלא דווקא במספר הרב של מוסדות דתיים, חינוכיים (כגון בית הספר הלותרני, בית הספר אקול דה פרֵר) והתיירותיים המצויים בו.

חלק ניכר מהמוסדות הדתיים מצויים בתוך מתחמים סגורים התופסים חלק ניכר משטחו של הרובע. מלבד כנסיית הקבר שצוינה לעיל תופסים שטחים ניכרים גם הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית הסמוכה לכנסיית הקבר, המנזר של המסדר הפרנציסקני, מנזר סן סלוודור המכונה גם קוסטודיה טרה סנטה, והפטריארכיה הלטינית.

ברובע מספר רב של חנויות מזכרות לתיירים וכן בתי קפה, מסעדות ובתי מלון קטנים וגדולים. החנויות ברובע מצויות לאורך רחוב השוק - רחוב דוד וכן במוריסטן ולאורך רחוב הנוצרים.

בתי המלון ברובע נבנו הן על ידי המוסדות הכנסייתיים עצמם על מנת לשמש בתי אירוח לעולי הרגל (למשל אכסניית קאזה נובה או בית ההארחה של הפטריארכיה היוונית-קתולית) והן בתי מלון פרטיים.

כמו כן ברובע מצויים גם מספר מוזיאונים קטנים (למשל המוזיאון של הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית).

בקצהו הדרום מערבי של הרובע, מצויה בריכת חזקיהו בין קירות בתים, אשר שמשה בימים עברו לאגירת מי גשמים בירושלים.

אחד ממאפייניו הבולטים של הרובע הוא גגות הרעפים האדומים יוצאי הדופן בנוף העיר העתיקה.

אתרים

כנסיות

Muristan2
שוק אבטימוס במוריסטן

מנזרים

שווקים

  • המוריסטן שמקור שמו בפרסית (بیمارستان בִימָרֶסְטָאן - בית חולים, או تيمارِسْتان תִימָרֵסְתָאן - בית משוגעים), הוא מתחם גדול ורבוע של רחובות, כיכרות, חנויות ובתי מלאכה ברובע הנוצרי.

מבנים בעלי חשיבות

אתרים נוספים

יהודים ברובע הנוצרי

מטבע הדברים, מאופיו הפולחני הבולט של הרובע, ככלל לא התגוררו ברובע הנוצרי יהודים במהלך הדורות. בשלהי המאה ה-19 התפתח יישוב של כמה משפחות בודדות, כולן ספרדיות אמידות, ברחוב הנוצרים, שכלל בית כנסת קטן. עם פרוץ המרד הערבי הגדול -1929, נטשו יהודי הרובע את בתיהם לטובת העיר החדשה, כפי שעשו אחיהם, תושבי הרובע המוסלמי.

בשנת 89' רכשו אנשי עמותת "עטרת כהנים" מבנה גדול ברובע הנוצרי ששימש אכסניה לצליינים נוצריים והיה בבעלות הכנסייה היוונית-אורתודוקסית. הרכישה בוצעה באמצעות עמותות קש מארמני בשם מרדוריס מטוסיאן שהיה בעל החזקה בנכס. בעקבות כניסת היהודים למבנה פרצה סערה בינלאומית, ומאות תושבים ערבים הפגינו עם ראשי הכנסייה במקום נגד התושבים החדשים. בתקשורת הבינלאומית אף הוצגה תמונה של הפטריארך היווני-אורתודוקסי שרוע על הקרקע במהלך ההפגנה כתוצאה מאלימות של המשטרה ושאיפת גז מדמיע. בסופה של התדיינות משפטית מתישה קבע בית המשפט העליון כי הנכס בחזקת "עטרת כהנים", אך לא יורשו להתגורר בו יותר מעשר משפחות. כתוצאה מכך קיימים בבניין שטחים לא מנוצלים רבים. כיום מכונה המבנה "נאות דוד", מתגוררות בו עשר משפחות יהודיות, ופועל בו בית כנסת וישיבת לנתיבות ישראל.

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ עד 1800 בקירוב, לא הייתה החלוקה לארבעת הרבעים מקובלת בספרות הנוסעים ומחקר העיר; ראו: יהושע בן-אריה, עיר בראי תקופה, א, עמ' 27.
אתרי העיר העתיקה של ירושלים
שער שכםשער הפרחיםשער האריותשער הרחמיםשער האשפותשער ציוןשער יפוהשער החדשהרובע היהודיהרובע המוסלמיהרובע הארמניהרובע הנוצריהר הביתהרובע היהודיJerusalem oldcity hebrew.svg
שערי ירושלים

שער האריות | שער הפרחים | שער שכם | השער החדש | שער יפו | שער ציון | שער האשפות | שער הרחמים | שערי חולדה

לחצו כדי להקטין חזרה
הר הביתEast Jerusalem Map HE1a1.PNG

מפת ירושלים
אכסניית קאזה נובה (ירושלים)

אכסניית קאזה נובה (בלטינית מאוחרת: Casa Nova) שוכנת ברובע הנוצרי בירושלים בסמיכות למנזר הפרנציסקני מנזר סן סלוודור, ברחוב הנושא את שמה של האכסניה. האכסניה נמנית עם רשת אכסניות קאזה נובה הנמצאות בבעלותה של משמורת ארץ הקודש, והיא מופעלת על ידי המנזר הפרנציסקני הסמוך. פירוש שמה של האכסניה בלטינית הוא "בית חדש", והיא קרויה כך משום שהאכסניה חדשה יחסית למנזר הסמוך אליה.

בריכת חזקיהו

בריכת חזקיהו היא מקווה מים עירוני מעשה ידי אדם מתקופת בית שני המצויה בדרומו של הרובע הנוצרי, בעיר העתיקה בירושלים, בעל מאפיינים של בריכת חורף.

לבריכה צורה מלבנית. אורכה (מדרום לצפון) של הבריכה הוא כשבעים וחמישה מטרים, ורוחבה (ממזרח למערב) כארבעים ושנים וחצי מטרים (42.5×75). סך שטחה של הבריכה הוא בערך 3150 מ"ר, למעלה משלושה דונם. הסימטריות של צורתה המלבנית מופרעת על ידי ח'אן הקופטים אשר תוחם את הבריכה מצפון.

הבריכה מוקפת מכל עבריה במבנים. הבניינים הגובלים ברחוב דוד תוחמים את הבריכה מדרום, הבניינים הגובלים ברחוב הנוצרים תוחמים את הבריכה ממזרח, בצפון נתחמת הבריכה על ידי ח'אן הקופטים, ובמערב נתחמת הבריכה על ידי קבוצת מבנים הסמוכים לסמטת סנט ג'ורג'.

בריכת חזקיהו ניזונה שנים רבות מבריכת ממילא על ידי אמת מים שהובילה מים בין שתי הבריכות. ייתכן שבריכת חזקיהו ניזונה גם ממימי האמה העליונה, אמה שהובילה מים לעיר מבריכות שלמה וממעיין אל ערוב בדרום הר חברון לירושלים בימי בית שני.

הבריכה הייתה פעילה עד לדורות האחרונים. בספר אשר הוציא הרופא וחוקר ארץ ישראל טיטוס טובלר (Titus Tobler) בשנת 1853 ישנו ציור של בריכת חזקיהו מלאת מים. ניתוקה של בריכת חזקיהו מבריכת ממילא הביא להתייבשותה, במיוחד בימי הקיץ.

העיר העתיקה (ירושלים)

העיר העתיקה בירושלים (בערבית: بلدة القدس القديمة, נהגה: בִּלִדַת אֶלקוּדְס אֶלקָדִימָה) היא האזור העירוני העתיק של ירושלים. שטחה המוקף על ידי חומות ירושלים הוא כ-850 דונם. כמו כן נכללים בעיר העתיקה הר ציון ועיר דוד, הנמצאים מחוץ לחומות, בסמוך ומצד דרום.

העיר העתיקה מחולקת ל-4 רבעים: הרובע המוסלמי, הרובע היהודי, הרובע הנוצרי והרובע הארמני. כיום מתגוררים בה כ-39,000 בני אדם. בחומת העיר העתיקה שמונה שערים: שער יפו, שער שכם, שער ציון, שער הרחמים (סגור), שער האריות, שער הפרחים, השער החדש ושער האשפות.

העיר העתיקה מהווה מוקד משיכה מרכזי לתיירים בני דתות ואומות שונות, הבאים מרחבי העולם לבקר באתרים הקדושים להם הנמצאים בה, ובהם: הר הבית, הכותל המערבי וכנסיית הקבר.

העיר העתיקה במתכונת ובגבולות המוכרים לנו כיום, נבנתה בתקופה העות'מאנית. ברם, "צורת העיר העתיקה, מערך השטח הבנוי שלה, חומתה הנוכחית, שעריה, רחובותיה, שווקיה ורבעיה, הם פרי יצירה של תקופות חשובות שקדמו לה בהרבה". רבים מהאתרים המצויים בתחומה על פני מפלס החיים ומתחת לו, מקורם מן העת העתיקה. העיר העתיקה בנויה על חורבות בתים, קמרונות ושפכי הריסות אשר נבנו ונהרסו לסירוגין במשך אלפיים שנה. תחת בתים רבים יש בורות מים ומעברי ניקוז קדומים. מפלס החיים בעיר העתיקה בימינו הוא כ-4–8 מטר מעל מפלס הרחוב בעיר בימי הבית הראשון, וכ-2–4 מטר ממפלס העיר בתקופה הרומית במאות הראשונות לספירה הכללית.ב־1981 הוכרז מתחם העיר העתיקה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים

הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית וכנסיית הקדושים הלנה וקונסטנטינוס המכונה גם "המנזר היווני" (ביוונית: Πατριαρχεῖον Ἱεροσολύμων, בערבית: كنيسة الروم الأرثوذكس في القدس) היא מקום מושבם של הפטריארך הנוצרי-יווני-אורתודוקסי בירושלים של הסינוד הכנסייתי ושל צוות הניהול של הפטריארכיה ונכסיה, הפטריארך הנוכחי (נכון ל-2011) הוא הפטריארך תיאופילוס השלישי מירושלים. הפטריארכיה מייצגת את הקהילה הנוצרית הגדולה במדינת ישראל, ורוב בני הקהילה הם ערבים.

הפטריארכיה, שתוארה המלא הוא "פטריארכיית עיר הקודש ירושלים וכל פלסטין, סוריה, מעבר לנהר הירדן, כנא שבגליל, וציון הקדושה", שוכנת ברחוב הפטריארכיה היוונית ברובע הנוצרי בעיר העתיקה משני צדדיו. היא ממונה על כל כהני הדת והמאמינים האורתודוקסים בארץ ישראל, בממלכה הירדנית ההאשמית ובחצי האי סיני.

על פי מסורתה, ראשיתה של הפטריארכיה בימיו של ישו, כאשר אחיו, יעקב הצדיק היה ראש הקהילה הנוצרית בירושלים ויורשיו בתפקיד המשיכו לשאת בתואר הבישוף של ירושלים. אחרי ועידת כלקדון וכחלק מהחלטותיה מונה הבישוף של ירושלים יובנליס, כפטריארך במעמד עצמאי (אוטוקפלי)

ראשית המתחם שבו שוכנת הפריארכיה כיום במאה ה-13, כמנזר על שם קונסטנטינוס והלנה (דיר א-רום, בערבית: كنيسة الروم الأرثوذكس في القدس). באתר שכן בעבר המנזר הביזנטי ספדיו, אשר בנתה פלוויה יוליה הלנה. רוב המבנים הנוכחיים נבנו מהמאה ה-17 ואילך. מתחם הפטריארכיה מכיל 6 כנסיות (הכנסייה הראשית – כנסיית קונסטנטין והלנה, בה עורך הפטריארך את המיסות. כנסיית טקלה הקדושה. קתדרלת סנט ג'יימס הקרוי על שם יעקב, אחי ישו. כנסיית דמטריוס הקדוש. כנסיית מריה מגדלנה, כנסיית ארבעים הקדושים המעונים של סבסטיה מנזר סנט ניקולאס מהמאה ה-14 ובו מוזיאון הפטריארכיה המכיל, לפי המסורת, פיסה מצלבו של ישו, ואת הפירמאן שניתן לפטריארך סופרוניוס, משרדים, מעון הפטריארך, בית הדין של העדה, דרגומן, אכסניה, בית דפוס, ספרייה עשירה המכילה כרכים שהיו בעבר במנזר המצלבה ובמנזר מר סבא.

עד מותו בדצמבר 2000 עמד בראש הפטריארכיה של ירושלים דיאודורוס קריבליס. באוגוסט 2001 נבחר כיורשו אירינאוס הראשון, שקיבל את הכרת הממשלה באפריל 2004. אולם החל מדצמבר 2007 מכהן תיאופילוס השלישי כפטריארך, לאחר שממשלת ישראל הכירה בהחלטה של הסינוד הקדוש מאוגוסט 2005 להדיח את אירינאוס ולבחור בתיאופילוס במקומו, דבר חסר תקדים והראשון בהיסטוריה של הפטריארכיה. העברת הכהונה מאירינאוס לתיאופילוס לוותה בפניות רבות לבית המשפט לביטול המינוי, אולם כולן נדחו. מאז 2007 כלוא אירינאוס בביתו ואינו יוצא ממנו.

הפטריארכיה הלטינית

הפטריארכיה הלטינית היא מקום מושבו של הפטריארך הממונה מטעם האפיפיור על הקהילה הנוצרית-קתולית בישראל, ברשות הפלסטינית, בירדן ובקפריסין. הפטריארכיה שוכנת במבנה ענק ברובע הנוצרי בירושלים, הכולל משרדים וקתדרלה מפוארת. בקריפטה של הקתדרלה קבורים כל הפטריארכים הלטינים של ירושלים, למעט הפטריארך פיליפו קאמסיי, שמת ברומא.

הרובע המוסלמי

הרובע המוסלמי (בערבית: الحي الإسلامي) הוא אחד מארבעת הרבעים בעיר העתיקה של ירושלים, בצד הרובע היהודי, הרובע הנוצרי, והרובע הארמני והגדול שבהם. שמו התקבל בספרות הנוסעים והחוקרים מאז ראשית המאה ה-19. שטחו הוא 300 דונם, ומספר תושביו נכון ל-2014 הוא 28,627. רוב תושבי הרובע המוסלמי הם מוסלמים וחלק ניכר מהם ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. כן מתגוררים בו כאלף יהודים, ומאות נוצרים בני אומות שונות הגרים במבני מוסדות ציבור.

השער החדש

השער החדש (ערבית: الباب الجديد, אלבאב אלג'דיד) הוא אחד משערי ירושלים, הממוקם בחומה הצפון-מערבית של העיר העתיקה של ירושלים. שער זה נפרץ בשנת 1889. השער החדש מחבר בין המתחם הצרפתי ומנזר נוטר דאם דה ז'רוזלם, הנמצא מחוץ לעיר העתיקה, לרובע הנוצרי, הנמצא בתוך העיר העתיקה. השער החדש נמצא במקום הטופוגרפי הגבוה ביותר מכל השערים של העיר העתיקה של ירושלים.

בניסיון לכבוש מחדש את העיר העתיקה ב-1948, כמה שבועות לאחר נפילת הרובע היהודי, פרצו במסגרת מבצע קדם לוחמי האצ"ל דרך השער החדש ואף תפסו בו ראש גשר. אולם, מאחר ששאר חזיתות הפריצה נכשלו, נסוגו ממנו הלוחמים.

בין מלחמת העצמאות למלחמת ששת הימים השער היה סגור ולא היה בשימוש שכן הוא נמצא על קו הגבול העירוני בין ישראל לירדן. לאחר מלחמת ששת הימים השער נפתח מחדש לציבור. מיד לאחר המלחמה הציע משה דיין להבקיע שער חדש יותר כדי לסמל את הניצחון הגדול, ואף הציע לו שם – "שער השבות", אך התוכנית נגנזה.

כנסיית אלכסנדר נבסקי

כנסיית אלכסנדר נבסקי, מנזר וכנסייה הנמצאים ברובע הנוצרי של העיר העתיקה בירושלים, במרחק כמה עשרות מטרים מכנסיית הקבר ומול הכניסה הצפונית לכנסיית הגואל.

המנזר קרוי על שם אלכסנדר נבסקי, נסיך רוסי מהמאה ה-13 אשר הדף פולשים גרמנים ושוודים מאדמתה של רוסיה. המנזר נמצא בפינת הרחובות שוק הצבעים ובית הבד (סוק חאן א-זית) הנמשך עד לשער שכם.

המנזר פתוח (בתשלום) למבקרים.

כנסיית הגואל

כנסיית הגואל היא כנסייה לותרנית פרוטסטנטית ברובע הנוצרי של העיר העתיקה בירושלים.

כנסיית יוחנן המטביל (ירושלים)

כנסיית יוחנן המטביל בירושלים, היא כנסייה יוונית-אורתודוקסית קטנה ברובע הנוצרי. הכנסייה מצויה בדרום הרובע הנוצרי בפינת רחוב הנוצרים ורחוב דוד (רחוב השוק) והכניסה אליה היא מתוך שער בין החנויות בקצה הדרומי של רחוב הנוצרים. חלק מהכנסייה מתוארך לתקופה הביזנטית והיא מהכנסיות הקדומות ביותר בעיר העתיקה. הכנסייה קרויה על שמו של יוחנן המטביל ומכונה גם פרודרומוס, כינויו של יוחנן המטביל בשפה היוונית.

מתחת לרצפת הכנסייה מצויה קריפטה אליה יורדים בגרם מדרגות צדדי, בקריפטה מצויים שרידי כנסייה מהתקופה הביזנטית (המאות ה-4 - ה-6 לספירת הנוצרים) או הצלבנית מהמאה ה-11 (יש חוקרים שרואים בשרידים מבנה רומי מתקופת אליה קפיטולינה). בתקופה הצלבנית הייתה הכנסייה ברשותו של מסדר ההוספיטלרים אשר אימץ את יוחנן המטביל כפטרונו. גם לאחר קרב קרני חיטין אשר בו איבדו הצלבנים את אחיזתם בארץ ישראל בכלל ובירושלים בפרט, נשארו מספר נזירים על מנת להשגיח על הכנסייה.

הכנסייה חרבה בשנת 1244 ושוקמה מחדש בשנת 1842. אז גם הוקמה כנסייה חדשה יותר המצויה מעל הכנסייה הקדומה. בבניין הכנסייה החדשה יותר מצויות בשימוש משני אבנים מתקופות קדומות. כמו כן מצויה בכנסייה החדשה עצם המיוחסת לגולגלתו של יוחנן המטביל. אחד מקדושי הכנסייה הוא סנט פאנאיוקיס שהגיע לירושלים בשנת 1820 בבגדים מסורתיים יוונים, נכלא על ידי העות'מאנים במצודה והוצא להורג. עצמותיו שמורות בכנסייה. בכנסייה איקונוסטאזיס מפואר שהוא בין הארוכים ביותר בארץ.

הכנסייה מצויה ברשותה של הפטריאכיה היוונית-אורתודוקסית. והיא מצויה בתוך חצר. בחצר יש עץ הדר ובור מים. על חוליית הבור מצויה כתובת קדומה בשפה היוונית.

מוסררה

מוסררה (בערבית: مصرارة, תעתיק מדויק: מצרארה; או מורשה, שמה העברי הרשמי) היא שכונה בירושלים הגובלת בשכונות מאה שערים ומסעודיה בצפון, מגרש הרוסים וכיכר ספרא במערב, הרובע הנוצרי והרובע המוסלמי בדרום, ומזרח ירושלים במזרח. השכונה כוללת כ-860 בתים, מהם 350 נבנו בשנות ה-1950 בעוד השאר הם בתים ערביים מן התקופה הקודמת. שטח השכונה כ-160 דונם ומספר התושבים בה בעשור הראשון של המאה ה-21 הוא לערך 4,500הצירים המרכזיים בשכונה הם: רחוב שבטי ישראל, החצי המזרחי של רחוב הנביאים והחצי המערבי של רחוב סולטאן סולימאן.

מוריסטן

המוריסטן (בפרסית: بیمارستان נהגה: בִימָרֶסְטָאן, עברית: בית חולים, או: تيمارِسْتان, נהגה: תִימָרֵסְתָאן, עברית: בית משוגעים) הוא מתחם גדול ורבוע של רחובות, כיכרות, חנויות ובתי מלאכה ברובע הנוצרי בעיר העתיקה בירושלים.

מנזר סן סלוודור

מנזר סן סלוודור (בספרדית: "San Salvador", המושיע הקדוש - כלומר: ישוע הנוצרי) המצוי ברחוב סנט פרנסיס ברובע הנוצרי שבעיר העתיקה בירושלים הוא מנזר פרנציסקני שנמצא במיקום זה החל מאמצע המאה ה-16.

בשטח המנזר מצויים מבני מגורים לנזירים, בית ספר וספריה, וכן בית דפוס, בתי מלאכה ויקב.

הכנסייה פתוחה למבקרים בכל ימות השבוע, אך לא ניתן לבקר במנזר עצמו אלא בתיאום מראש.

מסגד עומר

מסגד עוּמר (בערבית: مسجد عمر) הוא מסגד שנמצא ממול לכניסה הראשית (דרומית) לכנסיית הקבר הקדוש ברובע הנוצרי בירושלים.

על פי המסורת, לאחר שירושלים נכבשה על ידי המוסלמים הוזמן הח'ליף עומר בן אל-ח'טאב על ידי הפטריארך סופרוניוס לבקר בכנסיית הקבר הקדוש. על פי מסורת זו, כשהגיע זמן התפילה הציע הפטריארך לח'ליף להתפלל בכנסייה, אולם הח'ליף סירב, כדי שהמקום לא יהפוך למקום קדוש גם למוסלמים, ויפתח פתח לסכסוכים ומלחמות על המקום, ויצא להתפלל מחוץ לכנסייה. יש לציין כי באותה תקופה הייתה הכניסה אל הכנסייה מצד מזרח. ואמנם, קיימת סברה כי מסגד עומר הראשון הוקם במקום בו התפלל הח'ליף, דהיינו ממזרח לכנסיית הקבר.

המסגד הנוכחי הוקם בשנת 1193 על ידי הסולטאן אל-מליכ אל-אפד'ל עלי, בנו של צלאח א-דין, על יסודותיו של בית חולים צלבני, כדי להנציח את תפילת הח'ליף עומר. המסגד נמצא ממול (מדרום) לכניסה הנוכחית של כנסיית הקבר. צריח המסגד חודש לאחרונה בשנת 1458 לאחר רעידת אדמה שפקדה את העיר.

אין לבלבל את המסגד הזה עם כיפת הסלע המצויה על הר הבית וקרויה על ידי רבים בטעות בשם "מסגד עומר". עומר אמנם בנה על הר הבית מסגד, אך לא הייתה זו כיפת הסלע, אלא מסגד אל-אקצא, שהיה אך מבנה דל עשוי עץ, שלאחר כ-60 שנה הוחלף במבנה גדול ומפואר. (הערה: אחד מהאגפים במבנה מסגד אל-אקצא נושא אף הוא את השם "מסגד עומר").

נאות דוד

"נאות דוד" הוא כינויו של אגף יהודי השוכן בבניין בצדו המערבי של המוריסטן (רח' סנט הלנה) שברובע הנוצרי בעיר העתיקה, למרגלות מסגד עומר. במבנה התגוררו בשנת 2013 עשר משפחות יהודיות, ופועלים בו ישיבה ובית כנסת.

סובב חומות ירושלים

סובב חומות ירושלים הוא גן לאומי המתבסס על חומת ירושלים העתיקה, שבנה הסולטאן העות'מאני סולימאן המפואר בשנת 1536. הגן נועד להקיף את העיר העתיקה מכל עבריה, להפריד בינה לבין הבנייה החדשה המקיפה אותה ובה בשעה לחבר ביניהן, תוך מניעת בנייה בקרבת החומה.

הגן הלאומי מתחבר אל אתר עיר דוד מדרום ואל הגן הלאומי עמק צורים מצפון-מזרח על מנת ליצור רצועת גנים סביב חומות העיר העתיקה.

בשטח הגן כלולים שערי ירושלים: שער יפו; שער שכם; שער הפרחים (או שער הורדוס); שער האריות; שער האשפות; שער ציון - כולם שערים ממש, שהיו נסגרים בלילות, והשער השביעי, שער הרחמים (שער הזהב), שנסתם במאה ה-16, לאחר בניית החומה מחדש על ידי הסולטאן סולימאן המפואר ממספר סיבות, בין היתר חיסכון בשומרים. השער אל הרובע הנוצרי, שנקרא השער החדש, נפרץ במועד מאוחר יותר.

רחוב הנוצרים

רחוב הנוצרים הוא רחוב מרכזי ברובע הנוצרי של העיר העתיקה בירושלים המהווה ציר מסחר חשוב במשך מאות שנים. תוואי הרחוב קדום, והתקיים לפחות מאז התקופה הרומית. בראשית המאה ה-21, נסחרים בו לרוב דברי טקסטיל - בגדים ושטיחים, פריטי אמנות עממית ומזכרות מארץ הקודש לתיירים.

השם בערבית-ירושלמית של הרחוב: "אלבטרק", הוא שיבוש המילה פטריארך, בעקבות "מרחץ הפטריארך" (חמאם אלבטרק) שבו, שהיה שייך להפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית.

רחוב הפטריארכיה הלטינית

רחוב פטריארכיה הלטינית הוא רחוב מרכזי ברובע הנוצרי של העיר העתיקה בירושלים.

הוא הדרך הקצרה משער יפו וכיכר עומר אבן אל ח'טאב, אל רחוב סנט פיטר שבו (כמו ברחוב הבורסקאים) נמצא מבנה הפטריארכיה הלטינית בירושלים, ובו יושב הפטריארך הממונה מטעם האפיפיור על הקהילה הנוצרית-הקתולית בארץ ישראל וסביבתה וקפריסין.

מבני הרחוב הוקמו על גבי חורבות קדומים מהעת העתיקה. מפלס החיים ברחוב גבוה בכ-5-2 מטר ממפלס איליה קפיטולינה.

ברחוב נמצאות חנויות טקסטיל, אמנות עממית ומזכרות לתיירים ומסעדה.

שוק העיר העתיקה בירושלים

שוק העיר העתיקה בירושלים מורכב ממערכת סמטאות ארוכות, החוצות את העיר העתיקה ועוברות בגבול בין הרובע הנוצרי, הרובע המוסלמי והרובע הארמני. הטובין הנמכרים בשוק מגוונים מאד, ונעים ממזון ומגדנות ועד בגדים, רהיטים ומוצרי אלקטרוניקה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.